## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:1:1) אין נשבעין וכו' משנה פרק הדיינים דף מ"ב וז"ל המשנה אין נשבעין על טענת חש"ו ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש ע"כ. ומפרש בגמרא שם סיפא דמתניתין דאבל נשבעין לקטן דר"ל קטן הבא בטענת אביו. ושקיל וטרי הגמרא שם בזה ופירש"י ע"פ מסקנת הגמרא דר"ל אפי' קטן ממש. ור"י פי' דר"ל דוקא גדול וקרי ליה קטן גבי מילי דאביו. וחרש כירוש שטוענו ברמיזה. דחרש שדברו בו חכמים אינו לא מדבר ולא שומע ומפרש שם בגמרא דילפינן לה מדכתיב איש כי יתן וגו' וה"ה לחרש ושוטה דדומין לקטן בלי דעת רש"י: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:2:1) אם היה קטן בשעת נתינה לישנא דקרא נקט דכתיב כי יתן איש אל רעהו וגו': ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:3:1) אבל ר"י פי' בפ"ב דכתובות כ"כ התוס' בשמו והביאו ראיה דבהגוזל קמא ממעטינן מקרא דכי יתן איש כו' עד האלהים יבא דבר שניהם אפילו נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול דאיתקש נתינה והעמדה בדין דבתרוייהו בעינן איש ומשמע לר"י דה"ה ממעט מהאי קרא נתנו כשהוא גדול ותבעו כשהוא קטן והא דתנן בסיפא דמתניתין הנ"ל דנשבעים לקטן מיירי בגדול שבא בטענת אביו וקרי ליה קטן דבמילי דאבוה קטן הוא שאם כ"כ התוס' בשם ר"י וזש"ר תיכף אח"ז אבל גדול שבא בטענת כו': ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:6:1) דוקא מודה מקצת וע"א מכחישו וכ"כ הר"ן ג"כ בשמו וז"ל דוקא הני שהן שבועות הבאים על טענת ברי לדעת הר"י הלוי ז"ל אבל שבועת שומרין שישנן אפי' בטענת שמא נשבע לקטן דמה לי קטן מ"ל גדול אע"ג דמכי יתן איש אל רעהו ילפינן ובשומרין כתיב לאו לעניין שבועת שומרים פטריה קרא אלא לענין כי הוא זה דכתיב בההוא עניינא דעירוב פרשיות כתיב כאן אבל הראב"ד השיג עליו דכיון דאין נתינת קטן כלום פקדון אין כאן שבועה אין כאן עכ"ל הר"ן: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:7:1) ושבועת השותפין וכיוצא בה כו' נראה דה"ט דהואיל דחכמים תקנו שבועות הללו מתחלה על טענת שמא מסתמא שייכים גם כן בקטן שתובע משא"כ בשבועת שומרים שהיא דאורייתא ופטור מטעם שכתבתי בשם הראב"ד: נשבעים לקטן כשיש עדים שהיה שותפו כו' כן הוא בספרים מדוייקים והוא עיקר: כשיש עדים שהיה שותפו או אפוטרופא שלו ק' הלא הרמב"ם פ"ה מטוען כשכתב דין זה כתב ז"ל וכן אם הודה שהיה שותף לקטן או אפוטרופוס יעמידו ב"ד אפוטרופוס כו' וי"ל דהרמב"ם לטעמיה אזיל שכ"ר בשמו סימן צ"ג ס"א דאפילו אי ליכא עדים שהיה שותפו ואי הוי טעין להד"ם היה פטור בלא שבועה השתא דמודה לו שהיה שותפו לא אמרינן מגו לאפטורי משבועה. ומש"ר כאן כשיש עדים כו' כ"כ לדעת הרא"ש שכתב שם בעצמו דאמרינן מגו לאפטורי משבועה כזו שעיקרה אינה אלא מדרבנן אע"ג דהוי מגו דהעזה וכמ"ש שם ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:9:1) הגיע לעונת פעוטות היינו כבר שית וע"ל סי' רל"ה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:10:1) כתב הרמב"ם אין נשבעין כו' עד אבל למ"ש למעלה דגדול כו' בס"ס ע"ה סל"ג כתב כן וק"ק למה חזר רבינו וכתב דין זה בשם הרמב"ם הלא כבר כתבו לעיל בשם ר"י הלוי ושכ"כ הרמב"ם וכך הו"ל לרבינו לכתוב ומ"ש הר"י הלוי והרמב"ם שאין נשבעים על טענת קטן ע"פ ע"א לפי מ"ש למעלה כו' וי"ל משום דר"י הלוי דהכא הוא ר"י אב"ן מיגא"ש דכ"ר בשמו סימן ע"ה דס"ל דאין משביעין בטוענו ע"פ ע"א ומש"ה לא הקשה עליו ממ"ש למעלה כיון דליה לא ס"ל מ"ש למעלה אבל הרמב"ם (ספ"ד מגזילה) דס"ל ג"כ דמשביעין אותו בטוענו ע"פ ע"א כ"ר עליו דלפי סברתו נראה לרבינו דאין לחלק בין טוענו גדול ע"פ עד א' לטוענו קטן ע"פ ע"א אע"פ שהרמב"ם חילק ביניהן ולא כב"י שמתמה אמש"ר ולפי מ"ש למעלה כו' ע"ש דנראה דודאי גם רבינו ידע שהרמב"ם מחייב בגדול ע"פ ע"א ולא כתב אבל למ"ש כו' אלא שלרבי' נראה כן וק"ל ועד"ר מ"ש עוד בישוב זה: היתה הנתינה מכח בן דעת כו' ס"ל בזה כרש"י דלעיל אלא דס"ל דפסוק איש כי יתן לא איירי אלא בשומרין וטוען הנפקד שגנב מידו שהוא כטענת שמא ולא כטענה וכפירה דמודה מקצת וע"א וק"ל: אבל אי איכא בהו תביעה כו' כצ"ל ור"ל במ"ש בהו במודה מקצת וע"א וכן מ"ש דבדידהו תליא פי' במודה מקצת וע"א וכן בנשבעים בטענת שמא המבוארים לעיל סימן צ"ג: כגון פקדון ר"ל שידוע שפשע בשמירתו ואין כאן עסק שבועה כ"א תשלומין: דלא מיחייב שומר כו' פי' כל שומר דעלמא לא נתחייב אלא מחמת מסירת מריה לידיה אדעתא דנטורי והלה קיבל עליו שמירתו א"נ כו' וזה לא שייך אלא בגדול המוסר ליד השומר אבל אנתינת קטן לא מחייבינן השומר כלום דאין נתינתו נתינה דאיש כי יתן כתיב ולא קטן וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:11:1) ולא בתורת מתנה נראה דכ"כ משום דבעי למכתב עלה דכל כמה דאיתא ברשותיה מיחייב לאהדורי וכל כמה כולל הכל אפי' נתן לו במתנה דנתינתו דקטן אינו כלום: חייב באחריות ע"כ ר"ל ע"כ דברי הרמ"ה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:12:1) והיכא דהוי קטן נתבע כו' עד סט"ז כ"כ הרמב"ם פ"ה מטוען ובעה"ת שער ל"ו: כגון שהלוה לו כו' כ"כ רבי' לקמן בסימן רל"ה בשם הרא"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:14:1) אבל קניינו אינו כלום ע"ל סימן רל"ה ס"ו וס"י דכ"כ רבי' בשם הרמב"ם וכתב עליו דהראב"ד השיג עליו ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:16:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:16:1) פירשתי למעלה בדין שכיר סימן פ"ט: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:17:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:17:1) החרש והשוטה דינן כו' משנה פרק החובל חש"ו פגיעתן רעה כו': אפי' אחר שיתרפאו פי' החרש והשוטה כל א' מחסרונו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:18:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:18:1) ומ"ש ולענין עסקי הלואה כו' כ"כ בעה"ת בשער ל"ו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:19:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:19:1) ומש"ר והסומא הרי הוא כבריא כן כתב הרמב"ם פ"ה מהל' טוען: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:20:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:20:1) ומ"ש וא"א כו' כן כתב הגמרא בפרק הנזכר והמרדכי סוף שבועות ע"ש ועד"ר: ומ"ש ולכשתתאלמן ול"ד לחש"ו הנ"ל דאין להן דעת מש"ה פטורין אפי' לאחר מכאן אבל אשה בת דעת היא אלא שרשות בעלה עליה בעודה תחתיו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:21:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:21:1) שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' בסוף כלל ל"ט כ"כ וכתב ב"י ע"ז ז"ל ויש לתמוה על רבינו שכתב דברי ר' האי ותשובת הרא"ש סמוכים זה לזה כאילו אין מחלוקת ביניהם ומן הראוי הול"ל אחר דברי ר' האי אבל א"א הרא"ש חולק על זה שכתב וששאלת כו' ולי נראה דלק"מ מזה שיש חילוק בין מלוה מעות דלהוצאה ניתנה ואז אין לה בידה מה לפרוע עתה ובין שאלה כלי כסף וזהב דהדרא בעינא ולכך פסק הרא"ש להשביעה ובתשובה שניה דאיירי בפנויה ולא באשת איש והא ראיה דכתב בהשאלה אם יש לה מטלטלין כו' והוה ליה לתלות השאלה באם תוכל לומר שהכל של בעלה גם בתשובה הו"ל ליתן טעם ולכתוב דאף דיש לה בעל מ"מ נשבעת שמא ישנו עדיין תחת ידה וכמ"ש בתשובה שאחריה וק"ל. אלא דאכתי קשה ממש"ר אחר זה ז"ל וכן יש תשובה לגאון כולי והתם מיירי בהלואה ובאשת איש ואפ"ה פסק להשביעה. וי"ל גם כן דרב האי הנ"ל מיירי דהיא כופרת וטוענת להד"ם ואין כאן דררא דמונא אבל בתשובת הרא"ש היא מודה שהחפצים באו לידה דיש כאן דררא דממונא וכן שאלה השניה דיש עליה ש"ח הוי נמי דררא דממונא וכן בתשובה לגאון כו' י"ל דמיירי נמי בענין שיש כאן דררא דממונא ואינו דומה לדין דר' האי ובזה התירוץ מתורצים ב' התשובות אלא שזה דוחק לכן היותר נראה דמ"ש ר' האי דאין משביעין אותה היינו דוקא היכא דידוע שבזבזה והוציאה מה שהלוה לה ואין לה במה לשלם ובזה שייך לומר שהשבועה במקום תשלומין היא וכשם שאם הודית אין לה במה לשלם וכמ"ש אח"ז אבל כל תשובה שאח"ז מיירי דא"י שהוציאה מעות ההלואה או הכלים שהשאילה ובהא אמרינן דצריכה לישבע אולי תודה ותוציא אותו כלי או מעות הלואה או מה שקנתה בעדו והוא בעין ואף אם כפרה וטוענת להד"מ מ"מ שמא כשתבוא לישבע תודה ותוציאו בעין וכן הוא מדויק ל' תשובת הגאון ע"ש ודוק ובזה שכתבתי נתיישב שלא יסתרו דברי ר' האי זא"ז שבעה"ת כתב בשמו כן ולעיל כ"ר בשמו דאין משביעין אותה וגם תשובת הרא"ש שכ"ר ור' ירוחם יסתרו זא"ז ששם בר' ירוחם כ' בשם תשובת הרא"ש דאין משביעין אשת איש עיין בב"י וד"מ שהביאו דברי ר"י וכאשר כתבתי לק"מ ועיין בהגד"מ עוד מזה: שאינם ברשותה ויכתבו כצ"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:22:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:22:1) וששאלת אשה כו' בכלל ל"ט סימן ה' כ"כ ותשובה זו כ"ר לעיל גם ר"ס ס"א סעיף ה' ועי' מ"ש שם ומיניה נתבאר דמ"ש אם יש לה מטלטלין כו' דאין לדקדק מזה דאפי' אם יש לה קרקע צריכה לישבע דאין לה מטלטלים לפרוע מהן דז"א אלא מיירי שטוענת שאין לה כלום אלא שאם יש לה קרקע לא היו צריכין להשביעה דהוא דבר שיוכל להודע בלא שבועה משא"כ מטלטלים וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:23:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:23:1) וכן יש תשובה לגאון כו' עד סוף הסימן כתב בעה"ת בשם ר' האי גאון ור' שרירא. ופי' דברי תשובה זו נלע"ד דהכי הוא וי"א דמזמינים אותה לדין כו' שמא תודה כו' ר"ל מיד שתבא לדין תודה והבעל יודה גם הוא ר"ל דאילו לא יודה הבעל אין נ"מ בהודאתה דהבעל יכול להכחישה ולומר אינה נאמנת עלי להודות וליתן ממוני לאחרים ואפי' אם לא יודה הבעל ישביעו אותו והיינו דוקא בזה דאשתו הודית שבא הממון ליד בעלה דיש רגלים לדבר אבל אם לא הודית תחלה ודאי אין להשביע הבעל מספק וזהו שמסיק וכתב ואם כפרה משביעים אותה שמא תודה כו' ולא קאמר דמשביעים גם אותו ומה שמסיק וכתב ויקח התובע זכותו בידו היינו שאם לא תרצה לישבע ותודה אזי זכותו הוא שישבע גם הבעל וכנ"ל ואם ישבע גם הבעל אזי זכותו הוא שהודית ואם תתאלמן תשלם לו מכתובתה וק"ל והגאון השיב על השאלה דאף אם היא מודה מ"מ אין להשביע את הבעל ע"פ הודאתה ומש"ה האריך ולא כתב בקיצור לומר שאנו רואים דברי האומר מזמינים אותה אלא כדי לחלק ולומר שאינו רואה את דבריו אלא במ"ש שמשביעים אותה. ומ"ש בסמוך אז משביעים את שניהם כו' נ"ל דס"ל דלא משביעים אותם עכ"פ כ"א לאחר שבדקו ומצאו שאין דבריהם מכוונים וכמ"ש לעיל בסמוך בדרישה ודוק: ומ"ש שאע"פ שאם תודה שלותה אין מחויבים לשלם כו' והיינו להכריחה למכור כתובתה בטובת הנאה ומטעם דכל לגבי בעלה ודאי מחלה ליה ולא רצו חז"ל שיבא הלוקח ע"י לידי הפסד ובעל לא ירצה ליקחנה כדי לשלם בו חובתה ואין כח ביד ב"ד להכריחו שיקנה בע"כ וע"ל סי' תכ"ד וק"ל: ואם כפרה משביעים אותה מיד פי' וא"צ להמתין עד שתתגרש או שתתאלמן דשבועה היא במקום ממון: אינו כן ר"ל כדבריהם שאומרים שאין משביעים אותה: תחזיר לבעליו ואם לאו כצ"ל: יכתבו לתובע [זכות] שיהיה לו כו' אבל אין בעלה חייב לשלם עבורה אפי' נושאת ונותנת בתוך הבית ודלא כיש חולקים בזה עי' בא"ע סימן צ"א: ###### Prisha, Choshen Mishpat 96:24:1 [Prisha, Choshen Mishpat 96:24:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/96:24:1) ויש מנהג כשמזמינים א"א בודקין בשכיניה אם היא רגילה לשאת וליתן כו' קאי אדלעיל שכתב שטוען הבעל שאינו רוצה לגנות את אשתו כו' לכן כתב שבודקים בשכיניה אם היא רגילה לשאת וליתן עמהם ר"ל שאינה יושבת תמיד בבית אלא רגילה לילך בין האנשים לישא וליתן עמהם אז אין גנאי לה לילך ג"כ לפני הדיינים וצריכה לילך: