## Prisha, Orach Chayim

###### Prisha, Orach Chayim 240:1:1
[Prisha, Orach Chayim 240:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:1:1)

ואם היה נשוי וכו' ואם עושים מלאכה בעירם עיין בא"ע סי' ע"ו כתב שאם אין לנין בכל לילה בבתיהם אז יוצאין שבעה ושבים לביתם ביום שמיני וכן לעולם ובא"ע סימן כ"ה ג"כ לא הזכיר בבא זו. וגם הב"י לא פירש דברי רבינו כן בסי' ע"ו אבל מוכרח הוא לפרש כן ע"ש:


###### Prisha, Orach Chayim 240:2:1
[Prisha, Orach Chayim 240:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:2:1)

ובשעה שיוצא לדרך כו' ואמרו בגמרא ה"מ דחייב לפקדם כי אזיל לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא:


###### Prisha, Orach Chayim 240:3:1
[Prisha, Orach Chayim 240:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:3:1)

מרעיבו פרק חלק (סנהדרין דף ק"ד) פירש"י מרעיבו בתשמיש גופו שבע בכח שלם. ואם משביעו בתשמיש גופו רעב וחסר לעת זקנתו. אוול מלשון רבינו לא משמע כן מדהביא זה לראיה שיכול לדחות היצר גם מדקאמר אח"כ עד שלא ירעב ויתאוה אל האיסור כו' משמע דאיצר קאי ולא אגוף. ונ"ל דקאי הכל אאבר מי שמרעיב האבר ואינו ממלא כל תאותו תמיד האבר לעולם שבע ולעולם יצרו מתמעט וכן להיפך יצרו מתגבר וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 240:4:1
[Prisha, Orach Chayim 240:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:4:1)

המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי פי' ר"ת דר"ל שראוי לנדותו ולא שיהא בנדוי ומביא ראיה לדבריו שם. והיינו דפריך ולימא אסור כלומר ובהכי משמע שראוי לנדותו. ומשני דמש"ה לא נקט האי לישנא לאשמועינן שאיסורו גדול. מפני שמגרי יצה"ר אנפשיה. ולכאורה היה נלע"ד לפרש דה"ק משום דמגרי יצה"ר בנפשיה לכך הוצרכו לפרש העונש כדי שיהא נזהר וזהו דומה למ"ש בפ"ק דברכות אל יאמר אדם אוכל קמעא ואישן קמעא כו' עד וכל העובר על דברי חכמים ח"מ והקשה בגמרא למה פרט כאן עונש יותר מבשאר מקומות ומשני הגמרא משום דאיכא אונס שינה וכמ"ש כל זה בסימן רל"ה וה"נ דכוותיה וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 240:5:1
[Prisha, Orach Chayim 240:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:5:1)

בני שנואה כמשמעה והא ראיה מלאה שהיתה שנואה מפני רחל ואעפ"כ היה יעקב נזדקק לה כיון שבשעת תשמיש היתה רצויה. ראב"ד:


###### Prisha, Orach Chayim 240:6:1
[Prisha, Orach Chayim 240:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:6:1)

אע"פ שאינו ממזר מן התורה לאו דוקא מן התורה אלא אפילו מדרבנן אינו ממזר כמ"ש בא"ע סימן ד' ע"ש. אלא כלומר אע"פ שהתורה הכשירתו ואינו ממזר מ"מ הולד פגום והוא מן בני ט' מדות וק"ל. מהר"י לורי"א:


###### Prisha, Orach Chayim 240:7:1
[Prisha, Orach Chayim 240:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:7:1)

אבל מי שאשתו מרצת אותו כו' עד כלאה שיצא ממנה יששכר כן הוא לשון הגמרא פרק המוצא תפילין (עירובין דף ק' ע"ב) ק"ק הא לאה אמרה אלי תבא ותבעתו בפה. וגם לשון הגמרא שם הכי משמע שקאמר ז"ל אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הויין לה בנים כיששכר. ופירש"י יששכר לאה תבעה את יעקב לדבר מצוה ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך. וי"ל כי אלי תבא הוא לשון נקייה כי סובל פירושו תבא אלי לחדרי והראיה שלא אמרה עמי תשכב כמו שנאמר לפני זה בדבר רחל עמה שנאמר לכן ישכב עמך הלילה וגם אחר כך כתיב וישכב עמה בלילה הוא. ומ"ש שחציפה היא שתובעתו בפה ר"ל שפירשה בדברי התשמיש:


###### Prisha, Orach Chayim 240:8:1
[Prisha, Orach Chayim 240:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:8:1)

אפי' צריכין לפריה ורביה ז"ל ב"י אדרבה עיקר קפידא כשאינה מעוברת דחיישינן שתתעבר והולד שתתעבר יהא פושע. דהכי איתא בגמרא וברותי מכם המורדים והפושעים א"ר לוי אלו בני ט' מדות כו' ועוד דכל תשע מדות אמרינן בני כך וכך אלמא דעיקר קפידא אבנים קאי. ובא לידי שער הקדושה להראב"ד וכתב בו פוגם את הולד ופוגם את עצמו שהוא נקרא מורד ופושע עכ"ל. נראה שהוא ז"ל מפריש דהא דאמר וברותי מכם המורדים והפושעים אלו בני תשע מדות כלומר אנשי ט' מדות אלו הם המורדים ע"כ:


###### Prisha, Orach Chayim 240:9:1
[Prisha, Orach Chayim 240:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:9:1)

שנוהגין וכו' ובאותו דבר קאמר ר"י אין הלכה כר"י בן דהבאי אלא מותר ודוקא באקראי כו':


###### Prisha, Orach Chayim 240:10:1
[Prisha, Orach Chayim 240:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:10:1)

מפני שמסתכלין כתב הראב"ד בשער הקדושה המסתכלים באותו מקום עוברים על והצנע לכת עם אלהיך כו' שמאריך ברשעתו ובאיסור וב"י הביאו ע"ש:


###### Prisha, Orach Chayim 240:11:1
[Prisha, Orach Chayim 240:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:11:1)

יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה פירש"י יצר תשמיש ימין תקרבנו שלא יקוץ בפריה ורביה וכן תינוק פן יברח ויאבד את עצמו ואשה אף היא דעתה קלה ואם ירדפוה תצא לתרבות רעה עכ"ל פי' אשה דומיא דתינוק דשניהן משום דעתן קלות דלא כמו שהעולם מפרשי' אשה קאי אתשמיש וגם רבינו שכתב ואזיל הלחמו את יצרו כו' משמע שמפרש כן אתיבת יצר:


###### Prisha, Orach Chayim 240:12:1
[Prisha, Orach Chayim 240:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:12:1)

וכשהיא צריכה לאותו מעשה כו' פירש"י כשרואה שהיא מתאות לו ע"כ וזהו שכתב הטור וכשהיא צריכה ע"כ:


###### Prisha, Orach Chayim 240:13:1
[Prisha, Orach Chayim 240:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:13:1)

ואמרינן נמי חייב אדם כו' אפילו סמוך לווסתה. וז"ל רבינו בי"ד סימן קפ"ד י"א אפילו בתשמיש חייב לפקדה פי' משום דווסתות מדרבנן ובמקום מצוה לא גזרו. ור"ת פי' דאסור לפוקדה בתשמיש אלא בדברי ריצוי ולא חיישינן שמא יבא עליה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש בס"פ הבא על יבמתו וסמוך לווסתה ר"ל סמוך לזמן ראייתה ממש שבלאו הכי צריך לפרוש ממנה עונה דהיינו או יום או לילה. והא דאמרינן אין האשה מתעברת אלא סמוך לווסתה וסמוך לטבילתה. ר"ל סמוך לפרישתו ממנה. והא דקרי ליה סמוך לווסתה היינו משום דלפעמים הוא סמוך ממש כגון שקבעה ווסת תחלת היום שמותר לשמש עמה כל הלילה שלפניו וכן אם קבעה ווסת תחלת הלילה מותר כל היום שלפניה ולא אמרו יום ולילה אלא אם ווסת בסוף היום או בסוף הלילה משום דלא קבעו חכמים פרישות לשעות אלא לזמן ידוע. א"נ שם ווסת ר"ל זמן ראיות ממש נקרא כן וע"ז אמרו חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לווסתה במסכתא נדה דף ס"ג. ואיכא מ"ד דאורייתא אבל אנן קי"ל דווסתות דרבנן ר"ל מה שאסרו אותו היא העונה הסמוכה לזמן ראייתו. ומאחר שאינן אלא משום גזירה שמא יטעה ויבא עליה באותו עת עצמה שדרכה לראות בה קראו אותו היום או לילה וסת כאילו הוא הכל זמן ראייתה שדרכה לראות כל אותו היום או לילה. וע"ש זה אמרו אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ר"ל שקראי אותי יום או לילה הסמוך לזמן ראייתה וסת ויום או לילה שלפניו קראו סמוך לוסת וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 240:14:1
[Prisha, Orach Chayim 240:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:14:1)

יפתנה בשעת תשמיש אבל לא יוסיף על עונתה. ולר' יהושע אפי' יוסיף כשהיא מתאוות:


###### Prisha, Orach Chayim 240:15:1
[Prisha, Orach Chayim 240:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:15:1)

פרק כל היד כו' דף י"ז שם גרס רש"י רבה מקרקיש זגא דכילה ואביי באלי דידבי ופי' זגא פעמונים התלוים בכילה סביב מטתו היה מקרקש בשעת תשמיש שיסורו בני ביתו משם באלי מגרש דידבי הזבובים ר"ל שהיה מגרש הזבובים עכ"ל רש"י אבל התוס' כתבו שם עליו ז"ל וקשה לר"ת דאין דרך צניעות לקרקש בפעמונים לכן נ"ל כגירסא ר"ח והערוך מקרקש גזי זבובים דאמרינן בבכורות דבש הגזים והצרעים והוה דומיא דאביי דבאלי דידבי ורבא דבאלי פרוחי עכ"ל התוס'. וזהו גירסת רבינו וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 240:16:1
[Prisha, Orach Chayim 240:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:16:1)

ומסתבר דלא מהני. ואע"פ דמחיצות עשרה סמוי מעין היושב חוץ למחיצה מ"מ מרגיש הוא בשעה שהלה משמש מטתו ואין כאן צניעות:


###### Prisha, Orach Chayim 240:17:1
[Prisha, Orach Chayim 240:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:17:1)

או ספרים אפילו של תלמוד פירוש וכ"ש חומשים וכ"כ בא"ח סי' כ"ד ע"ש:


###### Prisha, Orach Chayim 240:18:1
[Prisha, Orach Chayim 240:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:18:1)

כ"כ היה מקצר בתשמיש כו' כ"כ ר"ן בריש פרק דידיעות הטומאה. אלא שפי' בע"א הא דמגלה טפח ומכסה טפח מאותן טפחים כלומר דטפח שני נשאר מכוסה וק"ל. נראה דר"ל דפי' טפחיים וטפח של איש ויותר נראה לפרש דקאי אאשה. דאמרינן בסנהדרין פרק נגמר הדין גבי פלוגתא דרבנן ור"י לענין הנסקל ונסקלת דס"ל לר"י דמכסין את האיש מלפניו פרק א' ואשה שני פרקים מפני שכולה ערוה. ופירש"י טפחיים ש"מ דב' טפחים שבאשה הן ערוה. וע"ז קאמר שמגלה טפח שבאשה וטפח השני הניח מכוסה וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 240:19:1
[Prisha, Orach Chayim 240:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:19:1)

וי"מ מגלה טפח על הסינר שהיתה חוגרת כו' ולפי' קמא נראה דר"ל מגלה המטה שהיתה מכסה אותה כלומר עכשיו קירב אליה וגילה מעט ומיד פירש ממנה וחזר וכיסה ולפי מ"ש לעיל דאאשה עצמה קאי ששנים טפחים בה נקרא ערוה א"ש לפי' קמא שר"ל שלא נגע בה אלא בטפח וטפח ממנה נשאר מכיסה אלא שלשון עכשיו ועכשיו לא אתי שפיר ודו"ק:


###### Prisha, Orach Chayim 240:20:1
[Prisha, Orach Chayim 240:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:20:1)

כדי להרבות תאותה בא"ה גרס תאותו. וכן הוא כאן בס"א וכן הוא בפרק הרואה:


###### Prisha, Orach Chayim 240:21:1
[Prisha, Orach Chayim 240:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:21:1)

מאפיל בטליתו ושרי כתבו ה"מ בפ"ד מהל' י"ט שדקדקו התוס' שבלילה אסור לשמש אצל הנר אפי' ע"י האפלת טלית ע"כ. וכן דקדק הראב"ד בספר בעלי הנפש בשער הפרישה וכן הוכחתי בי"ד סימן שמ"ב מלשון הרא"ש. וז"ל רמ"א בש"ע אבל אם עושה מחיצה גבוה עשרה לפני הנר אע"פ שהאור נראה דרך המחיצה כגון שהפסיק בסדין שרי כנ"ל מדברי רש"י בפ"ב דמסכתא ביצה גם אמרינן התם דשרי כשכופה עליו הנר עכ"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 240:22:1
[Prisha, Orach Chayim 240:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:22:1)

ואכסנאי אסור לשמש מטתו כתב הראב"ד בספר בעלי הנפש מסתברא דאם ייחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא ישן בטליתו של בע"ה עכ"ל ועיין מ"ש לקמן סימן תקע"ד:


###### Prisha, Orach Chayim 240:23:1
[Prisha, Orach Chayim 240:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/240:23:1)

ולא ביום יציאה לדרך שמעתי מפרשים כשהולכין ברגליו בדרך ולא כשהוא יושב בקרון או רוכב מהרש"ל. ולי נראה דבכאן ר"ל ביום יציאה אסור אבל בלילה שלפניו או שלאחריו מותר דומיא למ"ש ולא ביום שנכנס למרחץ דלא אסור אלא באותו יום ממש ולא בלילה שלפניו או שלאחריו דהא עונת ת"ח הוא בליל שבת וגם מצוה שירחץ אדם בע"ש מפני כבוד השבת כדאמרינן פ' במה מדליקין (שבת דף כ"ה) והביאו הטור בסי' ר"ס אלא צ"ל כמו שפירשתי. ובזה מיושב מ"ש בסמוך ולא ביום יציאה לדרך כו' דמיירי ביום עצמו אבל לילה שלפניו מותר וק"ל. ומ"ש לא לפניהם ולא לאחריהם היינו נמי ביום וטעמא לפי שביום הוא טרוד בעסקיו ואינו בריא וחזק לתשמיש אבל בלילה כבר הוא בכח ונתחזק. ואין להקשות מ"ש לעיל דבשעה שיוצא מותר לשמש אפילו באותה עונת ראייתה עצמו והיינו ביום הליכתו דזה אינו. דלעיל איירי רש"י מדרך העולם שאין דרך בני אדם לשמש מטותיהן ביום וקאמר דאם יצא לדרך ביום ואשה משתוקקת לו בלילה שלפניו מותר לו לשמש עמה אפילו אותה לילה היא עת וסתה וכאן הזהיר דאפילו בלא עת וסתה יזהר מלשמש ביום הליכתו עצמו ומ"ש לא לפניהם ולא לאחריהם נראה דאיום המרחץ ואיום הקזה קאי. דאילו איום הליכה הא בהדיא קאמר לה דאסור ביום יציאה וביום ביאה דהיינו לפניו ולאחריו. גרסינן בפ"ק דברכות כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוויין לו בנים זכרים. וכתבו התוס' דוקא כשאשתו עמו מפני שהשכינה מצויה בין מזרח ומערב והיה דבר גנאי לשכב אצל אשתו מפני התשמיש ור' יונה בפ"ק דברכות דף ד' כתב הטעם מפני המנורה שהיתה בדרום והשלחן בצפון והם דוגמא לתורה ועושר ור"ל קודם שישמש מטתו יתפלל על בניו שיהיו מוצלחים בתורה ושיהא להם עושר ולא יצטרכו לבריות עכ"ל. וב"י כתב לעיל סימן ג' שנראה מדברי הרמב"ם פ"י מהלכות בית הבחירה דאפילו בלא אשתו אסור לשכב בין מזרח למערב וכתב אע"פ שהעולם נוהגין כדברי התוס' צ"ל מפני שאינן מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא חד בדרא ונכון ליזהר בדברי הרמב"ם שהוא עמוד ההוראה עכ"ל ר"מ: