## Rabbeinu Bahya, Shemot ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:2:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:2:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:2:1) **לכבוד ולתפארת.** ע"ד הפשט שיתכבד ויתפאר בהם, ולפי שהכהן הגדול מלאך ה' צבאות אצל היחידים בענין העבודה יצוה עתה להלבישו בגדי מלכות ולהיותו מלך נכבד ומפואר אצל ההמון ואז יהיה שלם בכל כי הבגדים האלה בגדי מלכות, המעיל כמו שכתוב (שמואל ב י״ג:י״ח) כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים, וכתנת תשבץ הוא כתנת פסים האמור ביוסף (בראשית ל״ז:ג׳) ועשה לו כתנת פסים, והמצנפת מנהג המושלים והמלכים בארצות ישמעאל שיתעטפו בה הצואר והראש. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** לכבוד ולתפארת, “for glory and splendor.” According to the plain meaning of these words the meaning is that the wearers of these garments will be honored and glorified by them. Seeing that in the eyes of even the distinguished individuals among the people the High Priest is considered like an angel of the Lord as far as his performing the sacrificial service is concerned, the Torah now commanded that his external appearance be comparable to that image which these people have of him by dressing him in garments reflecting his lofty assignment. The garments he was to wear were typical of Royal garments as we know from a number of verses in which these garments are associated with Royalty. Compare Samuel II 13,18: “she (David’s daughter the princess Tamar) was wearing an ornamented tunic מעיל, for maiden princesses were customarily dressed in such garments.” The word כתונת תשבץ is reminiscent of the garment Yaakov had made for his favorite son Joseph which the Torah described as a כתונת פסים, The מצנפת is also known to us as a headgear worn by rulers such as in the Arab countries even in our own days. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:2:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:2:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:2:2) **וע"ד**הקבלה לכבוד ולתפארת, יאמר ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך שיהא משמש בהם לכבוד ולתפארת כלומר לכבוד ה' השוכן בתוכם ולתפארת ישראל, וכבר ידעת כי היה המשכן דוגמא למקדש העתיד. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A kabbalistic approach: the words לכבוד ולתפארת describe the task Aaron and his sons are to perform when performing their duties in the Tabernacle. It is their task to reflect credit on the Jewish people in the eyes of the Lord when they perform their duties dressed in these garments. You are aware already that the Tabernacle on earth was a model of the Sanctuary of the future. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:2:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:2:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:2:3) **והנה**בהמ"ק קראו הנביא בית קדשנו ותפארתנו הכוונה בית של קדשנו הוא הכבוד ושל תפארתנו הוא תפארת ישראל, וזהו (עמוס ז׳:י״ג) כי מקדש מלך ובית ממלכה הוא, וזהו שאמר לכהנו לי בתוספת וי"ו לרמוז על המדה הששית ומלת לי כמו לה' והוא הכבוד, וזה מבואר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Isaiah 64,10 referred to the Temple as בית קדשנו ותפארתנו, “the House of our sanctity and glory.” What he meant when referring to “our sanctity” was the honour, and by the word “our glory” he referred to the glory that is Israel. The same idea is expressed by King Amatziah in Amos 7,13: “for it is a king’s sanctuary and a royal palace.” [He forbade the prophet to prophesy in the temple at Bethel. Ed.] The reason that the word לכהנו in לכהנו לי is spelled with the letter ו at the end is to allude to the sixth emanation which is called תפארת. The word לי is equivalent to לה’, i.e. G’d’s attribute כבוד. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:3:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:3:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:3:1) **ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו.** סמך ועשו לחכמי לב לרמוז שתהיה עשיית הבגדים מתוך מחשבת חכמה והוא שהיו צריכין עשיה לשמם, ואמר ועשית שיהיו נעשים על כוונתו, ותמצא בפרשה זו שלשה פעמים לכהנו לי והיה ראוי לומר לכהן לי ושלשה ווי"ן הנוספין לרמוז על י"ח כהנים גדולים ששמשו במקדש ראשון. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואתה תדבר אל כל חכמי לב, “and you shall speak to the wise-hearted people, etc.” The word ועשו which appears close to the word חכמה hints that the making of these garments required an exceptional degree of wisdom meaning that they had to be made לשמם, i.e. the people making them had to remain constantly aware of the purpose of these garments and the function of the people who were to wear them. The Torah wrote the word ועשית, in addition to the word ועשו to underline how important the כוונה was which had to be present in the weavers, embroiderers, etc. You will note that this short paragraph contains the words לכהנו לי three times. Each time it would have sufficed for the Torah to write לכהן לי, “to be a priest for Me.” The three extra letters ו whose numerical value totals 18 is a veiled reminder of the 18 High Priests which served during the 410 years which the first Temple remained standing. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:4:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:4:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:4:1) **ואלה הבגדים אשר יעשו.** דרשו רז"ל במסכת ערכין כשם שהקרבנות מכפרין כך בגדי כהונה מכפרין, ולזה נסמכה פרשת הקרבנות לבגדי כהונה. חושן מכפר על הדיינים שנאמר (שמות כח) ועשית חשן משפט. אפוד מכפר על ע"ג, שנאמר (הושע ג ד) ואין אפוד ותרפים, וכתיב (שופטים ח׳:כ״ז) ויעש אותו גדעון לאפוד. מעיל מכפר על לשון הרע שנאמר (שמות כח) ונשמע קולו, יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול, ולשון הרע זה לשון הרע שבפרהסיא אבל לשון הרע שבצנעה קטרת מכפרתו. כתונת תשבץ מכפרת על שפיכות דמים שנאמר (בראשית ל״ז:ל״א) ויטבלו את הכתנת בדם, וכתונת זו כמין חלוק היתה וסמוכה לבשרו היתה ומשובצת זהב כחלוק זה שרוקמין בו פסים והוא שכתוב (שמות כח) ושבצת הכתנת שש מלשון משבצות זהב. מצנפת מכפרת על גסי הרוח יבא הדבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה, ואבנט מכפר על הרהור הלב ודרשו רז"ל כי היו באבנט ל"ב אמות. ציץ מכפר על עזות פנים שנאמר (שם) והיה על מצח אהרן, וכתיב (ירמיהו ג׳:ג׳) ומצח אשה זונה היה לך. והיו בגדי כהן גדול שמונה והזכיר הכתוב ששה מהם ולא הזכיר ציץ מפני שהוא כלי זהב אינו בכלל הבגדים ולא הזכיר מכנסי הבד כי לא רצה להזכיר רק הששה שהיה משה מלבישם לאהרן, ולכך הזכירם ביחד בכתוב הזה וכתיב בסוף הפרשה והלבשת אותם את אהרן וגו', וכתיב אחריו ועשה להם מכנסי בד לבאר כי המכנסים הם היו הלובשים אותם לעצמם בהצנע כדי שלא תבין שהיו המכנסים בכלל והלבשת הוצרך בהכרח להזכירם באחרונה וא"א לו שיכללם ביחד עם שאר הבגדים, והמכנסים מכפרים על העריות ועל הליכת הרגלים ההולכים לעשות עברה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואלה הבגדים אשר יעשו, “These are the garments they are to make, etc.” Our sages in Erchin 16 say that just as the sacrifices themselves were instruments of atonement for the Jewish people, so the priestly garments (when worn at the right time in the right place by the right people) were also instruments helping the Jewish people to achieve atonement. This is the reason that the section dealing with the priestly garments was written right next to the section dealing with the sacrifices themselves (the consecration offerings 29,18). The breastplate would atone for sins committed erroneously by judges, as is written: ועשית חושן משפט, “you are to make the breastplate of judgment” (verse 15). The ephod would secure atonement for the sin of idolatry committed inadvertently as we are reminded by Hoseah 3,4: “and there will be no ephod and no teraphim.” It is also written in Judges 8,27 that Gideon converted gifts of gold given to him into a garment called ephod, something that was accounted a sin for him [seeing he did not treat it as a garment but as a sort of monument. Ed.]. The robe called מעיל secured atonement for loose use of one’s tongue, לשון הרע; this is symbolized by the bells at the lower hem of that tunic, מעיל. This robe had a number of bells at the lower edge of which could be heard when the High Priest wearing it was approaching. Just as the evil tongue is something that was spread in public, so the atonement procedure was by means of a garment heard in public. When evil was spoken in private by someone, (who was unaware that he was guilty of unfair comments) the means of atonement for this was the incense. The checkered tunic, כתונת תשבץ, would secure atonement for blood spilled inadvertently. This has been alluded to in Genesis 36,31: “they dipped the tunic in blood.” This tunic resembled a type of shirt and was worn next to the skin (like a T-shirt with sleeves). It was embroidered with gold threads designed in a checkered manner so that it appeared to have “stripes” through it. This is what is meant by (28,39) “you shall make the tunic of a box-like knit of fine linen.” The word תשבץ is the same as משבצות זהב (compare Maimonides Hilchot Klei Hamikdash 9,19). The headgear worn by the High Priest, i.e. the מצנפת, would obtain forgiveness for haughty bearing and deportment. It was appropriate that something worn high on top of one’s head should be the symbol by means of which haughtiness could be atoned for. The אבנט, belt, would secure atonement for lewd fantasies and other sinful thoughts. Our sages in Jerusalem Talmud Yuma 7,3 claim that the length of this belt was 32 cubits (about 20 meters) The golden head band, ציץ, worn by the High Priest on his forehead would atone for effrontery. We have a verse in Jeremiah 3,3 describing effrontery as associated with the forehead. The prophet speaks of the “brazenness of a harlot,” using the word מצח to define brazenness. Aaron had a total of eight garments of which the Torah lists only six. The Torah did not mention his linen trousers as only the garments Moses was to dress him in qualified for this paragraph. The headband, being made of pure gold, is also not enumerated as one of the garments, as, strictly speaking, it was an ornament rather than a garment. The instruction for Aaron to wear linen pants was given only in verse 42 after Moses had already been instructed to dress him in his garments. Had Moses been meant to dress Aaron in his pants the instructions to dress Aaron would not have been written only at the end of verse 42 The function of the pants as a means of securing atonement extended to sins of a sexual or incestuous nature as man is perceived as using his legs to run after chances to obtain sexual gratification. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:6:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:6:1) **ועשו את האפוד.** לפי מה שהקדים הכתוב ואמר חושן ואפוד ומעיל היה ראוי להקדים ולומר ועשית חושן משפט ואח"כ ועשית את האפוד. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועשו את האפוד, “they are to make the ephod.” In view of the fact that the Torah had made mention of the breastplate before the ephod in verse 4, it should have taken precedence here as well. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:6:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:6:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:6:2) **ויתכן**לפרש כי עשה כן מפני שהאפוד הוא עקר, כי החשן היה תחת האפוד כמין שולים והאפוד הוא עקר הבגד ועל כן הקדימה הפרשה האפוד לחשן במעשה, ומה שהזכיר תחלה חושן לאפוד היה זה למעלת שם המפורש הנקרא אורים ותומים שהיו נותנים בין כפלי החושן. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It is clear that the reason this garment is mentioned first is that it was the most important of all the special garments of the High Priest. The breastplate was worn immediately beneath the ephod as an appendix to it, the ephod being the principal part of that combined garment. Seeing this was so, the Torah wrote about the making of the ephod before it wrote about the construction of the breastplate. At the time of the actual construction, the ephod is mentioned in verse 6, whereas the actual making of the breastplate is mentioned only in verse 15. If, nonetheless, in verse 4 the breastplate was mentioned first this was because the urim vetumim were to be housed in part of that breastplate, and it was these which represented the “hot line” to G’d of the High Priest who could receive answers from the celestial regions to his inquiries by means of that device. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:6:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:6:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:6:3) **ודע**כי הבגדים האלה חושן ואפוד ואבנט היו צמר ופשתים ואע"פ שהתורה אסרה לכל ישראל צמר ופשתים לכהנים מותר בשעת עבודה שאין הכהנים לובשים אותם רק בשעת עבודה, וזהו שכתוב באפוד ועשו את האפוד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, וכתיב בחושן ועשית חושן משפט זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר וכן באבנט. התכלת הוא הצמר הצבוע כעצם השמים, ארגמן הוא הצמר הצבוע אדום, ותולעת השני הוא הצמר הצבוע בתולעת ושש משזר, השש הוא פשתים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It is well to remember that the three garments (breastplate, ephod and belt) were made of a mixture of linen and wool even though the Torah had specifically issued a prohibition to the Israelites to wear any garment which combined these two materials (Deut. 22,11). Priests (only during the time they performed service in the Temple) were exempt from this prohibition. This is why the Torah wrote specifically in connection with the ephod: “they shall make the ephod of gold, blue wool, purple and scarlet wool and twisted linen.” In connection with the breastplate in verse 15 the Torah describes the very same materials again and in the same sequence. In Exodus 39,29 the Torah describes the belt as being made of “twisted linen, blue wool, purple wool and scarlet wool” (no golden thread). The word תכלת describes wool dyed the colour of the sky; the word ארגמן describes wool dyed a purple colour, whereas the word תולעת שני describes wool dyed a scarlet colour. The expression שש describes a kind of fabric made of linen. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:6:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:6:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:6:4) **ודע**כי חושן ואפוד היו חמשה מינין ופרכת ארבעה מינים ורמוני המעיל ג' מינין, כיצד בחשן האפוד כתיב זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר וכתיב בפרוכת ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, וכתיב ברמונים ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר, לא נאמר בו שש שלא היו ברמונים אלא שלשה מינין שזורין, ודרשו רז"ל במסכת יומא פרק בא לו כל מקום שנאמר שש חוטן כפול ששה, משזר שמונה, פירוש משזר בלא שש כמו ברמונים, מעיל י"ב, פרוכת כ"ד, חושן ואפוד כ"ח. ובאור זה כי הפרוכת שהוא ד' מינין ונאמר בו שש כל מין ומין ששה חוטין הרי הפרוכת כ"ד. רמונים שיש בהם שלשה מינין ולא נאמר בהם שש כל מין ומין שמונה הרי כ"ד, דילפינן משזר משזר מפרוכת מה משזר דפרוכת שהוא ד' מינין עשרים וארבעה אף משזר רמונים שהן שלשה מינין כ"ד. מעיל י"ב דילפינן תכלת תכלת מפרוכת מה פרוכת ששה חוטין של תכלת אף מעיל כן וכתיב כליל ופירושו גדיל ואין גדיל פחות משנים והרי י"ב. חושן ואפוד שיש בו מין חמישי נוסף על השאר והוא הזהב הנה הוא כ"ח חוטין ד' מינין ששה ששה הרי כ"ד זהב מין חמישי אי אפשר לומר עליו ששה שהרי כתוב בו (שמות לג) וקצץ פתילים, ופירש רש"י ז"ל שם במסכת יומא פתילים שנים וכשבא לקצץ הרי ד' אם כן חושן ואפוד כ"ח חוטין. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** You should know that the ephod and breastplate contained five different kinds of materials whereas the פרוכת, the dividing curtain, contained four different kinds of materials. The pomegranate-like apples at the bottom of the robe contained three different kinds of materials. The breastplate of the ephod is described as containing: gold, blue wool, purple wool, scarlet coloured wool, and twisted linen (verse 15). Of the dividing curtain the Torah writes that it contained blue wool, purple wool, and scarlet coloured wool plus twisted linen (36,35). Of the pomegranates the Torah writes (39,24) that it contained blue wool, purple wool, and twisted scarlet coloured wool. No mention of linen is made in connection with the robe. Our sages in Yuma 71 say that wherever the Torah mentions the word שש in connection with garments the meaning is that the strand consisted of six threads of that material. If the word שש is followed by the word משזר, however, the Torah refers to strands of eight threads. If the word משזר occurs without the word שש in front such as in connection with the רמונים, the pomegranates of the robe, then the meaning is 12-threaded strands. These descriptions refer to the various threads of each material, so that you find that the dividing curtain was made of a total of 24-threaded of material, the breastplate and ephod of 28, seeing that the dividing curtain had four different kinds of materials each of which was described as שש and four times 6 equals 24. The robe, on the other hand, was constructed of a total of only 12-thread thick strands seeing it was comparable to the פרוכת (verse 31). On the one hand, it was made of only a single material, i.e. blue wool, seeing the Torah writes כליל; on the other hand, seeing the word כליל is understood to mean גדיל, a certain type of strand woven or spun out of a double thread, the robe would have 12 threads of blue wool per strand instead of the 6-threaded strands used with the dividing curtain. This is why the מעיל, the robe, had thicker strands consisting of 12 threads each. The breastplate and ephod which had yet another variety of material in addition to any other garment had a total of 28-threaded strands. It is impossible to say that the golden strand also consisted of six threads (so that it would have 30-threaded strands) as the expression וקצץ פתילים is mentioned in connection with it (39,3) and we know that the word פתיל refers to something only twofold, so that if it was folded over it would be four-fold. This gives us 4 varieties of six-threaded strands and one variety of a four-threaded strand for the materials used on the חשן האפוד. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:10:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:10:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:10:1) **ששה משמותם.** שקרא להם אבותם כתולדותם למד הכתוב שיהיו השבטים כתובים כסדר לידתם ראובן שמעון לוי ויהודה דן ונפתלי, ששה אלו באבן אחת ובאבן השנית יששכר זבולן גד ואשר יוסף ובנימן כי כן נולדו, זה היה באבני האפוד שהיו שתים והיו שמות שנים עשר שבטים חרותין בשני אבני אפוד הללו שהיו של שוהם ששה שבטים על האבן האחת וששה על השנית והיו מפותחות פתוחי חותם כי היו מעשה חרש כענין שכתוב בהם מעשה חרש אבן ולא נאמר בהם במלואתם מה שאין כן באבני החשן שנאמר בהם במלואתם ולא הזכיר בהם מעשה חרש. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ששה משמותם, “six of their names, etc.,” according to how their father had named them, in the chronological order of the births. The verses teaches that the names of the tribes were to be inscribed in order of their births, i.e. Reuven, Shimon, Levi, Yehudah, Dan, Naftali. These six were to be inscribed on one of the two gemstones on the shoulder epaulette of the ephod; on the second gemstone the order was: Issachar, Zevulun, Gad, Asher, Joseph, Binyamin. These twelve names were engraved on the two shoham-stones seeing the Torah describes the work as that of a lapidary (engraver of gemstones) (Verse 11). When describing the names on these 2 stones the word במלואתם which we find in connection with the 12 gemstones on the breastplate is missing. On the other hand, the words מעשה חרש אבן do not appear in connection with the 12 stones of the breastplate. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:10:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:10:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:10:2) **ולפי**שאי אפשר שיהיו מפותחות פתוחי חותם והאותיות מבוקעות בצורתם ושישארו האבנים במלואותם כי אם ע"י שמיר לכך הוצרך משה רבינו לשמיר באבני החשן כמו שהזכירו רז"ל ולא הוצרך כן באבני האפוד לפי שאין כתוב בהן במלואותם והיו מעשה חרש. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** This was clear as it is a physical impossibility to describe stones which have been engraved by a lapidary as still being במלואתם, “in their original completeness,” i.e. no chips having been removed. The only way those stones could have been “engraved,” or rather “inscribed,” while retaining all their original mass was by means of the chemical secretion from the shamir worm which was skillfully applied to write the names in question. This is the reason our sages in Sotah 48 said that Moses needed the shamir worm at that time whereas he did not require it in connection with the stones on the shoulder-pads of the ephod. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:10:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:10:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:10:3) **וכך**היה מעשה האפוד, רחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, וארכו כנגד אצילי הידים מאחורים עד הרגלים ותופר עליו שתי כתפות שנאמר שתי כתפות חוברות כדי שיהיו על כתפות הכהן וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע משוקע בבית של זהב ומפותח שמות י"ב שבטים על כל אבן ואבן ששה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The workmanship of the ephod could be described as follows: its overall width was about the size of a grown man’s back extending from shoulder to shoulder. Its length extended from under the armpits to the legs; the two shoulder-pads were sewn onto it above. This is the meaning of the words שתי כתפות חוברות. The reason was so that it could be worn as suspended from the High Priest’s shoulder. On each shoulder-pad (strap) one of the two square shoham-stones were recessed into a golden setting and each contained 6 of the 12 names of the tribes of Israel (compare Maimonides Klei Hamikdash 9,9). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:15:1) **ועשית חשן משפט מעשה חושב.** כך היה מעשה החושן אורג בגד מעשה חושב מן התכלת ומן הארגמן ותולעת שני ושש, והיה לוקח חוט א' של זהב ונותנו על ו' חוטין של תכלת וכופל הז' חוטין כאחד וכן היה עושה חוט א' של זהב עם ו' של ארגמן וחוט אחד של זהב עם ששה של פשתן, וזהו שכתוב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש כ"ח חוטין שכתוב (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מלמד שחוט של זהב כפול בתוכם. ארכו של חושן שתי זרתות ורחבו זרת וכופלו לשנים נמצא זרת על זרת מרובע וקבועים בו ארבעה טורים אבן וכל אבן ואבן היה מרובע, ומפתח שמות י"ב שבטים על י"ב אבנים, ראובן היה מפותח על אבן אודם, שמעון על פטדה, וכן כולם. ומלבד י"ב שבטים שהיו כתובים על י"ב אבנים הללו היו כתובים שמות האבות אברהם יצחק יעקב ושבטי ישרון. וכסדר הזה היו כתובים ראובן א' על אודם, שמעון ב' על פטדה, לוי רה"ם על ברקת, יהודה י' על נופך, יששכר צ' על ספיר, זבולן ח' על יהלום, דן ק' יע"ק על לשם, נפתלי ב' על שבו, גד שבט"י על אחלמה, אשר יש"ר על תרשיש, יוסף ו"ן על שהם, בנימין על ישפה, הרי לך בכל אבן ואבן ששה אותיות להורות כי ששת ימי המעשה תלוים בי"ב שבטים, והיו באבני חושן ע"ב אותיות כי י"ב פעמים ששה הם ע"ב והם כנגד ע"ב אותיות של השם הגדול להורות בזה קיום העולם שנברא בע"ב שעות שהרי העולם נברא ביום שנאמר (בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, וששת ימי המעשה ע"ב שעות יש בהם י"ב שעות בכל יום, וזהו שאמר הכתוב (תהילים פ״ט:ג׳) אמרתי עולם חסד יבנה כמנין חס"ד, ולמדנו מזה שהעולם שנברא בע"ב שעות מתקיים בזכות השבטים שבהם ע"ב אותיות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועשית חשן משפט מעשה חושב, “you shall make a breastplate of judgment of a woven design.” He would weave a cloth made of blue wool, purple wool, scarlet wool and linen. He would take one thread of gold and make a strand of the other six-threaded strands of materials so that each would have a seventh golden thread. This is the meaning of the words: תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, (compare Maimonides Klei Hamikdash 9, 5-6). This is based on the words וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו', “they hammered out sheets of gold and cut threads to be worked into designs among the blue, the purple,” etc. (39,3). This teaches that the golden thread was folded over amongst the other materials, like a double thread. The length of the breastplate was 2 zeratot, (22 cm approx), its width 1 eret. It was folded over so that it would look square from the front. There were four rows of three gemstones on it, each gemstone being square. The names of the tribes were “inscribed chemically” each tribe’s name in accordance with the colour gemstone reflecting its individuality. Reuven’s name was inscribed on the stone called אודם, Shimon’s on a stone called פטדה, etc., etc. In addition to the names of the twelve tribes the names of the patriarchs Avraham, Yitzchak, and Yaakov were also inscribed plus the words שבטי ישורון. These additional words were distributed between the various stones so that, for instance, the stone אודם with the name Reuven had an additional letter א as part of the name אברהם, whereas the stone פטדה which had the name שמעון inscribed on it also had a letter ב added as the second letter in the name אברהם, and so on. A stone with a short name such as גד, for instance, had the word שבטי of שבטי ישורון added seeing that there was enough space for this. The stone with the name אשר had in addition the letters ישר of the word ישורון inscribed on it, whereas the stone with the name יוסף had the last three letters of the word ישורון inscribed on it also, so that each stone had a total of six letters making an overall total of 72 letters. These 72 letters corresponded to the great name of the tetragram when it is spelled in all its 24 permutations. The six days of creation comprised a total of 72 hours of daylight, the number of hours during which the universe and all that is in was created (no creation took place at night.). We know this as the Torah speaks of ביום עשות ה' אלו-הים ארץ ושמים (Genesis 2,4), “on the ‘day’ Lord G’d made earth and heaven.” This number 72 has also been alluded to in Psalms 89,3 where David speaks about the world having been built on the attribute חסד, loving kindness. The numerical value of the word חסד is also 72. We infer from these verses that the world which has been created in 72 hours of creative activity by G’d is maintained due to the merit of the twelve tribes of Israel, i.e. the 72 letters inscribed in the breastplate of the high Priest. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:15:2) **והנה**בנימין שהיה מפותח על ישפה היה מלא ולא היה בו סמך אותיות מן האבות כשאר השבטים כי לא נשתיירו מבני בנימין במעשה פלגש בגבעה כי אם שש מאות בזכות בנימין שהיה מפותח באבני החשן ששה אותיות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It is remarkable that the stone with the name בנימין which was spelled plene, i.e. with two letters י (as opposed to Exodus 1,3 or Genesis 42,38 et al) where there is no letter י before the final letter ן filled out its stone seeing his name had six letters. It was therefore impossible to add a letter from the patriarchs’ names on his stone. The reason that this was so may be connected to a historical occurrence in the time of the Judges when the tribe came close to extinction, only 600 young men surviving after the civil war described in Judges 20-21. Had his name not been spelled with six letters on the breastplate, even the six hundred young men who survived might not have done so. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:15:3) **ודע**כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא י"ב והם אבות לכל שאר האבנים וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן אודם ל**ראובן** על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים והוא סלע גדול ומוצאו כמוצא הכסף וכמוצא הזהב, והסלע והמוצא ההוא קורין אותו בלאש"ו, ורובינו ובלאש"ו הכל מין אחד וחתיכה אחת, אלא שהרובי"ן הוא אדום בתכלית וכן תרגומו סמקן והוא מבחר האבן כמין ענפים שבולטים ממנו ונמשכים ממנו והבלאש"ו הוא למטה ממנו מאד במעלת האדמימות, ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו אודם כי מראהו אדום כדם וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן ששם דמות אדם ועל כן נכתב אדם חסר וי"ו להורות על אדם כי המקרא יורה עצמותו של אבן והמכתב בחסרון וי"ו יורה על פעולתו, ומפני זה היה ראובן מפותח על אבן אודם. **שמעון** היה מפותח על פטדה היא אבן ירוקה ככרתי בכרכי הים, וכן תרגומו ירקן ונקרא פראשמ"א והוא מין נפך שהוא מרקד"י שהוא ג"כ ירוק ככרתי. ודע כי פראשמ"א ומרקד"י הכל מין אחד וחתיכה אחת כענין שבארתי לך ברובי"ן ובלאש"ו, אלא שהמרקד"י הוא המובחר והוא המלוקט ומחותך ממנו והוא בתכלית הירקות וזיוו מבהיק ואורו מתנוצץ עד מאד והפראשמ"א ירוקה גם כן אבל היא למטה ממנו עד מאד בין בירקות בין בזיו האור, ומה שנתנה האבן הזאת לשמעון על שם שהוריקו פניו של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון וכן כל מי שחטאו משבט שמעון בבנות מואב הוריקו פניהם, וכן דרשו רז"ל סימן לעברה הדרוקן. וסגולת האבן הזאת של פטדה שהיא מקררת את הגוף וע"כ היא מצויה בארצות כוש שהם חמים ושטופי זמה וצריכים אליה לקרר אותם וזהו שכתוב (איוב כ״ח:י״ט) לא יערכנה פטדת כוש, יחס אותה לכוש שהיא מצויה בארץ כוש. **לוי** היה מפותח על ברקת והוא הקרבונקל"א נקראת ברקת על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר וכן תרגום ברקן, והוא אבן שתלה נח בתיבה ממה שכתוב (בראשית ו׳:ט״ז) צהר תעשה לתיבה והנביא קראה אקדח שנאמר (ישעיהו נ״ד:י״ב) ושעריך לאבני אקדח על שם שקודח כגחלת והוא מלשון (שם נ) קודחי אש, ונתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירין בתורה כענין שנאמר (דברים ל״ג:י׳) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, וכן משה שהיה משבט לוי כשנולד נתמלא כל הבית אורה ונאמר בו כי קרן עור פניו וכתיב (קהלת ח׳:א׳) חכמת אדם תאיר פניו, וסגולת האבן הזאת שהיא מחכימת פתי ומאירת העינים מלבד שמשתמשין בעצם גופה כמו שמשתמשין באור הנר ואומרים כי אם שוחקין אותה ומערבים במאכל ובמשתה או בשאר הסמים יועיל הרבה מאד להחכים ולפתוח הלב. **יהודה** היה מפותח על נפך והוא מראקד"י ובלשון ערבי זמור"א והתרגום כולל ב' לשונות הללו וע"כ אמר אזמרגדין מורכב מלשון זמור"א ומלשון מראקד"י והאבן ירוקה ככרתי והוא ממין פראשמ"א כמו שהזכרתי ונתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגבר על יצרו והודה ולא בוש והוריקו פניו גם כן על שחשדו אביו על יוסף הוא שכתוב (בראשית ל׳:ח׳״ז:כ׳) חיה רעה אכלתהו, וכשבא לברך את בניו אמר לו (שם מט) מטרף בני עלית אז נעשו פניו זכים ומבוהקים כנפך הזה שזיוו מבהיק וכן כתוב ביהודה (שם) ידך בערף אויביך וסגולת האבן הזאת שכל מי שנושאם אויביו הופכין לו עורף ולכך נקרא נפך, וכן כתוב ביהודה ידך בעורף אויביך, וכן מצינו תגבורת מלחמת ונצחון בכל שבט יהודה, בדוד כתיב (שמואל א י״ח:ז׳) ודוד ברבבותיו, ובמשיח כתיב (ישעיהו י״א:ד׳) וברוח שפתיו ימות רשע. **יששכר** על ספיר והוא הנקרא שפיל"י והוא מראה תכלת, ונתנה ליששכר לפי שהיו גדולים בחכמת התורה שנאמר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו', ולוחות התורה של סנפירינון היו, וכן מצינו במתן תורה (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. וידוע כי נפש בעלי התורה צרורה בצרור החיים תחת כסא הכבוד שכתוב בו (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא, וצבע זה של תכלת אינו צבע של גאוה כצבע של אדמימות או צבע ירקות שקורין גרי"ן ששניהם צבעים של גאוה, אבל התכלת צבע של ענוה ושפלות נאה לבחורים ונאה לזקנים, וזהו שכתוב (ישעיהו נ״ז:ט״ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. וסגולת אבן זה שהוא טוב לאור העינים ולכך מעבירין אותו על העינים, וכן התורה מאירת עינים ואמרו האבן הזאת תועיל לכל כאב ונפיחה באיזה מקום שתהיה בגוף וכן התורה מרפאה לכל הגוף, וכן אמרו רז"ל חש בראשו יעסוק בתורה. **זבולן** על יהלום והוא הנקרא פירל"א והיא לבנה כלה על שם שהכסף לבן והוא סימן לעשרו של זבולן שנאמר (בראשית מ״ט:י״ג) זבולן לחוף ימים ישכון לכך נתנה לזבולן והיא מצלחת בפרקמטיא, וסגולת האבן שמביאה שינה על האדם שכן אמר הכתוב (שם ל) הפעם יזבלני אישי. **דן** על לשם והוא הנקרא אשטפסי"ס ונמצא בו פרצוף אדם מהופך על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה והפכו לשם לסמל בפסל מיכה וכתיב בספר יהושע בענין חלוק הארץ (יהושע י״ט:מ״ז) ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם כי היא שם עיר מארץ ישראל. **נפתלי** על שבו והיא נקראת טורקיז"א והפרשים מתמידים לנושאה וכן תרגומו טרקיא, וסגולת האבן הזאת שהיא מושכת האדם על הרכב ומצלחת אותו בענין הרכיבה כל ימיו ולכך נקראת שבו ועל שהיא מחברת אותו אל הרכב נתנה לנפתלי שהיא לשון חבור על שם (בראשית ל) נפתולי אלהים נפתלתי. **גד** על אחלמה והוא הנקרא קרישטא"ל ולכך תרגומו עין עגלא והאבן הנקרא ליאמ"ן דומה לה אלא שיש בה אדמימות, ונתנה אחלמה לגד שכשם שאחלמה והוא קרישטא"ל מצוי הרבה אצל בני אדם והכל מכירים אותו, כך שבטו של גד היו מרובין והרוגיהם נכרין הוא שכתוב (שם לג) וטרף זרוע אף קדקד, וסגולת האבן הזאת שמחזקת את הלב שלא ירך בלכתו למלחמה ולכך נקראת אחלמה מלשון חוזק וכענין שנאמר (ישעיהו ל״ח:ט״ז) ותחלימני והחייני, וכתיב (איוב ל״ט:ד׳) יחלמו בניהם ירבו בבר. **אשר** על תרשיש והיא הנקראת קריאוליק"א וגוון שלה דומה לגוון השמן, ויש שפירשו שהיא האבן שצבעה תכלת ותרגומו כרום ימא שהרי גוון הים כעין תכלת, ומצינו ים ששמו תרשיש שנאמר (יונה א׳:ג׳) וימצא אניה באה תרשיש, וסגולת האבן הזאת לעכל המאכל, וכל שכן למי ששוחק אותה ומערבה במאכלו ונעשה בזה עב ושמן והוא שכתוב (בראשית מ״ט:כ׳) מאשר שמנה לחמו. **יוסף** על שהם והוא נקרא אוניקל"י, וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו ונקראת שהם, ויש בה אותיות השם, על שם (שם לט) ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח,וכתיב (שם) ויתן חנו בעיני שר בית הסהר ומי שנושאה בבית המלכות תועיל הרבה ויצליח ויהיו דבריו נשמעים. **בנימין** על ישפה והיא הנקראת ישפי"ז והיא כלולה מגוונים הרבה אדומה שחורה ירוקה וסגולת האבן הזאת לעצור הדם ונתנה לבנימן לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא ואעפ"כ נתגבר על יצרו והיה מעצור לרוחו ולא גלה הדבר לאביו, ולכך נתנה לו האבן הזאת, ונקראת ישפה שתי מלות יש פה, וזה יורה על מעלתו שאע"פ שהיה לו פה והיה לו לגלות הדבר שתק ולא גלה. אלה י"ב אבנים הקבועים בבגד החושן ואלה שמותם ושמות י"ב השבטים מפותחים בהם כסדר לידתן שבט ושבט כתוב על אבנו המיוחדת לו והכל בהשגחה גמורה וכוונה נפלאה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Scientific books claim that the basic number of gemstones, (not allowing for variants, mutations) are only 12 in number, so that they were all represented on the breastplate of the High Priest. They may be considered as the “patriarchs” of all other precious stones. The reason that the gemstone assigned to the tribe of Reuven was the אודם was the fact that it symbolised the blush on his face when he owned up to being guilty of his misdemeanour in Bilhah’s tent. The fact that he was not ashamed to admit his guilt is a credit to him reflected by this red-coloured stone known as “rubin.” It is supposedly found in certain areas at the bottom of the sea. It is chipped of a great rock beneath the sea, and is mined similar to silver and gold. The rock is known as Balax. Rubin and Balax are supposedly two names for the same kind of stone. The difference between them is only that the variety known as rubin is reddish looking. Onkelos also translates the word אודם as סמקן, a red stone. It is the choicest of a number of sub-categories of the same basic kind of precious stone. Seeing it is red, an essential colour reminding us of blood, it is reputed to have the power to protect a woman who wears this jewel against ever aborting any fetus she carries. Women who wear jewelry made from this stone will give birth to babies that have been growing in their wombs for the full nine months. The stone is even supposed to have positive effects upon women who are having a difficult delivery. If this stone will be crushed into powder and consumed with food and drink it displays properties similar to those of the דודאים (mandrakes?), the plant which Leah “sold” Rachel in order to help her achieve pregnancy (compare author’s comment on Genesis 30,14). The shape of those dudaim which Reuven had found at the time was the outline of a human being. This is the reason that the word אודם, normally spelled with the letter ו was spelled without that letter in order to draw our attention to the spelling which could be read “Adam,”אדם . The reading of the word teaches the nature of the stone, whereas the spelling teaches the effect of that stone, its function. Shimon’s stone פטדה, is a greenish-looking gemstone, similar to the turquoise colour of the sea in certain coastal cities. Onkelos also translates it as ירקן (emerald?). It is of the same group as the gemstone נפך, the stone with the name of Yehudah inscribed on it. Both are of similar colour, except that the stone described as נפך is the more precious of its group. It sparkles very much. The פטדה is inferior to the נפך both in colour and in sparkle. The greenish colour symbolises the terrible sexual licentiousness committed by that tribe who had caused the face of their leader Zimri to turn green in shame (Numbers 28,14). The same happened to all the other members of the tribe of Shimon who took part in that sin at that time. Darkon, dropsy, was the illness from which these people died. The positive feature of that gemstone is that it cools the body. This may be the reason it is found in hot countries such as Nubia (the Sudan). The people in that country are especially steeped in sexual licentiousness. They need to “cool off” in order to counteract their tendencies. This is why we read in Job 28,19 “topaz from Nubia cannot match its value (that of rubies).” The reason Job made this comparison was because these stones were found in Nubia. The stone which bore the name of Levi was the ברקת, known popularly as carbuncle (a rounded gemstone without facets). It is so called as it flashes just like a bolt of lightning, ברק. It illuminates like a lamp. Onkelos also translates it as ברקן, a flashing stone. This was the gemstone Noach hung in the ark to provide him with light. The Torah referred to this light in Genesis 6,15 צהר תעשה לתבה. Isaiah refers to it as אקדח, in Isaiah 54,12 where, speaking of the future of Israel he writes: ”I will make your battlements rubies and your gates of precious stones, i.e. לאבני אקדח.” The name is justified as it appears glowing like red-hot coals. A similar expression occurs also in Isaiah 50,11: “kindlers of fire.” The reason this stone was chosen to symbolise Levi was that the Levites illuminate the people by teaching them spiritual illumination, i.e. Torah, as we know from Deut. 33,10 יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, “they teach Your judgments to Yaakov and Your Torah to Israel.” We also know of Moses, who was of the tribe of Levi, that the whole house was filled with light when he was born as the Midrash (Shemot Rabbah 1,24) interpreted the words in Exodus there (Exodus 2,2) that “she (his mother) saw that he was good.” Furthermore, when Moses returned from Mount Sinai with the second sets of Tablets the Torah testified that the skin of his face emitted rays of light (Exodus 34,29). We have another verse (Kohelet 8,1) “a man’s wisdom lights up his face.” The positive value of this gemstone is that it is apt to enlighten the foolish, providing him with insights he never had. This is in addition to the general usefulness of that jewel in providing light just as does a lamp. People say that if one pounds this carbuncle into fine dust and mixes it with food or drink as one mixes certain medicinal herbs into the food it proves very capable of providing wisdom and opening up previously “closed” hearts. Yehudah’s name was inscribed on the gemstone called נפך as we mentioned already. This jewel is known either as merkedy or zemurah in Arabic. Onkelos’ translation *azmoragdin*, (emerald) can support either one of these names. He chose a combination of these two words. As already mentioned, it is a greenish stone of high luster and represented his shame-facedness in accusing his daughter-in-law Tamar’s pregnancy as being the result of harlotry when he himself had fathered the child she was carrying (Genesis 38,26). Seeing that he overcame his embarrassment and made a public confession of his own involvement, this stone, i.e. its color, was chosen as appropriate for him. In addition he also had had to bear the shame, i.e. his face turning green, in the matter of having sold Joseph and his father suspecting him of this though the matter had never been spoken of. When Yaakov blessed Yehudah on his deathbed saying: “from the prey, my son, you elevated yourself,” he wanted him to know that he suspected him of having been involved in the deception which had made Yaakov call out in anguish: “a wild beast has torn Joseph to shreds (Genesis 37,33).” When hearing his father say that he considered Yehudah as having elevated himself, i.e. having exonerated himself from that guilt, his face was restored to its original colour after all these years. It then resembled the appearance of the emerald giving off a sparkle. It is also written of Yehudah (Genesis 49,8) “your hand is at the neck of your enemy,” and the outstanding feature of the gemstone emerald is that people wearing it experience that their enemies turn their neck towards them, i.e. that they attempt to flee. This is the reason this jewel is known as נפך. The Bible comments on Yehudah’s bravery in battle more than once, and it is written of David (Samuel I 18,7) that he defeated his enemies in their tens of thousands, Of the messiah it is written: (Isaiah 11,4) “with the spirit (breath) of his mouth he will kill the wicked.” Issachar’s name was inscribed on a jewel called ספיר, sapphire, a jewel known as sephily of a blue colour. It had been assigned to Issachar because he was extremely wise and his tribe excelled in Torah knowledge. This has been attested to in Chronicles I 12,32. We have a tradition that the Tablets with the Ten Commandments were made of sapphire (Tanchuma Ki Tissa 26). We also find another reference to this jewel in Exodus 24,10 where the vision of G’d seen by the elders and the nobles is described as their observing with their mental eyes the appearance of bricks made of sapphire. It is a well known fact that the souls of Torah scholars are part of a whole bundle of souls beneath the throne of G’d’s attribute כבוד. This is derived from Ezekiel 1,26: “as the semblance of a throne, in appearance like sapphire.” The blue color of this jewel is not like the blue which denotes haughtiness similar to certain shades of red or green; on the contrary, it is a color symbolizing humility, modesty, a character trait equally becoming to both young and old. This is what Isaiah 57,15 meant when he wrote: “I dwell on high, in holiness; yet with the contrite and lowly in spirit.” The outstanding feature of this jewel is that it is good for one’s eyesight; this is the reason people have a habit of passing this jewel back and forth in front of their eyes. It was appropriate for Issachar as Torah also provides enlightenment. There is a popular saying that this jewel is useful in getting rid of all manner of pains and any swelling one experiences in any part of one’s body. The Torah too is a powerful remedy for all parts of the body. We have been told in Eyruvin 54 that if someone suffers from headaches the best remedy is to immerse oneself in the study of Torah. The name of Zevulun was inscribed on the gemstone known as יהלום, diamond. This gemstone is known as pirle, same as bedolach. It is clear, transparent. It is to remind us of “white” silver, an allusion to the material wealth of the tribe of Zevulun. We know from Yaakov’s blessing of Zevulun in Genesis 49,13 that he was a great trader sending his ships far afield in order to bring home wealth from foreign lands. It was appropriate therefore that the stone bearing his name was the diamond. The special property of the diamond for man is that it helps one to go to sleep, something Leah referred to when she (the mother of Zevulun) said after he was born: “this time my husband will make his permanent home with me” (Genesis 30,20). [I believe what the author meant was that possession of diamonds allows people to sleep easy as they feel emotionally and economically secure. Ed.] The name of the tribe of Dan was inscribed on a gemstone called לשם, known as opal, or *ashtefassis*. It shows a human face turned upside down, reminiscent of the time when the tribe of Dan attempted to reverse the norms of Judaism by appointing for themselves a non-Levite as religious leader (compare Judges 18,31). We find in Joshua 19,47 that a certain town previously called Leshem was renamed Dan in commemoration of the founding father of that tribe. This city became an integral part of the land of Israel. The name of the tribe of Naftali was inscribed on a jewel known as שבו, agate. It is commonly known as turquoise. [The various names which I have spelled in italics appear to be the equivalents of these gems’ names in Spanish or old French during the time of the author. Ed.] Onkelos also translates it as טרקיא. The special property ascribed to that gemstone was that it “pulls” man while riding in carriages or riding horses and enables him to become successful as a driver or rider. This occurs through man and beast developing mutual affinity for each other while man sits in the saddle. It was appropriate for Naftali to be associated with this gemstone as at the time he was born his step-mother Rachel had said that she had prevailed in a struggle with the attribute of Justice and her sister and as a result her handmaid had born this son for her. Rachel also had to use all her abilities (she thought) in order to have a son at least through her handmaid (compare Genesis 30,8). The gemstone bearing the name of Gad was the אחלמה, popularly known as crystal. This is why Onkelos translates the word as עין עגלא. A better known gemstone called lemon is similar to it but reddish in appearance. The reason this gemstone was used to symbolize Gad was that seeing the gemstone crystal is very common and everyone is familiar with it, the members of the tribe of Gad were also widely known as were the people who had been slain by this tribe in the wars of Israel against the Canaanites. This is the meaning of Deut. 33,20 וטרף זרעו קדקד , “tearing off arm, and even head.” The special property of this gemstone is that it reinforces the resolve of one’s heart when going to war and prevents one from becoming faint-hearted. The gemstone gives man strength. It is called אחלמה, as that word is connected to מלחמה, attributes needed to be successful in battle. The expression occurs in that sense in Isaiah 38,16: ותחלימני ותחיני, “You have restored me to health and have revived me.” The idea is that G’d made King Chiskiyah strong again. Another verse with a similar message is Job 39,4 where G’d speaks to Job about the health of the hinds, etc., saying יחלמו בניהם ירבו בבר, “their young are healthy (strong) able to grow up in the open fields.” The gemstone on which the name of the tribe of Asher was inscribed is called תרשיש, better known as cariolica, topaz, chrysolite. Its color is close to that of oil (olive oil). Others say that its color is azure-blue (compare R' David Kimchi). Onkelos translates it as כרום ימא, aquamarine. The reason is that the color of the sea resembles that of azure-blue. The name Tarshish appears also as a destination in the ship hired by the prophet Jonah, presumably because these gems could be found in that country. The special property of this topaz is to facilitate in the digestion of foods. It is even more important if one first pulverizes it and mixes the powder into one’s food. It will then make a mass similar to a mixture of flour and oil. The Torah extols Asher’s land portion within the land of Israel as being particularly full of oil, i.e. rich soil as we know from Yaakov’s blessing in Genesis 49,20. The gemstone bearing the name of the tribe of Joseph was called שהם, better known as onyx. The special property of this jewel is that its owners enjoy favor in the eyes of people. The letters in that stone also spell השם when read in a different order. This is an allusion to the verse in Genesis 39,2: “G’d was with Joseph and he became a successful man;” or, Genesis 39,24 “G’d made the warden of the prison like Joseph, etc.” Anyone who wears the jewel in the king’s palace will find that he becomes very successful and that his suggestions will be well received. The name of the gemstone on which Binyamin’s name was inscribed was ישפה, better known as jasper. It is a multi-colored gem consisting of red, black, green. Binyamin had many contradictory thoughts about the sale of Joseph by his brothers, all of which are reflected in the different colours of the jasper. The special property of that stone is that it stops the flow of blood. The reason this gemstone was assigned to the tribe of Binyamin had to do with the founder of that tribe not being able to decide if to tell his father that Joseph was most likely alive, or to keep silent as he could not foresee how Yaakov would react to such information. In the end he controlled himself, stopped himself, and did not reveal what he knew. The word ישפה may be understood as two words, i.e. יש פה, “he has a mouth,” or words to that effect. The name of that stone alludes to the fact hat Binyamin deserved credit for keeping silent about what he knew his brothers had done to his older brother Joseph. This completes the discussion about the twelve gemstones on the breastplate of the High Priest. All the details connected with the stones, the breastplate, the inscriptions, etc., are part and parcel of the detailed supervision G’d exercises over the fate of the Jewish people in all its aspects. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:15:4) **וראיתי**בספר האבנים שחברו הפילוסוף שהאבנים צריכות טהרה וידוע מסגולתם שהנושא אותם בטומאה יתבטל כחם אליו או יחלש ואם ישוב ויטהר תחזור האבן לכחה הראשון כבתחלה, והסבה והטעם בזה לפי מעלות רוחניות הכח העליון שהאבן מושכת ממנו שהוא מדבק בטהרה ומתרחק מן הטומאה, וכן כתב החבר בחבורו, וראוי להאמין כך שהרי אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשך כח עליונים כענין שאמר בעשבים אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה. ונמצאת למד שהכהן הגדול בבגדי האפוד והחשן היה מוקף מלפניו ומאחריו משמות י"ב שבטים, החשן אשר על לבו מלפניו היו קבועים שמות י"ב השבטים על י"ב אבניו כל שבט ושבט על אבנו גם האפוד שהיה מאחוריו על שתי כתפיו ששם שתי אבני שהם שהם קבועים בהם מפותחים י"ב שבטים ששה על אבן זו וששה על אבן זו והכהן כאשר ילבשם היה לובשם ביחד האפוד עם החשן שהרי מחובר היה זה בזה שנאמר (שמות כ״ח:כ״ח) ולא יזח החשן מעל האפוד והיה החשן על לבו מלפניו והאפוד מאחריו, וחשב האפוד היה קשור על לבו תחת החשן ושתי כתפות האפוד על ב' כתפיו ושתי עבותות הזהב יורדות מעל כתפות מכאן ומכאן ונתונות תוך טבעות החושן העליונות, ושני חוטין של תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו מב' טבעות בכתפות האפוד התחתונות שהן למעלה מן החשב. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** I have seen in a book by Aristotle devoted to stones that the stones require the wearer of them to be pure in order for each of them to effectively carry out its special function, the properties we have listed above. If the wearer is ritually impure, they either lose their power altogether as far as he is concerned, or their power is greatly reduced. As soon as the wearer undergoes purification rites, the gemstone around his neck will recover its power. It is perfectly in order to accept what Aristotle says as there is no gemstone which does not contain some power given to it by celestial sources. Just as we have been taught in Bereshit Rabbah 10,7 that there is no herb on earth which does not have its counterpart in the celestial regions providing it with its individual mazzal, so the same is true of the precious stones. Having carefully absorbed what we have written about the gemstones in the garments of the High Priest you will note that he was surrounded by the names of the tribes of Israel both in front and behind, seeing these names were inscribed both on the breastplate and on the shoulder pieces of the ephod. [I suppose the fact that the ephod was closed from behind makes the whole garment appear as if it were worn on the back. Ed.] Whenever the High Priest put on his special vestments, he would put on the ephod and the breastplate at the same time, seeing that they were joined together and the Torah had instructed (verse 28) that the breastplate not be detached from the ephod. The band (belt) was tied together under the High Priest’s heart. The two shoulder-straps were inserted in the two rings at the upper end of the breastplate and two threads of blue wool cord were fed to beneath his armpits from the rings at the lower ends of the shoulder straps of the ephod. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:5 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:15:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:15:5) **ועל**דרך הקבלה תמצא פליאה וחכמה נוראה בי"ב אבני חשן אלו ממה שנתן לכל אחד מן השבטים אבן אחת ידועה בגוון ידוע הכל כפי גוון מדותיהם למעלה, ראובן הרומז למדת הדין אבנו אודם ושמעון הרומז לשש קצוות אבנו פטדה וגוון שלה ירוק ככרתי, לוי הרומז לחבור השלשה שלמעלה אבנו ברקת שאורו מתלהט ומתנוצץ, יהודה הרומז לתהו שהוא קו ירוק אבנו נפך שהוא ירוק ככרתי, זבולון הרומז למדת רחמים אבנו יהלום שהיא פירל"א לבנה, יששכר לספיר שגוונו תכלת הנוטה לתכלת, דן הרומז למדת הדין כמו ראובן אבנו לשם ויש בו צורת אדם, נפתלי הרומז לזכור אבנו טורקיש"א והיא שבו ויש במינה זכר ונקבה, יוסף הרומז למדת רחמים כמו זבולון אבנו שהם שיש בה אותיות השם, בנימן הכולל מן הכל אבנו ישפה שהיא כלולה מגונים רבים, והמקום יגלה לבנו להביט מתורתו נפלאות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Kabbalistic approach: ... ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:20:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:20:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:20:1) **משובצים זהב יהיו במלואותם.** כלומר האבנים יהיו במלואותם משובצים זהב והכתוב יצוה שיהיו האבנים על הזהב והאותיות על האבנים, והיו שבעים ושתים אותיות כנגד שבעים ושתים שמות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** משובצים זהב יהיו במלואותם, “set in gold they shall be in their mountings.” The meaning of the words is that the stones should remain whole, in their golden settings. The principal instruction of this verse is that the stones should be on top of the gold and the inscriptions on top of the stones. There were a total of 72 letters corresponding to the 72 (lettered) name of Hashem (as pointed out at the beginning of verse 15). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:20:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:20:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:20:2) **ויש**בכאן התעוררות גדולה על מעלת התורה כי היא יקרה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה, כי מפני שהכסף והזהב חמדת בני אדם והאבנים היקרות למעלה מן הזהב על כן בא הכתוב לעורר כי התורה עולה על כל הקנינים כלם שהרי הזהב בסיס לאבנים היקרות והאבנים בסיס לאותיות, וכן דרך לעשות בסיס מן הנקלה לנכבד ואם כן האותיות עקר הכל שבהם נברא העולם שכל הקנינים נמצאים בו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** This reflects a great spiritual awakening reminding people of the great value of Torah which supersedes even all the accumulated gemstones found on the breastplate of the High Priest. By placing the letters of the Hebrew alphabet, i.e. the letters of the Torah, above the gemstones, and the gemstones above the golden mountings, the point that Torah values are supreme was made for all to see. The gold was the basis of the gemstones and the gemstones in turn were the basis of the letters of the Torah. Without the letters inscribed on top of the gemstones the gemstones and the gold would not have been of much significance. The significance of the letters lay in the fact that it was these which G’d employed in order to create this universe. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:30:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:30:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:30:1) **ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התמים.** הזכירן בה"א הידיעה ולא זכרן בשום מקום עד עתה כי לא מנאם עם יתר הכלים במלאכת האומנים שיאמר בהם ועשית את האורים והתומים כמו שאמור ביתר הכלים או שיאמר ויעש האורים והתומים, והנה זה עדות שלא היו מעשה חרש כי אם מעשה שמים, ומפני זה נזכרו בלשון ידיעה כלשון (בראשית ג׳:כ״ד) וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ולא נזכרו הכרובים קודם לכן כן כתב הרמב"ן ז"ל. וכלל הדבר באורים ותומים שהיו שמות קדושים מכחם ידע הכהן העתיד וישמיע לכל שואל הבאות, והשמות האלה שני חלקים האחד מכחם יאירו אותיות השבטים הקבועים באבני החשן והם הנקראים אורים בהיותם מאירים לעיני הכהן, השני מכחם יבא בלב הכהן שידע להצמיד ולחבר האותיות ולהוציא התיבה מהם כדי שיהא מכוין בתשובת השאלה ומכח השמות האלה היה לב הכהן תמים בידיעת האותיות וברוח הקדש שבו יבא בלבו כי זה חבורן וסדרן והם הנקראים תומים ושני חלקי השמות הקדושים האלה הנקראים אורים ותומים על שם פעולתם היו נתונים בן כפלי החשן כי על כן היה כפול ואחרי שהלביש משה לאהרן האפוד והחשן אחרי כן היה נותן בין כפלי החשן האורים והתומים והוא שכתוב וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים, והענין היה מדרגה ממדרגות רוח הקדש למעלה מבת קול ולמטה מן הנבואה. ואמרו בריש פרק קמא דברכות למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים שמאירים דבריהם, תומים שמשלימים דבריהם, ונקראו גם כן כרתי ופלתי, כרתי שכורתין דבריהם, פלתי שמופלאין מעשיהם. ומי שבא לשאול את הכהן באורים ותומים כך היה הענין היה הכהן עומד פניו כלפי הארון והשואל עומד מאחרי הכהן ולא היה שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא כאדם שמתפלל בינו לבין עצמו והיה מוציא הדבר בפיו, ומיד היה הכהן מתלבש ברוח הקדש ומביט בחשן ורואה בו כמראה הנבואה עלה או לא תעלה באותיות שהיו בולטות מן החשן כנגד פניו, ואין שואלים אלא צבור ומלך כדאי' במס' סוטה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים , “you are to place within the breastplate the Urim and the Tumim, etc.” The Torah introduces both the Urim and the Tumim with the letter ה in front as if we were dealing with known phenomena whereas in fact they have never been mentioned before. They had never been mentioned as being either part of the furnishings of the Tabernacle or as being part of the priestly vestments. Seeing that later on when the various furnishings and vestments are being described as having been made, we never read of ויעש את האורים ואת התומים, “he made the Urim and the Tumim,” it is clear that they were not something fashioned by craftsmen. They were something fashioned directly by celestial input. This is the reason they were introduced as a known quantity, something which had been in existence already. We observe something parallel in Genesis 3,24 when the Torah reports וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, “He positioned east of Gan Eden the cherubs, etc.” We had never been told of the existence of cherubs. There too the letter ה in front of the word כרובים taught us that such cherubs had already existed though we did not know of them seeing they had come from an extra-terrestrial domain. The fact is that the words Urim ve-Tumim are the description of the names of holy beings by means of whom the High Priest was able to divine certain events in the future and to announce them to the people who had inquired about them. The two names Urim, Tumim, represent two different parts of such divine messages. The first refers to the lighting up of letters on the breastplate which were visible to the High Priest and enabled him to place the respective letters into sequences which formed an intelligible message. The flashing of the respective letters on the breastplate was called Urim, whereas the combining of these letters into an intelligent message by properly arranging the letters in question was called Tumim [from the words אור, light, and תמים, perfect, whole. Ed.] The holy name of the Lord was written on a parchment the High Priest folded underneath the breastplate so that the parchment was covered by the stones above and the fabric underneath. Moses placed the parchment inside the breastplate only after he had dressed Aaron in his vestments. This is the meaning of the verse in Leviticus 8,8: “He placed upon him the breastplate and he put inside the breastplate “the Urim and the Tumim.” It was one of a number of levels of divine revelations such as Ruach hakodesh, Holy Spirit, which is considered a higher level than the revelation called Bat kol, “heavenly echo.” The communications received by the High Priest by means of the Urim ve-Tumim ranked below that called Nevuah, prophecy. We have been told in Berachot 4, that the reason the Urim and Tumim were called by these names is that the first word, i.e. Urim refers to their ability to convey what they had to say by means of light, i.e. the flashing of the letters we mentioned. The word Tumim, on the other hand, means that they would bring their message to an intelligible conclusion, i.e. their predictions would come true. These two phenomena were also known as כרתי ופלתי as we know from Samuel II 20,23, the names suggesting that the answers given to questions directed to these High Priests equipped with the breastplate were clear and unmistakable. When someone asked the High Priest concerning a future event and he received an answer based on the pronouncement of the Urim and Tumim as interpreted by the High Priest he would find that the event forecast would indeed occur. The High Priest would stand with his face towards the Holy Ark when referring the petitioner’s question to G’d for an answer. The person making the inquiry would stand behind the High Priest. He would not phrase his question or inquiry in a loud voice but would speak like people who engage in prayer not expecting anyone near them to hear the details of their prayer. Immediately after the petitioner had uttered his request the High Priest would be granted a measure of Holy Spirit and he would look at the breastplate and he would see the prophetic message flash on the breastplate’s letters, (such as עלה or לא תעלה in the event that the king had inquired if to engage in a certain war and if he would be successful.) The only people entitled to use this facility were the King or the community as a whole as has been pointed out in Yuma 71. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:31:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:31:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:31:1) **ועשית את מעיל האפוד.** זה יורה שהמעיל היה דבק עם האפוד וכן כתב רש"י ז"ל שהאפוד נתון עליו כחגורה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועשית את מעיל האפוד, You are to make the robe for the ephod.” The wording of the text teaches that the robe was attached to the ephod. Rashi also wrote that the ephod was placed over the robe much like a belt. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:31:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:31:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:31:2) **כליל תכלת.** למדך שהמעיל היה כלו תכלת אין בו צבע אחר והוא כדמות גלימא שלנו שאין לה בית ראש שחלקו התפירה לפניה והיה צוארו חגור בנקב פי המעיל והיו לפניו שתי כנפים מגלה אותם ומכסה אותם כרצונו והיו על שוליו סביב ע"ב רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני ל"ו מצד כנף של ימין ול"ו מצד כנף של שמאל והיו רמונים חלולים ובתוכם ע"ב פעמונים, וכן דרשו רז"ל בזבחים היו ע"ב זוגים ובתוכם ע"ב עינבלים והיו ל"ו מצד זה ול"ו מצד זה. ולפי זה מה שכתוב פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון באורו בתוך רמון כלומר מכוסה בתוכו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** כליל תכלת, “entirely of blue wool.” This teaches that the robe was made completely of blue without any other color being mixed into its fabric. Its shape was similar to a garment known as גלימה, i.e. mantle, or cloak. Its top had a circular opening so that it was not buttoned along its front in order to close and open it. (It was slipped overhead when putting it on or taking it off). It had two wing-like flaps which the High Priest could open or close as he liked. At his hem, all around the hem there were 72 pomegranate shaped woolen balls made of blue purple and scarlet red wool, 36 on either side of the wings we mentioned. These pomegranates were hollow containing 72 bells with tongs and clappers. This is what our sages explained in Zevachim 88. According to this interpretation [which differs radically from Rashi, see below. Ed.] the words פעמון ורמון, פעמון ורמון have to be understood as meaning “each bell was concealed within the pomegranate.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:31:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:31:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:31:3) **אבל**רש"י גם (הרמב"ן) [הרמב"ם] ז"ל פירשו פעמון זהב ורמון שהיו הפעמונים פעמון אחד בין שני רמונים וכן כלם על שולי המעיל סביב אבל לא היו הפעמונים בתוך הרמונים ממש טמונים בתוכם. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:32:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:32:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:32:1) **והיה פי ראשו בתוכו.** נראה לי כי מה שדרשו יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול נכלל בו עוד כל הדובר שקרים והמועל בדבורו ויש לו שפתים דולקים ולב רע כי לכך נקרא מעיל שבא לכפר על המעל לפיכך צוה על המעיל והיה פי ראשו בתוכו, **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והיה פי ראשו בתוכו, “and its head-opening shall be folded over within;” it appears to me that when the sages explained in Zevachim 88 that “let something involving sound be the instrument of atoning for a sin committed involving sound,” they had in mind such sins as evil gossip, lies, refusal to honor verbal undertakings, etc. This is why the wording of the Torah in describing the “collar” of the robe as והיה פי ראשו בתוכו sounds so stilted. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:32:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:32:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:32:2) **ויש**בזה רמז אזהרה לאדם שראוי לו שיהיה דבורו שוה למה שבתוכו שיהיה תוכו כברו ושפתו לפיו סביב לעצור במלין, והוא אינו עושה כן אלא מעשה אורג כופל דבריו כארג הזה שכופל חוטי אריגתו וכן כפי תחרא כפי השריון שטבעותיו כפולים וע"כ בא המעיל לכפר על עון זה כי הוא מרוחק אצל הש"י ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The wording contains a hint that what a person says should reflect what is in his heart. His pronouncements should not be at variance with his true feelings and intent. The lips which form the frame of his mouth should have prevented him from abusing the power of speech; whereas instead of doing so the sinner made his mouth a מעשה אורג, “weaver’s work,” i.e. he fabricated all kinds of embellishments to the truth. The words כפי תחרא, “like the opening of a coat of mail,” also hint at the manner in which the sinner used the mouth to reinforce his lies, just as the armor of the knights of old consisted of overlapping pieces of metal to allow both for protection and flexibility. The robe was designed to atone for the kinds of sin which estrange the sinner to his G’d. Concerning such people David said in Psalm 101,7: ”he who speaks untruths shall not stand before My eyes.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:35:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:35:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:35:1) **ונשמע קולו בבואו אל הקדש.** קולו של אהרן כי בבאו אל הקדש בלבישת שמונה בגדים בטכסיס הזה ישמע קולו ותהיה תפלתו מקובלת, ויכלול עוד קולו קול המעיל בהרעשת הפעמונים והיה זה מדרך המוסר ולמדה תורה דרך ארץ לאדם הרוצה להכנס לפני המלך שיהיה מקיש בפתח ההיכל תחלה כדי שלא יכנס פתאום מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא כי כל הבא בהיכל המלך פתאום הרי זה חייב מיתה בטכסיסי המלכות כענין שכתוב במלך אחשורוש (אסתר ד׳:י״א) אשר לא יקרא אחת דתו להמית, ועוד לטעם אחר כדי שיודע הדבר שהכהן הגדול רוצה להכנס, ואע"פ שהכל גלוי וידוע אצל השכינה גם אצל המלאכים משרתי הקדש אשר לפניו ודבר לא יכחד גם מהם, טעם הדבר היה כדי שלא יפגעו בו מן המלאכים הקדושים אשר לפניו אילו היה נכנס פתאום, ולא היה ענין הפעמונים לחדש הודעה לשכינה ולא למלאכים אשר שם אבל הענין מוכרח כולל תועליות גדולות כי היא אזהרה למלאכים שיפנו מקום לאוהבו של מלך לכבוד המלך כדי שיוכל להכנס ולעבדו ביחוד, ועוד שלא ינזק הכהן בבאו שם פתאום ועם הסימן הזה יהיו נדחים מפניו ומפנין לו מקום לעבד המלך ובצאתו גם כן היתה סימן הקריאה כאילו הכהן קורא אותם שישובו לשרת לפניו כבראשונה כי כבר כלה עבודתו והוא יוצא. ואמר ולא ימות, להורות שאם יבא שם מבלי שישמיע קולו ויכנס פתאום ימות כי המשרתים אשר שם סביב השכינה יפגעו בו, ומבואר דרשו בירושלמי במסכת יומא וכל אדם לא יהיה באהל מועד, אפילו אותם שכתוב בהם (יחזקאל א׳:י׳) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד, ועל כן נצטוה הכהן שישמיע קול בפעמונים וכענין שנאמר (תהילים נ״ה:ט״ו) אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש. וסימן הקריאה ונטילת רשות זה היה בכל ימות השנה, וזהו שאמר ונשמע קולו בבאו אל הקדש ולא לפני ולפנים מפני שלפני ולפנים לא היה צריך השמעת קול ולא היה נכנס שם בבגדי זהב אלא בבגדי לבן בלבד, וזו היא מעלתם של ישראל שהכהן הגדול היה נכנס לפני ולפנים ביום הכפורים בלא סימן הקריאה ובלא נטילת רשות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ונשמע קולו בבואו אל הקדש, “and its sound will be heard when he enters the holy precincts.” When Aaron enters the Sanctuary dressed in his eight special vestments his voice in prayer will be heard by G’d and his prayers will be accepted. In addition to the sound of his voice in prayer there will also be heard the sound of the bells at the hem of his robe. This little verse is a lesson in manners. When a person wishes to receive an audience he first knocks on the door of the king or prefect from whom he requests the audience. Aaron (the High Priest) would announce his intention to pray by means of the chiming of the bells at the hem of his robe. What is customary as a sign of deference to a mortal king must also be observed when one petitions the King of Kings. When one arrives unannounced in a mortal king’s palace, enters without preamble, one incurs the death penalty. Similarly, when the High Priest enters G’d’s Sanctuary it behooves him to give notice of his intention to enter. The matter is best illustrated in Esther 4,11 from where we know that King Ahasverush looked with great suspicion on anyone who came unannounced, and, generally speaking, he had such persons executed as he thought they were bent on harming him. Even though G’d, of course, is fully aware of the intentions of the “intruder,” the same rules of etiquette apply in the Sanctuary. Another reason why the High Priest “gave notice” in this manner of his intention to enter the Sanctuary was to ensure that none of the angels would at that time interfere with his prayer, i.e. interpose themselves between him and G’d. Had he entered unannounced this could have happened. He himself might even have been harmed by the angels who were unaware of his intentions. Actually, the sound of the bells was not meant to give warning either to the Shechinah or to the angels that the High Priest was approaching. it was intended to warn the angels that the approaching High Priest desired to have privacy during his audience with the Shechinah. Additionally, it was meant to head off any chance that some angel would harm him as an unwanted intruder (as happened to Nadav and Avihu). The same sound of these bells chiming when the High Priest had completed his audience in the Sanctuary served the angels notice that they could again resume their customary positions inside the Sanctuary. When the Torah writes the words ולא ימות, “so that he will not die,” at the end of our verse, this was a warning that if the High Priest were to enter the Sanctuary without the bells on his robe being audible, the attendants around the Shechinah would kill him as an intruder. This matter is elaborated on in Jerusalem Talmud Yuma 1,5 and quoted by Nachmanides in connection with Leviticus 16,17: “that no person (אדם) should be in the Tent of Testimony,” that this wording includes even the angels which were described in Ezekiel’s vision as having a ”human face” (Ezekiel 1,10). This is why the High Priest was instructed to make certain that his approach would be heard by means of the bells in the hem of his robe chiming. The idea is reflected in Psalms 55,15 “sweet was our fellowship; together we walked in G’d’s house when there is turmoil.” What we have described applied during all the days of the year when the High Priest entered the Sanctuary; it did not apply on the Day of Atonement when he entered the Holy of Holies, as on that day he was not allowed to wear the “golden garments” when inside the Sanctuary. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:35:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:35:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:35:2) **ובמדרש**מה טעם י"ב השבטים באבני החושן שיהיה הקב"ה מסתכל בבגדי הכהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר בזכות השבטים, א"ר יהושע בן לוי משל לבן מלך שהיה פדגוג נכנס אצלו מלמד על בנו סנגוריא והיה מתירא מן העומדים עליו שמא יפגעו בו מה עשה הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואים אותו ומתיראים ממנו, כך אהרן היה נכנס בכל עת לבית קדש הקדשים ואילו לא היו לו זכיות הרבה שהיו נכנסים עמו ומסייעין לו לא היה יכול להכנס למה שהיו מלאכי השרת שם מה עשה הקב"ה נתן לו מדמות לבושי הקודש שנאמר (ישעיהו נ״ט:י״ז) וילבש צדקה כשרין, ע"כ. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** We are told in Midrash Shemot Rabbah 38,8 in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi that the reason the names of the twelve tribes were inscribed on the breastplate can be understood by means of a parable. A king’s son had a tutor, a pedagogue. He went to the king to intercede on behalf of his pupil the prince. He was concerned lest the various officials attending the king might utter some negative comment concerning the prince while he was engaged in defending him. What did the tutor do? He dressed himself in his most impressive uniform, an attire designed to cause respect and awe in those who would see him wearing it. In a similar manner, Aaron would enter the Sanctuary to intercede with G’d on behalf of the Jewish people dressed in the kind of garments which would be sure to keep unwelcome listeners away. If he had not had many merits he could not have survived such an encounter. By wearing the breastplate with the names of the twelve tribes (and the names of the patriarchs) inscribed on them he felt sure that whatever personal merit he might lack would be made up for by a reminder of the accumulated merits of the patriarchs and Yaakov’s sons. G’d enabled him to neutralise any attacks by the angels upon him through providing him with these priestly vestments and giving him a holy appearance. This is alluded to in Isaiah 59,17: He ”wrapped Himself in zeal as in a robe.” Thus far Midrash Rabbah. [This parable raises more questions than it solves: 1) the High Priest was not allowed to enter the Holy of Holies at will (Leviticus 16,2). He could only enter on the Day of Atonement during certain times of the day. 2) on that day he wore only white linen garments when inside the Sanctuary (Leviticus 16,4). Ed.] ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:36:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:36:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:36:1) **ועשית ציץ זהב טהור.** כך היה מעשה הציץ עושה טס של זהב רחב שתי אצבעות ומקיף מאזן לאזן וכותב עליו שני שטים קדש לה', קדש למטה, לה' למעלה, והיו האותיות בולטות והיה נקוב שני קצותיו ופתיל תכלת למטה ממנו מנקב לנקב שיהא נקשר בפתיל כנגד העורף, ופירש הראב"ד ז"ל קדש למ"ד מלמטה בסוף שטה ראשונה ולכך קראו למטה לפי שהוא בסוף, ה' למעלה בראש שטה שניה וקראו למעלה לפי שהוא על ראש המעיין וסמוך לו ועם זה היה השם בראש שטה ויהיה נקרא כסדר קדש לה'. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועשית ציץ זהב טהור, “you are to make a head-plate of pure gold.” The head-plate was made as follows: Betzalel took a flat strip of gold two fingers wide which would be worn around Aaron’s forehead from ear to ear and on which were inscribed the words קדש לה', “holy unto the Lord.” The word קדש was written on the lower line, the word לי-ה-ו-ה on the upper line. The letters in these words were protruding. (Maimonides Klei Hamikdash 9,1-2 explains the technique used). The two ends of the ציץ were pierced so that below the holes a strand of blue wool would be fastened which in turn would be tied behind the High Priest’s neck. According to the view of Raa’vad the inscription on the lower line was קדש ל so that only the name of the Lord i.e. י-ה-ו-ה was inscribed on the upper line. That letter ל was at the end of the upper line whereas the name of the Lord appeared at the beginning of the lower line near the end at the right. The reason Maimonides calls the upper line “lower” and the lower line “upper,” is because he considered what is at the end of the line as “lower,” and what is at the beginning of the line as “upper.” (At any rate, according to Rabbi Shlomoh Aderet’s interpretation the words קדש לה' could be read sequentially in the normal order, and not as the impression first created by the words of Maimonides. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:36:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:36:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:36:2) **והנה**הציץ הוא מכלל שמונה בגדי כהונה ואינו בגד אבל הוא תכשיט ומה שיזכירו רז"ל תמיד ח' בגדי כהונה הם הולכים אחר הרוב כי השבעה מהם הם בגדים שהכהן גדול מתלבש בהם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The ציץ, head-plate, was also considered as one of the eight vestments of the High Priest. However, strictly speaking, it was not a garment but a decoration, a kind of jewelry. If our sages always speak about eight vestments which the High Priest would adorn himself in, they simply included this adornment with the other seven which are garments in the true sense of the words. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:36:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:36:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:36:3) **ודע**והבן כי הם כנגד שבעה רקיעים, ובסוף סדר צו אבאר לך זה, והציץ של זהב שבראשו הוא עליון על כלם וירמוז על כלם המדה שכתוב עליה (תהילים מ״ה:י״ד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, והיא העשירית ועל כן הציץ של זהב והיה ראוי לפתח בו קדש לה' הוא שכתוב פיתוחי חותם קדש לה', וכתיב והיה על מצח אהרן וכתיב והיה על מצחו תמיד בשכבר ידעת כי כהן גדול הוא דוגמא גם כל בגדיו שהוא לובש בשעת עבודה הנה הם דוגמא ולכך תמצא שהזכיר הכתוב למעלה באבני אפוד על שתי כתפיו לזכרון גם בחושן הזכיר כן לזכרון לפני ה' תמיד, ומלת זכרון היא דוגמא כי עמו יזכירנו ד"א. ואם כן היה הכהן בשעת עבודה מוקף ומעוטר מי"ב שבטים בחשן מלפניו ובאפוד מלאחריו וע"ב פעמונים של שולי מעילו למטה ושכינה למעלה על ראשו מדת הדין שבה הרחמים משגחת על ישראל וזהו לשון ציץ מלשון (שיר השירים ב׳:ט׳) מציץ מן החרכים, ושהיא מקבלת ממקור העליון מלשון (במדבר י״ז:כ״ג) ויצץ ציץ, הוא העליון בפרי. ומתוך הענין הזה יש לך להתעורר בשאר הענינים ובסדר לבישת הבגדים כי יש בו ענין גדול מורה נפלאות תמים דעים והבן זה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The other seven garments symbolized the seven heavens; I will explain this in greater detail at the end of Parshat Tzav (Leviticus 8,7). The golden head-plate represented the highest of all the heavens. The very words inscribed on the head-plate are an allusion to the principle that the glory of the princess is best seen by the fact that she stays out of the limelight, as Psalms 45,14 phrased it כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, “the royal princess, her dress embroidered with golden mountings, (is led inside to the king.”) The chamber (heaven) referred to is the tenth, innermost. This is why the ציץ was made of pure gold and why it was appropriately inscribed with the words קדש לה'. This is also the meaning of the words פתוחי חותם קדש לה', “engraved like a signet ring ‘holy unto the Lord.’” The Torah writes in verse 38 that the ציץ is to be worn on Aaron’s forehead, and that it is to be on his forehead תמיד “always.” How are we to understand the latter word “always?” The word refers to the periods during which the High Priests fulfills his specific functions in the Temple or within the holy precincts. As you are already aware the High Priest served as a symbol and so did his vestments while he wore them during the performance of his duties. This is the reason why the Torah wrote the word לזכרון, “as a remembrance,” i.e. as a symbol, in connection with the gemstones on the ephod and with the gemstones on the breastplate (compare verse 12 and verse 29). The word לזכרון is very close in meaning to the word לדוגמה, “as an example, a model, a symbol.” The word ציץ itself is reminiscent of Song of Songs 2,9 מציץ מן החרכים, “He was peering through the lattices.” Aaron’s inspiration came from the Shechinah which peered through the lattices (shuttered windows of the highest heaven) observing him performing his functions. The word is related to ויצץ ציץ, “it sprouted a bud,” i.e. the topmost part of the fruit. Wherever the word occurs it alludes to the highest of something. Just as this particular ornament symbolized the highest emanation, the highest attribute of G’d, so all the vestments symbolized something of that nature. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:43:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:43:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:43:1) **והיו על אהרן ועל בניו.** שעור הכתוב יהיו על אהרן שמונה בגדי הכהונה שהזכיר מתחלת הפרשה ועד כאן שהם חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט וציץ ומכנסי בד, ועל בניו ד' בגדי כהונה וזהו שכתוב ולא ישאו עון ומתו שהרי כהן גדול ששמש בפחות משמונה או כהן הדיוט ששמש בפחות מארבעה הרי נקרא מחוסר בגדים ואם עבד עבודתו פסולה והוא חייב מיתה בידי שמים כזר ששמש שנאמר וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וגו' והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והרי הם כזרים וכתיב והזר הקרב יומת. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** והיו על אהרן ועל בניו, “and they shall be (worn) by Aaron and his sons, etc.” The meaning of the verse is that Aaron should wear the eight priestly garments mentioned since the beginning of our portion. They are: the breastplate and ephod, the robe, the chequered tunic, the turban, and the belt, the head-plate and the linen trousers. His sons are to wear four priestly garments when performing their part of the service. This is the meaning of the words: “so that they shall not bear guilt and die.” A High Priest performing the service with fewer than eight priestly garments, or an ordinary priest performing the service with fewer than four priestly garments commits a capital sin. He is called in Talmudic parlance מחוסר בגדים, “devoid of clothing,” his service is null and void, and he is guilty of death at the hands of heaven just as a non-priest who undertook to perform service in the Temple/Tabernacle (compare Sanhedrin 83). This is based on 29,9: “You shall girdle them with a sash,- Aaron and his sons- and you shall wrap the headdresses on them. The priesthood shall be an eternal duty for them.” At the time when they wear the garments the priesthood is part of them. At times when they do not wear these garments their priesthood is not part of them, and they are no better than non-priests. Of non-priests performing service in the Temple the Torah has written והזר הקרב יומת, “and the non-priest who approaches (to do service) shall be killed” (Numbers 18,7). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 28:43:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 28:43:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/28:43:2) **חקת עולם לו ולזרעו אחריו.** שיהיה כהן גדול לובש שמונה בגדים בשעת עבודה וכהן הדיוט ארבעה בשעת עבודה והם מכנסי בד וכתנת ומצנפת ואבנט. ופלא גדול היה בכהנים המקריבים קרבנות בכל יום שלא היה גופם לבוש אלא הכתנת לבדה שהיא חלוק והם סובלים הקור בימות הגשמים ולא היו מתים, וע"כ אמרו רז"ל שמעמידין על הכהנים ממונה אחד לבקר אותם ולרפא תחלואיהם לפי שהיו רובם חולים מחולי בני מעים מפני שהיה עבודתם בכל ימות השנה בחלוק לבד בשעת עבודה, ועוד שהיו עומדים תמיד על הרצפה והם יחפי רגל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** חקת עולם לו ולזרעו עד עולם, “an eternal statute for him and his descendants forever.” The statute that the High Priest wear the eight priestly garments at the time he performs the service is an eternally valid statute; similarly, an ordinary priest must wear four priestly garments whenever he performs the priestly duties assigned to him. They are: linen trousers, a tunic, a cap-like headgear, and a belt. The ordinary priests who performed service on a daily basis experienced a great miracle. Although the only garment covering their bodies was the tunic, i.e. a shirt, and they were exposed to rain and cold, they did not die from exposure. This is why our sages (Shekalim 5,1) said that they used to appoint one of the priests whose duty it was to visit sick priests and to heal them from intestinal disorders seeing that this was an occupational disease suffered by many of the priests. Moreover, the fact that they had to perform their service barefoot standing and walking on cold stone floors contributed to their suffering these diseases. [According to Jerusalem Talmud Shekalim 5,1 a contributing factor was the consumption of much meat and the drinking of water (instead of wine?) Ed.])