## Prisha, Yoreh De'ah

###### Prisha, Yoreh De'ah 139:1:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:1:1)

האליל אסורה בהנאה היא ותשמישיה ונויה. נויה נפקא לן מדכתיב כסף וזהב אשר עמהם:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:2:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:2:1)

אלא דשל נכרי אסורה מיד דכתיב פסילי אלהיהן תשרפון באש משפסלו נעשה להם אלוה לאפוקי גבי ישראל כתיב ושם בסתר אינו חייב עליה עד שיעשה דברים שבסתר:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:3:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:3:1)

ותקרובתה משהביאו לפניה ועשה ממנו תקרובת נאסר פי' שהניח לפניה לשם תקרובת וכמ"ש רבינו בסמוך אלא נתנו לפניה לתקרובת כו' דבנתינה נאסר:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:4:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:4:1)

ותקרובותיה אין להם ביטול הטעם שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אין לו בטילה לעולם אף תקרובת כן גמ' (וכתב רש"ל בביאורי סמ"ג הטעם דתקרובת הוא מקריב לאלוהות עצמו לאפוקי ע"א כגון פסילין אינן אלא דמיונות ואין ממשות בהן ואפשר ע"ד קבלה שהתקרובת קולטת מיד רוח אחרת עכ"ל עכ"ה:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:5:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:5:1)

ואליל של ישראל אין לה ביטול וגם נוי שלה כדלקמן:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:6:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:6:1)

ותקרובת כו' עד כמו כל מיני מאכל כגון בשר כו' נראה דאפילו בשר עופות וחיות נמי מקרי תערובת ואסור הואיל ומין בשר בהמה:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:7:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:7:1)

כעין זביחה או כעין זריקה המשתברת מבואר בדרישה:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:8:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:8:1)

והיא דרך לעובדה בכך כצ"ל:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:9:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:9:1)

כיצד כו' שמקשקשין לפניה במקל או בענין אחר רש"י.


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:10:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:10:1)

ששבירת המקל כו' ששובר צואר הבהמה וקרי זבח לפניה דבר שרגילה בו רש"י:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:11:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:11:1)

אבל אם אין עובדין פו' ושובר המקל לפניה לא נאסר וגם אינו חייב ב"י:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:12:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:12:1)

ואם עבדה בקשקוש מקל שהיא דרך עבודתה חייב ולא נאסר הטעם כתב הר"ן דלענין חיובא בחדא מתרתי מחייב או כעין פנים ונפקא לן מזובח לאלהים יחרם או כדרך עבודתה ונפקא לן מאיכא יעבדו אבל לגבי איסור תקרובת לעולם אינו חייב אלא כעין פניה דנפקא לן מאשר חלב זבחימו יאכלו:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:13:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:13:1)

אבל אם לא עבדה במקל כדרך עבודתה אלא זרקו לפניה אינו חייב ולא נאסר הטעם מבואר ממ"ש בסמוך ר"ס זה בדרישה בשם רב נחמן דאליל שעבודתה במקל זרקו לפניה חייב ואינה נאסרת והיינו דוקא כדרך עבודתה בכך אבל באין זה דרך עבודתה אינו חייב.


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:14:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:14:1)

שחט לפניה חגב כו' שאינו נקרב בפנים וגם אינו בר שחיטה אפ"ה נאסר כמ"ש (ואיירי בע"א שדרכה לעובדה בזביחת בהמה דאל"ה אינו נאסר החגב בשחיטה דלא עדיפא מבהמת בעלת מום ששחטה לע"א שאין דרך לעובדה בזביחה שהבהמה מותרת וכמ"ש בגמ' דע"א דף כ"א ע"א עכ"ה):


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:15:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:15:1)

כל דבר שכיוצא בו קרב לפנים אם מוצאין אותו בפני אליל זה מיירי באין שם מחיצה שלא נאסר אא"כ מצאו בפניה ממש אבל אם יש שם מחיצה כל מה שלפנים מהמחיצה אפי' רחוק ומן הצד נאסר וכמו שיתבאר בסמוך בדברי רבינו שכתב סתם או שמצא אותו לפניה ממהחיצה כו' דמשמע כשהוא לפנים מהמחיצה בכל ענין אסור:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:16:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:16:1)

שאנו תולין שעשה ממנו תקרובת נ"ל דה"ק שעשה ממנו כלומר שהכניסו לשם תקרובת דהכניסתו לפנים זו היא תקרובתו כו' ב"י ע"ש: (ואפי' מלח ומים כו' דפשיטא דאין מלח לבד או מים לבד קרב ע"ג המזבח דניסוך המים היינו דוקא עם היין ב"י עכ"ה):


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:17:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:17:1)

ופטור ומרקוליס אפי' דרך בזיון בחוץ הכל אסור הטעם שהרי כל עבודתם הוא דרך בזיון וקלקלין הוא דרך כבוד וצניעות הילכך לא שייכי ביה ולא מפסקי רש"י: פי' המחיצה הפריסה נקרא קלקלין וכיון שהיא פרוסה משום צניעות וכבוד שהוא היפך עבודתם היא דרך בזיון ולכך לא מפסקי וכאילו אינה ואין חילוק גבה בין נמצא בפנים או בחוץ:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:18:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:18:1)

והרמב"ם כתב דלפנים מן המחיצה כו' (ואינן ראוין למזבח הכל אסור בזה הוא פליג על רבינו דרבינו סובר דצריך להיות כיוצא בו קרב לפנים והיינו הראוי למזבח והרמב"ם סובר דאפילו אינו ראוי למזבח כלל ואין כיוצא בו קרב לפנים אסור עכ"ה) עיין בב"י שהוא ביאר דברי הרמב"ם באופן אחר לא כמו שהבינם רבינו:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:19:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:19:1)

וכלי כפוי על ראשו מותרין מדברי רש"י משמע דוקא משיכלא שהיא עריבה שמכבסין בה בגדים שהיא אינה עשויה כמין כובע ועוד שמשתמשין בה תשמיש של בזיון אבל כוס על ראשה אסור ב"י.


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:20:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:20:1)

והככרות שנותנין לכומרים אע"פ שכיוצא בו לפנים פי' לחם הפנים להבדיל בין קודש לחול:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:21:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:21:1)

ונרות של שעוה כו' אם ממשכנן כו' מותרין כתב המרדכי מ"מ לדבר מצוה כגון בב"ה או לנרות של שבת אסור: (דכיון דכבו לצורך עצמו כו' מלשון זה משמע דצריכין כיבוי ומכירה או משכון אבל מכירה או משכון לבדה אינו מועיל לבטל וכיבוי לצורך עצמו ר"ל שכיבן כדי למכרן. והרר"י פליג ואמר דכיבוי לבד מועיל לבטל אפילו אין הכיבוי לצורך עצמו רק שעשה כדי לחזור ולהדליקו אפ"ה מועיל אפי' בלא מכירה או משכון רק שנפלה מן הנכרי ומצאן ישראל או שנתנן לו ומכירה או משכון מועיל אפי' בלא כיבוי עכ"ה):


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:22:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:22:1)

והר"ר יונה כתב כו' אבל כבו מעצמן לא הוי ביטול פי' ונפלו מהכומר ומצאן ישראל או שנתנן לישראל לא הוי ביטול אבל משכן כו' ב"י:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:23:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:23:1)

ואם מכרן או משכנן פי' ר"י דאסירי כרבנן כו' וכמ"ש בסימן קמ"ו:


###### Prisha, Yoreh De'ah 139:24:1
[Prisha, Yoreh De'ah 139:24:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/139:24:1)

אע"ג דגוף ע"א לא בטלה במכירה (טעמא הואיל ודמיה יקרים מימר אמר מזבן לה לעכו"ם ופלח לה ב"י עכ"ה).