## Prisha, Even HaEzer

###### Prisha, Even HaEzer 13:1:1
[Prisha, Even HaEzer 13:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:1:1)

לא יתארסו כו' וטעם המתנה זו אמר שמואל דאמר קרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון ופירש"י ולזרעך אחריך שאין השכינה שורה אלא על הודאים שזרעו מיוחס אחריו רבא אמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק ועיין בדרישה (שלשה חדשים דאז עובר ניכר לסוף שליש עיבורה שהוא תשעה חדשים כ"פ).


###### Prisha, Even HaEzer 13:2:1
[Prisha, Even HaEzer 13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:2:1)

מן האירוסין דלא חלקו חכמים בגזירתן ומטעם זה גזרו בכל הני דחשיב בסמוך וכתב רבינו לקמן בסימן קס"ד דיבמה שמת היבם שדינה להמתין שלשה חדשים אחר מיתת היבם:


###### Prisha, Even HaEzer 13:3:1
[Prisha, Even HaEzer 13:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:3:1)

שלשה חדשים בשלחן ערוך פסק תשעים יום חוץ מיום המיתה וכו' והא מפסקי מהרא"י סימן פ"ב וקע"ח ות"ה סימן ס"ו וש"ג פ' החולץ ע"ש:


###### Prisha, Even HaEzer 13:4:1
[Prisha, Even HaEzer 13:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:4:1)

ור"י אומר שצריך להמתין ג' חדשים כו' דכל גט שב"ד מצריכין ליתן ממנה מונה דאין הכל יודעין שהגט השני לא היה אלא לבטל הקול ואע"פ דנכריז איכא מאן דשמע בגט ולא שמע בהכרזה (וה"ה אם לא נתגרשה אלא מחמת שיצא עליה קול קידושין צריכה להמתין ג' חדשים רשב"א ורמ"א כ"פ) ובק"ש הוכחתי ע"פ דקדוק הגמ' דאם נתנה גט ע"י שליח אין מונין הצ' יום כ"א משעה שבא הגט ליד האשה ולא מיום שבא הגט ליד השליח:


###### Prisha, Even HaEzer 13:5:1
[Prisha, Even HaEzer 13:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:5:1)

ואפי' אחר ביאת זנות כגון שנאנסה כו' פירוש אע"ג שי"ל דמהפכת דכל המזנה מתהפכת שלא תתעבר אפ"ה צריכה להמתין דאמרינן שמא לא נתהפכה יפה יפה:


###### Prisha, Even HaEzer 13:6:1
[Prisha, Even HaEzer 13:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:6:1)

אבל קטנה שנאנסה כו' דדוקא בקידושי קטנה גזרו (משום גדולה) אבל בזנות דקטנה דלא שכיח לא גזרו וכן במיאון נמי לא גזרו דלא שייך למיגזר מיאון דקטנה אטו גדולה דמיאון לא שייך בגדולה:


###### Prisha, Even HaEzer 13:7:1
[Prisha, Even HaEzer 13:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:7:1)

אפי' גדולות אינן צריכות להמתין משום שכל שדעתן להתגייר משמרת את עצמן שלא תתעברו שידעו ממי נתעברה (טעם זה לא שייך בשפחה שנשתחררה שהאדון משחררה לפעמים בלא ידיעתה מתחלה ועייין בגמ' כ"פ) משא"כ בגר וגיורת ושייך שם הבחנה בין זרע שנזרע בקדושה כו' מור"ש:


###### Prisha, Even HaEzer 13:8:1
[Prisha, Even HaEzer 13:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:8:1)

ושבויות אפילו גדולה כתב הרמ"ה כו' נראה דטעמיה כיון דלא ודאי זינתה הקילו בה וכמ"ש לעיל בסי' ז' דבשבויות הקילו בכמה ענינים משום דמוקמינה אחזקתה דלא זינתה ועיין בדרישה. (ואם קדש כו' צריך לגרש בש"ע כתב רמ"א י"א דוקא קדשה במזיד אם אם קדשה בשוגג א"צ לגרשה ויש מחמירין שנ"ל דבכהן דאסור להחזיר יש לסמוך אהמקילין וא"צ לגרש ע"ש. אבל אין כופין בשוטים דאין מעשין אלא לפסולות ועוד דאין גט זה אלא לזמן דאחר ג' חדשים חוזר וכנסה והרמב"ם כתב דאין כופין להוציא רק היו מנדין על שעבר על תקנת חכמים כ"פ):


###### Prisha, Even HaEzer 13:9:1
[Prisha, Even HaEzer 13:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:9:1)

ואם קידש תוך ג' חדשים ועיין בב"י שכתב בשם ה"ה שי"א דה"ה לכונס אם ברח עירוקיה מסתייה וכ"כ נ"י ג"כ שיש שפירשו כן וכתב ב"י ומשמע מדברי שהוא סבר כרש"י והמפרשים סוברים דלא אמרו ערוקיה מסתייה אלא בקדש דוקא אבל אם כנס לא סגי בלא גירושין ע"כ ור"ל שהרי דקדק רבינו וכתב ואם קדש וברח ועוד מסיק בטעמו וכתב ז"ל כיון שגילה בדעתו שאינו רוצה לכונסה משמע הא עבר וכנסה לא מהני ליה בריחתו. ועמ"ש בסמוך דבכנס תוך כ"ד למניקת משמע מדברי רבינו בסמוך דמהני נמי בריחתו:


###### Prisha, Even HaEzer 13:10:1
[Prisha, Even HaEzer 13:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:10:1)

דאם כן בטלה תקנת חכמים ר"ל שתקנו שבתוך ג"ח לא יכנוס ולא יקדש שכל אחד יקדש ויסע לעיר אחרת וישהה שם עד כלות זמנו דג"ח:


###### Prisha, Even HaEzer 13:11:1
[Prisha, Even HaEzer 13:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:11:1)

ולא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו (אע"ג דאין כאן משום הבחנה שהוא ניכר שהיא מן הראשון נתעברה כ"פ) הטעם לפי שסתם מעוברת למניקה קיימא (ועפ"ד) וחיישינן דלמא איעכר חלבה וקטלא ליה (וא"ת אפי' באשתו נמי לא ושמש עמה בעודה מניקה מהאי טעמא כ"פ) בשלמא דידיה אף אם איעכר חלבה הוא נותן לה ביצים וחלב ליתן לתינוק אבל לדירה מי יתן לה וליורשים היא בושה לתובען:


###### Prisha, Even HaEzer 13:12:1
[Prisha, Even HaEzer 13:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:12:1)

כ"ד חדשים אחד מלא ואחד חסר ולכתחלה לא ימנה חדש העיבור בכלל כן כתב רמ"א כמו שכתב בת"ה סימן רי"ו ע"ש ובהגה' מיימון שהאריך ובב"י:


###### Prisha, Even HaEzer 13:13:1
[Prisha, Even HaEzer 13:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:13:1)

או גרושה לאפוקי מי"א דבגרושה אין צריכה להמתין דלא משעבד להניק את בנה:


###### Prisha, Even HaEzer 13:14:1
[Prisha, Even HaEzer 13:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:14:1)

אפי' אם גמלה הנער דחיישינן שמא תמהר לגמלו כדי שתנשא ויסתכן הולד וכן אם נתנו למניקת חיישינן שמא תחזור בה המניקה:


###### Prisha, Even HaEzer 13:15:1
[Prisha, Even HaEzer 13:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:15:1)

אפי' נשבע' המניקות או נדרה ע"ד רבים כו' דאתי למחלף ולמשרי היכי דלא נשבעה דלא ידעי כולא עלמא שנשבעה או נדרה:


###### Prisha, Even HaEzer 13:16:1
[Prisha, Even HaEzer 13:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:16:1)

אפי' נשבעה לאדם גדול ר"ל בת אדם גדול שהיא מניקת או מעוברת ורוצה להשיאה ולשכור מניקת ולהשביעה שלא תחזור בה. ובגמרא דרב נחמן שרא כהאי גוונא לבנתיה דריש גלותא אלא שמסיק הגמרא דאין ללמד מבני ר"ג שבני אדם מאויימים מאוד הוו ובספר של קלף מצאתי הגרסא ואפילו "נשאת לאדם גדול והיא היא דהו"א להתיר דודאי לא תשנה המניקת מיראת אדם גדול שנשאת לו אבל גירסא שלפניכו עיקר וכעובדא דר"ג וק"ל:


###### Prisha, Even HaEzer 13:17:1
[Prisha, Even HaEzer 13:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:17:1)

אבל אם מת הולד ולא חיישינן שימיתנו שאין אשה ממית את בנה בשביל כך:


###### Prisha, Even HaEzer 13:18:1
[Prisha, Even HaEzer 13:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:18:1)

או שפסק חלבה בחיי בעלה "ושכרו להמניקת כן הגיה מור"ש וז"ל וכ"ה באשר"י אבל שכרו לחוד אינו מועיל עיין בספרי בכתובות פ' אע"פ סי' י"ג ע"כ וכ"כ ב"י וז"ל מדברי הרא"ש משמע דאדלעיל קאי שצמקו לה דדיה או שפסק לה חלבה ושכרו לה מניקת ורבינו שכתב או ששכרו נראה שמפרש שמילתא באנפיה נפשיה היא עכ"ל ב"י ור"ל כיון ששכרה מניקת בחיי בעלה שרי כמו שהתיר אם גמלתו בחיי בעלה (רק שיש מחלקים דאם פסק לה חלבה ושכרה מניקת אפילו יום אחד בחיי בעלה א"צ להמתין כ"ד חדש אבל אם לא פסקה אלא היא בעצמה פרשה מלהניקה בחיי בעלה ונתנה למניקת אז צריך להיות ג' חדשים קודם מיתת בעלה ושהיא לא הניקתו כלל תוך ג' חדשים דאז צמקו לה דדיה אבל תוך ג' חדשים עדיין היא בכלל מניקת חבירו ואסורה לינשא תוך כ"ד חדשים כ"פ):


###### Prisha, Even HaEzer 13:19:1
[Prisha, Even HaEzer 13:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:19:1)

עבר ונשאה או קדשה לאפוקי מי"א דלא צריך לגרשה בקדשה דבלא"ה אסורה לו דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה:


###### Prisha, Even HaEzer 13:20:1
[Prisha, Even HaEzer 13:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:20:1)

וצריך לכתוב לה כתובה אחרת דאפי' לא פרע לה כתובה כשגרשה אין אותה כתובה עולה לה לפי שכבר נמחל שעבודה ור"ל כיון שכבר נתחייב לה הכתובה וכבר היתה יכולה להוציא מידו אלא שהיא רוצה למחול לו כתובה הראשונה הרי הוא כאילו כבר גבתה וה"ל שטר שנמחל שעבודו ואע"ג דבח"מ סי' מ"ח כתבתי דאם חזר ומסר לו אותו שטר חוב בעדי מסירה יכול לחזור וללות עליו ה"מ באותו יום אבל בכה"ג פסול משום מוקדם וק"ל:


###### Prisha, Even HaEzer 13:21:1
[Prisha, Even HaEzer 13:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:21:1)

ואם ברח והרחיק נדוד כו' משמע דקאי אפי' אם כנסה אם ברח סגי וא"צ להוציאה ולא כמ"ש ב"י לעיל ויש לחלק דדוקא בנשאת תוך צ' יום דאית ביה משום איסור הבחנה אסרו בכנסה אפי' בברח משום דברי איסורא משא"כ בחשש דמניקת שמא תעכור חלבה וימות הולד דלא ברי איסורא דהא אפשר להאכיל הולד אלא שחששו דלמא לא יאכילנו משו"ה לא גזרו כולי האי והתירו בברח אפילו בכנסה. מיהו בב"י משמע דגם להרמב"ם אין דינם שוה דבתוך ג' חדשים כתב דאפילו אם כנס אין כופין לגרש ובהאי דינא דמעוברת כתב דוקא בקידש אין כופין:


###### Prisha, Even HaEzer 13:22:1
[Prisha, Even HaEzer 13:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:22:1)

ואוסר שבא עליה לשם קידושין פי' ומ"ה עלה בדעתו שא"צ להמתין מקידושי שני כלום (והגט הוא לחומרא בעלמא וא"צ להמתין ג' חדשים כדלעיל במעשה דר"ת כ"פ) והא דמסיק ז"ל כיון שידוע שהיתה מעוברת מראובן ר"ל דאל"כ לא גרע מזינתה דצריך ג"כ להמתין אלא כיון ששניהם מודים שממנו נתעברה לא חששו שזינתה ג"כ מאחר דהרי לעיל סי' ג' אמרינן דאפילו ליורשו נאמן אם אומר שממנו נתעברה ועוד דמאחר שאמר שקדשה בביאה ודאי לא חשדינן לה שנעשית אשת איש לזנות עם אחר אף שנתקדשה לשמעון אפשר דע"י מקרה ושלא בכוונה היו הקידושין ודו"ק: (ורצתה לינשא לראובן. ואין זה מחזיר גרושתו דהא ראובן לא גירשה וממ"נ אם קידושי ראשון קידושין קידושי השני אין תופסין ואם קידושי הראשון אינן קידושין א"כ לא היתה אשתו ובזנות בא עליה בתחילה ועמ"ש בדרישה בסי' י' כ"פ):


###### Prisha, Even HaEzer 13:23:1
[Prisha, Even HaEzer 13:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/13:23:1)

וקידושי שמעון היו קידושין גמורין כו' אבל אם לא היו קידושי שמעון קידושין לא היה צריך להמתין לפי שלא זינתה עם שמעון: