## Rabbeinu Bahya, Shemot ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:1:1) **מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח (משלי טו, ד)** **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** **מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח, “a healing tongue is a tree of life, but a crooked one causes a broken spirit.”**(Proverbs 15,4). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:1:2) **שלמה**המלך ע"ה הודיענו בכתוב הזה (משלי טו) גודל התועלת הנמצא בלשון כי הלשון מרפא חולי הנפש, ורפואתה עליונה על כל יתר הרפואות, כי יתר רפואות הסמים והמסעדים או העשבים הנה הם רפואה מסופקת אם יתרפא בהם החולה אם לא ואף אם יתרפא בהם אין כל כח רפואתם ותועלתם כי אם בהסרת החולי, אין בהם כח להוסיף על החיים, אבל מרפא הלשון אינה רפואה מסופקת כי אם רפואה ודאית ויש בה כח להוסיף על חיי האדם היא עץ החיים והחיים דבקים עמה. וסלף בה שבר ברוח, כשם שרפואת הלשון על כל יתר הרפואות כן החלי המגיע מן הלשון והוא הבזיון והלעג והליצנות שאדם מבזה את חברו ומלעיג ומתלוצץ עליו או מלבין פניו, ומפורש אמרו רז"ל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** In this verse Solomon informed us of the tremendous usefulness of the power of speech. The tongue, i.e. the words spoken by the tongue, are the remedy capable of healing the mentally sick and depressed. Curing a sick mind by means of the right words is a greater medical achievement than curing by means of organic or inorganic medicines. Whenever one employs external agents it is doubtful if they will accomplish their purpose. Even when these medicines remove the disease or sickness they do not add to one’s life span. Using one’s power of speech to effect a cure does not result in a doubtful cure but its effect is usually prompt and beyond question. Such a cure has the potential of increasing the patient’s life span. It is like a tree of life to which life is attached. If one uses the power of speech in a negative way, i.e. one abuses this power, the result is a broken spirit. Just as a cure effected by judicious use of the power of words is the most effective cure, so malicious use of the power of words is apt to inflict deeper psychological harm on a person than any other cause of disease or sickness. This is why our sages said (Baba Metzia 59) that if someone publicly shames another person he forfeits his entitlement to life in the hereafter. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:1:3) **והנה**החולי הזה מן הלשון הוא קשה מאד מחולי הגוף והחולי הקשה שבכל חולי הגוף הוא שבר ברוח כלומר שבירת הרוח וכתיב (שם יח) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה, באור הכתוב כי הרוח והוא הנפש נושא מחלת הגוף כי היא מכלכלת חולי הגוף ימים מספר בלי מאכל ומשתה, אבל כשהנפש חולה מי ישאנה ובא הכתוב ללמד כי חולי הנפש והיא שבירת הרוח קשה מאד מחולי הגוף, ועוד כי כשם שיש חולי בגוף כן יש חולי בנפש וחולי הנפש הם בעלי עברות ומי שיש בידו אמונה רעה, והוא שהזכיר הכתוב (שם ב) להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה, וכתיב (שם ה) כי נופת תטופנה שפתי זרה, המשיל אמונה רעה לאשה זרה המאבדת אותו בסוף, ועל כן אמר ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, וכתיב רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמכו, ועם דבור הלשון שנתן באדם אשר עמו יש לו יתרון על שאר ב"ח אפשר בו לרפאות למי שיש לו חולי הנפש ולקרב אותו תחת כנפי השכינה ולהנחילו החיים האמתיים הנצחיים, והמדה הזאת מצאנוה באברהם אבינו שהחזיק והמשיך רבים לאמונת הש"י, וכל זה ברפואת הלשון והיא המרגלית שהיתה תלויה בצוארו שכן דרשו רז"ל מרגלית אחת היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא וכשנפטר מן העולם נטלה ותלאה בגלגל חמה. ובאור זה כי המשיל המדה הזאת שהיא מאירת עינים למרגלית המאירה ואמר תלויה בצוארו לפי שהדבור הוא בגרון וכל מי שהיה לו חולי הנפש והיה שומע דבריו של אברהם אבינו מיד היה מתרפא מחליו וכשנפטר מן העולם לא השאיר אחריו שום נברא שיורה על אלהותו של הקב"ה ועל יחודו אלא גלגל חמה ולכך אמר נטלה ותלאה בגלגל חמה ע"ד הכתוב (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל, וז"ש מרפא לשון עץ חיים רפואת הלשון של אברהם היה סבה שנכנסו רבים תחת כנפי השכינה והיה להם עץ חיים וכענין שכתוב (בראשית י״ב:ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן וגו', רפואת לשון של משה רבינו ע"ה שספר ליתרו כל האותות והמופתים ההם שנאמר ויספר משה לחותנו היה סבה שנתגייר יתרו שהיה נכבד וגדול משפחתו והיה כהן מדין והניח עשרו ורוב בניו ונפרד מן הישוב והלך אל המדבר להכנס תחת כנפי השכינה תיכף ששמע ענין יציאת מצרים, וזהו שכתוב **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** This kind of mental anguish and sickness is far more serious than a bodily dysfunction as it is likely to result in a broken spirit. Proverbs 18,14 states: “a man’s spirit can sustain him during sickness, but who can lift up a dejected spirit?” The meaning of this verse is that the spirit, i.e. the soul, is able to relieve the sickness of the body to an extent as it sustains the sick body by itself going without food or drink for many days and offering solace to the body. When the mind is sick however, who can sustain it? Who will offer it solace or comfort? Furthermore, just as there are physical afflictions so there are mental diseases. The latter are more serious and harder to combat than diseases of the body. Most people suffering mental disease are victims of sins committed or are the result of such a person (mind) having believed in the wrong values. This is what Solomon referred to when he said in Proverbs 2,16: “to deliver you from the alien woman, from the strange woman whose talk is smooth.” He continues about this “strange woman” in Proverbs 5,3 “for the lips of an immoral woman drip honey;” Solomon compares beliefs in the wrong values as equivalent to an alien woman who destroys her victim in the end.” This is why Solomon said: “but in the end she is bitter as wormwood, sharp as a two-edged sword” (Proverbs 5,4). Another verse dealing with the same subject is Proverbs 5,5: “her feet go down to death, her steps support she'ol.” By having provided man with the ability to speak and to communicate his thoughts to others, G’d has also given man a decisive advantage over all other creatures. He enabled us to heal people whose minds are sick and to bring them close to the protective wings of G’d’s presence, the Shechinah (compare Ruth 2,12). Being under these protective wings of the Shechinah means to enjoy true and everlasting life. Avraham possessed this attribute of being able to heal spirits and this enabled him to attract so many people to the one and only G’d (compare Sotah 10). All of this he achieved by healing people through judicious use of his tongue. When the sages describe that he had a pearl around his neck which conferred a cure upon people they meant the power of speech (compare Baba Batra 16). We are told that the single pearl which hung around Avraham’s neck had the effect that any sick person who looked at it would be cured instantly. When Avraham died G’d took this pearl and made it part of the planet sun. The Midrash obviously needs elucidation as it is a euphemism expressing a certain idea. The author compared Avraham’s attribute which enabled him to gain converts to monotheism to the sun and its ability to illuminate matters that were previously concealed. The mention of Avraham’s neck in this connection is to be understood as the source of the “pearl” being in his throat, the source of verbalising one’s thoughts. What the author of the Midrash meant was that anyone suffering from spiritual dejection who listened to Avraham’s words would be cured. When Avraham died he did not leave behind him any person or creature capable of teaching the Divinity of G’d and His uniqueness other than the planet sun; this is why G’d removed this “pearl” and hung it around the “sun in its orbit.” This is confirmed by Psalms 19,2: “the heavens proclaim G’d’s glory,” and this is also the meaning of the words מרפא לשון עץ חיים which we quoted from Proverbs as the introduction to this essay. The healing power demonstrated by the judicious use Avraham made of his tongue was the reason that so many of the people with whom he came into contact adopted his belief in monotheism. These were the people referred to in Genesis 12,5 as ואת הנפש אשר עשו בחרן, “and the people whom they had converted to monotheism while in Charan.” The healing power of Moses’ tongue was demonstrated in verse 8 of our chapter when the Torah reports Moses as telling his father-in-law about all the miracles G’d had performed on behalf of the Jewish people. Yitro converted to Judaism after hearing his son-in-law describe what had transpired since he had left him. He abandoned his prestigious position in Midian as the High Priest, wealth, and his many children, and went into the desert in order to place himself under the protective wings of G’d’s Shechinah as soon as he hard Moses tell him what had happened since he had returned to Egypt at the time. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:1:4) **וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים.** יש בפרשה הזאת דעות חלוקות לרז"ל, יש מהם אומרים יתרו קודם מתן תורה בא ויש מהם אומרים יתרו אחר מתן תורה בא, ואלו ואלו יש להם ראיות על מה שיסמוכו. האומרים לאחר מתן תורה בא יש להם סיוע מן הכתובים בפרשה והוא שנאמר אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים, שהרי בידוע הוא כי משה וישראל חנו בהר סיני שנה אחת וזהו שכתוב אשר הוא חונה שם כלומר שעדיין חונה שם בהר האלהים וזה יורה כי לאחר מתן תורה בא ועוד ממה שכתוב (שמות יח) והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו, ונראה מזה שכבר נתנה התורה. ועוד ממה שכתוב בסוף הפרשה וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו גם זה יורה כי לאחר מתן תורה היה ועל כן שלחהו וחזר לארצו, כי איך ילך יתרו ולא ימתין לנתינת התורה. והנה לפי הדעת הזאת יש לתמוה ממה שאמר וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ולא הזכיר ענין מתן תורה והיה ראוי לומר כי הוציא ה' את ישראל ממצרים וכי השמיעם את קולו מתוך האש, ועוד כי מה שיזכיר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים היה ראוי שיספר לו בכללו מעמד הר סיני בנתינת התורה, ואם אמר יתרו על האותות והמופתים אשר נעשו במצרים עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים עאכ"ו שהיה אומר כן על מעמד הר סיני כי בו יכול להכיר ולהבחין אמתת עקר האלהות בראיות הגדולות והנוראות אשר היו שם, ומכח הטעם הזה נראה כי הוא כדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא והסברא הזאת נכונה יותר וכן סדור הפרשיות כפשטן כי יתרו קודם מתן תורה בא זה דעת הרמב"ן ז"ל, ומפני זה לא הזכיר ענין מתן תורה בכלל מה ששמע ג"כ ממשה רבינו ע"ה בספרו אליו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים שלא היה אפשר שיספר לו עדיין ענין מתן תורה העתידה לבא, ומה שאמר אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים אין להבין כי משה היה חונה שם בהר האלהים אבל הענין כי משה היה ברפידים ויתרו יצא ממדין עם צפורה ועם בניה ובא אל רפידים שהוא מקום אחד במדבר סין אשר בין אילים ובין סיני והכתוב יספר שבא אל קצה המדבר אשר הוא שם, ומה שאמר הר האלהים מפורסם היה לכל ענין ההר ההוא ועל דעת שיעבדו את האלהים על ההר הזה יצאו ממצרים, ולמדך הכתוב מעלתו של יתרו כי עזב ארצו ומשפחתו ללכת מן הישוב אל המדבר אל ההר ההוא לשמו של הקב"ה. ומה שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו, אינם חקי התורה שלא נתנה עדיין אבל הם חקי המדבר ששם להם משה רבינו כבר וכענין שכתוב (שמות ט״ו:כ״ה) שם שם לו חק ומשפט, ואת תורותיו אלו המשפטים שכבר נתנו להם במרה, שבת ודינים במרה איפקוד. ומה שכתוב בסוף הפרשה וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, אין הכונה שלאחר מתן תורה היה ושלחו משה וחזר לארצו כי לא אמר הכתוב וישלח משה את חותנו וישב למקומו אבל אמר וילך לו אל ארצו הכוונה שהלך שם לגייר בני משפחתו וחזר למשה ועודנו בהר סיני. וכן דרשו רז"ל אמר יתרו הריני הולך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים יכול שהלך ולא חזר ת"ל (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים ונסמכה פרשת יתרו לפרשת עמלק לפי ששניהם היו זה הפך זה כי עמלק בן עשו הקרוב לנו עשה עמנו רעה שבא ממרחק להלחם כנגדנו במדבר , ויתרו שהיה מן האומות עשה עמנו טובה שהיה לנו לעינים בדרך המדבר, ונצטוינו לשלם לכל אחד ואחד גמולו הראוי, שנמחה את זכר עמלק כענין שנאמר (דברים כ״ה:י״ט) תמחה את זכר עמלק וגו', ושניטיב ליתרו שנזהר בבני הקיני שהם יושבים בקרב עמלק שלא נכרית אותם בהכריתנו את עמלק, וכן מצינו כתוב (שמואל א ט״ו:ו׳) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** **וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלו-הים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, “Yitro, the priest of Midian, Moses’ father-in-law, heard all that G’d had done for Moses and His people Israel, that the Lord had taken Israel out of Egypt.”** Concerning this entire portion there are conflicting opinions amongst our sages (Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua Hamoda'i in Zevachim 116) as to when Yitro arrived in the desert at the encampment of the Israelites. Some say he arrived prior to the giving of the Torah; others say that he arrived after the giving of the Torah. Each group of sages can cite evidence which appears to support its view. The sages who claim that Yitro arrived only after the giving of the Torah refer to the words in verse 5 which describe the location where Yitro found the Israelites as “where it was encamped at the Mountain of G’d.” The words אשר חונה שם in that verse mean “where it was still encamped.” We know that Moses and the Israelites remained encamped at Mount Sinai for approximately an entire year. This makes it likely that Yitro arrived there after the Torah had been given (6 days after the Israelites’ arrival at that site). Furthermore, Moses’ words in 28,16: “and I make known to them the statutes of G’d and His social laws,” appear to presuppose that Moses had already been given the Torah. A third indication that Yitro arrived after the giving of the Torah is found at the end of our portion where Moses reluctantly sees his father-in-law off when the latter returns home. We read there (19,27) “Moses sent off his father-in-law and he went to his land.” Had the Torah not been given already, it is hardly conceivable that Moses would not have detained his father-in-law at least until after that event! However, if we accept the view that Yitro had arrived only after the giving of the Torah it seems peculiar that Moses should have told him only about what transpired in Egypt and at the Exodus without mentioning the revelation at Mount Sinai with a single syllable! At the very least Moses should have mentioned that the entire nation had been found worthy to hear the words of G’d directly out of the fiery spectacle which occurred at Mount Sinai. Moreover, if Yitro acknowledged the might of G’d based on matters which he had heard second-hand, i.e. the plagues and the crossing of the Sea of Reeds and the drowning of the Egyptians so that he was moved to exclaim: “now I know that the Lord is greater than any god,” would he not have been even more impressed when he heard about the revelation which had occurred much more recently and had demonstrated the existence and involvement of G’d in the affairs of man? Keeping this in mind we can understand the view of the sages that Yitro must have arrived at the encampment of the Jewish people prior to the giving of the Torah. When we accept the latter view the sequence of the Torah’s report of events is in chronological order also. These words reflect the opinion of Nachmanides. Such a view explains the fact that Moses did not mention the revelation at Mount Sinai; he could not have done so as it had not happened yet. As to the argument that the words אשר הוא חונה שם הר האלו-הים indicate that Yitro found the people there after the revelation, these words do not necessarily mean that Moses was encamped at the Mountain of G’d. Actually, at that time the Israelites were at Refidim which is located between Eylim and Sinai. The “mountain of G’d” was a term with which Yitro was familiar ever since Moses had told him of his appointment as leader of the Jewish people which had taken place at that mountain. The mountain was so named because it was going to be the location where the Israelites would perform service to the Lord, as mentioned already in Exodus 3,12. This service was the justification G’d cited to Moses for liberating an as yet not worthy Jewish people. The Torah tells us about the great stature of Yitro who did not wait for the revelation at Mount Sinai before coming to join the Jewish people and to convert to Judaism. As to Moses telling his father-in-law that he was instructing the people in G’d’s statutes and social laws, these were not the laws of the Torah, but the legislation which G’d had already revealed as we have been told in connection with what transpired at Marah 16,25 “there He taught them decrees and ordinances.” As to the third argument that at the end of the Parshah we read that Moses saw off his father-in-law when he returned to his own land, it is well to remember that the Torah does not say that וישב יתרו למקומו, that “Yitro returned to his place,” i.e. as if nothing had happened. On the contrary, Yitro returned to Midian “his land” in order to convert as many Midianites as he was able to monotheism or to Judaism. At the very least he converted his own family. Mechilta Yitro section 2 writes that Yitro told Moses before his departure that he would go back to Midian and convert his people; it is possible that though he went he never returned, having been unsuccessful. At any rate, this would account for the report in Judges 1,16: “the descendants of the Kenite, the father-in-law of Moses went up with the Israelites from the city of Palms to the wilderness of Yehudah.” The portion of Yitro follows immediately after the paragraph dealing with Amalek because the two stories show the diametrically opposite reaction of different Gentiles to the same event. Whereas Amalek used the defeat of the Egyptians in order to take up the fight against G’d and G’d’s people instead, Yitro learned from history and converted to Judaism. Seeing that Amalek was a descendant of Esau, the son of Yitzchak, one could have expected that the events of the Exodus would have evoked a feeling of penitence in these people, the very opposite was the case. Amalek traveled from afar in order to counteract the psychological impact on the majority of mankind when they heard of the miracles G’d had performed and how for the first time in history slaves had been freed. On the other hand, Yitro, who was related to the Jewish people only through Avraham and Keturah became a convert. The Torah requites the behaviour of both by instructing us to wipe out Amalek and every vestige of his memory (Deut.25,19), whereas we read in Samuel I 15,6 that when King Saul went to war against Amalek he made sure that the Kenites (descendants of Yitro) would evacuate the city before he attacked it. The reason given for that act of consideration was the fact that their forefathers had acted with kindness vis-a-vis the Jewish people when they departed from Egypt on their way to the land of Israel. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:5 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:1:5) **ויתכן**עוד לתת טעם בסמיכות פרשיות זו לזו פרשת יתרו לפרשת עמלק ואחריה פרשת בחדש השלישי ששם מתן תורה ואחריה פרשת ואלה המשפטים, והוא שידוע כי זרעו של עשו קוץ מכאיב לישראל בכל הדורות בין במלחמה הראשונה לישראל גם האחרונה, וירמוז הכתוב כי כשם שהמלחמה הראשונה נצחנוה על ידי משה ויהושע כן האחרונה והוא הגלות החל הזה אשר אנחנו בידם עתידין אנו להגאל ע"י אליהו שהוא משבט לוי כמשה ומשיח בן יוסף שהוא משבט אפרים כיהושע וכשם שבגאולה ראשונה של מצרים נתגייר יתרו וחזר לאמונתנו כן בגאולה אחרונה יתגיירו כל העו"ג ויחזרו לדתנו, ועל כן נסמכה פרשת בחדש השלישי שהיא מתן תורה כי אז תחזור התורה לאכסניא שלה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ואח"כ יהיה יום הדין של תחיית המתים, ועל כן נסמכה פרשת ואלה המשפטים כי מתוך המשפטים והדינין יוצאים בני אדם אלו זכאין ואלו חייבין וכן הענין ביום הדין של תחית המתים שכתוב בו אלה שתי פעמים שנאמר (דניאל י״ב:ב׳) אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, ואם כן סמיכות הפרשיות רומזות ומגידות מראשית אחרית והנה הם מסודרות בהשגחה ובכוונה גדולה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It is possible to explain the proximity of these two paragraphs, i.e. the fight against Amalek and the arrival of Yitro followed by the paragraph of the revelation at Mount Sinai, followed in turn by Parshat Mishpatim, in a different way. It is a fact of life that the descendants of Esau are a painful thorn for the Jewish people throughout our history, no less so during the first hostile encounter reported at the end of Parshat Beshalach than at the end of our exile when G’d will bring the final redemption. We have a hint here that just as Israel was successful in its first encounter with Amalek with the help of Moses and Joshua so it will be during the final encounter in the future. During the exile in which we find ourselves nowadays we will be helped by the prophet Elijah, a descendant of the tribe of Levi just like Moses; the second helper will be the Mashiach ben Yoseph, the redeemer from the tribe of Joseph like Joshua who was from the tribe of Ephrayim. (based on a Jewish-Christian theological confrontation involving Nachmanides in his Sefer Hage-ulah page 291 edited by Rabbi Chavell). Just as the first redemption resulted in Yitro converting to Judaism and returning to the fold (his ancestor was Avraham), so, as a result of the final redemption, all the surviving Gentile nations will convert and join Judaism. The reason that the portion of Yitro which contains the account of the giving of the Torah also follows the story of the fight against Amalek and Yitro’s conversion, is that the report of the giving of the Torah is a reminder that eventually the Torah will become the property of all of mankind and G’d’s name and knowledge of Him will be world-wide “like the waters which cover the ocean” (Isaiah 11,9). Following that redemption there will be a יום הדין, a “day of judgment,” a resurrection of the dead. This is why the portion ואלה המשפטים follows the giving of the Torah to signal to us that resurrection and eternal life will be for those who observe the commandments spelled out in that portion. It is worth noting that when Daniel 12,2 refers to that day in the future he mentions the word אלה twice in that verse. The proximity of our portions is to be understood in terms of Isaiah 46,10 מגיד מראשית אחרית “who foretells at the beginning what the end is going to be like.” By commencing פרשת משפטים with the word ואלה, the link between Torah legislation, observance and resurrection as mentioned in Daniel is established. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:6 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:1:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:1:6) **כי הוציא ה' את ישראל.** אחר שהזכיר לשון עשה אלהים רצה להזכיר בהוצאה השם המיוחד, לבאר כי השם המיוחד הוא המוציא וכענין שכתוב (שמות י״ג:ט״ז) כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים כי הוא המוציא בחזק יד לא חוזק יד בלבד והבן זה כי כבר הזכרתיו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** כי הוציא ה' את ישראל, “that G’d had taken out Israel.” After Moses had first spoken of G’d as אלו-הים, when he spoke of עשה אלו-הים, he wanted to introduce Yitro to the tetragrammaton, G’d’s full name. and other attributes. It was important to Moses that Yitro should realize that the Exodus had been orchestrated by this attribute of G‘d. In this Moses merely paraphrased what we have read in 13,16: “for with a strong hand did Hashem take us out of Egypt.” Moses wanted to prevent the misconception that only the חזק יד had been active in orchestrating the Exodus of the Jewish people. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:4:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:4:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:4:1) **ושם האחד אליעזר.** היה ראוי לומר ושם השני, וע"ד הפשט זה מיוחד לאמו וזה מיוחד לאביו, גרשם שהיה הבכור היה מיוחד לאמו ועוד שהצילתו מן המיתה כענין שנאמר (שם ד) ותקח צפורה צר, ואליעזר היה מיוחד למשה שקראו כן על שם הצלתו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ושם האחד אליעזר, “and the other one’s name was Eliezer.” The Torah should have written either: “the name of the second one, i.e. השני, or האחר.” According to the plain meaning of the text, the justification for the Torah describing both sons with the adjective “the one,” is that one son was special, exclusive for his father, whereas the other was special, exclusive for his mother. Gershom being the firstborn was special to his mother. Seeing Tzipporah had taken a knife and circumcised her son thus saving (him) or (his father) from death at the hands of the angel (Exodus 4,25) he was special to his mother. Eliezer, on the other hand whose name commemorated the fact that G’d saved Moses’ life when he fled from Pharaoh, was special to his father. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:4:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:4:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:4:2) **ויתכן**לפרש עוד שהזכיר לשון אחד באליעזר מפני שכח הרבוי הוא מכח האחדות ולפי שעתיד הקב"ה להשפיע כח הרבוי בזרעו של אליעזר שהיה רחביה כענין שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א כ״ג:י״ז) ויהיו בני אליעזר רחביה הראש ולא היה לאליעזר בנים אחרים ובני רחביה רבו למעלה ודרשו רז"ל למעלה מששים רבוא על כן הזכיר בו לשון אחד להורות על הרבוי מכח האחד. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Another way of understanding the words האחד as applicable to both these sons is that the potential to increase, to multiply, is rooted in the first one. Unless there is one son to start with, other children do not represent an increase. We know from Chronicles I 23,17 that whereas Eliezer himself had only one son, רחביה, his grandsons were very numerous as proved by the words in that verse ובני רחביה רבו למעלה, “the sons of Rechaviah were very numerous.” Berachot 7 interprets that line to mean that eventually more than 600,000 descendants came out of Rechaviah. The Torah mentioned the word האחד to indicate that he was the origin of all those descendants. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:4:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:4:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:4:3) **וע"ד**המדרש ושם האחד אליעזר א"ר יוסי ב"ר חנינא בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה עוסק בפרשת פרה אדומה והיה אומר הלכה משמו של רבי אליעזר עגלה ערופה בת שנתה ופרה אדומה בת שתי שנים אמר לפניו רבש"ע כל העליונים והתחתונים שלך ואתה אומר הלכה משמו של ב"ו אמר לו עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ואליעזר שמו ועתיד לעסוק בפרה אדומה תחלה ואומר עגלה בת שנתה פרה בת שתי שנים אמר לפניו רבונו של עולם יהי רצון מלפניך שיהיה מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלציך שנאמר ושם האחד אליעזר ושם אותו המיוחד אליעזר: **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic approach (Tanchuma Chukat 8): On the words "“and the name of the one was Eliezer,” Rabbi Yossi son of Rabbi Chanina said that that at the time Moses ascended to heaven he found G’d studying the laws of the red heifer saying that in a certain dispute between two Rabbis, the opinion of Rabbi Eliezer was the correct one.” He (Rabbi Eliezer) had ruled that whereas the calf used in the procedure of עגלה ערופה, “atonement for an unresolved case of murder” (compare Deut. chapter 21) the animal to be killed had to be up to one year old, the heifer to be used in the ceremony of the red heifer had to be up to two years old. When Moses became aware of G’d “debating the issue before coming to a decision,” he exclaimed “Lord! The entire universe is Yours and you waited until mortals had debated the issue and ruled on it before ruling on the issue Yourself!” G’d answered him by saying that in the future there would arise a certain righteous person by the name of Rabbi Eliezer and he would be the first one to render a ruling on this subject. When Moses heard how highly G’d rated the scholarship of that rabbi he exclaimed that he hoped the Rabbi in question would be one of his descendants. G’d assured him that this would indeed be the case. Hence the description האחד here in our verse. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:6:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:6:1) **ואשתך ושני בניה עמה.** היה ראוי שיאמר ושני בניך כשם שאמר חותנך ואשתך, אבל דרך הכתוב לייחס הבנים אל האשה וכן כתוב (בראשית מו) אלה בני לאה, והבנות לאב כי כן כתוב (שם) ואת דינה בתו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואשתך ושני בניה עמה, “and your wife and her two sons with her.” The Torah should have quoted Yitro as saying to Moses: “and your two sons,” instead of “and her two sons,” just as he said “your wife,” “your father-in-law.” However, we must remember that it is customary for the Torah to describe sons as belonging to their mother such as in Genesis 46,15: “these are the sons of Leah,” whereas daughters are described as “belonging” to their father such as in the same verse “and Dinah his daughter” (compare Nidah 31). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:7:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:7:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:7:1) **ויצא משה לקראת חותנו.** דרשו רז"ל מי ראה משה יוצא ולא יצא מי ראה לאהרן יוצא והוא אינו יוצא מי ראה שבעים זקנים יוצאים והוא אינו יוצא מכאן שכל ישראל יצאו לקראת יתרו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויצא משה לקראת חותנו, “Moses went out to meet his father-in-law.” Our sages in Mechilta ask the rhetorical question: “was there anyone who observed that Moses left the camp in order to welcome Yitro and he himself stayed behind? Was there anyone who observed that Aaron left the camp to welcome Yitro and he himself stayed behind?” The wording of the text makes it clear that the entire menfolk went out to welcome Yitro. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:8:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:8:1) **את כל התלאה.** הזכיר כן על מי מרה וכליון הבצק שהוציאו ממצרים ומלחמת עמלק כל זה אירע להם בדרך ואף על פי כן ויצילם ה'. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** את כל התלאה, “all the hardship, etc.” this was a reference to the waters having turned bitter at Marah, to the Israelites having run out of dough which they had taken with them from Egypt to make into bread; he told him about their having been attacked by Amalek. He added that in spite of all these hardships which they encountered on the way the Lord had saved them in a critical situation each time. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:9:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:9:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:9:1) **ויחד יתרו.** שמח בדבר מלשון (דברי הימים א ט״ז:כ״ז) עז וחדוה במקומו. ועוד יש לומר ויחד מלשון אחדות לפי שנתגייר וייחד את הש"י וברך אותו שנאמר ברוך ה' אשר הציל אתכם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויחד יתרו, “Yitro rejoiced over the goodness, etc.” The word ויחד is the same as the word חדוה in עז וחדוה במקומו, “strength and joy are in His place” (Chronicles I 16,27). We may also see the word אחדות as intimately related to the word ויחד, “he united.” This meaning would reflect that Yitro had converted and accepted the אחדות, the “Unity” of G’d. He blessed the name of the Lord as we hear in verse 10: “blessed be the Lord who has saved you .” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:9:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:9:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:9:2) **ובמדרש**ויחד יתרו נעשה בשרו חדודין חדודין והיינו דאמרי אנשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה, ובאור עד עשרה דרי כי יתרו היה עשירי למצרים בנו של חם והיו המצריים אנשי בריתו וקרוביו ואף בני מצרים ובני מדין קרובים היו שהרי מדין בנו של אברהם היה מקטורה, ואברהם יצא משם בנו של נח, ומצרים בנו של חם שנאמר (בראשית י׳:ו׳) ובני חם כוש ומצרים, וכשם שהיו עשרה דורות מנח ועד אברהם כך תמצא עשרה דורות מחם בן נח עד מדין בן אברהם ועשרה דורות ממצרים בן חם עד יתרו שהוא מבני מדין, ועל כן דרשו עד עשרה דרי שהרי יתרו אע"פ שנתגייר ונבדל לגמרי מהם מ"מ בשרו יכאב עליו בפורענותם אף בדור עשירי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The Midrash (Sanhedrin 94) views Yitro’s reaction as expressed by the word ויחד somewhat differently, understanding the root of the word as חדד. Accordingly, Yitro had mixed feelings which expressed themselves in goose-flesh at the news of what had overtaken the Egyptians at the Sea of Reeds. The Talmud says that his reaction reflects the truth of the popular saying that a convert displays some sensitivity concerning what befalls his former co-religionists until the tenth generation. Yitro was a tenth generation descendant of Mizrayim the son of Cham, Noach’s youngest son. The Egyptians of his time were his allies. At the same time he himself as a Midianite was also a descendant of Avraham and Keturah (Genesis 25,2) as already mentioned. There had been ten generations between Noach and Avraham. Similarly, there had been ten generations from Cham son of Noach, to Midian son of Avraham. This is the background to the popular saying quoted in the Talmud that the affinity to former associations by a convert is noticeable for ten generations. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:10:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:10:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:10:1) **אשר הציל אתכם.** העיד הכתוב שתי הצלות הצלה שיצאו מרשותם והצלה מן השעבוד בהיותם ברשותם. או יחזור אתכם למשה ולאהרן. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אשר הציל אתכם, “who has saved you.” The Torah mentions two separate acts of “saving.” The first was the Israelites having been saved from being enslaved to the Egyptians. The second was the cessation of their slave labour already during the period of the ten plagues. Alternatively, the words: “who has saved you” may refer to the fact that Moses and Aaron individually had escaped the danger inherent in having confronted Pharaoh for a full year. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:11:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:11:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:11:1) **עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם.** יאמר כי היה מכיר מעלת אלהי ישראל וגדולתו מכל האלהים, בדבר אשר זדו כלומר במה שהשיב להם גמול בזדון אשר עשו להם, והכוונה כי לולא שזדו עליהם לא היה מענישם מפני שהיו מקיימין גזרתו שאמר (בראשית ט״ו:י״ג) ועבדום וענו אותם, אבל מה שהוסיפו על הנגזר במה שאמרו (שמות א׳:כ״ב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו' הרי זה עקירה אינו בכלל עבדות וענוי, על התוספת הזה היה העונש. ומה שהוסיף מלת כי ואמר כי בדבר באורו שהענישם בדבר אשר זדו וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ט׳:י׳) כי ידעת כי הזידו עליהם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלו-הים כי בדבר אשר זדו עליהם, “now I know that Hashem is greater than any deity for with the matter wherein they sinned He came upon them.” Yitro meant the factor which convinced him of the superiority of Hashem to any other deity was the matching of the punishment to the crime committed. Had the Egyptians not committed sins they would not have been punished for fulfilling G’d’s decree that the Jews be strangers or even bondsmen in Egypt. This had been decreed already in Genesis 15,13. They sinned by adding זדו. They decreed that every male Jewish baby be drowned; hence G’d paid them back by drowning them. G’d had never decreed for any of Avraham’s descendants to be murdered. The word כי is prelude to recognition that the Egyptians must have sinned. Their punishment by water gave Yitro the clue to the nature of their sin. We find a similar construction in Nechemyah 9,10 כי ידעת כי הזידו עליהם, “for You were aware that they had deliberately sinned against them.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:12:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:12:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:12:1) **ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים.** לא מצינו בכל הקרבנות שם אלהים אלא השם המיוחד אבל יתרו לא ידע ה' עדיין והקריב לאלהים וזה שאמר במשה את כל אשר עשה ה' לפרעה וביתרו הזכיר את כל אשר עשה אלהים למשה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלו-הים, “Yitro, Moses’ father-in-law took burnt offering and meat offering for G’d.” This is the only time when we find the Torah mentioning the attribute אלו-הים in connection with sacrifices. Everyhwere else we have the attribute Hashem in connection with sacrificial offerings to G’d. Yitro had not yet become aware of that dimension of G’d; hence he had to address the attribute he was aware of. Moses tried to educate him in this respect when he told him in verse 8 about what Hashem had done to Pharaoh on account of the Jewish people. Yitro’s motivation in coming, significantly, referred to what אלו-הים had done for Moses (verse 1). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:12:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:12:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:12:2) **עם חותן משה לפני האלהים.** לפני משכן האלהים והוא עמוד הענן ועמוד האש ששם משכן האלהים. וסעודה זו עשאוה לכבוד יתרו שנתגייר במילה וטבילה במים כדין הגר הבא לחסות תחת כנפי השכינה. ואין ספק כי הסעודה הזאת לאהרן ולשבעים זקנים וסעודת המטעמים ליצחק אבינו כוונה אחת להם כדי שתחול השמחה בנפש האוכל ותשרה עליו רוה"ק, לפי שכחות הנפש נקשרים בכחות הגוף ובהתעורר כחות הגוף אז יתחזקו כחות הנפש לאיזה ענין שיכוין אליו האוכל, וזה ענין הכנור בנביאים הבאים להעיר עליהם רוח ממרום כענין שכתוב (מלכים ב ג׳:ט״ו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** עם חותן משה לפני האלו-הים, “with Moses’ father-in-law in the presence of G’d.” The words: “in the presence of G’d,” mean “in front of the משכן, residence, of G’d.” Seeing that there was not yet a Tabernacle, the meaning is “in front of the pillar of cloud or pillar of fire which symbolised G’d’s residence on earth.” The meal described here was prepared in honour of Yitro’s conversion, circumcision, and ritual immersion. There can be no question that this festive meal, just like the meal Yitzchak had eaten prior to bestowing blessings, was designed to enhance the joy of the souls of the participants so that they would be granted Holy Spirit. We have explained on other occasions already that true spiritual joy is dependent on one’s body feeling well. When one’s physical powers are at their best such feelings transfer themselves also to the soul and enhance its ability to feel at its best. This has been documented in Kings II 3,15 by the prophet Elisha who demanded to be entertained by a musician in order to raise his spirit to the level of prophetic insights. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:15:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:15:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:15:1) **כי יבא אלי העם לדרוש אלהים.** לא אמר לדרוש ה' לפי שהוא היה מתעסק בענין המשפט ועל כן אמר אלהים כי המשפט לאלהים הוא וכן הוא אומר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו ולא אמר את חקי ה', ובאור הכתוב צריכים הם שיעמדו לפני זמן גדול מן היום לפי ששואלין ממני ענינים רבים יש מהם באים לפני שאתפלל על חוליהם ויש מהם באים לפני שאודיעם מה שיאבד מהם וכן מצינו דרישת אלהים בשני ענינים אלו הוא שאמר (מלכים ב ח׳:ח׳) ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה, שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו, וכענין האמור ברבקה (בראשית כ״ה:כ״ב) ותלך לדרוש את ה', ומצינו בענין האבדה לפנים בישראל (שמואל א ט׳:ט׳) כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, ועוד שאני שופט אותם כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי, ועוד אני מלמד אותם תורה והודעתי את חקי האלהים וגו'. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** כי יבא אלי העם לדרוש אלו-הים, “for the people come to me to seek G’d.” Moses did not say that the people came to him to seek Hashem.” The reason was that Moses was engaged in dealing with litigation. The attribute of אלו-הים is appropriate in that connection as we know from Deut. 1,17 כי המשפט לאלו-הים הוא, “for matters of judgment are reserved for the attribute אלו-הים is why Moses used this attribute when he explained to Yitro what he was doing (and why he remained seated). He said והודעתיו את חוקי האלו-הים ואת תורותיו “I acquaint them with the statutes of אלו-הים and with His teachings.” The meaning of the whole verse is: “they need to stand in line before me for a long time because they inquire concerning so many things.” Some of them ask me to pray on behalf of their sick family members; some want me to locate lost property for them; we find that the expression דרישת אלו-הים is used in Scripture in connection with both of these requests; in Kings II 8,8, when Chazael wants to know from the prophet Elisha if he would recover from his sickness, he does so saying ודרשת את ה' מאותו לאמור האחיה מחלי זה? “and through him inquire from the Lord: ‘will I recover from this sickness?’” Chazael meant for Elisha to pray on his behalf and to inform him afterwards if his prayer had been answered. Rivkah did the same when the twins were quarreling in her womb and the Torah says ותלך לדרוש את ה', “she went to inquire from G’d” (Genesis 25,22). With regard to the restoration of lost objects we read in Samuel I 9,9: “Formerly, in Israel, when a man went to inquire of G’d he said: “come, let us go to the Seer.” The subject under discussion in that chapter was the lost donkeys of Kish, Saul’s father. Clearly, the prophet was expected to be able to tell the petitioner where to find things he had lost. In addition, Moses explained to Yitro that he functioned as a judge and in that capacity he taught the people the laws of the Lord. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:18:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:18:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:18:1) **נבול תבול גם אתה גם העם הזה.** כתרגומו מלאה תלאי יאמר אינך רשאי לסבול משא כבד כזה כי זה טורח גדול ועייפות לך ולכל העומדים עליך כי ייגעו לריק ולא יוכלו להתקרב אליך הכל להגיש לפניך עצומותיהם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** נבול תבול גם אתה גם העם הזה, “surely you will become weary, both you and this people.” The meaning of the words נבול תבול corresponds to Onkelos’ translation of מלאה תלאה, “you will become worn out, tired.” Yitro meant that it was irresponsible, forbidden even, for Moses to undergo such a strain and to make the people undergo such a strain. Many would stand in line and wait and never get around to have their problems aired before Moses. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:18:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:18:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:18:2) **ובמדרש**נבול תבול כתאנה הזאת שעליה נובלות שנאמר (ישעיהו ל״ד:ד׳) כנבול עלה מגפן וכנובלות מתאנה, גם אתה לרבות אהרן, גם העם לרבות שבעים זקנים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic approach (Pessikta Zutrata): The word נבול is a euphemism for the leaf of a fig which wilts. The application of the word נבול to leaves is found in Isaiah 34,4: “like a leaf withering on the vine, like shriveled fruit on a fig tree.” The repeated word גם is meant to include both Aaron and the seventy elders. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:19:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:19:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:19:1) **היה אתה לעם מול האלהים.** נגד האלהים להתפלל בעבורם כלשון הכתוב (תהילים פ״ח:ב׳) יום צעקתי בלילה נגדך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** היה אתה לעם מול האלו-הים, “be you a representative of the people before G’d.” Yitro meant: “you are to present the people’s prayer to G’d on their behalf,” as we find in Psalms 88,2 “when I cry out in the night before You.” The psalmist uses the word נגדך. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:19:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:19:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:19:2) **והבאת אתה את הדברים אל האלהים.** הודה לו על הדבר הראשון שאמר לו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והבאת אתה את הדברים אל האלו-הים, “and you will bring the matters to G’d.” Yitro acknowledged the first of Moses’ explanations, i.e. that the people ask him to intercede on their behalf. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:20:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:20:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:20:1) **והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת.** הודה לו גם במה שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו, אבל במשפט שאמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו שים לך שופטים עמך כי כבד ממך דבר המשפט יותר מן הכל וטוב לך ולהם להקל מעליך ולכך נתן לו עצה שיבחר מכל העם אנשי חיל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והזהרת אתהם את החקים ואת התורה, “and you will caution them regarding the decrees and the teachings.” Yitro also acknowledged the need for Moses to deal with the second matter he had mentioned personally, i.e. to inform the people of the decrees and the teachings mentioned in verse 16. However, concerning the third matter, i.e. Moses being the adjudicator of every dispute, Yitro did not agree that Moses personally had to deal with such matters. This is why he said to him (verse 18) “this matter is too hard for you (personally)”. He therefore suggested that Moses deputise people to carry out litigations in his place. He stipulated that the people appointed for such a task be אנשי חיל, (an attribute we will discuss in verse 21). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:21:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:21:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:21:1) **ואתה תחזה.** היה ראוי לומר ואתה תבחר כמו שאמר במעשה ויבחר משה אנשי חיל, אבל לפי שהאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב על כן הוצרך לומר לשון תחזה שהוא לשון נבואה מלשון מחזה וחזון, והכוונה שיצטרך לנבואה בבחירה הזאת. או יאמר ואתה תחזה בהכרת פנים מכח חכמת הפרצוף שהיה משה יודע ובקי בה בהיותו שלם שבשלמים גדול שבנביאים וחכם הרזים ולכך הזהירו במלת ואתה כלומר ואתה בעצמך ולא על ידי צווי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואתה תחזה, “as for you, you are to discern, etc.” We would have expected Yitro to say: “you shall select,” instead of “you will discern.” In fact, when it came to carrying out Yitro’s advice the Torah reports that Moses ויבחר אנשי חיל, “selected men who were accomplished.” The reason two different words were used for the selection of the appointees is that whereas man sees with his eyes, the exterior, i.e. תחזה, Yitro who was aware of man’s limitations in the matter advised Moses to do the most he could, i.e. judge by appearances. He hoped that Moses would have the prophetic insight, i.e. חזיון, visionary quality, to select the right people. When it came to carrying out the advice the Torah reports that Moses had Divine assistance so that the people he “selected,” were confirmed to possess the attributes Moses had judged that they had. Another approach to the words: ואתה תחזה. We have stated on another occasion that the truly righteous person reflects this quality in his face so that even ferocious beasts do not attack him. Similarly, great men such as Yaakov can read facial expressions accurately so that they know what quality of person they face. Here too, Yitro told Moses that he was the kind of individual who could make such judgments based on merely looking at people from the outside. By emphasizing the word ואתה, Yitro meant that he was confident that Moses was able to select the right people without special Divine assistance. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:21:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:21:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:21:2) **מכל העם אנשי חיל.** כל המדות שמזכיר והולך והם יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע כלם הן בכלל אנשי חיל כי אנשי חיל נקראים אותם שיודעים להנהיג את העם במשפט כי א"א שיהיה המשפט על הנכונה בלתי המדות האלה שיהיו יראי אלהים, וכמו שדרשו רז"ל צריך הדיין לראות את עצמו כאלו חרב מונחת לו בצוארו מלמעלה וגיהנם פתוחה לו מלמטה והוא באמצע זכה נצול משניהם לא זכה נמסר ביד שניהם, וצריכים גם כן שיהיו אנשי אמת כלומר שיהיו אוהבים האמת ובוחרים בו שלא יסכימו כי אם אליו ושלא יקבלו טענה של שקר כענין שכתוב (שמות כ״ג:ז׳) מדבר שקר תרחק שהוא אזהרה לדיין, וצריכים גם כן שיהיו שונאי בצע כלומר שונאי ממון ואין צ"ל ממון אחרים אלא אפילו ממון עצמם. כענין שאמרו רז"ל אפילו שורף גדישי אפילו קוצץ נטיעתי כהוגן אני דנו ולפי זה תהיה מלת בצע שם לממון כמו (בראשית ל״ז:כ״ו) מה בצע כי נהרוג את אחינו שתרגומו מה ממון מתהני לנא וכן (מיכה ד׳:י״ג) והחרמתי לה' בצעם ממונם. או שתהיה מלת בצע שם הגזלה כלומר שיהיו שונאים הגזל והעשק ושלא יסבלו בדעתם עשק וחמס. בא וראה כמה כח וגודל מעלות המדות שלא נשתבחו הצדיקים והנביאים בתורה כגון נח ואברהם ויעקב וזולתם בתארי החכמה התבונה והדעת כי אם בתארי המדות, נאמר בנח (בראשית ו׳:ט׳) איש צדיק תמים היה, ונאמר באברהם (שם יז) והיה תמים, וביעקב (שם כה) איש תם וכן במשה (במדבר י״ב:ג׳) ענו מאד. וכל זה להורות כי אין עיקר החכמה אלא יושר המדות כשם שאין האילן עיקר אלא הפרי, וכן דרשו רז"ל (תהילים קי״א:י׳) שכל טוב לכל עושיהם, לכל לומדיהם לא נאמר אלא לכל עושיהם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** מכל העם אנשי חיל, “from amongst all the people men of accomplishment.” The term אנשי חיל is a collective term and presupposes that these people possessed all the individual qualities Yitro had enumerated such as being “G’d-fearing, men of truth, people despising money.” The title אנשי חיל is applied to people who can lead the nation by judging fairly. It is impossible for fair judgment to be dispensed unless those dispensing it possess reverence for G’d and His Torah, despise ill gotten gain such as bribes, and are truthful. Our sages (Sanhedrin 7) have stated that a true judge is someone who in his mind’s eye constantly sees a sword at his neck above, and gehinom opening before him below, he being in the middle. If he merits it he will be saved from both, if not he will be afflicted by both. Judges must also be “men of truth,” meaning they must love truth as a value by itself choosing to side only with truth, refusing to accept arguments based on lies. They must personify the principle expressed in Exodus 23,7 applying to judges (according to Ibn Ezra) “keep your distance from anything deceitful.” They must also be שונאי בצע, i.e. display a disdain for money. This applies to a disdain for their own money, money acquired honestly (‎Sifri on Deut. 1,17). It goes without saying that they must hate money that was taken from others illegally. (compare Genesis 37,26). The author quotes Scripture to show that the word בצע may mean simply ”money.” An alternative meaning of the word בצע may be “robbery.” The requirement of the psychological makeup of the personality of a judge would have to be a hatred against anything acquired by means of violence direct or indirect, i.e. the threat of violence. In order to appreciate how highly these virtues were esteemed by the Torah we need only look at instances of the Torah complimenting outstanding individuals. Noach (Genesis 6,9) was praised for being righteous and perfect (תמים), a contrast to the violence which permeated mankind at the time and resulted in the decree of the deluge. Avraham was praised and instructed to be תמים, (Genesis 17,1). Yaakov was described as תם, (Genesis 25,27) Moses was described as extremely ענו, humble, the opposite of arrogant, demanding. All of this goes to show that the principal quality of a judge is not his intellect but his personal virtue. Just as the trunk of a tree is not its most important component but the fruit it yields, our sages taught us that the meaning of Psalm 111,10 שכל טוב לכל עושיהם, is that not the לומדיהם, the intelligence itself, is the principal value of a clever brain but the use to which he puts such intelligence., i.e. עושיהם (Berachot 17). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 18:22:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 18:22:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/18:22:1) **ושפטו את העם בכל עת.** ענינו בכל עת שירצו כי אתה לבדך אי אפשר לך שתשפוט אותם בכל עת שירצו כי מי יוכל להתקרב אליך בהיות ההמון הגדול מקובצים עליך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ושפטו את העם בכל עת, “they shall judge the people at all times.” The meaning of the words בכל עת is “at all times convenient to the people.” As long as Moses was the only judge it was obviously impossible for a litigant to get justice when he wanted to. Moses was constantly swamped with petitioners. If Yitro’s advice were accepted this would change.