## Prisha, Yoreh De'ah ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:1:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:1:1) אסור ללוות סאה בסאה (פי' קודם שיצא השער כדלקמן עכ"ה): ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:2:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:2:1) יש לו דין פירי עיין בח"מ סימן ר"ג: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:3:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:3:1) שאסור ללוות דינר זהב בדינר זהב ומהרא"י כתב טעם יפה על מה שאין אנו נזהרין בזה ומלוין זהב בזהב בכתבים סימן כ"ד ע"ש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:4:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:4:1) וכן כל שאר מטבע כלומר ל"ד דינר כסף מותר דה"ה לכל שאר מטבעות כסף כגון סלע מעה ופונדיון אבל מטבע נחושת אסור ללוות כיון דחשיבי פירי לגבי כסף אע"ג דחשיבי טיבעי לגבי מטלטלין ב"י. אלא דקשה דלא הו"ל לרבינו לסתום ולכתוב וכן כל שאר מטבעות דמשמע אפי' של נחושת לכן יש לדחוק ולומר דכמו שבזמנינו נשתנה הדין ומלוין דינר זהב בדינר זהב מטעם שכתב מהרא"י כן נמי נשתנה הדין בזמן רבינו בדין נחושת שנעשין חריפין והוה להו דין שאר מטבע: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:5:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:5:1) אפילו סאה אחת וכתב ב"י ל"ד דאפילו אם יש לו כל דהו ואפי' אם לא אמר לו קנה כנגד כל טיפה וטיפה וטעמא דמילתא כיון דאין בו איסור אלא מדרבנן הקילו כ"כ הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סימן י"ו והמ"מ ועד"ר: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:6:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:6:1) אפי' אינה מצויה עתה פי' ואינו יכול להקנות לו מידי אבל י"ל דאם היא עתה בידו הוי קצת רבותא דכיון דהיא בידו למה מלוה מאחרים ונראה כמערים טפי: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:7:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:7:1) או עד שיבא בנו ואם אין לו כלל כתבו הרא"ש והסמ"ק וכלבו שיתן לו המלוה כל שהו במתנה או יקנהו לו וכן אם יש לו מופקדת אצל אחרים ויש למלוה דרך לילך לשם דכל היכא דאיתא ברשות מריה איתא אבל אם אחרים חייבין לו לא מחשב כעד שיבא בנו הגהות מרדכי: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:8:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:8:1) אפילו כולן ביחד והטעם שנוכל לומר על כל א' מהן זאת בשביל סאה שיש לו דאף שלוה על סאה שלו מ"מ אינה נחלטת למלוה אלא יש רשות ביד הלוה לאוכלה ולמוכרה והואיל שיכול הלוה לאכול כל הסאה שלו מיד בהיתר הו"ל כאילו אכלה והרי היא קיימת והו"ל כאילו אחרת ואז נוכל לומר על סאה שנייה שלוה סאה זאת בשביל שיש לו וכן כולם רש"י בפרק א"נ דף ע"ה ע"א ע"ש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:9:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:9:1) ואם תתייקר ברשותו תתייקר ואפי' אי לא עביד אדעתיה דלשלם ליה ממה שיש לו עכשיו ואפילו היא ע"ה שאינו יודע בהיתר זה ואפ"ה מותר והטעם משום דכיון דמדרבנן הוא אקילו ביה רבנן דבטעמא כל דהו סגי ב"י: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:10:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:10:1) וכן אם יצא השער שבשוק היינו שער קבוע וע"ל סימן קע"ה איזהו נקרא קבוע ב"י: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:11:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:11:1) יכול ללוות סאה בסאה דכיון דשכיחי חיטין למיזבן מדמינן ליה לאומר הלויני עד שיבא בני רש"י וכתב ב"י דמשמע מתשובת הרא"ש שכתב רבינו סוף סימן זה שאם ידוע לנו שיצא השער אע"פ שאין הלוה והמלוה יודעין ביציאת השער מהני: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:12:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:12:1) אפילו אין לו מעות ללוה דיכול הוא ליקח פירות באשראי כיון שיצא השער או ילוה מחבירו: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:13:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:13:1) אא"כ יש לו מעות דוקא מעות אבל אם יש לו דבר אחר שצריך למכרו לא דאדמזבין ליה פסיק תרעא ולא חשוב כיש לו כ"כ בעל התרומות לדעת הראב"ד: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:14:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:14:1) רק דמי סאה אחת ונראה ל"ד דמי סאה אחת אלא אפילו דמי כל דהו סגי דהא הרא"ש כתב וז"ל גם לפי' הראב"ד אם יש לו מעות כנגד סאה א' לוה עליה כמה סאין כדאמרינן יש לו סאה לוה עליה כמה כורין עכ"ל וכבר נתבאר דהתם סאה ל"ד אם כן ה"ה ה"נ הוי סאה ל"ד: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:15:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:15:1) דוקא כשלא קצב לו זמן כו' והטעם אפשר שהוא שכל שזה קובע זמן למה שהוא מתייקר ומוזיל נראה שדעתו שלאותו זמן יתייקר וחזקה שלא יפרענו הלוה תוך זמנו מפני כך אסור כ"כ המ"מ סוף פ"י ונלע"ד הטעם דכשקצב לו זמן אין שייך ההיתר שיש לו בידו כאילו הקנה לו סאה שלו מיד דהא הלוה לו עד לאחר זמן: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:16:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:16:1) לא חילק בזה שאע"פ שקבע זמן מ"מ אם ירצה הלוה יכול לפרעו תוך הזמן (ואין איסור בקביעת זמן אלא א"כ התנה שלא יפרענו תוך זמנו כ"כ רש"ל וכ"כ ב"י בשם תשובת הרא"ש דאם התנה שלא יפרענו תוך זמנו דאסור ללוות על שער שבשוק אבל אם יש לו חטים אפי' בהא אין לאסור עכ"ה): ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:17:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:17:1) אפילו אין לה כו' כיון דהוה דבר מועט לא קפדי שכינים בהא וז"ל מ"ו זהו לדברי הראב"ד אבל הרי"ף והרמב"ם אסרו ככר כמו סאה בסאה בדלית ליה כו': ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:18:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:18:1) מי שיש לו אריס מותר כו' משנה וגמרא פא"נ דף ע"ד ע"ב והכלל לפירש"י שם שסתם אריס עליו ליתן זרע וכשאין לו מותר לב"ה להלוות לו ולחזור וליטלו בראש דכיון דעליו ליתנו אף שכבר נחית לשדה וחרשה ואח"כ הלווהו הו"ל כאילו הלווהו והתנה עמו כן קודם שנחית לחרוש כי מסתמא ע"ד המנהג נחית משא"כ במקום שהמנהג הוא שהב"ה נותן זרע ואחר בא לשנות ולהתנות שהאריס יתנהו מאיזה טעם שיש לו אזי צריך להתנות כן קודם שירד האריס ואז כיון שהתנה עמו תחלה הו"ל גביה כאילו היה המנהג שהאריס נותנו ואף אם לא הלוהו עד אחר שירד להשדה מותר לחזור וליטלו בראש משא"כ כשלא התנה עמו כן קודם שירד נמצא דירד ע"ד המנהג שהב"ה יתן זרע ותו לא מצי ב"ה להתנות עם האריס שיתן הוא הזרע ואפי' אם נתרצה מאליו לתנהו אסור לב"ה להלוות לו ולחזור ולקחו מידו בראש דהו"ל שם הלואה עליו ורבית הוא כן פירש"י שם. וכתב ב"י שכן הוא דעת רבינו. ולפ"ז צ"ל דמש"ר בסיפא ז"ל ובמקום שדרך ב"ה ליתן תבואת הזרע והאריס נתרצה ליתנה אינו ר"ל דנתרצה קודם ירידתו דא"כ הוה מותר אפי' אם נעשה ההלואה אחר הירידה וכנ"ל אלא ה"ק שהמנהג שהב"ה נותן ובזה נתרצה האריס ליתנו בזה אנו רואין אימת הוה הריצוי וקאמר דאינו מותר אלא אם כן הלוהו קודם וממילא היה גם כן הריצוי קודם דהא התחיל במי שהאריס נתרצה ליתנו נמצא שלוה לו ע"י בקשתו ממנו שילוהו משא"כ אם הלוהו אחר שירד והריצוי היה גם כן אחר כך. כן צ"ל לדעת הב"י שכתב שדעת רבינו הוא כפירש"י הנ"ל. אבל לעד"נ שס"ל לרבינו כפי' תלמידי הרשב"א שהביאם ג"כ הב"י כאן שכתבו שאע"פ שפסק הב"ה עם האריס קודם שירד אפ"ה אסור דכיון שירד קונה הקרקע בחזקתו כיון דלא שינה זה בדרכי הקנייה קנהו כפי המנהג דהב"ה צריך ליתן זרע כו' ע"ש. ועפ"ז דברי רבינו מרווחין יותר שכתב אע"פ שנתרצה האריס מתחילה מ"מ צריכין ג"כ שילוהו תחילה קודם שירד דבכה"ג איתא בהדיא שם בברייתא דמותר ע"ש ודו"ק: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:19:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:19:1) ישבע הלוה כו' כיון שהשטר אינו מוכיח אם יצא השער והוא טוען שלא יצא לכך לא אמרינן דישבע המלוה על שטרו ויטול ב"י (אם אין בו נאמנות בשטר שיהא נאמן על כל ענייני החוב עכ"ה) דכיון דבשטר כתב הלואת סאה בסאה וסתמא לאיסור עד שיתברר ההיתר משא"כ בח"מ ס"ס מ"ב בטוען הלוה שמעות ההלואה היו פחותין דנשבע המלוה דשם מסתמא הלוה לו המטבע של אותו מקום: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:19:2 [Prisha, Yoreh De'ah 162:19:2](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:19:2) יתן לו בשויין במקום ההלואה דחטין שבמקום ההלואה נשתעבדו לו כמ"ש הדין במעות: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:20:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:20:1) אלא ללוות סאה חטין בסאה כו' והטעם דהא לא התירו לו כשיש לו סאה אלא משום דאינו דרך רבית דהא לא נותן לו אלא מה שלוה לו וכשיעורו משא"כ בלוה לו חיטין ומחזיר לו דוחן כו' וק"ל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 162:21:1 [Prisha, Yoreh De'ah 162:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/162:21:1) אבל סאה חטין בדוחן כו' עד"ר: