## Prisha, Orach Chayim ###### Prisha, Orach Chayim 101:1:1 [Prisha, Orach Chayim 101:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/101:1:1) דאמר ר' אלעזר לעולם ימוד אדם עצמו אם יכול לכוין באבות כו' אין תיבת באבות מדברי ר"א אלא ר"א סתמא קאמר לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל אלא שהתוס' והרא"ש כתבו בס"פ אין עומדין אהא דת"ר דהביא רבינו בריש סי' זה ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין באבות והא דאמר ר' אלעזר ואם לאו אל יתפלל יש לפרש דבריו נמי דמיירי בא' מהן ובאבות ורבינו מאחר שמוכרחין לפרש דברי ר"א דמיירי באבות כתב כן בדבריו כאילו אמר כן בהדיא ב"י וכתב ב"י עוד ז"ל ומ"מ לשון רבינו אינו מכוון שכתב דאמר ר' אלעזר דנראה דמדברי ר' אלעזר אנו לומדים לברייתא וז"'א דאדרבה מהברייתא אנו לומדים לדברי ר' אלעזר לכך נראה שצריך למחוק הד' ולגרוס אר"א דמימרא באפי נפשיה היא עכ"ל. ובלאו קושייתו שהקשה הב"י ק' לי עוד למה לי ראייתו ועוד מה שייך להביא ראייה מר"א להברייתא דהוה יהודה ועוד לקרא לנלע"ד לקיים גירסת הספרים דה"פ משום דרבינו הוסיף בדברי הברייתא לכתוב לפחות יכוין באבות והאי תיבת לפחות אינו בברייתא והיינו יכולין לפרש הברייתא דלכתחלה טוב שיכוין בכולן ואם לאו יזהר לכוין באבות אבל אם גם זאת אינו יכול לכוין לא היינו אומרים דמש"ה אל יתפלל אלא דמדברי ר"א שאמר ואם לאו אל יתפלל אנו לומדין פי' הברייתא דקתני ואם לאו יכוין באבות ר"ל דלכל הפחות יצטרך לכוין באבות ואם אינו יכול לא יתפלל כלל: ###### Prisha, Orach Chayim 101:2:1 [Prisha, Orach Chayim 101:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/101:2:1) ואם אינו יכול לכוין אל יתפלל. נראה דמשלים בתפלה שאחריה דלא גרע משכור וכמ"ש בסי' צ"ט: ###### Prisha, Orach Chayim 101:3:1 [Prisha, Orach Chayim 101:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/101:3:1) ואם כיון באבות א"צ לחזור ולהתפלל כו' ק"ק פשיטא הא לכתחלה סגי בהכי כמ"ש לפני זה ונראה דה"ק אם התפלל ולא כיון באבות אע"ג דכיון בכל הברכות האחרות אפ"ה יחזור ויתפלל כמ"ש אחר כך ויראה כו' ומש"ה מסיים ואמר ג"כ אם כיון באבות אע"פ דלא כיון בשאר הברכות א"צ לחזור והיותר נראה דה"ק אף אם היה יכול לכוין בכולן ובמזיד לא שם לבו לכוין כי אם באבות יצא. ב"י כתב לשון סמ"ק דלכתחלה יכוין באבות ומודים כו' וכתב עליו ב"י וצריך תלמוד מניין לו דעדיף מודים טפי משאר ברכות ולענ"ד דסברא הוא דצריך כיון יותר שהרי לא תקנו כריעה כי אם באבות ובהודאה וק"ל: ###### Prisha, Orach Chayim 101:4:1 [Prisha, Orach Chayim 101:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/101:4:1) ומיהו בגמרא דידן אינו ממעט אלא השמעת קולו כו' נלע"ד דבזה ל"פ דבודאי חנה לא השמיעה אפי' לאזנה כמשמעות לשון הקרא מדברת על לבה רק שפתיה נעות. ומיהו מדסיים הקרא וקולה לא ישמע דקרא יתירא הוא דבודאי כיון שמדברת על לבה קולה לא ישמע ודאי לא נכתב אלא ללמד ממנו כמו שהיא לא השמיעה קולה כך אחרים לא ישמיעו קולם בתפלתם והנה י"א הראשון דלעיל דמלמדינו הקרא דומיא דחנה דשם ודאי אפי' השמעת אזן לא היה והא דמביא התוספתא הקרא דקולה לא ישמע ולא מייתי קרא דמדברת על לבה משום דמקרא זה נכתב ללמד ממנה וכמ"ש וגמרא דידן ס"ל דיתורא דקרא נכתב שלא נלמד ממנו אלא שלא ישמיע את קולו לאחרים דאל"כ לא יכתוב וקולה לא ישמע ובודאי נלמד ממנו לגמרי ושאני חנה שהיתה אשה קשת רוח ויכולה לכוין בלא השמעת אוזן משא"כ באינך מתפללים דצריכין להשמיע לאזנם כדי לכוין וכדמסיק רבינו וק"ל: ###### Prisha, Orach Chayim 101:5:1 [Prisha, Orach Chayim 101:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/101:5:1) והכי איתא בהדיא בירושלמי כו' כלומר כמו שבגמרא דידן אינו ממעט אלא השמעת קול כך בירושלמי ממעט שלא יהא מגביה קולו ולאפוקי מהתוספתא שממעט אפילו להשמיע לאזניו והשתא א"ש דמייתי ראייה מהירושלמי זה ולא מביא מירושלמי שהביא ב"י דמשמע מיניה בהדיא דלכתחלה צריך להשמיע לאזניו משום דאין כוונת רבינו אלא לאשמועינן היתר להשמיע לאזניו ולהביא ראיה לתלמוד דידן דהא דילפינן מחנה איסור השמעת קול לאחרים דוקא ולא השמעת אזניו כדאיתא בתוספתא: ###### Prisha, Orach Chayim 101:6:1 [Prisha, Orach Chayim 101:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/101:6:1) בירושלמי יכול יהא מגביה קולו בתפלתו כו' אע"ג דכתב רבינו לעיל דמשמיע קולו לאזנו אסור מחנה והגבהת קולו נאסר מנביאי שקר י"ל כשכתב מגביה ומשמיע תרתי בהדדי בל' הברייתא הנ"ל סתם מגביה קולו ר"ל מגביה קול גדול אבל כאן שלא כתב משמיע קולו ר"ל במגביה קולו שמשמיע קולו לאחרים לא הגבהת קול גדול וק"ל: ###### Prisha, Orach Chayim 101:7:1 [Prisha, Orach Chayim 101:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/101:7:1) וכד הוה מצלי כו' פי' הב"י שלכך הגביה כדי לעורר הכוונה ובני ביתו ממילא היו שומעין ולא שלכך כיון ומלשון רבינו משמע שהוא לכך כיון שהרי הביאו לראייה למ"ש וכ"כ מהרי"א שודאי ר' יונה הנזכר בירושלמי לכך נתכוין וכן נלענ"ד מוכח דאל"כ למה נותן גבול להגבהת קול עד דילפין מיניה בני ביתו דודאי פעמים היה מגביה יותר או נמוך מזה לפי צורך התעוררת הכוונה וגם העיקר חסר מן הספר דהל"ל משום התעוררת הכוונה היה עושה כן כדי שלא נטעה ללמד ממנו לכל אדם ועוד מאי חידש לנו בירושלמי במעשה דר' יונה כיון דכבר קדמו רב הונא וכתב דמותר להגביה קולו בשביל עוררת הכוונה אבל אין להוכיח א"כ בב"ה דהוה מתפלל בלחש איך היה מכוין די"ל דר' יונה כד הוי צליל דעתיה היה מתפלל בב"ה וכד לא הוה צליל דעתיה הוי מתפלל בביתו בקול לעורר הכוונה וק"ל: ###### Prisha, Orach Chayim 101:8:1 [Prisha, Orach Chayim 101:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/101:8:1) דוקא כששואל צרכיו כגון המתפלל על חולי או משום צער שיש לו לפיכך אינם נזקקין לו: ###### Prisha, Orach Chayim 101:9:1 [Prisha, Orach Chayim 101:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/101:9:1) וא"א כ' דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי הרא"ש כתב הא דהקשו התוס' אהא דאמרו דאין מלאכי השרת מכירין אותו והלא אפילו מחשבות האדם הם מכירין אלא לשון זה מגונה בעיניהן להזקק להם עכ"ל ויש להקשות דהא בטור י"ד סימן של"ה כתב רבינו גבי ביקור חולים וכשמבקש עליו רחמים אם מבקש לפניו יכול לבקש כו' ושלא לפניו לא יבקש אלא בלשון הקודש כשאר תפלות יחיד דמשמע דתפלות הוה דוקא בלשון קודש ושם פירשתי: