## Prisha, Orach Chayim

###### Prisha, Orach Chayim 245:1:1
[Prisha, Orach Chayim 245:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:1:1)

שקבלו שדה בשותפות כו' פירש"י קבלו שדה באריסות נמצא דאישראל נמי רמיא והרי הוא כאילו מעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכתו בעדו בחצי יום השבת והוא יעשה בעדו בחצי היום למחר כך אסור דלא דמי למשכיר שדהו שכל המלאכה אאריס רמיא ועיין בדרישה:


###### Prisha, Orach Chayim 245:2:1
[Prisha, Orach Chayim 245:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:2:1)

טול אתה חלקך בשבת כלומר תעמול לחרוש ולזרוע בשבת ותטול בשעת קצירה או בצירה נגד עמלך בשבת ואני או שלוחי אטרח לעשות כן בחול כדי ליטול בשעת קצירה או בצירה ביום שלי כן פי' ספר התרומה וכן משמע מדברי רש"י. ב"י. נראה דר"ל טול אתה כפי עבודתך בשבת ואני כפי עבודתי ביום א' ונ"מ דאם א' מהן לא עשה כל היום לא יטול בשבת קצירה או בצירה אלא כנגד מה שעשה וכמ"ש בפי' מהרי"א בסמוך שנסתפק בזה:


###### Prisha, Orach Chayim 245:2:2
[Prisha, Orach Chayim 245:2:2](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:2:2)

ואפי' לא אמר כן בפירוש אלא קבלו סתם ועשו סתם ועייל העכו"ם בשבת וישראל בחול ולא צווהו הישראל אלא כשבאין לחשוב לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדם ימי החול אסור דשכר שבת הוא נוטל דגלי דעתיה דעכו"ם שלוחו הוי. רש"י:


###### Prisha, Orach Chayim 245:3:1
[Prisha, Orach Chayim 245:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:3:1)

אבל אם מתחילה כשקבלו כו' מותר דהוו כאילו אין לישראל חלק בשדה ביום השבת אלא כולו של עכו"ם וכולו של ישראל ביום החול עיין בדרישה.


###### Prisha, Orach Chayim 245:4:1
[Prisha, Orach Chayim 245:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:4:1)

ור"י היה מתורגם בכאן דקדק ב"י מדקאמר היה מתיר דכוונתו דחזר בו ולא סמך אהתירו כ"כ התוס' בשם ר"י:


###### Prisha, Orach Chayim 245:5:1
[Prisha, Orach Chayim 245:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:5:1)

שלקחו ישראל משכון מן העכו"ם וקבל עליו העכו"ם שהשכר שיעלה מן התנור יתן לישראל בריבית מעותיו שאצלו מותר ליטול שכר שבת לפי שהוא ברשות העכו"ם ואין לישראל חלק בו וגם אין הישראל אמר לו לעסוק בשבת והעכו"ם כי טרח בדנפשיה טרח לקיים תנאו ב"י:


###### Prisha, Orach Chayim 245:6:1
[Prisha, Orach Chayim 245:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:6:1)

ואם לא התנו תחילה פי' בשדה:


###### Prisha, Orach Chayim 245:7:1
[Prisha, Orach Chayim 245:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:7:1)

אלא חלקו סתם לאו דוקא שכבר חלקו דווקא קאמר דא"כ איך כתב עליו אבל מדברי הרמב"ם נראה לחומרא דהא לשון הרמב"ם משמע דעדיין לא חלקו אלא בא לומר כל שעומד לחלוק כחלוק דמי.


###### Prisha, Orach Chayim 245:8:1
[Prisha, Orach Chayim 245:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:8:1)

אבל מדברי הרמב"ם ז"ל יראה כו' ואפי' לדברי הרמב"ם יש תקנה שימכרהו לאיש אחר ויחזרו ויקנהו ויתנו בשעת קנייה ב"י:


###### Prisha, Orach Chayim 245:9:1
[Prisha, Orach Chayim 245:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/245:9:1)

חולק עמו כל השכר בשוה והטעם כתב הרב המגיד משום דאין מלאכה זו מוטלת על ישראל שנאמר שהעכו"ם עושה שליחותו וכן אין העסק ניכר מי הוא אבל לעיל מיירי שהוא משותף בסחורה והישראל גם כן מסתחר בו א"כ מיחזי כשלוחו וק"ל. מ"ו.