## Prisha, Orach Chayim ###### Prisha, Orach Chayim 271:1:1 [Prisha, Orach Chayim 271:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:1:1) זכרהו על היין כתב ב'"י ומפרש רבינו דהיינו לומר שתיכף שנכנס צריך לקדשו על היין כו' אל תטעה בדבריו שר"ל דמפרש רבינו תיבת בכניסתו תיכף שבא לביתו מדכתב רבינו בתחלת דבריו וכשיבא לביתו ימהר לאכול מיד כו' אלא ר"ל תיכף שנכנס שבת. והא דכתב ב"י וכ"כ הרא"ש כו' אע"פ דלא כתב הרא"ש שימהר לאכול מיד אלא יוכל להוסיף מחול על הקודש ולאכול קודם שתחשך כו' מ"מ כיון דכתב שיכול לאכול קודם שתחשך א"כ ממילא נשמע שימהר לאכול מיד דהא צריכין להקדים בכניסת שבת: ###### Prisha, Orach Chayim 271:2:1 [Prisha, Orach Chayim 271:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:2:1) זכרהו על היין דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון נזכירה דודיך מיין והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא מצינו על הכוס א"ל בתפלה כו' ואסמכתא בעלמא האי דקידוש על היין כו' תוס' פ' ע"פ דף ק"ו ושם מסקי א"נ קידוש על היין ד"ת אבל הא דאמרו המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן: ###### Prisha, Orach Chayim 271:3:1 [Prisha, Orach Chayim 271:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:3:1) ואחד אנשים ואחד נשים וכו' מי שישנו בשמירה ישנו בזכירה פי' דאיתקש זכור לשמור לכך חייבים אע"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ומוציאין ג"כ האנשים ידי חובתן כן כתב הכל בו: ###### Prisha, Orach Chayim 271:4:1 [Prisha, Orach Chayim 271:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:4:1) או ממה שיקנה יין לצורך היום שוכרהו על היין בכניסה היינו קידוש דלילה שהוא מן התורה וקידוש דיום נפקא לן מדכתיב את יום היינו אסמכתא בעלמא תוס' נ"ל הטעם דבלילה מזכיר קידוש היום בקידוש משא"כ ביום שאינו אומר אלא בפ"ה ובכל יומא נמי מברך קודם שתייה והא דתניא כבוד יום קודם לכבוד לילה היינו דוקא בשאר צרכי סעודה אבל יין קידוש דלילה קודם ורש"ל נהג שלא אכל בימי הקיץ עד סמוך לשקיעת החמה וכ"כ בתשב"ץ ומביאים ראיה ובלבד שלא יקדים ולא יאחר ואמר שהרא"ש והרמב"ם נקטו בלשונם קודם שתחשך משמע ולא כשעדיין היום גדול ודו"ק: ###### Prisha, Orach Chayim 271:5:1 [Prisha, Orach Chayim 271:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:5:1) ואסור לטעום כלום בין יין ובין מים משתחשך היינו כשלא קיבל השבת קודם לכן דמשעת קבלת שבת עליו אסור לטעום עד שיקדש. רש"ל: ###### Prisha, Orach Chayim 271:6:1 [Prisha, Orach Chayim 271:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:6:1) אבל המוציא יברך כו' וחילוק שיש בין ברכת בפ"ה לברכת המוציא כתב הרא"ש דברכת בפ"ה בלאו הכי מופסקים משתיה שהרי סדר הקידוש כך הוא שמברך על היום א"כ לא הוי הקידוש הפסק וסמכינן אברכת יין שעשו בתחלת הסעודה משא"כ לברכת המוציא הוי הקידוש הפסק דמקדש ומיכל בהדי הדדי אי אפשר ומטעם זה כשאין לו יין ומקדש על הפת דגם מפסיק בין הברכה לטעימה א"צ לברך ברכת המוציא וכתב ב"י אע"ג דצריך לאסוחי דעתיה מאכילה ושתיה דסעודה ראשונה שהרי אסור לאכול ולשתות עד שיקדש מ"מ א"צ ברכת היין שהרי בלה"נ מיד שבירך על היין כסדר הקידוש אסור לטעום עד שיגמור קידש דיומא ולא חשיב הפסקה הכי נמי לא חשיב האי היסח הדעת הפסק ע"ש. וטעמא דמילתא משום דלא אמרו בפרק כיסוי הדם דהוי הפסק אלא בדבר שהוא גמר ואי אפשר כברכת המזון שהוא גמר אכילה והב ונבריך שהוא ג"כ גמר אכילה וגם א"א למישתי וברוכי בהדדי אבל בדבר שאינו גמר לא. ובאשר"י בפרק ערבי פסחים כתב בשם ר' יונה דאין להקשות אמה דצריכנן לחזיר ולברך המוציא משום הפסק ומ"ש מחבירים שהיו יושבין בסעודה ועמדו והתפללו דלא מיחשב התפלה הפסק להצריכם לחזור ולברך המוציא (וכמ"ש רבינו לעיל בס"ס קע"ח) דלא דמי דהכא כיון שקידש היום ונאסרה עליו אכילה הילכך כמי שנגמרה אכילה ראשונה דמי וכשאכל אחר הקידוש הוי התחלת אכילה אחרת וצריך לחזור ולברך עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן בספר מלחמות ה' שם ריש דף רמ"ט ז"ל כיון שקידש היום אסור עליו מעתה לאכול כלום והואיל והפסיק בקידוש היום והתחיל בסעודה אחרת אין לך הפסק גדול מזה עכ"ל ונראה פירוש לפירושם דשאני מתפלל בתוך הסעודה שגם לאחר התפלה אוכל תשלום סעודה ראשונה וכולה סעודה אחת מיחשבה אלא דאריא רביע עליה ומנעיה מלאכול עד שהפסיק להתפלל משא"כ כאן שנאסר מלאכול עוד סעודה ראשונה וצריך להפסיק ממנה ולקדש היום ולאכול לכבוד שבת נמצא דקידוש זה מיחשב סילוק כמו ברכת המזון ולכך צריך לחזור ולברך המוציא אבל בפה"ג עכ"פ יפסק בקידוש וכמ"ש הרא"ש שם ודו"ק. ###### Prisha, Orach Chayim 271:7:1 [Prisha, Orach Chayim 271:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:7:1) כתב רב אלפס שמברך ב"ה וכו' ויש מחלקים בטעימה אם יטעום מיד או אחר קידוש: ###### Prisha, Orach Chayim 271:8:1 [Prisha, Orach Chayim 271:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:8:1) ואח"כ קידוש היום כו' אע"פ שלא אוכל אח"כ מיחשב במקום סעודה כיון שגמרו שם סעודתן והוה קריאה במקום עונג: ###### Prisha, Orach Chayim 271:9:1 [Prisha, Orach Chayim 271:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:9:1) אבל שתיהן על כוס אחד כו' דמיחזי עליו כמשוי. גמרא. והא דמברכין יקנה"ז אחד כסא משום דהבדלה וקידוש חד מילתא היא פירש"י דתרווייהו משום קדושת י"ט נינהו ובהבדלה עצמו מזכיר קדושת י"ט ומברך המבדיל בין קודש לקודש משא"כ בקדושה וב"ה אע"פ שמברך קודם הקידוש מידי דהוה כמו אותן שלא התפללו בע"ש מנחה שמתפללין שנים של שבת אשר"י. וצ"ע דיש לחלק ביניהם דהתם השני הוא לתשלומין והראשון כבר קבלו עליהן השבת ואיך יתפללו אחריו תפלה של חול משא"כ כאן. ונ"ל דגם כאן מיירי דכבר קיבל עליו שבת בתפלת מעריב אלא שהלשון אינו משמע הכי וי"ל אע"פ שלא אמר שיתפלל קודם דזה פשוט הוא דאין התפלה הפסק בסעודה וכמ"ש לעיל ס"ס קע"ח ובודאי שהתפלל מנחה והשתא א"ש מ"ש וי"א דאף בגמר סעודתו א"צ לברך ב"ה תחלה אלא פורס מפה ומקדש ומברך המוציא כו' ולא אשמעינן דיתפלל תחלה. ולפ"ז אין ללמוד מכאן מה שהיה נראה ללמוד לכאורה דכמו שבכאן מברך רצה בברה"מ אף שעדיין לא קידש כך הממשיך סעודתו במ"ש וחל ר"ח ביום א' צריך להזכיר ולומר יעלה ויבא בתוך אותו ב"ה כיון שכבר התחיל ר"ח ובפרט שכבר התפללו הקהל והיחיד נמשך אחריהן בכל מקום וגם בלא תפלת הקהל כיון דכבר התחיל הלילה מתחיל ר"ח אין לנו לדחותו בפרט מאחר שכבר סיים ואמר רצה יכול להזכיר עליו יעלה ויבא אף שלא אכל בליל ר"ח כלל מ"מ כיון שעתה מברך להש"י צריך לשבחו ולהודו מעין היום מידי דהוה יום שנתחייב בד' תפלות כמו יו"כ שחל בשבת שחייב להזכיר שבת בכל התפלות וכן ר"ח שחל בשבת צ"ל של ר"ח בברכת הפטורה כמ"ש בסי' רפ"ד לדעת ר"י. אמנם אם כאן מיירי בכניסת שבת דכבר התפלל אין ראיה מכאן. מיהו בלא"ה לפי דעת הרא"ש שהביא ב"י לעיל בסי' קפ"ח דס"ל דאם משך סעודת שבת או פורים לתוך הלילה שלאחריו אינו מזכיר מעין המאורע רצה ועל הניסים ע"ש א"כ לפ"ז היה נראה להזכיר יעלה ויבא אלא דלא קי"ל כהרא"ש כמ"ש ב"י שם והולכין בתר התחלת סעודה מיהו בזה אפשר דהכל מודים דצריכין להזכיר יעלה ויבא וצ"ע: ###### Prisha, Orach Chayim 271:10:1 [Prisha, Orach Chayim 271:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:10:1) ולזה הסכים א"א ז"ל וכן פסק רמ"א: ###### Prisha, Orach Chayim 271:11:1 [Prisha, Orach Chayim 271:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:11:1) יש לו תשלומין כו' בא"ח כתב שאומר כל קידוש דלילה מלבד ויכולו מפני שבלילה הוי גמר מלאכת הש"י: ###### Prisha, Orach Chayim 271:12:1 [Prisha, Orach Chayim 271:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:12:1) אף על פי שצריך שיערוך כו' כדלעיל שני מלאכים מלוין אותו לביתו אם מוצאין שלחנו ערוך כו': ###### Prisha, Orach Chayim 271:13:1 [Prisha, Orach Chayim 271:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:13:1) ואני שמעתי טעם כו' ונ"מ דלה"ט אין להסיר המפה עד אחר שישתו כל המסובין ורוצה לברך על הפת דאז מוציא הפת מתחת המפה ואח"כ יסירנה דהוי דומה לטל שהיה על המן שהוציאו אותו מתחת הטל: ###### Prisha, Orach Chayim 271:14:1 [Prisha, Orach Chayim 271:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:14:1) ולמעלה כתבתי כו' וכל מה שטעון כוס ב"ה טעון ג"כ כוס של קידוש שטיפה והדחה ושיהיה מלא ואוחזו בימין ומגביה טפח ולא יסייע בשמאל כ"כ הרמב"ם ועיין בתוס' שלא משמע כן: ###### Prisha, Orach Chayim 271:15:1 [Prisha, Orach Chayim 271:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:15:1) לא יקדש על היין אלא על הפת פי' דכיון שנטל ידיו לסעוד גלי דעתיה דפת חביב ליה מש"ה צריך לקדש על הפת החביב ליה. והא דמייתי ראיה מדרב ברונא נטל ידיו לא יקדש אע"ג דרב ברונא אמר סתם לא יקדש דמשמע לא יקדש כלל. היינו משום דרב ברונא ס"ל דאין מקדשין על פת אבל אנן קי"ל דמקדשין על פת כדאיתא בסי' רע"ב ולא מייתי ראיה מרב ברונא אלא דלא מקדשין על היין: ###### Prisha, Orach Chayim 271:16:1 [Prisha, Orach Chayim 271:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:16:1) ולא הוי הפסק כולי האי פי' אע"ג דשומע כעונה: ###### Prisha, Orach Chayim 271:17:1 [Prisha, Orach Chayim 271:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:17:1) ור"ת ור"י כתבו דאפילו לכתחלה כו' והא דאמרי ב"ה מוזגין ואח"כ נוטלין פי' רבינו תם דהתם מיירי בחול ויש לחוש שמא יטול קודם מזיגה שיעסוק בשאר דברים ולא יאכל לאלתר ולאו אדעתיה אבל בשבת אין לחוש שהשלחן ערוך לפניו ויאכל מיד ור"י פירש דמזיגה שהיא בחמין צריך דקדוק גדול שלא יחסר ולא יותר ואיכא היסח הדעת טפי: ###### Prisha, Orach Chayim 271:18:1 [Prisha, Orach Chayim 271:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:18:1) וכן היה מנהג א"א ז"ל וכ"כ רמ"א המנהג שאין לשנות חוץ מליל פסח וכמ"ש בסי' תע"ג: ###### Prisha, Orach Chayim 271:19:1 [Prisha, Orach Chayim 271:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:19:1) ולהוציא מימרא דרב ברונא ז"ל מ"ו תימא הא משמע שם במסקנא דליתא לדרב ברונא וכ"כ במרדכי עכ"ל. ועיין בב"י שכתב הא דאמרינן דרב ברונא ליתא היינו דוקא במ"ש נטל ידיו לא יקדש אבל מ"מ קי"ל כוותיה דלא יטול לכתחילה אם אינו רוצה לקדש אפת ע"ש ואע"פ שגם הב"י מסיק וכתב ז"ל דמ"מ כל הפוסקים מסכימים דלא קי"ל כרב ברונא כו' היינו ע"ד שנתבאר לעיל מיניה במ"ש שלא יקדש כלל וכמ"ש וכדמוכח ממ"ש הב"י אחר זה ודו"ק שם: ###### Prisha, Orach Chayim 271:20:1 [Prisha, Orach Chayim 271:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:20:1) אלא כמלא לוגמיו הוא טפי מרביעית ושיעור כוס אינו אלא רביעית תוספות: ###### Prisha, Orach Chayim 271:21:1 [Prisha, Orach Chayim 271:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:21:1) כתבו הגאונים שלא יצא צ"ע לפ"ז היאך מקדשין בבהכ"נ ונותנין לתינוקות הא אין קידוש כשלא טעם המקדש עצמו ואף שכתב הר"ן טעם הקידוש דבהכ"נ כיון דנתקן תחילה משום אורחים לא נתבטל מ"מ היאך עבדינן מה שלא עשו הם בימיהם דלדעת הגאונים דאם א' מן האורחים עשה קידוש שתה ממנו דה"ל במקום סעודה ואפשר לומר דהגאונים לטעמייהו דס"ל דאם שתה כוס יין מיקרי במקום סעודה וכמ"ש רבינו בשמם בסי' רע"ג ולפ"ז גם המקדש בבהכ"נ לדעת הגאונים צריך לשתות הוא עצמו ולפי מ"ש לקמן דס"ל דזולת שתייה כוס של קידוש צריך לשתות פעם שנית צ"ל דישתה עוד מכוס של קידוש שנית וזהו דוחק ודו"ק: ###### Prisha, Orach Chayim 271:22:1 [Prisha, Orach Chayim 271:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:22:1) ולא צריך לאהדורי כו' דמ"מ אמר כבר קידוש על הכוס וה"ה אם נשפך הכוס קודם טעימה א"צ לחזור ולקדש וה"ט נמי בהפסק דיבור שבסמוך: ###### Prisha, Orach Chayim 271:23:1 [Prisha, Orach Chayim 271:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:23:1) ואין שתיית שנים כו' והריטב"א כתב בשם התוס' בפר' חלון דכולן מצטרפין לשיעור מלא לוגמיו וב"י הביאו בש"ע: ###### Prisha, Orach Chayim 271:24:1 [Prisha, Orach Chayim 271:24:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:24:1) כתב בה"ג מאן דמקדש כו' הדר מברך דהפסיק בטעימה לברכת הנהנין: ###### Prisha, Orach Chayim 271:25:1 [Prisha, Orach Chayim 271:25:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/271:25:1) ובלבד שלא יהיו כו' אבל אם היו כוסות שלהם פגומים כתב הרא"ש שצריך לשפוך מכוס של ברכה לתוך כל כוס וכוס קודם שישתה המברך כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום ואז לא ישתו עד שישתה המברך. כתב בא"ח וא"א אשר בחר בנו בקידוש של שבת לפי ששבת במרה ניתנה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר מתן תורה. כ' הכלבו שאף שסברא היה לקדש מעומד לכבוד המלך שאנו עומדין לקראתו אלא לפי שאין קידוש אלא במקום סעודה צריך לישב וכן כתב רמ"א וכתב מיהו בשעה שמתחיל לומר יום הששי ויכולו השמים שנרמז השם בר"ת עומדים קצת לכבוד השם וכשמתחילין יתן עיניו בנרות ובשעת הקידוש בכוס כמו בכוס של ברכה עכ"ל. כתב רבינו ירוחם אם אין לו אלא כוס אחד וקידש בו בלילה אינו טועם ממנו שלא יפגמנו אלא שופך ממנו לכוס אחר וטועם יין של קידוש מהכוס השני ולמחר יקדש במה שנשאר מכוס ראשון ואם לא היה בו אלא רביעית בצמצום ונחסר ממנו בלילה מוזגו למחר להשלימו לרביעית והיינו כשיש לו כוס אחד להבדלה שאם לא כן מוטב שיניחנו להבדלה שא"א בפת משיקדש עליו ולא יהיה לו יין להבדלה וכמ"ש רבינו בסי' רצ"ו ואם יש לו שני כוסות מצומצמות אחר מזיגה יקדש בלילה על אחד ויבדיל על השני ולא יקדש ביום דקידוש דלילה עדיף. מצאתי במרדכי ישן בסוף יומא שהשיב ר"י דשיעור טעימה גבי קידוש בעינן מלא לוגמיו ואני איני משיב על הארי לאחר מותו אלא תורה היא וללמוד אני צריך שכך מקובלני שהמברך אינו צריך לשתות מלא לוגמיו אלא קימעא שיעור גרונו וילך סביבות לוגמיו ותדע דגבי מברך קתני אם טעם מלא לוגמיו וביה"כ קתני השותה מלא לוגמיו וכתב ב"י ואין בדברים אלו כדאי לדחות דבריהם. וכתב הרשב"ץ שמצא סמך שיין הלבן החשוב אפילו לכתחילה כשר מתרגום ירושלמי של שיר השירים על שתיתי ייני: