## Prisha, Orach Chayim

###### Prisha, Orach Chayim 66:1:1
[Prisha, Orach Chayim 66:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:1:1)

בין הפרקים שואל כו' ובאמצע אפילו באמצע כו' בפרק היה קורא פלוגתא דר"מ ור"י ואיפסקא הלכתא כר' יהודא. כתב ב"י ומיהו מצאתי כתוב דבאמצע פסוק של שמע ישראל אין להפסיק כלל שאין דבר גדול כקבלת מלכות שמים ע"כ. ונ"ל דה"ה לבשכמל"ו שגם הוא מכלל היחוד (כמ"ש רבינו לעיל בסימן ס"א) ומטעם זה אין להפסיק בין פסוק שמע ישראל לבשכמל"ו עכ"ל ב"י. ועיין מ"ש לעיל סימן ס"א בשם הרוקח:


###### Prisha, Orach Chayim 66:2:1
[Prisha, Orach Chayim 66:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:2:1)

דהא מילתא דפשיטא כו' כלומר ולמה ליה לתנא למיתני שואל מפני היראה וכן תמה הרשב"א על רש"י וכתב עוד דכל שגדול ממנו בחכמה ובמנין אע"פ שאינו רבו הוה בכלל מפני היראה:


###### Prisha, Orach Chayim 66:3:1
[Prisha, Orach Chayim 66:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:3:1)

ובסמ"ק כתב ועונין קדיש וקדושה ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה בכל מקום. כך הגירסא בסוף ספרי רבינו ומשמע מדברי רבינו שלא היה גורס בסמ"ק אלא הני ומשמע ליה דדוקא להני הוא דמפסיקין אבל לא לברכו ומפני כך כתב אחר זה וי"א שפוסק לכל כלומר גם לברכו וכן פי' מורי אבל בסמ"ק בנוסחי דידן כתב בהדיא דפוסק לקדיש ולקדושה ולברכו ועוד הקשה ב"י דודאי משמע מאן דס"ל דמפסיקין לאמנים כ"ש דמפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו לכך נ"ל שצריך לגרוס בדברי רבינו בסדר הזה. י"א אעפ"י ששואל מפני היראה כו' אינו פוסק כו'. וי"א שפוסק לכל אפי' באמצע כו' ולזה הסכים אאז"ל ובסמ"ק כתב ועונין קדוש כו' דהשתא א"ש שהוסיף בדברי סמ"ק שאף לאמנים פוסק עכ"ל ב"י. ודבריו נכונים וכן משמע לשון הרא"ש דף ע"א ע"ב שהביא הני ב' י"א זה אחר זה ולא הזכיר הסמ"ק כלל. מיהו מה שהקשה דכ"ש הוא קדושה וברכו מעניית אמן. י"ל דהפסקה דאמן אינו כ"כ גדול כעניית קדושה וברכו. ואכשר ליישב הכל דרבינו ס"ל דלהי"א האחרונים ס"ל דאפילו לכל אמנים פוסק דזיל בתר טעמייהו שנתנו טעם דלא גרע משואל מפני היראה כו' וא"כ כל עניית אמן נמי לא גרע ומה שפי' הרא"ש בפסקיו עניית קדיש וברכו וקדושה כו' לשון ר' יונה העתיק ואפשר דלדידיה אפי' כל עניית אמן מותר וכן משמע שהביא בתחלה דעת י"א זו סתם דפוסק לכל אפי' באמצע ומלת לכל משמע אפי' לעניית אמן. ואע"פ שבירושלמי אמרו דוקא אמן של האל הקדוש ושל שומע תפלה משמע אבל אינך לא. לא ס"ל להרא"ש ורבינו כן וכמ"ש לקמן סי' ק"ט בס"ד:


###### Prisha, Orach Chayim 66:4:1
[Prisha, Orach Chayim 66:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:4:1)

ואמן של האל הקדוש כו' כתב מהרר"י אבוהב והטעם באלו יותר מבאחרים מבואר. אמן של האל הקדוש לפי שהוא סיום שבח של ג' ראשונות. ושל שומע תפלה לפי שהוא סיום ברכות האמצעיות והיא ג"כ ברכה כוללת. אבל אמן שאחר ג' אחרונות עונה היחיד אחר סיום תפלתו. וכיון שהוא בעצמו אומר אותו אין לו להפסיק בשבילו:


###### Prisha, Orach Chayim 66:5:1
[Prisha, Orach Chayim 66:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:5:1)

בכל מקום ר"ל אפי' באמצע ק"ש:


###### Prisha, Orach Chayim 66:6:1
[Prisha, Orach Chayim 66:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:6:1)

הקורא את שמע וקראו החזן כו' ב"י בשם רשב"א חולק על זה ועיין לקמן סי' קל"ה. ובש"ע סעיף ד' פסק כאן כרשב"א. ומ"ש בש"ע כהן שקרא ק"ש וקראוהו לקרות בתורה כו' נראה דלרבותא דרשב"א דס"ל דאינו מפסיק כ"כ לאשמועינן דאפי' לכהן דה"א דליחוש לפגמו כשעולה אחר במקומו. א"נ כשאין שם כהן אחר ה"א דהוא יעלה משא"כ ישראל דאין שייך לומר דליתא שם אחר דהא בעינן י' גדולים בב"ה דאין קריאת התורה פחות מעשרה כמ"ש לקמן סי' קמ"ג (ובתשובת הרשב"א ג"כ כתב התשובה אכהן ע"ש והביאו הב"י):


###### Prisha, Orach Chayim 66:7:1
[Prisha, Orach Chayim 66:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:7:1)

בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק הם דברי רבי יהודא דפ' הקורא ומפרש שם טעמא משום דכתיב וה' אלהים אמת פי' ולפיכך אין מפסיקין בין יי' אלהיכם לאמת:


###### Prisha, Orach Chayim 66:8:1
[Prisha, Orach Chayim 66:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:8:1)

ור"י כי' לא יפסיק כלל כתב הרא"ש שכ"נ מטעמא דרבי יהודא הנ"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 66:9:1
[Prisha, Orach Chayim 66:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:9:1)

ושהה אח"כ הרבה א"צ לחזור כו' שם חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ר' יוחנן אמר חוזר רבא אומר אינו חוזר ופסקו הפוסקים הלכתא כרבא ופי' הר"ר יונה דמיירי היכא שפסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת או שסיים ק"ש קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת וממתין שהחזן יתחיל ויאמר עמו א"צ לחזור ולומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל מויציב ואילך עכ"ל. ורבינו שכתב ושהה אח"כ הרבה ע"כ מיירי בדלא פסק מפני היראה דא"כ אונס הוה וכל דשהה כדי לגמור כולה דהיינו הרבה ע"י אונס כתב רבינו לעיל סי' ס"ה דחוזר לראש:


###### Prisha, Orach Chayim 66:10:1
[Prisha, Orach Chayim 66:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:10:1)

וחותם בא"י גאל ישראל בפ' ע"פ דף קי"ד ע"ב אמר רבא דק"ש ודהלל גאל ישראל ודצלותא גואל ישראל. מ"ט דרחמי נינהו ופירש"י דהלל בברכת אשר גאלנו בליל פסח מסיימין בה גאל ישראל מפני שהוא שבח משא"כ דצלותא בברכת ראה נא בענינו שמבקשים אנו רחמים שיגאלנו לכך חותמין גואל ישראל בקשה על העתיד וע"ל סי' רל"ו:


###### Prisha, Orach Chayim 66:11:1
[Prisha, Orach Chayim 66:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:11:1)

ואומר אמן אפי' יחיד אחר ברכותיו כיון שהוא סיום כו' כתב ב"י וכבר כתבתי בסימן נ"א שע"פ הזוהר נהגו שלא לענות אמן אחר גאל ישראל ע"כ וכ"כ רא"ף ז"ל ואין נוהגין כן אלא בבונה ירושלים דברכת המוון אבל מ"מ אנו נוהגין לענות אמן אחר חתימת ש"ץ גאל ישראל ולא מיקרי הפסק אלא כגאולה אריכתא דמיא אבל קדושה וברכו אין לענות אחר סיום ברכת גאל ישראל אלא שימתין מלומר שירה חדשה ושם יענה קדיש וברכו מהרי"ק שורש מ"ב בשם ר"ת:


###### Prisha, Orach Chayim 66:12:1
[Prisha, Orach Chayim 66:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:12:1)

ונזדמן לו בנתיים להניחן יכול להפסיק לברך ולהניחן אבל אין לו להפסיק לברך על טלית. והטעם מפני שאין לדמות ציצית לתפילין דתפילין מפני שהוא חובה להתפלל עמהן כדאמר לעיל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה כו' לכך מפסיק מה שא"כ בציצית שאינן אלא חובת מנא אין לו להפסיק בברכות של ק"ש כדי לברך להתעטף בציצית ולהתפלל בה כ"כ רבינו יונה פרק היה קורא דף י' גם הרא"ש דף ע"ב ומסיק אבל ציצית אינו מצוה בגופו אלא שחייבוהו הכתוב בבגד שיש לו ד' כנפות ואם לא ילבש עתה ילבשנו לאחר זמן ע"כ. וכתב רמ"א בד"מ שמשמע ליה מדברי הרא"ש ור"י ורשב"א ומרדכי והגהות מיימון כדברי רבינו שיניח תפילין ויברך עליהן והטלית יניח בלא ברכה ודוקא קודם שיגיע לגאל ישראל אבל לאחר שאמר גאל ישראל אין לו להפסיק בברכות התפילין שהרי כתבו התוספות והמרדכי ריש היה קורא דאין לענות קדיש וקדושה בין גאל ישראל לתפלה. וב"י לא כתב כן אלא הלך ליה בשיטת ר"מ מקוצי. והוא תמוה לי דאיך נניח דברי כל הפוסקים בשביל הר"מ מקוצי. ועוד דהמעיין בדברי תוספות והגה"ה ימצא שאף הר"מ מקוצי לא אמרו להלכתא אלא לדחייה בעלמא ודו"ק עכ"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 66:13:1
[Prisha, Orach Chayim 66:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:13:1)

תקנו אמת ואמונה ערבית על הגאולה שלעתיד כו' ז"ל תוס' דף י"ב ע"א להגיד בבוקר חסדך כו' פי' חסד שהקב"ה עשה לנו במצרים ואמונתך פי' מדבר על העתיד שאנו מצפים שישמור הבטחתו ואמונתו ויגאלנו ולסוף ברכה חוזר לגאולה דפרעה כדי לסמוך לגאל ישראל כו' עכ"ל וע"ל סי' רל"ו וק"ל:


###### Prisha, Orach Chayim 66:14:1
[Prisha, Orach Chayim 66:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Orach%20Chayim/r/66:14:1)

והיינו דאמר ר"ב חיננא כל מי שלא אמר אמת ויציב כו' לא יצא פי' לא יצא י"ח המצוה כתקנה אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות כתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל דלרב האי דאמר ברכות מעכבות כמ"ש רבינו בסי' ס"ו לא יצא י"ח ממש קאמר וכתב ב"י נ"ל דודאי דלרב האי לא יצא ממש קאמר אלא שרבינו מתוך שסובר דברכות אינן מעכבות פי' דברי ר' חיננא כך עכ"ל. וק"ל דאכתי בין לרב האי שפירש לא יצא כלל בין לרבינו שפי' לא יצא ידי מצוה כתיקונה. מ"ש אמת ויציב ואמת ואמונה דנקט ולא נקט שאר ברכות של ק"ש. לכן נ"ל דמ"ש ר' חיננא כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית כו' לא שלא אמרן כלל. אלא שלא אמרן בנוסחא שתקנו חז"ל הנזכר בסמוך בדברי רבינו שצריך להיות מוזכר בנוסח אמת ויציב גאולת מצרים ונסיהם ובאמת ואמונה גאולה העתידה. להכי מי שלא אמרן כן אינו יוצא י"ח [וכן דייק שם הטעם שאמר ר' חיננא משום שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות משמע שאף אם היה אומר ברכות אחר ק"ש כל שלא אמרן על נוסח זה שמוזכר בבקר החסד ובלילה אמונת הדברים העתידים לא יצא] והשתא דברי רבינו בכל אופן אתי שפיר. או נאמר דס"ל כר"ח שהביא לעיל סי' ס' דברכות אינן מעכבות וכמ"ש ב"י ולהכי כתב דהאי לא יצא דאמר ר' חיננא לא יצא ידי חובת המצוה כתיקונה כיון ששינה הנוסח. משא"כ שאר ברכות שאף שהיה משנה הנוסח כל שבירך לפני ק"ש מצוה כתיקונה מיקרי דבשאר ברכות לא דקדקו חכמים על הנוסח אבל י"ח ק"ש אפי' לא אמרן כלל יצא דבגמרא סתם אמרו אינן מעכבות. א"נ י"ל דס"ל לרבינו כרב האי דברכות מעכבות ואינו יוצא י"ח מיהא ס"ל דכל כי האי גוונא גם רב האי מודה דרב חיננא אמר כל מי שלא אמר כו' משמע דאיחיד דיבר כן וביחיד מודה רב האי דברכות אינן מעכבות וכמ"ש לעיל סימן ס"ו. אך שמלשון רבינו לעיל סי' ס' משמע דלא ס"ל חילוק זה מדהשמיטו. לכן נראה כמ"ש לעיל דס"ל לרבינו דעד כאן לא כתב רב האי דברכות מעכבות אלא כשלא אמרן כלל. אבל כל שאמרן או כולן לפניה או כולן לאחריה יצא. וא"כ שפיר כתב רבינו כאן לכ"ע אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות פי' דברכות אינן מעכבות בסדריהן שתקנו חכמים א"כ ה"ה שאינן מעכבין בנוסחיהן ולמה אמר רב חיננא דכששינה נוסח אמת ויציב או אמת ואמונה לא יצא כלל אלא ודאי פירושו לא יצא י"ח המצוה כתקנה ודוקא אמת ויציב אבל ברכות אחריני מצוה כתקנה מיקרי ודו"ק. ועיין בת"ה סי' ג' מ"ש בדין היה עומד בברכות של ק"ש כשהציבור קורין שמע ובש"ע הביאו: