## Prisha, Yoreh De'ah ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:1:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:1:1) אמר ר' יוחנן כל איסורים שבתורה בס' ואע"ג דגבי ערלה ותרומה וכלאי הכרם לא אמרינן כ' כמו שיתבאר לקמן י"ל דאלו לאו תערובת איסור נינהו אלא דאסירי משום הקדש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:2:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:2:1) אמר רבא אמור רבנן בטעמא כו' לפי מה שיתבארו דברי רבא בסמוך לא פליג אדר' יוחנן: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:3:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:3:1) אמור רבנן בקפילא פי' נחתום עכו"ם (וכתב האגור דעכשיו אין נוהגין בטעימת קפילא ומשערי' הכל בס' וכ"כ רמ"א עכ"ה): ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:4:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:4:1) מין בשאינו מינו בטעמא כגון תרומה שנתערבה בחולין כו' ולקמן בזה הסי' חשיב תרומה בא' מהדברים שאין לנו עתה עסק בהן ונראה דהתם מיירי שנתערב במינו ששם אין דינו כשאר תערובת מין במינו ליבטל ברוב מן התורה אלא אסור מדין קדושה ע"ז קאמר שאין לנו עתה עסק בה אבל בנתערב שלא במינה שדינה בס' כדין שאר תערובות בזה יש לנו עסק בה. ועוד דכאן דבא לפרש דברי רבא דאמר אמור רבנן בטעמא ובקפילא כו' הוצרך לכתוב פי' כגון תרומה בחולין: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:5:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:5:1) כתב הרשב"א וא"צ שיהא אומן בכך כו' ואם הוא אומן אפי' יודע כו' ז"ל הרשב"א בת"ה הארוך מדאמר רבא אמור רבנן בטעמא אמור רבנן בקפילא מדמחלק טעמא וקפילא לשנים ש"מ טעמא הוי טעם הנרגש לכל אדם ולא אמרו קפילא ארמאה אלא משום דעכו"ם בעלמא משקר אבל קפילא לא מרע נפשיה עכ"ל נלמד מזה דעכו"ם בעלמא נאמן לפי תומו מדאמר רבא אמור רבנן בטעמא וממילא נשמע דהא דאמר חמור רבנן בקפילא ר"ל אפילו יודע שסומכין עליו דאי מל"ת פשיטא וכי ס"ד דליהוי גריע מסתם עכו"ם: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:6:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:6:1) וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שצריך שלא ידע שסומכין עליו כו' פי' גם הרא"ש סובר כיש מי שאוסר עד שיהא אומן ומל"ת ועד"ר: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:7:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:7:1) ופירש"י הא דסמכינן כו' ואפ"ה לא שרי עד שיטעמנו קפילא אפשר דה"ה בתרומה בחולין בשאינו מינו דקאמר יטעמנו כהן ג"כ בעינן ס' עכ"פ: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:8:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:8:1) אבל מין במינו כו' צ"ל דרש"י כ"כ אליבא דמאן דס"ל דמין במינו בטל בס' אבל הוא סובר (ר"ל רש"י שכתב דין זה עכ"ה) דאינו בטל כמ"ש בסמוך וק"ל (ולענין מין במינו כתב ב"י בשם האגור והגהות ש"ד דאזלינן בתר שמם אם הוא שוה הוי מין במינו ולא אזלינן בתר טעמא אם הוא שוה אם לא וע' במרדכי פכ"ה דף תשל"ח ע"א וע"ד ובהגהות סוף חולין ובר"ן דף תשי"ב ובמרדכי פרק השוכר דף תשע"ט ע"א גם באשר"י כל דין מין במינו עי' בד"מ ובב"י עכ"ה): ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:9:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:9:1) והרמב"ן חילק היכא שמכירין האיסור ולא נתערב ממנו אלא צירו וטעמו כו' ממשמעות לשונו אלא צירו וטעמו משמע דוקא בציר של איסור או טעמו בהא סמכינן אקפילא אפי' בדליכא ס' אבל אי נימוח גוף האיסור צריך ס' אבל מדברי ב"י שכתב שדעת הרשב"א והר"ן כדעת הרמב"ן וכתב שנראה מדברי הר"ן שאע"פ שנתערב ונמחה קצת מגוף האיסור סמכינן אקפילא אפי' בדליכא ס' לפ"ז נראה לומר דגם הרמב"ן סובר כן וכן יש לדקדק בלשונו ממ"ש אבל כשגוף האיסור נתערב וצריכין ס' כו' משמע דוקא כשגוף האיסור נתערב אבל לא בנימוח ולפיכך אפשר לומר דגם בנימוח מגוף האיסור נתערב צירו קרי ליה או י"ל דדוקא בנימוח קצת מגוף האיסור קאמר דאז סמכינן אקפילא אע"ג דליכא ס' נגד כולו כיון דמן הדין א"צ ס' נגד כולו אלא מכח דלא ידעינן כמה טעם יצא ממנו וכמה נמחה ודינו כציר וטעמו אבל כשנמחה כל האיסור דאז מן הדין בעינן ששים דהא לא נשאר ממנו כלום לא סמכינן אקפילא דגם זה מיקרי גוף האיסור וק"ל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:10:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:10:1) אבל בששים מיהא שרי וא"צ לחזור אחר קפילא כלל אמר כלל דאפילו הוא לפנינו לא מטרחינן ליה להזקק לקפילא שיטעמנו. אבל אי טעם קפילא ואומר שיש בו טעם אין מועיל ס' כ"כ ב"י אליבא דהרמב"ם אבל מדברי הר"ן מוכח דגם הרמב"ן ס"ל הכי: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:11:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:11:1) בין אם נתערב איסור בהיתר מין במינו כו' (כגון חלב לתוך גריסין כ' רש"ל דה"ה חלב בבשר דחשיב ב' מינין דדוקא עם שומן חשיב מין א' וכמ"ש בא"ז והא דנקט רבינו לתוך גריסין לרבותא נקט דה"א דשם יהא חשיב למין א' מאחר דעביד ליתן בו טעם ועוד דמילתא דפשיטא נקט הטור עכ"ה) עד שיעורו בששים הב"י כתב דזה כתב רבינו ע"פ מה דקי"ל כר"ת דגם מין במינו בטל בששים וכדמסיק וזהו דוחק כיון דמיד אחר זה כתב פלוגתת רש"י ור"ת בזה לא הו"ל למסתם מתחלה כחד מינייהו ונראה דה"ק עכ"פ בעינן ששים אף ע"ג דלרש"י מין בשא"מ אינו אלא מדרבנן ולר"ת מינו במינו מדרבנן ומדאורייתא הן בטילין ברוב מ"מ תרווייהו מודים דלכל הפחות איסור בהיתר בעינן לפחות ששים והיינו מדרבנן ויש נ"מ בין דאורייתא לרבנן כדמסיק: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:12:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:12:1) ומיהו פר"ת דמין במינו כיון שאינו כו' פלוגתא דרש"י ור"ת כתב הרא"ש בפג"ה וב"י הביאו ע"ש. וכתב ב"י ז"ל אע"פ שבשם רבינו חיים כתב הרא"ש הא דטעמו וממשו קרי ליש בו כזית בכדי אכילת פרס והאוכל ממנו כזית לוקה לא נמנע רבינו מלכתוב בשם ר"ת משום דמשמע דלענין דינא לא פליגי ר"ת ור' חיים עכ"ל ואפשר לומר ג"כ דהואיל ור"ת דחה פירש"י וראיותיו לכן כתב דין זה בשם ר"ת: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:13:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:13:1) אלא שאין לוקין עליו כו' עד שיהא בתוך כל ד' ביצים מן ההיתר כזית מן האיסור כו' דהיינו אכילת פרס לרש"י אבל להרמב"ם ג' ביצים הוא אכילת פרס גם יש בינייהו דלרמב"ם אינו לוקה עד שיאכל כל הג' ביצים שנתערב בהן כזית איסור: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:14:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:14:1) ואז חייב על כל כזית וכזית פי' כל כזית שאוכל מזה התערובת חייב עליו כאילו אכל כזית איסור דזהו מיקרי טעמו וממשו כיון שיש בו איסור כ"כ ומצטרף ההיתר עם האיסור דאפי' על אכילת כזית לחוד מן ההיתר עם האיסור לוקה כאילו אכל כזית איסור וכ"כ ב"י: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:14:2 [Prisha, Yoreh De'ah 98:14:2](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:14:2) ונפקא מינה וכו' אם הוא דאורייתא או דרבנן כיון שאין אנו לוקין: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:15:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:15:1) אם נתערב מין במינו ונשפך כו' ואם נתערב בשאינו מינו וצ"ל דמיירי שנימוח האיסור או שנפלו ממנו גוף האיסור וא"צ ס' אלא לבטל טעה האיסור ועל טעם האיסור איכא למימר שהיה ס' ונתבטל ואח"כ נשפך עם ההיתר אבל אם נשאר שם גוף האיסור יחזור ויאסור עכשיו שאין שם ס' ומה מועיל לומר שהיה ס' קודם שנשפך וכמ"ש לקמן סי' ק"ו וק"ז ע"ש. ומ"ש בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו פי' לשערו אם היה בו ס' נגד האיסור: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:16:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:16:1) וכתב הרשב"א אם נתערב כו' ובשערים השגתי עליו ע"ש מ"ו: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:17:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:17:1) רואין את שאינו מינו כאילו אינו ותולין לומר כו' ב"י כתב דהאי תולין ל' שאינו מדוקדק הוא וכתבתי לשונו בדרישה ע"ש ול"נ דר"ל תולין לומר שודאי היה ס' הואיל ומינו הוה רוב עכ"פ ונתבטל ברוב עוד נראה לפרש דה"ק אע"פ דהשתא מינו ושאינו מינו יחד אינן ס' נגד האיסור מ"מ כיון שמינו הוא עכ"פ הרוב נגדו תולין לקולן ואמרינן שאזלינן בתר מינו ושאינו מינו כאילו אינו ועד"ר: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:18:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:18:1) כי היכי דאמרינן רואין את מינו כו' (גבי יין נסך ס"ס קכ"ג עכ"ה) עד למאן דאית ליה מין במינו לא בטיל פי' שם לא קאי אאם לשפוך אלא אפי' בא לפנינו בתחלה מ"מ צריכין למימר רואין את מינו כאילו אינו כיון דאין לו ביטול אפי' בס' למ"ד מין במינו אינו בטל לעולם ומבטלינן ליה בשאינו מינו בס' אבל כאן קאי אליבא דמ"ד מין במינו בטל ברוב ובשאינו מינו בטל בס' והואיל ונשפך שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אם יש שם ס' רואין את שאינו מינו כאילו אינו ומבטלין האיסור במינו ברוב והשתא א"ש דאמר כי היכי כו'. דמשמע דפשוט שם ואח"כ כתב דין זה דלרש"י תולין לקולא איפכא. ומ"ש שאינו מינו רבה עליו ר"ל בששים כמ"ש דקאי אליבא דמ"ד מין במינו דאורייתא ואפי' באלף לא בטל ובשאינו מינו דרבנן מ"מ מדרבנן צריך ס' כמ"ש בסמוך בשם רש"י ודוקא בנדון זה דמספקא לן אם היה מתחלה ס' קודם שנשפך אזלינן לקולא כיון שיש לפניו רוב היתר נגדו גם עתה ועד"ר: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:19:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:19:1) וה"מ שאינו לפנינו כגון שנשפך כו' כתב ב"י וז"ל ופשוט הוא דלא קאי למאי דסמיך ליה בלחוד דהיינו נתערב במינו ושאינו מינו אלא גם ארישא דנתערב במינו ונשפך דתלי' נמי לקולא וגם פה לא כיון רבינו יפה במ"ש הילכך כחל דאדרבה מכחל יליף הרשב"א דין זה שכתב וז"ל ומ"מ כשהיתר ואיסור לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו אע"פ שהיא מאיסורים של דבריהם אסור והולכין בו להחמיר שהרי כחל מדרבנן אפ"ה אמרינן דבדידיה משערינן משום דמאי דנפיק מיניה לא ידעינן עכ"ל ב"י. ואפשר ליישב שאין רצונו לתלות כחל בדין זה אלא הביא ראיה לדין זה מכחל כאילו אמר שהרי כחל משערינן בכולו מטעם זה וזה"ש הילכך כלומר הילכך מטעם זה אנו אוסרים כחל וצריך ס' ולכן ילפינן כן לכל איסורים. והטעם דאין תולין ספק כזה להקל אפי' בדרבנן כתוב במרדכי קצר פרק השוכר וז"ל אמנם חסרון המורה שלא ידע לשער או חסרון ידיעה אחרת הא לא מקרי ספיקא דרבנן דדעת שוטים אינו כלום ע"ש מ"ו. והר"ן כתב טעם אחר וב"י הביאו ז"ל שדוקא מה שאינו בא כ"א באקראי בעלמא כגון אם נשפך רוטב וכיוצא בזה אזלינן לקולא אבל בדבר שהוא לפנינו וא"א לעמוד עליו יהיו כל האסורים בספק וכל אחד ישער במה שנראה בעיניו לפי ראות עיניו לפיכך ראו חכמים להשוות מדותיהן עכ"ל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:20:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:20:1) אלא אפילו מכירו והוא שלם פי' שלא ראינו בו שום שינוי מאשר היה בתחלה וגם לא ידענו שנפלט ממנו שום דבר כגון קערה וכף וכדמסיק וזה אין נלמד מכחל הנ"ל די"ל דשאני כחל דנפלט ממנו חלב בודאי אף שהוא נראה גדול כבתחלה זהו מכח המים שנכנס בה במקום החלב שיצא ממנו: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:21:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:21:1) לפיכך המבשל בקדרת איסור כו' צריך ס' נגד כל הקדרה פי' וזה א"א ואסור כמ"ש לעיל ומכאן מוכח דרבינו לא ס"ל כהראב"ד שכתבתי בשמו ר"ס צ"ג שאין משערין אלא כנגד הבלוע כו' מיהו כי איכא קפילא כבר נתבאר לעיל דסמכינן עליה אפי' היכא דליכא ס' לדעת ר"י והרא"ש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:22:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:22:1) ומיהו אם בישל איסור בקדרת היתר כו' ואין משערין אלא במה שבתוכה אין לפרש דמ"ש ואין משערין אלא מה שבתוכה ר"ל הבלוע בו וכמ"ש הרשב"א בסמוך בסי' צ"ט דמשערין באומד יפה שהרי רבינו כתב שם בשם הרא"ש שאין מצרפין אלא מה שבעין בקדרה ולא הבלוע בו ע"כ נ"ל דמ"ש ואין משערין אלא במה שבתוכה ר"ל התבשיל שבתוכו אלא שיש לפקפק ע"ז ממ"ש לא אמרינן שגוף הקדרה מצטרף דמשמע דוקא גוף הקדרה הוא דאינו מצטרף אבל הבלוע בו מצטרף ונראה שרבינו תפס לשונו ע"פ סוגיית הגמ' דאיתא בגמ' פ' ג"ה דף נ"ז ע"ב אהא דא"ר חנינא כשהן משערין משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ובקדרה א"ד בקדרה עצמה וא"ד במאי דבלעה קדרה ומסיק התם רש"י והרא"ש דאזלינן לחומרא כדעת רבנן דרב אשי דאמרי אטו דהתירא בלע כו' ולא משערינן אלא במה שהוא בעין ולא במה שבלעה הקדרה ולכן תפס רבינו בריש דבריו לשון בתרא דגמ' שאין להצטרף גוף הקדרה לבטל האיסור ואח"כ תפס מסקנא פיסקא דרש"י והרא"ש דאין מצטרפין אלא מה שבתוכה דהיינו התבשיל שהוא בעין ולא הבלוע ועיין מזה עוד בסימן צ"ט ששם יתבאר עיקר דין זה. ומיהו לא נתיישב לפ"ז דצריך לפרש שנפל איסור לתוך תבשיל של היתר ול' רבינו שכתב אם נתבשל איסור בקדרת היתר משמע שלא נתבשל בה אלא האיסור ואפשר לפרש ע"פ מ"ש התוס' בפג"ה דף צ"ז רע"ב אהא דאמר בגמ' א"ד שבקדרה עצמה ז"ל תימא אם שיעור עובי הקדרה כחמשים זיתים ונתן בה מים כשיעור עשרה זיתים ובישל באותן מים כזית חלב היאך יתבטל אותו כזית חלב במים הא פשיטא שיש במים טעם חלב ונראה לפרש דהכא מיירי דליתא לאיסורא בעיניה דנבלע בה בקדרה כזית חלב והיא היתה כבר בלוע מהיתר ואח"כ חזר ובשל היתר דמשערינן בקדרה עצמה לבטל האיסור שנבלע בה עכ"ל התוס' ואפשר שגם דברי רבינו ביאור הכי ומיהו זהו דוחק דמשמע מפרש"י והפוסקים דלא ס"ל כפי' התוס' דהם פירשו במאי דבלעה קדרה קאי אבליעת היתר לחוד ולפי' התוס' קאי אאיסור ואהיתר דשניהן בלועין ומשערין בהן וקושיות התוס' ישבתי בתשובה שיחדתי לזה בע"א ע"ש. לכן נראה דרבי' מיירי הכי בבישל האיסור לחוד בקדרה של היתר שבשלו בה היתר כמה פעמים אע"ג דלא ידעינן כמה בלעה ובכה"ג בקדרה של איסור כנגד כולה משערינן דלהקל לא אמרינן הכי ומ"ש אלא מה שבתוכה מילי מילי קתני וקמ"ל חידוש אחר אפי' אם נפל איסור לתוך תבשיל של היתר לא אמרינן לשער ההיתר שנבלע עתה מהיתר זה אלא אין משערי' אלא במאי שבתוך קדרה ושם בתשובה כתבתי והוכחתי דהא דאין משערין בשאר איסורין במאי דבלעה קדרה מההיתר עתה אינו אלא חומרא בעלמא דלדינא דוקא בחלב שדרכה להתמעט ולהצטמק קאמרינן בגמ' אטו דאיסורא לא בלע אבל שאר איסורין אין דרכן להתמעט אלא משום לא פלוג החמירו בכל איסורין לשער כמו שבא לפנינו ומש"ה אתי שפיר דלא כתב רבי' מתחלה דאין משערין אפי' בליעת קדרה שבלעה עתה דלדינא מותר אלא שמסיק אח"כ וכתב ואין משערין כו' ר"ל כן נוהגין משום חומרא ודו"ק: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:23:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:23:1) ואם ידוע כמה הוא האיסור כגון כף חדשה שניער בה כזית חלב כצ"ל חלב בקמץ מדכתב ואח"כ ניער בה קדרה של בשר והא דכתב אם בישל איסור וכן אם ידוע כמה הוא האיסור נראה דקאי ג"כ אשאר איסורין דבשאר איסורין נמי דינא הכי וא"ל דבשאר אסורין אפי' ידוע כמה בלע צריך ס' נגד כולו משום דהכף נעשה נבילה בשלמא בחלב אין הכף נאסר תחלה אלא מחמת שניער בה אח"כ קדרה של בשר ז"א כיון דכף עצמו אין לו טעם בפני עצמו וגם לא נבלע בה קודם לכן שום טעם דהא חדש הוא הילכך אף אם בלע איסור לא שייך למימר חנ"נ ועי"ל דשאני כף שהוא של מתכות או של עץ כיון שאפשר להפריד האיסור ע"י ליבון או הגעלה כ"כ המרדכי ומהרא"י וע"ל ס"ס ק"ז ולדברי רבינו בלא"ה לק"מ שהרי ס"ל דלא אמרינן חנ"נ כ"א בבשר בחלב: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:24:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:24:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:24:1) אבל כף ישנה שניער בה כמה פעמים כו' דין זה מיירי בתרי גווני בין שניער בה הרבה חלב ועתה תחבה בבשר או אפי' ניער בה הרבה בשר ואח"כ לא ניער בה אלא כזית חלב מ"מ נעשה נבילה שבלוע מבשר וחלב וצריכין ס' נגד כל הכף והא דקתני כף ישנה מיירי בבן יומא דוקא וקראו ישנה היפך חדשה ואע"ג דלא הזכיר בן יומא סמך על פשיטות של דבר שאם לא היה בן יומו הוי הבלוע נ"ט לפגם אפי' היה בלוע כמה פעמים מאיסור וק"ל והא דקתני כף ישנה שניער בה כמה פעמים לאו דוקא כמה פעמים דהא אפי' לא ניער בה אלא פעם א' באיסור או בחלב הרבה לא ידעינן כמה בלע וכן בת"ה הארוך והקצר לא הזכיר כמה פעמים אלא שניער בה בשר הרבה וגם מוכח בה שהיא ב"י וז"ל ריש בית רביעי היתה הכף ישנה שניער בה את הבשר הרבה וביומה ניער בה כזית חלב יש מי שאומר שבזו משערינן בכל הכף לפי שהוא בלוע מבשר וחלב הרי כל הבלע חתיכת איסור ולא נודע שיעור כל מה שבלעה וכל מה שפלטה ולפיכך משערינן בכולה: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:25:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:25:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:25:1) חצי זית של איסור שנתערב בהיתר כו' זה לשון הגמ' בפג"ה ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבישרא סבר מר בר רב אשי לשעורי בתלתין פלגי זיתא א"ל אבוה לא אמינא לך לא תזלזל בשיעורי דרבנן ועוד הא אמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה ע"כ. ורבינו שכתב חצי זית לא תימא דמיירי באיסור דאורייתא וחצי שיעור דא"כ יהא קשה על רבינו דעדיפא מינה הו"ל לאשמועינן אפי' באיסורא דרבנן אלא רבינו מיירי באיסורא דרבנן וחצי שיעור ואשמועינן דאפי' בחצי שיעור באיסור דרבנן צריך ס' ונקט כהני תרי לישני תרוייהו אליבא דהלכתא הא דא"ל אבוה לא אמינא לך כו' פסק רבינו כתרוייהו: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:26:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:26:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:26:1) ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם כו' הא דלא נקט ביצת עוף טמא לפי שאינה אוסרת אלא קליפה אבל הני אוסרין אף בקליפתן אבל אין להקשות למה לא נקט ביצת נבלה וטרפה דבלאו האי שינוייא איכא למימר דשאני ביצת נבלה וטרפה שאין ניכרים בין ביצת היתר אפי' באלף לא בטיל משום דבר שבמנין משא"כ בביצת עוף טמא שהיא ניכרת כמ"ש לעיל סימן פ"ז דביצי עוף טהור ראשן אחד כד ואחד חד ויש בה דם או אפרוח נמי ניכרת: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:27:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:27:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:27:1) לפי שיש ביצות גדולות כו' עיין מ"ש בסימן פ"ו: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:28:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:28:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:28:1) ואם נתערב יבש ביבש פי' ואינה ניכרת ביניהן והיינו ביצת נבילה וטריפה וכנ"ל: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:29:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:29:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:29:1) חוץ מטבל וערלה כו' שאין לנו עתה עסק בהן ע"ל סי' רצ"ד שכתב שנהוג ערלה בחוץ לארץ הל"מ. ומ"ש רבינו שאין לנו עתה עסק בהן ר"ל במקום הזה בדין תערובת שאין טעמם משום איסור אלא משום צד קדושה כמ"ש בסמוך וכ"כ בת"ה בהדיא שאין כאן מקומו ע"ש דף ל"ט ע"ש ודף מ' ע"א וכוונתו כמ"ש: ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:30:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:30:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:30:1) כל שיש ס' עד ונפלו בה ב' זיתים א' של דם ואחד של חלב כל אחד מצטרף כו' הטעם דסברא הוא דאיסור בטל בשאינו יכול ליתן טעם בהיתר וטעם דם וחלב אינו שוה ומה לי איסור המבטל איסור ומה לי היתר המבטל איסור (וכתב רמ"א וכ"ש בב' זיתים אחד של גבינה וא' של בשר דכל א' מבטל חבירו או"ה כלל כ"ז עכ"ה) מש"ה נקט דוקא שני זיתים א' דם ואחד חלב ולא נקט ב' זיתים אחד פיגול וא' נותר משום דשניהם מין א' ומצטרפין ואין בטלים בס': ###### Prisha, Yoreh De'ah 98:31:1 [Prisha, Yoreh De'ah 98:31:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/98:31:1) וכן ל' זיתים של היתר שנפל בהן כזית דם כו' לאו דוקא בכל א' ל' זיתים אלא אפי' בא' כ"ט זיתים סגי וכן להדיא בתשובת הרא"ש כלל ב' סימן כ' ע"ש מ"ו ואין להקשות אמאי מותרין אלו תערובת בשוגג נימא קודם שנתערבו נעשה כל א' מהן נבילה דרבינו לטעמיה דלא ס"ל חתיכה נ"נ כ"א גבי בשר בחלב גם אין להקשות הא כתב רבינו בס"ס צ"ט איסור שנתבטל וניתוסף בו אח"כ מן האיסור דחוזר ונאסר וא"כ ה"נ נצטרף ב' זיתים האיסור לאסור דהתם מיירי שניתוסף ממון איסור הראשון ע"כ מצטרף לאיסור משא"כ כאן כמ"ש בסמוך: