## Prisha, Even HaEzer

###### Prisha, Even HaEzer 51:1:1
[Prisha, Even HaEzer 51:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/51:1:1)

ל"ש בתו הגדולה כו' ולא תימא דוקא בתו הקטנה דקא מטי הנאה לידיה שכסף קידושין לאביה אבל לא בתו גדולה קמ"ל דל"ש דהא אבי הבן נמי לא מטי הנאה לידיה אלא בההיא הנאה דקא מתחתני בהדדי גמרי ומקני להדדי:


###### Prisha, Even HaEzer 51:2:1
[Prisha, Even HaEzer 51:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/51:2:1)

וכתב הרמב"ם צריך שיהיו הדברים שפסקו מצויין ברשותן שאין אדם מקנה דבר שלב"ל ע"ל בח"מ סי' ס' סט"ו שכתב רבינו בשם הרא"ש שאדם יכול לשעבד נפשו להתחייב בדברים שאינו חייב בהם אע"פ שאין לו עתה נכסים כמו לשעבד בכתובה גדולה כו' וע"ז נראים דסומכין עתה ג"כ בנדוניית הבנות אע"פ שאין לו בידו אז ועיין בח"מ שם טעם הדברים וע"ש בח"מ סי' ס' ס"י דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל יכול לחייב נפשו בדבר שלב"ל ואפשר שהכא בפסיקה שהוא בדיבור בעלמא אינו יכול לחייב נפשו:


###### Prisha, Even HaEzer 51:3:1
[Prisha, Even HaEzer 51:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/51:3:1)

דוקא בנישואין הראשונים פי' כשנושא הבן אשה ראשונה לאפוקי אם כבר היה לו אשה ומתה ואא"כ נושא עוד אשה וכן אם הבת נתאלמנה ופסק להם האב בקידושי שניים לא קנו (עיין לקמן בסימן נ"ט כ"פ):


###### Prisha, Even HaEzer 51:4:1
[Prisha, Even HaEzer 51:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/51:4:1)

ודוקא באב הפוסק על בנו ועל בתו כן הוא בירושלמי והטעם מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ובתו ומרוב שמחתו אצל נישואין ראשונים גמר ומקני: אבל מי שפוסק בשביל אחותו ה"מ בעשירה אבל בענייה הוי כמו נדר וצריך לקיום משום צדקה מרדכי וכ"כ ב"י כ"פ:


###### Prisha, Even HaEzer 51:5:1
[Prisha, Even HaEzer 51:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/51:5:1)

והרמב"ם כתב כו' עד כמה את מכנסת כו' ל' "מכנסת לי שייך בנדוניית אשה לאיש ומש"ה קאמר לשון "את לשון נקבה וכמה "אתה "נותן כו' לשון נתינה שייך באיש לאשתו כתובה וכיוצא בו ומש"ה אמר לשון אתה. שוב ראיתי לשון מיימוני פכ"ג דין י"ג שהוא מפרש יותר ז"ל ואמר לה כמה את מכנסת לי כך וכך ואמרה לו כמה אתה נותן לי או כותב לי כך וכך עכ"ל ונראה משום דהאיש עליו לפרנסה ולעשות כל צרכי אשתו וע"ש זה מכניס אביה לחתנו נדוניא כדי שיהנה בו ג"כ בתו בצרכיה שייך בו לשון כניסה משא"כ מה שנותן האיש לאשתו שום משלו שהוא מתנת חנם שייך בו לשון נותן גם שם לפני זה בדין י"א כתב שיש מקומות שנהגו שהאיש נותן מעות לפי ערך הנדוניא דבר קצוב שתתקשט בו הכלה ותקנה בהן בשמים וכיוצא בהן ויש מקומות שמכניס האיש שום משלו מצטרף להנדוניא כו' וזהו שמסיק וכתב כמה אתה נותן וכותב וק"ל:


###### Prisha, Even HaEzer 51:6:1
[Prisha, Even HaEzer 51:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/51:6:1)

ואמר לה כמה את מכנסת לי כו' שקונין באמירה וכתב הריב"ש ובסימן שמ"ה) שבזה אין חילוק בין נישואין ראשונים לשניים:


###### Prisha, Even HaEzer 51:7:1
[Prisha, Even HaEzer 51:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/51:7:1)

ומיבעיא לן דברים הללו שנקנין באמירה אם נתנו ליכתב ז"ל רש"י שם ליכתב נתנו חכמים כתיבה לדבר אם באו להחתים עדים בדברים הללו שהן בלא קנין או לא ניתן ליכתב דלא לטרוף ממשעבדי כיון דליכא קנין לא משתעבדי נכסי עכ"ל הרי משמעות לשונו דאף דאם ירצה היה יכול להקנות לו מעתה מכל מקום כל זמן שלא הקנה לו אינו טורף אפילו מהשתא ולא דמי לשטר הודאה דשאני התם דכיון שמודה בפני עדים שחייב לו כך וכך דאין צריך לבדוק אחריו ואמרינן דודאי נתחייב לו בקנין גמור ומש"ה טורף ממשעבדי על פי הודאתו בלא קנין עתה ועיין בדרישה:


###### Prisha, Even HaEzer 51:8:1
[Prisha, Even HaEzer 51:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Even%20HaEzer/r/51:8:1)

ופירש רש"י שאפילו אם שניהם רוצים לכותבה ולהחתים עדים כו' וכן נראה דעת הרמב"ם וטעמם כמ"ש ה"ה וב"י הביאו שלא עלה על דעתם להשתעבד באמירה שלהם משום הנאת איחתוני אלא אצל בני חורין ולא אצל משועבדים ועיין בדרישה: