## Prisha, Yoreh De'ah ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:1:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:1:1) עיקר לשון שבועה כו' ר"ל מ"ש כאן הוא עיקר לשון שבועה ואח"כ יכתוב מה שמקרי ידות שבועה ולא עיקר. ודומה לזה כתב לעיל בסימן ר"ד עיקר לשון נדר ובסימן ר"ו כתב ידות נדרים ע"ש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:2:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:2:1) וי"א שאינה שבועה כו' לענין מלקות: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:3:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:3:1) שאומר אני נשבע בשם פי' וצריך לפרש השם ולומר אני נשבע באדני או הכינוי אני נשבע בשמו רחום וחנון וכדמסיק: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:4:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:4:1) אבל הרמב"ן כתב דהוי שבועה כצ"ל ב"י: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:5:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:5:1) אפשר דלא גרע מידות שבועות שהם כשבועות ר"ל דהוא נותן טעם לדברי הרמב"ן למה אית לה דין שבועה וכן הוא בהדיא ברא"ש פרק שבועת העדות וז"ל מ"ו על הרמב"ן שכתב דהוי שבועה אפי' בלא הזכרת כו' פירוש ונאסרה אף בלא שם וכינוי וכמ"ש לקמן בשם רבינו תם דבשבועת ביטוי נאסר אף בלא שם וכינוי ודלא כמו שפי' מהר"י קאר"ו והארכתי בביאורי הסמ"ג בהלכות נדרים עכ"ל ועד"ר: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:6:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:6:1) ואפי' השביעו נכרי או קטן וראיה משבועת משה ליתרו וצדקיהו לנבוכדנצר וקטן לא גרע מנכרי: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:7:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:7:1) ואם אמר באלה כו' שנאמר ויבא אותו באלה וכתיב בנ"נ מרד אשר השביעו באלהים משמע שצריך שם או כינוי וארור יליף ג"כ בגמרא מקראי: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:8:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:8:1) ובלבד שיזכור השם בגמרא ארור בו נידוי בו שבועה בו קללה וכ"פ בטור ח"מ בסימן ר"ז וצ"ע למה דימו אותם סתם דלכאורה נראה דבנידוי ובקללה א"צ שיזכיר בו השם: (או מושבע בשמים ובארץ ר"ל בשניהן יחד אבל שמים לבד מקרי כינוי והיינו דר"ל רוכב שמים ואז לא נצטרך להגיה אהא לשם אבל רש"ל הגיה במקום לשמים לשם כמו שהגיה א"א ז"ל מכ"ה): ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:9:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:9:1) כגון שאמר אהא באלה כו' או בארור אהא לה' או כו' כצ"ל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:10:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:10:1) בין שבועה גמורה ר"ל בלשון שבועה: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:11:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:11:1) האוסר מבטא כו' לשון דקרא הוא בהתחלת הפרשה דקרבן עולה ויורד כי יבטא בשפתיים: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:12:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:12:1) ואם אמר פעמיים על דבר אחד כו' דכתיב לא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי ומדלאו לאו שבועה הן הן נמי שבועה: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:13:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:13:1) אבל אם מבקשין אותו עליו כו' לשון אבל אינו מדוקדק וכך הול"ל בד"א כשאמרם זה אחר זה בלא הפסק אבל אם מבקשין אותו עליו כו' וכ"כ הרא"ש ב"י. והול"ל דמ"ש והוא שמכוין לשם שבועה אינו מדוקדק דהא גם לפי כוונת רבינו כמ"ש הב"י לשון אבל אם כו' במקומו עומדת: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:14:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:14:1) והאיסור השם כו' כגון איסור לה' שאעשה כו' וכ"כ הרמב"ם (ועד"ר): ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:15:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:15:1) וניחא לי בימין כו' זהו לשון רבינו שהשיג על הראב"ד ור"ל דבשלמא דבימין דאם לא אמר של הבורא הו"א שנשבע בסתם בימין של עצמו אבל בהן הן הא קי"ל כל הן הן הוי שבועה ולמה ליה לכוין למ"ש הבורא. וז"ל מ"ו ונראה דעתו כלומר שכפל דבריו ומכוון לכפול כדרך שכפל הש"י לנח שאמר שני פעמים לא אוסיף ועליו דרשו מ"ש אשר נשבעתי מעבור מי נח כו' וכן פי' ב"י דבריו: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:16:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:16:1) כנדר רשעים שלא אוכל כו' דכיון דרשעים רגילין לישבע הוי כמוציא שבועה מפיו במה שקיבל עליו כנדר רשעים מ"ו וב"י: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:17:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:17:1) כגון שבותה או שקוקה כו' או מומי כו' ז"ל בית יוסף ונראה דלשונות אלו שאמרו חכמים הם לשונות שבזמן שלהם היה משמעות לשון שבועה אצל קצת בני אדם שלא היו בקיאין בלשון הקודש והכל לפי הזמן והמקום להוסיף בכינוים אלו או לגרוע מהם וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ב דהלכות שבועות ופ"א מהלכות נדרים ופ"א מהלכות נזיר. ונראה דשבותה ושקוקה מסתעף מל' שבועה שמי שאינו בקי משנה מלשון שבועות ללשון שבותה כו' ואומי הוא תרגם של שבועה דבסוף פרשת ויחי אמ"ש וישבע יוסף את בני ישראל ת"א ואומי יוסף כו' ומלשון אומי מסתעף ואומרים לשון מומי וכיוצא בזה כתבתי לעיל בסימן ר"ז גבי קונם קונח כו' ע"ש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:18:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:18:1) או לשבועה לא אוכל לך כן הוא גירסת הרא"ש בנדרים ופי' לשבועה כמו לא שבועה וכן פי' הר"ן ואף דקי"ל כר"מ דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן כדלעיל סימן ר"ד כמו כאן שנפרש דבריו לא יהא בשבועה מה שאיני אוכל הא מה שאני אוכל יהא בשבועה היינו דוקא בנדרים אבל בשבועה אית ליה וכ"פ רש"י להדיא בפ"ב דנדרים במשנה שם ע"ש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:19:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:19:1) בין אם הפציר בו תחילה כו' פי' אפי' אם השיב תחילה לא אוכל והפציר בו ואומר השבועה שאוכל לך אפ"ה שאוכל משמע ועיין בב"י: ###### Prisha, Yoreh De'ah 237:20:1 [Prisha, Yoreh De'ah 237:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/237:20:1) והרמב"ם כתב אם הפציר תחילה כו' שהוא פסק כאביי שאמר הכי והרא"ש פסק כרב אשי ועיין בב"י: