## Prisha, Even HaEzer

###### Prisha, Even HaEzer 103:1:1
[Prisha, Even HaEzer 103:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:1:1)

בין מן האירוסין בפ' אלמנה דף נ"ז איכא תנא דס"ל הכי ולאפוקי מדר"ש דפליג שם וס"ל דוקא מן הנישואין דיש לה מזונות מוכרת (פי' למזונות) שלא בב"ד שא"א לה לייש ומתענה עד שיזדקקו לה בית דין אבל מן האירוסין דל"ל מזונות (ואין מכירתה אלא לכתוב כ"פ) לא תמכור שלא בב"ד ומה"ט פליג ג"כ שם וס"ל דוקא כשמוכרת כולה יחד דבשעת מכירה יש לה מזונות אבל אם מכרה בראשונה מקצת ס"ל דאבדה מיד מזונותיה ושוב אינה יכולה למכור שלא בב"ד ע"ש. אבל רבינו לא נתכוין לזה שהרי פסק לעיל סימן צ"ג דיש לה מזונות כל זמן שנשאר לה מכתובתה ביד היתומים ועוד דא"כ לא ה"ל לומר אלא שמוכרת לצורך כתובה שלא בבית דין לאפוקי מדר"ש שלעולם אינה מוכרת לצורך כתובה אלא בבית דין לכך צ"ל דה"פ ל"מ נשואה דיכולה למכור לכתובתה שלא בב"ד דיש ליתומים ריוח בזה דכשתגבה כתובתה לא יתנו לה עוד מזונות אלא אפילו ארוסה דבלא"ה ל"ל מזונות וק"ל:


###### Prisha, Even HaEzer 103:2:1
[Prisha, Even HaEzer 103:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:2:1)

שלא בבית דין בגמרא קאמר רב יודא טעמא משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין ועולא אמר משום חינא ופירש ר"ח ורי"ף כדי שיהא נדוניא לנשים שבשבילה ימצאו חן בעיני האנשים וישאו אותם ועיין בדרישה (וע"ל בסי' צ"ג) כ"פ:


###### Prisha, Even HaEzer 103:3:1
[Prisha, Even HaEzer 103:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:3:1)

ושלא בהכרזה דדוקא בית דין מוכרין בהכרזה דאי טעו פחות משתות מכרן קיים הלכך צריכי הכרזה שלא להפסיד היתומים אבל אלמנה אפי' מכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל ואין יכול לבא ליד הפסד מוכרת שלא בהכרזה תוספות בפרק אלמנה ניזונית דף צ"ח ע"א:


###### Prisha, Even HaEzer 103:4:1
[Prisha, Even HaEzer 103:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:4:1)

מעט מעט פירוש אעפ"י שאין כאן ריוח ליתומים דעדיין צריכין ליתן לה מזונות כיון שנשאר לה מעט מכתובה בידיהן: (וגרושה לא תמכור אלא בבית דין פירוש דין מומחין דבגרושה לא איכפת ליה אם תתבזה בבית דין ואלמנה שנישאת הטעם דכבר בטל החן שלה ועד"ר כ"פ):


###### Prisha, Even HaEzer 103:5:1
[Prisha, Even HaEzer 103:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:5:1)

ושלא תפסה היא משלו כלום נראה דשבועה זו אינה נשבעת אלא אגב גלגול דצררי ומשום הכי בגרושה שאינה נשבעת אצררי אינה משביעה נמי שלא תפסה משלו כלום בטענת שמא. וא"ש נמי הא דמסיק רבינו בס"ס נ"ח וכתב ז"ל אבל לרש"י ואפילו אם נגנבו או נאבדו אותן שייחדו לה אין צריך שבועה דתו לא מייחד לה אחריני דקשה אעפ"י כן לתחייבה שבועה שלא תפסה משלו כלום אלא ודאי לא משבעינן אותה בטענת שמא כי אם אגב גלגול דשבועה דצררי:


###### Prisha, Even HaEzer 103:6:1
[Prisha, Even HaEzer 103:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:6:1)

ואם היא בעצמה מוכרת צריכה לישבע שבועת צררי ר"ל שלא התפיסה צררי ושלא תפסה משלו כדלעיל במוכר בבית דין אלא שרבינו קיצר וכתב שבועת צררי שהוא לשון הגמרא וע"ל מ"ש ר"ס צ"ו:


###### Prisha, Even HaEzer 103:7:1
[Prisha, Even HaEzer 103:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:7:1)

ושלא זלזלה בנכסים אע"פ שהיו שם ב"ד הדיוטות בשומא שמא לא דקדקו כולי האי דיושבי קרנות הם אשר"י וז"ל תשובה להרמב"ן (סימן ל"ג) אחר שתמכור אם רצו היתומים להשביעה אם מכרה ביותר ממה ששמו לה הבית דין משביעין אותה לפי שאפילו מכרה שוה מנה במאתיים הריוח ליתומים כמו ששנינו ואם הוא פקחת ותרצה לפטור עצמה מידי שבועה לא תמכור אלא בעדים עכ"ל:


###### Prisha, Even HaEzer 103:8:1
[Prisha, Even HaEzer 103:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:8:1)

אע"פ ששמוה שלשה הדיוטות דאמרינן לה מאן שם לך כלומר מי החזיקך באלו הנכסים שאין אדם יכול לזכות במקח אלא מיד המקנה לו ומה שהחזיקוהו בית דין הדיוטות אינה חזקה דיושבי קרנות הם וע"ל ס"ס צ"ג: (שאם יכלו הנכסים רצה לומר מותר הנכסים שיש להם ליתומים מבעלה יכלו על ידי מזונותיהם וכיוצא בו בכליון אחרת כתונת פסים):


###### Prisha, Even HaEzer 103:9:1
[Prisha, Even HaEzer 103:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:9:1)

לצורך מזונות שהיא נאמנת שהנכסים בחזקת אלמנה קיימי כל זמן שלא נישאת כן כתב ב"י ועד"ר: (אבל אם תפרש כו' לא תוכל לטרוף כו' אף שלא מכרה לצורך כתובתה אלא כדי חצי כתובתה שעדיין יש לה מזונות כ"פ):


###### Prisha, Even HaEzer 103:10:1
[Prisha, Even HaEzer 103:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:10:1)

ויש צד אחר שטוב לה יותר שלא תפרש נראה לפי עניות דעתי דרצה לומר דמכח צד הראשון יפה לה שלא תפרש שמכרה לגביית כתובה ועדיין היתה יכולה לפרש שמוכרת לצורך מזונות אבל מצד השני יפה לה שגם זה לא תפרש לכך עצה טובה הוא שתמכור סתם:


###### Prisha, Even HaEzer 103:11:1
[Prisha, Even HaEzer 103:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:11:1)

והוזל שאף אם יוצא מיד הלוקח אינם שום אלא מנה:


###### Prisha, Even HaEzer 103:12:1
[Prisha, Even HaEzer 103:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:12:1)

והיא רוצה לקיים המקח וכתב בית יוסף וז"ל תימא כיון דכתב דטעמא משום דכיון דבשעה שקבלה הקרקע להכניסו לרשות הלוקח היה שוה מאתיים הוי כאילו כוונה להקנות הקרקע אם כן מאי איריא שהיא רוצה לקיים המקח אפילו אינה רוצה נמי עכ"ל ונלע"ד דהכי קאמר שהוזל כל כך עד שאינה רוצה לחזור במקח כגון שאין לה ריווח בהחזרה והיינו שאינם שוה עכשיו אלא מנה (אלא שרבינו היה לו להפך לשונו ולכתוב והיא רוצה לקיים המקח שהוזל כו') והוה אמינא כיון שמתחלה ועד סוף אינם ברשות אלמנה יהיה ההפסד ליתומים מה שאין כן אי לא הוזל כ"כ ואלמנה לקחה מידה אזי אינו כ"כ חידוש שיהיה ההפסד של אלמנה:


###### Prisha, Even HaEzer 103:13:1
[Prisha, Even HaEzer 103:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:13:1)

כיון שהיה המקח בטעות דר"ת והרא"ש סברי דיש אונאה לקרקע בדבר מופלג דהיינו בפלגא יותר ועיין מ"ש בח"מ סימן רכ"ז (ולכך צ"ל דהוזל או הוקר דאם לא כן או חזר ובטל המקח לגמרי מאחר דיש כאן אונאה עד פלגא כ"פ): (באילו כיונה לקנות הקרקע ר"ל חשבינן היא ללוקח שקנאה לעצמה בדמי שוויה שהוא מאתים וחזר והזילה לגבי לוקח כ"פ):


###### Prisha, Even HaEzer 103:14:1
[Prisha, Even HaEzer 103:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:14:1)

והריוח ליתומים והטעם כמ"ש בח"מ סי' קפ"ג דשליח שמכר דבר שאין לה קצבה ביוקר משוויה הכל לבעל השולח אותו וע"ש וכן בגמרא דכתובות דף צ"ח ע"ב ע"ש:


###### Prisha, Even HaEzer 103:15:1
[Prisha, Even HaEzer 103:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:15:1)

טעתה ומכרה שוה מנה ודינר במנה כו' ז"ל ב"י דברים אלו נראים כסותרין לדברים שקדמו וכו' ועיין ב"י:


###### Prisha, Even HaEzer 103:16:1
[Prisha, Even HaEzer 103:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:16:1)

שהן ארבע שדות חלוקות ואין ראויין לאדם אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח למוכרם לד' בני אדם:


###### Prisha, Even HaEzer 103:17:1
[Prisha, Even HaEzer 103:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:17:1)

במכור לי כורא פי' שעושה שליח למכור משדותיו בית כור. והוא מכור לתכא (יש מגיהין בטור ומכר ליה ליתכא ומוחקין וזבין כ"פ) דהיינו חצי בית כור וסבר רב אלפס שהמכר בטל מפני שלא ניחא ליה דלפשי עליה שטרות שאז יצטרך למכור החצי בית כור הנשאר לאחר ויהיה עליו שני שטרות והוא הדין נמי הכא גבי אשה אם עשה לכל אחד ואחד שטר בפני עצמו אפילו הראשונים מכרן בטל ואפי' לא היה כאן שום טעות באחד מהן מטעם דלא ניחא ליתומים דליפוש עליה שטרי:


###### Prisha, Even HaEzer 103:18:1
[Prisha, Even HaEzer 103:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:18:1)

אפי' הראשונים מכרן בטל עיין בדרישה:


###### Prisha, Even HaEzer 103:19:1
[Prisha, Even HaEzer 103:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:19:1)

אז מכר הראשונים קיים פירוש ותמכור חלק הרביעית לאחר ויכתוב שטר אחד על כולם או הלוקח הרביעי יוסיף דינר בדמי המקח וישאר הקרקע בידם כמו שמכרה להם בשטר אחד דאם לא כן קשה אם תמכור חלק הרביעי לאחר ותצטרך לכתוב לו שטר מכירה יהיה על היתומים שני שטרות:


###### Prisha, Even HaEzer 103:20:1
[Prisha, Even HaEzer 103:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:20:1)

אבל רבינו האי עיין בחושן משפט סימן קפ"ב:


###### Prisha, Even HaEzer 103:21:1
[Prisha, Even HaEzer 103:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/103:21:1)

וכך הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ותימא בכאן כתב וכן הוא מסקנת א"א ז"ל והיינו משום שהביא דברי רבינו האי לבסוף בפרק אלמנה ניזונית ובחושן משפט סי' קפ"ב כתב וא"א הרא"ש הביא דברי שניהן ולא הכריע כו' עיין שם מ"ו ובית יוסף ועיין מה שכתב בית יוסף לתרץ דברי הרמב"ם דנראין גם כן דקסתרי אהדדי ובחושן משפט ס"ס קפ"ב הארכתי ליישב דברי רבינו עיין שם: