## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 58:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 58:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/58:8:1) מי שהוציא שטר על חבירו כו' בפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מ"ב) גרסינן ההוא דא"ל לחבריה הב לי ק' זוזי דאסיקנא בך והא שטרא א"ל פרעתיך א"ל הני סטראי נינהו אר"נ איתרע שטרא ר"פ אמר לא איתרע שטרא ולר"פ מ"ש מההוא דא"ל לחבריה הב לי ק' זוזי דאסיקנא בך והא שטרא א"ל לאו אתורא יהבת לי (פרש"י לקנות מהן שוורים לשחיטה למחצית שכר) ואתית ויתבת אמסחתא (ופי' רש"י מקום שמקבצים הבשר ומוכרין) וקבלת זוזך וא"ל הנהו סיטראי נינהו ואר"פ איתרע שטרא א"ל התם כיון דקאמר אתורא יהבי' לי ואתורי שקלתים איתרע שטרא הכא אימא סטראי נינהו והלכתא איתרע שטרא וה"מ דפרעיה באפי סהדי ולא מדכר ליה שטרא (ופרש"י שיטול השטר מידו) אבל פרעיה בין דידיה לדידיה מיגו דוכול למימר להד"מ יכול נמי למימר סטראי נינהו עכ"ל הגמרא וע"פ דברים הללו יתבארו דברי רבינו בסימן זה וממש"ר ל' ובשבילה קבלתים משמע דבא לומר אף שאתה אמרת לקבלם על שט"ח אני לא קבלתים על השט"ח אלא דעתי היה בקבלתם על המלוה שבע"פ וכ"כ רבינו בספ"ג שזה תלוי בדעת המלוה ע"ש: ומ"ש וגובה בו בלא שבועה אם יש בו נאמנות נראה דקמ"ל בזה דאע"פ שיש קצת ריעותא שהוא עצמו מודה שקיבל ממנו מעות והו"א דלא יהנה לו הנאמנות וכדס"ל לר"ח בסמוך היכא שיש עדים בנתינת המעות קמ"ל: ומש"ר ואם אין בו נאמנות אינו נוטל אלא בשבועה קמ"ל דאע"פ דבעלמא אף שאין בו נאמנות בשטר לא משביעינן ליה אא"כ טען הלוה אישתבע הכא הואיל שיש קצת הוכחה שנפרע אפילו לא טען אנן טענינן ליה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 58:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 58:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/58:9:1) ואם לא נתן לו המעות אלא שלחם כו' בפרק הכותב (כתובות דף פ"ה) מסקינן בין א"ל שקול שטרא והב זוזי בין א"ל הב זוזי ושקול שטרא לעולם מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכתבו התוס' דדוקא משום דהזכיר לו מיהא השטר דאית ליה לאסוקי אדעתיה וליקח השטר קודם וכ"כ הרי"ף והרא"ש ומשמע לרבינו דהיינו שיאמר בפי' קח השטר אבל הזכיר לו שטר סתם לא הזכיר לו מיקרי ויכול למימר סובר הייתי שאתה סומך על נאמנותי כ"כ בעה"ת. וזה שדייק רבי' וכתב בד"א שא"ל בפירוש ליקח השטר אבל אם לא הזכיר לו (דלכאורה ק' דיוקי אהדדי) דאחר שכבר כתב רבינו שא"ל בפי' ליקח השטר קיצר אח"כ וכתב לא הזכיר כל' התוס' הנ"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 58:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 58:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/58:10:1) ואם נתנם לו בפני עדים אינו נאמן ואיתרע כו' כבר כתבתי ל' הגמרא ודמסקינן והלכתא איתרע שטרא וה"מ דפרעו באפי סהדי כו' והנה רבינו כלפי שכתב תחלה בנתן לו שלא בפני עדים דנאמן הוא לגמרי אפילו בלא שבועה אם יש בו נאמנות. כתב בזה דנתן לפני עדים דאינו נאמן לכ"ע אלא איתרע שטרא וסתם דבריו כל' הגמרא משום דרצה לסדר עליו דעת החולקים בפי' איתרע שטרא ומש"ה התחיל אח"כ בסמוך בל' ור"ח כתב כו' והול"ל וכתב ר"ח דהא אינו חולק אשום דעה הנזכרת לפני זה אלא משום דרבינו בא לסדר דעות החולקים זא"ז מש"ה א"ש האי ל' וכן הוא ל' הגמרא בכיוצא בזה וק"ל: אבל אם נתנם לו בפני ע"א לא איתרע שטרא וס"ל דא"צ אפילו לישבע נגד העד וכמ"ש בדרישה לשונו וטעמו וזהו שכתב רבינו בס"ס ל' בשם בעה"ת דאם הודה בפני ב' זא"ז מצטרפין ואינו מהימן לומר סטראי נינהו משמע דכל דלא הודה בפני ב' מהימן וכ"כ ב"י ודומה לזה צ"ל דס"ל לרבינו בענין נאמנות כמ"ש בר"ס ע"א דהיכא דהאמינו סתם נאמן נגדו דוקא ולא כנגד העדים ונגד ע"א ג"כ נאמן ע"ש. ור"ח כ' שלא איתרע שטרא כו' פי' מ"ש בגמרא איתרע שטרא כשנתנו לו בפני ב' עדים: אבל בשבועה מיהא גבי כו' מדקאמר תלמודא ל' איתרע שטרא ול"ק בטל שטרא כ"כ. ורב האי ורב שרירא פירשו שהשטר בטל לגמרי וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ול' איתרע ל"ד דמצינו בכמה מקומות דמשמע הכי והרא"ש סבר דל' איתרע שטרא משמע שלא קרעינן ליה ולא מגבינן ליה אלא שאם תפס אין מוציאין מידו ועמ"ש לק' סס"ד: כתב הר"י הלוי כו' דברים אלו הביא י י בעה"ת באורך שי"ט גם הרא"ש פרק שבועת הדיינים: אי בתורת פרעון אי בתורת פקדון כו" כלומר אע"פ דאיכא תרתי לחובה דהיינו פרעון או פקדון מ"מ אמרינן אימר מתנה יהיב ליה. והשתא א"ש שהביא רבינו כל ל' הרמב"ם אע"פ שהוא נכלל בדברי ר"י הלוי והו"ל לקצר ולכתוב וכ"כ הרמב"ם אלא משום שהרמב"ם לא הזכיר פקדון ונוכל לומר דאיירי כשידוע שלא היה פקדון אבל היכא דאיכא ספיקא בתרתי לחובה אפשר דלא ס"ל כר"י הלוי מש"ה הביא רבינו ל' כאשר הוא כיון שאינו מוכרע ואף ע"פ שבנוסחאות הרמב"ם שבידיבו איתא ג"כ או לפקדון נראה שבנוסח רבינו לא היתה כ"כ דאל"כ לא היה משמיטו ודוחק לומר שהוא חסרון וט"ס כיון דבכל ספרי רבינו ליתא וב"י תירץ דמש"ה העתיק כל ל' דהרמב"ם להשמיענו שאם אמר להד"ם שהוחזק כפרן ואע"פ שפשוט הוא עכ"ל ומ"ש נראה יותר בעיני. שהרי לא פרעו בעדים ר"ל שהרי לא נתנם לו בפירוש בתורת פרעון בפני העדים: כיון שראו נתינת המעות איתרע שטרא וכ"כ הרמב"ן ומטעם דאין זה מיגו דאיבעי טען טענה אחרת טובה הימנה שבמתנה נתנם לו דאדרבא (מעות) [טענת] מתנה גרוע הוא טפי מטענת סטראי דאדם יותר ברצון פורע חובותיו ממה שיתן לו במתנה כיון שהוא חייב לו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 58:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 58:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/58:11:1) ואם אמר הלוה והלא המעות אלו מדמי שור כו' מל' והלא מעות כו' משמע לכאורה שידוע היה שכן הוא שהחוב נעשה לקנות בו השור אבל ממה שנפרע מדמי השור זה לא היה ידוע והא דמסיק וכתב כיון שהודה שבדמי השור כו' אדבתריה קאי ור"ל שהודה שמדמי השור נפרע וק"ל אבל מלשון הגמרא לא משמע הכי אלא אפילו אין ידוע אלא מפיו שהוא מודה איתרע שטרא משום דהו"ל מיגו במקום חזקה וק"ל: בטל השטר מדסתם רבינו וכתב בטל השטר משמע דס"ל דבזה בטל לגמרי וקרעינן ליה דחזקה דבפרעון דאותו החוב נטל דהכי אורחא דמילתא: וכתב הרמב"ם אפילו אין עליו עדים שפרעו מדמיו אינו ר"ל שהיה עדים על הפרעון אלא שלא ידעו אי הוה מדמי השור או איפכא שהיה עדים על שקיבל מדמי השור ולא ידעו אי בתורת פרעון או במחנה יהיב ליה דז"א כמ"ש בדרישה אלא ה"ק אפילו אין עליו עדים שפרעו כאשר הודה שפרעו מדמיו של השור אפ"ה בטל השטר וטעמו דאף שיש לו מיגו הוה כמיגו במקום חזקה ור"י הלוי ס"ל דלא הוי כמיגו במקום חזקה ובעינן שיהיו עדים על הפרעון ואז בטל השטר לגמרי מכח החזקה וכן פי' מ"ו ר"ש ז"ל ועד"ר: והכי מסתברא ר"ל שאיירי שיש עדים שנתנם לו אבל מ"מ לאו לגמרי סבירא ליה כוותיה שהרי להר"י בעינן שידעו שבתורת פירעון נתנו לו ולהרא"ש ורבינו אפילו בסתם הלואה אין צריכין להעיד שבפרעון נתנם לו כמ"ש רבינו לעיל בסמוך כ"ש בדמי שור וסתם רבינו כאן וסמך אמ"ש לעיל מזה בסמוך דמשם נלמד לכל מר כדאית ליה ולא נשתנה דין זה מהא דלעיל אלא דבזה כשיש עדים לכל מר כדאית ליה נתבטל השטר לגמרי וקרעינן ליה וכמ"ש ועד"ר: