## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 99:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:1:1)

לא היה לו וכו' דין תורה כו' מסדרין לו דגמרינן מיכה מיכה מערכין וכמ"ש בסי' צ"ז: ולדרוש אחריו ולא לאנום לביתו בסי' צ"ז נתבאר דגם מי שיש לו אסור לשליח ב"ד למשכנו ואפילו לכתוב מה שבביתו אסור וכמ"ש בד"מ בעמוד בשם הרשב"א וי"א דה"ק דאפילו לפי מ"ש ר"ת לעיל סימן צ"ד דכשבא ליפרע מחובו מותר לשליח ב"ד לכנוס לביתו למשכנו ה"מ מי שהוא בחזקת שיש לו וכמ"ש ר"ת לעיל: ולא להכלימו בשום דבר למד כן מדאמרינן שאם אין לו אסור לעבור לפניו משום שנא' לא תהיה לו כנושה כדאמרי' באיזהו נשך ס"ה: יש להם לדרוש אם רמאי הוא כ"כ ס"ה ויליף לה מדכתיב עד דרוש אחיך ודרז"ל דרשהו אם הוא רמאי:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:2:1)

כעין של תורה בנק"ח דכשם שמודה מקצת טעם שבועתו משום דאמרינן שהוא נשמט מחמת דדחיקי ליה שעתא וסבר הוה לי זוזי ופרענא כן מי שטוען שאין לו נשמט משום דדחיק ליה ורוצה לפרעו מתוך הריוח ורמו עליה רבנן בתראי ש"ח כי היכי דלודי: שמסדרים לו דין סדור נזכר במקום אחר ולא נקט זה הכא אלא משום דאם ישבע סתם שאין לו כלום הוי נשבע לשקר שהרי יש לו מה שסדרו לו הב"ד ולכן קאמר שיפרוט בשבועתו שאין לו כלום יותר על הדברים כו': כדי להבריח מב"ח פירוש דאילו נתן לאחר על זמן ולא כדי להבריח הוי מתנה לזמנו ואחר שיכלה הזמן שיחזור ויתננו לו לזה א"צ שבועה שהוא בכלל מה שנשבע שכל מה שירויח יתן לו וכ"ש כמשחזיר לידו את שלו אבל כשנתן כדי להבריח אין מתנתו מתנה כלל ונוטלו מידו מיד כ"כ בעה"ת. מזון הראוי לו פי' ולא לאשתו ובניו כמ"ש בסי' צ"ז: יתן לב' ראשון ראשון פי' ישלם לו בפרוטרוט כל פעם שתשיג ידו לדבר מועט משלם לו עד שיגבה כל חובו אבל אינו ר"ל שישלם לב"ח הראשון המוקדם ראשונה דהא אין קדימה במטלטלים וכמ"ש בסמוך ובסי' ק"ד: יכול להשביעו סוף כל ל' יום אבל עדיף טפי שישבע על הכל בפעם א' כדי שלא להוציא ש"ש לבטלה ואין הרשות ביד המלוה להשביעו כל ל' ובזה ראוי לעשות ס"ה ומש"ר בסוף כל ל' ר"ל אי גם אחר שהשביעו בסוף ל' לא אירע שהשביעו להבא יכול להשביעו שלישית וכן מוכח וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:5:1)

שהוא במקום אדרכתא כו' כ"כ שם בעה"ת בשם ר' האי ע"ש ואע"ג דבאדרכתא אין נותנין לו צ' יום אם לא דעומד בדיבורו ואומר אתינא ומבטל שטרו וכמ"ש סי' צ"ח מ"מ יליף מיניה מדלא כותבין עליו אדרכתא לאחר ל' והתראת בה"ב שאנו רואין שאין בדבריו ממש ה"ט משום דאמרינן דמשתמט עד דיהיה לו מעות וכנ"ל. כ"ש זה דאמר אין לי ואינו רוצה ג"כ לפרוע שאנו חושדין אותו די"ל ומשתמט עד דיהיה לו דניתן לו צ' יום ול"ד למבקש זמן לפרוע דכשאינו פורע אחר ל' יום דכותבין אדרכתא דהתם הודה שחייב ושיש לו אלא שצריך להשתדל אחר מעות ומסיק בעה"ת וכתב ובעיני כו' דכיון דחושדין אותו דיש לו ואינו רוצה לפרוע הו"ל כאומר לא אתינא:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:6:1)

ששאלת ראובן הביא כתוב כל מה שיש לו לישבע עליו נראה דה"ק בשעה שהביא הכתב שכתוב בו כל מה שיש לו לכך הביאו לישבע עליו שאין לו יותר ושאלה זו היתה אחר שכבר נשבע עליו בתקנת הגאונים שאין לו יותר ממה שהביא כתוב לב"ד ואחר ששמעון בירר דבריו שהיה לו יותר ואפשר שבקש שמעון שלא יעשה לראובן שום סדור כי רמאי הוא וראובן מתנצל לומר שלא בזדון עשה שלא כתבו כ"א מכח ששכחו ומכח השכחה נשבע ג"כ שאין לו יותר ועתה רוצה לחזור ולישבע שאין לו יותר מאשר נתברר שהיה לו עוד והשיב הרא"ש מאחר שנשבע שהביא לב"ד כל נכסיו הוא פסול לחזור ולישבע וממילא אין מסדרין לו אם לא שהשאיר דבר מועט כו' ולפי פי' זה צריכים להגיה בתשובת הרא"ש מאחר שנשבע שהביא בשי"ן במקום להביא בלמ"ד ואם לא נרצה להגיה הספרים צריכים לדחוק ולפרשו כמ"ש בדרישה ע"ש ותמצא מה שהוא קשה לפי פשוטו בלא הג"ה כלל ולשני הפירושים הוא דחוק מ"ש וטען שמעון שלא נשבע כו' דהול"ל וטען שמעון שנשבע לשוא כי יברר שיש לו יותר. וצריכין לדחוק ולפרש דה"ק כי ודאי נשבע בערמה שאין לו יותר וכוונתו היה שאין לו בחדר זה יותר ושהוא יברר שיש לו יותר בשאר חדרים נמצא דלא נשבע על כל מה שיש לו גם בשאר חדרים שאין לו וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:7:1)

לא שייך דין קדימה בדבר שאינו בעולם עד"ר מ"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:8:1)

גם אחר שתקנו כו' עד שאלה לא"א הרא"ש ז"ל הכל מדברי הרמב"ם שם בפ"ב ממלוה. ומ"ש לא הוא ולא שליח ב"ד שלא תקנו לעקור ד"ת כו' ואפי' לדברי ר"ת דלעיל סי' צ"ו סכ"ח שכתב דבשעת פירעון מותר לשליח ב"ד ליכנס לביתו הא כתב שם דהיינו כשהוא בחזקת שיש לו וכמ"ש בריש הסימן מיהו מ"ש שלא תקנו לעקור ד"ת משמע דר"ל מ"ש בתורה לא תבא אל ביתו וכבר נתבאר שם דלר"ת לא אזהרה תורה אלא בשעת משכון ולא בשעת פרעון ודוקא להרי"ף והרמב"ם (גם כמש"ר בר"ס זה בשם הרמב"ם בטוען אין לי ע"ש) ובעה"ת והרמ"ה קאי גם אשעת פרעון כמבואר שם ורבינו אף דס"ל כהרא"ש דהסכים עם ר"ת כמ"ש שם מ"מ כיון דר"ת עצמו כתב שם דלא התירו ליכנס בשעת פרעון כ"א כשמוחזק שיש לו לא נמנע מלהעתיק ל' הרמב"ם כמו שהוא וק"ל ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:9:1)

ומ"ש ואם נשבע והשיג ידו כו' ואומר שיש עליו חובות לאחרים כלומר גם לאחרים ואינו רוצה ליתן לזה הביא אלא מקצת ממה שהרויח והמותר לב"ח אחרים שחייב ואפילו הן כאן ותובעין ג"כ מ"מ לא יטלו כלום כל זמן שאינם מבררים שחייב להם וזש"ר אלא בעל השטר לבד וג"כ כתב לא יטלו ממנו האחרים שאינו נאמן בהודאתו כו' ר"ל האחרים העומדים ותובעים ג"כ חלקם והוא מודה להם שחייב להם וכל זה מיירי כשידוע שהשיגה ידו לזה הממון והוא מודה בו ואח"כ כתב שאם יש בידו ממון שאינו ידוע שהשיגה ידו לזה הממון והוא טוען שוה הממון שהוא בידו אינו שלו אלא נתנוהו לו בתורת עסקא או פקדון אינו נאמן וק"ל. וכן מבואר ברמב"ם ורבי' שינה דבריו במקצת וגם הקדים הסיפא לרישא ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:11:1)

שאלה לא"א הרא"ש כו' בריש כלל ק"ז כ"כ ה"ג ואין לו עדים שנתנו ליד שמעון למכור והודיעוני כל הצדדין ואף אם יש שבועה ביניהם תשובה אם לקח כו' כן הוא בתשובה: לקח מיד שמעון ב"ח חפץ הידוע שהוא של ראובן פי' שעדים ראו שנתנו ראובן ליד שמעון למכור אבל אם אין ידוע בודאי דשל ראובן הוא כי' שאין עדים שראו שנתן בידו למכור אע"פ שיש עדים שהיה של ראובן איכא למימר שמא מכר לו: אינו כלום להוציא מיד לוי נראה דר"ל מחזקת לוי ואף אם עדיין אינו בידו וק"ל: ואם אין לו אלא ע"א שהוא שלו גם אדלעיל קאי שיש עד א' שראה שראובן נתן החפץ ליד שמעון למכור ומש"ה כתב ל' שהוא שלו כמו ברישא. וגם לענין סיפא א"ש דנקטא לרבותא: ומ"ש ואינו מועיל להוציאו כו' ק"ק למה אמרינן גם בזה כיון שאם היו שנים היינו מחייבין ע"פ ממון בעד א' הו"ל מחוייב שבועה ואיל"מ. ואי משום דלא הו"ל למידע. עכ"פ הו"ל ללוי לישבע ש"ד נגד העד שאינו יודע שהוא של ראובן וי"ל כיון דאין העד ולא ראובן טוענין ברי שלוי יודע שהוא של ראובן לא משבעינן ללוי ע"ז:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:12:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:12:1)

כתב הרמב"ם מי שהוחזק כו' שם בפ"ב ממלוה כ"כ: הוחזק התובע שאינו מסתפק בעניו של זה כן הוא גירסת ספרים המדוייקים וכן הוא גי' ספרי המיימוני שבידינו. ור"ל שהתובע יודע האמת שהלוה הוא עני ואינו מסופק בדבר ובספרי דפוס ב"י הגירסא שאינו מסתפק בעניין של זה ולשון זה כולל יותר דר"ל שהתובע יודע עניינו ומעמדו של זה הלוה שאין לו וגם יודע שהוא איש תם וכשר וק"ל: או שילוה מעכו"ם בריבית תיבת בריבית ליתא ברמב"ם ולא בבעה"ת שהביא ל' הרמב"ם וי"ל דרבינו ס"ל דפי' כן דאל"כ לא היה אוסר לזה הב"ח לעשות תחבולה שילוה מעכו"ם וישלם לו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:13:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:13:1)

כללו של דבר כו' ז"ל המ"מ זהו דין התלמוד שהדיין יש לו לחתוך הדין ע"פ האמת אפי' חוץ מן הדין ומ"מ כתבו המפרשים האחרונים ז"ל שאין לכל ב"ד כח בזה אא"כ הוא ב"ד חשוב ומוחזק בחכמה וחסידות ומשרבו הדיינין שאינם מומחים יש לחוש שלא יהא כל אחד פורץ לעשות לו דרך כרצונו עכ"ל וכ"כ רבי' סי' ט"ו ע"ש וגם ס"ס רצ"ו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:14:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:14:1)

שאלות לא"א הרא"ש ז"ל ששאלת כו' בכלל ע"ה סי' א' כ"כ ונראה דגרסי' שאלה ול"ג שאלות דהא אח"כ בכל שאלה בפ"ע כתב שאלה לא"א הרא"ש ז"ל גם בס"י ליתא וק"ל: ראובן שהיה חייב לשמעון כו' וקשה הא תשובה זו נכללת בתשובה שאחר זו ולמה העתיקם רבי' ודוחק לומר דבא ללמדנו דאע"פ דחוב של שמעון שעל ראובן הוא ע"פ אפ"ה פסקינן כמו אילו היה החוב בשטר דמה לי בשטר ומה לי בע"פ וי"ל דבתשובה ראשונה למדנו דאע"ג דקי"ל דהנותן מתנה ודעתו שישאר ביד המקבל מתנה אע"פ שנותן בשביל הברחה אין מוציאין מידו וכמ"ש לעיל אפ"ה פסק דמוציאין מידו מכח חזקה דאין אדם נותן כל אשר לו לאחרים והוא שואל על הפתחים ובודאי לא היתה כוונתו שישאר ביד המקבל מתנה משא"כ בשאלה השנייה דשם לא היה נצרך לשאול על הפתחים דהא קרובו היה מפרנס אותו ואת אשתו וקמ"ל דאפ"ה פסק דמוציאין מידו של המקבל משום כל הני הוכחות שמוכיחין שלא נתנם לו כ"א כדי לזון אותו ואת אשתו. ומאותה תשובה השנייה לא למדנו להוציא מיד המקבל מתנה בכעין שאלה הראשונה דלא היה הוכחה כ"כ ומש"ה העתיק רבינו תרווייהו וק"ל: וצלל במים אדירים והעלה חרס בידו פ' מי שרוצה לחפש ולהביא אבנים טובות ומרגליות מהים צריך לירד אחריהן בתחבולה בעומק הים וממשמש בחול ולוקחן ומוצואן ולפעמים אינו מוצא שם שום דבר טוב רק אבנים וחרס בעלמא נמצא שהיתה כל טרחתו ותחבולתו בחנם ועל כיוצא בוה משלו משל ואמרו צלל במים אדירים והעלה בידו חרס וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:15:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:15:1)

וישבע מקבל מתנה כו' אבל ראובן הנותן אינו נאמן בשבועתו לחייב המקבל במה שהוא אומר וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:17:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:17:1)

וגובה את הקרקע כמו שהוא ואינו מוציא מידה הפירות שאכלו האי שאכלו ל"ר הוא אלא כל שתלשו ובא לידו שאכלו מקרי וכמ"ש בסימן ס"ו וכן מבואר בדברי רבינו לקמן בסימן קט"ו דכשנתלשו הפירות אין ב"ח מוציא מידו ע"ש ס"ט: אם נתן מתנה וכמה נתן פי' צריך לכלול בשבועתו אם נתן מתנה כדי שיודע למי נתן כדי לתבוע המקבל ולהשביעו שיחזיר המתנה למלוה אבל הנותן אינו יכול לפטור ולא לחייב בשבועתו את המקבל מתנה וכמ"ש בסמוך וצריך לפרוט כמה נתן דאם לא נתן אלא דבר מועט ודאי לשם מתנה גמורה נתכוון:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:18:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:18:1)

קאמר שמואל נתוחי אין משכוני לא פי' אם ראהו בשוק מנתח דבר שאוחז בידו ושומטו ממנו ונותנו למלוה רש"י ס"פ המקבל ואע"ג דהרא"ש ורבינו סי' צ"ז כתבו דלר"ת כשבא לגבות חובו יכול השליח ב"ד ליכנס לביתו למשכנו והכא איירי בבא לגבות החוב הא נתבאר שם דר"ת לא כ"כ אלא כשהוא בחזקה שיש לו ואינו רוצה לפרוע והרא"ש בתשובה זו השיב אמה ששאל השואל שאף אם הוא כן דאין לו מ"מ יעשה עמו מלאכה וע"ז השיב דבאין לו אינו יכול לכופו לעשות עמו מלאכה קל וחומר מאיסור כניסה לביתו וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:19:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:19:1)

דמספר כתובה ילפינן אע"פ שמעשה זה ג"כ היה ששיעבד נפשו באותו שטר שאני כתובה דהואיל דבכל הכתובות כתבינן כן ודאי לתנאי גמור כתבינן אבל בשאר ש"ח אין הכל כותבין כן ואם כן האי אע"ג דכתבינן אמרינן אסמכתא בעלמא היא וז"ש דמספר כתיבה ילפינן ר"ל דנוסח כתובה הוא כך:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:20:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:20:1)

תשובה לא"א הרא"ש ז"ל תורת אמת כו' שם בדין ג': שראובן זה נתן לא' מבניו פי' של ראובן ובשעת נתינתו הבן עדיין קטן היה כדבסמוך: ושייר לעצמו זהוב כו' ע"ל סי' רפ"ב שאסור להעביר נחלה ולתתה לאחד והיינו דוקא במה שישאר לו אחרי מותו שזהו נקרא בשם ירושה אבל מה שאדם נותן בחייו אינו בכלל העברת נחלה ולכן הניח זהו' זה להיותו לכל בניו אחריו לנחלה וגם זה הבן המקבל המתנה ירש בו חלקו בשעת מותו: באלף כפולות נראה דשם מטבע היה בימיהם כן וכן משמע בריב"ש סי' ק"ח והביאו הב"י לעיל סימן ט"ו מס"ג ובריש סי' ש"מ: שאם יאמר בשעת מיתתו של אביו כו' הוצרך לזה דאם לא האמינו כך אע"ג דנתן כל אשר לו לבנו הקטן מ"מ יוכל הב"ח לומר אלו הנכסים לא נתן לך אביך אלא אלו אחרים הם שירש אביך או מצאם או ניתנו לו במתנה וכמ"ש לקמן סימן קי"ב ס"ד ע"ש פלוגתא בזה: ולא יועיל העתקה ממנו כצ"ל: וגם לא יועיל אם יעידו עדים על הקניין ואף למאן דאמר שאם לא נכתב הקניין אינו כלום ה"מ לענין שאינו יכול לטרוף מלקוחות אבל כאן היה ירא שבנו יוציא מידו בעדי קניין ולא יהא נאמן לומר פרעתי וכמש"ר ר"ס ע' ע"ש ועוד דדוקא לענין חוב אבל אם נתן דבר במתנה לאחר בקניין אף אם לא נכתב השטר מעולם המתנה קיימת דהשטר או העדים אינם אלא לראיה בעלמא וק"ל והיותר נראה דכשיש עדי הקנין לפנינו וזוכרין הענין גובין אפי' לא נכתב דכל זמן שזוכרין ההלואה מפקי קלא וכמ"ש בראיות ע"ז לעיל סי' ל"ט ומ"ג ע"ש: ואף אם הבן עכשיו קטן פי' ואין טענתו טענה ויכול האב לאכול מנכסיו וא"צ לחזור על הפתחים וא"ל הא אף אם הוא קטן מ"מ יוציאו לוי שזיכה ע"י להקטן ויבא מכח הקטן דז"א דהא לא האמין עליו אלא בנו וללוי יכול לומר נכסים אלו נתנו לי אח"כ. וא"ת א"כ מה יועיל הוצאת ש"ח דלוי כשיבא ב"ח הא יכול ב"ח לומר דלוי אינו נאמן וכי הוא זה דניתן להלוה אח"כ ז"א דמסתמא כל מה שהוא בידו הוא בחזקת שהוא שלו מקדמת דנא אם לא שטוען מחזיק שניתן לו עכשיו ודוקא לעצמו טוען כך ולא לב"ח וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:22:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:22:1)

זבין גריווא דארעא במיצעא דארעיה חזינן כו' כצ"ל ופי' באמצע שדות המוכר והשדות מקיפים לה מכל צד ובס"י כתב במצעי דארעא ופירושו כמ"ש באמצע שדותיו ומזה נפל הטעות שכתוב בספרים באמצעי דאורחיה דטעי בין ארעא לאורחיה וק"ל: חזינן אי עידית כו' דא"כ אין מוכח שכיון לרמאות להיות מצרן אלא מפני שאינה דומה לשאר שדות הסמוכים לה קנה כאן וכן זיבורית וע"ל סי' קע"ה: ואי לא מפקינן מיניה פי' אי שוה לכל השדות המקיפין מסלקין אותו דקא מערים משום דינא דבר מצרא:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:23:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:23:1)

שלא תהיה לאשתו שיעבוד כו' ע"ל ר"ס קי"א שכתב שאין חילוק בין התנה שלא יחול אליו חוב שכבר נתחייב בו או שמתנה שלא יחול עליו חוב להבא מיהו חילק שם בין נתנו לו השדה במתנה או קנאו ע"ש וכן חלקו הר"י ורבינו בני הרא"ש ז"ל בתשובה הביא ב"י בס"ס זה ע"ש: כל שכן בזמן הזה ס"א בנדון זה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 99:24:1
[Prisha, Choshen Mishpat 99:24:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/99:24:1)

ועוד שדין גמור הוא כו' ר"ל שדין גמור הוא שראויים שיבטלו כו':