## Prisha, Orach Chayim

###### Prisha, Orach Chayim 436:1:1
[Prisha, Orach Chayim 436:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:1:1)

המפרש מיבשה לים או יוצא בשיירא כו' כתבו הגהות אבל שאר יוצאי לדרך לא הצריכוהו לבדוק אפילו דעתו לחזור והטעם שודאי לא יעבור הזמן הקרוב אבל מיבשה לים חיישינן שמא יבא סמוך לפסח:


###### Prisha, Orach Chayim 436:2:1
[Prisha, Orach Chayim 436:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:2:1)

וכשיגיע פסח כו' פירוש קודם שעה שישית ואפילו יש שם חמץ ידוע שעשאוהו כחמץ שנפל עליו מפולת ר"ן:


###### Prisha, Orach Chayim 436:3:1
[Prisha, Orach Chayim 436:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:3:1)

יבטלנו בלבו יש חולקים בדבר לבטל בהוצאת פיו:


###### Prisha, Orach Chayim 436:4:1
[Prisha, Orach Chayim 436:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:4:1)

ואם דעתו לחזור דכי הדר בימי הפסח עבר עליה וההיא שעתא לאו ברשותיה דליבטל:


###### Prisha, Orach Chayim 436:5:1
[Prisha, Orach Chayim 436:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:5:1)

שתיקנו חכמים לשון זה כו' יש לתמוה הרי בירושלמי איתא רב אמר צריך שיאמר כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואיני יודע בו יבטל ב"י בסי' תל"ד:


###### Prisha, Orach Chayim 436:6:1
[Prisha, Orach Chayim 436:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:6:1)

וכן הדין בעושה ביתו אוצר כו' פי' שהכניס שם תבואה ותחתיה חמץ דחמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער ר"ן:


###### Prisha, Orach Chayim 436:7:1
[Prisha, Orach Chayim 436:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:7:1)

קודם ל' יום א"צ לבער ר"ל לא קודם עשיית האוצר ולא כשיגיע פסח דקודם ל' יום לא חלה עליו חובת ביעור וכי מטא ההיא שעתא לא מיחייב דהוי כנפלה עליו מפולת:


###### Prisha, Orach Chayim 436:8:1
[Prisha, Orach Chayim 436:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:8:1)

ואם דעתו לפנותו כו' ופי' דעתו לפנותו הוא מחלוקת רש"י ורמב"ם בדין זה כמו שבדין מפרש בים ורבינו סתם הדברים בדין זה מפני שסמך על מ"ש מחלוקת רש"י והרמב"ם גבי מפרש ויוצא בשיירא דממילא משמע דה"ה שנחלקו בדעתו לפנותו בעושה ביתו אוצר ויש לדקדק לדעת הרמב"ם בהא בעושה ביתו אוצר כי דעתו לפנותו קודם פסח אמאי זקוק לבער דחששא רחוקה היא לומר שמא יפנה אוצרו ערב פסח ויכלה מלפנותו ערב הפסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער ושמא י"ל דחיישינן שמא לא יכלה לפנותו וישאר שם חמץ מכוסה בפחות מג' טפחים וכיון דלא ידע בבירור שיש שם חמץ לא יתן אל לבו להוציאו ואע"ג דבכותל שנשתמשו בו חמץ בחורין ונפל כתב רבינו בסימן תל"ג שאע"פ שאינו גבוה ג' טפחים אין צריך לבדוק תחתיו הא מפרש התם טעמא משום דבגל איכא סכנת עקרב אבל באוצר דליכא סכנת עקרב כל שאינו גבוה ג"ט צריך לבער ב"י:


###### Prisha, Orach Chayim 436:9:1
[Prisha, Orach Chayim 436:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:9:1)

וא"צ לבדוק כאן שהרי מ"מ קיים מצות חכמים:


###### Prisha, Orach Chayim 436:10:1
[Prisha, Orach Chayim 436:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/436:10:1)

ואין לך הפקר גדול מזה וב"י טען וכתב כיון שכבר חל עליו מצות חכמים לבער ואמרו שלא סגי בביטול וא"כ אע"ג דאין לך הפקר גדול מזה מ"מ הרי לא קיים מצות ביעור כתקנת חכמים עכ"ל ונראה ליתן טעם לדברי רבינו שאין לטעון עליו הלא אבי העזרי בהדיא כתב שלכך צריך לבער כדי לקיים מצות חכמים וס"ל לרבינו דחכמים לא תיקנו דצריך לבער אלא במי שיש לחשוש שישאר חמץ שלו בביתו בימי הפסח ויעבור בבל ימצא ולא יסמוך עצמו אהביטול אלא צריך לבדוק אבל זה שבלא ביטול ודאי לא ישאר לו חמץ שהעכו"ם יטלנו ויאכלנו ומופקר ועומד קאי ואין לו חמץ כלל בכה"ג לא תיקנו חכמים וק"ל: