## Prisha, Yoreh De'ah

###### Prisha, Yoreh De'ah 258:1:1
[Prisha, Yoreh De'ah 258:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/258:1:1)

ואומר על אחר וזו ואע"ג דנוכל לפרש דבריו וזו להוצאה לצרכו קאמר ולא אסיק דבריו. ועיין בח"מ ר"ס רע"ג בדין הפקר שכתב בשם הרמב"ם הפקר הרי הוא כנדר ומסיק וכתב שם דאם אמר וזו הרי הוא ספק הפקר וגם מ"ש כאן דגם השני צדקה איבעי' הוא בגמרא דנדרים וכמ"ש הב"י אלא שנקטינן לחומרא ואפשר שגם בהפקר נקטינן לחומרא כיון דהוא כנדר אלא שנקט שם לשון הרמב"ם. א"נ שאני הפקר דאף אם הוא הפקירן הרשות בידו לחזור ולזכות בו נמצא דלעולם יש לו ג"כ צד זכייה בו ומש"ה לא מחמרינן שם:


###### Prisha, Yoreh De'ah 258:2:1
[Prisha, Yoreh De'ah 258:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/258:2:1)

ואם הוא רגיל בשתים יתנו לשתים פי' המאתים זוז או הס"ת יתנו לב' בית הכנסת יחד והם יחלקו ביניהם ועד"ר: (יתנו לעניי אותה עיר כגון שהוא דר באותו העיר ולא תקשי להא דקתני כשהם חוזרין מביאין אותה עמהן כ"כ המרדכי בב"ב דף רמ"ו ע"א עכ"ה):


###### Prisha, Yoreh De'ah 258:3:1
[Prisha, Yoreh De'ah 258:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/258:3:1)

אמירת אדם לגבוה כמסירתו להדיוט דאמרינן בפיך זו צדקה ופסקו ר"ת ומהרי"ק שורש קס"א דאם חשב בלבו (ר"ל גמר בלבו וכ"כ פ"ק דתענית עכ"ה) ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו (שנא' כל נדיב לב) וא"צ אמירה אלא דאם אמר כופין אותו לקיים וכ"פ רמ"א ועיין במרדכי פרק שור שנגח ד' וה' שהביא תשובת מהר"ם שהאריך אם אמירה דאסמכתא מועלת בהקדש:


###### Prisha, Yoreh De'ah 258:4:1
[Prisha, Yoreh De'ah 258:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/258:4:1)

ומיהו אם הוא מקדיש (האי ומיהו כו' קאי אמ"ש בתחילה אמירת אדם לגבוה כו' עכ"ה) או נודר דבר שאין בידו כו' (כגון חוב כו' אפי' מלוה בשטר שיש לו על חבירו עכ"ה) וכתב הרי"ף דפקדון שיש לו ביד אחר יכול להקדישו (היכא דלא כפריה דא"צ להוציאו בדיינים עכ"ה) וה"ה לקרקע שאינה נגזלת:


###### Prisha, Yoreh De'ah 258:5:1
[Prisha, Yoreh De'ah 258:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/258:5:1)

אם אומר כן בפני הגבאי כו' הטעם דהגבאי הוא יד עניים ולא גרע ממעמד שלשתן כ"כ הרי"ף והמרדכי וב"י הביאם ואע"ג דבח"מ סי' קכ"ו סכ"ח כתב רבינו דמעמד שלשתן ע"י שליח אפי' בשליח דמקבל לא מהני אם לא שהמקבל שלחו להיות במקומו לקבלו ע"ש צ"ל דכל גבאי הוא במקום העניים וכאילו שולחין העניים לקבלו להן ע"ש ודו"ק: