## Rabbeinu Bahya, Bereshit ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:1:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:1:1) **והנחש היה ערום.** סמך הנחש אל האשה לפי שהשטן נברא עמה והיא גוף של יצה"ר והיא קלה להתפתות וכן חשבון הנח"ש כחשבון השטן עם המלה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והנחש היה ערום, “and the serpent had been sly, etc.” The reason that the words ואשתו in the last verse and the word והנחש in this verse appear side by side is that Satan had been created together with woman. Woman may be perceived as the body, the personification of the evil urge. [the evil urge is an abstract concept. In order for it to become effective it needs a “body.” Woman, or better the first woman, became that “body.” Ed.] Woman proved “easy” to mislead into sin. The numerical value of the letters in the word הנחש is 364 after allowing 1 for the whole word, whereas the letters in the word השטן add up to 364. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:1:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:1:2) **ובמדרש**א"ר שמואל בר נחמני אמרו לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות אמר להם הוא פרץ גדרו של עולם, ומפני מה אתה מהלך ולשונך שותת אמר להן הוא גרם לי, ומפני מה כל חיה נושכת ואינה ממיתה ואתה נושך וממית כמו שאמר (קהלת י יא) אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, אמר להם אפשר אנא עבד כלום ולא מתאמר מן עליתא, ומפני מה אתה נושך באבר אחד וכל האברים מרגישים אמר להם ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון שהוא כאן והורג ברומי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Midrash Vayikra Rabbah 26,2 quotes Rabbi Shmuel bar Nachmeni as saying that when the serpent was asked: “why are you always found near the fences?” It answered: “because I was the one that breached the fences of the universe.” When asked further: “why are you constantly sticking out your tongue?”, It answered: “He makes me do it.” When asked: “why is the bite of any other free roaming beast not lethal whereas your bite is lethal?” The serpent answered: “do you suppose that I do anything of my own free will which has not been ordained for me from above?” The latter question is reflected in Kohelet 10,11 אם ישך נחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, “if there were to be found a snake which bites without being provoked (from above), what purpose is there to the art of the snake-charmers?” When the serpent was asked further: “why is it that when you bite a single organ all other organs are affected by that bite?” The serpent answered (angrily) “why are you asking me instead of asking why the people who merely speak evil are able to kill without biting? Such people open their mouths here (Palestine) and the lethal effect of what they said is felt as far away as Rome!” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:1:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:1:3) **אף כי אמר אלהים.** תחלת דבורו של נחש היה אף. ודרשו רז"ל ארבעה פתחו באף ואבדו מן העולם ואלו הם: נחש, שר האופים, עדת קרח, והמן. נחש אף כי אמר אלהים, שר האופים (בראשית מ׳:ט״ז) אף אני בחלומי, עדת קרח (במדבר טז יד) אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש. המן (אסתר ה׳:י״ב) אף לא הביאה אסתר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אף כי אמר אלוקים, “did G-d really say, etc.?” The very first word the serpent uttered was the word אף. Our sages in Bereshit Rabbah 19,2 commented on this: “four people began their remarks with the word אף, and all four of them perished through אף, divine anger. The four are: the serpent, the chief of the bakers (Genesis 40,16), the community who partook in Korach’s uprising (Numbers 16,14) and Haman (Esther 5,12). ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:5:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:5:1) **והייתם כאלהים יודעי טוב ורע.** נראה כי קודם חטאו של אדם לא היתה לו מעלה לדעת ולהבחין בין טוב לרע, וא"כ מצאנו חוטא נשכר שיקנה הוא בחטאו מעלה שלא היתה לו מתחלה, והמובן לי מזה כי לא היתה הכונה באדם שיהיה בלתי שכל כבהמות והחיות שאינן יודעים טוב ורע, אבל זה אינו כי פירוש והייתם כאלהים ענינו כתרגומו ותהון כרברביא חכמין בין טב לביש ובודאי כוונת הבריאה באדם שיהיה בעל שכל, וזהו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו והצלם הוא השכל ובסבת השכל צוה אותו שנאמר ויצו ה' אלהים ואין דבור ה' יתברך ומצותיו לבהמות ולא למי שאין לו השכל ועם השכל יבחין האדם בין האמת והשקר, אבל הידיעה בין טוב לרע אין זה במושכלות כי לא יאמר אדם השמים כדוריים נאים והארץ פשוטה מכוערת אבל יאמר בהם אמת ושקר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע, “and you will be like G-d, knowing good and evil.” From this it would appear that prior to his sin Adam did not possess the ability to distinguish good from evil. If that were true, then what happened here would violate a Talmudic principle, i.e. that a sinner should not be allowed to benefit by his sin. It is clear to me that one must not understand the verse to mean that Adam did not know the difference between right and wrong prior to his sin any more than do the animals. The meaning of the words: “you will be like G-d,” is appropriately translated by Onkelos who renders these words as: ותהון כרברבין חכמין בין טב לביש, “you will become possessed of superior wisdom knowing what is good and what is evil.” There can be no question that at the time G-d created man He had equipped him with a superior intelligence. This is the meaning of Genesis 1,27 “He created him in the image of G-d.” The word צלם in that verse is a reference to intelligence. If G-d commanded man not to eat from the tree of knowledge, the reason He did so was precisely because man was intelligent enough to distinguish between truth and untruth. G-d is not on record as commanding animals what to do as they have no intelligence. The problem is that knowledge of good and evil is not something within the realm of intelligence. When man is asked to define heaven he does not say “heaven is spherical and beautiful;” when asked to define earth he does not say: “earth is flat and ugly.” He would make statements which confirm or deny the truth of something, not its moral potential. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:5:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:5:2) **והנה**קודם החטא היה כלו שכלי אלהי לא היה מתעסק בדברים גופנים ולא היה יודע אותם וגלוי ערוה אצלו לא היה בעיניו דבר מגונה כי אם כשאר האברים, וכאשר חטא והשיג כח התאוה ונמשך אחר תענוגי הגוף וראה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו' נענש מיד כי הופשט מן ההשגה השכלית ונתלבש בתאוה הגופנית וטבע המדות היופי והכעור, וע"כ אמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ולא אמר יודעי אמת ושקר או משיגי אמת ושקר. והסתכל אמרו ותפקחנה עיני שניהם וידעו ולא אמר ויראו כי מה שראו עתה ראו תחלה. אבל הכונה שהשיג ענין מחודש היה מגנהו עכשיו ולא היה מגנהו בתחלה והיה עונשו מדה כ"מ לפי שעבר על המדה ונטה לבו לתענוגי העולם לאכול מה שנמנע ממנו ולבקש תאות הגוף כבהמות ע"כ הענישו במאכל הבהמות והשוה אותו להן הוא שכתוב ואכלת את עשב השדה זה לשון הרמב"ם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Prior to his sin, Adam’s intellect was totally spiritually oriented; it was not concerned with matters of the body. He was not even familiar with such matters. He was completely unaware of the carnal implications of nudity, etc. He considered his genitals as organs no different from all his other organs. Once he had sinned, and suddenly experienced the sex drive as an instrument of physical gratification, i.e. “he saw that the tree was good to eat and a pleasurable experience for the eyes,” he was immediately punished by being stripped of his ability to use his intellect objectively; from that moment on, considerations such as physical desire, appreciation of physical beauty or ugliness clouded his previously pure intellect. This is why the serpent spoke of “you will become intimate (an alternate meaning of ידע) with good and evil.” The serpent had been careful not to say: “you will know truth and falsehood,” or words to that effect. You should pay special attention to the wording of verse seven ותפקחנה עיני שניהם וידעו, “the eyes of both of them were opened, etc.” The Torah deliberately did not write that as a result of this opening of their eyes ויראו, “they saw,” but it wrote וידעו, “they knew” that they were naked. What they suddenly “knew” they had already “seen” previously. The Torah wanted to emphasize that they now “saw” something they had been aware of previously in a totally new light. What had previously not been shameful had suddenly become something shameful. The reason was that they had overstepped the boundaries and displayed a tendency to derive physical pleasure from something G-d had denied them. They had displayed a desire to be more animal-like in their cravings. As a result, their punishment consisted in their being allocated animal-like food as we find in verse 18 “you will eat the grass of the field.” [Previously, as pointed out in connection with 1,29, they had been allocated only the kind of herbs which produced self perpetuating seeds, as distinct from the food allocated to the animals.] ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:6:1) **ותרא האשה כי טוב העץ למאכל** וגו', נחלקו רבותינו ז"ל בדבר זה אי זה אילן היה יש אומרים תאנה היתה שנאמר ויתפרו עלה תאנה בדבר שקלקלו בו נתקנו ויש אומרים גפן היה, וזהו שדרשו רז"ל סחטה ענבים והביאה לו ולפי שמראהו אדום כדם לכך נשפך דמם ודם כל העולם מדה כנגד מדה ולכך נשפך דמה שנתנה לה דם נדות שהוא חולי בטבעה של אשה מזמן לזמן והוא סוד הכתוב (דברים לב טו) ודם ענב תשתה חמר שקרא המשקה היוצא מן הענבים דם לפי שהוא הביא דם לעולם. וי"א אתרוג היה וכן אמרו במדרש מה היה אותו אילן שאכלו אדם וחוה רבי יהודה אומר ענבים היו, רבי אבא דמן עכו אומר אתרוג היה, רבי עזריה ורבי יהושע בן לוי אומרים ח"ו לא גלה הקב"ה אותו אילן לשום אדם ולא עתיד לגלותו, ראה מה כתיב (ויקרא כ טז) ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ואמרים זאת הבהמה שנסקל פלוני על ידה ואם על תולדותיו חס הקב"ה על כבודו עאכ"ו. הנה זו מחלוקת החכמים בענין זה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו', “the woman saw that the tree was good as food, etc.” The sages (Berachot 40) disagree as to the exact nature of this tree. Some say it was a fig tree and they base themselves on the fact that immediately after eating from the tree Adam and Chavah are described as covering their genitals with fig leaves (verse 7). They feel that this shows that the very thing which had become their downfall now had become the instrument of their rehabilitation. Other sages believe that the tree in question was the grapevine. This is why we read in Bereshit Rabbah 19,8 Chavah squeezed the juice from the grapes and brought it to her husband. Seeing that its appearance was red like blood, their blood would be spilled and the blood of the whole universe, tit for tat, measure for measure, the punishment fitting the crime. The blood of the female of the species which would be spilled at regular intervals is the menstrual blood. This is also the mystical dimension of Deut. 32,14: “and the blood of the grapes you will drink as if it were delicious wine.” The Torah called the grape “blood,” seeing that grapes had brought blood into the world. Still another view is that of Rabbi Abba from Acco in Bereshit Rabbah 15,8 who believes that the tree in question was the Etrog tree, the citron fruit. Other scholars were aghast at all such suggestions, saying that there can be no question that G-d did not reveal the nature of this tree to any man living or in the future. As proof for their view that the Torah deliberately concealed what tree it was they cite Leviticus 20,16 ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה. “And a woman who approaches any animal for it to mate with her, you shall kill the woman and the animal, etc.” To the question that if the woman has sinned why should the animal be killed also, what sin did it commit?” The answer given is that the animal must not be allowed to survive as otherwise people would point to it saying: “this is the animal which caused a certain woman to be executed.” If G-d had been so concerned with the honour or dignity of His creatures, would He not be equally concerned with His own honour and not reveal that He Himself had been the cause of man’s death by allowing man to point to that tree? ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:6:2) **וע"ד**הקבלה אתרוג היה והוא נרמז בכתוב שנאמר ונחמד העץ להשכיל ותרגום אונקלוס ומרגג כי הוא פרי נחמד ומהודר וטבעו חם ומושל על השכל וכן תרגום הדר, אתרוגין. ומזה הזכיר בקללתו וקוץ ודרדר תצמיח לך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** When looked at from a kabbalistic point of view, the tree was indeed the Etrog tree something which is hinted at in the words ונחמד העץ להשכיל, “and the tree was a desirable means to gain insights.” Onkelos translates these words as ומרגג , “that the fruit was exceptionally beautiful and desirable.” [You will note the similarity in the word מרגג and the word אתרג. Ed.] The nature of that fruit was that it excited and dominated one’s intellect. This is also the way the Targum translates the verse in Leviticus 23,40 ולקחתם לכם פרי עץ הדר, as פירי אילנא אתרוגין, again using the word אתרוג to describe an especially beautiful fruit We may thus understand verse 18 where the curse (punishment) for eating from such a beautiful tree is that henceforth the earth will sprout forth thorns and thistles as another example of the punishment fitting the crime. [according to תורת חיים, our author may have intended to point out the numerical value of the combined words קוץ ודרדר as equaling the numerical value of the word אתרוג.] ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:6:3) **וכי תאוה הוא לעינים.** יתכן לפרש כי הטובה והתאוה והחמדה הנזכרים בפסוק שהם ממדות החושים הכל נמשך למלת להשכיל. ובעבור שהאדם היה מתחלה כלו שכלי בא לבאר הכתוב כי כל כונתם וכל פעולותיהם ותאוותיהם בחושיהם אינה אלא להשכיל, כענין שכתוב (תהלים לח י) ה' נגדך כל תאותי, והשכל הכריחו לבא לאכול מה שהקב"ה מנע ממנו, וכוונתו היתה כדי להשכיל מ"מ עבר על רצון בוראו ומצותו, כי כשם שהשכל היה נותן לו שהעץ נחמד להשכיל היה לו להשכיל שאין ראוי לעבור על מצות אדון הכל, והכונה שעדיין לא נוצר יצה"ר שהיה בו שהרי כלו שכלי בלא יצה"ר אלא שיצה"ר פתהו והטעהו באמצעות חוה, אבל אחרי אכלו מן הפרי נתחדש בתאוה אחרת ונתלבש בה, והוא תאות המשגל שגרמה לו אכילתו והוא יצרא דעבירה שנכנס בו שלא היה לו מתחלה. ואל יקשה עליך לומר והלא הנכשלים בחטאים והעוברים על ברית מצד יצה"ר הוא וא"כ מי הביאו לעבור והוא כלו שכלי בלא יצה"ר, שהרי מדה זו גם בשכלים תמצאנה שאע"פ שאין בהם יצה"ר הרי הם נוטים לפעמים מן הדרך הראוי וכידוע במלאכי סדום. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וכי תאוה הוא לעינים, “and that it was a delight for the eyes, etc.” It is possible that the three characteristics טובה, תאוה, and חמדה, which are mentioned in this verse are all part of the sensory perceptions which when combined result in the gaining of new insights, i.e. להשכיל, a word which follows immediately afterwards. Considering the fact that original man was a totally intellectually oriented creature, the Torah wanted to remind us that at that stage (before the sin) whatever motivation prompted Chavah and Adam to eat from this tree was the desire to gain further insights, להשכיל. This would correspond to Psalms 38,10 ה' נגדך כל תאותי, “You G-d are aware that (nearness) to You is the objective of all my desire.” According to this interpretation it was the intellect which dictated to them to eat what G-d had withheld from them. Whatever his or her motivation, the fact remains that Chavah (and Adam) violated G-d’s will as expressed by His prohibition. Just as his intellect had told him that the fruit of that tree held promise of further insights, the same intellect had also told him that the acquisition of such insights was clearly against G-d’s will, else why would He have forbidden its fruit? The commentators who presented the view we quoted only wanted to emphasise that the sin was not due to an overpowering urge by the יצר הרע, the force within man which moves him to assert his independence. At this stage the יצר הרע tempted Adam in the shape of his wife Chavah. He was misled into believing that what he did was in order. After having eaten from the fruit of that tree Adam began to experience a new sensation altogether, a sensation which became an integral part of him from then on. This was the sex drive which is a drive originally nspired by the commission of a sin. Do not ask that if indeed this drive was and is responsible for sinning and Adam and Chavah did not yet have it before they ate from that tree, how did they come to sin? The fact is that even angels who most certainly do not have a sex drive and are motivated purely by intellectual considerations also sin on occasion. One example is found in Genesis 19,13 where the angels who had been commanded to destroy Sodom and to save Lot described themselves as if it were they who were destroying Sodom and not G-d. They told Lot: כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, “for we are about to destroy this place.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:4 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:6:4) **וכן**במדרש רז"ל כי לא ישא לפשעכם לפי שהוא מן הכת שאינם חוטאים. והמובן מזה כי יש בקצת שאר המלאכים שחוטאים וכן כתיב (איוב ד יח) ובמלאכיו ישים תהלה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** We also find an interesting comment by our sages (Tanchuma Parshat Shoftim 18) that the line in Exodus 23,21 where the Torah speaks of an angel “who will not forgive your sin (if you commit it),” belongs to a group of angels which never sin. If so, there must be others who do sin on occasion. We also have a verse in Job 4,18 הן בעבדיו לא יאמין, ובמלאכיו ישים תהלה, “He cannot trust His own servants and casts reproach on His angels.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:5 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:6:5) **ותתן גם לאישה עמה.** מלת עמה תורה מחשבה רעה באשה שרצתה שיאכל גם הוא מפני שאם אולי יגיע לה נזק באכילה הזאת שינזק גם הוא עמה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ותתן גם לאישה עמה, “and she also gave to her husband with her and he ate.” The word עמה in this verse teaches that Chavah had an evil intent in that she wanted her husband to become guilty of the same sin. [According to Rashi, she did not want to die and for Adam to marry another woman.]. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:6 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:6:6) **ובמדרש**אף לכל בהמה חיה ועוף נתנה וזהו רבוי גם. חוץ מעוף אחד ששמו חול שלא אכל הה"ד (איוב כ״ט:י״ח) ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים. ר' יודן בשם ר"ש אמר חול זה חי אלף שנים לסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אבריו ע"כ. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to Bereshit Rabbah 19,5 the word גם teaches that she also gave to all the animals from the fruit of that tree. According to that Midrash there was only a single bird called חול which did not eat from the fruit of that tree. This fact is alluded to in Job 29,18 ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים, ”I thought I would die together with my family (my nest), and be as long-lived as the bird חול, phoenix.” According to Rabbi Yudan this bird has a life span of 1000 years. At the end of that time fire erupts in its nest and less than the size of egg of it remains before it regenerates itself. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:7 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:6:7](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:6:7) **ויאכל.**בכאן חטא אדם שכבר הזהירו ומעץ הדעת טוב ורע וגו', וכלל בו שתי אזהרות אחת למטה ואחת למעלה שלא יאכל מפרי עץ הדעת שלא יתלבש בתאוות ולמעלה שלא יהרהר אחר דוגמתו ולא יתפתה לומר שהוא העיקר ושאין למעלה ממנו סבה עליונה כדעת דור הפלגה, זהו לשון ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו לכך הוסיף לומר ממנו כלומר לא תפרידנו ולא תעשה מן הפרי אילן בפני עצמו ולא מן הענף שרש בפני עצמו וכן לשון ויאכל כלומר שעבר על שתיהם וזהו לשון אכילה שהוא כליון הדבר והשחתתו. ולמדך הכתוב שהשחית משני צדדין שאכל מן הפרי למטה וקצץ בדוגמתו למעלה. ומפני שדוגמתו מקבלת ממדת הדין של מעלה שהוא השמאל ע"כ כששב אדם מחטאו הוצרך להקריב שור שישוב אל לבו כי הכל מיוחד ודבק למעלה, ולכך זימן לו הקב"ה שור בקרן אחת במצחו להורות לו על האחדות כדי לבאר מעילתו שחטא בקצוץ ופרוד המיוחד. ואמר במצחו כי הוא אמצעות הגוף וירמוז הקו האמצעי שמתיחד מעלה ומטה, וקרן לשון כח כי כח השור בקרניו. וע"ז אמר שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר (תהלים סט לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. מקרין תרתי משמע, מקרן כתיב, וזה היה חטא הבנים במדבר שעשו את העגל והוצרכו להביא לכפרה שור הוא שכתוב (ויקרא ט ג) קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש וגו', וכתיב (שם) ושור ואיל לשלמים. (ומשם ואילך נצטוינו בתורה להביא בתשרי שנברא בו אדם אתרוג עם לולב ומיניו כדי לחבר וליחד את הכל). וכן צותה תורה ברוב החוטאים להביא קרבנם פר ובכל המועדים תמצא שהיו מקריבין פרים וכן בראשי חדשים וקרבן צבור ג"כ פר היה, וכל זה להורות שראוי לנו לשוב עם הדבר שחטא בו אדם. וע"כ יתמידו הכתובים בקרבן הפר (ויקרא ד ד) והביא את הפר אל פתח אהל מועד, ושחט את הפר לפני ה'. ודרשו ז"ל למה נאמר אהל מועד בפר יותר מכל הקרבנות כלן משל למה הדבר דומה לאוהבו של מלך שהביא דורון נאה למלך, אמר המלך תלו אותו בפת פלטרין שלי כדי שידעו הכל מה דורון נאה הביא לי אהובי. והדורון הוא התשובה עם אהבת הדבר שחטא בו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויאכל, “and he ate.” At this point Adam sinned seeing G-d had warned him previously ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, “and you must not from the tree of knowledge of good and evil (2,17).” The one warning applied to earthly matters such as not to eat from the fruit in order not to ingest the source of the evil, carnal desires etc.; the other warning pertained to celestial matters, that as a result of eating from the tree and obtaining new insights he should not speculate about the origin and essence of G-d. From a practical point of view the word ממנו also included the prohibition not to use the branches of that tree to plant a duplicate, etc., etc. Philosophically speaking, Adam was not to make the mistake made later by the generation of the Tower who thought that there was no one beyond in the heavens. By writing the single word ויאכל, the Torah described his sin on several levels. Eating something, consuming it, is equivalent to destroying it. Adam destroyed two conditions which had prevailed on earth prior to his eating from that tree. He ate from the tree thereby destroying something of a terrestrial nature; he ate, i.e. he destroyed something of a spiritual nature, something the sages called קצץ בנטיעות, or something that our author calls here קצץ בדוגמתו למעלה, “he impaired his parallel spiritual image in the celestial regions.” Inasmuch as his spiritual image in the celestial regions received its input from the “left” part of the emanations, the seat of the attribute of Justice, it became necessary for him to offer an ox with only a single horn as expiation after he had done תשובה, repentance, in order to demonstrate that he recognised the Unity of G-d and did not believe that G-d had partners, i.e. that there was a power-sharing arrangement between the various מדות, “attributes” of G-d. In order for Adam to learn this lesson G-d especially made available to him an ox which had a unicorn on its forehead. The word קרן, “horn” in Hebrew is equivalent to כח, “power.” The strength of an ox is concentrated in its horns. The unicorn was in the centre of that ox’s forehead, the centre of its body, in order to symbolise the קו האמצעי, “the centre line,” [a kabbalistic concept pertaining to the diagram of the emanations, Ed.] The purpose of that “line” is to unify the “lower” and the “higher” regions. This is the meaning of the enigmatic though well known Midrash based on Psalms 69,32 ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, “that will please the Lord even more than the ox, i.e. bull whose horns protruded beyond its hooves.” The verse from Psalms we quoted contains a double entendre as the word מקרין though spelled with the letter י , is read as if it were written without the letter י.The first (regular) spelling would symbolise the strength radiated from the animal, whereas the defective spelling, i.e. the way we read the word suggests that the ox in question had only one horn, mi-keren. When the Israelites sinned in the desert and they made the golden calf they had to sacrifice an ox in atonement for their sin as we know from Leviticus 9,3 קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש...ושור ואיל לשלמים, “take a he-goat for a sin-offering; a calf and a lamb,...and an ox and a ram for a peace-offering, etc.” From that time on, the Israelites were commanded to take the four species including the Etrog in the month of Tishrey, the month in which man was created, in order to combine all these species. These four species were a symbolic offering atoning for the first sin man had committed around that time of year. In all other instances of publicly paid for sin-offerings on the festivals, a bull or bulls are included in the Torah’s list of such offerings. The same applies to the sin-offerings on New Moon. All of this was to teach that when doing penance it is appropriate to use the instrument with which one had sinned to effect forgiveness. This is also the reason why the Torah repeats the otherwise unnecessary word הפר a second time in Leviticus 4,4 והביא את הפר אל פתח אהל מועד, ושחט את הפר לפני ה'. “He (the priest) shall bring the bull to the entrance of the Tent of Meeting, and he shall slaughter the bull in the presence of the Lord.” Our sages in Vayikra Rabbah 5,6 explain the extra word הפר instead of simply אותו in this vein. The matter may be illustrated in the form of a parable: when a friend offered a gift to the king, the king told him to display the gift at the entrance of his palace so that everybody would become aware of the valuable gift that his friend had given him. The ”gift” in the parable is the תשובה, repentance, which consisted of the same category of item with which the friend had previously offended the king. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:14:1) **מכל הבהמה ומכל חית השדה.** ע"ד הפשט יאמר כשם שאתה ערום מכל חית השדה כך תהיה ארור מכל הבהמה. וכן אמרו רז"ל ערום מכל ארור מכל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** מכל הבהמה ומכל חית השדה, “more than any domestic beast or free-roaming animal in the field.” According to the plain meaning of the text G-d said to the serpent that inasmuch as “you used to be more wily than all the other beasts, now you will be downgraded to a level even lower than all other beasts, having to crawl on your belly, etc.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:14:2) **וע"ד**המדרש הוכיחו רז"ל מכאן זמן עבורו של נחש שבע שנים. והוא שדרשו רז"ל במסכת בכורות מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מבהמה נתקלל מחיה לא כ"ש מכאן שעבורו של נחש שבע שנים. ובאור הענין כי היה הכתוב ראוי להקדים המועט ואחר כן המרובה והנה זמן עבורה של חיה נ"ב יום והוא אחד משבעה לבהמה שזמן עבורה י"ב חדש, ולפיכך הקדים הכתוב בהמה לחיה לבאר כי כשם שנתקללה הבהמה בשבעה חלקים על החיה כך נתקלל הנחש בשבעה חלקים על הבהמה, והנה ר' יהושע הוכיח כן בתלמוד לאותו המין מן הכתוב הזה והמין לא האמין עד שנסה הדבר ומצא כדבריו וחבט המין את ראשו בקרקע. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Our sages in Bereshit Rabbah 19,1 also approached the verse from this angle when they said: that what had been ערום מכל, now became ארור מכל, “the most wily became the most accursed.” Following an homiletical approach, the sages claim that the serpent’s time of gestation is seven years. The Talmud Bechorot 5 claims that the words “more than any other beasts, etc., and more than any free-roaming animal,” are basically superfluous as if the serpent is more cursed than the domestic animals it is only logical; because of this they concluded that the time of gestation of a serpent is seven years. [Rashi on that statement in the Talmud explains that a domestic animal such as a goat requires seven months of gestation whereas a cat requires only fifty-two days of pregnancy. The relative ratio of domestic animal to free-roaming animal therefore is one of seven to one. If the serpent is proportionately more cursed than even the regular free-roaming animals under normal circumstances (or at least the ones with the longest period of pregnancy), this means that the serpent has to carry its egg for seven years. Ed.] Actually, the Torah should have first mentioned categories of animals which are relatively little cursed, i.e. which have a short period of gestation followed by those animals which have a longer period of gestation. The fact that the Torah reversed this pattern indicates that it wishes to stress something. The matter sounded so hard to believe that we have Rabbi Joshua who indulged an heretic who refused to believe all this by making an experiment which proved that our sages were correct in their assessment. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:14:3) **על גחונך תלך ועפר תאכל.** מדה כנגד מדה הוא השפילם ממעלתם והורידם לעפר לפיכך השפיל קומתו ונתן מזונו עפר. ולא הזכיר בקללתו שיאלם כי קללת האלמות היה קשה מן הכל וע"כ היה מן הראוי להענישו בה, אבל הנחש היה גוף מוכן לפורעניות כמו שהעיד הכתוב ערום מכל חית השדה והיה כלי לקבל הכח הנקשר בו כי הנגלה והנסתר בו אמת וה' שהשפיל קומתו כן השפיל הכח הנקשר בו שהורידו למטה מן הספירות שהן שלש של שלש שלש כי לא אל חפץ רשע הוא לא יגור עמו רע ולכך הוא משולח מכלן משלש מחנות של מעלה כענין המצורע שהוא משולח משלש מחנות של מטה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** על גחונך תלך ועפר תאכל, “you will crawl on your belly and eat dust, etc.” The punishment matched the crime. The serpent had been instrumental in bringing man down from his lofty heights. As a penalty the serpent itself experienced being demoted when compared to its former stature. Whereas the Torah mentions the loss of height by the serpent and the fact that it would henceforth subsist on dust, an inert material, it did not mention the fact that henceforth the serpent would be deprived of its ability to speak. Actually, the loss of that ability would have constituted the most severe part of its curse. If the serpent was not punished by loss of communicative powers there must have been a special reason for this. The fact is that the serpent was predestined for trouble and retribution. The very fact that it was introduced by the Torah as being the most crafty of all the animals of the field predestined it to become Satan’s partner. It manifested visible superiority over the other animals but at the same time also concealed its propensity for evil. When G-d downsized it from its previous lofty and upright posture, He also reduced the power for evil it possessed at the same time. In kabbalistic terms, He reduced it by three times three levels of emanations. For we know from Psalms 5,5 כי לא קל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, “for You are not a G-d Who desires wickedness; evil cannot abide with You.” As a result of such considerations, the serpent was expelled from three regions of three encampment each. [The encampment of the Israelites in the desert consisted of three distinct areas of relative sanctity. Similarly, in the higher regions there are other such groupings of three, each representing different levels of holiness. Our author speaks more about this at the end of his commentary on Parshat Ki Tissa. Ed.] The expulsion of the serpent from such regions may be compared to the expulsion of the person afflicted with the dreaded צרעת, “a skin eczema due to anti-social behaviour,” from the three encampments of the Israelites in the desert. The serpent suffered expulsion from parallel regions in the celestial regions. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:4 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:14:4) **וכבר**ידעת כי הכח ההוא התחיל לספר לשון הרע מבוראו לכך נצטרע ונטרד ממעלתו והבן זה. מכאן אמרו רז"ל תמיד על כל האומר דבר שאינו ראוי או היועץ עצה שאינה הוגנת עפרא בפומיה, כמו שאמר עפרא בפומיה דאיוב והוא העונש הראוי לכל מי שהוא מסית. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** You are familiar with the concept that the power of speech enables those who possess it to spread slander about its Creator. It is only logical therefore that if the punishment were to fit the crime, such creatures had to be deprived of their ability to repeat their sin. This would be accomplished by banning them from areas of sanctity. Our sages have coined the phrase that anyone who tells untruths or gives patently unsound advice, is considered as having dust in his mouth. We find that the Talmud Baba Batra 16 labeled the mouth of Job as consisting of earth as he too slandered his Creator. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:5 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:14:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:14:5) **כל ימי חייך.** יגיד שהעונש הזה לא יזוז ממנו לעולם ואפילו בזמן המשיח אשר תסתלק האיבה שבין האשה ובין הנחש כענין שכתוב (ישעיה יא ח) ושעשע יונק על חור פתן, העונש הזה במאכל העפר לא יזח ממנו עולמית הוא שכתוב (ישעיה סה כה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו, וע"כ אמר כל ימי חייך לרמוז על ימות המשיח וכענין שדרשוהו ז"ל ביציאת מצרים (דברים ט״ז:ג׳) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח וכן אנו יכולין להביא בכאן. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** כל ימי חייך, ”all the days of your life.” The Torah tells us here that this curse would continue throughout the serpent’s lifetime. It would continue even during the messianic era when the enmity between man and beast would subside and, according to Isaiah 11,8 “an infant would play over a viper’s hole”, the serpent would still not become rehabilitated. The punishment of having to eat dust also continues beyond the messianic era as we read in Isaiah 65,25 זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו, “the wolf and the lamb shall graze together, and the lion shall eat straw like the ox; but the serpent’s food shall be earth.” This is the reason the Torah stresses here that the serpent will eat dust כל ימי חייך, “for all the days of your life.” This expression alludes to messianic times. It is similar to Deut 16,3 למען תזכור את יום צאתך ממצרים כל ימי חייך, “in order that you may remember the day that you went out of Egypt all the days of your life.” Our sages interpreted that expression as also applicable to the time of the arrival of the Messiah and beyond, by stressing that if the Torah had not included the word כל “all,” the messianic period would not have been included (Berachot 12). ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:15:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:15:1) **ואיבה אשית.** אין לנו איבה עם הנחש יותר מבשאר שרצים אבל הכתוב ירמוז בנסתר כי גוף הנחש הערום היה כלי מוכן לפורענות לקבל כח הנקשר בו והוא שהחטיא את חוה, וע"י כן נקנסה מיתה על כל זרעה והו האיבה בין הנחש ובין זרעה של חוה, וזהו סוד הלשון שנקרא הנחש שרף כשם שנקרא המלאך שרף ואמר הכתוב (במדבר כא ו) את הנחשים השרפים כי היו תולדות הנחש הקדמוני והבן זה. ומזה אמר הוא ישופך ראש וגו' כי האדם רשאי שיתגבר על יצרו ויכתת אותו בתחלה ואם לא ואתה תשופנו עקב רמז לך שאם לא ישוף האדם את היצר הזה הוא ישופנו בסוף וימיתנו. ומלת עקב רמז ליום המיתה, וכבר ידעת מאמר ז"ל הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואיבה אשית, “and I will put enmity, etc.” Actually, we do not hate the serpent more than any of the other reptiles and creepers. The verse only hints that the body [the very existence, Ed.] of the serpent was already predestined to harbour within it calamity for man, as we indicated in our commentary on the previous verse. This manifested itself when the serpent seduced Chavah and through her death was decreed on the whole species of mankind. This is the deeper reason of the ongoing enmity between human beings and the serpent. We see in the serpent the cause for our eventual death. This is also alluded to by the fact that on another occasion the Torah called the serpent שרף, a name also applicable to the angel of death who is referred to as the angel שרף, in Isaiah 6,6. Another verse where the serpent is referred to as שרף is in Numbers 21,6 את הנחשים השרפים. The reason the snakes were called by that name was that they were direct descendants of the original serpent about which we read here. Therefore the verse continues: הוא ישופך ראש ואתה תשופנה עקב, “he will strike your head, and you will strike at the heel.” In this instance the Torah permits man to attack the animal even if it did not pose an immediate threat to him. The word עקב need not be understood literally, but is an allusion to man’s final day, his death. You are already familiar with what we learned in Baba Batra 16 that serpent-Satan and death are merely different sides of the same coin. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:16:1) **הרבה ארבה עצבונך.** היה ראוי לומר עצבון הרונך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** הרבה ארבה עצבונך, “I will greatly increase your pain, etc.” Actually, the Torah should have written עצבון הרונך“the pain associated with your pregnancy.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:16:2) **אבל**יתכן לפרש כי עצבונך והרונך שני דברים הם. כי ענין העצבון הוא צער האורח שהוא חולי טבעי באשה כענין שאז"ל ראשה ואבריה כבדין עליה, ולפי שהחולי הזה יתמיד לבא עליה מחדש לחדש ע"כ כפל הלשון הרבה ארבה. והריון הוא צער ההריון. בעצב תלדי בנים הוא צער הלידה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It is possible that the two words represent two different experiences. The meaning of the word עצבונך, may be the normal menstrual pains, something that women experience regardless of their being pregnant. Our sages in Niddah 40 have said that at the time of her menstrual cycle a woman’s head and limbs feel exceptionally heavy. Seeing that this is a recurring phenomenon which occurs month after month may have prompted the Torah to repeat the word הרבה ארבה, as if to say “I will make it occur many times.” On the other hand, the word הרונך, “your pregnancy,” includes the pain associated with pregnancy. The pain associated with the actual birth of children is described by the words בעצב תלדי בנים, “you will experience pain when giving birth to children.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:16:3) **ואל אישך תשוקתך.** שאע"פ שהאשה משועבדת ברשות הבעל ומנהג העבד לברוח מן האדון כדי שלא ישתעבד, גזר בזאת שתהיה משתוקקת לבעל ושתרצה להשתעבד לו בהפך מן המנהג. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואל אישך תשוקתך, ”and your craving will be for your husband.” The unusual thing here is that normally, when someone is in a subordinate position such as a slave to a master, the slave tends to use every opportunity to flee from the master. G-d decreed here that the natural orientation of a woman would be the reverse. She would pine for her husband, seek out his presence and nearness. She would be his willing subordinate. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:4 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:16:4) **והוא ימשל בך.** העונש הזה שיהיה הבעל נגיד ומצוה עליה תחת אשר צותה עליו לאכול מן הפרי ועונש זה מדה כנגד מדה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והוא ימשול בך, ”and he will rule over you.” This punishment that the husband would be the dominant figure in the husband-wife relationship and that he would issue instructions to her was decreed as the fitting response to the fact that she had ordered him to eat from the fruit of the tree. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:5 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:16:5) **והנה**הם חמשה קללות באשה. צער האורח, צער ההריון, צער הלידה, ושתהיה משתוקקת אליו, ושיצוה עליה. וכן אמרו עוד חמשה דמים טמאים יש באשה והיה זה כנגד חמשה חלקי תאוות שחטאה בהן באכילת הפרי ואלו הן. ראיית הלב, תאות העין, חמדת השכל, ואכילת הפרי, הנתינה לבעלה. זהו שכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Chavah (woman) was cursed in five different ways. 1) the pain accompanying menstruation. 2) The discomfort experienced during pregnancy. 3) The pain experienced when giving birth. 4) The feeling of being dependent on and having a craving for her husband. 5) Having to accept instructions from him. Our sages also said in Niddah 19 that there are five different kinds of blood which originate in a woman’s body which are ritually unclean. They correspond to five parts of desire which were involved in the sin of eating from the tree. They are 1) looking at the tree and its fruit with her heart; 2) the desire inspired by the eye; 3) the desire to acquire additional intelligence; 4) the actual eating of the fruit; 5) giving of the fruit to her husband. These five parts of the sin are clearly spelled out in verses six and seven. “The woman saw that the tree was good as food, and that is was desirable for the eyes (to behold); that it was designed to obtain insights. She took from its fruit and she ate; she also gave to her husband to eat with her.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:6 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:16:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:16:6) **ובמדרש**הרבה ארבה כל שישנו בהרבה ישנו בארבה. וביאורו בהרב"ה ימים ואז יחיה. ויש בו יותר ג' ימים שהרי שבעה חדשים הם מאתים ועשר אבל הם שלשה ימים של קליטה שכל שכבת זרע שאינו קולט בג' ימים אינו קולט ויום קליטה מן המנין. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** An homiletical approach to the words הרבה ארבה is found in Bereshit Rabbah 20,13 where it is stated כל שישנו בהרבה ישנו בארבה; we may understand this as follows: “whenever an embryo spends an extended period of time within its mother’s womb it will likely become a viable baby.” The numerical value of the letters in the word הרבה add up to 212. If an embryo has been carried by the mother for no less than 212 days it may survive birth unassisted. Actually, 212 days are three days more than seven months. They are accounted for by the three days before true pregnancy commences, i.e. sometimes it takes up to three days for the male sperm to fertilise the female ovum The third day is included in the count of seven months, i.e. 210 days. The word בארבה hints at the differential between these two periods of time. The day when the ovum is fertilised is included in the calculation of the pregnancy. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:17:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:17:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:17:1) **אשר צויתיך לאמר.** הוצרך להוסיף לאמר כלומר שהיה לך להזהיר אפילו על הבהמה ועל החיה שלא יאכלו ממנו ואתה בעצמך אכלת. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אשר צויתיך לאמר, ”which I had commanded you to say, etc.” The addition of the word לאמר is a reminder to Adam that he was supposed to also have cautioned the animals against eating from that tree. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:19:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:19:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:19:1) **ואל עפר תשוב.** הכונה הוא בסוד הכתוב שהזכיר אליהוא על תשובות באנשי און והמשכיל יבין. וזהו שאמר במדרש ואל עפר תשוב תבא אין כתיב כאן אלא תשוב מכאן רמז לתחיית המתים שכבר הזכיר עד שובך. ואפשר לומר ואל עפר תשוב שירמוז לאותו שעתיד לומר ואנכי עפר ואפר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אל עפר תשוב, “and to dust you shall return.” The deeper meaning of this verse is reflected in the words of Elihu to Job in Job 34,36. The intelligent reader will understand what I mean. [Rabbi Chavell, in his annotations, understands the whole return to dust as a preliminary for man’s total rehabilitation from sin, a popular concept in all kabbalistic literature. Ed.] Bereshit Rabbah 20,26 emphasizes that instead of the Torah writing תבא, “you will come,” it wrote תשוב, “you will return.” This is a reference to the eventual resurrection seeing that the words עד שובך אל האדמה already mentioned the first return to dust, original death. We may also see in this wording an allusion to Avraham who had said of himself that he was עפר ואפר, “dust and ashes,” and to whom Adam bequeathed seventy years of his allocated time on earth. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:20:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:20:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:20:1) **ויקרא האדם שם אשתו חוה.** ע"ד הפשט מלת חוה פירושה מדברת מלשון (איוב טו) אחוך שמע לי והיה זה מחכמתו הגדולה בקריאת השמות. וקראה כן כי כן הבין בטבעה שהיא דברנית ומכאן ראוי להיות כל הנשים דברניות. ואמר כי היא היתה אם כל חי כלומר חי המדבר להוציא שאר בעלי חיים שאין להם שכל והדבר אין בהם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויקרא האדם שם אשתו חוה, “Adam called the name of his wife Chavah.” According to the plain meaning of the text the word חוה means “talking,” based on Job 15,17 אחוך שמע לי, “I will hold forth, listen to me.” This was another example of Adam displaying his great wisdom when naming creatures. He immediately realized that woman was prone to talk a lot. The fact that most women are very talkative may have been inherited from the first woman. When Adam added the words כי היא היתה אם כל חי, “for she had become the mother of all חי”, this was a reference to all living creatures equipped with the power of speech. He meant to exclude all the living creatures which did not possess intelligence. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:20:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:20:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:20:2) **וע"ד**המדרש שם אשתו חוה מלשון חויא ומפני שקראה כן לכך נזדווג לה נחש ומכאן למדו רז"ל שהשם גורם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Midrash Bereshit Rabbah 20,11 sees in the word חוה something analogous to חויא, “serpent.” Seeing she was named thus we can understand why the נחש, the male of the species copulated with her. Based on this our sages have taught us that a person’s name has far ranging influence on what happens to the bearer of that name. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:1) **ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור.** ע"ד הפשט עשה להם מלבושים מעולים ונכבדים מעור יתעטפו בהם כל גופם דרך כבוד כי היה כבודם לכלמה אם יעמדו באותן חגורות שעשו להם לכסות בשר ערוה בלבד. ואולי היה העור הזה עור תחש שהיה בימי משה נברא לשעתו לכבודם שיתכסו בו והיה כעין אותו עור תחש שהיה בימי משה שנברא לשעתו לכסות בו הארון וכליו ונגנז אח"כ והיו בו צבעים ומיני גוונים הרבה וכמו שתרגם אונקלוס ססגונא ששש בגוונין הרבה. ודעת רז"ל שהיו לבושים הללו מצויירין שם כל מיני עופות שבעולם ואדם הורישם לקין וכשנהרג קין באו לידו של נמרוד הוא שכתוב הוא היה גבור ציד וגו'. וכשהרג עשו לנמרוד נטלן עשו ממנו והוא שכתוב (בראשית כז טו) את בגדי עשו בנה הגדול החמודות מאי החמודות שחמדן מנמרוד. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור. “The Lord G-d made leather coats for man and his wife.” According to the plain meaning of the text, G-d made superior kinds of garments for them, garments which would cover their entire bodies and which would make them look distinguished. This had become necessary as their inherent dignity had turned to shame (compare Psalms 4,3 עד מה כבודי לכלמה, “how long will my honour be shamed?”) as long as only their genitals were covered by the fig leaves. Perhaps this leather was made from the animal called Tachash which the Jewish people used as a covering for the Tabernacle in the desert . According to Tanchuma on Parshat Terumah 6, the Tachash had been created only for that purpose at the time. Possibly, here too, the animal out of whose hide these coats of Adam and Chavah were made had been created only for that purpose. According to Shabbat 28, the Holy Ark and other vessels of the Tabernacle were wrapped in the skin of the Tachash when they were being transported. Afterwards, these covers were hidden, never to be found again. Apparently this skin was multi-coloured. This would help to make anyone dressed in it look very distinguished. Onkelos translates עור תחש as ססגונא “a multi-coloured skin.” The opinion of our sages appears to be that these garments had pictures of all the birds of the world and that Adam bequeathed them to his son Cain. When Cain was killed, they passed over to Nimrod; this is the meaning of Genesis 10,9 והוא היה גבור ציד “he was a very prodigious hunter.” At the death of Nimrod, these garments became the property of Esau. When the Torah speaks of these valuable garments which Esau entrusted to his mother (Genesis 27,15), the word חמודות, “desirable,” means that Esau (also a hunter) had long desired to obtain these garments from Nimrod. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:2) **וע"ד**המדרש כתנות עור בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור והכוונה שהלבישם הקב"ה מיני מעלות ומאורות מן האור העליון שהיו בגן עדן כעין משה שזכה להן בהר. וממעלת המלביש תוכל ללמוד מעלת הלבוש כי הכוונה בהם לחיות לעולמים ולהיותם כמלאכי השרת. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Now to a homiletical approach. In Bereshit Rabbah 20,29 the copy of the Torah in the possession of Rabbi Meir, had the word “OR” כתנות עור spelled אור, “light.” The meaning of this comment is that G-d dressed Adam and Chavah in clothing consisting of different degrees of “light.” This “light” was a derivative of the אור העליון, “light in the celestial spheres,” similar to the rays of light which Moses’ forehead emitted when he came down from Mount Sinai (Exodus 34,29). In Gan Eden such light still prevailed. The quality of the clothing given to the person so clothed relates in some degree to the quality of He who provides such clothing, in this instance G-d Himself. It was G-d’s intention for this clothing to exist indefinitely and for the wearers to be similar in stature to the angels. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:3) **וילבישם.**ראוי היה שיאמר כתנות עור ללבוש כענין שכתוב (בראשית כ"ח כ') ובגד ללבוש. אבל ע"ד הפשט רצה ליחס פעולת ההלבשה אליו יתברך להורות על אהבתו וחמלתו על יצוריו שאע"פ שחטאו לא זז מחבבן והוא בעצמו השתדל בתקונם ובגמילות חסדים. וכן מצינו שהתנהג כן עם הבנים במדבר יחס פעולת הורדת המן אליו יתברך כענין שכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ואע"פ שחטאו מעין חטאו של אדם לא זז מחבבן ולא ימיש חסדו מהם ולא פסק המן מלירד כבתחלה. וזהו שאמר עזרא (נחמיה ט כ) ומנך לא מנעת מפיהם. מכאן שהיו ראוים למנוע מהם. וכן מצינו בקריעת ים סוף אע"פ שהיה עמהם ע"ז לא נמנע מלקרוע הים שנאמר (זכריה י׳:י״א) ועבר בים צרה זה פסל מיכה. צרה זו ע"ז שנאמר (ישעיה כח כ) והמסכה צרה כהתכנס. והנה כל זה חסדי הש"י וע"ז אמר הכתוב (דניאל ט ז) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וילבישם, “He clothed them.” It would have been more appropriate for the Torah to write כתנות עור ללבוש, ”coats of leather to serve as clothing.” This is the way Yaakov described it when he asked G-d for בגד ללבש, “clothes to wear” in Genesis 28,20. According to the plain meaning of the text the Torah simply wanted to relate the fact that they were being clothed to G-d Himself to show G-d’s loving concern and His pity for His creatures. Even though they had sinned, this did not mean that G-d no longer related to them with feelings of fondness. He, personally, engaged in the act of dressing them. We find that G-d related similarly to the Jewish people in the desert when He personally provided them with manna. G-d is on record with these words that he Himself made the manna rain down from heaven. We read in Exodus 16,4 “Here I will make manna rain down for you from the heaven.” This was in spite of the fact that the Israelites had committed a sin similar to that of Adam and Chavah He did not cease to relate to hem lovingly. He never stopped providing them with manna during all the forty years in spite of grievous sins committed at one time or another. This is what Ezra referred to when he said (Nechemiah 9,20) ומנך לא מנעת מפיהם, “and You did not withhold Your manna from their mouths.” From this we learn that legally speaking, G-d would have been entitled to deny them the manna. We find that G-d performed the miracle of splitting the sea to save the Israelites from the pursuing Egyptians even though there were idolaters among them. This is the meaning of Zechariah 10,11 ועבר בים צרה, “he crossed the sea with an idol.” (Sanhedrin 103 understands the word צרה in that verse as a reference to the idol used by the fake Levite Micah hundreds of years later). All of the items mentioned reflect the love of G-d; this is the meaning of Daniel 9,7 לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים, “Yours, O Lord is the righteousness, and ours is the shamefacedness. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:4 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:4) **וע"ד**המדרש וילבישם בגדי כהונה גדולה הלבישם כתיב הכא וילבישם וכתיב התם וילבישם כתנות. וידוע כי בגדי כהונה גדולה היו שמונה וכן בכתוב של ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם שמונה תיבות הן והבן זה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** From a homiletical point of view, the word וילבישם refers to the priestly garments worn by the High Priest. We have the identical expression in Leviticus 8,13 where Moses is reported as dressing the sons of Aaron in the clothing they wore when performing their priestly functions. It is a well known fact that the High Priest wore eight garments when on duty. When you count the number of words in our verse you will find that it contains eight words. You will appreciate the allusion in this. The word וילבישם is the eighth word in that verse. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:5 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:5) **וע"ד**השכל יש בפרשה הזאת רמז גדול על התורה ועל המצות אשר עיקר בריאת האדם בשבילם, ויש בה רמז לגוף ולנפש וליצה"ר. ויש בה רמז לתחיית המתים ליום הדין, והאיך האדם נשאל על התורה ועל המצות. ויש בה רמז על השכר ועל העונש אשר לגוף ולנפש. גם יש בה עוד רמז לעקירת יצה"ר מן העולם. ועתה אבאר לך ענין הפרשה דרך כלל ותבין הפרט מתוך הכלל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Looking at our verse from a rational-investigative point of view, this paragraph contains definite allusions to the Torah and its commandments for the sake of which man was created. There is also an allusion to body, soul, and the evil urge. We also find in this paragraph allusions to resurrection of the body and to the whole subject of reward and punishment as it applies to both body and soul. There is even an allusion to the eventual removal of the evil urge from the world. Let me now deal with these various allusions in general and you will be able to apply these rules in detail to specific situations. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:6 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:6) **ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.** גן עדן רמז לתורה וכשם שהגן נמשך מעדן כך התורה נמשכת מן החכמה העליונה שהיא עדן ועיקר בריאתו של אדם להיותו מונח בעסק התורה לעבדה ולשמרה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The paragraph begins with ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. “G-d took Adam and placed him in Gan Eden in order to work it and to preserve it.” The words גן עדן are an allusion to the Torah. Just as the garden had its origin in Eden, so the Torah has is origin in the regions of celestial wisdom which is called Eden. The principal reason man was created was in order to preoccupy himself with Torah, i.e. to study it and to observe it. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:7 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:7](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:7) **ויצו ה' אלהים על האדם.** ידוע כי עיקר התורה הם המצות עשה ומצות לא תעשה. וא"כ עץ החיים ועץ הדעת הקבועים בתוך הגן רמז למצות עשה ומצות לא תעשה הקבועים בתוך התורה. והאדם הוא רמז לשכל והשכל לא טוב היותו לבדו כי הוא צריך לכלי שיראה בו פעולותיו ושיהיה לו עזר בקיום התורה והמצות, והכלי הזה הוא החומר וכיון שנברא אדם בגוף ובנפש היה צריך עזר בקיום המין כמו שהגוף עזר לשכל בענינים השכליים והעזר הזה הוא האשה ויש בה רמז לגוף וכן שלמה המשיל החומר לאשה הוא שאמר (משלי ב טו) להצילך מאשה זרה וגו', לפי שהאשה מקבלת הפעולה וכן החומר מקבל הצורות ונושא התמונות. והנחש יש בו רמז ליצה"ר הוא מלשון מנחש כי הוא מנסה את האדם ומפתה אותו והוא המתחיל לדבר עם האשה כלומר עם החומר ותחלת דברי פיהו אף, כי האף והחמה נמשכים מכחו. ובאור דבריו אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן אם שהקב"ה מנע מכם שלא תאכלו מכל תאוות הגוף הלא מנע מכם כל תאוות וכל טובות שבעולם ואיך אפשר שיצוה עליכם כזאת, זהו פיתויו של יצה"ר. ומה שמצאנוהו מדבר עם האשה ולא עם האדם לפי שכל השתדלותו של יצר הרע אינו אלא עם החומר לא עם הכח המשכיל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It follows that the two trees in the centre of the garden, the tree of life and the tree of knowledge, refer to the positive and the negative commandments which are rooted in the Torah. The word האדם is an allusion to intellect an abstract part of man. G-d did not consider it good for this intellect to be alone as it needed an instrument by means of which its achievements could become manifest and which would be his assistant when performing the commandments of the Torah. This instrument would be matter rather than something abstract like the intellect. Seeing that man had been created as a combination of body and spirit it needed a partner in order to ensure the continuity of the species by means of offspring. This is similar to the body being a partner to the intellect in matters pertaining to intellectual pursuits. The helpmate in question was woman. The very name of woman contains an allusion to גוף, body. Solomon compared matter to woman when he said in Proverbs 2,16 להצילך מאשה זרה, “to save you from the alien woman.” He meant that matter by definition is not part of the intellect, but it is necessary in order to become the receptacle of the intellect’s activity. Woman is such an instrument. Matter reflects the form and accepts the shapes the intellect dictates to it. The serpent i.e. נחש, represents an allusion to the evil urge, as we find the word מ-נחש which expresses an attempt to seduce and to put man to a test. The serpent began the dialogue with the woman, i.e. it addressed itself to חומר, matter. It began with the word אף, anger, seeing that anger and wrath are derivatives of the power of Satan. Now to explain what it was exactly that the serpent was saying: אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן, “if G-d has said that you must not eat from any of the trees of the garden, this is equivalent to denying you any physical gratification at all. You would not benefit from all the good things to be found in the world. How could G-d have commanded something like this?” This was typical of the tactics of seduction employed by the evil urge, by Satan. The reason that he serpent spoke with woman and not with man is simply that the evil urge always addresses the physical side of man, i.e. the חומר, the material. It never tries to match wits with the power of the שכל, man’s reason. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:8 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:8](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:8) **ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל.** תשובת החומר. לא מנע ממנו כל תאות הגוף, כי הוא לאכול ולשתות בראנו ולשמור חיי הגוף, אבל הזהירנו ממקצתם שלא נשתמש בהן ושלא נהנה מהן רק לקיום המין ואם באולי נעבור על מצותו תמות הנפש עם הגוף. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Woman said to the serpent: “we may eat from the fruit of the trees of the garden.” This was the reply of the material side of man to its potential seducer; in other words: “we have not been denied gratification of the body by means of the senses when this gratification serves the purpose of maintaining our health by eating and drinking.” She continued: “however, G-d warned us concerning some specific gratification which we are to indulge in only in order to assure the continuity of the species. If we were to transgress that commandment both our body and our soul would die.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:9 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:9](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:9) **ויאמר הנחש אל האשה.** דברי יצר הרע אל החומר. לא מות תמותון, הוסיף בכאן בפתויו ואמר אי אפשר שיהיה זה, כי בעבור הנאות הגוף לא תמותון כי אין אדם יכול לחיות זולתם, כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם. כלומר כל זמן שתהיו משתמשים בהנאות ונמשכים אחר תאוות הגוף תשכילו יותר ותהיה לכם הבחירה והרצון בין טוב לרע. והוסיף עתה ופתה יותר ויותר, אמר תנסו אך הפעם והתחילו להשתמש בהנאות ואז תכירו התועלת כי יפקחו עיניכם ותדעו ותבדילו בין טוב ובין רע ותניחו הרע ותבחרו הטוב. וכונת הנחש היה כי כיון שידעו שזה טוב וזה רע יתפשטו אף ברע. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Thereupon the serpent said to the woman in the classic words of the evil urge which appeals to the physical part of man :לא מות תמותון, “you will surely not die on account of indulging in a physical pleasure as the body cannot exist without such pleasures. G-d knows full well that on the day you eat from this tree your eyes will be opened;” the serpent meant that every time Chavah would indulge in physical pleasures she would grow in intellectual power also and she would experience free choice between good and evil. At this stage, the serpent became even more seductive and said: ”Try only a single time to enjoy the fruit of this tree and you will immediately experience its beneficial effects for your eyes will be opened to new vistas. As soon as you will be able to distinguish between good and evil you will turn away from everything which you have recognised as evil and will pursue only what is good.” What the serpent was hoping for, of course, was that once man would know to separate good from evil, he would also choose evil on occasion. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:10 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:10](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:10) **ותרא האשה,** זו ראיית הלב היא. כלומר הסתכל החומר בענינים הגופנים ונטה אחרי לבו. כי טוב העץ למאכל כי טוב להתעסק בתאות הגופניות. ומלת מאכל כוללת גם תשמיש מלשון (משלי ל כ) אכלה ומחתה פיה. וכי תאוה הוא לעינים כי הלב והעינים סרסורי התאוה וכתיב (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ותקח מפריו ותאכל נתעסק החומר בתאות הגופניות עד שהמשיך אליו הכח המשכיל, זהו ותתן גם לאישה עמה כי כשם שהנחש הקדמוני הטעה את חוה וחוה הטעית לאדם כפשוטן של דברים שאין מקרא יוצא מידי פשוטו כן יצר הרע מטעה את החומר ומפתהו בתענוגי העולם. והחומר יטה אליו הכח המשכיל וימשיכנו לצדו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** When the Torah continues ותרא האשה ”the woman saw, etc., ”this does not refer to “seeing with the eyes,” but to “seeing with the heart.” Woman, who was predominantly חומר, matter, naturally “viewed” matters from a physical, material perspective following the inclines of her heart. As a result she concluded that the tree was good as food, i.e. that it was worth while to preoccupy oneself with the pursuit of physical gratifications. The word מאכל, “food,” in the verse includes gratification of the body through the act of mating. When Solomon describes the temptress in Proverbs 30,20 he writes אכלה ומחתה פיה, “she ate and wiped her mouth, saying: I have done no wrong.” This verse is merely a euphemism for sexual intercourse. The meaning of the words וכי תאוה הוא לעינים, “and it is a source of desire for the eyes,” means that heart and eyes always collaborate before a sin is committed. The eyes are “the brokers” of sin. This is why the Torah warned in Numbers 15,39 ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, “and do not explore after your hearts and after your eyes after which you stray.” ותקח מפריו ותאכל, “she took from its fruit and ate.” This means that woman, i.e. חומר, engrossed herself in physical pleasures until she obtained the new insight and then she gave to her husband. The meaning of the words: “she also gave her husband with her and he ate,” is that just as the serpent had seduced woman it had also seduced man. According to the plain meaning of the text it was Chavah who seduced Adam. After all, we are not allowed to use homiletical material to change the plain meaning of the text, אין מקרא יוצא מידי פשוטו (Shabbat 63). Nonetheless, what the Torah describes here is not only what happened between Adam and Chavah but it describes a blueprint of any future seduction instigated by the evil urge. The first stage of such seduction involves an appeal to the physical part of man to enjoy the pleasures offered by the physical universe. Once the physical part of man has been won over, it will then entice the intellectual part of man to rationalise what the seducer has said. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:11 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:11](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:11) **ותפקחנה עיני שניהם.** מנהג החומר והכח המשכיל כלומר הגוף והנפש, שאחר שחטאו ירגישו חטאם ויכירו חסרונם איך חטאו ואיך נתלבשו בתאות, והוא שאמר ותפקחנה עיני שניהם וידעו. ואין ענין התפקחות זה בחכמה ולא בראיית העין ולא בהשגת שום קנין רק בהעדר קנין כי נפקחו עיניהם והכירו העדר השגתם כי תחלה היו שכליים לא ידעו בתאות כלל ועתה התלבשו בהם. וזהו שאמר וידעו ופי' המלה הזאת המשיכו כח התאות מעץ הדעת. וזהו ותפקחנה עיני שניהם שהשיגו עתה העדר קנינים המעולה שקנו תחלה והוא השכל ועתה חלף מהם כעשיר זה שאבד ממנו עשרו ועתה נפקחו עיניו בהעדר עשרו והכיר עתה גודל מעלתו שהיה לו בתחלה כי אין האדם מכיר ערך הדבר והוא בידו עד שנאבד ממנו. כי ערומים הם ובכח התאוות שהתלבשו בהם גנו הענין מה שלא היו מגנים אותו מתחלה. כן הגוף והנפש ימצאו עצמם ערומים מן השכל ומן הזכות אחרי חטאם ואז ישיבו אל לבם ויתבוננו באזהרות הכתובות בתורה מפי הגבורה והם מתבוששים ונכלמים כבשת גנב כי ימצא על שלא קיימו אותן כמו שנצטוו בתורה הנמשלת לגן. זהו שאמר, וישמעו את קול ה' מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים. והנה האדם כלומר הכח המשכיל הוא נשאל בזה ליום הדין שכל בריות העולם יהיו נקראים לפני המלך, זהו שאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה, באיזה מקום אתה כלומר באיזה מדרגה עלית בקיום התורה והמצות, ותוספת הה"א רמז לה"א חומשי תורה שעליה נשאל ליום הדין כי היה אפשר לכתוב איך בלא ה"א כמו (תהלים קלט ח) ואציעה שאול הנך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ותפקחנה עיני שניהם, “The eyes of both of them were opened, etc.” The Torah simply describes a customary process, involving the intellectual faculties of man, i.e. that after body and soul have sinned they become aware of the wrong they have done, that because of the wrong they have done they have lost stature. They realize that they have allowed their cravings to dominate them. This is the process described here as “their eyes were opened.” This “opening” does not refer to their gaining of additional insights. On the contrary, they now became aware of a failing. When their eyes were “opened,” they realized that they had actually lost something, that instead of achieving something new they had lost something they had previously possessed. They realized how fortunate they had been when they were not enslaved by various physical desires, whereas now they had to struggle to become free of these cravings which had become as indispensable for them as clothing. This is the deeper meaning of the word וידעו, they were drawing on the powers of the עץ הדעת, “the tree which communicated this intimacy with good and evil.” A wealthy man usually does not appreciate all the advantages he enjoys but he takes them for granted. It is only when he is deprived of them that he realizes in retrospect how fortunate he had been while he possessed what is now lost to him. This is precisely what happened to Adam and Chavah. Their “eyes were opened,” they now appreciated what great stature they had possessed prior to their sin. כי ערומים הם, “that they were naked.” The very power of desire which now “clothed them,” made them condemn a certain state which previously they had not seen fit to condemn. As a result of their sin both their bodies as well as their intellects felt exposed, bereft of the protective cover provided by knowledge that one has lived meritoriously. At that point they understood that G-d’s warnings had been justified and they felt ashamed for having transgressed it. Their feelings of shame were like those of a thief who has been found out (compare Jeremiah 2,26).Their feeling of shame and embarrassment included the fact that they had not observed the prohibition of the Torah’s commandments, seeing the Torah was comparable to a garden. This is the meaning of “they heard the sound of the Lord G-d moving about in garden in the breeze of the day; and man and his wife hid himself on account of the Lord G-d.” The word האדם here refers to man’s intellectual powers. The “sound of the voice of the Lord G-d” which the Torah mentions here is a reference to the heavenly tribunal to which all creatures will have to answer after death when they are ordered to appear before the King of Kings. This is the meaning of G-d asking in this verse איכה, “where are you?” G-d referred to the moral level which man had sunk to. In the future, when examining man after his death on earth, He will want to know to what level of Torah study and observance man had risen to during his life on earth. The additional letter ה at the end of the word איכה, is an allusion to the five Books of Moses. We find a similar construction in Psalms 139,8 ואציעה שאול הנך, “and when I descend to Sheol You are there too. The extra letter ה at the end of the word ואציע is a hint that man will be examined for how he related to the five Books of Moses. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:12 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:12](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:12) **ויאמר את קולך שמעתי בגן.** השיב הכח המשכיל, הבנתי כונתך ושמעתי אזהרותיך הכתובות בתורה, ואירא מיום הדין. כי ערום אנכי מן התורה ומן הזכות וזהו שאמר אנכי ולא אמר אני, ואחבא. ואני מתבייש כי דרך המתבייש מאיזה דבר שהוא מתחבא, מי הגיד לך מי היה הסבה שאתה ערום מן הזכות, המן העץ אשר צויתיך אם עברת על מצותי ועשית מה שמנעתי ממך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** When the Torah reports Adam (man) responding את קולך שמעתי בגן, “I have heard the sound of Your voice in the garden,” this was a response by man’s intellectual faculties and is to be understood as if he said “I have understood Your intention when You called out my name and I have heard the warnings which are written in the Torah.” The word ואירא, “I was afraid,” refers to the fear of the Day of Judgment. When Adam added כי עירום אנכי, “for I am naked,” this was an admission that he felt inadequate, had not fulfilled the Torah’s commandments. He had neither Torah study nor Torah-observance which he could cite in defense of his actions. This is the deeper meaning of why he said אנכי instead of אני. [The word is a reference to the first word in the Ten Commandments.] When he added ואחבא, “I hid myself,” it means “I was ashamed.” It is natural for a person who is ashamed of something to hide from the one he is ashamed of. מי הגיד לך , “who has told you?” G-d wanted to know who was the cause that he felt exposed, bereft of merits. המן העץ אשר ציויתיך, “Did you by chance eat from the tree which I commanded you?" Did you violate My commandment and did what I prohibited you to do? ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:13 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:13](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:13) **ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי.** השיב הכח המשכיל, עברתי על מצותיך והסבה הוא החומר כלומר החומר אשר נתת עמדי להיות לי לעזר הוא בטל כונתך והוא גרם לי הצער הגדול הזה וזה טעם היא. ותוספת הה"א שבמלת נתתה כנגד ה' חושים שנמשכים אחר החומר שבהן ממלאים תאותם, בא להאשים את החומר. והשיב הנחש השיאני, כלומר יצה"ר הטעני שעברתי על מצותיך כי החומר לולא יצר הרע לא ידע דבר רע, בא להאשים ליצר הרע וקלל אותו על גחונך תלך, ומפני שעד עתה מלך בכל הבריות והוא שקראו שלמה המלך ע"ה מלך גדול ודרך המלך ללכת בקומה זקופה ע"כ קלל אותו שישפיל גאותו ויתבטל כחו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Adam answered: “the woman that You have given me, etc.” Adam’s intellectual faculties responded to the question saying: “indeed I did violate Your commandment. As to he reason? It was the woman You gave me, i.e. the חמר, the material part of me which violated Your commandment.” She was supposed to be my helpmate and instead Your intention was foiled. She (the חומר, the material part), is the cause that I have experienced this terrible pain.” The reason the Torah added the letter ה at the end of the word נתתה, “You have given,” is an allusion to the five senses which comprise the perceptive powers of the physical part of man, the חומר. In other words, Adam (man) blamed the addition of powerful physical material for his failure. He (his wife, also part of “man,”) added further that the serpent had seduced him (her, respectively). This simply meant that Adam and Chavah blamed the seductive powers of Satan for having been seduced. Their argument was that חומר, physical material, without the addition of the seductive powers of Satan would not be something harmful at all. Thereupon G-d first of all cursed the serpent, read “evil urge,” condemning it to henceforth crawl on its belly; this was a tremendous demotion as up until then the serpent (read Satan) had conducted itself like a king, and even Solomon referred to him a מלך גדול in Kohelet 9,14. It is a mark of a king that he walks upright holding his head erect. The serpent now lost this ability. This brought in its wake a greatly reduced ability of the serpent (read evil urge) to seduce man as it could no longer give itself airs fooling man about its true nature. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:14 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:14](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:14) **ועפר תאכל כל ימי חייך.** כל ימי תחית המתים עפר תאכל לא בשר הבריות. והכונה אם תוכל להחטיא את העפר כי בבריות אין לך רשות. ואיבה אשית. ענין האיבה הזאת הוא רחוק יצה"ר באותו הזמן כי מי שיש ל איבה עם חברו מתרחק ממנו, והכונה שהקב"ה ירחיק בימים ההם בין יצה"ר ובין החומר, כי בני תחית המתים יהיה החומר שלהם זך ונקי סר אל משמעת הנפש אין שטן ואין פגע רע, וזהו ואיבה אשית בינך ובין האשה, רמז לה ברחוק הזה עקור יצה"ר מן העולם ובטול כחו כענין שכתוב (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח. בא להעניש את החומר. זהו אל האשה אמר הרבה ארבה, כלומר כיון שעברת על מצותי ולא נזהרת בפתוי יצה"ר אעניש אותך כי כמו שהרגלת בתאוות הגופניות והרבית השמחה בהבלי העולם כך ארבה לך עונשים ויסורין חרפות ודראון עולם. וזהו כפל הרבה ארבה כי מה שהרבית השמחה והתענוג ארבה לך העונש. בא להעניש את הכח המשכיל, זהו ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך, כלומר נמשכת אל החומר ועברת על מצותי. ארורה האדמה בעבורך, הוסיף לקלל את החומר אשר הכח המשכיל מראה בו פעולותיו. וכנה החומר בלשון אדמה ואמר בעצבון תאכלנה הענישו שלא ימשך החומר לרצונו כל ימי תחית המתים, והנה זאת קללה נמרצת אל הכח המשכיל. וכבר למדנו דניאל ע"ה הענין הזה כי בני תחית המתים לא יהיה ענינם שוה, כי אלו יקומו לשכר ולגמול שאין כמוהו בכל הזמנים ואלו יקומו לעונש גדול שאין לו סוף, הוא שאמר (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. ואמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב כי מאחר שהכח המשכיל נמשך אל החומר הרי סופו לכלות בכלות החומר. ומה שנחתמה פרשה זו בפסוק כתנות עור וילבישם, לפי שהוא מדבר על אותו הכת שהוא לחיי עולם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועפר תאכל כל ימי חייך, “and you shall eat dust as long as you live.” The period of which the Torah speaks is the period of the resurrection when the serpent will no longer be allowed to feed on other creatures as it does nowadays. It was sort of a challenge. We had explained that “to eat means to destroy.” G-d told the serpent, the seducer, Satan, that in the days of the resurrection it would have to restrict its activities to he dust, if indeed it were able to seduce dust to sin. It would no longer be allowed to seduce living creatures. ואיבה אשית, “and I will put enmity, etc.” When you hate someone you keep your distance from that person. The purpose of G-d making enmity between man and Satan (serpent) a natural state of affairs was to ensure that they would keep apart as much as possible. This state of affairs would not be achieved until the days of the resurrection The message is that at that time even the חומר, the material side of man, would be totally pure, not accompanied by any input from Satan. This idyllic state of affairs has been forecast in Kings I 5,18 when Solomon sent a message to Chirom in which he said (amongst other things) ועתה הניח ה' אלוקי לי מסביב, אין שטן ואין פגע רע, “But now the Lord my G-d has given me respite all around; there is no adversary and no one to cause harm.” Our verse is an allusion to the distant future forecasting the destruction of the power of the seducer, the evil urge. Another scriptural reference to that distant future is found in Isaiah 25,8 בלע המות לנצח, “He will destroy death forever.” Next G-d punished the חומר, the representative of everything material, in this instance Chavah He said הרבה ארבה עצבונך וגו' “I will greatly increase your pain, etc.” This means that “because you were not careful to resist the seduction of the evil urge I will punish you. Just as you had had indulged in bodily pleasures and increased your enjoyment of vain values, now you will experience pain even when engaged in fruitful activities such as having children.” This is the reason the words הרבה ארבה appear twice. Again we see the punishment fitting the sin, i.e. you indulged in too much pleasure only in order to suffer too much discomfort. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך, “and to Adam He had said: “because you listened to the voice of your wife, etc.” G-d meant: “you are being punished because you preferred to heed the call of the physical part of man over My commandment.” ארורה האדמה בעבורך, “the earth has now been cursed for your sake.” This was an additional form of cursing the חומר, physical matter, which reflects the productivity of man’s intelligence. This חומר is now being called אדמה, “earth,” G-d added: בעצבון תאכל לחם, “through pain or suffering will you eat bread.” Adam’s punishment was that his intellectual prowess could no longer make the חומר, the physical matter, do its bidding without his encountering opposition. even in the days of resurrection. This was indeed a very harsh curse, and we have already been told in Daniel 12,2 that even during the days of the resurrection not all people will enjoy the same privileges. Some will be resurrected in order to lead a life of infinite duration, whereas others will be resurrected in order to face everlasting shame and abhorrence. This is the meaning of the words: ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ודראון עולם. When G-d added כי עפר אתה ואל עפר תשוב, this was an explanation to Adam that seeing he had allowed the physical part of himself to dominate him it was natural that in the end his intellectual part would share the fate of his חומר and he would die and disintegrate. As far as the concluding words of the entire episode i.e. כתנות עור וילבישם are concerned, they are needed seeing that the Torah had spoken about the future generations during the resurrection who would enjoy infinite life. [Seeing that this generation, i.e. Adam and Chavah, had now forfeited their right to infinite life on earth, these words were reassurance for that future time. Adam and Chavah had repented, hence G-d related to them accordingly. Ed.] ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:15 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21:15](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:21:15) **ויש**לך להסתכל איך העניש את הראשונים שהיו מאותו הכת שהם לחרפות לדראון עולם, ולפי שלא זכו לחיי עולם ושמעו לקול החומר העניש את גופם ואת נפשם ובאותו העונש לא הזכיר בהם שמו יתברך. אבל בכתוב הזה בכת שהם לחיי עולם מזכיר בהם שמו יתברך ואמר ויעש ה' אלהים. והכתוב הזה עבר במקום עתיד כדרך הנבואות. ונראה לי לפרש מלת ויעש במקום הזה בריה חדשה, ואדם ואשתו שבכתוב הזה ירצה בו השכל והנפש, כי אפשר להמשיל הנפש לנקבה והשכל לזכר מפני שהנפש מתלוה אל השכל כמו שהנקבה מתלוה אל הזכר, וכן פי' מורי נ"ר בענין לויתן ובת זוגו שיש בו רמז אל השכל ואל הנפש. והכתוב הזה ירמוז לזמן תחיית המתים ויאמר כי באותו זמן עתיד הקב"ה שיעשה לשכל ולנפש בריה חדשה שיחזיר אליה כתנות עור כלומר הגופות, וזהו שאמר וילבישם. וכן הזכיר הכתוב בענין יצירת האדם (איוב י׳:י״א) עור ובשר תלבישני אף כאן עתיד הקב"ה להלביש הגופות לשכל ולנפש ואז יהיה בריה חדשה שיחדש הקב"ה את עולמו באותו זמן, כענין שאמר הנביא (ישעיהו ס״ו:כ״ב) והארץ החדשה אשר אני עושה. ומצאתי לי עזר ממה שאמרו במדרש (בראשית י״ב:ב׳) ואעשך לגוי גדול. אמר לו הקב"ה הנני בורא לך בריה חדשה כד"א ויעש אלהים את הרקיע. ועוד יכלול כתנות עור כמו שדרשוהו ז"ל כתנות אור כי אלפי"ן ועייני"ן מתחלפים. והכונה שילביש הקב"ה הנפש והגוף יחד במיני מעלות האור העליון כמו שזכה משה ע"ה בהר מפסוק (שמות ל״ג:ז׳) ומשה יקח את האהל שדרשוהו רז"ל מלשון (איוב כ״ט:ג׳) בהלו נרו. וזה לפירוש הראשון שפירשנו האדם ואשתו שיש בו רמז לנפש ולגוף בכל ענין הפרשה, ועל זה אמר וילבישם ולא אמר כתנות עור ללבוש. כי הוא יתברך המלביש אותם, וממעלת המלביש תוכל להבין מעלת הלבוש, והבן. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It pays to look closely at the verses in which G-d’s punishment for Adam and Chavah are described. Whereas G-d’s name is mentioned in connection with the curse of the serpent, the Torah refrains from mentioning G-d’s name in verses 15-19 when the punishment meted out to Adam and Chavah is described. G-d is referred to repeatedly only in the third person as “He.” This teaches that G-d makes every effort to prove that evil never originates with Him. Hence He is careful to dissociate His name from it. By contrast, when it came to describing infinite life in the future as symbolised by the last verse in the paragraph, the Torah makes a point of attributing theseכתנות עור to ה' אלוקים, to G-d personally, directly. This whole verse, although phrased in the past tense, actually is a reference to the future as we find in connection with many prophecies. [According to Nachmanides, the reason for this is to lend emphasis to the prophecy, to assure the reader it is so certain to come true that it may be described as if it had happened already.] I believe that the appropriate translation of the word ויעש in the verse ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, is: “He made something entirely new; He created a new concept.” The words אדם and אשתו are not to be understood literally but refer to the שכל and to the נפש respectively. It is quite possible to think of man and woman in terms of שכל, and נפש respectively, the former the innovative enterprising active force symbolising the male, whereas נפש is a more passive responsive spiritual force and therefore symbolises woman. The נפש accompanies the שכל just like a woman accompanies the male. My revered teacher Rabbi Shlomoh Aderet may his light continue to shine, has similarly explained the matter of Leviathan and its mate, i.e. that these terms are similes for the concepts of שכל and נפש. The verse introduces a vision of a future life on earth after the resurrection. G-d goes on record that when that time arrives He will make a new creation for שכל and נפש. This will be known as כתנות עור, i.e. as “bodies,” The word וילבישם “He dressed them,” means that at that time G-d will provide a body for שכל ונפש who are the first part, the intangible part, in man’s resurrection. We find a parallel concept in Job 10,11 עור ובשר תלבישני, “You will clothe me with skin and flesh.” In our verse too, G-d envisages a future when שכל ונפש will be clothed with a body, as a result of which he will become a new kind of human being. Isaiah 15,22 speaks about a “new earth” in those days. I have found support for my view in Tanchuma on Parshat Lech Lecha where G-d’s promise in Genesis 12,2 ואעשך אותך לגוי גדול, “I will make you into a great nation,” is interpreted as G-d saying to Avraham: “I am going to create for you a new creature.” The word ויעש as describing a new creation has been used already at the very beginning of Genesis (1,7) when the Torah describes the creation of the heavens in these words: ויעש אלוקים את הרקיע, “G-d created the heaven.” A further meaning of the words כתנות עור, “leather coats”, is the exchangeability of the letters ע and א. When we mentioned earlier that the text of Rabbi Meir’s Torah scroll had the word עור spelled with the letter א, the allusion contained in that statement was that אור , “light,” may be a fitting substitute for עור, “skin” as a garment. In the future G-d would clothe שכל ונפש, intelligence and the emotional part of man soul, in a variety of rays of light all derived from the celestial regions. In connection with Moses’ skin radiating light from the celestial regions, our sages interpret the word אהל in Exodus 33,7 ומשה יקח את האהל, “and Moses would take the Tent , etc.” as being analogous to Job 29,3 בהלו נרו עלי ראשי, “when His lamp shone over my head.” This corresponds to my first explanation of the words האדם ואשתו, that the entire paragraph is full of allusions to נפש and גוף, “body and soul,” respectively. This is why the Torah did not write simply ויעש...כתנות עור ללבוש, “He made...leather coats to wear,” but it wrote ויעש...כתנות עור וילבישם. Only G-d Himself is able to bring about this combination of body-soul-intellect as proven by the words “He clothed them.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:22:1) **הן האדם היה כאחד ממנו.** ע"ד הפשט יאמר הקב"ה ממנו כנגד המלאכים. והיה ראוי לומר כאחד מכם ומתוך ענותנותו כלל עצמו עמהם, וכונת הכתוב לומר כי כן מתחלה קודם שחטא אדם היה כלו שכלי אין לו מונע כלל ועתה ירד ממעלתו ונתלבש בתאוות ורצה לדעת טוב ורע. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** הן אדם היה כאחד ממנו, “now that man has become like one of us; etc.” according to the plain meaning of the text the word ממנו, “of Us,” is a reference to the angels. However, if that were the only true explanation the Torah should have written “like one of you.” However, due to G-d’s humility, He wrote “like one of Us.” The real intention of the verse is to say that originally, היה, “he had been,” like one of Us due to his superior intellect and due to this intellect not being hindered by the evil urge. Now, that he had sinned and become possessed of the desires of the flesh, however, he was no longer like “one of Us.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:22:2) **ועתה פן ישלח ידו.** כלומר כיון שחטא וגזרתי עליו מיתה צריך אני למנוע ממנו עץ החיים כדי שלא תתבטל גזרתי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועתה פן ישלח ידו, “and now lest he put forth his hand, etc.” G-d meant that now that He had decreed for man to be mortal there was concern that he would try and neutralize this by eating from the tree of life and assure himself of living forever. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:22:3) **ועל**דרך המדרש הן האדם היה אדם הראשון כבן עשרים שנה וזהו הן האדם היה. מכאן שאין ב"ד של מעלה מענישין עד עשרים שנה. ועל זה נגזר על דור המדבר מבן עשרים שנה ומעלה. וזהו שדרשו רז"ל עשרים לרדוף שרודפים אותו מן השמים להענישו על חטאו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** From a homiletical approach the words הן האדם היה mean “he was like a twenty year old;” [we have a tradition that although man becomes accountable to a human tribunal already at thirteen years of age, he does not become accountable (is not considered mature) to a celestial court until he has attained the age of twenty]. This is the reason that of the generation of Israelites in the desert who had sinned by accepting the majority report of the spies only people over the age of twenty were condemned to die in the desert (Numbers 14,29). Adam’s case was different. Although he had been less than a day old when he ate from the tree of knowledge G-d had punished him as if he were already twenty years old. The Torah therefore tells us here that he had been created with the maturity of a twenty-year old so that he qualified for punishment immediately. Incidentally, the very word היה has a numerical value of 20 so that we have an allusion in the text that Adam was considered at creation as if he were fully mature, the equivalent of a human born by woman after 20 years. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:4 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:22:4) **וטעם**כאחד ממנו דרשו בו רבותינו ז"ל ר' יהודה ור' שמעון אומרים כיחידו של עולם שנאמר (דברים ו) שמע ישראל וגו', רבנן אמרי כגבריאל שנאמר (יחזקאל ט) ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים. כהדין קמצא דלבושיה מניה. ידוע כי יש הפרש בין אחד בסגו"ל לאחד בפת"ח, כי אחד בסגו"ל הוא עומד בעצמו אינו מתאחד עם זולתו שיהיה דומה לו, אבל אחד בפת"ח הוא המתאחד עם זולתו ואינו דומה לו, והיא מלה סמוכה לכיוצא בו כמו (דניאל י) אחד השרים הראשונים. שהוא מתאחד עם שאר ענפי החסד. וכן (בראשית לב) אחד עשר ילדיו. (שם לז) ואחד עשר כוכבים. והפרש זה ידוע היה אצל החכמים האלה. ומה שהבין מזה רבי יהודה כיחידו של עולם נראה לי שדעתו היה לומר כי בספר תורה שאינו נקוד יוכל אדם לקרות כאחד ממנו בסגו"ל. אבל רבנן שאמרו בגבריאל, אמרו כן מפני שלא אמר הכתוב כאחד בסגו"ל ולכך הבינו כאחד כאותו המתאחד עם שאר ענפי הדין כיוצא בו והוא גבריאל. ומה שכתוב בו ואיש אחד בתוכם, אין זה נאמר אלא על דרך העברה, ובאור כהדין קמצא בא לרמוז על כח הרחמים שבו שהמשילו לבדים שהוא בגד לבן, וזהו לשון לבוש הבדים מעוטף בטלית הרחמים, ולומר לך כי אע"פ שהוא שר הגבורה כח הרחמים יש בו לזכות הזכאי ואין כח הרחמים נפרד ממנו כלבוש החגב הזה שהוא מעצמו ואינו זז ממנו לעולם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to the views of Rabbi Yehudah and Rabbi Shimon in Bereshit Rabbah 21,5 the words כאחד ממנו, “like one of Us” mean “like the Unique One in the world.” The word אחד in Deut 6,4 שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, means “the One, the Unique One.” The other Rabbis quoted in that Midrash believed that the word אחד in our verse refers to the archangel Gavriel seeing we have a verse in Ezekiel 9,2 where that angel is referred to as אחד. The full text there is ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הספר במתניו, “and one man amongst them clothed in linen with a slate of the scribe at his hips, etc.” According to Shabbat 55 the man referred to in that verse is the archangel Gavriel. This is based on the emphasis of the verse in Ezekiel on that angel’s “clothing.” Bereshit Rabbah 21,8 understands this as something which is integral to that angel, not something peripheral such as when we describe a human being’s clothing. It is similar to a certain insect called קמצא, snail, whose clothing is an integral part of it. Similarly, Adam’s original clothing (the divine rays of light) were an integral part of him. It is well known that the meaning of the word אחד when spelled with the vowel segol is different from the same word when spelled with the vowel patach. The former is intransitive whereas the latter is transitive, i.e. it is always a genitive, a possessive form. An example of the latter is found in Daniel 10,13 אחד השרים הראשונים, “one of the foremost princes.” Daniel describes the angel Michael as one belonging to the hierarchy of the other angels. We have a similar verse in Genesis 32,23 where the Torah speaks about Yaakov taking his eleven children across the river Yabok. The wording is אחד עשר ילדיו. There are many other examples of the word when spelled with the vowel patach meaning that the “one-ness” of the word אחד is really only relative. In the verse in Ezekiel where the word אחד appears with the vowel segol, however, Rabbi Yehudah views this as justification to compare the angel Gavriel in some respects to the “Unique One of the world,” i.e. G-d. Rabbi Yehudah was of course aware that the Torah scrolls from which we read do not distinguish in the spelling of the word Echad and the word Achad, seeing that there are no vowels shown in the text. It is therefore possible to read our verse as “here man has become like echad of Us,” i.e. “like the Unique One amongst us,” instead of as achad of Us.” The other sages who understand the word “of us,” as referring to the angel Gavriel simply base themselves on the fact that the traditional reading of the verse has the word אחד read as achad, and not as echad. There could not therefore be an allusion here to G-d the Unique One. This still requires that these sages deal with the vocalisation of the verse in Ezekiel where even the angel Gavriel seems to be accorded a status of being “unique,” seeing the word אחד there is vocalised with the vowel segol. We must conclude that they saw in this wording only something metaphorical. They understood the word as symbolising the clothing of the snail we mentioned previously. Just as that clothing is integral to the creature, so, even though the angel Gavriel represents the punishing agency of G-d both when he went to destroy Sodom, as well as in the story in Ezekiel, he has attached to him least a smattering of the attribute of Mercy. This attribute is alluded to by mention of the white linen he is garbed in. The important lesson in all this is that the attribute of Justice even when predominant is always tempered by the attribute of Mercy. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:5 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:22:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:22:5) **ועל**דרך הקבלה הן האדם היה, כמו איש היה, ומשה היה, ומכאן רמז שאין אנחנו בראשונה, ומטעם זה הזכירה התורה לידת הבנים בלשון ידיעה ודע זה. ודעת רבי יהודה האומר כיחידו של עולם אפשר שירמוז לקו האמצעי שהוא כלול מזה ומזה, וזהו סוד הכתוב (שיר ג) עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן. כלומר שהוא בלול במיני גווני אור. ומכאן יתבאר סוד יצירת אדם המורכב משני יצרים וכלול מהם יצר הטוב ויצר הרע, והם הם שאמרו חכמי האמת ע"ה שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם אחד לימינו ואחד לשמאלו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A kabbalistic approach to our verse: The word היה in הן היה האדם is similar to the wordsהיה ומשה in Exodus 3,1, or to איש היה at the beginning of the Book of Job. In both those instances the word היה (as distinct from ויהי) indicates that what is being reported here is not something original, something the like of which had never existed before. This is the reason that the birth of Chavah’s children is reported as the result of והאדם ידע את חוה, “Man had been intimate with Chavah.” This intimacy had occurred previous to the children being born, or better, he had already known how the mechanism of procreation works and had acted accordingly. When Rabbi Yehudah had interpreted the כאחד ממנו as if the word אחד had been vocalised with the vowel segol, he may have seen in the verse an allusion to the קו האמצעי the emanation which combines the attribute of Justice and the attribute of Mercy. This is something unique to G-d, the יחידו של העולם. This may also be the hidden meaning of Song of Songs 3,10 עמודיו עשה כסף, רפידתו זהב מרכבו ארגמן.“ Solomon meant to describe a variety of light (colours). This is also an allusion to the various components which make up a human being, i.e. the יצר הטוב and the יצר הרע, the spiritually positive urge and the spiritually negative urge. Our sages described this by another metaphor when they said in Shabbat 119 that when man returns from the synagogue on Friday night he is accompanied by a “good” angel and by a “bad” angel. The former is on his right side, the latter on his left. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:24:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:24:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:24:1) **את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת.** אחר שגרש אותו משם השכין באותו רוח שבו עץ החיים את הכרובים שהם מלאכי חבלה, ופחד אלהים אשר כנה בלהט החרב כדי שיהיו מחיצה מבדלת בין עץ החיים והאדם. והסתכל איך אמר ואת להט החרב ולא אמר את חרב המתהפכת, וידוע כי הלהט אין בו ממש אבל הוא מקרה נשוא בחרב והוא מפחיד כל המסתכל בו וכל רואיו יפחדו מן המיתה בראותם אותו. והכונה כי הקב"ה שם סבות מונעות לאדם שלא ישיג עץ החיים כדי שלא תתבטל גזרתו. ויתכן לפרש כי הכרובים הם מלאכים הממונים על ז' מדורי גיהנם, וכן מיעוט כרובים שנים ועם הה"א הרי ז', ויהיה באור הכתוב את הכרובים הממונים על להט החרב המתהפכת, כי להט הוא גיהנם שהרשעים מתהפכים בה כבשר בתוך קלחת, וכן דרשו רז"ל להט זו גיהנם ומקום המשפט. וכה"א (מלאכי ג׳:י״ט) ולהט אותם וגו'. וידוע כי המלאכים וגיהנם נבראו קודם לגן עדן שבארץ, שהרי המלאכים וגיהנם נבראו ביום שני וגן עדן שבארץ ביום שלישי, ויש כח ביד האדם לנצח אותם בקיום המצות ולא יהיו מחיצה בינו ובין עץ חיים כלל אבל יתקרב וחי לעולם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת ’”the cherubs and the flashing blade of the sword.” After G-d had expelled man from Gan Eden He placed the “cherubs,” i.e. angels (according to Rashi based on Shemot Rabbah 9,10) in the direction of the tree of life. In this verse the fear of the Lord is expressed by the metaphor להט החרב המתהפכת. The purpose of this was to create a barrier between the tree of life and man. It is noteworthy that the Torah wrote ואת להט החרב instead of simply ואת החרב המתהפכת. It is a well known fact that להט is something intangible, but it is an attribute of חרב, “sword” something very tangible indeed. The combination of the two is something which inspires great fear. Everyone who looks at that spectacle is reminded forcefully of death when he beholds this spectacle. G-d’s intention was to create an atmosphere which would discourage the pursuit of the tree of life and the attainment by man of an infinite life span on earth. G-d did not want His decree that man would be rehabilitated only through the death of his body to become null and void. Another way of understanding the word הכרובים is that it symbolizes the seven angels who preside over the various compartments of Gehinom, hades. The word כרובים is in the plural and the minimal plural is two. The extra letter ה in front equals 5 so that 2+5=7. Based on such an approach, the entire verse may be explained as follows: “The angels who have been placed in charge of Gehinom, the fiery regions where the wicked keep turning themselves over like meat on a spit, i.e. המתהפכת.” Our sages have explained this in similar terms i.e. that the word להט is another word for Gehinom, the place where justice is meted out to man after death. The word appears in that sense in Maleachi 3,19. We have a tradition that both the angels and Gehinom were created on the second day. On the other hand, the Gan Eden on earth was created on the third day. Although man has been created later, he possesses the potential to defeat the forces that were created on the second day through his observance of the Torah’s commandments. When that is the case, there is no barrier between man and the tree of life. On the contrary, then he may approach the tree of life and live forever (compare verse 22) ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:24:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:24:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/3:24:2) **עוד**תדע ותשכיל ממוצא פסוק זה, את הכרובים הם חיות הקדש כמו שכתוב (יחזקאל י׳:כ׳) היא החיה אשר ראיתי וגו' ואדע כי כרובים המה. וידוע כי יש לכל חיה וחיה י"ו פנים, ד' לכל רוח מארבע רוחות העולם ממה שכתוב וד' פנים לאחת, יכלול לכל חיה וכן לכל פן ופן, והרי הם י"ו פנים לכל חיה. והכרובים הללו הם דבר המתלהט מן החר המתהפכת זהו שאמר ואת להט החרב המתהפכת היא חיה של הקב"ה שיש לה י"ו פנים והיא מדת דינו. ותן כל לבך איך קראן להט והוא דבר נשוא בחרב והחרב נושא אותו כי כן חיות הקדש אע"פ שנראות נושאות הכבוד, הכבוד נושא אותן. וכבר ידעת כי רמוזות הן בארבע אותיות שבשם שהן ראשית השכלים, והמעלה העשירית נרמז ביו"ד שבראשית השם, והנשאר בשם כמנין הפנים שיש לכל החיה המגינים עליו מפני החרב המתהפכת לי"ו פנים. ונכרתו לנו בתורה שכתוב בה עץ חיים היא י"ו בריתות כנגדם י"ג בברית מילה ושלש בקבלת התורה ועמהם אנו נצולים מחרבו של הקב"ה מדת דינו של מעלה שעליה נאמר היא מתהלכת בין החיות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** We also learn from this verse, especially the words, את הכרובים, that these angels are the ones we refer to in our prayers as חיות הקדש. These names of the angels are mentioned in Ezekiel 10,20 היא החיה אשר ראיתי....ואדע כי כרובים המה. “This is the Chayah which I have seen,...and I realized that they are the cherubs.” It is a fact familiar to kabbalists that every Chayah has 16 facets, four in each direction of globe, as it is written in Ezekiel 1,6 וארבעה פנים לאחת, “one of them had four faces (facets). Seeing the word פנים consists of the singular פן, the rest is merely a plural ending. Hence four times פן in four directions each time totals 16. These cherubs are something intangible which flashes from the sword which seems in constant motion, turning over and over. This is what is meant by the words ואת להט החרב המתהפכת i.e. G-d’s angel Chayah, the one with 16 facets. This angel symbolizes His attribute of Justice. You must understand how it is possible that this angel is called להט, suggesting it is a great power, whereas according to our verse here this להט appears as something subordinate, an adjective, something “carried” by the sword. This is always the case with the angels called חיות הקדש. Although they appear to be carriers of the glory of G-d, the fact is that the glory of G-d carries them. You have also learned already that the four letters of the Ineffable name of G-d which represent the pinnacle of all intelligence are alluded to here, i.e. the highest of the ten emanations is represented by the letter י at the beginning of G-d’s name and the remaining letters ה-ו-ה correspond in their numerical value (16) to the 16 facets of the חיות הקדש that we have discussed. The Torah which is called עץ החיים, “the tree of life,” has been given to us by means of 16 covenants, 13 of them are mentioned in connection with the ritual of circumcision, whereas the word ברית, covenant, appears three more times in connection with the Torah’s report of the revelation at Mount Sinai where we received the Torah.