## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 78:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 78:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/78:1:1)

הקובע זמן כו' פי' לאפוקי סתם הלואה וכמש"ר ס"ס זה והיא מהתוס' דב"ב דף ה' ע"ש: או בתחלת היום דוקא נקט בתחלת היום ור"ל בתחלת הלילה דסתם יום היינו יום ולילה ומש"ה א"נ לומר פרעתיך דכיון שהתביעה היא בתחלת היום ממש א"כ ע"כ מ"ש פרעתיך בא לומר שפרעו קודם לכן והיינו תוך זמנו ועד"ר דכן מוכרח: ואפי' מיתמי פ"ק דבתרא ואפרעו קאי כלומר אפי' מיתמי נפרעין ולא חיישינן דלמא צררי אתפסיה לב"ח כדחיישינן בעלמא כדלקמן בסימן ק"ח דכי היכי דלא פרע בגו זמנו ה"נ לא מתפיס צררי אשר"י וכיון דנפרעין מהן (יהא) אפילו בלא שבועה משא"כ מלוה עצמו וכדמסיק רבינו וק"ל: שמת הלוה כו' כלומר ואפי' מיתמי כשמת הלוה תוך הזמן: ומש"ר אפילו הן קטנים כן מסיק שם הרא"ש ולאפוקי מר' יונה ובעלי התוס' שכתבו דבקטנים לא דחיישינן לצררי: אם היה מלוה בשטר והטעם כתב רשב"א שהרי מקיימים השטר אף שלא בפני בעל דין וכל שנתקיים השטר הרי הוא כאילו נתקיים בב"ד מזמן חתימתן ע"כ: ונתקבלה העדות בפניו איתומים קטנים קאי ומשום דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין וקטן כשלא בפניו דמי וכמש"ר בסימן כ"ח משא"כ ביורשים גדולים דמקבלין העדות בפניהם וע"ל סימן ק"י ועמ"ש בדרישה ר"ס מ"ו: אבל הכא שהלוה טוען שפרע צריך לישבע נראה דלצדדין קתני דאם הוא מלוה על פה אז אף אם הלוה לא טען השבע לי ב"ד טוענין ליה ואם הוא מלוה בשטר אז אם הוא אינו טוען השבע לו אין ב"ד טוענין ליה אבל אם טען השבע לי צריך לישבע כמש"ר בסימן פ"ב גם בסימן פ"ד לענין פוגם שטרו אמרינן דאם הוא תוך זמנו א"צ לישבע להרמב"ם ומ"מ אם טוען השבע לי צריך לישבע וכמ"ש שם ב"י ובש"ע ס"ו ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 78:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 78:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/78:2:1)

ואם מת תוך הזמן ובא כו' ז"ל הרא"ש שם ושטר בתוך זמנו הבא ליפרע מלקוחות כתב הרמב"ן בשם רב האי גאון דבעי שבועה ואפשר הא דחיישינן לפרעון טפי מביתמי משום דביתמי אם איתא דהוי פרע הוי פקיד בעידן דמית עכ"ל ור"ל ואם איתא דפקיד יתמי היו טוענין אותו שכך צוה להן אביהן ומש"ה אנן לא טענינן להו כיון דהן בעצמן יכולים לטעון מה ששמעו אבל בלקוחות אפשר דפקיד ואינהו לא ידעי ביה שיטענו כן בב"ד ומש"ה אנן טענינן להו ודע שרבי' לקמן בסי' קי"ד סי"א כתב פלוגתא במלוה שבא לטרוף בתוך הזמן בחיי הלוה מהלקוחות דהרמב"ם כתב דא"צ שבועה ור' האי כתב דצריך שבועה וגם בדין זה כשבא לטרוף אחר מיתה כתב הרמב"ם דא"צ שבועה ורבי' דכתב שמת ל"ד נקט וגם הרא"ש לא כתב שמת כנ"ל וי"ל דלרבותא כ"כ רבי' דאפי' כשמת דגובה מיתמי בלא שבועה אפ"ה מלקוחות אינו גובה אלא בשבועה ומטעם הנ"ל וכ"ש כשבא לגבות בחיי המוכר דגם מהמוכר לא היה יכול לגבות כ"א בשבועת היסת לדעת הרא"ש כנ"ל וק"ל. והיותר נראה דאורחא דמלתא כ"ר דאין המלוה יכול לטרוף תוך זמן שנקבע להלואה בחיי לוה ומש"ה כתב כשמת ומיירי כשלא בא לטרוף עד אחר כלות זמנו אלא כיון שמת הלוה בתוך הזמן והיורשים אינן טוענין שהם פרעו מש"ה איכא מ"ד שא"צ לישבע וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 78:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 78:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/78:3:1)

ואין חילוק בין כו' אריש הסימן קאי אטוען פרעתיך תוך זמנו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 78:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 78:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/78:4:1)

בסופו נאמן לומר היום כו' כדי שלא תקשה דיוקי דברי רבינו אהדדי דבריש הסימן דקדק וכתב דבתבעו בתחלת היום א"צ לומר פרעתיך משמע הא באמצע היום נאמן וכאן כתב בסוף היום צ"ל דלענין טענת פרעתיך היום גם בתבעו באמצע היום נאמן אלא משום שבא רבי' לפרש דגם בטענת פרעתיך תוך זמנו נאמן במגו מש"ה קאמר שתבעו בסופו דאי לאו הכי לית ליה מגו דפרעתיך היום דאין זה מגו טוב שאין אדם רגיל לשכוח מה שנפרע ביומו ולא היה יכול להעיז לטעון משא"כ בסופו נאמן במגו דפרעתיך בתחלת היום דהיינו בתחלת הלילה או קודם אור הבוקר דכיון שעבר עליו מקצת לילה ויום שלם היה יכול להעיז ולומר פרעתיך ושכחתיו וכן מוכח מהתוס' ובעה"ת וכמ"ש בפרישה בר"ס ודוק: