## Prisha, Orach Chayim

###### Prisha, Orach Chayim 358:1:1
[Prisha, Orach Chayim 358:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/358:1:1)

ואם פרץ בה אמה וגדרה וחזר ועשה כן עד שהשלימו לי' שרי וצ"ע הא טפי מיבעי די' מיחשב לפתח ואין שם פירצה עליו. וכן קשה אמ"ש אחר זה ז"ל בנה מחיצה באורך עשרה לפני מחיצה ראשונה כו' וצ"ל כיון דא"א לצמצם אם אומרים י' ודאי טפי מי' בעי' וכן צ"ל הרבה פעמים בגמ' ובדברי פוסקים דנקטו בלשונו פחות מי' ולמעלה מי' וכיוצא בו ולא נקטו בלשונם שיעור מצומצם וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 358:2:1
[Prisha, Orach Chayim 358:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/358:2:1)

בנה בה עמוד דפחות מג' בטל ואינו מיעוט וכן פסק רבינו אח"כ בדין בנה מחיצה לפני מחיצה ראשונה דאם הרחיקה פחות מג' אסור והיינו כרבה וכלישנא קמא דגמ' וב"י הביאו דס"ל ללישנא קמא דבפחות מג' כ"ע מודו וכי פליגי מג' עד ד' והלכה כרבה וכן פסק הרא"ש וכתב דוקא מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי אבל קודם לכן הלכה כרב במקום התלמיד. ומה"ט פסק הרמב"ם נמי הלכה כרבה בטחו בטיט דס"ל דאפי' באינה יכול לעמוד בפני עצמו דהוה מיעוט כרבה דס"ל הכי וכ"נ מדברי הרא"ש שם דס"ל הכי ע"ש. וא"כ תימה על רבינו דפסק כרבא שם בטחו בטיט וס"ל דבאינו יכול לעמוד לא הוה מיעוט. וכן יש לתמוה ג"כ על המחבר ש"ע שבב"י כ' כל זה שהרמב"ם והרא"ש הסכימו מה"ט לפסוק כרבא. ובש"ע פסק כרבה. ואיך הניח דברי הרמב"ם וישכחהו ולא זכרהו לכתוב דעתו אפי' לדעת י"א ואפשר דה"ט דרבינו משום דהרמ"ך והמ"מ תמהו שם על פסקו דהרמב"ם דפסק בטח בטיט דאפי' אינו יכול לעמוד הוי מיעוט מ"ש מבנה מחיצות מפחות מג' דלא הוי מיעוט והכסף משנה הביא שם פ' י"ז דברי הרמ"ך והניחו בצ"ע. והמ"מ תירץ שם קושיא זו להרמב"ם וכתב דה"ט דכשהמחיצה תוך ג' כבר ניכר שיש בשטח קרפף זה יותר מב"ס שהרי המחיצה הזו מוקפת שטח אויר הקרפף מכל צד והיא בעצמה אינה ראויה למעט כל שהוא תוך ג'. אבל בשטח הכותל בטיט אין טיחה זו מוקפת השטח וה"ז כאילו מעיקרו לא היה בו יותר מבית סאתים כך נ"ל לדעת רבינו וגירסתו עכ"ל המ"מ. ותירוץ זה אפשר דלא נתיישב להם ומש"ה לא פסקו כוותיה ומיהו רא דקושיא הנ"ל לא קשיא אלא לסברת הרמב"ם דפי' פלוגתא דרבה ורבא בבנה מחיצה דבנהו כדי למעט הקרפף הפחות מבית סאתיים. אבל לפי' הרא"ש והטור דפירשו הפלוגתא דלא בנה המחיצה למעט דאז אפי' בפחות מג"ט הוי מיעוט אלא בנהו כדי לבטל מחיצה ראשונה שהוקפה שלא לשם דירה וכדי להיות מוקף לדירה וכ"כ בש"ע פי' דבנה מחיצה ע"ש. אבל א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לא פהק גבי טח בטיט כרבה דאפי' באינו יכול לעמוד הוי מיעוט. ואין לומר דאזלי בתר דעת רבים דהיינו הר"ם ור"ז וראב"ד דפסקו כרבא. דא"כ גם במחיצה ותל הו"ל למיפסק כוותיה דהא בהרא"ש משמע דחד טעמא להו מיהו אינו מוכרח דאף דכתב הרא"ש דמסתבר ליה כהרמב"ם דפסק כרבה דהוה רביה דרבא מ"מ אינו מוכרח דטעמא דר"מ ור"ז וראב"ד למיפסק בכולהו כרבא אלא אפשר דלא פי' הכי כ"א בטח ובאינך מודה וכך משמע מדלא כתב הרא"ש פלוגתתם כ"א כרבה אחרונה על בטח טיט. ומ"מ קשה על רבינו והש"ע דלא דברו כלל לדעת הרא"ש והרמב"ם וצ"ע:


###### Prisha, Orach Chayim 358:3:1
[Prisha, Orach Chayim 358:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/358:3:1)

בנה מחיצות על הראשונות כו' עיין בב"י שכתב ז"ל ופירש"י הרחיק מן התל שבקרפף כו' ע"ש ד' כ"ה כ"א ברש"י דלא פירש"י כן אלא על הרחיק מן התל ד' כו' וזה לא הביא רבינו וגם לא הב"י ולפ"ז צ"ל דאגב שיטפא לא דק המעתיק בהעתק זה:


###### Prisha, Orach Chayim 358:4:1
[Prisha, Orach Chayim 358:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/358:4:1)

קרפף יותר מבית סאתיים כו' עד נזרע רובו כו' עיין בדברי רבינו בדפוס ב"י שיש בו חילוף בנוסחא ובנוסחאות דפוס רא"ף וצריך להגיה בדפוס ב"י וכמ"ש בדרישה. אכן מ"ש לבסוף ז"ל הילכך מי שיש לו גינה בחצירו אם הוא רוב החצר אפי' אין בו כצ"ל דלא גרסי' בה. אלא בית סאתיים לא יטלטל ממנו ומן החצר לבית ואם הוא יותר מבית סאתיים לא יטלטל כו' ואין כן הנוסחאות בדפוס רא"ף ע"ש ונר' ליישב גירסת דפוס ב"י וא"צ למוחקו דמ"ש אפילו אין בו אלא בית סאתיים ר"ל בכל החצר ליכא אלא בית סאתיים דאע"ג דמותר לטלטל בחצר גופו דאע"פ שהזרוע ביטל דירת החצר מ"מ לא יהא אלא כקרפף דמותר לטלטל בה כל שאינו יותר מבית סאתיים מ"מ מהן לבית אסור לטלטל וכצ"ל בש"ע ולמחוק גם שם תיבת בה ולהגיה בו ור"ל בו בחצר ובס"א בש"ע מצאתי בדפוס במקום בה. בו. וא"ש נמי ור"ל בהן בחצר ובמה שזרוע בו בהכל יחד אין בו אלא בית סאתיים וכן י"ל דברי רבינו אלא שלפי' זה לא א"ש מ"ש אח"כ בדברי רבינו ובש"ע ואם הוא יותר מבית סאתיים כו' דהל"ל נמי ואם הם יותר כו' ולפי מ"ש להגיה בו א"ש ודו"ק:


###### Prisha, Orach Chayim 358:5:1
[Prisha, Orach Chayim 358:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/358:5:1)

קרפף בית ג' סאין וקירה ממנו בית סאה מותר אפי' הקירוי משופע דחשבינן כאילו מחיצה בסוף הקירוי ולא נשאר אלא קרפף בית סאתיים נראה דשפיר דייק רבינו במ"ש דחשבינן כאילו מחיצה בסוף הקירוי משום דאף דקי"ל דלא אמרינן פי תקרה יורד וסיתם בקירוי משופע וכמ"ש רבינו בסימן שכ"א מ"מ כיון שהקרפף הוא רה"י מן התורה ורבנן הוא דהחמירו לטלטל בה משום גזירת ר"ה לכך בכה"ג הקילו וכמ"ש המ"מ לשיטת הרשב"א דאף דבעלמא לא ס"ל דאמרי' פי תקרה יורד וסותם כ"א בשיש שני מחיצות שלימות עיין בסימן שס"א ושס"ב מ"מ כאן מודה מה"ט דכתיבנא. ורא"ף כתב ג"כ כאן בהגהותיו דשרי מטעם פי תקרה יורד וסותם ובאמת שכ"כ גם כן ברש"י וכן קיצור פסקי הרא"ש וע"כ צ"ל דל"ד קאמרי וצ"ל דכוונתן דה"נ קאמרי דהוה כאילו פי תקרה יורד וסותם. ומ"ש רבינו בסוף הסימן ז"ל קרפף דבית סאתיים מצומצם וחצר שנפרצו במילואם זה לזה כו' וקשה למה מותר לטלטל בחצר כיון דהוי נפרץ במילואו למקום האסור לו. וצ"ל כיון דהמחיצה היה נעשה לצורך החצר והחצר היה מוקף לדירה אין כדאי שתגרום מקום המחיצה שום צד איסור לחצר ולענין החצר מחשבינן כאילו המחיצה היה עומד עדיין על עמדה וזהו דוחק שוב מצאתי שכתב מהרי"ל ז"ל בהגהותיו ז"ל מ"ש רבינו שנפרצו זה לזה ר"ל זה או זה ופי' דכוונת רבנו כמ"ש רש"י ותוס' ובאמת שגם דעת רשב"א והביאו ב"י משמע כן מדכתב דיש לחצר גיפופין ע"ש דלא נפרצו שניהן במילואן ולפי דבריו הללו צ"ל דגם כוונת הרא"ש בהא כן והוא דוחק. ומ"ש רבינו עוד בסוף הסי' ז"נ ונפלה האחרונה אינו ניתר ע"י הראשונה. אין להקשות פשיטא ומהיכא תיתי להתיר י"ל דמיירי דלא פתח פתח ביתו עד שעשה תחלה המחיצה לפני מחיצה ראשונה נמצא דלא פתח עד שכבר הוקף לדירה אפ"ה כיון דנפל אותו מחיצה אסור וק"ל. ומ"ש הב"י ז"ל אבל הרא"ש כתב וז"ל וכתב ר"ח דקי"ל כרבי זירא ובא"ז פסק כרבה דמיקל וצ"ל דהוא גורס אויר קירויו מתירו. וכן גורס הרמב"ם בפי"ו כו' נראה דוחק מאד דא"כ לא א"ש הא דאמר שם ר"ז ומודינא בקרפף שנפרץ שאסור מ"ט שאויר חצר מייתרו דהא שם ע"כ גרסינן שאויר חצר מייתרו וכמ"ש ב"י גופא. ומ"ש ב"י שכן גרס ג"כ הרמב"ם בפי"ג יגעתי ולא מצאתי כן בדברי הרמב"ם אלא ז"ל קירוי מתירו ור"ל קירויו דאמרינן ביה פי תקרה יורד וסותם ולא כתב שם בלשונו אויר קירויו מתירו דאויר ודאי אם לא יזיק לא יועיל ג"כ לגרום היתר ולשון לנפשו נקט הרמב"ם לא לשון הגמרא. ונראה דהרא"ש היה גורס בגמרא איפכא רבה סבר אין אויר קירויו מייתרו ועיין שם בלשון הרא"ש שכתב בשם ר"ח דקי"ל כר"ז ובא"ז שפסק כרבה הוצרך ליתן טעם למה פסק כוותיה. ומ"ש ב"י עוד שם ע"א ז"ל פירש"י אורזילא גג משופע דלית ליה פה אבל התוס' כתבו פי' דאורזילא היינו שהוא פתוח מכל צדדיו וכן פירשו הרמב"ם כו' סתם ב"י כאן דבריו וקיצר דלפי קוצר דבריו קשה דדברי ב"י סותרין אהדדי מכאן ומ"ש בסי' שס"א אמ"ש רבינו שם ז"ל אבל אם הוא משופע ואין בו ד"ט לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם שכתב ב"י ז"ל דרבינו כתב זה אהא דאמרינן בעירובין מפלוגתא דרבה ורבי זירא אי אויר קירויו מייתרו כו' לימא בפלוגתא כו' עד ומשמע ליה לרבינו כיון דליכא פה לכ"ע לא שייך למימר פי תקרה ומאן דשרי התוס' לא משום פי התקרה אלא משום דמקורה לא חשיב קרפף והתוס' כו' עד דעביד כאורזילא לכ"ע היינו גג משופע ש"מ דס"ל לב"י דלכ"ע פי' כי אורזילא הוא משופע ואיך כתב כאן דהתוס' והרמב"ם לא פירשו הכי אבל המעיין בתוס' שם לכ"ע פי' אורזילא כרש"י דז"ל שם דף כ"ה ריש ע"ב הב"ע דעביד בערסלא פי' פרוצה מד' רוחותיו וערסלא מטה כו' עד ורש"י גורס כאורזילא משופע דלית ליה פה כו' ש"מ דלא חלקו על פי' רש"י דודאי לגירסא כי אורזילא אין לו פירוש אחר כ"א פי' שפי התקרה משופע. ומה שכתבו הם פי' שפרוץ מד' רוחותיו היינו לגי' כערסלא בעיי"ן וסמ"ך וק"ל: