## Prisha, Yoreh De'ah ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:1:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:1:1) ואפילו אליל של עכו"ם משבאתה ליד ישראל וזכה בה שוב אין לה ביטול בעכו"ם הטעם גזירה משום אליל של ישראל עצמו סמ"ג: (שאין להחמיר בהן רמו בע"א כו' דשאני ע"א עצמה דאסורה מיד אע"פ שלא עבדה לאפוקי משמשיה דאינה אסורה עד שיעבדה ליכא למיגזר כ"כ ויכול העכו"ם לבטל אפילו ביד ישראל עכ"ה:) ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:2:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:2:1) לפיכך הלוקח גרוטאות מן העכו"ם פי' שברי כסף: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:3:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:3:1) אם משך עד שלא נתן מעות יחזירם לו שעדיין לא נקנו אף ע"ג דכבר פסק דמים ומשיכה בנכרי קונה מ"מ מקח טעות הוא דמתחילה לא משך לקנות אליל אבל אם כבר נתן המעות אע"פ שגם זה בטעות מ"מ כשחוזר ולוקח מעות מהעכו"ם מיחזי כמאן דמזבין לעכו"ם אליל. אבל אם נתן לעכו"ם מעות ועדיין לא משך מעות בעכו"ם לא קנה גמרא ורש"י וב"י הביאו. וצ"ע דלשון שעדיין לא נקנו וכבר נקנו שכתב רבינו לא משמע כן לכן נראה דרבינו ס"ל דהגמרא ורש"י קאי דוקא למ"ד משיכה קונה והכי איתא בהדיא שם בפ' השוכר את הפועל (עבודה זרה דף ע"א ע"א) דשם פלוגתא אמוראי בזה דאמימר אמר משיכה בעכו"ם קונה (ופירש רש"י וה"ה ישראל מעכו"ם) ורב אשי אמר משיכה בעכו"ם אינה קונה כו' עד מיתיבי הלוקח גרוטאות מן העכו"ם כו' ואי ס"ד משיכה בעכו"ם קונה אמאי יחזור כו' עד אלא אמר רבא רישא וסיפא מקח טעות ורישא דלא יהיב זוזי כו' ע"ש וב"י גם כן הביאו. ושם כתבו התוספות דר"ת פסק דמשיכה בעכו"ם קונה ושרש"י פסק דאינה קונה וכתב רבינו דעת שניהן לקמן בסימן ש"ך ולא הכריע ביניהן וכתב שם לענין בכור דיש להחמיר כדעת שניהן. ונראה דגם כאן ס"ל הכי דאין המקח נקנה עד שיתן מעות וג"כ משך ומש"ה כתב דאם משך ולא נתן מעות יחזיר לו דמשיכה לחוד אינו קונה עד שיתן ג"כ מעות וז"ש ואם משנתן מעות משך כבר וה"ה איפכא קונה כו'. ומש"ר לעיל בר"ס קל"ב דאין מעות קונות בעכו"ם עד שימשך ר"ל וגם משך ומש"ר שם ז"ל ואם פסק דמי היין ומדד לתוך כליו של ישראל ומשכו העכו"ם כו' המדקדק שם יראה דרבינו כתב אליבא שני המ"ד למר כדאית ליה דשם בגמרא פריך מהאי דינא למרולמר וכל אחד משני לפי מאי דאית ליה ובלא"ה כתב ב"י שם כן לענין נצוק ע"ש. ומ'ש שם אחר זה ז"ל דכיון דהקדים לו הדינר מיד נקנה לו ר"ל כיון שהעכו"ם מוכן ליתן היין לפועליו והוא כבר קיבל הדינר מי מעכב הקנין וז"ש וכתב ובשליחותו נתנו להן דכיון דלא חזר שום אחד בהן הרי ודאי היין שנתן לפועלים כאילו השקהן הישראל בעצמו דמשיכה לחוד אינו קונה. והא דכתב רבינו בסימן קס"ט ישראל שנתן משכונו לעכו"ם כו' עד ועכו"ם קנייה במשיכה כו' התם לא יתן העכו"ם מעות לישראל לעולם וניחא ליה לישראל שיקנהו במשיכה לחוד. ובח"מ בס"ס קצ"ד דכתב ז"ל אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות ר"ל גם כן אחר שכבר משכם לרשותו דבא לומר דא"צ שטר כמו לקרקעות דבלא"ה סמכה דעתו דישראל בלקיחתו המטלטלין מהעכו"ם כיון דכבר משכן לרשותו והן בידו וזה נ"ל ברור ובזה גם כן מיושב תמיהת ב"י למה כתב רבינו וכן כתב הרמב"ם הלא ברייתא ערוכה היא משום דבגמרא מסיק רבא לאוקים האי ברייתא אליבא דמאן דאמר משיכה קונה שמע מיניה דמשיכה לחוד בלא נתינת המעות קונה קמ"ל דלא ושכ"כ הרמב"ם דמשיכה לחוד אינו קונה ובזה מיושב נמי לשון רבינו דכתב אם משך עד שלא נתן מעות והברייתא קתני אם עד שלא נתן מעות משך וגם יש לטעות מתוכו ולומר דאף אם נתן מעות גם כן יחזיר כיון דמשיכה היה בתחילה אלא משום דרבינו בא ללמדינו דל"ת משיכה לחוד קונה מש"ה שינה לשון הברייתא וכתב משך כלומר אף שמשך מכל מקום עד שלא נתן מעות יכול לחזור וק"ל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:4:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:4:1) ואם משנתן מעות משך כו' ר"ל שנתן מעות וגם משך אחר כך וה"ה אפכא אם משך ואחר כך נתן מעות דלא כמשמעות רישא דברייתא ולהכי הביא דברי הרמב"ם. ור"ל שהרמב"ם סיים בדבריו אלא אם כן משך וגם נתן מעות דמשמע שמשך קודם נתינת מעות ועוד משמע כן מלשון הרמב"ם שכתב בין משך ולא נתן מעות או נתן מעות ולא משך יחזיר דמשמע דוקא באם לא עשה אלא אחד מאלו יחזיר אבל אם עשה שניהן המשיכה ונתינת מעות לא יחזיר. ואיפשר לומר שרבינו דנקט ואם משנתן מעות משך כו' לרביתיה נקטיה דאף על פי שנתן מעות קודם משיכת הגרוטאות וא"כ ה"א המשיכה בטעות שלא ידע שיש שם אליל ויחזיר ואפילו הכי לא יחזיר וכל שכן אם משך ואחר כך נתן מעות דאיכא טפי למגזר משום מראית עין דאיכא למיחש שיאמרו שידע שיש שם אליל ואפילו הכי נתן המעות ודאי קנה האליל וחזר ומכרה האליל לעכו"ם ופשיטא שלא יחזיר אלא שלשון רבינו אינו משמע כן שכתב אם משך עד שלא נתן מעות יחזיר כו' דמשמע אף על פי שנתן המעות אחר המשיכה הואיל והמשיכה היתה קודם נתינת המעות יחזיר ונ"ל דהכי קאמר אם משך כו' ר"ל אף על פי שמשך וקי"ל משיכה קונה בעכו"ם אפילו הכי עד שלא נתן מעות כו' ר"ל כל זמן שלא נתן מעות יחזיר אבל נתן מעות ולא משך פשיטא דאין מעות קונות בעכו"ם כמ"ש. ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:5:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:5:1) גר ועכו"ם שירשו כו' יכול הגר לומר לעכו"ם טול אתה אליל כו' יש לדקדק הלא מיד שמת אביהם וכה הגר חלקו בכל הנכסים ואם כן גם בחלקו שיש לו באליל זכה ואיך יכול לומר לעכו"ם שיטול אליל והוא יטול מעות נמצא שהוא מוכר חלקו אליל במעות וי"ל לפי שעכו"ם יורש אביו דאורייתא אבל גר אינו יורש אלא מדרבנן כמ"ש רבינו בח"מ סי' רפ"ג וחכמים לא זכו לו חלק באליל אלא חלק במעות נגד אליל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:6:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:6:1) כיצד מבטלה כו' או אפילו עלה אחת לצרכו פי' לצורך השפאים רש"י ועד"ר: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:7:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:7:1) ואם נטל השפאים לצורכה כו' פרש"י כדי ליפותה וכיון דמזרק זריק להו ולא שלח להו מותרין: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:8:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:8:1) היתה של צורה כו' עד או גררה או זרק בה כו' כצ"ל ופי' גררה סחפה ע"ג קרקע: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:9:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:9:1) מכרה או משכנה כו' לא בטלה (הטעם הואיל ודמים יקרים מימר אמר מזבן לה לעכו"ם ויפלח לה עכ"ה) אע"ג דס"ס קל"ט פליג וסובר הרמב"ן דמכרה או משכנה בטלה היינו דוקא תשמישי אליל ונויה אבל באליל עצמה ד"ה מודים דלא בטלה במכרה או משכנה: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:10:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:10:1) הניחוה עובדיה והלכו להם פי' ואין דעתם לחזור מותרים הואיל ויצאו לדעת ולא נטלה עמהם: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:11:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:11:1) בשעת מלחמה אסורה דוקא כשאינה יכולין לחזור לה אבל יכולין לחזור ולא חזרו מותרת גמרא ורש"י: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:12:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:12:1) אליל שנשתברה מאליה לאפוקי אם שברה עכו"ם הא קא מבטלה בשבירתה ועד"ר: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:13:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:13:1) בימוס שהוא אבן אחד שנפגם כו' פירוש הואיל ואינה אלא אבן אחד נפסלה בפגימה אחת משא"כ במזבח שהוא אבנים הרבה דחף אם נפגמו קצתן אינו מבטל הנשארים עד שינתץ רובו (היינו דוקא על ידי עכו"ם ב"י עכ"ה): ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:14:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:14:1) מצוה על כל המוצא אליל כו' או שוחק ומטיל לים הא דכתב שוחק ומטיל דמשמע אבל לא שיטילה לים כשהיא שלימה היינו דוקא בשאר ימים שהספינות הולכים שם ושמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו אבל לים המלח לד"ה א"צ שחיקה כמו שהוכיחו התוספות בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ח) סוף ע"א ע"ש וב"י הביאו ג"כ קצתו וע"ל בא"ח סימן תמ"ה מ"ש שם: ###### Prisha, Yoreh De'ah 146:15:1 [Prisha, Yoreh De'ah 146:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/146:15:1) וצריך לשרש אחריה (בספרי מנין שאם קצץ אשירה והחליפו אפילו עשרה פעמים שחייב לקוצצה ת"ל אבד ואח"כ תאבדון עכ"ה) ולכנות לה שם גנאי פי' דוקא בא"י מ"ו: