## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:1:1) אבל אם מוצא כו' ואם כתוב בפירוש בשט"ח שהם ערבים קבלנים זה בעד זה אז תובע לאיזה מהם שירצה לד"ה כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ע"ד: ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:2:1) אבל הרמב"ם כתב כו' בפכ"ה מהל' מלוה כ"כ וז"ל ב"י ל"ד מלוה בשטר אלא ה"ה לוו בע"פ כו' ע"ש שכתב ג"כ שגי' רבינו בהרמב"ם אינה נכונה ומהרי"ק שורש קפ"ב כתב תימה גדולה מ"ש בטור שרמב"ם כ' ב' שלוו בשטר א' או שלקחו מהם א' וכו' והנה בדקתי בהרבה ספרי רמב"ם ולא מצאתי שכתב אלא סתם שנעשים ערבים זה לזה ודוקא בב' שנעשו ערבים לאחד הוא שכ"כ ופשיטא דלא דמי כלל דהתם דין הוא שיפרע ממי שירצה דכיון שאין נכסים ללוה ואינו יכול להפרע מן הלוה עצמו אלא מן הערב מה לי ערב זה מה לי ערב אחר הלא שניהם בתורת ערבות ירדו ומש"ה יפרע ממי שירצה אבל ב' שלוו בשטר א' י"ל שכל א' נעשה לוה בחצי המעות וערב בחצי האחר בעבור חבירו כיון שלוו בשטר א' ומש"ה לא יפרע הכל מא' בשיש לשני מה לפרוע דכיון דכל א' לוה חצי המעות למה יניח הלוה עצמו ויפרע מן הערב דהיינו חצי האחר שרוצה לגבות מזה הרי שנינו המלוה על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה כו' ע"ש שהאריך. וכ"כ ב"י כאן דפשוט דהרמב"ם כבעל העיטור ס"ל וכ"כ מ"ו ר"ש ז"ל וסיים בו ואני בספרי פ' בית כור סימן ע"ז כתבתי שאינו אלא ערב עכ"ל. ולעד"נ דגם גירסת רבי' היתה כגירסת כל הספרים והא ראיה שרבי' היה בידו בעה"ת והבעה"ת העתיק ל' הרמב"ם כמו שהוא בנוסח הספרים הנ"ל שהביא מהרי"ק וב"י וכמ"ש לשונו בדרישה אלא דס"ל לרבינו מדהפסיק הרמב"ם שם בדין ערבים דאיירי ביה שם וערבב וכתב דין ב' שלוו כו' ביניהם והקדימו לדין ב' שערבו כו' מזה משמע לרבי' דס"ל דחד דינא אית להו לכולהו ואע"ג דסתם הרמב"ם ברישא ולא כתב אלא הרי הן ערבאין זה לזה אין בזה כלום דהרמב"ם ל' הירושלמי נקט בקיצור כדרכו וסמך אמ"ש אח"כ בשנים שערבו ואפשר נמי דגירסת רבינו היה ברמב"ם ושנים שערבו כו' בוי"ו וכדמשמע בל' התרומות וכמ"ש בדרישה דאז משמע דבא ליתן לשנים שלוו דין שנים שערבו ומה"ט השמיט רבינו מ"ש הרמב"ם מערבות ונקט תוכן כוונת דבריו גם י"ל דס"ל לרבינו דק"ו הוא כיון דבב' שערבו ס"ל להרמב"ם דיכול לגבות מכ"א מהן אע"פ שאינן בעלי דבר ולא נהנה שום א' מהם בכלום מהלואה זו כ"ש ב' שלוו שנהנה כ"א מגוף ההלואה המחצה שיגבה כולו ממי שירצה ודוק ועד"ר מ"ש עוד מזה: ומש"ר וכן ב' שותפים שלוה א' כו' מלשון וכן משמע שיודה שלוה לצורך השותפות כמו ב' שלוו שידע אחד מחבירו וזה מסכים למ"ש בסמוך בשם הר"י בי רב ע"ש: אלמא אע"פ שלכל אחד יש כדי החוב כולי שהרי פ' כו' הא דלא הוכיח כן מריש דבריו דכתב יפרע ממי שירצה משום די"ל שכוונתו הוא שיפרע ממי שיש לו קאמר לפי אומדן דעתו דמסתמא הוא רוצה לגבות ממי שיש לו בודאי והיינו ממי שירצה לפי אומדן דעתו אבל מדכתב ואם לא היה לאחד כדי חובו חוזר ותובע מהשני אלמא דבדאיתא גם לשני איירי דאל"כ איך יחזור ויגבה ממנו ואפ"ה אם אין לאחד כדי החוב דוקא קאמר דגובה מהשני הא איתא להראשון כדי כולו גובה הכל מהראשון אע"ג דאית ליה גם להשני. וא"ל ארבי' הא גם מזה אין ראיה די"ל מ"ש הרמב"ם ואם אין לא' כדי חובו ר"ל כדי חלקו בהחוב דהיינו חצי החוב בזה קאמר דחוזר וגובה מהשני גם מה שנשאר הראשון חייב לו מחלקו אבל לא עלה על דעתו לגבות מא' הכל כשיש גם להשני די"ל דל' כדי חובו כדי כולו משמע דאל"כ הול"ל כדי חלקו ודוק: וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל לא קאי אכל דברי הרמב"ם אלא כלומר שגם הוא כתב דב' שלוו יכול המלוה לגבות מאיזה מהם שירצה כל החוב אפי' יש להשני לפרוע אבל בדין שותפים י"ל דלא ס"ל להרא"ש כהרמב"ם וכמש"ר ס"ג בשמו ואפשר נמי לומר דאכל דברי הרמב"ם קאי דגם בדין שותפין ס"ל כוותיה וכמ"ש הר"י בי רב ז"ל בתשובה והביאו ב"י והד"מ ע"ש ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:3:1) וכתב הרמב"ן שותפין כו' עד לוה מה שלוה הכל בבעה"ת שער מ"ד: וא"א הרא"ש לא כתב כך בתשובה כו' בכלל פ"ט: ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:4:1) ראובן שהוצרך ללוות מנה כו' דברי בעה"ת הן שער מ"ד אך שהוא לא הכריע לא לחיוב ולא לפטור ורבי' הכריע לחייבו: ערבות וב"ח כו' עמ"ש בסמוך וע"ל סימן קל"ב מ"ש שם: דכיון שהמלוה יכול לגבות החצי [כו'] מלוי בבעה"ת כתב בל' זה כיון שהמלוה יכול לתבוע הכל מאיזה מהן שירצה ע"ד כן נכנסו כו' וכן נראה ממ"ש בתחילת הדבר עד שיכנסו ערבות ובעלי חובים כו' מיהו י"ל דרבינו דקדק לכתוב כן משום דאף דלדינא יכול לגבות הכל מא' אם רוצה מ"מ אין זה תועלת ללוי לטעון כן נגד יהודא דיש ליהודא לומר אדרבא כיון דבדין גובה מאיזה מהן שירצה וגובה ממך הכל נסתחפה שדך ואילו היה גובה ממני היה היזק שלי ודייך שתגבה ממני שליש ולכן עדיפא ליה לטעון נגד יהודא כיון שהמלוה היה יכול לגבות מכל אחד החצי נמצא שניהם שוים בשיעבוד החוב ועל כל אחד מוטל לפרוע המחצה וק"ל ולענין ג' ערבות אין הדין כן כמו שכתוב לקמן סימן קל"ב: ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:5:1) ראובן שתבע משנים כו' עד נוגע בעדותו של חבירו הם דברי בעה"ת שם: הרי נתחייב בכל נראה דאפילו לפי סברת בעל העיטור הנ"ל בר"ס זה יכול לגבות ממנו כל החוב דכיון שכפר האחד כמו שאין לו נכסים דמי וק"ל: מפני שהוא נוגע בעדות שאומר כן כדי שלא יפרע הוא אלא מחצה וא"ל יהא המודה נאמן במגו דאי בעי כפר בכל או לא היינו שותפים ואינני חייב אלא החצי די"ל דירא לשקר שמא יכחישנו התובע בעדים והיותר נראה כיון דלכי טענתו דהשתא הוא חייב בכל וכמ"ש אלא שבאת להאמינו במגו ולפטרו במקצת ולחייב את חבירו באותו מקצת מגו כזה לא אמרינן שיהיה לו המגו לפטור נפשו ממה שהודה לפנינו ושיחייב חבירו ע"י וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:7:1) אבל אם הוציא ראובן שטר על ג' נקט שטר משום דבדלא שטר פשיטא דאין להו שייכות זה לזה כיון שחייב כ"א סך ידוע בפני עצמו ולית ביה חשש גומלין: וטענו כולם פרענו כו' אבל אם טענו שנים שחייבין וא' כופר כנ"ל אין נ"מ בזה בעדותן דהא המלוה יכול לגבות מהכופר בשט"ח שבידו עליו וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:8:1) כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ע"ג ועד"ר: ומחל שמעון לראובן כל תביעה כו' נראה דוקא כשמחל לו בלשון הזה דכיון דמחל לו כל תביעה שיש לו עליו מזה השטר כל סך השטר הוא בכלל המחילה שהרי כל הסך היה יכול לתבוע ממנו כדמסיק בטעמיה דכיון שהיה כו' כשמחל לו כל דין כו' והיינו כל החוב אלא דאכתי אית לך למימר דלמא לא היתה כוונתו אלא למחול לזה מפני שאהב אותו ע"ז מסיק וכתב דז"א דכיון ששותפים היו בחוב ושותף הא' הוא שליח חבירו כשמחל לאחד סתם מחל לכולם וק"ל אבל כשלא א"ל אלא אני מוחל חלקך ודאי לא מחל אלא חצי החוב ואותו החצי הוא נמחל לכולם בשותפות: שהיה יכול לגבות פי' לטעמיה אזיל כמש"ר ר"ס זה בשמו שפסק בב' שלוו מא' שגובה מא' הכל אבל לב"ה וסייעתיה הנ"ל מחל לא' מהן לא מחל אלא חלקו וגובה מחבירו חצי החוב ומ"מ גם לדידהו יש נ"מ בדין זה היכא שכ"א ערב קבלן בעד חבירו ומחל לאחד מהן הכל מחול לכ"ע וכ"כ ב"י: ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:9:1) ואין הדין כן בראובן כו' דין זה כ"ר ג"כ בס"ס קל"ב בשם הגאונים ע"ש: כיון שלא מחל כו' יכול לגבותו מן הערב כולי ל' ב"י נראה מדברי רבינו שהחילוק בין הב' דינים הוא דבראשון מחל לא' מן הלוים ובשני מחל לא' מן הערבים דבזה לא מחל מחובו כלום כי פרעון החוב הוא על הלוה והערבים אין עליהם אלא שיעבוד וכי מחל לא' מהם נשאר החוב קיים על הלוה עם שיעבוד השני והרא"ש ורבי' לטעמייהו אזלי בהא דס"ל דגם בערבים גובה הכל מאיזה מהם שירצה ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:10:1) ובא אחד ליטול חלקו אין שומעים לו כו' דדוקא לענין להוציא ממון מתחת יד הנפקד כ"כ אבל לענין לדון עמו יש לו דין אחר כמשר"ל ס"ס קכ"ב וקע"ו ועיקר דין זה מהירושלמי כמ"ש לעיל בדרישה בר"ס: ###### Prisha, Choshen Mishpat 77:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 77:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/77:11:1) איש ואשתו שלוו כו' בעה"ת שער מ"ד כ"כ ע"ש: אינה נאמנת אלא במגו דפרעתי החצי ר"ל ואין כל אשה יכולה לומר פרעתי דהא מה שקנתה אשה קנה בעלה א"ל שאחרים נתנו לה מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה או שטוענת אותן מעות שלויתי עם בעלי פרעתי להמלוה וכשיש עדים שבזבזה אותן מעות שוב אין לה מגו א"נ כשהמלוה יכתוב לאיש שקבל ממנו כל החוב אז אינה נאמנת לומר פרעתי וע"ד שיתבאר לקמן סי' ק"ל: