## Rabbeinu Bahya, Bereshit ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:1) **בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען (משלי ג, ה)** **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** **בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען, “Trust in the Lord with all your heart, and do not rely on your own insights”** (Proverbs 3,5). ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:2) **שלמה**המלך יזהיר בכתוב הזה (משלי ג) על מדת הבטחון, מפני שהוא מעקרי התורה והמצות. יאמר שיבטח אדם בהקב"ה בכל לבו ולא יבטח ולא ישען על בינתו, והכוונה בזה שאם יורהו שכלו ותלמדהו בינתו לבטוח בעשרו או בכחו וגבורתו, שלא ישען בזה כלל, רק שישים כל בטחונו בהקב"ה שהוא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, ואין כל מעשיו ומחשבותיו כלום בלתי אם יגזור ה' יתעלה, וזהו שכתוב (משלי י״ט:כ״א) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, כי אם אסף עושר לרוב אין לו להחזיק טובה לעצמו כי עשרו לא בא אליו בכחו וקלותו, וכן אמר שלמה ע"ה (קהלת ט׳:י״א) כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עשר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם. וכן אמר עוד (משלי ט״ז:א׳) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, ודבורו אינו בידו כי אם ביד הקב"ה וכל שכן שאר כל המעשים, ולפיכך אין ראוי לו לבטוח ולהשען על בינתו ואין לו לתלות תקותו בהשתדלותו רק בהקב"ה, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים ס״ב:ו׳) אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי. כלומר לא בהשתדלותי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** In this verse King Solomon warns regarding the importance of displaying faith in the Lord. The reason Solomon does so is because faith in the Lord is such a central pillar of Torah and the observance of G’d’s commandments. Solomon means that if a person has been endowed by G’d with intelligence, wealth, physical strength and all the other attributes which are observed amongst successful people, he should not put his trust in any of these attributes. He should put his trust exclusively in G’d. This is what the prophet taught us in Isaiah 44,25 when he said: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, “who turns sages back, and makes nonsense of their knowledge.” All of man’s machinations, his planning, even his deeds amount to nothing unless G’d decrees that they should succeed. If man amassed a great deal of wealth he has no reason to be smug about it and to attribute it to his sagacity. This is precisely what Solomon said in Kohelet 9,11: “the race is not won by the swift, nor the battle by the strong, nor does bread come to the wise, riches to the intelligent, nor favour to the learned; but time and death will happen to them all.” He also said in Proverbs 16,1: “A man may plan with his heart; but the answer of the tongue comes from the Lord.” If even his speech is not (entirely) under his control, how much less can he be in control of matters involving external factors? He therefore has no reason to place his trust in his own insights and other attributes. He must not rely on the efficacy of his diligence, etc., but only on G’d. This is what David meant when he said in Psalms 62,6: “Truly my soul waits quietly for G’d; my deliverance comes from Him.” David contrasted G’d’s input in whatever success he experienced with that of his own effort. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:3) **וידוע**כי בטחונו של אדם מתחלק על שמונה חלקים. **האחד** הוא בתחילת תולדתו בוטח על שדי אמו מפני שהחלב מזונו וחיותו, וכענין שכתוב (תהילים כ״ב:י׳) מבטיחי על שדי אמי. ו**השני** הוא שבוטח אחר כך על אמו להאכילו מה שיערב לו ולהטעימו המתוק לחכו, וכענין שאמר דוד ע"ה (תהילים קל״א:ב׳) אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו. יאמר דוד ע"ה שהיה משוה ומדמה נפשו בבטחון ה' יתברך כגמול הבוטח על אמו. **השלישי** הוא שבוטח על אביו כי אחר שיגדל ותפקחנה עיני שכלו מעט יראה כי הוא ואמו תלוים על אביו, ואביו הוא עיקר ואז יתלה בטחונו באביו. **הרביעי** הוא שיבטח על כחו כאשר יגדל יותר וילמד אי זו מלאכה שתהיה באשר יוכל להתפרנס אז יסיר בטחונו מאביו וישים בטחונו בכחו ותחבולותיו. **החמישי** הוא שיבטח בהקב"ה כאשר יגדל יותר ויתחזק שכלו, ומתוך שיראה שאין כחו ותחבולותיו כלום ויראה חסרון הבריות ופחיתותם וצרכם הגדול לחסדיו יתעלה, אז יסיר בטחונו אשר היה לו בכחו וישים בטחונו בהקב"ה בענינים שאין בידו כח ותחבולה להפיק אותם. כענין צורך גשמים בזמן הזריעה, או אם ילך בים והים הולך וסוער, או במדבר חיות ולסטים, או בישוב והדבר היה בארץ. וכל הענינים האלו וכיוצא בהן שאין לו כח ותחבולה להמלט ישים בטחונו בהקב"ה, ומדרגה זו במדת הבטחון היא טובה אבל אין לה שלמות מפני שהוא כענין שאמר הנביא ע"ה (ירמיהו ב׳:כ״ז) ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו. **הששי** הוא שיבטח בהקב"ה אפילו בדברים שיש לו בהן כח וקצת תחבולה, כגון מי שאפשר לו להתפרנס בסבת מלאכה כבדה שהיא מיגעת הבשר ומחזיר בטחונו להקב"ה שיפרנסהו בענין שיהיה נקל יותר. **השביעי** הוא שיבטח בהקב"ה בכל הסבות כולם בין שתהיה הסבה קשה או קלה. **השמיני** הוא שיבטח בהקב"ה בכל לבו ולא יתלה מחשבתו לסבה מן הסבות רק שירצה במה שהוא רצון הקב"ה, כלומר במה שהוא בריא או חולה עשיר או עני חפשי או אסור בבית האסורים. וכיון שרצון הקב"ה שיהיה לו אחד מן המאורעות והיסורין ההם והוא חפץ לדכאו בהם יש לו לחפוץ בזה ואין לו לבקש סבה, כי אם הוא משתדל ומבקש סבה שינצל מן המאורע ההוא שהוא בו, משים חלק אחד מלבו בבטחון אותה סבה ואיננו בוטח בהקב"ה בטחון שלם בכל לבו, ומי שהוא שלם במדת הבטחון יש עליו לבטוח בהקב"ה בכל לבו שהוא יתעלה בעל הסבות כולן יזמין אליו הסבות כפי מה שיצטרך. כן כתב הרב הגדול החסיד ר' בחיי בן פקודה ז"ל בספר חובת הלבבות שחבר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It is a well known fact (based on the wording in Chovat Halevavot by Bachyah ibn Joseph Pekudah) that man’s confidence is subject to eight stages of developments: At birth, he places all his trust into the breast of his mother who supplies his nourishment. This corresponds to Psalms 22,10 “You have made me secure at my mother’s breast.” As he grows a little older he still relies on his mother to feed him only food which is wholesome, tasty, and nutritious. Concerning this stage in man’s development the psalmist says (Psalms 131,2) “but I have taught myself to be contented like a weaned child with its mother.” What David meant was that his trust in G’d could now be compared to the trust he displayed in his mother during the early years of his childhood. A third stage in man developing reliance on an outside force occurs when he learns to trust his father. The fourth stage is reached when he begins to become self-reliant, trusting his body and his mind, learning how to fend for himself and to earn his livelihood. At that stage in his development he relies less and less on his father and he relies instead on his own machinations. At a fifth stage in his developing maturity he begins to rely on G’d and to and put his faith in Him. He develops this faith in G’d as a result of having experienced that his own machinations are not as reliable as he had thought. By that time in his life he has learned the shortcomings inherent in all creatures and the fact that they cannot be relied on. At that point in his life he learns that trusting in himself is a form of vanity. He will realize that, to quote only one single example, all his efforts as a farmer are doomed unless rain materializes at the proper time, a factor which is controlled exclusively by G’d. This teaches him dependence on G’d’s goodwill. If he is a mariner, he learns that he who controls the winds controls his fate. The sixth stage in man’s developing maturity is reached when he realizes that he is dependent on G’d even in matters not involving external forces such as rain or wind, etc., i.e. when man learns that he overestimated the assessment of his capabilities. He may realize that whereas his own faculties enabled him to wrest a meager livelihood from the earth thanks to backbreaking labor, he is in need of G’d’s help in order to secure a better and less physically exhausting kind of livelihood. The seventh stage of his progressively better appreciation of G’d’s role in his survival and success is reached when he realizes that G’d has a part to play in all his activities. The eighth and final stage in his development is reached when he realizes that only G’d’s input determines his success or failure. He must learn to be happy with whatever G’d has decided should be his fate. He must give G’d credit for his health — or otherwise; he must give G’d all the credit for his wealth — or otherwise. He must appreciate that if G’d saw fit to subject him to trials and tribulations in his life on earth, that G’d had a benevolent purpose in all this, that He has his best interests at heart. G’d is equally active in protecting someone’s freedom or keeping him in jail. Seeing that G’d’s superior wisdom decrees if man is to undergo afflictions of one sort or another, it behooves man to accept such afflictions willingly. He is not to look for “natural” ways to escape such predicaments. If he does so, this demonstrates that his faith in G’d is not absolute but that part of his being is still convinced that he can escape what is decreed for him. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:4 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:4) **ויראה**לי כי מפני זה אמר (משלי ג) בטח אל ה', ולא אמר בה', לבאר שהבטחון השלם בכל לבו הוא שיהיו כל מחשבותיו אל ה', כענין שכתוב (תהילים כ״ה:ט״ו) עיני תמיד אל ה', ואין ראוי לו לצדיק השלם במדת הבטחון לבקש סבה, והעד על זה ענין אליהו, וכמו שהזכרתי בפרשה של מעלה (מלכים א י״ז:ו׳) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר וגו', והקב"ה הזמין לו אותה סבה והוא לא בקש אותה, והנה זאת מדרגה עליונה מאד במדת הבטחון. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It appears to me that when we keep in mind these comments of the author of חובת הלבבות, we can better appreciate why Solomon wrote in Proverbs 3,5: בטח אל ה' בכל לבך, “trust towards G’d with all your heart,” instead of writing בטח בה' בכל לבך, “trust in G’d with all your heart.” He wanted to alert us that a person who truly puts his faith in G’d is someone whose thoughts are oriented only towards G’d. Another example of such a construction is found in Psalms 25,15 עיני תמיד אל ה', “my eyes are ever toward G’d.” We have already mentioned that Elijah was a prime example of someone who did not try and survive by looking for logical means to do so, but that he took refuge in a place where there was no possible chance to find food and that he relied on G’d to provide it for him in His own way. This is the highest level of trust in G’d. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:5 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:5) **והנה**יוסף הצדיק הבוטח בהקב"ה לפי שבקש משר המשקים שיהיה לו סבה שיצא מבית האסורים, לכך לא הגיע למדרגה זו של בטחון ונענש בזה שנשאר שתי שנים יותר בעונש שתי מלות שאמר לו והזכרתני והוצאתני. וזהו שכתוב. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** By asking the Chief of the butlers to intercede on his behalf, righteous Joseph demonstrated that he had not attained the level of trust in G’d which an Elijah demonstrated in his life. As a result Joseph was punished by having to stay in jail two years longer than had been decreed originally. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:6 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:6) **ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאור, מקץ שנתים ימים.** לסוף שנתים שפתר יוסף חלום שר המשקים והאופים היה החלום הזה של פרעה. ודרשו רז"ל כי עכובו בבית האסורים שתי שנים אחרי זאת היה בעונש והזכרתני והוצאתני. וכבר בארתי למעלה כי יוסף הצדיק שם ה' מבטחו בלבד ולא פנה אל שר המשקים רק שיהיה לו סבה מאת ה' יתברך. ואחר שהזכיר שנתים למה הוצרך ימים והרי כתוב (בראשית מ״ה:ו׳) כי זה שנתים הרעב, ולא הזכיר שנתים ימים, אלא למדך כאן שהיו שתי שנים מלאים מיום ליום לכך הוסיף ימים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** **ויהי מקץ שנתים ימים פרעה חולם והנה עומד על היאור, “It was at the end of two years and Pharaoh was dreaming that he was standing above the river (Nile).”** The words שנתים ימים mean two years (not two days). These years were counted from the time Joseph interpreted the dreams of Pharaoh’s two courtiers who were imprisoned with him. On this occasion Pharaoh had a dream. Our sages said that Joseph’s stay in jail had been extended as we mentioned in our commentary on 39,5. This was due to the two words והזכרתני והוצאתני which Joseph permitted himself to say to the Chief of the butlers. We pointed out that these words did not mean that he did not trust in G’d but that he wanted to exploit his relationship to the Chief of the butlers to make him the instrument of G’d for his freedom. Seeing that the Torah speaks of שנתים, “two years,” what was the need to add the words ימים, “days?” When the Torah wanted to tell us that there had been two years of famine it wrote כי זה שנתים הרעב, “for these last two years which have been famine,” (Genesis 45,6), it did not bother to add the words ימים. The point the Torah wanted us to know here by adding the word ימים is that it was precisely two years to the day after Joseph had interpreted the dreams in jail that Pharaoh dreamt his dream of the cows and the ears of corn. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:7 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:7](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:7) **ובמדרש**מקץ שנתים ימים זהו שאמר הכתוב (איוב כ״ח:ג׳) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות, כל דבר ודבר שיצא מפי הקב"ה בקצבה הוא יוצא אפילו הגשמים בקצבה הם יורדין, שהוא קוצב לבריות בראש השנה וכשישראל זוכים יורדין על הצמחים ועל האילנות וכשהם חוטאים הם יורדים על המדברות ועל הימים, זהו שאמר הכתוב קץ שם לחושך, קץ נתן ליציאת מצרים שנאמר (שמות י״ב:מ״א) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו', קץ נתן ליוסף לצאת מבית האסורים שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to a Midrashic approach in Tanchuma Miketz 1 the wording of the Torah here may teach us the following: The words מקץ שנתים ימים are a reminder of Job 28,3: “He sets bounds for darkness, to every limit man probes, to rocks in deepest darkness.” Everything G’d decrees is finite, has a limit. Even the rains emerge after a time-frame has been assigned for them. G’d determines the time frame and the quantity for rain on earth at the beginning of the year. If the Jewish people keep G’d’s laws these rains descend to make the plantings of the Jewish farmer grow by descending upon these fields and orchards in the appropriate quantities at the appropriate time of year. If the Jewish people fail to observe G’d’s commandments, He does not withhold such rains; rather such rains will descend in areas and at times when they do not fulfill the purpose of making the Jewish farmer bring in a good harvest. This is what was implied in the verse in Job 28,3 which we have quoted., i.e. that G’d had set a time limit to the “darkness” the Jewish people experienced when enslaved in Egypt. This is why the Torah in Exodus 12,41 spoke of a קץ, “an end” when it reported ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, “it was at the end of 430 years, on exactly that day that all the hosts of G’d departed from Egypt.” Just as the day of the departure of the Jewish people had been predetermined by G’d, so Joseph’s release from prison had been predetermined by G’d. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:8 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:8](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:8) **ופרעה חולם.** ראוי שיאמר ופרעה מלך מצרים, אבל מפני שהיה החלום הזה בענין היאור והוא היה תחלת מפלתו, גם יש בו רמז למה שעתיד שילקה במים, על כן לא הזכיר בו הכתוב מלכות כי אם השם לבדו. ומפני זה תמצא שיזכיר בכל הפרשה שם פרעה תמיד, ולא תמצא שם כלל מלך מצרים רק בהיות המעלה ליוסף שהזכיר בו הכתוב מלכות לכבוד יוסף, הוא שכתוב (בראשית מא) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים, כי אז הזכיר בו השם והמלכות לבאר כי מעלת יוסף היא סבת מלכותו, כי כל הארץ היתה אובדת לולא עצתו בחכמת פתרונו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The Torah writes ופרעה חולם, “and Pharaoh was dreaming,” instead of writing ופרעה מלך מצרים חולם, “and Pharaoh the King of Egypt was dreaming.” This was an allusion to the future, i.e. that the King of Egypt would be brought down by water, that his fate would be linked to the river Nile. This river was to be the beginning of the ultimate demise of the Egyptian Empire as the foremost Empire of its period at the time of the Exodus of the Israelites. This is the reason why throughout this Parshah Pharaoh is never accorded his title as “the King of Egypt.” The failure of the Torah to mention the name “Pharaoh King of Egypt,” is a compliment to Joseph. The only time Pharaoh’s title is mentioned is when Joseph is described as standing in front of this ruler in 41,26 as in that verse mention of Pharaoh’s title further enhances the phenomenal rise to power by Joseph. It underscores that Joseph’s extraordinary attributes were responsible for Pharaoh retaining his position of power. Had it not been for Joseph and the part he played in strengthening the political power of Pharaoh during the years of famine, his decline would have set in much sooner. The entire land of Egypt, nay even the whole earth, would have been a loser had it not been for the advice proffered by Joseph how to cope with the impending seven years of drought. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:9 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:9](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:9) **ודע**כי החלומות מפני ג' סבות. מפני מאכלים, מפני מחשבות, מפני חזוק הנפש. המאכלים מולידים גסות ומעלין עשן אל המוח, והחלום הבא בסבת זה הכל עניני הבל ודברים בטלים. החלום הבא בסבת מחשבות הוא כשאדם מחשב בהם תדיר, ומכח ציור המחשבה שהוא מחשב בהם ביום יראה אותם בלילה, הוא שכתוב בנבוכדנצר (דניאל ב׳:כ״ט) רעיוניך על משכבך סליקו. והחלום הבא מפני חזוק הנפש הוא האמתי הראוי מכלם שהוא מכחות הנפש, שכח המדמה מצייר בעת השינה הדברים המורגשים שכבר חשב בהם והשיגם בהקיץ וחקקם בדמיונו, ובשעת השינה שההרגשות בטלות הכח הזה מתחזק בו עד שיהיה הענין נדמה לו כאלו ראה אותו בהרגש, והחלום הזה צודק כשהכח המדמה חזק באדם והוא שבא לאדם מבלי שיהרהר בו ושלא על דרך הרגילות כלל, וזו היא נבואה קטנה שאמרו רז"ל שנתנו לשוטים ולתינוקות, מפני שאין להם דעת ולא הטריחו חושיהן בהקיץ להשכיל בדברים המורגשים ולעצור אותם בדמיונם, ולפיכך כל מה שהכח המדמה שלהם ישתלם להם בהקיץ ישתלם להם בעת השינה שהם מדמים דברים אמתיים ומתקיימים, והחלומות שהם מהמין הזה הם באים בין לצדיקים בין לרשעים מבלי שיהרהר אדם בענין זה כלל, ורצה הקב"ה להחלים את פרעה ולהפעים רוחו בחלום ולסכל עצת חרטומיו וחכמיו כדי להעלות את יוסף אל המעלה ההיא. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** You should appreciate that dreams are caused by one or several of three factors. 1) because of the food a person consumed prior to going to sleep. 2) because of certain thoughts which he entertained before dropping off to sleep. 3) in order to reinforce and provide encouragement to a person’s emotional balance. The food a person consumed produces a sense of haughtiness and results in some kind of vapour rising to a person’s brain. Dreams which are engendered through this phenomenon are to be totally disregarded; they do not contain any message to the person who dreams them. When a dream is the continuation, albeit in his subconscious, of thoughts he had entertained on an ongoing basis prior to dropping off to sleep, such dreams are the type which were dreamt by Nebuchadnezzar as mentioned by Daniel 2,29 when he said to the King that his thoughts came to him while he was contemplating the future. Seeing he had done so, G’d used this as the appropriate time to reveal some of the future to the King in his dream. Finally, the third cause of a dream, the cause we have termed חזוק הנפש. This is the kind of dream to which it always pays to pay attention as it is a reflection of the dreamer’s personality. Dreams which are the result of a person’s imagination draw images for him during his sleep of matters which had already been the subject of his thinking and planning during his waking hours, matters which had already coalesced in his planning and thinking. During sleep, when a person’s emotions are not interfering with his thought-processes, the factors which prompted him to pursue a certain course of action while he was fully awake are reinforced and engraved in his imagination. Such dreams are not the result of wishful thinking, but are in the nature of a minor prophetic vision. This is what the sages had in mind when they said (Berachot 57) that a dream is 1/60th prophecy. These kinds of prophecies are granted to young children and feeble minded persons (Baba Batra 12) precisely because their minds have not yet been filled with all kinds of images during their waking hours which would have left an impression on their minds even while they were asleep and as a result of which it would be impossible to tell whether such dreams are inspirational or a continuation of what they thought while awake. Dreams of such a nature are granted both to the righteous and to the wicked; they are not due to the dreamer having been immersed in thoughts of such a nature previously; they are not self-induced. G’d wanted to let Pharaoh have such a dream in order to frustrate his advisers and professional dream-interpreters in order to elevate Joseph to the position of viceroy of Egypt, i.e. King, except in name. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:10 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:10](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:10) **והנה עומד על היאור.** יאור ונהר הכל אחד, וכן תרגם אונקלוס נהרא, ועקר שניהם מלשון אורה, וכן מצינו שהגשמים קראן הכתוב אור שנאמר (איוב ל״ו:ל״ב) על כפים כסה אור, וכתיב (איוב ל״ז:י״א) יפיץ ענן אורו. וטעם הדבר כי הנהרות נעשין ממי גשמים והגשמים בסבת המאורות, ועל כן ראוי ליחס התולדות אל האבות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והנה עומד על היאור, “and here he was standing above the river Nile.” The expression נהר and יאור may be used interchangeably as they mean the same thing. We find this confirmed by Onkelos who translates the word נהרא. The common denominator between both words is אורה, “light.” We find that even the word גשמים “rains” is referred to in terms of אור, “light,” as for instance in Job 36,32 על כפים כסה אור, “Lightning fills His hands,” and Job 37,11 יפיץ ענן אורו, “He also loads the clouds with moisture.” The reason for this interchangeability is the fact that the rivers are composed of rain water and rain water in turn is due to the influence of the luminaries. It is perfectly in order to call the effect by a name similar to its cause just as children are named after the fathers, their causes. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:11 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:1:11](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:1:11) **והיאור** הזה נקרא נילוס שהיה עולה ומשקה את הארץ, כי אין הגשמים יורדים במצרים תדיר. ומה שהזכיר על היאור היה ראוי לומר על שפת היאור, כמו שאמר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאור. וכן פרעה בעצמו בספורו ליוסף הזכיר בחלומי הנני עומד על שפת היאור. **אבל**יתכן לפרש כי לפי שזה ספור התורה גלתה לנו התורה בזה מחשבתו הרעה, כי היה חלומו מענין מחשבתו שהיה עושה עצמו אלוה והיה נילוס יאורו, ומפני זה הזכיר על היאור, ראה בחלומו כי היה שליט על היאור ומושל עליו כענין שכתוב (יחזקאל כ״ט:ג׳) לי יארי ואני עשיתיני. ופרעה בספורו שנה הענין ואמר על שפת היאור, כי היה נבהל בענין החלום והוא שכתוב ותפעם רוחו, ונתבייש לתת גדולה לעצמו שיאמר על היאור ואמר על שפת היאור. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The river in question was called נילוס, Nile, as it rose and provided irrigation for the land which is not being irrigated by rains as Egypt does not enjoy rainfall on a regular basis. What is the reason Pharaoh is described as dreaming that he was standing על היאור, “above the river,” whereas the Torah could have been expected to describe him as standing “on the banks of the river,” as indeed the cows themselves are described as standing on the banks of the river in verse three? In fact, when Pharaoh repeats his dream to Joseph in verse sixteen, he describes himself as standing on the banks of the river not above it. We may deduce from the objective report of the dream in the Torah, that the Torah wanted to portray to us the haughty character of Pharaoh who viewed himself as master of the river, as “standing above it.” When relating his dream to Joseph, he was discreet enough not to make his arrogance so obvious. This is why he changed both this and some other detail of what he had actually dreamt and what he claimed to have dreamt. The Torah was at pains to inform us that the claim that Pharaoh considered the Nile in terms of לי יאורי ואני עשיתיני, “the river Nile is mine and I have made it,” (Ezekiel 29,3) was not a figment of the prophet’s imagination but was reflected even in the dream of a benevolent Pharaoh such as the one with whom we are confronted here. Thus Pharaoh’s confusion at the premonition that the dream portended some disaster may have also been the reason why he soft-pedalled the matter of his standing above the river in his dream. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:2:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:2:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:2:1) **והנה מן היאר עלת שבע פרות.** מחית ארץ מצרים היתה מן היאור, הוא שכתוב (ישעיהו י״ט:ז׳) ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור יבש נדף ואיננו. וכתיב (שם) ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה. וכתיב (שם) ובושו עובדי פשתים שריקות. וכתיב (שם) והיו שתותיה מדכאים וגו'. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** .והנה מן היאור עולות שבע פרות , “and here seven cows were climbing out of the river.” Egypt’s economic base was the river Nile; it provided the key to its food supply. Isaiah 19,7 already commented on this when he said: “bed-rock will be exposed by the river Nile (as a result of drought and its failure to overflow), everything sown by the Nile will wither and blow away, etc.” Isaiah continues: “the fishermen shall lament and all who cast lines shall mourn. The flax workers too shall be dismayed. Her foundation (Egypt’s) shall be crushed, etc.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:2:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:2:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:2:2) **ותרעינה באחו.** הב' נוספת, כמו (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, כי אחו הוא שם העשב עצמו, כמו (איוב ח׳:י״א) ישגא אחו בלי מים, וטעמו ותרעינה אחו כי על שפת היאור היו רועות האחו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ותרעינה באחו, “they grazed on a meadow.” The letter ב in the word באחו, is a prefix and not part of the noun. It is analogous to Proverbs 9,5 לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, “come and eat my bread, drink the wine which I have mixed.” There too the letter ב in both the words בלחמי and ביין are prefixes, the respective nouns being לחם, יין. Here too the noun is אחו, a type of grass (rushes). The meaning of the line then is: “they (the cows) were feeding on a certain type of grass known as “אחו.” Job 8,11 speaks of ישגא אחו בלי מים, “can rushes grow without water?” It is quite plausible that rushes grow along the banks of the river Nile; we know this from Yocheved hiding Moses in such rushes. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:7:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:7:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:7:1) **וייקץ פרעה והנה חלום.** היה לו לומר והנה חלומות, כי שני חלומות היו, חלום הפרות וחלום השבלים, אבל אמר חלום שהוא בעצמו היה מכיר כי שניהם ענין אחד אבל לא היה יודע פתרונם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וייקץ פרעה והנה חלום, “Pharaoh awoke, and here it had been a dream.” Actually, the Torah should have written והנה חלומות, “and here it had been dreams,” seeing that Pharaoh had awoken twice, each time after a different dream. The reason that the Torah wrote חלום, “dream” (sing.) was because Pharaoh himself felt that the two phenomena he had dreamt about were part of one and the same dream. However, he did not understand the message. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:8:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:8:1) **ותפעם רוחו.** היתה מקשקשת בתוכו כפעמון. ובנבוכדנצר נאמר ותתפעם לפי שהיו ב' חלומות חלום הצלם וחלום האילן. חלום הצלם שנאמר (דניאל ב׳:ל״ב) הוא צלמא ראשיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיה די נחש. חלום האילן שנאמר (שם ד) חזי הוית ואלו אילן בגו ארעא ורומיה שגיא. ועוד נאמר בו ותתפעם מפני שנתעלם ממנו החלום והפתרון, הוא שכתוב (שם ב) מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרה נחוא, ענה מלכא ואמר לכשדיא מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון, והן חלמא ופשריה תהחוון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן קדמי להן חלמא ופשריה החוני, ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה, ענה מלכא ואמר מן יציב ידע אנא די עידנא אנתון זבנין כל קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא, די הן חלמא לא תהודענני חדה היא דתכון וגו'. ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנא לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי, ומלתא די מלכא שאל יקירא ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם בישרא לא איתוהי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ותפעם רוחו, “his spirit was agitated.” The use of the word פעם, “bell,” suggests that in his mind alarm bells were ringing. When we encounter a similar reaction to a dream by Nebuchadnezzar in Daniel 2,1 the text there describes the King’s reaction as ותתפעם רוחו, as if two bells rang in his mind.” The reason is that there it was clear that the king had had two separate dreams, each one of which had alarmed him. In that story the king’s agitation was caused also by his failure to recall precisely what it was he had been dreaming (Daniel 2,5) This too reinforced his agitation, hence ותתפעם רוחו instead of ותפעם רוחו. According to the story in Daniel as understood by Tanchuma Miketz 2, the Kings’s agitation was severe as he had forgotten both the dream and its interpretation. The King threatened to execute his interpreters if they failed to give him satisfactory interpretations and helped him recall the substance of the dream, whereas he promised to reward them generously if they came up with an acceptable explanation (Daniel 2,4-9). Naturally, his interpreters could not do so, but they made the mistake of saying that “no man on earth can do so.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:8:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:8:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:8:2) **ודרשו רז"ל** אמרו לו כשהיה ב"ה קיים היה אדם הולך אצל הנביא או אצל בני אהרן הכהנים ושואל באורים ותומים ומגלה לו את הדבר. וזהו רמז הכתוב, שאמר ואחרן, כאלו אמר ואהרן לא איתי די יחוינה, שאותיות אחה"ע מתחלפות. אמר להם נתתם לי עצה להחריבו, מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל, ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. בא דניאל לפני נבוכדנצר אמר לו האיתך כהל להודעתני חלמא די חזית פשרה. אמר לו אין, אמר לו אימתי, אמר לו לא לאחר שלשים יום ולא לעשרים יום, אלא המתן עד הלילה ולבקר אני אומר לך. אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע, ורחמין למבעא מן דקדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to our sages in above mentioned Tanchuma, these Chaldaens told the King that as long as the Holy Temple in Jerusalem (which Nebuchadnezzar had destroyed) had been standing, a person could go to a prophet or to a Priest and enquire from G’d by means of the Urim Vetumim, the breastplate on the breast of the High Priest, that a mystery be revealed to him. This was no longer so, however. The Midrash finds an allusion to the Chaldaens having said this to Nebuchadnezzar in Daniel 2,10-11 when they said: לא איתי אנש, “no man has ever come” (to enquire such a thing). These unnecessary words indicated that at one time one could come to some place to make such enquiries. There is a play on words in the text of Daniel according to which the word ואחרן may be read as ואהרן, seeing that the letters אחה'ע are interchangeable. According to this the word אחרן in Daniel 2,11 is an allusion to Aaron the first High Priest who wore the breastplate with the Urim Vetumim. As already stated the king was very angry at being thwarted in his efforts to have the dream and its meaning recalled, until he was told that there was a Jewish exile who was able to comply with his request. When Daniel told the king what he had dreamt and what it meant, (Daniel 2,29-45) according to the version in Tanchuma, (not mentioned in the Book of Daniel), the king wanted to know when the predictions of his dream would materialise and Daniel told him after having consulted with Chananyah, Mishael and Azaryah. They prayed to G’d so as not to be executed, and they too counted amongst the wise men of the Kingdom. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:8:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:8:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:8:3) **ואין פותר אותם לפרעה.** דרשו רז"ל פרעה ראה החלום ופתרונו עמו וזכר החלום ושכח הפתרון שראה, והיו אומרים לו שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר. ויש לתמוה איך אפשר שלא יוכלו חכמיו הגדולים וחרטומיו להודיע לו פתרון החלום, והדברים מוכיחים שהם מורים שבע שני שבע ושבע שני רעב, שהרי הפרות היו סימן לחרישה כענין שכתוב (משלי י״ד:ד׳) ורב תבואות בכח שור. והשבלים גם כן סימן הקצירה. אבל הכל היה סבה מבעל הסבות יתעלה שסכל עצתם והשיב אחור חכמתם כענין שכתוב (ישעיהו מ״ד:כ״ה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. ומנע מהם הפתרון לבעבור סבב את פני הדבר ולתת גדולה ליוסף, והוא דבר הנביא ע"ה שאמר(ישעיהו י״ט:י״א) אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה. יבאר כי הקב"ה סכל עצתם, זהו שאמר עצה נבערה. וכתיב (שם) איה אפוא חכמיך ויגידו נא לך. הכונה שהיה להם להבין לולא שהקב"ה מנע מהם זאת. ועל זה דרשו רז"ל (משלי י״ד:ו׳) בקש לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל. בקש לץ חכמה ואין זה חכמי פרעה, ודעת לנבון נקל זה יוסף. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואין פותר אותם לפרעה, “there was no one who could interpret them to Pharaoh.” According to a Midrash, Pharaoh had dreamt both the dream and the interpretation but had forgotten the interpretation. The professional dream interpreters in his kingdom suggested that the seven cows and seven ears of corn referred to seven daughters Pharaoh would sire and subsequently bury. We have reason to wonder why these great wise men of Egypt were unable to come up with a better or even the true interpretation of Pharaoh’s dream. An unprejudiced layman would be able to see at a glance that the subject matter of the dream(s) was seven years of abundance followed by seven years of starvation. Clearly, the cows symbolised the ploughing, seeing that the Egyptians used the cows to pull the ploughs, whereas the ears of corn clearly symbolised the harvest that would materialise as a result of the ploughing. We have a verse in Proverbs 14,4 that “a bountiful harvest is due to the strength of the ox.” The failure of Pharaoh’s advisors was all part of G’d’s plan to arrange for Joseph to be elevated to high status. This is why G’d used this opportunity to “turn sages back and make nonsense of their wisdom” (Isaiah 44,25). In Isaiah 19,11 the same prophet recalled this event when he said: “utter fools are the nobles of Tanis; the sagest of Pharaoh’s advisers have made absurd predictions.” The prophet made the point that only through G’d’s intervention could these normally sagacious individuals fail so utterly in recognising what was before their eyes. Our sages in Bereshit Rabbah 89,6 used this incident to explain the meaning of Proverbs 14,6: “a scoffer seeks wisdom in vain; but knowledge comes easily to him who is understanding.” The scoffer referred to by Solomon is Pharaoh, whereas the easily acquired knowledge is a reference to Joseph. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:14:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:14:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:14:1) **ויריצהו מן הבור.** דרשו רז"ל מתוך צרה רוחה מתוך אפלה אורה מתוך נבולן של צדיקים נשיאות, שנאמר (משלי ל) אם נבלת בהתנשא, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שנתרוממו מתוך נבולן, שנאמר (דניאל ג) כפתו בסרבליהון פטישיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא. וכתיב באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו. דניאל הושלך לבור אריות ונצל ונתרומם, שנאמר (דניאל ו) ודניאל דנא הצלח במלכות דריוש. מרדכי כתיב ביה (אסתר ד) וילבש שק ואפר, ונתרומם שנאמר (אסתר ח) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וג'ו, אף כאן ביוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו, וכתיב (קהלת ד) כי מבית הסורים יצא למלוך. וכן דרשו רז"ל בפסוק (שמות א) ועלה מן הארץ מתוך ירידה עליה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וירצהו מן הבור, “and they rushed him from the dungeon.” Tanchuma Miketz 3 applies to this the words of Rabbi Joshua ben Levi “out of a narrowly confined space into a spacious area; from darkness into bright light; from the disgrace suffered by the righteous to princedom.” All of this has been described by Solomon in Proverbs 30,32: with the words “if you have suffered disgrace you will be elevated.” We find that Chananyah, Mishael and Azaryah were similarly elevated after first having suffered disgrace (compare Daniel 3,21-30 where these men are described as being thrown into a fiery furnace only to be saved from the fire miraculously. Subsequently they were elevated to high office). We find that Mordechai, after he had worn sackcloth and ashes to get the Jewish people to become penitents and to head off the evil decree of Haman (Esther 4,1 and 8,15), was subsequently elevated to be the Persian king’s first minister. Even Daniel, who was out of favour with King Darius, was thrown into a den of lions (Daniel 6,18) before being saved and subsequently raised to great influence at the court of said King. He had revealed the impending downfall of the Babylonian Empire to the Persians when he was able to decipher the meaning of the famous “writing on the wall” to King Belshazzar (Daniel 5,16). Joseph’s sudden elevation was similar and is described in Kohelet 4,14 as “from the prison house he emerged to reign,” and in the words of our sages in Shemot Rabbah 1,9, the words ועלה מן הארץ, which Pharaoh said worrying about a sudden rise to power by the Israelites (Exodus 1,10) were also inspired by the recollection of how a Jewish slave had suddenly risen to power in Egypt.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:15:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:15:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:15:1) **ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו.** תבין, מלשון (דברים ו) שמע ישראל שהוא ענין התבוננות, כלומר יש בך כח החכמה והבינה לפתור החלום. וכן אמר בלשאצר לדניאל (דניאל ה׳:ט״ז) ואנה שמעת עליך די תוכל פשרין למפשר וקטרין למשרא. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו, “I have heard it said about you that you only have to hear a dream and you already are able to interpret it.” The word שמע, normally translated as “hear,” really means “to hear and understand.” Already in Deut. 6,6 where Moses said “Hear O Israel the Lord our G’d the Lord is One,” the true meaning of the word שמע is not just “hear!,” but “hear and understand!” Pharaoh meant that Joseph had the intelligence and wisdom to interpret a dream. We find the same expression when Belshazzar said in Daniel 5,16 ואנה שמעת עליך די תוכל, “but I have heard about you that you are able to provide interpretation known to me.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:16:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:16:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:16:1) **בלעדי**השיב יוסף אין כח החכמה והבינה בי אלא חוץ ממני, זהו שאמר בלעדי כלומר זולתי. **אלהים יענה את שלום פרעה.** הכל בא מכח אלהים שהוא בעל הכחות כולן והוא יעזור אותך מצער החלום ופתרונו. והזכיר אלהים כי מאתו המענה בחלומות והיא הה"א האחרונה שבשם. וכן אמר דניאל (דניאל ב׳:ל״ו) ופשרה נאמר קדם מלכא, רמ"ז לוא"ו ה"א, כי במה ידע פשר דבר כי אם בשתי אותיות האחרונות והבן זה. כי ע"כ אמר הוא גלי עמיקתא, כי כן בודאי ה"א וא"ו שבשם גלי עמיקתא מהמשכת שפע הראשית. וכשם שהזכיר יוסף לפרעה בלעדי כך מצינו בדניאל שאמר לנבוכדנצר (דניאל ב׳:ל׳) ואנה לא בחכמה די איתי בי מכל חייא וגו'. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** בלעדי, “this is beyond me!” Joseph replied that the powers of wisdom and understanding were outside of him, personally. The meaning of בלעדי is: “not part of me.” אלו-הים יענה את שלום פרעה, “the Lord will put Pharaoh’s mind at rest.” Joseph attributed all intelligence and wisdom to G’d. He possessed those powers. He would help Pharaoh to emerge serene from what troubled him at that moment. He mentioned the attribute אלו-הים, as it is this attribute which is active when revealing the meaning of dream. The attribute אלוקים is represented by the final letter ה in the tetragram i.e. י-ה-ו-ה. Daniel (2,36) made a similar statement when he said ופשרה נאמר קדם מלכא. He too alluded to the letter ה at the end of the tetragram. He meant that the knowledge to reveal the meaning of dreams reposes in the last two letters of that Holy Name. This is the reason that Daniel added (Daniel 2,22) הוא גלא עמיקתא ומסתרחא, ”for He reveals the deep and the mysterious.” By needlessly repeating the word הוא in that verse he referred to the two letters ה and ו in the tetragram which referred to the One and Only, i.e. א=אחד, which are the source of these mysteries. Just as Joseph had said בלעדי to indicate that though he might verbalise such interpretations the source of that knowledge did not reside within him, so Daniel similarly made this clear when he said to Nebuchadnezzar (Daniel 2,30) ואנה לא בחכמה די איתי בי מכל חייא וגו'. “As for me (this secret was revealed to me) not because I possess more wisdom than any living being, etc.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:16:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:16:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:16:2) **ודע**שאני חושב ענין בחלום פרעה שהוא הולך בשבע על שבע. ידוע כי פרעה ועמו רשעים מאמינים הקדמות כופרים בידיעה ובהשגחה ובחדוש, והיתה דעתם בכל המעשים הנעשים בשפלים שכולם מסורים למקרים ותחת ממשלת כוכבי לכת המנהיגים את העולם, ומתוך שהיה נמשך אחר הטבע והחומר ויסוד העפר כנרמז בשמו הראו לו מן השמים שתי חלומות אלו מתוך שני היסודות הכבדים שהם המים והעפר, שבע פרות עולות מיסוד המים, ושבע שבלים צומחות מיסוד העפר. והרמז בהן לענין שובע ורעב שהוא מופת על ההשגחה בשפלים כמו שנזכר עליהם בראש השנה. ומזה תקנו בתפלה ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע. והענין הזה היה מופת לפרעה מאתו יתברך בענין ההשגחה להודיע כי הוא יתברך המשגיח בעולם היסודות והנותן בו שובע ורעב, והוא השליט המושל על שבעה כוכבי לכת ובידו להגבירם ולהחלישם על פי השכר והעונש. והוצרך להודיע לו זאת לפי שהיה עושה עצמו אלוה והיה אומר כי נילוס הנהר שלו כענין שכתוב (יחזקאל כ״ט:ג׳) לי יארי ואני עשיתני. ומה שהיה החלום מתוך היאור, יגיד מראשית אחרית לרמוז על מפלתו בתחילת עשר מכות שלקה היאור בדם, ועל אחריתו שעתיד ללקות ולהאבד במים אם לא יחזור בו מדרך האמונה הזאת, וכאשר לא שב מרשעו ועמד במרדו באומרו (שמות ה׳:ב׳) מי ה' אשר אשמע בקולו, לקה במים מדה כנגד מדה. ומפני שהיה יוסף יודע אמונתו הרעה הזאת קפץ בתחלת דברו להזכיר לו שם אלהים ואמר בלעדי אלהים, כלומר אין חכמת הפתרון מכחי כי אם מכח אלהים, הוא המחדש והמשגיח והיכול, והוא יענה את שלום פרעה כלומר יתן עזר וסיוע, כי מענה שלום האדם ממנו יתברך לא מצד הכוכבים והמזלות, וראוי לאדם לשום דברתו אליו לא אליהם, כענין שכתוב (איוב ה׳:ח׳) ואל אלהים אשים דברתי. ומזה אמר הכתוב (הושע ב׳:כ״ג-כ״ד) אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ, והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר. יגיד לך הכתוב כי כשם שאין מענה לארץ כלום בלתי מענה השמים כן אין מענה השמים כלום בלתי מענה השם יתעלה, ומזה הזכיר בכאן אלהים יענה. ועל הכוונה הזאת יזכיר יוסף שם אלהים תמיד בכל דבריו, אמר את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. ואמר עוד אשר האלהים עושה הראה את פרעה. ואחר כך אמר כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו. ייחס המעשים לאלהים לבאר כי אין מעשה האדם מסורין לכחות העליונות כמו שהוא סבור כי אם לשם אלהים, ולכך פתח בתחלת דבריו בלעדי אלהים, וסיים בסוף דבורו וממהר האלהים לעשותו, כי היה מדבר עם פרעה הכופר בחדוש העולם במעשה בראשית, וע"כ אחז דרך מעשה בראשית שפתח בראשית ברא אלהים וסיים אשר ברא אלהים לעשות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Personally, I believe that the essence of Pharaoh’s dream was centered in the number seven which recurs so many times. It is a fact that both Pharaoh and all his wicked contemporaries believed in the existence of the universe having preceded G’d. They denied such a thing as G’d supervising the fate of the universe and the fate of man or anything that occurred in the terrestrial part of the universe. They attribute all abnormal occurrences in the terrestrial part of the universe to mere chance, at best dictated by a combination of horoscopic influences presided over by the seven fixed stars (planets), which themselves are not subject to influence by man’s deeds. Pharaoh and the likes of him were thoroughly attached to the forces of nature as even his name already suggests. [The name פרעה consists primarily of the letters עפר, i.e. the raw material man is made of. (Rabbi Chavell)] Seeing that Pharaoh was so closely involved in the raw materials our terrestrial universe is made of G’d showed him two of the major elements of that combination of four elements which make up the raw material of our universe. They are water and dust, (earth). Seven cows emerged from the element water, whereas the seven ears of corn grew out of the element dust, earth. These two elements hold the key to satiety or hunger as the case maybe, subject to G’d’s benevolent supervision of what goes on in our world. Our Rosh Hashanah (Mussaph) prayers concentrate on the fact that on that day G’d determines which country is to suffer famine and which will have plentiful food. This subject, i.e. that decisions pertaining to the earth’s food supply are made in heaven was something revolutionary for Pharaoh. The man who had thought that the seven fixed stars determine what happens in our territorial world was taught in a dream that there is a Power which supervises and directs these seven planets at will if need be. (we have discussed this in greater detail in our commentary on Genesis 1,2) He was taught that G’d may increase or decrease the apparent power of these planets relative to the system of reward and punishment which forms the basis of G’d exercising His supervision of the universe. The reason that Pharaoh had to be taught all this was that up until that point he had thought of the river Nile as his personal property, as we quoted from Ezekiel 29, 3 “the river is mine and I have made it.” The fact that the events in his dream originated in the river are an example of what our sages term מגיד מראשית אחרית, “that G’d allows us a preview of things to come.” In this instance the preview granted to us in this dream of Pharaoh was the eventual collapse of Egypt as a world power after Pharaoh and his army were drowned in the sea a week after having suffered the death of all their firstborn. The Egyptians had been give ample warning to change their concept of the terrestrial universe and the place therein of its Creator. The ten plagues had been designed to wean the Pharaoh of his time of his pagan beliefs. His failure to do so resulted in his downfall. The fact that his downfall was caused by water, the element which he thought was under his control, was a clarion call for other nations to recognise the attribute of G’d we call י-ה-ו-ה, i.e. the attribute which G’d uses to demonstrate that He is totally free, not bound by so-called “laws of nature.” The Pharaoh at the time of the Exodus, while acknowledging the אלו-הים attribute of G’d, had exclaimed: מי ה' אשר אשמע בקולו, “who is this new attribute of G’d that I should have to listen to His voice?” (Exodus 5,2). Joseph, well aware of Pharaoh’s faulty pagan beliefs, first told him that the power to reveal the meanings of dreams did not reside within him but was reserved for the superior power of G’d. By that he meant that there was a power which superseded that of the seven planets whom Pharaoh had thought of as independent forces each supreme in governing different parts of the universe. By saying בלעדי אלוקים, he drew attention to the discriminatory nature in which G’d supervises His universe. By saying that this Power אלוקים was going to put Pharaoh’s mind at ease, he introduced him to G’d the benevolent who deals with people on an individual basis. Pharaoh’s relief would come from G’d not via any of the seven planets. It therefore behooves man not to turn to the stars, the horoscopes, etc., in order to divine his destiny but to turn to his Creator. This is what he meant when he said: “G’d will set Pharaoh’s mind at rest.” This approach to matters concealed from us is illustrated by Job 5,8 when Eliphaz said: ואל אלו-הים אשית דברתי, “and I will direct what I have to say to the Lord.” This is also what prompted Hoseah, quoting G’d, to say (Hoseah 2,23-24) “on that day I will respond; I will respond to the sky, and it shall respond to the earth; and the earth shall respond with new grain and wine and oil.” This verse teaches that just as it is not up to the earth to initiate any response to man’s request and efforts unless it had first been so instructed by G’d, so it would be foolish to direct one’s prayers and efforts to intermediaries. The reason Joseph always uses G’d’s attribute אלו-הים when referring to G’d is that he wanted to underline that what purports to be “natural,” i.e. laws of nature which man thinks he can depend on, is so only as long as the Lord who has created these forces, i.e. אלו-הים continues to direct these forces to operate normally. Seeing that the dream of Pharaoh forecast interference by G’d in these “natural” forces of the earth to produce crops, Joseph added את האלוקים עושה הראה לפרעה, “what G’d is about to do, (i.e. changes in established patterns of nature) He has revealed to Pharaoh.” Afterwards Joseph added that not only had G’d given Pharaoh advance warning of what was about to occur, but He had even provided him with a time frame of when to expect these changes, i.e. beginning immediately. [I believe the author went out of his way to justify the use of the word אלוקים when in reality anything denoting G’d’s interference in the laws of nature is usually credited to His attribute י-ה-ו-ה; in this instance, the fact that Pharaoh did not even acknowledge the existence of Creator who had preceded the creation of this universe had to be acquainted with that fact before he could absorb any lesson about the attribute Hashem. Ed.] When Joseph added כי נכון הדבר מעם האלוקים לעשותו, “for the matter is already ready before G’d and He will proceed forthwith to carry it out,” (verse 32) he again attributed anything that would occur to G’d and not to anything man could do. At the same time he wanted to convince Pharaoh that man is not a robot and acts under compulsion, that everything in his life has not been decreed from above. The words בלעדי אלוקים, contain within them an allusion to the limit of G’d’s power, i.e. the freedom of choice He as accorded to man, something over which G’d has no control. If you will examine Joseph’s word carefully you will find that they parallel the Torah’s report of the story of creation. That report began with the words בראשית ברא אלוקים, ”at the beginning, G’d created, etc.” and ended with the words (Genesis 2,3) אשר ברא אלוקים לעשות, “which G’d had created as an ongoing process.” Joseph commenced with telling Pharaoh that first and foremost there would be an activity by G’d, i.e. את האלוקים עושה, and he concluded with the words האלוקים לעשות exactly like in Genesis 2,3. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:16:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:16:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:16:3) **ותמצא**בפרשה זו ספור שבע פרות ושבע שבלים ג"פ. האחד ספור התורה, והשני ספור פרעה ליוסף, והשלישי ספור יוסף לפרעה, ושלשה פעמים י"ד הם מ"ב, ולא ישאר הספור לבטלה כי נתקיים הכל במצרים, ממה שאמר הנביא (יחזקאל כ״ט:י״א) מצרים תהיה שממה ולא תשב ארבעים שנה. כי שתי שנים התחילו במצרים, שנאמר (בראשית מ״ה:ו׳) כי זה שנתים הרעב, ואחר כך השלימו לארבעים ושנים כחשבון שלשה ספורים שבתורה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** You will find that the number seven appears three times each in connection with both the cows and the ears of corn. Once it appears in the Torah’s report of Pharaoh’s dream, once in the dream as related by Pharaoh, and the third time when Joseph refers to this number when he interprets the dream. When you multiply the number 14 (seven cows plus seven ears of corn) you get the number 14. When you multiply this number by three you get 42, [an allusion to the numerical value of one of the names of G’d, the first 42 letters in the Book of Genesis until the letter ב in ובוהו — Ed.] None of the numbers “seven” mentioned in our passage went to waste, every one of them became historically relevant as pointed out by Ezekiel 29, 10-11: “Assuredly I will deal with you and your channels, and I will reduce the land of Egypt to utter ruin and desolation; from Migdol to Syene all the way to the border with Nubia. No foot of man shall traverse it; it shall remain uninhabited for forty years.” The first two of these forty years occurred during the time of Joseph before Yaakov came to Egypt. The remaining forty years of the prophecy Pharaoh dreamt occurred later on in Egyptian history. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:18:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:18:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:18:1) **בריאות בשר ויפות תואר.** ולמעלה הזכיר יפות מראה ובריאות בשר, וכן הלשון מתחלף במקצת תיבות, כי אין פרעה מספר חלומו ליוסף כמו שראה ממש וכמו שהעידה התורה בספור של מעלה, וע"כ דרשו רז"ל אמר לו יוסף לא ראית בריאות בשר ויפות תואר אלא יפות מראה ובריאות בשר. לא ראית דלות ורעות תואר אלא רעות מראה ודקות בשר. לא ראית מלאות וטובות אלא בריאות וטובות. לא ראית צנומות אלא דקות ושדופות קדים. תמה פרעה ואמר אחרי היית בחלומי, שנאמר אחרי הודיע אלהים וגו'. הוא שאביו מברכו (בראשית מ״ט:כ״ב) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, בין הפרות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** בריאת בשר ויפות מראה, “of healthy flesh and handsome appearance.” When these cows were mentioned in verse two they were described as יפות מראה ובריאות בשר. This is only one of the minor changes in language that we encounter between the objective report of the dream by the Torah and by the more subjective manner in which Pharaoh tells Joseph of the impressions he formed while dreaming. We have already drawn attention to the fact that the Torah described Pharaoh as dreaming that he stood above the river Nile, whereas when he relates his dream he described himself as standing on the banks of the river. This is why according to Tanchuma Miketz 3 Joseph actually corrected Pharaoh saying to him: “you did not see בריאות בשר ויפות תואר, but you saw יפות מראה ובריאות בשר. According to the Midrash, Joseph similarly corrected Pharaoh’s account of what the ears of corn had looked like in his dream. Upon hearing Joseph’s version of his dream, Pharaoh was dumbfounded and was forced to admit that אחרי הודיע אלו-הים אותך את כל זאת, “after G’d has informed you of all this, etc.” (verse 39). He meant that Joseph himself must have been in his dream how else could he have had such detailed knowledge of it. When Yaakov blessed Joseph on his deathbed (Genesis 49,22), he referred to this incident when he said; בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, (freely translated) “Joseph had ample knowledge of the cows, he set his eye on it.” [He meant that Joseph’s rise to power had been occasioned through his intimate knowledge of the meaning of the cows in Pharaoh’s dream. Ed.] ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:32:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:32:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:32:1) **ועל השנות החלום אל פרעה פעמים.** שנשנה שני פעמים בלילה אחד שני חלומות ולא היה אלא חלום אחד. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, “as for the repetition of the dream to Pharaoh twice,” etc. The unusual fact that two dreams were repeated twice in a single night, although they were only one dream. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:32:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:32:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:32:2) **כי נכון הדבר וגו' וממהר האלהים לעשותו.** והחכם רבי אברהם פירש כי השנות החלום בפרות ושבלים לעד כי הדבר נכון וקיים, אבל בעבור כי היה פעמים בלילה אחד לעד כי ממהר האלהים לעשותו. ורבינו חננאל ז"ל כתב, פעמים, מלמד כי הראשון והשני ענין אחד הם, ולמה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים זה השובע, וממהר האלהים לעשותו הרעב אחרי השבע מיד. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר אלוקים לעשותו, “(it means) that the matter is ready and prepared from G’d’s part and that He will carry it out promptly.” Ibn Ezra interprets the meaning of the word השנות as the repeating of two symbols in the dream, i.e. both cows and ears of corn as a sign that the events foreshadowed would occur soon. Rabbeinu Chananel, focusing on the word פעמים, “twice,” wrote that the meaning of that word is that the message of the dream of the cows and the message of the dream of the ears of corn is the same; however the reason the message has been repeated is that the word נכון is a reference to the period of plenty, whereas the words וממהר האלוקים לעשותו “and G’d will hasten to do it,” refer to the famine that is to follow the years of plenty immediately. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:33:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:33:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:33:1) **ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם.** יאמר יצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על הארץ, וזהו וישיתהו על ארץ מצרים כלומר ישיתהו עליון על כל בני ארץ מצרים. ואמר נבון, שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף בידו ולתת להם לחם כדי חיותם למכור המותר לארצות לאסוף ממון לפרעה. ואמר חכם, שידע לקיים התבואה שלא תרקב שיערב בכל מין דבר המקיים אותו בטבעו, ואמר כן בעבור שיבחר בו המלך כי החכם עינו בראשו, כן פירש הרמב"ן ז"ל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, “and now, let Pharaoh seek out a discerning and wise man.” Joseph meant that there was now a need for a discerning and wise man to be appointed as being in charge of the land of Egypt, i.e. וישיתהו על ארץ מצרים, “who would have authority over all the people in Egypt.” He employed the term נבון as an attribute of someone who is discerning enough to establish a fair rationing system, a system which allowed for the sizes of the different families. Such a man, after having provided for the needs of the local population first, could export the surplus to other paying customers. He added the word חכם, “wise,” as an additional attribute of such an economic czar to describe someone who knew how to prevent the stored surpluses of the next seven years from rotting or otherwise becoming unfit to eat. Joseph’s suggestions were designed to promote his own appointment to this position. According to Nachmanides, Joseph displayed the truism of Solomon’s statement (Kohelet 2,14) that החכם עיניו בראשו, “the wise man has eyes in his head.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:34:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:34:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:34:1) **יעשה פרעה.** אחד שליט עליהם ואותו השליט יפקד פקידים, כי לא יוכל עשוהו לבדו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** יעשה פרעה, “let Pharaoh proceed, etc.” to appoint a single ruler over these various civil servants,” i.e. the officials whom Pharaoh would appoint. Clearly, the שליט, would have to appoint officials as he could not possibly perform all this work by himself. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:34:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:34:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:34:2) **וחמש את ארץ מצרים.** שיטול מכל בעלי הבית תבואות חלק אחד מחמשה. או פירושו יזרזם מלשון (שמות י״ג:י״ח) וחמשים עלו בני ישראל וגו'. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וחמש את ארץ מצרים, “let him set aside one fifth of all (the grain) growing during the seven years of plenty.” The economic czar was to confiscate 20% of every farmer’s harvest. An alternate meaning of the word וחמש could be “let this economic czar urge the people to gather, etc.” The word then would resemble the word חמושים עלו בני ישראל, in Exodus 13,18 meaning: “in a pioneering spirit.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:35:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:35:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:35:1) **ויקבצו את כל אכל.** הוא החמישית, ואמר את כל אוכל שיטלו אותו מן החטים ומן השעורים והכוסמין ושבולת שועל ושיפון ואורז ודוחן וכיוצא בהם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויקבצו את כל אוכל, “and let them gather in all the food, etc.” the words “all the food,” refer to the 20% of the crops to be taxed by Pharaoh. The words “all the food,” mean that 20% of each type of harvest such as wheat, rye, corn and barley were to be taxed and collected to be stored. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:35:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:35:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:35:2) **ויצברו בר.** לשון צבירה הוא תחת הקרקע, שנאמר (איוב כ״ז:ט״ז) אם יצבור כעפר כסף. נתן לו עצה לטמון תחת הקרקע וגם לעצור בחדרים על הקרקע, כי לשון צבירה כולל את הכל, מלשון (שמות ח׳:י׳) ויצברו אותם חמרים חמרים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויצברו בר, “and they will amass grain.” The expression צבר used here by the Torah refers to underground storage. We find a comparison between עפר, earth, dust, in Job 27,16 אם יצבר כעפר כסף, “if he were to pile up silver like dust.” Joseph suggested to Pharaoh to store grain both above ground in grain elevators as well as below ground. The expression צבירה includes both kinds of storage. We find the expression occurring when the Egyptians piled up the frogs into great heaps in Exodus 8,10. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:35:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:35:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:35:3) **תחת יד פרעה.** ברשותו ובאוצרותיו. **אוכל בערים.** כל מאכל הנצבר יהיה מצניעו באותה העיר. **ושמרו** כלומר והוא שיהיה דבר המשתמר לאכילה זמן מרובה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** תחת יד פרעה “under Pharaoh’s control.” under Pharaoh’s control and in storage-houses owned by him. אוכל בערים, “food in the cities.” Produce grown near certain cities should be stored within these cities. ושמרו, “and they are to guard and protect” the grain is to be brought into these storage houses in a condition which makes it fit to store for an extended period. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:36:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:36:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:36:1) **והיה האכל לפקדון.** כשם שהפקדון הוא לבעליו בכל מקום כך יהיה זה פקדון שמור לאכילת בעליו לצורך הארץ לשבע שני הרעב אשר תהיינה בארץ מצרים, כדי שלא תכרת הארץ ברעב כאשר לא מתו הפרות בכחישותן. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והיה האוכל לפקדון, “the food shall serve as a reserve.” The word פקדון is used here in the same sense as elsewhere when someone is given something to guard on behalf of a third party. The food stored was to be stored on behalf of the farmers who grew it. The objective was to forestall that the land would perish as had the seven undernourished cows in Pharaoh’s dream. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:37:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:37:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:37:1) **וייטב הדבר בעיני פרעה.** ראו כי עצה טובה היתה ותועלת רב למלך ולגדולי המלכות ולדלת הארץ ע"כ מצא חן והודו לדבריו. ועליו אמר שלמה (משלי כ״ב:י״א) אוהב טהור לב חן שפתיו רעהו מלך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ובעיני כל עבדיו וייטב הדבר בעיני פרעה, “the matter (advice) was viewed favourably by Pharaoh and by all his servants.” Pharaoh’s servants realised that Joseph’s advice to Pharaoh was sound and that the Royal Palace, the wealthy classes as well as the poor in Egypt stood to gain from following Joseph’s advice. This is why they concurred and expressed their approval of the plan Joseph had outlined. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:38:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:38:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:38:1) **הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו.** כן מצינו בנבוכדנצר שאמר לדניאל (דניאל ד׳:ו׳) די אנא ידעת די רוח אלהין קדישין בך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** הנמצא כזה איש אשר רוח אלו-הים בו, “can we find a man so filled with the spirit of G’d?” We find something very similar in Daniel 4,6 after Daniel had interpreted the dream of Nebuchadnezzar. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:39:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:39:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:39:1) **אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת.** את כל החכמה הזאת, אתה אמרת ירא פרעה איש נבון וחכם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אחרי הודיע אלו-הים אותך את כל זאת, “after the Lord has informed you of all this.” Pharaoh referred to Joseph’s wisdom rather than to his knowledge as a prophet in predicting the onset of the seven good years, etc. He added: “seeing that you advised me to appoint a discerning and wise man it stands to reason that seeing that — ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:39:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:39:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:39:2) **אין נבון וחכם כמוך.** מאשר נתישב בלבם הפתרון והיה בכל דבריו אלה נתון עצת חכמה היה הדבר בעיניהם כאלו בא הכל כבר. וע"כ אמר אחרי הודיע בלשון עבר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אין נבון וחכם כמוך "there is none more discerning and wise than yourself, etc." — you will be this person.” Pharaoh and his advisors were so impressed that they acted as if Joseph’s prediction had already come true. This explains the word הודיע in the past tense. [After all, until it had come true how did they know that Joseph’s information had been divinely inspired? Ed.] ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:40:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:40:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:40:1) **ועל פיך ישק כל עמי.** יתפרנס. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועל פיך ישק כל עמי, “and by your command my whole nation will be sustained.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:40:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:40:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:40:2) **רק הכסא.** שיהיו קורין לי מלך. כסא לשון מלך וכן (מלכים א א׳:ל״ז) ויגדל את כסאו. ואמר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** רק הכסא, “only by the throne, etc.” Pharaoh meant by this that he would be the titular head of state, i.e. that the people would call him “King.” We find in Kings I 1,37 ויגדל את כסאו, “may he make his (Solomon’s) ‘throne’ greater than that of his father.” This too is a reference to Solomon’s reputation as a great king being established. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:41:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:41:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:41:1) **ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים.** וכן מצינו בדניאל (דניאל ב׳:מ״ז-מ״ח) אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב ליה והשלטיה על כל מדינת בבל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים, “here I have appointed you over the whole of the land of Egypt.” We find a parallel expression also in Daniel 2,48 אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב ליה והשליטה על כל מדינת בבל. “The king then elevated Daniel and gave him many gifts, and made him the governor of the whole province of Babylon.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:42:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:42:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:42:1) **ויסר פרעה את טבעתו.** מסר לו חותמו שהוא חותם בו למנות שרים ולהוריד שרים משררותם, כענין שכתוב (אסתר ח) וחתמו בטבעת המלך. ובגדי שש הוא מלבוש המלכים במצרים. ורביד הזהב הוא המניכא דדהבא. ומרכבת המשנה היא מרכבה שרוכב בה המשנה של מלך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויסר פרעה את טבעתו, “Pharaoh removed his ring, etc.” He handed Joseph his signet ring with which he appointed ministers or relieved them of their authority. The בגדי שש, “linen garments,” of which the verse tells us were worn by kings in Egypt. The רביד הזהב, the “golden chain” mentioned in this verse is called מניכא דדהבה by Onkelos, i.e. a golden badge of office. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:43:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:43:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:43:1) **ויקראו לפניו אברך.** משפטו הברך, אותיות אהו"י מתחלפות. ודרשו רז"ל אברך אב בחכמה רך בשנים. וכתיב בדוד (שמואל ב ג׳:ל״ט) ואנכי היום רך ומשוח מלך, והוא שתי מלות אב ורך, כמו פרחח פרי חח. עבטיט עב טיט. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויקראו לפניו "אברך". They called out before him Avrech!” The meaning of the word אברך is the same as הברך, “the knee.” The letters א and ה are part of the group אחה'ע letters which are interchangeable. Our sages in Bereshit Rabbah 90,3 claim that the word is a composite of the two words אב ורך, “a father-figure though young in years.” There are other examples of the word רך meaning young in years, such as Samuel II 3,39 ואנכי היום רך ומשוח מלך, “and although young in years I have today been anointed king.” Other words which are composites of two words are: פרחה, which is composed of פרי חח; the word עבטיט is a composite of עב טיט. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:43:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:43:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:43:2) ויש שפירשו עוד **אברך** שתי מלות מלשון אב ואדון. מלשון האמור בהורדוס לא ריכא, ולא בר ריכא, לפי שהיה תחילתו עבד ועלה למלכות. גם מלשון התרגום יודע ציד, נחשירכן. כלומר נחש רכן, מנחש אדון, כי רוב אנשי הציד מנחשים הם. אף ע"פ שהתרגום המדוקדק נחשידכן מלשון רז"ל הכא במאי עסקינן בגברא שדכא, כלומר אדם בטל שיש לו מנוחה מכל אומנות, ותרגום והארץ שקטה ממלחמה (יהושע י״א:כ״ג) שדכה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Some commentators understand the word אברך as being composed of the two words אב ואדון, (a translation from the Aramaic) This is based on Baba Batra 4 in which King Herod is described as לא ריכא ולא בר ריכא, “neither a king nor the son of a king.” This was because Herod was born a slave rising to the position of king. The translation of Genesis 25,27 יודע ציד by Onkelos as “a shrewd man,” נחשירכן, i.e. נחש רכן is an example of two words being combined into one. Most hunters are relying on shrewdness to lure their prey. While the more accurate versions of the Targum have the word נחשידכן, based on Baba Batra 139 (compare ערוך), in this instance we are dealing with גברא שדכא, a person who is inactive, without regular occupation. We encounter the word having such a meaning in Joshua 11,23 והארץ שקטה ממלחמה, “the land had rest from war,” which is rendered as וארעא שדוכת מלמעבד קרבא by the Targum. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:43:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:43:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:43:3) **ונתון אותו על כל ארץ מצרים.** כך היו מכריזין לפניו: זהו שנתנו מלך על כל ארץ מצרים. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:44:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:44:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:44:1) **אני פרעה.** אני לבדי מוציא, מתחת רשותך כמו שאמרתי רק הכסא אגדל ממך, אבל הכל תחת רשותך ובלעדיך לא יהא רשות לשום אדם להרים ידו להחזיק בכלי זיין או להרים רגלו לרכוב על סוס בלא רשותך בכל ארץ מצרים. והוא דעת אונקלוס. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אני פרעה, “I am Pharaoh.” He meant: “I alone am not subject to your authority.” Basically, this was a repetition of the previous statement רק הכסא אגדל ממך, “I will be greater than you only by reason of my occupying the throne.” According to Onkelos Joseph’s authority embraced all aspects of people’s lives in Egypt, so that no one was even allowed to bear arms unless he had Joseph’s approval. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:45:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:45:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:45:1) **צפנת פענח.** מגלה צפונות, ואין לו חבר במקרא, אבל מצינו בתפלת יוצר המפענח נעלמים. ולפ"ז היה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו, וכן בתיה בתו קראו שם למשה רבינו בלשון הקודש על שם כי מן המים משיתיהו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** צפנת פענח, “the one who reveals secrets.” This word does not appear a second time in Scripture. We do, however, encounter this word in the נשמת prayer recited on Sabbath mornings where the expression is המפענח נעלמים, [the subject being G’d, not man. Ed.] This gives us reason to believe that the King (Pharaoh) was familiar with the language spoken in nearby Canaan. When Batya, a daughter of a later Pharaoh, named Moses משה, paraphrasing the Hebrew words כי מן המים משיתיהו “for I have pulled him from the water,” (Exodus 2,10) this also indicates that she was familiar with the language spoken by the Hebrews. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:45:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:45:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:45:2) **בת פוטי פרע כהן און.** דרשו רז"ל פוטיפרע הוא פוטיפר ונקרא פוטיפר על שם שפיטם פרים ועגלים לע"ז, וזהו לשון פוטיפר מפטם פר, והוא נקרא פוטיפר, ונקרא פוטיפרע על שם שנסתרס מאליו לפי שלקח את יוסף למשכב זכור. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** בת פוטי פרע כהן און, “a daughter of Poti-Phera, the Priest of On.” According to Bereshit Rabbah 86,3 this man was identical with Joseph’s former master Potiphar. The reason he was called פוטיפר was that he was פטם פרים ועגלים לעבודה זרה, “fattening oxen and calves in order that they be offered as sacrificial animals in pagan rites (מפטם פר).” In addition, he was called פוטי-פרע because he had become castrated (without surgical incision) as a penalty for wanting to use Joseph for homosexual practices. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:45:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:45:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:45:3) **ודעתי**לומר כי פוטיפרע היה שר משרי פרעה וכאשר נסתרס ושנו את שמו פוטיפרע נתבייש בדבר ונעשה כומר בבית ע"ז, וזהו שכתוב בו כהן און האלוה שלו הוא און, וכן מצינו ביתרו שכתוב כהן מדין, ופירושו כומר לפי שהיה מפטם עגלים לע"ז. ואמרו במדרש כי אסנת בת דינה היתה משכם בן חמור, ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד לכך נקראת אסנת, מה עשה יעקב קשר לה כתב בצוארה וכתוב בו כל המדבק ביך מדבק בזרעו של יעקב. ויוסף שנשאה ראה הכתב ההוא והצניעו, והוא שאמר לאביו (בראשית מח) בני הם אשר נתן לי אלהים בזה הראה לו הכתב הזה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The Midrash may have had in mind that although originally Potiphar was a powerful minister at Pharaoh’s court, he was embarrassed after becoming sexually impotent and decided to join a fraternity of the Priesthood. At that time his name was changed to פוטי פרע (two words). The word און describes the deity which this fraternity of Priests worshipped. We find something analogous in connection with יתרו, Yethro, whom the Torah refers to as כהן מדין “a Priest of Midian.” (Exodus 3,1) There too the word כהן means “clergy,” seeing he too (at that time) was fattening calves in preparation for slaughtering them to pagan deities (Sanhedrin 82). We are told in Pirke d'Rabbi Eliezer chapter 38 that Ossnat, Joseph’s wife, was the daughter of Dinah who had been raped by Shechem the son of Chamor. Yaakov had expelled her from his home and had arranged for her to live amongst some bushes. This is why she was called אסנת, from the word סנה, “bush”. When arranging for her to live near that bush Yaakov attached a note around her neck on which was written: “anyone who attaches himself to you thereby will become part of Yaakov’s family.” When Joseph saw this note he went and hid it. This is why when his father asked him who the lads were whom he had brought with him to be blessed, (Genesis 48,9) he said: “they are my sons whom the Lord gave me in this place.” He showed his father the note and what had been written thereon. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:45:4 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:45:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:45:4) ומה שכתוב **בת פוטיפרע**, מפני שגדלה בביתו, שכן דרשו רז"ל כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** בת פוטי פרע, she was described as “daughter of Potiphar” because she had been raised in Potiphar’s house. She was so named in accordance with Sanhedrin 19 that anyone who raises an orphan in his home is deemed to have given birth to that person.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:47:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:47:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:47:1) **ותעש הארץ.** תבואה בשבע שני השבע. לשון עשיה בכאן לשון רבוי הוא ובא ללמד שהקב"ה צוה את הברכה בתבואה, שכן מצינו לשון עשיה בענין התבואה שנאמר (ויקרא כה) וצויתי את ברכתי לכם וגו' ועשת את התבואה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ותעש הארץ. “the earth produced.” This is a reference to the crops the earth produced during the seven years of plenty The root עשה is often associated with crops as we find in Leviticus 25,21 וצויתי את ברכתי לכם ...ועשת את התבואה, “and I will direct My blessing toward you and it (the earth) will produce the crop sufficient for three years.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:47:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:47:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:47:2) **לקמצים**כמו לגמצים, מלשון (קהלת י ח) חופר גומץ, כי החפירות העשויות בארץ יקראו קמצים, כי הקו"ף מתחלפת בגימ"ל באותיות גיכ"ק. וכן (שמואל ב טו) ויציקו את ארון האלהים, כמו ויציגו מלשון והצגתיו לפניך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** לקמצים, “by the handfuls.” The word‘s meaning is similar to לגמצים, i.e. ”digging a pit.” The letter ק is interchangeable with the letter ג. when the letters גיכ'ק are involved. Another example is ויציקו את ארון האלו-הים, “and they set down the Ark of G’d.” the word ויציקו is equivalent to ויציגו. as we know it from Genesis 43,9 והצגתיו לפניך ”I will make him stand upright in your presence (bring him back safely).” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:48:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:48:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:48:1) **ויקבוץ את כל אכל.** זה החומש שהיה מקבץ מן השדות. **ויתן אכל בערים.** זה שהזכיר כל אוכל יורה שקבצו כל הנאכל לאדם, בר ולחם ומזון, אפילו תאנים וצמוקים וכיוצא בהם. **אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה.** מכאן למדו רז"ל שכל עפר המקום שומר התבואה של אותו המקום. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויתן אכל בערים, “he placed food supplies in the cities.” The fact that previously the Torah had spoken of כל אכל, and here it speaks merely of אכל, shows that in the previous verse the word כל did not refer to quantity but to variety, i.e. “all types of food, not only grain.” אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה, “the food of the field around each city he placed within it.” Joseph’s procedure as reported here caused our sages (Bereshit Rabbah 90,5) to state that when local food supplies are stored locally, such food supply will keep as the earth of that neighbourhood acts as a preservative for what it has produced. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:49:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:49:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:49:1) **עד כי חדל לספר.** מדידת האיפה והוצרך לספור המקומות בלבד, לפי שאין מספר לתבואות שנה אחרי שנה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** עד כי חדל לספור, “until he stopped counting.” There came a point when instead of measuring the grain by the usual methods, i.e. employing the standard measure eypha, they simply counted the locations where grain had been stored. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:50:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:50:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:50:1) **בטרם תבוא שנת הרעב.** מכאן למדו רז"ל שאסור לשמש מטתו בשני רעבון, אבל חשוכי בנים מותרין. והנה יוסף קרא שמות לבניו על שם המאורע. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** בטרם תבא שנת הרעב, “before the year of famine had set in.” This verse prompted our sages (Taanit 11) to decree that it is forbidden for man and wife to engage in marital relations during a year of famine. The only exception to this rule are couples who have not yet been able to produce any children. Joseph named his sons by commemorating events in his life. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:51:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:51:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:51:1) **כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי.** מזה קורין ז"ל בית אביה של אשה בי נשא כלומר בית השכחה, על שם הכתוב (בראשית ב) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכן האשה בבעלה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** כי נשני אלו-הים את כל עמלי ואת כל בית אבי, “for G’d has enabled me to forget all my problems including those which I have suffered in my father’s house.” This verse prompted our sages (Baba Batra 12) to conclude that the house in which a woman grew up is called בי נשא, “a house inducing forgetfulness.” The origin of this psychological fact is the verse in Genesis 2,24 “for that purpose (to get married) man leaves the house of his father and his mother and cleaves to his wife.” [As long as Joseph had not founded a family he was still deeply attached to his father’s house. Ed.] What holds true for the emotional reaction of a man when he gets married is equally true of the wife once she is married. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:54:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:54:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:54:1) **ויהי רעב בכל הארצות.** אבל בני ארץ מצרים שידעו שהרעב עתיד לבא אצרו מפירותיהן מה שיאכלו שנה ראשונה שנא' ובכל ארץ מצרים היה לחם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויהי רעב בכל הארצות, “there was a famine in all the countries.” This verse contrasts the conditions in the countries surrounding Egypt with those in Egypt itself where, thanks to Joseph’s foresight, the famine was not felt by the inhabitants of the country. This is why the verse concludes with the words: “but in all of the land of Egypt there was bread (food).” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:55:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:55:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:55:1) **ותרעב כל ארץ מצרים.** בשנה השנית. למד שקרא הקב"ה לרעב, כענין שכתוב (מלכים ב ח׳:א׳) כי קרא ה' לרעב. וכתיב (תהילים ק״ה:ט״ז-י״ז) ויקרא רעב על הארץ, כל מטה לחם שבר. ומפני הרעב ויצעק העם אל פרעה ללחם, כן דרך הרעבים לקרוא ולצעוק אל מי שבידו להשביעם, כענין שכתוב (תהילים ק״ז:ה׳-ו׳) רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. וכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ותרעב כל ארץ מצרים, “The whole land of Egypt was famished, etc.” This verse speaks of the second year of the famine. It teaches that G’d had proclaimed that Egypt should suffer the pangs of hunger. We have a similar incidence in Kings II 8,1 כי קרא ה' לרעב, “for G’d has decreed famine.” Another verse in which the expression קרא is used in connection with famine is found in Psalms 105,16 קרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר, “He called down a famine on the land; destroyed every staff of bread.” As a result the famine was being felt by the people, ויקרא העם אל פרעה ללחם, “the people called out to Pharaoh for food.” It is in the nature of people to cry out to those in whose power it is to satisfy their needs. We find a verse in Psalms 107,5 רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, “the hungry and thirsty, their spirit failed”. On the other hand: ויצעקו אל ה' בצר להם, “they cried out to G’d (after) they were in distress, etc.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:55:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:55:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:55:2) **לכו אל יוסף.** שהרי הוא במקומי לכל דבר, ואין לי רק הכסא, וע"כ יש לכם לעשות כל מה שיאמר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** לכו אל יוסף, “go to Joseph.” Pharaoh told his clamoring people that Joseph had assumed all the functions of government in Pharaoh’s place. Pharaoh portrayed himself as only the titular head of government. He used this to support his instructions that they must follow Joseph’s instructions. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:55:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:55:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:55:3) **ובמדרש**לכו אל יוסף, הלכו המצריים אצל יוסף אמרו לו תנה לנו לחם, א"ל לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם. הלכו אצל פרעה ובכו לפניו אמרו לו הלכנו אל יוסף והוא מדבר לנו דברים ריקים ואומר לנו מולו עצמכם, אמר להם פרעה שוטים מה תצעקו אלי, מפני מה לא הנחתם תבואה של ג' שנים ושל ד' שנים, אמרו לו כל תבואה שבבתינו הרקיבה, אמר להם לא נשתייר פת לחם מאתמול, א"ל אף פת שהיתה מונחת בסל הרקיבה, אמר להם לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. זהו שאמר הכתוב (משלי י״א:כ״ו) מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר. מונע בר זה פרעה, וברכה לראש משביר זה יוסף, שנאמר (בראשית מ״ט:כ״ו) ברכות אביך גברו על ברכות הורי וגו' תבואתה לראש יוסף. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Tanchuma Miketz 7 describes what happened in the following words: when Pharaoh sent his petitioners to Joseph and they pleaded with him for bread, Joseph told them to come back after they had circumcised themselves. Thereupon the people returned to Pharaoh and cried in front of him telling him that Joseph had refused to supply them with food until they had circumcised themselves. Pharaoh said to them: “why were you foolish enough not to have stored food for yourselves during the last seven years?” Thereupon the people told him that everything they had stored had rotted away. Pharaoh asked them if not some of yesterday’s bread was left over? They told Pharaoh that even bread they put in their bread baskets on the previous day had turned bad. Thereupon Pharaoh told them to go back to Joseph and to carry out all his instructions. This is the meaning of the verse (Proverbs 11,26) מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר, “he who withholds grain they will curse (Pharaoh), whereas he who sells it will enjoy a blessing.” The reference is to Joseph who was the seller of grain in Egypt. This is what Yaakov had in mind when he said to his son Joseph (Genesis 49,26) “the blessings of your father surpassed the blessings of my parents.“ Moses alluded to this in Deut. 33,15 תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו, “may this blessing come to rest on the head of Joseph, etc.,” i.e. that the reason Joseph enjoys these additional blessings is that he was the supplier of grain to a whole people. ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:56:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:56:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:56:1) **והרעב היה על כל פני הארץ.** אלו העשירים, ונקראו פני הארץ שהכל פונין להם, ומכאן שלא התחיל הרעב אלא בעשירים. ואמר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והרעב היה על פני כל הארץ, “and the famine embraced the entire land.” This is a reference to the wealthy people who were struck by the famine no less than the poor. The reason the wealthy people are referred to as פני הארץ, is because all the people turn to the wealthy in time of need. We have proof from here that the first people who felt the famine were the wealthy (the spoiled ones). ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:56:2 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:56:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:56:2) **את כל אשר בהם.** פירוש את כל האוצרות אשר בהם בר, וכן אמר התרגום אוצריא די בהון עבורא. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** את כל אשר בהם, “all that was in them.” This is a reference to all the kinds of stored grain contained. Onkelos also translates the verse to mean אוצריה רי בהון עיבורא, “the storage chambers which contained grain.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:56:3 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:56:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:56:3) **וישבר למצרים.** מכר להם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וישבור למצרים, “he sold grain to Egypt.” He sold to them (the people). ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:56:4 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:56:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:56:4) **ויחזק הרעב בארץ מצרים.** שהיו אוכלים ולא היו שבעים, כענין שכתוב (מלכים א י״ח:ב׳) והרעב חזק בשומרון. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויחזק הרעב בארץ מצרים, “the famine remained strong in the land of Egypt.” The people, though eating, were not feeling sated. We read of a similar phenomenon in Kings I 18,2 “the famine remained strong in Shomron.” ###### Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:57:1 [Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:57:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Bereshit/r/41:57:1) **כי חזק הרעב בכל הארץ.** שהיתה בממשלת פרעה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** כי חזק הרעב בכל הארץ, “for the famine was severe all over the earth.” The Torah refers to the part of the earth under Pharaoh’s control.