## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 67:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:1:1)

כל שט"ח אפילו כו' משנה פרק בתרא דשביעית הביאה הגמרא בפרק השולח פי' רש"י שם ע"ש הירושלמי ע"ש ואע"פ שאין יובל מקץ ז' שנים ה"ק קרא כשאתה משמט שמיטת יובל בקרקע תשמט שמיטת כספים מקץ ז' שנים וא' שמיטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע משמט כספים ואי לא לא ופירש"י אע"ג דהשמטת כספים חובת הגוף הוא ואינה תלויה בארץ כיובל ילפינן בהיקישא דלא נהגה וקאמר הגמרא עלה שם דאע"פ כן תקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית שלא תשתכח תורת שביעית וראה הילל שנמנעו העם מלהלוות זא"ז עמד והתקין פרוזבול דהפקר ב"ד הפקר עכ"ל הגמ' (וענין פרוזבול כתב רבינו בסמוך מס"ך והלאה ע"ש) ופי' רש"י אע"ג דהילל בבית שני דלא היו שם כל ישראל ג"כ אין חיוב יובלות מן התורה והא דלא עשו האידנא ג"כ זכר ליובל בהשמטת קרקע ולשביעית ויובל זכר בשביתת הארץ ממלאכת חרישה וזריעה כמ"ש בפרשת בהר נראה לע"ד כיון דקדושתן תולה בארץ ולא שייך לעשות זכר בח"ל גם בא"י לא תקנוהו אבל התוס' כתבו שם (דף ל"ו) משום דאין רוב הציבור היו יכולין לעמוד בו ליאסר בעבודת קרקע ב' שנים רצופות ע"ש ועמ"ש עוד בסמוך ס"ך בפרישה ודרישה מדין פרוזבול.. וכן דעת רוב הפוסקים שנוהג האידנא מדרבנן ובעה"ת שמ"ה הביא דעת הרז"ה באריכות שכתב טעם למנהג שלא נהגו שביעית ע"ש וכתב עליו שהרמב"ם לא פסק כן ושגם הראב"ד חזר בו ופסק דמהשתא גבו בו בזמן הזה ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:4:1)

ואינה משמטת אלא בסופה הטעם דכ' מקץ ז' שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו וע"ל בפרישה בסעיף ל"ב:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:5:1)

(ו) וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה בכלל ע"ב ובכלל ס"ד דין ד': וצווחתי ככרוכיא וסוס ועגור ת"י כורכית וסנוניתא (הג"ה מהרא"פ): ולהוציא ממון שלא כדין אין לילך אחריו ז"ל מ"ו ר"ש וכמש"ל בסי' ס' שאפילו אם כותבין אגב בשטר אם המנהג שאין גובין בו אז המנהג מבטל ההלכה שא"ה דמשום תקנת השוק יכולין ב"ד לעשות תקנות נגד ד"ת אבל הכא כבר תקנו רבנן פרוזבול וכן אנחנו בתראי יש לנו לתקן בע"א ולעקור שביעית מן התורה לגמרי ודוק עכ"ל ולעד"נ לחלק דלעיל שאני דתקנו כן משום תקנת השוק בשב ואל תעשה שלא יוציא מלקוחות והכא התקנה לעבור על דברי תורה בקום ועשה להוציא ממון שלא כדין כו' גם יש לחלק בין מנהג בעלמא שנהגו כן לתקנה קבועה עומדת כההיא שתקנו כן משום תקנת השוק ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:7:1)

הרי הוא מתנה ע"מ שכתוב בתורה ואע"פ שכתבתי והוכחתי לעיל סכ"ו וס"א דאם מחייב נפשו בפי' לדון עמו בדיני עכו"ם צריך לדון עמו בדבר שישבו הנאת ממון לפני דיני עכו"ם טפי אפשר לחלק דשם ידונו העכו"ם בכך משא"כ כאן שרוצה שב"ד של ישראל ידינוהו כנגד ד"ת להוציא ממון וסיים הרא"ש באותה תשובה ז"ל ואפשר שסמכו מתחלה ע"ז שר"ל שיש בכלל תנאי זה ע"מ שלא תשמיטנו בשביעית דהיינו נמי מתנה על מה שכתוב בתורה אלא דקיי"ל בדבר שבממון תנאו קיים והיינו בדרכים שאינם דתיים שהוא מתנה שיגבה חובו בדבר שאינו דת היינו כשעברה עליו שביעית אלא שאין לבי מסכים לדבר זה כיון שאינו מפורש בו שלא ישמיטנו בשביעית לפיכך מיום בואי כו' ובתשובה אחרת כתב ז"ל מצאתי כהתנצלות לעצמי על שמטה ידי שאיני מתעורר לבטל מנהגם ואומר אני כיון שפשט המנהג שלא להשמיט והכל יודעים זה הו"ל כאילו התנה המלוה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית עכ"ל ורבינו כלל דברי ב' התשובות יחד וזהו שסיים וכתב בשמו ז"ל וגם איני סותר מנהגם כו' וק"ל וכן הוא בב"י:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:9:1)

לר"י היתה בשנת פ"ח ולרש"י בשנת פ"ז כצ"ל ולא כמו שנדפס במקצת ספרים בכאן גם בי"ד סשל"א לרש"י בשנת פ"ט כי ט"ס הוא וכמ"ש ובדרישה נתבאר איך נתפשט אותו הטעות תוך הספרים וגירסא זו מתבררת מטעם פלוגתתן והוא דבפ"ק דע"ז (דף ט') גרסינן אמר ר"ה בריה דר"י האי מאן דלא ידע כמה שני בשבוע הוא עומד נטפי חד שתא ונחשוב כללי ביובלי ופרטי בשבועי ונשקול מק' תרי ונשדי אפרטי ונחשבינהו לפרטי בשבועי וידע כמה שני בשבוע ופרש"י נטפי חד שתא על שנין דמחורבן הבית עד שנה שעומד בה מה"ט דתניא אותה שנה שנחרב הבית בראשונה ובשניה מוצאי שביעית היתה אלמא שתא דחורבן אתחלתא דשמיטה למהדר הוה ומאן דמני לשני חורבן לא מני לההיא שתא בהדי שני חורבן אלא מני בהדי שני דקם בית הואיל ונפק רובא בט' באב שבו נחרב הבית הלכך מאן דבעי למימני שמיטה ליטפי לשנת חורבן שהיא היתה שנת התחלת השמיטה על שנים דבתר חורבן ויחשוב כללי המאות ביובל שני יובלות לק' לקצר מניינו ולשקול מכל ק' ב' כר"י דאמר שנת החמישים עולה לכאן ולכאן היא שנת היובל היא שנת תחלת השמיטה הבאה ולאפוקי מדרבנן דאמרי ששנת הנ' ואחד היתה התחלת השמיטה ולר"י משהתחילו למנות השמיטין לא זז הסדר משבע שנה לשבע שנה רק שר"א קאמר התם שלא התחילו למנות שמיטות עד אחר ו' שנים שנכנסו לארץ שאז עלה עזרא וקידש הבית והתחילו למנות והבית עמד ת"ך שנה דל מיניה ו' שנים הראשונים ואשתכח ששנת ת"ך היתה התחלת השמיטה וקע"ב שנים לאחר החורבן נשלמו ד' אלפים ליצירה הוסיף עליהם שנת ת"ך הרי קע"ג ואלף חמישי כו' ועוד פ"ז שנים מאלף הששי הרי אלף ור"ס הוציא אותה ביובלות ואליביה דר"י הנ"ל ישארו לך ל"ה שנים הוציא אותן בז' ז' ולא ישאר בידך כלום נמצא ששנת פ"ז לאלף הששי היתה השמיטה ור"י הקשה שם ארש"י והוכיח שבשנת תכ"א חרב הבית והיא היתה התחלת השמיטה נמצא ששנת פ"ח לאלף הששי היתה השמיטה ועיין באשר"י (דף פ"ב) שהסכים לפרש"י ומש"ה כתב רבינו כאן ובי"ד שדעת רש"י היא עיקר וסמך אמה שהוכיח הרא"ש שם כן ע"ש. והא דפליגי בשנת החורבן משום שהמה מחולקים בדר"א הנ"ל דאמר שלא מנו הששה שנים הראשונים הנ"ל אי קאי גם אליבא דר"י דהלכתא כוותיה או אליבא דרבנן לחוד ושלפי פרש"י קאי גם לר"י וכמו שאמר הרא"ש שם בשינויא קמא ובשינויא בתרא כתב דקאי לר"י לחוד ולר"י לא קמשני הכא אלא אליבא דרבנן אבל לרבי יודא לא מצריכינן להכי ע"ש בתוס' ואשר"י וכתבתי קצת לשוים בדרישה ועד"ר שם הארכתי לכתוב כמה חידושין בעניין השמיטה ובכל הצורך:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:10:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:10:1)

וכל דבר ששביעית משמטתו משמטת שבועתו משנה ס"פ כל הנשבעים (שבועות דף מ"ח) ובגמרא שם (דף מ"ט) יליף לה מדכתיב וזה דבר השמיטה אפילו דיבור משמטת (ודומה לזה בענין רבית דלמד מדכתיב נשך כל דבר דאפילו נשך דיבור אסור וכמש"ר בי"ד סקס"א) וכתב הרא"ש שם ל' התוספתא דקתני כל דבר ששביעית משמטתו שבועתו משמט כו':


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:11:1)

תבעו וכפר ונשבע כו' ירושלמי פ"ט דשביעית ד' ל"ט מלוה שהיא נעשה כפרנית אינה משתמטת כפרנית שנעשה מלוה משתמטת עכ"ל. וס"ל לרבינו דמ"ש נעשית כפרנית אינה משתמטת היינו שנשבע על הכפירה ולא הודה עד לאחר שעברה שנת השמיטה דאי ס"ד דנעשית כפרנית הוא כמשמעו בלא שבועה תקשה לך מתניתין דשביעית דקתני והשביעית משמטת את השבועה אלא התם בלא שבועה קודם שבא השמיטה וכ"כ הראב"ד בהשגותיו בפ"ט ע"ש מיהו מה שפי' רבינו כפרנית ונעשית מלוה דר"ל דכפר ונשבע והודה קודם סוף השביעית לא היה צריך לומר ונשבע אלא לרבותא כ"כ דאפילו נשבע ונפטר אפ"ה משמע ועוד דאל"כ ק' פשיטא ועוד דמפרשו דומיא דרישא מלוה ונעשית כפרנית וק"ל והרא"ש בתשובה סוף כלל פ"ו הקשה על הך סיפא דירושלמי דכפרנית ונעשית מלוה משמטת מהא דתנן בפרק בתרא דשביעית כל מעשה ב"ד אינן משמטין ומפרש התם בירושלמי התובע את חבירו ממון וכפר לו והביא עדים וחייבוהו ב"ד וכתבו לו פס"ד אינו משמט ותירץ דשאני התם כיון שכתבו לו פס"ד כגבוי דמי אבל הך סיפא דירושלמי איירי כשלא כתבו לו ב"ד פס"ד דלא הוי כגבוי והוה מלוה ע"פ ויש להרמב"ם ולר"ן שיטה אחרת ודלא כב"י שהשוה הדיעות ועיין בהגד"מ:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:12:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:12:1)

ע"מ שלא תשמטנו בשביעית אינה משמטת כבר כתבתי בר"ס זה ל' הגמ' והטעם בשם רש"י דתנאי זה אגברא קאי וכ"כ התוס' והרא"ש ולענין אונאה אין הדין כן כדלקמן סימן רכ"ז ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:13:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:13:1)

וכן המלוה לזמן פי' והזמן הוא לאחר שמיטה והיינו כאיכא דאמרי משמיה דשמואל פ"ק דמכות (ד"ב) ומפורש שם בגמרא טעמו כיון דהשתא מיהא לא מטי זמן הפרעון לא קרינן ביה ולא יגוש והרמ"ה פסק כלישנא קמא דשמואל פ"ק דלשם שלא להוציא ממון והרא"ש וסייעתו ס"ל כיון דשמיטה בזמן הזה דרבנן הוא אוקמינן ממון אחזקתיה ואזלינן בתר לישנא בתרא ואמרי' דאינו משמט ב"י: ומש"ר אפילו הרחיב הזמן לק' שנים שם בגמרא אמרו המלוה את חבירו לי' שנים כו' וכן הוא ברא"ש וברמב"ם ורבינו ששינה מל' התלמודא משום דס"ל דתלמודא דנקט י' לרבותא נקטיה וה"ק ל"מ לח' שנים דפשיטא שאינה משמטת דהא גילה דעתו לדקדק שלא יחול החוב אלא דוקא לאחר השמיטה אלא אפילו הלוהו לי' דליכא הוכחה דקעביד ליה משום שלא ישמטנו שביעית די"ל דהמלוה לטובת הלוה נתכוין להרחיב לו הזמן אפ"ה אינו משמט ולהכי נקט רבינו ק' דהוה רבותא טפי דיש בו רבותא זו כדכתיבנא וגם יש בו כמה שמיטות בתוך זמן זה אפ"ה אינן משמטין וק"ל ואפשר דמה"ט לא סיים רבינו לכתוב וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה משום דאינו מבואר בהרא"ש דס"ל כסברא ראשונה לגמרי אפילו בהרחיב לו לק' שנים אלא דעכ"פ לא ס"ל כהרמ"ה דס"ל שמשמט לגמרי ודוק בדרישה שם יתבארו לך הדברים היטב:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:14:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:14:1)

וכן המוסר שטרותיו לב"ד אינה משמטת משנה הוא בסוף שביעית ופרש"י בפ"ק דמכות דהיינו פרוזבול והתוס' כתבו ול"נ דבמסכת שביעית משמע דתרי מילי נינהו אלא מוסר שטרותיו לב"ד היינו שתופס שטרותיו בידו ומסרן לב"ד שיגבוהו דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש שאינו נוגש אלא ב"ד הם הנוגשים ומדאורייתא זה מועיל משא"כ בפרוזבול שאינו אלא משום תקנה ורבינו שכתב דין זה הכא ובסמוך כתב דין פרוזבול נראה דס"ל כדעת התוס':


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:15:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:15:1)

וששאלת אם התובע הלך כו' שאלה זו בתשובות הרא"ש כלל ע"ז דין ה' ואיירי שלא מסר השטר ליד הב"ד כדין מוסר שטרו לב"ד שהם יגשו הלוה והוא לא יתעסק בו כלל אלא הראהו להן לחוד: ולא הגיע לדין עד שבאה שביעית כלומר ודאי אילו הגיע לדין קודם שנכנס שביעית היה בית דין פוסקין ביניהן ותו לא היה נשמט (וכמו שכתב רבינו בסמוך) אך השביעית נכנס קודם שהגיע לדין ושוב לא רצו ב"ד לפסוק ביניהם דאע"פ דקיי"ל אין שביעית משמטת אלא בסופה כמו שיתבאר לקמן הא נתבאר שם דהרא"ש ורבינו ס"ל דהיינו דוקא לענין אם רוצה הלוה לפרוע לו מרצון נפשו רשאי לקבלו ואינו צ"ל משמט אני עד סוף השנה אבל אסור ליגוש או להתעסק בצד נגישה (ע"י ב"ד) מיד שנכנס שביעית וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:16:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:16:1)

המלוה על המשכון משנה שם בסוף שביעית ובפרק השואל יהבינן משום ב"ח קונה משכון וע"ל ר"ס ע"ב: וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאינו משמט כלל טעמו דמדאמרינן בירושלמי אמר שמואל אפילו על המחט והיינו כרשב"ג בפרק שבועת הדיינים:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:17:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:17:1)

וכן משכנו כו' ע"י ב"ד גמרא בסוף פרק המקבל: אף על פי שצריך להחזירם פירוש כסות לילה בלילה וכסות יום ביום או כלי אוכל נפש משא"כ כשהלוה לו על המשכון דהיינו משכון בשעת הלואתו דאז א"צ להחזיר לו כלל כמו שנתבאר בסצ"ז ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:18:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:18:1)

וכן ב"ד שגמרו הדין כו' כ"כ בעה"ת בשמ"ה ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:19:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:19:1)

הקפת חנות אינה משמטת כו' כת"ק דמתניתין דשביעית ופי' ב"י הטעם מפני שדרך של חנוני להקיף שנה או שנתיים ובסוף נוטל חובו ואין דרך לנוגשו וכיון שכן הו"ל כאילו הלוהו עד אחר שביעית ומשעה שזקף לו זמן לפרעו מקרי זקיפת המלוה ומשמט ע"ש שהאריך וכתב עוד דהתם במשנה תני נמי שכר שכיר וכן הוא ברמב"ם ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ע"כ:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:20:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:20:1)

יש לו פרוזבול אינה משמטת ג"ז במשנה פרק בתרא דשביעית ובפרק השולח (גיטין דף ל"ו) הביאו ופרש"י פרוז הוא ל' תקנה בול הם עשירים שהלל תקנו כשראה שנמנעו העשירים מלהלוות לעניים ועברו אמה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכמ"ש בפרישה בר"ס זה ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:21:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:21:1)

וכותבין אותו אפילו בזמן הזה בכל ב"ד עד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:22:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:22:1)

וז"ל כו' כלומר זה טופס לשון הפרוזבול וכן הוא שם במשנה בסוף שביעית והביאה בגמרא פ' השולח (גיטין דף ל"ז) ז"ל וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני דיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי אצל פ' שאגבנו כ"ו שארצה והדיינים חותמין למטה או העדים עכ"ל ורבינו נקט תחלה ל' המשנה ואח"כ פירשה כמו שפירשוה בגמרא בפרק השולח וכתבתי ל' הגמ' בדרישה. והכלל שעיקר ל' הפרוזבול אינו אלא ל' זה המוזכר במשנה מה שאומר המלוה להדיינים ומדבר עמהם הדברים לנוכח בע"פ ולאחר ששמעו הדיינים הדברים מפיו כותבין אותן הדברים עצמן בלא תוספת וחותמים למטה. וז"ש רבינו אח"כ ז"ל בין שכתבו בל' דיינים כגון בי דינא הוינא ואתא פלוני ואמר לנא מוסרני כו' כלומר הדברים הנ"ל בלא תוס' כותבין בו והן חותמין למטה בל' דייני כמו שכתוב בתחלה וחותמין בו ג' הדיינים או שחותמין אותן הדיינים עצמן בל' עדות וכוונתו אנו מעידין שכך היה הענין כאשר כתוב למעלה שבבי דינא הוינא יתבין וכאשר היינו יושבין יחד בב"ד אתא פלוני ואמר אתם פלוני ופלוני הדיינים מוסרני לכם. וה"ה אם מתחילין בל' עדות וכותבין אנו מעידים שכתב נעשה בפנינו שפ' אמר לפנינו אתם הדיינים מוסרני כו' וחותמין בל' דיין וכוונתו שכאשר אמר לפנינו אתם פלוני ופ' הדיינים כן היה אני פלוני דיין ואני פלוני דיין כו' ולהי"מ שהביא רבינו אי כתוב למעלה בל' דיינים ולמטה החתימה בל' עדים או איפכא הוא פסול וכמ"ש בדרישה ע"ש: ומ"ש מוסרני לכם כל חוב כו' פי' אבל השטרות עצמן אינו מוסר להם דאל"כ לא הוה צריך לפרוזבול וכמ"ש לעיל דהמוסר שטרותיו לב"ד לחוד אינו משמט: ומש"ר בין שכתבו בל' דיינים כו' וא"ל מוסרני כו' וחתמו כו' נראה דהאי וחתמו הוא כמו או חתמו דהוי"ו הוא וי"ו החולקת דמ"ש לפני זה וא"ל מוסרני וכו' בהאי וכו' רימז לכל מה שסיים רבינו שם לעיל מינה והיינו גם מ"ש שם בסוף וחותמין בו ג' דיינים דג' מינין הן כתיבה וחתימה הן וכנ"ל וק"ל: וחתמו בל' עד כגון איש כו' נראה דכל הג' דיינים צריכין לחתום אף כשחותמין בל' עדות ועד"ר: כגון דוכרן סהדותא דהוה כצ"ל: בלשון סהדי כו' וחתימי סהדי בעה"ת כתב בשם ר"י אברצילוני כעין פי' הזה וכתב דצריכין לזה ג' עדים וי"א דבשנים סגי ומסיק מיהו אי חתימי בו הדיינים טפי מעלי ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:23:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:23:1)

ואפילו לא נכתב כו' בפרק השולח (דף נ"ו) גרסינן רבנן דבי ר"א מסרי מילייהו להדדי פרש"י מסרי מילייהו בלא כתיבת פרוזבול אלא כך אמרו לחבריהם הרי אתם ב"ד כו' וכ"כ הרא"ש שם ומשמע מדברי הרא"ש ורבינו דלכ"ע סגי בהכי אפילו אינו ת"ח. וא"ת אם כן למה כל זה הטורח שטרחו תנא דמתניתין וכל הפוסקים לכתוב שדיינים או עדים חותמים בו וכנ"ל כיון שבע"פ נמי סגי לכ"ע ואין לומר דתקנו לכתבו שבאם הלוה יאמר דלא מסר המלוה חובותיו לב"ד יהיה הפרוזבול כתוב וחתום בידו לראיה דהא הרא"ש ורבינו הביאו בסמוך סל"ד פסק כר"נ דנאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד מטעם דלא שביק אינש היתירא ואכל איסורא וכיון דע"פ מהני ה"ה דנאמן ג"כ באמרו שבע"פ מסרתי חובי לב"ד. וי"ל משום דבגמרא שם בפרק השולח (גיטין דף ל"ו) גרסינן ז"ל איבעיא להו כי התקין הלל פרוזבול לדריה הוא דתיקן א"ד לדרי עלמא נמי תיקן כו' עד ת"ש דאמר שמואל האי פרוזבולא עולבנא דדיינא הוא (פרש"י חוצפא דדייני הוא שנוטלין ממון שלא כדין בחזקה) אי איישר חילי אבטליניה והא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין (אלמא לאו (לכדי) [לדרי] עלמא תיקן וא"כ איך יכול לבטלה ומשני) ה"ק אי איישר חילי יותר מהלל אבטליניה ור"נ אמר אימא בה מילתא דאע"ג דלא כתב ככתוב דמי. ופי' רש"י אימא בה מילתא אושיב ב"ד ואתקין דסתם מלוין יהיו כמוסרין שטרותיהם לב"ד ואף על גב דלא כתב ליהוי כמו שכתוב עכ"ל הגמרא ורש"י. והרא"ש כתב שם אהא דאמר ר"נ אע"ג דלא כתב ככתוב דמי ז"ל כלומר אע"פ שלא כתב פרוזבול אלא לשון האמור בפרוזבול אמריה בע"פ לפני הדיונים מועיל כאילו הוא כתוב ואהא סמכי אמוראי דלקמן רבנן דבי ר"א דמסרי מילי אהדדי עכ"ל. ובזה מיושב הקושיא הנ"ל כי תקנת הלל הוה לכתוב פרוזבול אלא דר"נ ס"ל דלא תקנו אלא לדריה ור"נ בדורו הוסיף וס"ל דסגי באמירה גרידתא ומש"ה כתבו תרווייהו תחילת התקנה וסופה וגם משום דלא איפשיט בגמרא אי גם לדרי עלמא תיקן או לא ואי לדרי עלמא תיקן בעינן דוקא כתיבת פרוזבול מש"ה כתבו דין פרוזבול כתיבתו וחתימתו ללמוד ממנו מאן דרוצה להחמיר ולומר (דשמואל) [דהלל] גם לדרי דעלמא תיקן. ועי"ל דאף דהרא"ש ורבינו ס"ל דכל אדם יכול למסור חובתו בע"פ מ"מ בשעה שבא לגבות חובו צריך לידע ענין הפרוזבול ומה שמסר לב"ד ובני אדם דלאו דיני גמירי אף שאגמרוה מתחלה לבא לב"ד ולומר לפניהם באותו שעה בלשון שיועיל (מ"ש) [מ"מ] אח"כ ישכח מלבו ולא בכל עת ידע לכוין כשיבא אליו (המלוה) [הלוה] לאמר הגד לי מהו עניינו דפרוזבול משא"כ כשיהיה הדבר כתוב וחתום בידו דאז ל"צ יותר כ"א להראותו בב"ד וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:24:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:24:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:24:1)

אא"כ יש ללוה קרקע משנה שם ז"ל אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהי כל שהוא עכ"ל ומשנה זו הובאה ג"כ בפרק השולח (גיטין דף ל"ז) ושם כל הני דינים שכתב רבינו בענין זה ע"ש ופרש"י הטעם דלא תקנוהו אלא כשהחוב כשאר רוב שטרות שהן נגבין מן הקרקע דהוה מילתא דשכיחא דבמידי דלא שכיחי לא עבדי תקנתא ור"ש בפי' המשנה כתב הטעם משום דכשיש לו קרקע חשיב כגבוי ביד ב"ד ולא קרינן ביה ולא יגוש ויש נ"מ בין הני פירושים וכמ"ש בדרישה בסעיף כ"ז ע"ש: ומיהו אפילו יש לו כ"ש כבר כתבתי שכן הוא ל' המשנה והטעם כתבו התוס' בשם ר"ש משום דקרקע כ"ש שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות עכ"ל. וה"ט דס"ל לר"ש כהרי"ף והרמב"ם דאפילו ביטול מקח אין להן ואפילו שוה דינר באלף וכמש"ר בשמם בס"ס רכ"ז וגם לעיל ס"ס ס"ו ולר"ת דבכפל יש להם אונאה צ"ל הטעם כמ"ש רש"י ז"ל בכ"ש סגי משום דאמרינן מלא מחט גובה מלא קרדום כמעשה דקטינא דאביי והעיקר (דק"ל) [דקל] הוא שהקילו חכמים בפרוזבול דהא יכול המלוה לזכות ללוה ע"י אחר אף ע"ג דחוב הוא לו ואין חבין לאדם בפניו בע"כ ושלא מדעתו והיינו משום דהקילו בו חכמים וכמ"ש הרא"ש שם וה"נ דכוותיה וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:25:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:25:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:25:1)

אי נמי שחייב לו כו' פי' שחייב לערב דאותו קרקע משועבדת ג"כ למלוה מדר"נ שאחר מוציאין אותו מלוה ונותנין לזה המלוה שנאמר ונתנו לאשר אשם לו כדלקמן ספ"ו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:26:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:26:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:26:1)

ויש למלוה או למי שחייב לו למלוה דאז הוי כאילו יש לו למלוה: מזכין אותו ללוה אפילו ע"י אחר כו' הטעם כבר כתבתי בשם הרא"ש (דקי"ל) [דקל] הוא שהקילו חכמים בפרוזבול וכיון שבנתינת הקרקע ללוה יש לו בו זכות אף ע"ג שאגב זה בא לו חוב וגם לא ישאר הזכות בידו אפ"ה לא חלקו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:27:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:27:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:27:1)

לתנור או לכירים פירש"י להניח בו תנור וכירים המיטלטל וכתב ב"י וה"ה על הקרקע המושכר בידו ונראה פשוט דכ"ש אם משאיל לו או מזכה לו מקום אחד להעמיד שם עציץ נקוב הנ"ל אלא דכאן איירי באין לו ללוה קרקע ובכללו הוא ג"כ דאין לו עציץ נקוב. וגם הוא נלמד ממש"ר בדין עציץ נקוב הנ"ל וז"ל ואפילו עציץ נקוב מונח ע"ג יתידות ואין מקום היתידות שלו. וכיון דא"צ להיות שלו יכול להשאיל לו לזה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:28:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:28:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:28:1)

כותבין על איש שלוה כו' משנה שם בסוף שביעית. ומש"ר וכן על אשה כו' כ"כ הרא"ש שם בפרק השולח והוא הן הירושלמי:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:29:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:29:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:29:1)

חמשה שלוו מאחד כו' ג"ז משנה שם: אפילו אין קרקע אלא לאחד מהן כו' תוספתא וכתבה הרא"ש שם ויהיב טעמא שה' שלוו כאחד נעשו ערבאין ואחראין זה לזה וא"ת ולמה לי לוה בשטר אחד אפילו בה' שטרות נמי נכתב דהא קי"ל אם יש קרקע למי שחייב למלוה מזכין ללוה וכותבין פרוזבול י"ל דאה"נ דאם באו לזכות ע"י אחר ש"ד והכא אמר דכשיש להן שטר א' אפילו בלא זיכוי נמי. והב"י כתב אדין זיכוי בסכ"ו ז"ל ובמישרים כתב בנ"ז דהכי איתא בתוספתא ה' שלוו מאחד אפילו אין קרקע אלא לאחד מהן כותבין פרוזבול על כולם עכ"ל נראה שהב"י ס"ל דכוונת ר"י הוא דמש"ה כותב על כולם כשיש קרקע לאחד מהם משום דהוי קרקע למי שחייב למלוה ואותו קרקע מזכה המלוה (ע"ז) [ע"י] אחר לד' לווין האחרים וק' הא הרא"ש הביא התוספת' ואיתא ה' שלוו בשטר אחד כו' וכמ"ש ג"כ רבינו ומשמע אבל בה' שטרות לא וא"כ ליכא הוכחה כלל וי"ל דס"ל לרבינו ירוחם דמה שנקטו התוספתא בלשונה שטר היינו לת"ק דפליג שם עם רשב"ג וקמ"ל דאפילו לוו בשטר כותבין אבל רשב"ג שאמר אפילו יש לאחד קרקע כותבין פרוזבול לאחד על כולם מיירי אפילו בה' שטרות כיון דסתמא קאמר. כנ"ל לדעת ב"י אבל באמת המעיין שם במישרים יראה דר"י לא קאי אדין זיכוי ומטעם שיש קרקע למי שחייב למלוה כו' וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:30:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:30:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:30:1)

חמשה שלוו לאחד משנה שם:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:31:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:31:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:31:1)

יתומים שיש להן מלוה על אחרים כו' שם בגמרא (דף ל"ז) מימרא דשמואל והטעם משום דב"ד אביהן של יתומים ושטרותיהם כמסורים לב"ד ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:32:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:32:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:32:1)

ואין כותבין אותו אלא עד סוף שנה ששית נכנסה שנה שביעית אע"פ שאינה משמטת עדיין אלא בסופה אפ"ה אין כותבין אותו כן היא הגירסא הנכונה בדברי רבינו והוא מהתוס' פרק בתרא דשביעית ולאפוקי מהרמב"ן בתשובתו סצ"ו (דף ל"ז) שכתב גירסת התוס' בנוסח אחר ע"ש. והטעם כתב הרא"ש בפרק השולח דמפשטא דקרא ילפינן דאין שמיטה משמטת אלא בסופה כדכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וגומר והיינו שאם פרע לוה מעצמו מקבלו ואצ"ל משמט אני אבל ודאי מיד כשהתחיל שנת השמיטה שוב אין ב"ד (בודקין) [נזקקין] לגבות שום חוב וגם המלוה עצמו לא יגוש הלוה דכתיב לא יגוש את אחיו כי קרא שמיטה לה' מיד כשיכנס השמיטה לא יגוש לכך מיד כשיכנס השביעית אין נזקק הב"ד ג"כ לכתוב הפרוזבול ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:33:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:33:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:33:1)

פרוזבול המאוחר כו' משנה הוא שם בפרק בתרא דשביעית. ובשט"ח הוא להפך כדלעיל סל"ג וכן הוא שם במשנה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:34:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:34:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:34:1)

אמר ר"נ נאמן אדם לומר פרוזבול כו' שם (דף ל"ז) ומטעם כיון דתיקנו רבנן פרוזבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא: וא"א הרא"ש ז"ל פסק כר"נ שהוא נאמן ול"ד למ"ש בסס"ו דאינו נאמן לומר כתב היה לי ואבדתיהו דהתם חיישינן דילמא מעולם לא מכר לו השטר אלא מצא אותו אבל הכא דבדידיה תליא מילתא אמרינן דמסתמא לא שביק כו' מיהו אין ללמוד מכאן דמאן דס"ל כאן אינו נאמן דמכ"ש דיסבור כן בכתב דקני לך איהו כו' די"ל גם איפכא דדוקא כאן דהשמיטה לפנינו ומשמטת בודאי לאו כל כמיניה לומר פרוזבול היה לי משא"כ לעיל כיון דהשטרות של חבירו בידו מסתמא (מנחלות) [מכרו לו] דלאבידה ופקדון דלא שכיחי לא חיישינן וק"ל: ולא עוד אלא שפותחין לו שם בגמרא כי אתו לקמיה דרב א"ל מידי פרוזבול היה לך ואבד כגון זה פתח פיך לאלם. והרי"ף ובעה"ע דפסקו דלא כרב בקמייתא כ"ש דאין הלכה כוותיה דרב בהא ולא הוצרך רבינו לכתוב כן בשמייהו אבל הרא"ש כתב דהלכתא כוותיה בקמייתא ואפילו בהא בתרייתא נמי. ובענין פתח פיך לאלם כתבתי בסי"ז ובסמ"ב פלוגתא אם יש בכללו שאר טענות לטעון שאר טענות לבעלי הדינים ע"ש והרא"ש לטעמיה ואפילו החולקין שם י"ל דבפרוזבול הקילו ודוק: ומ"ש וכן אם אמר המלוה תנאי היה בינינו כולי כ"כ הרמב"ם בפ"ח דשביעית: תנאי היה שלא תשמיטני בשביעית כצ"ל: נאמן במגו דאי בעי אמר כו' אבל בטענת תנאי היה כו' או הקפת חנות כו' בלא מגו לא היה נאמן דדילמא משקר אבל בטענת פרוזבול נאמן הואיל דבדידיה תליא מילתא לא שביק היתירא כו' וכנ"ל ומטעם זה נמי מתורץ הא דאמרינן בעלמא דלא אמרינן מגו להוציא אלא דשאני הכא דחזקה הוא דלא שביק כו' וכ"כ בעה"ת שמ"ה ועיין בב"י מ"ש בשם הרשב"א דמה"ט נאמן בלא שבועה ואפילו חרם סתם לא מחרימין רשב"א: ובתשובת שאלה כתב כו' בכלל ע"ז דין כ"ח ע"ש: משום דלא שכיחי האידנא כו' פירוש בזמן הזה. ולאפוקי מהרמ"ה דס"ל דאפילו בזמן חכמי התלמוד אינו נאמן במקום דלא כתבי דהא אדינא דגמרא קאי הרמ"ה ואזה כתב רבינו דהרא"ש לא הביאו בפסקיו כו': לא זכה אדם באשכנז כו' דקדק לכתוב באשכנז דאילו אחרי שבא לטוליטולא כבר כתב והביאו רבינו בר"ס זה ז"ל צווחתי ככרוכיא על דלא נהגו בדין כספים ולית דמשגח בי ודוחק לומר דמיירי באחד מעיר שנהג בעצמו בדין שמיטה ועליה קאמר דלא זיכהו בטענה זו דפרוזבול היה לו דמן הסברא היה לו להאמין לאיש מדקדק בזה דנוהג איסור במה שכלל עירו אינן נוהגין בו בודאי למד היטב דין שביעית איסורו והיתרו בפרוזבול:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:35:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:35:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:35:1)

המחזיר חוב שעבר עליו שביעית כו' שם במשנה הובאה בפרק השולח שם (גיטין דף ל"ז):


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:36:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:36:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:36:1)

להיות עיניו תלויות כו' פי' יושב ומצפה עד"ר: ומ"ש ומיהו צריך שיאמר כו' כך איתא שם בגמרא:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:37:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:37:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:37:1)

שט"ח שעבר כו' מכאן עד סוף הסימן כתב בעה"ת בשמ"ה: ומ"ש גופו של שטר שללוה הוא עד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 67:39:1
[Prisha, Choshen Mishpat 67:39:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/67:39:1)

טוענין ללוקח שהמוכר כו' משא"כ ברישא דאין טוענין שמא היה להמוכר דמה"ת כיון דבשטר המכירה עדיין לא הגיע זמן שמיטה מיירי כאן ואף שטוענין להלוקח שמא היה לך פרוזבול ואבד וכמ"ש רבינו לעיל בסמוך דפותחין לו כו' דהלוקח מודה דלא היה לו פרוזבול ולעיל שכתב שפותחין לו ומהני היינו דוקא כשאחר הפתיחה הוא אומר כן פי' אמת שהיה לי פרוזבול (ושכתבתי) [ושכחתי] מלטעון כן וק"ל: שהרי הטעהו שמכר לו כו' אע"ג דבכה"ג א"צ לשלם לו כדי דמי כל השטר אלא מעותיו שנתן למוכר בעדו מחזיר לו וכמש"ר בשם בעה"ת בסי' ס"ו סל"ד במחל לו קודם לכן מ"מ אין אומרים בזה דלא יהא נאמן בהודאתו לחוב לאחרים דאין זה חוב גמור כיון שמחזיר לו מעותיו: