## Prisha, Yoreh De'ah ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:1:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:1:1) שלקות שבשלם עו"ג אסורים פירוש כל דבר המבושל קרוי שלקות ובסוף הסי' יתבאר דאפילו שפחות שלנו עו"ג שמבשלות בבית ישראל אסור משום בישולי עו"ג ובהג"ה ש"ד בשם מהרא"י כתב דאנו נוהגין להקל לכתחלה שהשפחות והעבדים נוהגים לבשל בבית ישראל וסומכין שא"א שלא יחתה אחד מבני הבית באש מעט ומכאן דייק רמ"א בסעיף ד' דאפילו חיתוי בלא כוונת בישול מועיל ובסעיף ד' כתב די"א דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם רק שעו"ג הדליקה האש מאש של ישראל שרי עכ"ל והוא דעת מוהר"ם שכ"כ או"ה בשמו. ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:2:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:2:1) ל"ש אם בשלם העכו"ם בביתו כו' גם אין חילוק בין דבר המבושל הוא של עכו"ם או של ישראל וכמ"ש בסי' קי"ב בפת ובכלל מש"ר כאן אי בשלם בבית ישראל יש ג"כ אפילו היא משל ישראל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:3:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:3:1) ולא אסרו אלא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי וגם עולה על שלחן של מלכים כו' הטעם משום דעיקר הגזירה משום חתנות ודבר שאינו חשוב כ"כ אין אדם מזמן חבירו עליו רמב"ם: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:4:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:4:1) אבל אם אינו מכוין כו' והיה בו בשר ולא ידע בו ונצלה כן הוא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ח) ע"ש ובאשר"י: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:5:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:5:1) לפיכך אם ידע שהיה בשר בתנור כו' אדלעיל קאי שלא התיר בגמרא אלא בשלא ידע העו"ג שהיה בשר בתנור וע"ז כתב לפיכך כו' (ומיהו אם חרך ראש גדי מותר לאכול ממנו אף שהעו"ג ידע בו משום דבודאי לא היה דעתו על שום בישול דאין דרך לבשל או לצלות כך כלל עכ"ה): ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:6:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:6:1) ובא עו"ג וחתה מותר והיינו דוקא היכא דלא עבד עו"ג אלא קירוב בישול אבל היכא דאי לא הופך בה עו"ג לא הוי בישול אסור ורבינו שלא כ"כ בפירוש סמך אמה שכתב בסמוך בשם הרשב"א הניח ישראל על גבי גחלים עוממות כו' ומהאי טעמא אסור ליתן לעו"ג שפוד עם בשר להפך בו ולצלותו אף על פי שהניחו ישראל אצל האש ב"י ע"ש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:7:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:7:1) בד"א כו' אבל אם נתנו ישראל על האש וסלקו מיד ובא עו"ג כו' הא דקאמר וסלקו מיד לאו דוקא סלקו ישראל ה"ה סלקו העכו"ם ולא תימא הואיל והעו"ג סלקו והחזירו ה"ו כאילו לא עבד כלום אלא אמרינן הואיל ועל ידו נגמר הבישול אסור וכ"כ בסמוך בהדיא ז"ל ואין ידוע אם סלקו עו"ג עד שלא הגיע למב"ד כו' ש"מ דבסלקו עו"ג גם כן אסור: (ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל וריב"ש כתב כרשב"א לכתחילה אם לא לצורך או להפסד מרובה ב"י עכ"ה): ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:8:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:8:1) אפילו אם בשלו עכו"ם כמאכל בן דרוסאי ובא ישראל ומתה בו וגמרו כו' הא דנקט וגמרו לאפוקי מהרשב"א אתא דס"ל אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי זהו גמר בישולו קמ"לן דאף לאחר שנתבשל כמב"ד יש לו עדיין גמר להיתר ע"י חיתוי ישראל והרא"ש לטעמיה אזיל דסבירא ליה דמועיל חיתוי וכבר נתבאר שאין כן דעת כפוסקים ב"י ול"נ דאם פן וגמרו לא הל"ל ועוד דכל בבא זו מהילכך אפילו אם בשלו עו"ג כו' מיותרת דהא אזה קאי לכן נלע"ד דגם הרא"ש מודה בזה כיון דתחילת בישולו עד מב"ד הוא ביד עו"ג אם היה גם גמר בישולו ביד עו"ג לא מהני החיתוי דבנתיים וכן מוכח בס"ס זה וכמ"ש שם ע"ש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:9:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:9:1) והניח נכרי לשומרו והיפך בו ס"א גרסינן ולהפכו. ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:10:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:10:1) ואין חוששין שמא חלקו דספק דבריהם להקל ועוד דאין לנכרי הנאה בסילוקו שניחוש לכך רשב"א. ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:11:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:11:1) הלכך בשר או דגים קטנים שכבשן עו"ג או מלחן כו' ז"ל מורי לאו דוקא קטנים דאם כן אינם עולין על שלחן מלכים ובכל ענין שרי אלא גדולים קצת ע"כ (וכ"כ התוס' להדיא בע"א פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ח ע"א) וז"ל ואומר ר"י דמדקאמר מלוחים דמשמע שאינם מלוחים אסירי אם כן צ"ל דאיירי בגדולים קצת שעולין לפעמים על שלחן מלכים כו' עכ"ל עכ"ה) וב"י כתב דהא דאינן עולין על שלחן מלכים היינו קודם מליחה אבל כשמלחן עולין הן על שלחן מלכים מחמת מלחן ומדברי הרשב"א למדתי כן עכ"ל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:12:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:12:1) וכן אם עושין דברים הראויין לאכילה ע"י עישון מותרין פירוש מותרין לאכלן כך אבל אם בשלם עו"ג אחר כך אסורין. ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:13:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:13:1) ביצים שבשלם עו"ג אסורין וה"ה צלאם קמ"ל דאף ע"ג דאוכל בלוע הוא ואין יד העכו"ם נוגע בה אי נמי אע"פ שראוים לגומעה חיה קמ"ל דאין זה אכילה חשובה: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:14:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:14:1) פנאד"ה של עו"ג פירוש פנאדה עוגות קטנות המשוחין בשומן או בחמאה ועיין בהגהות אשר"י ד' פ"ו וזהו לגירסת הספרים שאין גורסים של דגים אבל לספרים דגרסינן של דגים בלאו שומן או חמאה קרוי בישול על ידי הדגים שבו ולפירוש גירסת הראשון קשה למה ליה איסור דבישולי עכו"ם הא משום שומן של עו"ג יש לאוסרו כיון דשל עכו"ם הוא אלא שהב"י כ"כ לפי מה שפירש דברי רבינו אפילו בשל ישראל וגם אפשר דהב"י לא פירש עוגה המשוחין בשומן או בחמאה. ובי"ס גרסינן פנאדש ועד"ר: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:15:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:15:1) וכן ירקות הנאכלין כמות שהן חיין ובשלם עם בשר פירוש אפילו בשר של ישראל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:16:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:16:1) לפיכך צריך ליזהר כו' עד צריך שיהפך בו קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי הרשב"א לטעמיה דס"ל כיון שנתבשל כמאכל בן דרוסאי זהו גמר בישולו ואין לו היתר אחר כך על ידי ישראל כיון שכבר בשלו עכו"ם כמב"ד ומיהו יש לומר שאני התם שהדבר שנתבשל תחילה ע"י עו"ג באיסור נגמר ע"י ישראל מ"ה ס"ל להרא"ש דמותר משא"כ הכא בבליעה דמה שכבר נבלע באיסור אינו נתבשל יותר ממה שיוגמר ע"י ישראל ואין לו היתר על ידי שניתוסף אחר כך עליו בליעה. ואם תאמר לפ"ז קשה אם כן קודם מב"ד נמי לאסור הבליעה שנבלע בה ואין לומר שאז כיון שהבליעה בא מדבר שאינו נאכל כלל לא נאסרה הבליעה משום בישולי עכו"ם אם כן להרא"ש אפילו אחר מב"ד ליהני התיקון ונאמר מה שכבר נבלע ממאכל שאינו נגמר לא יאסר פליטתו דלהחמיר לא יחשב כמבושל. דיש לומר דקודם שנגמר כמב"ד אין שם בישול עליה כלל משא"כ כשנתבשל כמב"ד דהבליעה שם איסור עליה ותו לא מתכשר בגמר בישול המאכל. והיותר נראה כמ"ש לעיל דגם הרא"ש מודה דבדבר שנתבשל ביד עו"ג כמב"ד תו אין לו היתר בחיתוי דישראל אא"כ יגמר בישולו ביד ישראל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 113:17:1 [Prisha, Yoreh De'ah 113:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:17:1) ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל כו' פירוש אפילו גמרו בישולו לגמרי ולא היפך הישראל אפ"ה שרי כמו שמפורש הטעם שלא החמירו בבישולי עכו"ם לאסור פליטתו ואף לדעת הרשב"א הקילו בזה יותר מבשאר איסורין והתיר להגעיל כלי חרס ג"פ כמ"ש לקמן בשמו סימן קכ"א ריש ע"ג ושם כתבתי דג"פ לאו דוקא ע"ש ועיין בב"י. ומדמסיים דלא החמירו לאסור פליטתו מוכח מכאן דהתבשיל עצמה שבשנה שפחה עו"ג בבית ישראל אסור וכמ"ש בריש הסימן: