## Prisha, Yoreh De'ah

###### Prisha, Yoreh De'ah 349:1:1
[Prisha, Yoreh De'ah 349:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/349:1:1)

מת ותכריכיו אסורים בהנאה דכתיב ותקבר שם מרים דילפינן שם שם מעגלה ערופה:


###### Prisha, Yoreh De'ah 349:2:1
[Prisha, Yoreh De'ah 349:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/349:2:1)

ונויי המת המחוברים בגופו כו' (רש"י פי' שקשורין בשערה משמע דאם אינן קשורין מותרים עכ"ה) דוקא מחוברים ולכן מותר ליקח טבעת שביד המתים וכיוצא בו רמ"א:


###### Prisha, Yoreh De'ah 349:3:1
[Prisha, Yoreh De'ah 349:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/349:3:1)

אבל בהמה שנגמר דינה ליסקל כו' ילפינן לה מדכתיב השור יסקל ולא יאכל את בשרו וכדפירש"י שם בפ' משפטים: (מזרקין בו כלים וזורקין בגדיהן עליו יותר מן הצורך מפני חיבתו ומחמת צערן מתכוונין לאסור את כל ממונם עליו רש"י עכ"ה):


###### Prisha, Yoreh De'ah 349:4:1
[Prisha, Yoreh De'ah 349:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/349:4:1)

אבל אם נגעו במטה הנקברת עמו אסורים כו' וכתב הרמב"ן בת"ה שנקברין עם המת פי' בתפוסתו ולא עמו ממש שאין כבודו בכך עכ"ל ודוקא במטה הנקברת עמו יש לחוש משום דדרך לתת עליה תכריכי המת ואתי לאחלופי אבל במטה שלא נקברת עמו שאין דרך לתת עליה תכריכי המת לא שייך לאחליפי:


###### Prisha, Yoreh De'ah 349:5:1
[Prisha, Yoreh De'ah 349:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/349:5:1)

כל המציל כלים מן המת כו' הנוגעים כמ"ש ואזיל:


###### Prisha, Yoreh De'ah 349:6:1
[Prisha, Yoreh De'ah 349:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/349:6:1)

עד שלא נגעו לארון כו' נראה דאין זה חולק על תלמוד שלנו שתולה במטה די"ל דנקט ארון משום דדרכם היה לישא המת בארון לב"ה:


###### Prisha, Yoreh De'ah 349:7:1
[Prisha, Yoreh De'ah 349:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/349:7:1)

והמגריפה המיוחדים לקבורה פי' ואין מת זה זוכה בו שצריך אותם למתים אחרים וכתב הרמ"א (בשם מהרי"ל סי' נ"ה) דה"ה הדף שמטהרין אותו עליו ושמוציאין המת עליהן:


###### Prisha, Yoreh De'ah 349:8:1
[Prisha, Yoreh De'ah 349:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/349:8:1)

אין אדם אוסר דבר שאינו שלו לפיכך כו' ע"ל סי' ד' שכתב דהיינו מסתמא אמרינן דאין דעתו לאסור אלא לאסורי כמכוין אבל אי גילה דעתו שכיון לאסור אוסר ואם כן ה"נ דינא הכי ואפשר לומר דהכא מאביליו של מת מיירי דמסתמא אף שאומרים שלא לצעורו כיונו מכח גודל מרירות לבן אמרו כן והו"ל כאילו אמרו לצעורי כיוונו ומש"ה לא חילוק רבינו וכתב סתמא:


###### Prisha, Yoreh De'ah 349:9:1
[Prisha, Yoreh De'ah 349:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/349:9:1)

במרירות לבו כדי שיהא נקבר עמו כו' נראה דה"ק אלא מה שזורקין במרירות לבו דזה נראה שדעתו שיהא נקבר עמו ואתי לאחלופי בתכריכי המת אבל אין לפרשו כפשוטו שזרק במרירות הלב שיהא נקבר עמו א"כ למה כתב לעיל דהטעם משום דמחלפי כו' אם לא שנאמר אע"ג שדעתו שיהא נקבר עמו לא נחשב הזמנה הואיל שלא הזמינם קודם לכן אבל מה שזרק עליו במרירות לבן לא הוי הזמנה וכן עיקר: