## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 91:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:1:1)

חנוני על פנקסו נשבע וכו' עד"ר: ומש"ר והוא מודה שא"ל כן דאי לא מודה יתבאר בסמוך ס"ח דנשבע ב"ה היסת ונפטר ועמ"ש שם וה"ה אם אומר איני יודע אם אמרתי לך כלום דנשבע היסת שא"י ונפטר: ומ"ש וצרוכין לישבע ר"א בפני חבירו שם בגמרא דף מ"ז ע"ב קאמר הגמרא דהפועלים נשבעים לבע"ה במעמד החנוני כי היכי דליכספו מיניה וכתב הר"ן דה"ה החנוני במעמד הפועלים וכתב הר"ן ה"מ דאיתנהו לתרווייהו בפנינו כו' ועד"מ בעמוד: ומ"ש וה"ה אם אמר הלויני מנה ופרע לב"ח כו' כ"כ בעה"ת בשכ"ט ונראה דקמ"ל בזה דלא אמרינן דדוקא בפועלים הקילו כמו שמצינו לעיל דשכיר נשבע ונוטל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 91:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:2:1)

וכתב הרמב"ם בד"א בששניהם לפנינו כו' בפי"ו ממלוה כ"כ ודומה לזה כ"ר לקמן בסימן קכ"א בשם הרמב"ם אשליח ולוה ע"ש: נוטל בלא שבועה שהרי אין כו' ואפילו בלא שבועת היסת כ"כ החכם המרשים: אי אתו פועלים מעיקרא בלא חנוני משמעות לשונו הוא אפילו אי לא מת חנוני אלא שאינו לפנינו להכחיש הפועלים ועוד משמע מל' דאי לא אתו פועלים לחוד אלא עם החנוני אף שלבסוף מת החנוני קודם שנשבע אין הפועלים נוטלים בלא שבועה וק"ל: שקלי בלא שבועה שהרי בע"ה אצלם ברי בחיובם מעיקרא וספק בפרעון ובדין הוא שלעולם יטלו בלא שבועה אלא שמפני הפסד בע"ה אמרו שישבעו על כך וכל זמן שלא נפסד נעמידנו על דין תורה אבל חנוני שבדין הוא שאפילו בשבועה לא יטול שהרי הוא כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם הלויתני ותקנה הוא שתקנו לחנוני שיטול בשבועה לפיכך לעולם אינו נוטל אלא בשבועה כן כתב המ"מ טעמו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 91:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:3:1)

ופורע לו חובותיו ר"ל לב"ח או לפועליו הנ"ל דהכל נכלל בשם חובו: אבל הקדים בע"ה מעות לחנוני כו' הא דמשנה הלשון דגבי בע"ה נקט מעות וגבי חנוני נקט סלע נראה דהיינו משום דדרך בע"ה כשיש לו מעות שאינם יוצאים בהרווחה כ"כ ואין הפועלים נוטלים אותם ממנו נותנם לחנוני וא"ל שהוא יתן בעבורו לפועלים מעות היוצאים בהרווחה דהיינו סלעים ודומה לזה בי"ד ר"ס קע"ג שם כתב רבינו ז"ל שולחני שמוכר דינר טבוע במעות שאינן טבועות כו' ע"ש: והפועלים נתרצו אינו ר"ל שפטרו לבע"ה בפירוש דא"כ למה סיים וכ' ואם שלא במעמד שלשתן כו' הו"ל לחלק במעמד ג' בין היכא שפטרו לבע"ה בפירוש להיכא שלא פטרו בפירוש אלא נתרצו ר"ל ששתקו או אמרו נקבל מידו אם יתן לנו (ולאפוקי אם אמרו בפירוש אין לנו עסק עם החנוני כ"א עמך) וכדין כל מעמד ג' כאשר יתבאר בסי' קכ"ו וכ"כ שם בהדיא חילוק בין נתרצו לפטרו בפירוש ע"ש סי"ב וי"ג וכן הוא דעת הר"ר ישעיה דמתחיל וכתב מתני' מיירי דלא אמר לפועלים הפרעו מן החנוני וסיים אבל אם א"ל [כו'] ונתרצו משום דכל שא"ל והם שתקו נתרצו מקרי ועמ"ש בדרישה עוד מזה על דברי המרשים: אבל החנוני נשבע היסת ונפטר הצעת דברי רבינו כן הוא אין על הבע"ה כלום אבל על החנוני יש להן טענה כיון שקבל עליו במעמד ג' ליתן להם אלא שנפטר מהן בשבועת היסת כדין כל מלוה בעדים שאמר פרעתי: נשבע החנוני היסת לבע"ה כו' כצ"ל דהואיל שאינו נוטל השתא מידו אלא נשבע ונפטר די בהיסת: והפועלים נשבעים לבע"ה כו' ס"א נשבעים היסת דכיון דהחנוני לא שקיל השתא מידי מבע"ה לא עבוד רבנן תקנתא אפילו גבי פועלים הילכך ליכא עלייהו אלא היסת כ"כ בעה"ת בשם ריב"ן מיגא"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 91:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:5:1)

והר"ר ישעי' כ' מתניתין כו' עד ל"ש בהקפה כו' לקמן בסימן קכ"ו ס"ג משמע מדברי רבינו דליכא מאן דפליג אהא דלא נתחייב במעמד ג' כ"א כשיש להממחה ביד המומחה כדי שיעור שא"ל ליתן שכרו לכן נרארה דר"י חילק וס"ל דהיינו דווקא אם המומחה מודה שעדיין לא נתנו לו אלא שדוחה להמקבל או העני אבל אם המומחה אמר שנתן לו כמו שהבטיחו ליתן לו במעמד ג' והפועל כבר נתרצה לקבלו מידו בזה ס"ל להר"י דנפטר הבע"ה אפילו לא הו"ל כלום ביד השולחני כיון דמ"מ עמדו במעמד ג' ונתרצו לקבל מידו אבל אי לא העמיד במעמד ג' אין סברא לומר שנסתלק מבע"ה אף אם נתרצו ליקח מהחניני כל זמן שלא פטרוהו בפי' ורבינו דכ' עליו ול"נ ס"ל דאפילו לזה לא מהני אם לא שהקדים המעות וכדעת הר"י הלוי הנ"ל ומש"ה סתם רבינו וכ' ול"נ ולא כתב במאי ל"נ ליה כוותיה אלא ודאי קאי אמאי דפליג ר' ישעיה עם ר"י הלוי דהיינו בהקפה אבל כשהקדים ונתן הבע"ה מעות לחנוני מודה ואף שהרא"ש ס"ל דאפילו אם יש (להמומחה) [להממחה] ביד הנותן מעות מ"מ (המומחה) המקבל יכול לחזור על בע"ה כמ"ש לק' סי' קכ"ו סי"ג היינו דוקא כשמודה שלא נתן לו אבל כאן שהחנוני טוען שנתן לו מודה הרא"ש לר"י הלוי שנפטר וק"ל. מיהו זה אינו מוכרע דיכול להיות דר"י הלוי ס"ל כהרי"ף רבו דהפועל נסתלק מבע"ה מיד שהמחהו אצל הרותן אף שלא פטרו רפירוש (וכן מסתבר לומר שהרי הרי"ף כ' בס"פ המקבל כמ"ש ר"י הלוי כאן) ורבינו ס"ל כהרא"ש רבו ואביו דכל זמן שלא פטרו לבע"ה בפי' יכול (המומחה) [המקבל] לחזור על הממחה ומש"ה כ' כאן ול"נ מכח תרי טעמי חדא כיון דלית ליה בידו כלום ועוד דאף אם הו"ל בידו כיון שהפועל (וכל מומחה) יכול לחזור על הממחה אף כאן יכול לחזור אף כשטוען שכבר נתן לו לא מפיו אנו חיין כל זמן שלא פטרו בפי' ורבינו קיצר כאן וסמך אמ"ש שם במקומו ועמ"ש עוד מזה בסימן קכ"ו ס"ג בדריש': והחנוני נשבע ונפטר מהם ונוטל מבע"ה בלא שבועה כיון שעתה אין הבע"ה נפסד כלום שהחנוני א"ל הפועלים כבר נסתלקו ממך ודינם עמי והיינו כדעת הרמב"ם הנ"ל בפ"ב דס"ל דאם מתו הפועלים החנוני נוטל בלא שבועה ורבינו שכ' עליו ול"נ אפשר דאהא נמי קאי ור"ל אפילו לפי סברת ר' ישעיה ואזיל לטעמיה שכ' ג"כ לעיל שמסתבר לו כהרמ"ה שחולק עם הרמב"ם בזה ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 91:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:7:1)

ומתוך זה פסק כו' קאי אמ"ש לעיל דמיירי שאין החנוני טוען ברי אבל בלא דיוק מהמשנה הנ"ל לא היה מוציא מיד היתומים מכח הדאת בעל דין לחובתו כק' עדים דמי משום דאפשר לומר שלא להשביע כ"כ וכמש"ר בשם הרא"ש בס"ס ס"ה ובפרט להוציא מהיתומים וק"ל: והמשכונות הנמצאים באותו פנקס היה כתוב כו' כצ"ל. והחזיר לראובן מעותיו כצ"ל וכן הוא בתשובה ור"ל על מעשה זה שבא לפני הרא"ש פסק להחזיר לראובן מעותיו וכן נראה התחלת רבינו שכתב ומתוך כך פסק עד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 91:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:8:1)

בע"ה נשבע ונפטר והר"ן פ' כל הנשבעים כ' בשם הרמ"ה דאפילו היסת א"צ לישבע משום דליכא כפירת ממון דאפילו אם מודה לו שעשאו שליח אין לו אלא בשבועה וכה"ג לאו כפירת ממון הוא עכ"ל וכ"כ בה"ת בשכ"ט: והחנוני עושה דין עם הפועלים ר"ל שתובע לפועלים שיחזירו לו מה שנתן להם: משאיל"מ וא"ת הא כ"ר בשם הרמ"ה בסימן ע"ה סי"ז ז"ל והה"נ גבי שבועה דע"א היכא שאין השנים מחייבין אותו ממון כ"א ע"י שבועת התובע אי איכא חד סהדא נמי לא מחויב שבועה הוא וה"נ הא אף כשמודה לחנוני שצווהו ליתן אינו נוטל אלא בשבועה שנתן לו י"ל דהכא מיירי דיש עדים לחנוני שנתן להפועלים או שהב"ה מאמינו שנתן אלא שאומר שלא צווהו ליתן ועי"ל דשאני התם שאין עליו חיוב שבועה מכח ע"א כ"א במקום שב' מחייבים אותו ממון וז"ש הרמ"ה שם אי איכא חד סהדא לא מחויב שבועה הוא ר"ל שאין מוטל עליו שבועה מן התורה מכח העד אף אם ישבע התובע אלא הו"ל כתובעו ע"פ ומש"ה אף שא"י לישבע נגד העד א"צ לשלם משא"כ בזה דאחר שישבע החנוני דנתן לו הרי הוא מודה מקצת גמור וחייב לישבע וא"י ומשלם ודוק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 91:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:9:1)

ואם לא נתן הב"ה כו' ג"ז בבה"ת שער כ"ט ע"ש שכתב ז"ל מסתבר לן היכא דליכא הכחשה שקיל בלא שבועה משום טעמא דאמרי' לעיל דכי היכי דכי א"ל הב ליה מנה אמרינן קיבל שליחותיה ובחזקה שעשאן ה"נ כי א"ל הב ליה מאי דמצטרך פועל חזקה קביל עילוויה וסמכא דעתיה ועביד שליחותיה וכקציצה דמי הואיל ותלה הדבר במאמר הפועל כו' עד ואף דקיהיב ליה טפי משכירותו כיון דבע"ה ידע דחנוני אינו יודע בקיצותיה דפועל היה לו לפרושי ומדלא פריש ליה איהו דאפסיד אנפשיה כו' עיין שם ותמצא שהארוך וכלל דבריו אינו אלא (להשונ') [להשוות] דין לא קץ כמה יתן לו לקץ ליה ולא אמרינן דלא סמך דעתו דב"ה דיתן החנוני לו כל שלא קץ לו וממילא גם בדין אם ישבע החנוני ויטול או יטול בלא שבועה הואיל שאין הפועל לפנינו תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרמ"ה הנ"ל בס"ג בהיכא דקץ ליה ואין הפועל לפנינו והא דסתם רבינו וכתב דאם אין הפועל לפנינו יטול בלא שבועה הוא מטעם שדברים אלו (נוגעת) [בבע"ת] הן והוא כתב שם בריש דין ב' בפשיטות דאם אין הפועל נוטל החנוני בלא שבועה וסמך רבינו אמ"ש בס"ג וגם כ"ש הוא לא קץ מקץ ליה דבעיא שבועה וק"ל ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 91:10:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:10:1)

וכתב הר"י הלוי קטן כו' כ"כ בעה"ת בשמו ע"ש: אע"פ שאין קטן חייב כו' לקמן בסימן צ"ו סט"ו גם בסימן רל"ה יתבאר כן דכל שאין בו הנאה לקטן כגון שתבעוהו בעד נזקים וחבלות אע"פ שמודה פטור ואם תבעוהו שהלוהו שיש לו הנאה ממנו והוא כופר ימתין עד שיגדיל וישבע כו': הכא שניהם נשבעים ונוטלים וה"ט כדמסיק בסהוך דבהאי נמי מיחשב הנאה לקטן: אע"ג דקרא מיעטיה לקטן כו' הא נמי יתבאר ר"ס צ"ו דאף שהקטן בא להוציא מיד האחרים ויש בו הנאה לקטן אפ"ה אין שומעים לו: היינו דוקא שלא לישבע פי' שבועה שבאה לנתבע ע"י טענת הקטן שהקטן תובעו והנתבע מודה מקצת לכ"ע או שיש עד אחד לקטן לסברת ר"י הלוי והרמב"ם והרמ"ה בהא דוקא מיעטיה קרא כיון דבלא"ה לא נתחייב שבועה כ"א ע"י טענת הקטן וקרא מיעטיה דלא למיחשב טענתיה דקטן טענה: אבל שבועת הנשבעים ונוטלים פורוש השבועה שנשבעים אינה מחמת טענת שכנגדן שהוא הנותן באה שנאמר טענתן אינה טענה להשביע עליה אלא שמכח שהן באים לתבוע וליטול הצריכום חז"ל שבועה מש"ה נשבעים ונוטלום אף מן הקטן: ומיהו אין בהן שנשבעים ונוטלים כו' ולאו מטעם דמיעטינהו קרא אלא מטעם דכתבתי לעיל דאין מוציאין מן הקטן שום דבר בקטנותו כ"א בדבר שיש לו צד הנאה ממנו וכדמסיק וק"ל: לפועלים בהנאתך יהבית להו כצ"ל וכן הוא בס"י:


###### Prisha, Choshen Mishpat 91:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:11:1)

בע"ה שאמר לחנוני תן לי בדינר פירות ומדד כו' משנה וגמרא ר"פ כל הנשבעים (שבועות דף מ"ח) וכתבתיה בדרישה ע"ש והתוס' והרא"ש פירושו הסוגיא ע"ד שכ"ר כאן והוא דאיירי שהבע"ה נכנס לרשות החניני וא"ל תן לי בדינר פירות ומדד הפירות והניחן לפניו בחנות דאע"פ שהן עדיין בחנות מ"מ כיון שכבר מדדן ונתן לפני הבע"ה אין דרך החנוני לעשות כן אם לא שקבל הדינר לכך נשבע ב"ה ויטול הפירות וזהו מ"ש בגמרא והוא שהן צבורין ומונחים פי' בחנות אבל אם הפירות עדיין ברשות החנוני דהיינו שלא מדדן או מדדן ולא הניחן לפניו נשבע החנוני היסת ונפטר ואם כבר הכניס הב"ה הפירות לרשותו דהיינו הפשילן לאחוריו הנזכר בגמרא נשבע הבע"ה היסת ואם לקח הבע"ה הדינר ונתנו לפני החנוני היינו נמי שעמד בחנות והוציא הדינר מידו והניחו לפני החנוני ומדהוציא הדינר (כ"כ) מידו ונתנו לפניו ולא הניחו בידו עד שהחנוני יראה לו ג"כ הפירות חזקה הוא שכבר קבל הפירות ולכך טענת החנוני עדיפא ונשבע ונוטל וכן באינך. נשבע החנוני היסת ונפטר דהמע"ה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 91:12:1
[Prisha, Choshen Mishpat 91:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/91:12:1)

לקח הבע"ה הדינר כו' בס"א הגי' במקום זה נתן לו דינר ובא לוטול הפירות המונחים בפניהם וא"ל החנוני כבר נתתי לך פירות בדינר שנתת לי ולקחתם ואלו פירות המונחים שלי הן נשבע החנוני כעין של תורה ויקח הפירות שמונחים בפניהם ע"כ וגי' זו היא ע"פ שיטת הרי"ף והר"ן והבאתי פירושם ג"כ בדרישה אבל שם כתבתי והוכחתי דרבי' לא ס"ל הכי ומש"ה גיר' שלפנינו היא עיקר ולא כב"י כמ"ש בדרישה ע"ש: