## Prisha, Orach Chayim

###### Prisha, Orach Chayim 206:1:1
[Prisha, Orach Chayim 206:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/206:1:1)

בירך על פירות האילן בפה"א יצא כתב ב"י דרבינו סתם דבריו כדעת הפוסקים כר' יהודה ודלא כהרמב"ם אמנם בספרי הרמב"ם שבידינו כתב שם כדברי רבינו דאם בירך על פירות האילן בפה"א יצא. ע"ש:


###### Prisha, Orach Chayim 206:2:1
[Prisha, Orach Chayim 206:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/206:2:1)

בורא פרי האדמה יצא דעיקר אילנא ארעא היא גמרא:


###### Prisha, Orach Chayim 206:3:1
[Prisha, Orach Chayim 206:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/206:3:1)

ואם בירך על פרי האדמה פרי העץ לא יצא בגמרא פריך פשיטא ומשני לא נצרכה אלא לר"י דס"ל חיטין מין אילן הם דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון ר"י אומר חטה היה כו' א"כ ה"א שיברך עליו בפה"ע קמ"ל כיון דאי שקלית ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכין בפה"ע:


###### Prisha, Orach Chayim 206:4:1
[Prisha, Orach Chayim 206:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/206:4:1)

ועל הכל אם אמר שהכל יצא ואפילו על הפת כמ"ש לעיל:


###### Prisha, Orach Chayim 206:5:1
[Prisha, Orach Chayim 206:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/206:5:1)

עד שיכסה ערוותו פסק ב"י דצריך ג"כ לחגור חגורה ולכסות הראש וכ"כ בש"ע:


###### Prisha, Orach Chayim 206:6:1
[Prisha, Orach Chayim 206:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/206:6:1)

אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע לפום ריהטא משמע שהכל ענין אחד הוא דכשהאשה יושבת אז ממילא פניה טוחות בקרקע. אמנם בגמרא ס"פ מי שמתו משמע בהדיא דשני עניינים הם. והיינו דכשיושבת אז בישיבתה פניה שלמטה מכוסה בקרקע אבל מ"מ מגולות עגבותיה לאפוקי כשפניה טוחות בקרקע גם מהעגבות אינו נראה דבר דאנן לא קי"ל כרב הונא דאמר עגבות אין בהם משום ערוה. ונראה דגם טוחות בקרקע אינה צריכה אלא להיות קבוע ותקוע בקרקע באופן שיכסו הקמטים שבין עגבותיה גם מאחוריה אף שאינם מכוסין בצדדים דצדדי העגבות בכלל יריכים הן ולא בכלל עגבות וע"ש בגמרא ב"י והביאו גם בכ"מ ביאורו ע"ד שכתבתי ע"ש ופניה טוחות בקרקע פי' רש"י טוחות דבוקות ומכוסות בקרקע אבל לא האיש מפני שהביצים והגיד בולטים ונראים:


###### Prisha, Orach Chayim 206:7:1
[Prisha, Orach Chayim 206:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/206:7:1)

בירך ואח"כ הביאו לפניו כו' משום דאפשר דלא יביאו לפניו משא"כ באמת המים דבסמוך דודאי יבא לפניו. ב"י:


###### Prisha, Orach Chayim 206:8:1
[Prisha, Orach Chayim 206:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/206:8:1)

ואח"כ הביאו לו יותר מאותו המין כו' לאו דוקא מאותו המין אלא שיהיה ממין ברכת הראשון ב"י. וב"י כתב בשם רשב"א והביאו רמ"א בהגהותיו ס"ס רי"א דאם אכל תפוחים והביאו לפניו אגוזים אם אין התפוחים חביבים עליו יותר אינם פוטרים את האגוזים אא"כ מתכוין עליהן מתחלה ע"ש. ועיין בב"י ובד"מ דכתבו דהיינו דוקא כשהיה דעתו מתחלה אכל מה שיביאו לפניו או שסומך על שלחן אחרים וכתב נמי דדין שחיטה הנזכר בי"ד סי' י"ט שייך לכאן ולפ"ז לק"מ מי"ד ע"ש. ועיין בי"ד סי' י"ט דכתב רבינו לענין שחיטה דאם בירך על השחיטה על בהמות המונחין לפניו והביאו לו אחרים צריך לברך שנית ושם תירצתי ע"ש:


###### Prisha, Orach Chayim 206:9:1
[Prisha, Orach Chayim 206:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/206:9:1)

נטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו ונפל כו' כלשון הזה כתוב ג"כ אות באות בש"ע בסי' זה וכתב ב"י שהוא כדברי הירושלמי שלמדו ממנו כן הרמב"ם ור' יונה והרא"ש והטור ושבולי לקט בשם ר"ן גאון ושהגהות מיימוני בשם ר"ת חולק ע"ז וכן הראב"ד וס"ל כשהיה לפניו מאותו מין אף שהוא תפס בידו פרי אחד ובירך עליה הברכה חלה על כולן ואף אם נפלה אותו שבירך עליה מידו לוקח אחרת מאשר מונח לפניו ואוכלם בלא ברכה ע"ש ומהתימא על מהרמ"א ורמ"י שכתבו אדברי הש"ע שפסק כהרמב"ם והרא"ש ור"י והגאון לחומרא והם הגיהו עליו ז"ל רק שלא היה דעתו עליו לאוכלו וזהו כדעת ר"ת והראב"ד. אבל לדעת כל הגאונים הנ"ל אפילו היה דעתו מתחלה לאכול גם האחרים צריך לחזור ולברך. וכ"כ הרא"ש בהדיא והביאו ב"י וכן רמזו רבינו במ"ש אע"פ שהיו מאותו מין לפניו ור"ל ודעתו היה מתחלה לאכלו. ומאחר שלשון זה כתב ג"כ בעל הש"ע איך הגיה עליו רמ"א דעת מי שכנגדו ולא כתבו בשם י"א כדרכו. וע"ק דב"י מסיק וכתב בס"ס זה וז"ל מצאתי בתשובה אשכנזית אם בירך אדם על היין וכשהוא טועם הוא מים אם צריך לחזור ולברך ודעתו היה להוציא אחרים ג"כ בברכתו והשיב שא"צ לחזור ולברך בפה"ג מאחר שהיה דעתו לשתות יין וגם לשאר האחרים שדעתו להוציא יש להן יין לפניהם או הם טועמים יין אח"כ עכ"ל וכתב בד"מ ע"ז שזאת התשובה אתיא כדעת ר"ת והראב"ד ז"ל הנ"ל אבל לדעת הרמב"ם והרא"ש ור"י צריך לחזור ולברך עכ"ל. ולעד"נ דאינו מוכרח כלל דשאני הכא שהיה יין לפני המסובים הנפטרים בברכת המברך נמצא כשבירך תחלה המברך אכוסו וקסבר שהיה יין פטר באותו ברכה כל הכוסות שהיו לפני המסובים דבזה הכל מודים והראייה שכזה הוכיח הראב"ד את דינו הנ"ל וכתב דמ"ש מאם כוס ביד כל אחד מהמסובים וב"י הביאו ע"ש אלא שלהרא"ש וסייעתו הנ"ל צריכין אנו לחלק בין האי דינא לנדון דידן אבל בזה שהמסובין כל א' כוסו לפניו בשעת הברכה אף שכוס המברך היה מים מ"מ חל הברכה מיד אשאר כוסות כיון שכיוונו שיחול הברכה עליהן וזהו דומה למ"ש הרא"ש שאם לא אחז שום כוס או פת בידו ובירך סתם שיכול ליקח איזו שירצה ה"נ דכוותיה אלא ממ"ש באותו תשובה לבסוף או הם טועמים יין אח"כ מזה משמע שאף שאין יין לפניהם הם פטורין וזה אינו כ"א לדעת ר"ת הנ"ל מיהו י"ל שהתשובה כתבו למר כדאית ליה ולכך נקט שני עניינים דאם יין לפניהם הם פטורים אליבא דכ"ע ובאם אין יין לפניהם אלא יטעמו אח"כ אינם פטורים כ"א לדעת ר"ת והראב"ד ודו"ק ועיין בסי' ר"ט בד"מ ששם כתב התשובה הנ"ל שנית ושם חילק כאשר כתבתי ע"ש ובש"ע בהגהותיו: