## Prisha, Orach Chayim

###### Prisha, Orach Chayim 335:1:1
[Prisha, Orach Chayim 335:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/335:1:1)

חבית שנשברה מצילים ממנה מזון ג' סעודות ובלבד שלא יספוג פירש"י שלא ישים הספוג בכלי במקום היין לחזור ולהטיפו. נראה דר"ל בתוך החבית שנשבר משים הספוג והיא קולטת היין ומטיפה ממנה בתוך כלי אחר שלם אבל מדברי התוספות לא משמע לי הכי שהרי לא כתב נמי ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט או יצרף וכן קשה איפכא בסמוך בחבית שנשברה בראש גגו ה"ל למימר נמי ובלבד שלא יספוג אמת שרבינו לשון המשנה דפרק חבית וברייתא דפרק כל כתבי נקט אלא שעל משנה וברייתא גופא צריך ליתן טעם למה שינו את לשונם וי"ל דחבית שנשברה דמיירי שעומד על הקרקע וכיון שעומד על הקרקע לא שייך למימר גביה שלא יקלוט מן האויר כ"ש שלא יצרף ודוקא בחבית שנשברה בגובה בראש גג שייך למימרה. וכן לא יספוג דפירש"י דנותן הספוג בתוך הכלי זה ג"כ אינו שייך כ"א בחבית העומדת על הארץ אצלו לאפוקי בשעומדת על ראש הגג ואינו סמוכה לו דאז אינו מדרך העולם לילך ע"ג הגג ולהביא שום כלים ולספוג מהחבית ולהטיפו בתוך כלי דביני וביני ירד היין מן הגג ויתקלקל מש"ה לא נקט אלא שמביא כלים ומניח על הארץ תחתיה ומש"ה נקט גבי' ג"כ ובלבד שלא יקלוט או יצרף מהגובה וק"ל. ולכאורה היה נראה דלהציל במה שמניח כלים תחתיה יכול להניח ולהעמיד על הארץ כמה דבעי אפי' להציל יותר מג' סעודות. והיינו דוקא בחבית שנשברה על הארץ דהתם לא שייך להניח כלי תחתיו כמ"ש והצלה במה שנוטל מהחבית שנשבר ושואב בכלים או שופך ממנו לתוך כלים אחרים דוקא לא התירו כ"א כדי סעודתו דזה טירחא הוא ואי תתיר יותר אתי לתקוני משא"כ בהנחת כלים תחתיו והוא אינו עושה שום מעשה בידים כמו שנזכר דהא אינו טרוד כ"כ במלאכתו ומש"ה א"ש דלא תני בברייתא דאינו מציל כ"א בג' סעודות אבל מתוך ל' הרמב"ם וש"ע לא משמע כן אלא הן שנשבר אצלו הן שנשבר כשהוא בראש הגג ומעמיד כלי תחתיו בשניהן כתבו דלא יציל כ"א ג' סעודות ע"ש וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 335:2:1
[Prisha, Orach Chayim 335:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/335:2:1)

ובלבד שלא יספוג עיין בב"י שכתב בשם רש"י גזירה שמא יסחוט וכתב ע"ז ז"ל והתוספות כתבו דאפילו אם יש לו עמו בית אחיזה דליכא חשש סחיטה אסור כדאמר בגמ' שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכ"כ הרמב"ם כו' עד שאם יעשה כדרך שעושה בחול שמא יבא לידי סחיטה עכ"ל ב"י והנה ק"ק דהא י"ל דגם דעת רש"י הוא כן כדעת התוס' והרמב"ם דס"ל דאפילו יש לו עור אפ"ה כיון דעושה כבחול יבא לידי סחיטה כמ"ש הרמב"ם ולא משום שבזה שספוג עצמו יעשה סחיטה וק"ל. ומתוך ל' התוס' משמע שאינן מפרשין לשון יספוג כדפירש"י הנ"ל שהרי כתבו בפרק כל כתבי (שבת דף קי"ז ע"ב) אהא דאמרינן שם אלא הא דתניא נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי אחר ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט התם מאי גזירה איכא כו' וכתבו שם התוס' ז"ל הקשה הר"ר פורת אמאי לא פריך ממתני' דריש חבית דתנן חבית שנשברה מצילין ממנו מזון ג' סעודות כו' עד ור"י תירץ דהתם מיירי כשנשפך היין לארץ דחיישינן שמא יספוג והנה מדתלה ר"י טעם הספוג במאי שנשפך היין לארץ משמע דס"ל ובלבד שלא יספוג דקאמר אינו ר"ל כפירש"י שמכניס הספוג בכלי שהיין שם אלא ר"ל שנותן הספוג ע"ג הארץ במקום שהיין שם ושואב הספוג היין ומטיפו לתוך חבית או כלי. וכן מלשון ר"ן בר"פ חבית משמע כן שהרי כתב ז"ל ובלבד שלא יספוג שלא ישאוב הספוג במקום היין וכן הוא לשון רש"י הנדפס סביב הרי"ף והשתא אתי שפיר נמי דתני שלא יספוג בחבית שנשבר בארץ ולא קתני בחבית שנשברה בראש גגו כשנשפך על גבי ארץ צריך לספוג לשאוב מה שאין כאן כשנשפך על ראש גגו דמה לו לספוג הלא כבר נשפך היין על הגג וירד דרך הצינור על גבי קרקע ויכול להניח כלי תחתיו ולקבלו וק"ל ועיין בכתבי דמהרא"י סימן קצ"ו דאם נשבר החבית ונשפך היין לארץ מותר לשאוב ממנה כל מה שירצה בכוסות קטנות ובתוך ערבות דכה"ג לאו עובדא דחול בודאי שרי ור"ל דבחול דרכו לשאוב היין מע"ג הארץ בספוג או בבגדי פשתן ששורה ביין ושואבין היין ואח"כ מסחיטין מהן בתוך כלי ועכשיו ישנה שיגביה מה שיוכל מע"ג בכוסות שקורין שא"ף בל"א או בעריבות. וכתב עליו הב"י דלא ראה התוס' דפרק כל כתבי הנ"ל שהרי ר"י העמיד הא דחבית שנשברה דאינו מציל ממנו אלא מזון ג' סעודות דאיירי כשכבר נשפך היין לארץ ואפ"ה אסור טפי מג' סעודות כר ע"ש בב"י. ולכאורה נ"ל להביא קצת ראייה לדבריו שלא ראה מהרא"י אותו התוס' שהרי מיד אחר תירוץ ר"י הנ"ל מסקי התם וכתבו ז"ל ואומר הר"ר שמואל בשם ר"ת דדוקא שנשברה לו חבית אבל נסדקה ועושה טיף טיף מותר לקלוט ולצרף כו'. ודין זה כתב שם מהרא"י בשם הג"ה מיימוני שכ"כ בשם ר"ת. ואיכא למידק אילו ראה דברי התוס' בשם התוס' ה"ל למיכתב כן ולא בשם הג"ה מיימוני ומ"מ ק' לומר כן על הגאון מהרא"י ז"ל דנהירין ליה שבילי התוספות והפוסקים כשבילי דמתא דלא ראה דברי התוס'. וגם במרדכי כתב ג"כ כמ"ש התוס' וידוע שכל עיקר תשובותיו של מהרא"י נבנין על דברי התוס' והמרדכי ואיך נאמר שכאן נעלמו מנגד עיניו גם שניהן. לכן נלע"ד ליישב ולומר דמהרא"י דקדק בלשונו ונקט ז"ל כיון דנשפך לארץ לגמרי למה יהא בהול כו' הרי דלא כתב להתיר כ"א כאשר נשפך לגמרי ותחילת הצלתו לא התירו אלא דרך שינוי דהיינו שיגביהו מע"ג הארץ בכוסות קטנות או עריבות ואינו עושה כעובדא דחול ודאי יזכור ולא יביא כלים דרך ר"ה. ור"י דאוסר אף כאשר נשפך ע"ג הארץ מיירי כשאינו נשפך לגמרי ע"ג הארץ אלא קצתו והכי דייקי לישני' שהביא ב"י שהרי כתב ז"ל דהתם מיירי בנשפך מן היין לארץ כו' דדק בל' מן היין שכתב דמשמע מן מקצתו ולא כולו. וטעם הדבר דכיון שאינו נשפך כולו אי שרינן ליה להציל כל מה שבחבית דהיינו שישפכנו לתוך חבית אחרת דהיינו עובדא דחול דגם בחול כשחבית א' נשבר מערין היין לתוך חבית או כלי אחר אז ודאי מכח בהילתו וטירדתו יבא לספוג. וק"ל שבתוך תוס' שלנו ליתא שם תיבת מן היין מ"מ הרי ראינו מדהעתיקו ב"י כן ש"מ שבספרים ישינים של תוס' כ"כ ובודאי הוא הגירסא הנכונה בעיני הגאון מהרא"י ז"ל וק"ל. והא דהביא דין הנ"ל דחילק ר"ת בין נשבר לנסדק ועושה טיף טיף בשם הגמרא ולא כתבו בשם התוס' איכא למימר שזה לבד לא היה כתוב לפניו בתו' שלו. וגם זולת זה קשה שאין דין זה דאמר ר"ת באותו דיבור דה"ל לציין אח"כ כשאמר הגמרא גופא דיבור חדש ולפרש הברייתא בשם ר"ת דמאי דקתני נשברה חבית כו' דדוקא נשברה קתני ולא נסדקה ודו"ק. עוד הקשה ב"י אמ"ש מהרא"י שם בכתביו סי' קצ"ו דהא דאמרינן בחבית שנשברה להציל בכלים הרבה דווקא מחצר לחצר אבל בבית אחר שעירב עמו שרי וכמ"ש ב"ה בענין דליקה. וכתב ב"י ע"ז ז"ל וכבר הזכיר רבינו דברי ב"ה בסי' שקודם זה וכתב שאין נראה לו כן וכתבתי שם שגם הרמב"ן חולק בדבר עכ"ל ב"י. והנה נראה פשוט דדברי הגאון כנים ואמתיים דודאי ג"כ ראה דברי הטור שחלק על ב"ה לעיל בהצלה מן הדליקה אלא שס"ל דאינו דומה דזיל בתר טעמא דהא ע"כ לא קמפליג רבינו על ב"ה אלא מכח מ"ש בסי' שקודם זה צ"ל ואינו נראה לי דכיון דטעמא הוא משום שמא יהא טרוד ויכבה א"כ מה לי בחצר ומה לי בבית עכ"ל. והנה השגתו זאת לא שייכא כ"א בדליקה. אבל בחבית שנשברה חששו משום שמא יביא כלים מר"ה וחששא זו ודאי אינו שייכא כ"כ בבית שהוא מקורה ואינו דומה לר"ה שאינה מקורה. ומ"ש מהרא"י במ"ש ב"ה בענין דליקה ה"ק כדברי וסברת ב"ה בדליקה הכי סבירי לן כוותיה בחבית שנשברה ולא בדליקה. ואף שהרמב"ן הקשה עוד על ב"ה וז"ל ועוד דהא אפי' לשמא יוציא לר"ה איכא למיגזר נמי בבית חבירו כדגזרינן גבי נשברה לו חבית בראש גגו ס"ל למהרא"י דדבר זה אינו מוכרע דחבית שנשברה איירי אפילו בהצלת כלים בתוך אותו בית או בית חבירו לאסור ע"י קליטה וצירוף משום גזירה שמא יבא כלים מר"ה. ועוד דא"ל דמיירי דמביא כלים מחצר חבירו. והרמב"ן שהקשה זה לא סמך על קושיא זו להשיג על ב"ה כ"א מכח קושיא ראשונה שהשיג רבינו ומדהא ליתא גבי חבית וכמ"ש קושיא זו לחודא נמי ליתא וראייה למהרא"י מדלא הקשה רבינו קושיא השנייה דהרמב"ן על ב"ה ש"מ דלא מסתבר ליה וכמ"ש וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 335:3:1
[Prisha, Orach Chayim 335:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/335:3:1)

ולא יערים לזמן אורחים שא"צ לאכול ז"ל הברייתא פרק כל כתבי ולא יקלוט ואח"כ יזמין אלא יזמין ואחר כך יקלוט ואין מערימין בכך משום ר' יוסי בר' יודא אמרו מערימין בכך והנה רבינו פי' כפי' רש"י שהערמה הוא שיזמין אורחים שאינן צריכין לאכול ויותירו ופסק כת"ק ונראה שגם הרמב"ם פי' כן אף שכתב בפ' כ"ב דין י' ז"ל ולא יקלוט ואח"כ יזמין אלא יזמין ואח"כ יקלוט ואם הערים בדבר זה לשון דיעבד וגם כתב בדבר זה דמשמע דהערמה הוא מ"ש לפני זה דהיינו שקלט תחלה ואח"כ הזמין מותר ופסק כר' יוסי וכן פירשו הב"י וכתב שכן משמע מדברי המ"מ שפי' דברי הרמב"ם כמו כן. ואני בעניי לא ראיתי שום הוכחה בדברי המ"מ שפירש הערמה זו דר"ל שאם קלט ואח"כ הזמין וגם תמיה בעיני היאך עלתה על דעת ב"י לפרש כן דלא שייך למימר ע"ז לשון הערמה מאחר שכבר אמרו והזהירו שלא לעשות אלא כך הל"ל ואם עבר ועשה כן מותר. אלא ודאי שגם דעת הרמב"ם כדעת רש"י ורבינו בפי' הערמה שר"ל שהזמין אורחים שא"צ לאכול והא דכתב ל' דיעבד לשון זה מצינו בכל הערמה וכמ"ש רבינו לעיל ס"ס שי"ד ז"ל חבית שניקב והיין יוצא ממנו אסור ליתן בו בד של שום לסותמו ואם הוא מערים ואומר שנתנו שם להצניעו אסור לאינש דעלמא ולצורבא מרבנן שרי. וגם לקמן ס"ס של"ט כתב ז"ל אסור ליכנס לספינה כו' ואם הוא מערים שנראה כנכנס לישן כו' אסור לאינש דעלמא ולצורבא מרבנן שרי. ש"מ שכתב ואם הוא מערים וכתב עליו לשון מותר וה"נ כוונת הרמב"ם בדין זה שפסק הלכה כר"י דמותר לכתחלה להערים ולהזמין אורחים שא"צ לאכול וכ"כ בש"ע בהדיא ע"ש סעיף ג' ז"ל ולא יערים לזמן אורחים שא"צ לאכול עכ"ל ורמ"א הוסיף שם וז"ל ומיהו שאם עבר ועשה שקלט ואחר כך זימן אורחים מותר עכ"ל והיינו פי' דהב"י להרמב"ם. ותמה עליו שראה שהב"י עצמו חזר בו ולא כתב פי' זה ולמה כתבוהו רמ"א ז"ל. וגם תמה אני על הב"י כי מאחר שהרמב"ם פסק כרבי יוסי דמותר להערים משום דבשל דבריהן הולכים אחר המיקל למה פסק בש"ע כת"ק דלא יערים כו' ודוחק לומר שגם בש"ע ס"ל דפי' הערמה הנזכר בדברי הפלוגתא דת"ק ור"י י"ל שהערים וקלט ואח"כ הזמין והכא הוא דקאמר ר' יוסי דאם עבר והערים מותר. אבל בהערמה זו שהזמין אורחים שא"צ לאכול ד"ה מודים דאסור. דא"כ קשה תרתי חדא דאיפכא מסתברא הערמה זו יותר מותר ואם מפני שבא לומר שלכתחלה אסור היה לו לומר שלכתחלה אסור ובדיעבד מותר והיה לו להב"י לכתוב ג"כ זה מ"ש רמ"א. ועוד דאם פי' הערמה דפלוגתא דמיירי שלא יערים לקלוט תחלה א"כ הערמה לזמן אורחים שאין צריך לאכול מאן דכר שמייהו וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 335:4:1
[Prisha, Orach Chayim 335:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/335:4:1)

נתפזרו לו פירות מלקט מעט מעט ז"ל ב"י בר"פ חבית ת"ר נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכתבו התוספות והרא"ש נראה דל"ג ואוכל מדקתני סיפא אבל לא לתוך הסל כו' משמע הנך דוקא הוא דאסירי משום עובדא דחול אבל ללקט וליתן לתוך חיקו שרי כו' עכ"ל וצ"ע כיון דכתבו התו' דל"ד הוא מ"ש בגמ' ואוכל למה כתבו הרשב"א בספרו והביאו ב"י אח"כ מיד ז"ל נתפזרו לו פירות בחצר א' הנה וא' הנה מלקט על יד ואוכל ולא שיתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה כו' ע"ש. וגם בש"ע כתבו המחבר ב"י עצמו ע"ש. ונלע"ד דלפי מאי דכתבו הר"ן בשם הר"י לחלק דהא דאסרו ליתן לתוך הסל וקופה מיירי כשנתפזרו לו א' הנה וא' הנה. אבל במקום אחד מותר אפי' בסל אם לא שנפל בין צרורות אז בכל ענין אסור. וא"כ לפי זה נוכל ליישב דאוכל דברייתא הוא דוקא דה"ק ללקט על יד ולאכול מותר בכל ענין אפי' בנתפזר ונפל בין הצרורות וליתן לסל וקופה אסור אפי' נתפזר לחוד ולא נפל בין הצרורות הא ליתן לחיקו ובכסותו מותר בלא נפל צרורות אלא נתפזרו לחוד אבל נתפזרו בין הצרורות אינו מותר אא"כ לוקט על יד ואוכל מיד וק"ל. ואף שלרשב"א וש"ע לא משמע הכי מ"מ יש ליישב ולומר דכוונו לזה: