## Rabbeinu Bahya, Bamidbar ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:1 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:1) **אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך (משלי יג, ט)** **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** **אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך, “The light of the righteous rejoices; the lamp of the wicked will be extinguished”**(Proverbs 13,9). ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:2 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:2) **שלמה**המלך ע"ה המשיל נפש צדיק לאור מפני שהנפש אור שכלי לוקח מכסא הכבוד, והאור ההוא אינו אלא מעצמותו וגופו, איננו בא לו ממקום אחר ואיננו תלוי בדבר אחר, והמשיל נפש הרשע לנר שאור הנר אינו מעצמו אבל תלוי בדבר אחר והוא השמן והפתילה, כי מיד שיכלה השמן והפתילה ידעך הנר מיד, כן נפש הרשע תלויה בקיום גופו, כי אין עיקר שמחתה רק בשמחת הגוף, ועל כן תכלה ככלות הגוף, והכליון הוא שלא תאור באור החיים, ואע"פ שאין לנפש מות, תענש בעונש מר ממות. ולפי שלא השתדל בדרכי האור אלא בדרכי החשך על כן תחול עליה מדת החשך והנה זה כליון חרוץ לנפש, והוא העונש שאין לו סוף ויסורין שאין להן קץ, וזהו שאמר שלמה ע"ה (שם יא) במות אדם רשע תאבד תקוה, לא אמר במות רשע אלא במות אדם רשע, לבאר כי הנמשך אחר תולדות האדמה ומשתקע בתאוות הגופניות נקרא רשע, ועל כן במותו תאבד תקותו עמו כי לא היתה תקותו כי אם בעניני גופו לא בעניני נפשו, ומפני זה באבדן גופו תאבד תקותו. ומזה אמר ידעך, שהוא בטול האור והוא העונש בנפש הרשע. ונראה לומר שאין לשון דעיכה בטול לגמרי אלא שלא תאיר ותזכה לנועם הראוי לה, וכן אמר בלדד (איוב י״ח:ה׳) גם אור רשעים ידעך ולא יגיה שביב אשו, אך לשון כבוי הוא בטול לגמרי, והעד (ישעיהו מ״ג:י״ז) דעכו כפשתה כבו. אבל במעלת נפש הצדיק הזכיר ישמח והוא השכר, כי לשון שמחה תוספת השגה ורוח הקדש וזהו (תהילים ק״ד:ל״ד) אנכי אשמח בה', וכן (שם) ישמח ה' במעשיו, ולפי שהצדיקים עובדים להקב"ה בשמחה על כן זוכים למעלת השמחה לעוה"ב כי מדת השמחה תחול עליהם ושואבת נפשם ומקיימת אותם לנצח. ועוד לטעם אחר המשיל נפש הצדיק לאור לפי שנבראת ביום ראשון עם בריאת האור הראשון, ויש פסוק מדבר בנפשותיהן של צדיקים מעיד על זה, הוא שכתוב (דברי הימים א ד׳:כ״ג) עם המלך במלאכתו ישבו שם, והיא מעותדת לאותו האור הנברא ביום ראשון. ומצינו חמשה אורים בפרשה וכן לנפש חמשה שמות. האור ההוא תחלת הנבראים היה ועליו אמר דוד ע"ה (תהילים קי״ט:ק״ל) פתח דבריך יאיר מבין פתיים, ודרשו רז"ל פתח דבריך יאיר, מפתח פומך לן הוה נהורא שנאמר (בראשית א׳:ג׳) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. האור ההוא הוציאו הקב"ה מתוך החשך, לא כמלך בשר ודם, מלך בשר ודם מדליק נר מנר שמא יכול להדליק נר מתוך החשך, ואלו הקב"ה הוציא אור מתוך החשך דכתיב (שם) וחשך על פני תהום, וכתיב בתריה יהי אור ויהי אור. וכן אמר הכתוב (איוב י״ב:כ״ב) מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות, וכן אמר דניאל (דניאל ב׳:כ״ב) הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא, ודרשו רז"ל עמיקתא זה מעשה מרכבה, ומסתרתא זה מעשה בראשית, ידע מה בחשוכא וחשך על פני תהום, ונהורא עמיה שרא ויאמר אלהים יהי אור. כיון שהוציא הקב"ה האור מתוך החושך אינו צריך לאור של בשר ודם, שכן אמר דוד המלך ע"ה (תהילים קל״ט:י״ב) גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. וכיון שהכל הוא לפניו יתעלה שוה, כחשכה כאורה, מהו זה שכתוב (שם יח) ישת חשך סתרו, זה כנוי לרוב הסתר השגת השי"ת, כי המשיל השגתו לחשך מפני שהמקום החשוך אי אפשר להשיג מה שבתוכו, ורמז לך הכתוב כי החומר שלנו הוא המסך המונע והחשך המבדיל בין השם יתעלה ובינינו שאין בנו כח לראותו, וזהו לפי דעתי (שיר השירים ב׳:ט׳) הנה זה עומד אחר כתלנו, יאמר כי זה אלי ואנוהו כותל מפסיק בינינו ובינו והוא החומר, והבן זה. וא"כ סתרו חשך מצד השגתנו שהיא קצרה בהיותנו בחומר, וכולו אורה מצד עצם כבודו, וזהו שאמר כחשיכה כאורה, ואע"פ שכולו אורה ואינו צריך לאורה שלנו נצטוינו במשכן ובמקדש לכבוד הבית שהשכינה שורה עליו שנדליק נרות המנורה וזהו שכתוב. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** King Solomon compared the soul of a righteous person to אור, “a great light,” seeing that the soul provides spiritual light. It is derived directly from the celestial throne of glory. This light is not a derivative, but originates with G’d’s essence. By contrast, Solomon compared the soul of the wicked to a lamp, suggesting that it is merely a derivative, has no staying power of its own. It depends on oil and wick to keep it going. It is not a “self-starter.” As soon as either the oil supply fails or the wick develops some problem, the lamp is extinguished, i.e. the person dies. In other words, the body serves as the oil and wick of the soul of the wicked and it cannot survive the failure of his body. The reason is that the soul of the wicked does not derive his joy except from matters innately related to his body Although, technically speaking, a soul does not die, the punishment such a soul experiences may be far worse than death (compare author on Leviticus 18,29). Seeing the wicked person did not pursue the path of light but the path of darkness, the attribute of darkness will be applied to him. This is a kind of destruction of the soul, an ongoing process involving unending painful afflictions. Solomon stated this explicitly when he said in Proverbs 11,7: “when a wicked man dies his hopes perish.” Note that he did not say במות רשע, “when the wicked dies,” but במות אדם רשע, “when a wicked man dies.” The word אדם is meant to alert us that anyone who patterns his life after the attractions provided by what is earthly, אדמה, is considered a wicked individual. This is why, at the time of his death, he loses all the things he put his hopes in. After all, his hopes had focused only on matters of the body. He had not displayed any interest in matters spiritual, matters which should have been the prime concern of his soul. The word ידעך “will be extinguished,” is most appropriate to describe the demise of such a soul as it implies the cessation of light and constitutes the punishment of the sinful soul. We may consider that the word דעיכה does not describe a total extinction of light but rather that the soul in question no longer experiences the amount of light which would be appropriate for it. We find the word used in Job 18,5 where Bildod speaks of the light of the wicked failing, (ידעך), “in that the flame of his fire does not shine.” In other words the meaning of that word is not exactly the same as כבוי, which would be a total extinction of the light. Isaiah 43,17 supports our point. The prophet says: ישכבו בל יקומו דעכו, כפשתה כבו, “they lay down to rise no more as they were extinguished; quenched like a wick.” It appears that the prophet speaks of two successive stages of light going out, the last stage כבו being the absolute extinction of any light. However, in lauding the virtues of the righteous, Solomon mentions the word ישמח, “rejoice.” The righteous rejoices with the reward he receives for his righteousness. The expression שמחה is invariably applied to spiritual enjoyment due to the soul having attained new dimensions of Holy Spirit. Examples of such in Scripture are found in Psalms 104,31, ישמח ה' במעשיו, ”may the Lord rejoice in His works.” Another such example is found in Psalms 104,34 אנכי אשמח בו, “I will rejoice in Him (the Lord).” Seeing that the righteous serve the Lord joyfully while they are on earth they will enjoy an added degree of joy in the hereafter. There is yet another reason why Solomon compared the soul of the righteous to light; the reason is that the souls were created on the first of the six days of creation simultaneously with the original light. (Compare author’s commentary on Genesis 1,4). There is a specific verse speaking about the souls in Chronicles I 4,23: ”These were the potters who dwelled at Netaim and Gederah; they dwelled in the king’s service.” (According to Bereshit Rabbah 8,6 the reference is to the souls of the righteous in the proximity of the King of Kings, the Lord). These souls were meant to benefit from this light which was created on the first day. In that particular passage in Genesis the Torah spoke of five different categories of light; we also find the נפש, “soul” appearing under five different names they are: רוח, נשמה, נפש, חיה, יחידה. Concerning this relationship between light and soul, David said in Psalms 119,130: פתח דבריך יאיר מבין פתיים, “the words You inscribe give light and understanding to the simple;” our sages in Bereshit Rabbah 3,1 comment on this verse that the opening words of the verse i.e. פתח דברים mean that as soon as G’d opened His mouth light came forth. The message is that as soon as “G‘d opens His mouth,” illumination, wisdom emerges. When the Torah writes; “G’d said let there be light, and there was light,” the meaning is that that this light came forth from the original darkness. It was quite unlike light produced by man. When man produces light he lights one candle from another, i.e. he adds light from an existing source of light. This matter is clear from the Torah’s description that there was only darkness over the entire expanse of the “deep” (Genesis 1,2). Job 12,22 confirms this state of affairs; “He draws mysteries out of the darkness and brings obscurities to light.” Another verse along the same lines is found in Daniel 2,22: הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא עמה שרא, “He reveals deep and hidden things, knows what is in the darkness, and light dwells within Him.” The word עמיקתא, “hidden things,” are understood by our sages as a reference to the מעשה מרכבה, “the mystical dimensions of what goes on in the celestial regions.” The word וסתרתא, on the other hand, refers to the mysteries of the process of creation. Seeing that G’d produced light out of darkness, it is quite clear that He does not need man-made light (such as supplied by the Menorah in the Tabernacle). In Psalms 139,12 David spelled this out when he said: ”darkness is not dark for You; night is as light as day; darkness and light are the same.” [the author quotes more such verses which I omitted. Ed.] Although we have seen that G’d is certainly not in any need of light supplied by man He legislated that the Tabernacle, His residence, be lit up internally by means of the lampstand, מנורה. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:3 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:3) **בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.** לשון בהעלותך על שם השלהבת שהיא עולה מאליה. והחכמים ז"ל עושין אותו מלשון עלוי, שכך אמרו במדרש בהעלותך אמר הקב"ה לא שאני צריך לאורה שלכם אלא שתאירו לפני כדרך שהארתי לכם במדבר בעמוד האש, כדי לעלות אתכם בפני האומות שיהיו אומרים היאך ישראל מאירים לפני הקב"ה לפי שהוא מאיר לכל, והלא מתוך החשך הוצאתי אורה ואיני צריך לאורה שלכם, והרי העינים שבאדם יש בתוכן לבן ואינו רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור. ועוד הברק הזה תולדות אש של מעלה והוא יוצא ומבהיק לכל העולם שנאמר (יחזקאל א׳:י״ג) ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים וגו' ומן האש יוצא ברק, ומבהיק לכל העולם ואיני צריך לאורה שלכם, ולמה צויתי אתכם, בשביל להעלותך, כדי לעלות אתכם בפני האומות, עד כאן. ונצטוה אהרן בפרשה זו בהדלקת המנורה לשעה ולדורות, דבר אל אהרן לשעה, שהמנורה נמסרה לו וחיוב ההדלקה מוטל עליו, ואמרת אליו לדורות. ולפי שהמצוה אף לדורות לא תמצא בפרשה זו שיזכיר באהל מועד כמו שאמר במקום אחר (שמות כו) באהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו, שלא תאמר כי באהל מועד היו צריכין לאורה זו לפי שלא היו שם חלונות אבל בבהמ"ק שהיו שם חלוני שקופים אטומים אין צריך, לכך סתם הכתוב. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** **בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, “when you kindle the lamps, toward the face of the Menorah shall the seven lamps cast light.”**The Torah’s choice of the word בהעלותך, [as opposed to כאשר תדליק. Ed.] is a reference to the flame, שלהבת, which rises of its own accord (Shabbat 21). The sages consider the words as a form of עלוי, “spiritual ascent,” quoting Bamidbar Rabbah 15,5, G’d said: “it is not that I need your light but I want that you light up in My presence just as I lit up the path for you in the desert when I sent My pillar of fire ahead of you.” It will enhance your stature in the eyes of the Gentile nations when they observe that although it is G’d who provides light and illumination for the entire world, the Israelites provide light at His disposal. In order to understand the phenomenon of creating light out of darkness consider two things. 1) The human eye has a white surface surrounding a black pupil. Contrary to what you might expect we do not see with the white of the eye but with the black part. 2) Lightning is a derivative of celestial fire. It emerges from those regions and brilliantly lights up the entire horizon. We find this reflected in the vision of Ezekiel 1,13: “Such was the appearance of the creatures. With them was something that looked like burning coals of fire. This fire, suggestive of torches, kept moving about among the creatures; the fire had a radiance, and lightning issued forth from the fire. In this paragraph Aaron was commanded to light the Menorah, both at this time and as a procedure to be followed for all times when the Temple was standing. The words דבר אל אהרן “speak to Aaron, etc.,“ convey the commandment as it applied in the desert in the Tabernacle, whereas the apparent repetition ואמרת אליו, “and say to him,” conveys the thought that the legislation being formulated here was for all future priests to observe. Seeing that this commandment of keeping the interior of the Tabernacle/Temple lit was not limited to the Tabernacle this paragraph does not mention the word אהל מועד, “Tent of Meeting.” This is in contrast to Exodus 27,21 where the details of the Menorah are spelled out and the Torah writes: באהל מועד יערך אותו אהרון הכהן ובניו, “in the Tent of Meeting Aaron and his sons shall arrange it, etc.” People might have thought that seeing there were no windows inside the Tabernacle there was a need for the lights of this Menorah, whereas in the Temple which was equipped with windows (Kings I 6,4) there was no need for interior illumination. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:4 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:4) **ודע**כי החלונות שהיו בבהמ"ק היו צרות מבפנים ורחבות מבחוץ וזהו שדרשו רז"ל דרך העולם כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, אבל שלמה לא עשה כן, בנה בהמ"ק ועשה שם חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ, להודיעך שכולו אור ואינו צריך לאורה, וזהו שכתוב (מלכים א ו׳:ד׳) ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, פירוש שקופים פתוחים לצד חוץ, אטומים סתומים לצד פנים, כלומר קצרים. ומזה אמר הכתוב ביחזקאל (מ) וחלונים לו ולאלמיו סביב סביב כהחלונות האלה, לא אמר כחלונות אלא כהחלונות בתוספת ה"א, לרמוז כי חלונות המקדש היו בדמיון צורת ה"א שהיא צרה מבפנים ורחבה מבחוץ כדי שתצא האורה משם לחוץ. ועוד דרשו רז"ל כהחלונות, כחלונות לא נאמר אלא כהחלונות לשון כהה, כלומר חלונות כהות שהיו צרות מצד פנים ורחבות מבחוץ לצד חיצון של מזרח, ועל כן נקרא בהמ"ק אריאל (ישעיה כט) מלשון אריה, מה אריה צר מאחוריו ורחב מלפניו כך חלונות המקדש. ופרשה זו למדה שלש ענינים, האחד שיהיו פני הנרות מכוונות כלפי האמצעי הוא נר מערבי, והשני שתהיה המנורה זהב לכתחלה, אבל אם עשאה של שאר מיני מתכות כשרה ובלבד שלא יוסיף ולא יגרע בנרות, שצריך שיהיו שבעה לא פחות ולא יותר, והשלישי שתהיה מקשה כלומר כולה אחדות מחתיכה אחת, ולכך חזר וכתב מקשה היא, לבאר כי מקשה מעכב אבל הזהב אינו מעכב. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The Book of Kings makes a point of stating that the windows in the Temple were very narrow on the inside and wide on the outside suggesting that their purpose was not to let light enter, but on the contrary, to illuminate the outside world with the spiritual light contained therein. Our sages (Tanchuma Behaa-lotcha 2) phrased it thus: when the average person builds himself a house he arranges for the windows to be narrow on the outside and wide on the inside in order to admit the maximum amount of daylight. Solomon did the reverse. He made the windows narrow on the inside and wide on the outside in order for the Temple to radiate the maximum amount of spiritual light to the outside world. This conveyed the message that the entire Temple was a source of light, and that G’d most certainly did not require man-made light to light up the interior for Him. The meaning of the words שקופים אטומים in the verse from Kings I 6,4 we referred to earlier is: ”they were open toward the outside, but closed toward the inside,” i.e. short. This prompted Ezekiel 40,25 to write that both it and its vestibule had windows כהחלונות האלה. The extra letter ה in the word כהחלונות, is an allusion to something “faint, dim,” in other words these windows provided faint light. The prophet indicates that the windows are in the shape of the letter ה, narrow on the inside and wide at the outside. This was to enable the light to escape to the outside. This is the reason the Temple was also known as the אריאל, (Isaiah 29,1) an allusion to the lion which is narrow at its rear but broad at its front. This paragraph teaches us three things: 1) the lamps should be facing the center shaft of the Menorah. This light on the center shaft is known as the נר המערבי, “the lamp of the West.” 2) The Menorah ought to be constructed of gold, if at all possible; in the absence of suffficient gold, other metals would be acceptable (Sifri Nasso 61). The principal restriction was that one must not have more or fewer than the seven lamps prescribed. The third lesson we learn from this paragraph is that the whole Menorah was to be cast in one piece of metal. In order to make this point clear the Torah repeated the words מקשה היא, “it is to be a (single) casting.” Whereas a Menorah of more than one piece would not be acceptable for use, a Menorah which was not of gold would be acceptable. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:5 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:5) **אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.** אם תדקדק בלשון הכתוב תמצא כי היה לו לומר יאירו ששת הנרות, שהרי מול פני המנורה הוא האמצעי וכל הששה היו פונים כנגדו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, “toward the centre of the Menorah its seven lamps shall shine.” If you will examine the text closely you will note that the Torah should have written יאירו ששת הנרות, “the six lamps shall shine,” seeing that the seventh was in the centre. How could the center light be described as “facing the centre of the Menorah?” ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:6 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:6) **וע"ד**הפשט שעור הכתוב בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה תעלה אותם ועמו יהיו שבעה, וזהו יאירו שבעת הנרות, ולכך לא היה אפשר לומר יאירו ששת הנרות שהרי שבעה הם הנרות המאירים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to the plain meaning of the text you will have to understand our verse as follows: “when you kindle the lamps facing the centre shaft of the Menorah you will kindle them in such a way that altogether seven lamps will shine.” This is the meaning of יאירו שבעת הנרות, “the seven lamps will shine.” The Torah could not write the words יאירו ששת הנרות, “the six lamps shall shine,” as in fact seven lamps shone. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:7 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:7](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:7) **וע"ד**הקבלה הכתוב נכון וברור כפשוטו, והוא מדבר במנורה של מעלה ופירוש אל מול יאמר כנגד המנורה של מעלה שהן שבע ספירות בחכמה יאירו שבעת הנרות של מטה, וזהו לפי דעתי סוד הלשון שהוציא ההדלקה בלשון עליה, בהעלותך את הנרות, ואמר העלה נרותיה ואמר (שמות ל׳:ח׳) ובהעלות אהרן את הנרות, (שם מ) ויעל הנרות לפני ה', וזהו שתמצא במנורת זכריה (זכריה ד׳:ב׳) ושבעה נרותיה עליה שבעה, שפירושו על הדרך הזה, ושבעה נרותיה עליה כנגד שבעה של מעלה, ואחר כך ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A kabbalistic approach; in terms of Kabbalah the wording of the Torah is most appropriate as the subject is the corresponding Menorah in the celestial regions. The words אל מול mean that the Meorah in the terrestrial Sanctuary is to correspond to the celestial Menorah which consists of seven emanations (the lower seven of the table of emanations). The author sees in the words העלה נרותיה a mystical dimension of elevating terrestrial light to the level of celestial light. Something parallel is found in the vision of the High Priest described by the prophet (Zecharyah 4,2). It is remarkable that in the spelling of the word מנורה, only in verse 2 is that word spelled each time with the letter ו. This suggests that in that verse the Torah speaks of the celestial Menorah, whereas in the subsequent verses where the letter ו is missing this is to remind us that there the Torah speaks of the terrestrial Menorah in the Tabernacle. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:8 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:8](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:8) **גם**בפרשה זו תמצא זכרון המנורה ארבעה פעמים, שנים ראשונים שמדברים במנורה של מעלה הם מלאים, והם אל מול פני המנורה יאירו, אל מול פני המנורה העלה, ושנים אחרונים חסרים שמדברים במנורה של מטה, והם וזה מעשה המנורה מקשה זהב, זו מנורה של מטה ולכן הזכיר זהב, ואמר עד ירכה עד פרחה, לבאר כי הוא מדבר במנורה גופנית והוא חסר וא"ו, כן עשה את המנרה חסר וא"ו. ולא נמצא בכל התורה המנורה מלא כי אם שלשה, שנים בפרשה זו, והשלישי (שמות כ״ה:ל״א) תיעשה המנורה. וכן נמצא במסורת שלשה מלאים בתורה, וסימנך תיעשה יאירו העלה, וזהו שבאר כמראה אשר הראה ה' את משה, למעלה, כן עשה את המנורה, למטה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** You will observe that the expression מנורה occurs four times in our paragraph, the first two times with the letter ו indicating that the Torah speaks of the celestial Menorah, whereas the last two times the Torah mentions מנרה it is spelled without the letter ו, indicating that the Torah speaks of a different Menorah, the terrestrial one. Moreover, such descriptions of the Menorah as “golden,” and “from its base to its flower,” also clearly hint that the Torah now speaks of the terrestrial Menorah in the Tabernacle. It is interesting that also in the verse in Zecharyah dealing with the vision of the High Priest Joshua the word מנורה is spelled with the letter ו, indicating that it was not a terrestrial Menorah which the High Priest saw in his vision. In the entire Torah the word מנורה is spelled with the letter ו only on three occasions, the two instances here and the verse in Exodus 25,31. We have a statement to this effect by the Massoretes in connection with Exodus 25,31. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:9 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:9](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:9) **שבעת הנרות.** ענין המנורה נעלם מאד והוא פלאי כבר רמזתיו בסדר ויקחו לי תרומה, ושם תבין מתוך הנר האמצעי פלאי אל עדות לישראל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** שבעת הנרות, “the seven lamps.” The entire subject matter of the Menorah is wrapped in many mysteries and I have already alluded to this in my commentary on Exodus 25,39 in connection with the commentary by Rabbeinu Chananel. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:10 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2:10](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:2:10) **ובמדרש**שבעת הנרות, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב ואמר לו המלך הוי יודע שאצלך אני סועד, התקן לי מקום, הלך והתקין כפי כחו, כיון שבא המלך בא עמו שמשין וסנקליטין מכאן ומכאן ומנורות של זהב מכאן ומכאן כיון שראה אוהבו כל הכבוד הזה נתבייש והטמין כל מה שהתקין לו, א"ל המלך לא אמרתי לך שאצלך אני סועד ולמה לא התקנת לי כלום, א"ל אדוני המלך ראיתי כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי, א"ל המלך חייך שאני מניח את כל כלי שהבאתי עמי ואיני משתמש אלא בשלך בשביל אהבתך, כך הקב"ה כולו אורה והוא מצוה לישראל לעשות לפניו מנורה ולהדליקה תמיד כיון שעשה משה משכן ומנורה ובאה השכינה מה כתיב שם (שמות מ) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, מיד (ויקרא א) ויקרא אל משה ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו, ומהו הדבר, בהעלותך את הנרות, אמרו ישראל הקב"ה ברא חמה ולבנה שמאירים את העולם כולו והוא חפץ שנדליק לפניו נרות. כשחרב בהמ"ק נגנזה המנורה בשביל כח קדושתה כמו שדרשו רז"ל שנתקשה משה במלאכתה וצוהו המקום שישליך ככר זהב לתוך האש ויצתה עשויה מאליה שנאמר (שמות כה) תיעשה המנורה, מאליה, וכתיב (שם) מקשה כלומר מה קשה עשייתה. **וזה** מעשה המנורה, גובהה של מנורה י"ח טפחים כמנין וז"ה, מקשה מלמד שנתקשה משה, וכן דרשו רז"ל בארבעה דברים נתקשה משה עד שהוצרך הקב"ה להראות לו באצבע ואלו הן, המנורה שנאמר וזה מעשה המנורה, הקרבנות שנאמר (ויקרא ו) זה קרבן אהרן, השקלים שנאמר (שמות ל) זה יתנו, הירח שנאמר (שם יב) החדש הזה לכם, וזהו לשון מקש"ה, מ'נורה ק'רבן ש'קלים ה'חדש. ואע"פ שאמרו רז"ל תפשו הקב"ה למשה ואמר לו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, ובשרצים שכתוב (ויקרא יא) וזה לכם הטמא, לא אמרו נתקשה אלא בארבעה דברים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic approach to the words שבעת הנרות, based on Tanchuma Behaalotcha 6. The matter is best approached by means of a parable. A king had a close friend, and one day he told this friend that he planned to have a meal at his house. He asked the friend to set a place for him at his table. The friend prepared for his honored guest to the best of his ability. When the king arrived he brought with him an entire entourage of servants, butlers, fancy candlesticks, etc., etc. When his host saw all this splendor he was so ashamed of his comparatively puny effort that he hid whatever he had set out for his guest. When the king saw that the friend apparently had not made any preparations to receive him, he said to his host: “did I not tell you that I was going to have a meal with you, so why did you not make suitable preparations?” The host told the king that he had indeed made preparations to the best of his modest ability but that when he saw what the king’s servants brought he felt so inadequate that he removed his inferior dishes, etc. Upon hearing this the king said to his friend: “I am going to abandon all the fancy chandeliers and other vessels which my servants have brought, and instead I am going to use only your vessels, all in appreciation of your fondness of me.” Seeing that G’d is all “light” in the most brilliant form, He decided not to use His own light in the Tabernacle but to allow His “friend” the Jewish people to provide Him with the kind of light they are able to provide. This is why G’d commanded the Menorah to be kindled daily in the Tabernacle to demonstrate His fondness of His host, the Jewish people. Seeing that Moses had constructed the Tabernacle for G’d and all its appurtenances and this constituted the best he was able to do and when the Shechinah did arrive Moses found himself unable to enter, (Exodus 40,35) G’d now called to Moses to the Tent of Meeting and spoke to him. What was the subject of this conversation? The instruction to kindle the Menorah regularly, etc. Israel was pleasantly surprised, saying: “G’d who illuminates the entire universe wants us to provide light for Him?!” When the Temple was destroyed the Menorah was hidden (because of the powerful sanctity it exuded). This reflects what our sages told us already in the Tanchuma that Moses had extreme difficulty in comprehending exactly how the Menorah was to be constructed. In the end, G’d commanded Moses to throw the requisite amount (1 kikar) of gold into a crucible and the Menorah emerged completely formed. This is the meaning of the words תיעשה המנורה, “the Menorah emerged ready.” There is no mention made of Betzalel or anyone else fashioning the Menorah. (compare Exodus 25,31) The expression מקשה normally translated as “cast” also alludes to the difficulty קשה Moses had with the concept of the Menorah. [Although Exodus 37,17 gives the impression that Betzalel had made the Menorah, the absence of his name may indicate that although G’d made it he received credit for it seeing he was so dedicated. (Compare Shemot Rabbah 50,5. Ed.)] These were the details of the Menorah: it was 18 tefachim high, corresponding to the numerical value of the letters in the word וזה (verse 4). Concerning the word מקשה, our sages state that Moses had difficulty with four different instructions by G’d until He had to show him with a “finger” what the finished product was going to look like. The Menorah, the sacrificial offerings, the shekel contribution, and the new moon were the four pieces of legislation which Moses did not understand in the mere abstract. Each of these pieces of legislation has been described at one point or another by the Torah with the word זה, “this,” meaning that Moses was given help by being shown a graphic illustration. (Compare Leviticus 6,13 regarding the sacrifice of Aaron; Exodus 12,2 regarding new moon; Exodus 30,13 regarding the shekel, i.e. half-shekel, and our verse here). Even though our sages said in connection with such verses as Leviticus 11,29 וזה לכם הטמא, and “this will be impure for you,” that G’d took Moses by the hand and showed him the animals in question, in those instances Moses did not have conceptual difficulties and this is why the Midrash spoke only of four examples (Compare Chulin 44). ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:6:1 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:6:1) **קח את הלוים מתוך בני ישראל.** נסמכה פרשת הלוים לפרשת המנורה כי היה המנורה מצוה מסורה לכהנים, ולכך סמך לה פרשה זו שהיא מצות הלוים שיתחילו לעבוד, ואחריה מצות הפסח שהיא מצוה מוטלת על כל ישראל, וזהו שאמר (במדבר ט׳:ב׳) ויעשו בני ישראל את הפסח, ואם כן הפרשיות מסודרות בהשגחה גדולה בסדור המעלות, כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל. ואמר קח את הלוים מתוך וגו' כי מעורבים היו בהר סיני, וכן כל השבטים קודם נסעם אל הדרך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** קח את הלוים מתוך בני ישראל, “take the Levites from among the Children of Israel, etc.” The paragraph dealing with the separation of the Levites was written immediately after that of the Menorah, as the former was the exclusive domain of the priests, whereas now the Torah prepares the Levites for assuming their duties. The next paragraph deals with the Passover as an historical commandment remembering the Exodus, a commandment involving every single Israelite. This is the meaning of 9,2: “The Israelites shall make the Passover.” You will observe therefore that these paragraphs have been arranged in a careful manner in a descending order of those to whom they apply, i.e. the Priest, the Levite, the Israelite. The reason that G’d had to say: “take the Levites from among etc., etc.,” was that until then they had been an integral part of the other tribes. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:7:1 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:7:1) **וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת.** של אפר פרה, והיה זה מפני טמאי מתים שבהם שהרגו בעושי העגל שנאמר (שמות ל״ב:כ״ז) והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת, “so you shall do to them to purify them.” The מי חטאת refers to the ash of the red heifer. The need for this was due to people who had been contaminated through contact with the dead of the people who had been executed due to their involvement in worshipping the golden calf. At the time Moses had issued instructions to the Levites to kill the guilty persons even if they were close relatives of the Levites (Exodus 32,27). ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:7:2 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:7:2) **והעבירו תער על כל בשרם.** אפילו הזקן אפילו הפיאות, הטעינם תגלחת כמצורע שכתוב בו (ויקרא י״ד:ט׳) יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו, לפי שהלוים היו חליפי הבכורות שנפסלו בעגל, ועבודה זרה קרויה זבחי מתים, ומצורע חשוב כמת. ואלו לא היו מוטהרין בענין זה שהזכירו בפרשה לא היה אפשר להם ליכנס לעבודה, וכן כתוב בסוף ואחרי כן יבאו הלוים לעבוד את עבודת אהל מועד. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והעבירו תער על כל בשרם "They should pass a razor over their entire flesh." The instructions to pass a razor over the entire flesh of the Levites includes the beard and sideburns. The Levites were required to shave just as one who is afflicted with tzoraat (Lev. 14,9), being that they replaced the firstborn who had previously functioned as priests. The firstborn had become disqualified for further service due to their involvement in the sin of the golden calf, and were hence considered as having been associated with זבחי מתים, offerings addressed to the dead (as opposed to the living G’d). When someone is afflicted with tzoraat he is also considered as equivalent to the dead. These Levites had not yet been purified and in their present state they could not have commenced their sacred duties. This is why the Torah writes: “after that the Levites may come and perform their service,” in connection with the Tabernacle (verse 15). ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:11:1 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:11:1) **והניף אהרן וגו' תנופה.** הזכיר תנופה שלשה פעמים בפרשה זו, והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה', וכתיב והנפת אותם תנופה לה', וכתיב והנפת אותם תנופה, ופירש רש"י כנגד בני קהת ובני גרשון ובני מררי, תנופה ראשונה כנגד בני קהת לכך נאמר בו והיה לעבוד את עבודת ה', שהרי בני קהת הם נושאי המקדש הדברים המקודשים הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכתיב (במדבר ז׳:ז׳) כי עבודת הקדש עליהם, שניה לבני גרשון, לכך נאמר בה תנופה לה' שאף הם היו נושאין יריעות הקרשים הנראים בבית קדשי הקדשים ועבודת הקדש עליהם גם כן, שלישית לבני מררי שהיו נושאין קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו שהם כלי הנחשת והעצים, ואמר בהן תנופה סתם ולא הזכיר לפני ה', ולא לה' שהרי מעלותיהם חלוקים זו מזו. ומצינו בסוף הפרשה שהזכיר על כלל הלוים וינף אהרן אותם תנופה לפני ה' כדי ללמדך שכולן זכאין וחביבין לפניו. ומה שאמר נתונים נתונים המה לי, באורו נתונים לעבודת משא נתונים לשיר, או יאמר על שנתנו נפשם על מעשה העגל נתונים המה לי, ומזה תרגום אונקלוס מסירין יהיבין. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והניף אהרן את הלוים תנופה, “Aaron shall wave the Levites as a wave-service.” The word תנופה, “waving,” appears three times in this paragraph It appears in verse 11 as “Aaron shall wave the Levites...in the presence of the Lord.” It appears again in verse 15 ”you shall perform a wave-service with them.” It appears a third time in verse 13 in a similar connotation. According to Rashi the reason it appears three times is once each for the Kehatites, once for the Gershonites and once for the Merarites. This is the reason why the Torah varies the job-description of the Levites each time, once speaking of עבודת ה', i.e. the Kehatites who carried the Sanctuary (literally), i.e. the sacred vessels including the Holy Ark. When the Torah justified the other wave-offering describing the Levites in question as (כי עבודת הקדש עליהם (7,9, this was a job description of the Kehatites. Concerning the Gershonites the Torah merely writes 'תנופה לה, “a wave-offering for the Lord,” seeing that they too carried the woven materials of the roof and the courtyard. The third group of Levites, the Merarites who transported the beams, the sockets, etc., are referred to simply as undergoing a תנופה waving, but there is no mention of the word לה', “for the Lord,” seeing that this group was furthest from the center of sanctity. At the end of the whole paragraph (verse 21) we find once more that “Aaron waved (all) the Levites as a wave-offering in the presence of the Lord,” in order to show that all the Levites had qualified. As to the meaning of the words נתונים נתונים המה לי, “for presented, presented they are to Me,” in verse 16, this means that they have been presented to the Lord to perform either the song and music or the work of transportation, as the case may be at different times. Alternatively, these words are a justification for the appointment of the Levites to these sacred tasks in recognition of when they had presented themselves as totally dedicated to G’d during the golden calf episode. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:19:1 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:19:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:19:1) **ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש.** כי הלוים ימנעום מלהכנס ולבא במחיצתם. ותמצא בפסוק זה חמשה פעמים ישראל כי הזכירם כמה פעמים במקום אחד דרך חבה ומעלה וכבוד, כאדם המזכיר בנו תמיד על כל דבור ודבור. ורז"ל משלו משל בזה לתינוק שהלך לבית הספר ובא אביו לשאול עליו, אכל ברי שתה ברי דמך ברי אזל ברי לבי ספרא אתא ברי מבי ספרא מזכירו על כל דבור ודבור דרך חבה. וכן ענין המשכן שהוא נזכר בתורה חמשה פעמים, והכל דרך חבה וכבוד. וטעם חמשה בישראל ובמשכן, כנגד חמשה חומשי תורה שהוא קיום העולם שנברא בה"א, שנאמר (בראשית ב) בהבראם, בה' בראם, כי לא היתה ראויה להנתן כי אם לישראל ואין ישראל מתקיימין אלא בשביל התורה, וידוע במשכן כי הוא וכליו דוגמא אל העוה"ז שנברא בה"א. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש, “so that there will not be a plague among the Children of Israel when the Children of Israel approach the Sanctuary.” The plague will be prevented as the Levites ensure that the Israelites do not cross the line into sacred precincts which are out of bounds to them. You will find the word ישראל five times in this verse. Whenever the name of a person or group of persons is repeated in this fashion this reflects the extreme fondness of the author writing this comment about the people concerned. Our sages in Vayikra Rabbah 2,4 illustrate this point by means of the parable of the father who has a young son just about ready to begin his schooling. The father constantly inquires about his son whether he drinks properly, eats properly, sleeps properly, etc. This is why we also find that all matters pertaining to the Tabernacle have been written in the Torah five times (compare author’s comment on Exodus 35,1 where he points out that most matters have been written repeatedly). The reason the Torah wrote these matters five times was to correspond to the five Books of the Torah the Jewish people observe. These Books are what keep the world going, seeing the world was created with the letter ה, as we pointed out in connection with the under-sized letter ה in Genesis 2,4 בהבראם. These five Books were not designed for any nation other than the Jewish people. We know already that the Tabernacle was a microcosm of the terrestrial world so that referring to its details five times makes excellent sense. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:20:1 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:20:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:20:1) **ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים.** משה רבינו ע"ה היה מעמיד את הלוים, הוא שכתוב והעמדת את הלוים לפני אהרן ולפני בניו, ואהרן היה מניף אותם, הוא שכתוב והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה', והתנופה הזאת היא שהיה אהרן לוקח לכל אחד ואחד מן הלוים ומגביהו מן הקרקע מעט והיה מניף אותו, ובזה נתפרסם אהרן בגבורה גדולה וכח עצום שיניף את הלוים שהיו כ"ב אלף ביום אחד הוא לבדו, או היה זה בדרך נס, בהיות אהרן איש הרחמים כלול מן החסד והגבורה כי כן דוגמתו, וזהו שכתוב (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי, ולפיכך בחר בצורת שור שכתוב בו (יחזקאל א) ופני שור מהשמאל, והיה מכפר על עונותיהם של ישראל הנעשים מצד צפון. וישראל היו סומכין ידיהם על הלוים הוא שכתוב וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים. והנה היה לכולם מעשה נס בדבר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים, “and Moses and Aaron together with the whole congregation of the Children of Israel did to the Levites, etc.” Moses was putting the Levites on their feet, whereas Aaron was “waving” them. This is the meaning of the words in verse 13 והעמדת את הלוים לפני אהרן ולפני בניו. The fact that Aaron performed the “waving” is mentioned specifically in verse 11 והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה’. This procedure consisted of Aaron personally lifting up each individual Levite, waving him in different directions. This reflected the fact that Aaron possessed exceptional physical strength. [It was one of the 5 qualifying attributes of a High Priest that he be physically strong. Ed] Lifting 22,000 people individually all in one day was certainly no mean accomplishment. Alternatively, the entire procedure took place with a heavenly assist, i.e. a miracle. Aaron may have been able to call upon such assistance as he represented the attribute of Mercy and was able to command assistance from the attribute of חסד as well as that of גבורה. The attribute of Mercy is composed of large parts of חסד, and a smaller part of גבורה. (Compare author’s comment on Leviticus 21,10 under the heading “a kabbalistic approach”) This is also the meaning of the words in Malachi 2,6 בשלום ובמישור הלך אתי, “he (Aaron) walked with Me in peace and equity.” The reason that Aaron at the time had chosen the zodiac sign of the ox was also that this was the chayah which appeared to the prophet Ezekiel on the left in his famous vision of the merkavah, the divine entourage. He used to atone for the iniquities of the people of Israel, sins which had their origin in the North [Compare our author’s explanation on Exodus 32,4. Ed.] The Israelites placed their hands on these Levites investing them with the authority to be their “agents.” This is the meaning of verse 10: “the Israelites shall place their hands on the Levites.” It is most likely that the entire procedure relied heavily on G’d’s miraculous assist. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:1 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:24:1) **זאת אשר ללוים.** ע"ד הפשט זאת הקצבה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** זאת אשר ללוים, ”this shall apply to the Levites, etc.” according to the plain meaning of the text the word זאת refers to the limitation (in age) when they are on active duty. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:2 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:24:2) **וע"ד** המדרש זאת אשר ללוים אין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד) וזאת התורה, והלוים היו מורי התורה כענין שכתוב (שם לג) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic approach (based on Vayikra Rabbah 21,8): Whenever the word זאת appears it refers to the Torah. Compare Deut. 4,44 וזאת התורה. “זאת“ is the Torah.” The Levites were the teachers of the Torah. This has been made clear already by Moses in his blessing in Deut. 33,10 where he said: “They shall teach Your ordinances to Yaakov and Your Torah to Israel.” ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:3 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:24:3) **וע"ד**הקבלה זאת אשר ללוים כמו (תהילים קי״ח:כ״ג) מאת ה' היתה זאת, והיא הברית שנאמר (בראשית י״ז:י׳) זאת בריתי, ובשבט לוי כתיב (דברים ל״ג:ט׳) ובריתך ינצורו, ובפקודי הלוים נאמר (במדבר ג׳:ל״ט) על פי ה' כי זאת היא מדתם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A kabbalistic approach: The words זאת אשר ללוים are to be understood in the same vein as Psalms 118,23 מאת ה' היתה זאת, “This (covenant) emanated from Hashem.” We know this from Genesis 17,10: זאת בריתי, “This is My covenant.” In connection with the tribe of Levi the Torah writes ובריתך ינצורו, “they have observed Your covenant meticulously” (Deut. 33, 9). When the Levites were counted the Torah wrote the words על פי ה' (Numbers 3,16), an expression we do not find in connection with the census of the other tribes. The idea is that the מדה, the particular attribute applicable to the Levites is that they are the transmitters of the פי ה', the word of G’d, the Torah. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:4 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:24:4) **מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד.** ולמעלה בסדר נשא (שם ד) אמר ומבן שלשים שנה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד, “from twenty-five years old and up he shall join the legion of the service of the Tent of Meeting.” In Numbers 4,23 the Torah had described the years when a Levite serves as between 30-50. How do we reconcile this? ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:5 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:24:5) **וע"ד** הפשט מבן שלשים לעבודת משא ומבן חמש ועשרים לעבודת האהל, וזהו שהזכיר כאן לצבא צבא, כלומר להמנות עם צבא העובדים במשמרותם עם הזקנים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to the plain meaning we could make a distinction between two kinds of service. The service within the Tent he may commence at the age of 25, whereas he does not qualify for the labour of carrying the parts of the Tabernacle until he reaches the age of 30, traditionally the age at which the body reaches full strength. ###### Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:6 [Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:24:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bamidbar/r/8:24:6) **וע"ד**מדרש רז"ל, מבן חמש ועשרים ללמדם הלכות עבודה חמש שנים, ומבן שלשים לעבודה מכאן למדו כל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to the Talmud (Chulin 24a), what is written here refers to when the Levite enrolls in the training program, i.e. at the age of 25. He does not qualify for active service, however, until he reaches the age of 30. This arrangement prompted our sages to say that when a Torah student does not seem to make proper progress by the time he has studied for five years, he is not likely to accomplish much by remaining in the academy.