## Rabbeinu Bahya, Shemot ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:1:1) **ומשה היה רועה.** אחז משה רבינו האומנות הזה כמנהג הצדיקים הראשונים, כי כן מצינו בהבל הצדיק, גם באבות העולם, גם בשבטים, והטעם כדי שיתרחק מן הישוב שהוא עלול אצל החטא, ועוד כדי להתבודד בנבואה, ומה שאמר אחר המדבר למדך הכתוב שהיה משה מתרחק מן השדות כדי שלא ירעה צאנו בשדה של אחרים ויבא לידי גזל, לא פירש הכתוב כמה שנים עמד משה במדין, ודרשו רז"ל ארבעים שנה ישב משה במצרים וארבעים שנה במדין וארבעים שנה במדבר, וכן דרשו רז"ל על רבי עקיבא שהיו ימיו מאה ועשרים שנה כמשה רבינו, ואמרו עליו ארבעים שנה עסק בפרקמטיא ארבעים שנה למד ארבעים שנה לימד, וכמו כן הלל הזקן, גם רבן יוחנן בן זכאי, **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** And Moshe was herding... ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:1:2) **וע"ד**הפשט ענין הפרשה הזאת כי משה השיג שלשה ענינים ואלו הם האש והמלאך והשכינה, תחלה ראה האש שהיתה מתלקחת בסנה ואין הסנה נשרף, וראה זה בעין הבשר ממש בהקיץ, כי כשראה הסנה בוער באש הכיר שהוא אש והיה סבור שהוא אש גפרית של מטה, וכשהיתה דעתו כן ולא היה הסנה אוכל על כן רצה להתקרב זהו שאמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, כלומר אראה הפלא הזה אם נשתנה הסנה משאר העצים או נשתנה האש משאר האשות, שאלו היה סבור שהיה האש של מעלה לא היה מתקרב. ואחר שראה האש הזאת נתחזק שכלו בראית המלאך, וז"ש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, משמעות הכתוב כי לבת אש ראה תחלה ואחר כך המלאך מתוך האש. ואחר שנתחזק שכלו בראית המלאך ראה במראה הנבואה כבוד השכינה, וזהו שאמר וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים. ומפני שעתה היתה תחלת נבואת משה רצה הקב"ה לחנכו מעט מעט ולהעלותו ממדרגה למדרגה עד שיתחזק שכלו, משל למה"ד לאדם היושב בבית אפל זמן מרובה אם יצא פתאום ויסתכל לעין השמש יחשכו ראיותיו ועל כן צריך שיסתכל באור מעט מעט עד שיהיה רגיל בכך. וכשם שיקרה זה באור השמש הוא הדין והוא הטעם בעצמו באור השכל, כי הדברים השכליים בדמיון הדברים הטבעיים, כי יקרה לשכל כמקרה החושים, וכחות הנפש הלא הם קשורים עם כחות הגוף, **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ...According to the simple interpretation, this section is teaching that Moshe achieved three levels: Fire, Angel, and Divine Presence. First he saw the fire which was flashing in the bush but the bush was not consumed. He saw this with his actual physical eye while he was awake; when he saw the bush burning he thought it was a fire of (the) pitch from beneath (the bush).Thinking that, and seeing that the bush was not being consumed, he chose to come closer as it says, "I will turn now and see this wondrous sight," meaning, "I will see this wonderment if the bush is different than normal wood, or the fire is different from other fires." If he had realized it was a heavenly fire, he would not have approached. Once he saw this fire he became stronger through seeing the angel, as it says, "And he saw an angel of G-d in the flame within the bush." This means that first he saw the flame, and only after did he see the angel within the fire. Once he became stronger through seeing the angel, he saw the Divine Presence in a prophetic vision. This is the meaning of, "And G-d saw that he tunred to see, and He called to him." Because this was the beginning of Moshe's prophecy, G-d wanted to orient him little by little and lift him up from one (spiritual) level to the next until his mind would be strong enough.This can be compared to someone who is sitting in a dark house for a long time. If he exits suddenly and looks at the sun his vision will be darkened. Therefore he must look at the light slowly until he becomes accustomed to it. The same way it works with physical light is how it works with the enlightenment of the mind; all mind-related things work similarly to physical things; the traits of the soul are related to the traits of the body. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:1:3) **וכן**מצינו בישראל שחנכן הקב"ה בנתינת התורה מעט מעט, תחלה נצטוו במרה במקצת מצות והם שבת ודינין, ואחר כך נצטוו עשרת הדברות בסיני, ואחר כך תשלום התורה בארץ מואב, לכן מצינו בענין השגתו יתברך שיצטרך האדם לחנך שכלו מעט מעט ובזה תהיה השגתו עולה ומתרחבת והולכת, כענין אור השחר שמתחיל לזרוח מעט אור ואח"כ הולך ומרחיב, וזהו לשון הנביא (הושע ו) ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, למדנו הכתוב כי יש אנשים שאינם יודעים לרדוף ומבקשים להשיג הידיעה בבת אחת, ולזה אמר ונדעה נרדפה לדעת, שנדע תחלה איך נרדוף, וביאר איכות ההרדפה ואמר כשחר נכון מוצאו, כלומר לא בבת אחת אלא מעט מעט, כשחר נכון מוצאו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** We find the same thing with the Jewish People; when G-d inaugurated them in the Torah he did it in small steps. First He gave them some mitzvos at Marah, namely Shabbos and civil laws, and then He taught the Ten Commandments at Sinai, and the rest of the Torah was taught at Moab (just prior to entering the Land of Israel - ed.). We therefore find when it comes to comprehending G-d, a person must first inaugurate (train?) his mind a little at a time, and in that way his comprehension will continue to expand, like the light of dawn which starts to shine a little and then expands. This is what is meant by the verse of the prophet Hosea, "And we will know, we will chase after knowledge of G-d and find Him like the dawn." This verse teaches that there are people who don't know how to chase (knowledge of G-d) and rather try to accomplish everything in one moment. In response to such a person the verse says you must know how to chase, which is like the dawn, meaning a little at a time. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:1:4) **וע"ד**המדרש ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר, ראה משה מעלתן של ישראל מן המדבר שנאמר (שיר ג) מי זאת עולה מן המדבר, עליה מן המדבר, תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, כהונה ומלכות מן המדבר, באר מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, לפיכך וינהג את הצאן אחר המדבר. א"ר שמעון בן לקיש הלכה צאנו של משה ארבעים יום ולא טעמה כלום כשם שהלך אליהו, שנאמר (מלכים א יט) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה. וירא אליו מלאך ה' בלבת אש, כדי ללבבו כשיבאו לסיני ויראה אותה אשות. ולמה מתוך הסנה ולא מתוך אילן ולא מתוך תמרה אמר הקב"ה כתבתי בתורתי עמו אנכי בצרה, בני נתונים בכור הברזל בתוך שעבוד, אף אני נגלה מתוך הסנה וממקום צר, הוא סנה הוא סיני כתיב הכא והנה הסנה בוער באש, וכתיב בסיני (דברים ה) וההר בוער באש. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:5 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:1:5) **וע"ד**השכל ענין הסנה ירמוז למציאות החומר השפל הבוער באש העליונות, והיה ראוי שיכלה החומר כיון שהוא ואשיו הווים ונפסדים, ולכך בראותו המופת הזה היה ראוי להתקרב בהשגה מדוע לא יבער הסנה, ואז הודיעו המלאך כי אש אלהים הוא ומופת גמור, ויתבאר מזה עקר האמונה בחדוש העולם בחדוש המופת. או ירמוז הסנה לעם השפל אשר ברזל באה נפשו והוא בוער תמיד באש הצרות, והצרות יקיפוהו מכל צדדיו וראוי שיכלה בצרותיו, והוא עומד ומתקיים בין האויבים בדרך המופת ואיננו אוכל, וזהו (דברים לב) חצי אכלה בם, חצי כלין והם אינם כלים. או ירמוז לפרעה, כי כן הרשעים נמשלים לקוצים הוא שכתוב (שמואל ב כג) ובליעל כקוץ מונד כלהם, והיה בוער באש המכות וראוי שיכלה, ואיננו אוכל, כי הקב"ה היה מעמידו במופת למען רבות מופתיו, וכענין שכתוב (שמות ט) ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי, ופירוש זה נאות לפי ענין הפרשה שהרי, מתוך מראה הסנה נאמר לו ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:6 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:1:6) **וע"ד**הקבלה ומשה היה רועה, כבר היה, כי לא אמר ויהי משה רועה כמו שאמר (בראשית ד) ויהי הבל רעה צאן או שיאמר וירעה את צאן. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:7 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:7](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:1:7) **וידוע**כי מוכן היה מששת ימי בראשית להרוג המצרי ולכך הזכיר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכבר יש לך התעוררות באותיות לכה, וכמוהו לפי דעתי (איוב א) איש היה בארץ עוץ איוב שמו, כי היה אפשר לומר ויהי איש בארץ עוץ איוב שמו, כמו (שמואל א א) ויהי איש אחד מן הרמתים, (רות א) ויהי בימי שפוט השופטים, (אסתר א) ויהי בימי אחשורוש, ומה שהזכיר פעם אחרת והיה האיש ההוא תם וישר, הויה אחר הויה, נראה כי איוב היה בשלישית, כי כן המדה פעמים שלש עם גבר, ומשם זכה לחיי עולם להיות נפשו צרורה בצרור החיים בסוף, אחרי שנתכפרו לו עונות ראשונים. ומה שהזכיר אחר המדבר פתרונו שנכלל בו לשון הנהגה מלשון (תהלים מז) ידבר עמים תחתינו, והכונה כי מתוך המרעה נתן לבו בענין הפרנסה מאיזה מקום מתפרנס הכל, ונכנס מענין לענין ומחכמה לחכמה עד שהגיע אל האלהים חורבה, כלומר הר האלהים שהוא חורבה, היא מדת הדין שהיא מדה שניה לחסד שמשם באה הפרנסה לעולם שנאמר (תהלים קלו) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ואמר הר האלהים שהוא אחד מן האבות, ואין הרים אלא אבות שנאמר (מיכה ו) שמעו הרים את ריב ה', והוא מלשון הורים. והזכיר לשון חורבה על מדת הדין מלשון (דברים לג) ואשר חרב גאותך, שבארו על דרך הקבלה כי גאותן של ישראל אשור החרב שהוא מדת הדין, ומזה דרשו רז"ל לא הר חורב שמו אלא הר סיני שמו, ולמה נקרא שמו חורב שמשם יצאה חורבה לעכו"ם, וכן תמצא באליהו (מלכים א יט) בענין עוגת רצפים שמצא מראשותיו בדרך המדבר, וכתיב (שם) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חורב. ורז"ל הבינו מלת אחר כלשון ההולך אחר חברו, ומזה דרשו כל מקום שהיה משה הולך במדבר היה המדבר בורח ונעשה ישוב. וכונתם בזה כי הקב"ה היה פותח לו שערי חכמה והיה רואה שעדיין לא הגיע למה שהיה דורש עד שבא אל הר האלהים והוא חורבה, כלומר מדת הדין והיא האש האוכלת הקרבנות שנאמר (ויקרא ט) ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה וגו', כנגדה באדם הנפש והיא האוכלת שנאמר (שם ז) הנפש האוכלת, ועל כן נראה לו המלאך בלבת אש כענין הראוי למדת הדין, ומתוך הסנה, ועל כן נהפך המטה לנחש וידו מצורעת, והמים לדם, ועל כן הזכיר בסוף הפרשה (שמות ד) ויחר אף ה' במשה, וכתיב אחריו ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה, ונרמז בו השם למפרע, בשכבר הודעתיך בפרשת הפלגה שהוא מורה על מדת הדין בכל מקום שהוא רשום למפרע וענין הפרשה מוכיח כן באשר הוא שם. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:8 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:8](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:1:8) **והנה**המראה הזאת הוא רמז למשה למה שעתיד הקב"ה ליתן תורה באש על ידו במקום הזה וישמעו כל ישראל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:9 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:1:9](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:1:9) **ודעת**הרמב"ן ז"ל בפרשה הזאת כי מה שאמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש ומה שאמר ויקרא אליו אלהים הכל אחד, וזהו שאמר מלאך ה' מתוך הסנה ואמר אלהים מתוך הסנה, וכן תמצא על הים שכתוב (שם יד) ויסע מלאך האלהים והוא באור לא סמוך. ואל תתמה איך יסתיר משה פניו מן המלאך כי המלאך הנזכר בכאן הוא המלאך הגואל שכתוב בו (בראשית לא) אנכי האל בית אל וכן אמר בכאן אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב והוא שנאמר עליו (שמות כג) כי שמי בקרבו. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:4:1) **וירא ה' כי סר לראות.** קבלנו כי יש שם בן מאה אותיות ויוצא מפסוק זה, והוא מסורת רבינו שמואל הכהן ז"ל שקבל מרבו ורבו מרבו מפי רב הונא. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:4:2) **מתוך הסנה.** דרשו רז"ל הוא סנה הוא סיני וכן אנו יכולים לדרוש מתוך הסנה מתוך ניסן כי המראה הזאת למשה בט"ו בניסן היה, וזהו מתוך הסנה הוא יום הגאולה לשנה הבאה, ותצטרך עוד לזה לענין שאני עתיד לכתוב. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:4:3) **משה משה.** ע"ד הפשט מה שקורין מלמעלה לנביא בשם כפול לפי שהקול היה כחו גדול כענין שנאמר (תהילים כ״ט:ד׳) קול ה' בכח, ומכח הקול ותקפו נשמע קול הברה. וקריאת משה היתה פעם אחת ונשמע למשה שני פעמים וכן לשאר הנביאים שנקראו שני פעמים וכענין שכתוב (תהילים ס״ב:י״ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים, כלומר מצד כח אלהים כי תלה הענין בכח הקול. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:4:4) **וע"ד**המדרש כל מי שכפל שמו הוא בשני עולמות, נח נח, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, פרץ פרץ. והרי כתיב תרח תרח, אף הוא לא מת עד שעשה תשובה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic approach: The repetition of a person's name in Scripture indicates that he merited both worlds. We find such repetition by Noah, Abraham, Jacob, Moses, Peretz, and even by Terach. This very repetition of Terach’s name indicates that he had done Teshuvah before he died thus securing for himself a place in the hereafter. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:5 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:4:5) **וע"ד**השכל מפני שהנביא הנקרא נבהל בקריאה ראשונה ואם יבא אליו הדבור מיד לא יבין, לכך יצטרך להקרא שנית כדי שיתישב ואחרי כן ידבר עמו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A rational/scientific approach to our verse: seeing that a prophet would become frightened when he heard his name called for the first time, and as a result of his confusion he would misunderstand the divine message which was to follow, his name is called a second time in order to give him time to collect his thoughts. After the second mention of his name he would receive the message G’d wanted him to receive. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:6 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:4:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:4:6) **וע"ד**הקבלה טעם הכפל במשה ובשאר הנביאים כדי לבאר שהקריאה ההיא ומה שנמשך אחריה הכל בהסכמת הרחמים והדין, וקראו השמות בלשון כפל מאת הקב"ה לא מצאנום בתורה כי אם ארבעה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Kabbalistic approach: the reason that both here and in other instances the name of the addressee was repeated was to indicate that both the attribute of Justice and the attribute of Mercy had concurred that the prophet should be addressed in the manner to follow. As a matter of fact there are only four instances in the Bible of G’d repeating someone’s name when He called him (Genesis 22,11, 46,2 Exodus 3,4 and Samuel I 3,10). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:5:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:5:1) **של נעליך.** ע"ד הפשט הזהירו בשלילת הנעל לקדושת המקום וכדי שלא יקל את ראשו כנגד השכינה וזה דומה למה שאמר לו (שמות כג) השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** של נעליך, “remove your shoes.” According to the plain meaning of the text the angel warned Moses to remove his shoes on account of the holiness of the site. This was to serve as a warning not to be disrespectful, i.e. nonchalant, when he would be addressed by the שכינה, “G’d’s Presence” (compare Berachot 54). We find something similar in Exodus 23,12 where G’d tells Moses to be on his guard in the presence of the angel as G’d’s name was within him. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:5:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:5:2) **וע"ד**השכל של נעליך, לא אמר חלוץ כמו בענין היבום שהזכיר בו (דברים כה) וחלצה נעלו, ולא אמר שלוף כמו בענין הקנין שכתוב (רות ד) שלף איש נעלו, אך בענין הנבואה הזכיר של מלשון שלילה, הזהירו שישלול ממנו החומריות שהמשילם לנעלים, לפי שהחומר דבק בגוף כמו שהמנעל דבק ברגל, וכשם שיש ביד האדם לשלול נעלו מעל רגלו כן בידו שישלול ממנו החומריות כדי שיהיה מוכן לנבואה, וראוי להדבק באור השכל. והזכיר ביהושע של נעלך כי הזכירו על שלילת מקצת לא על כלן, וזוהי מעלתו של משה בהיותו משולל יותר מיהושע שהרי משה פירש מן האשה ונאמר לו (דברים ה) ואתה פה עמוד עמדי ולא נאמר כן ליהושע. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A rational approach to our verse: the term של נעליך is not to be confused with the term חלוץ נעליך. Whereas the latter means: ”take off your shoes,” similar to the expression שלוף נעליך, in Ruth 4,7 “taking off a sandal,” or to Deut. 25,9, “she will strip off his shoe,” the word של is related to שלילה, something negative and means that there was no need for Moses to wear shoes in such a place. He was warned to strip off what the shoe represented, i.e. material concerns. The act of removing his shoes was a mental preparation to ready him to become G’d’s vessel, His prophet. The lesson was that just as a man can take off his shoe at will, so he can divest himself of material concerns and concentrate on spiritual concerns. Instead of remaining attached to the עור, the leather of his shoe, he should become attached to the enlightening properties of his illuminating intellect, his אור השכל. When Joshua received a similar command in Joshua 4,15 he was told של נעלך, “remove your shoe (singular).” The difference between Moses and Joshua was that Moses had separated from his wife and was thus able to divorce himself more easily from earthly concerns. Joshua had not. G’d had told Moses in Deut. 5,28: “you- stay here with Me,” something which had enabled him to remain closer to G’d and to holiness. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:5:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:5:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:5:3) **וע"ד**הקבלה של נעליך ירמוז שנגלית השכינה בשני גוונים אש שחורה ואש לבנה, שכן השכינה כלולה דין ורחמים. **אל תקרב הלום של** מפני אימת המלכות וקדושת המקום אמר לו של נעליך מעל רגליך. ועוד ירמוז לו כי במקום הזה תנתן התורה כתובה אש שחורה על גבי לבנה, ומטעם זה הזכיר הקב"ה למשה לשון של יותר משאר לשונות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Kabbalistic approach: the words של נעליך suggest that the Shechinah was revealed to Moses on two levels, in two colours, i.e. “white” fire and “black” fire. These two “colors” symbolized the two attributes, the attribute of Justice and the attribute of Mercy respectively. The words אל תקרב הלום של, “do not come closer, remove!” meant that the reverence Moses was to display for G’d’s Majesty as well as for the sacredness of the site should stop his attempt to inspect the phenomenon more closely. Another thing which was hinted to Moses at this time was that the Torah which would be written in black fire on white fire would be given at this site. This is the reason that G’d used the expression של, i.e. the two letters of this word are the first two letters of שחור and לבן “black and white,” respectively. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:5:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:5:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:5:4) **אדמת קדש הוא.** מלת אדמת סמוכה לקדש, והוא הר סיני שכתוב (תהילים ס״ח:י״ח-י״ט) ה' בם סיני בקדש ועתה בתחלת נבואתו אמר לו אל תקרב הלום כי מלת הלום רמז לשכינה שהרי לשון מלכות הוא כענין שכתוב (שמואל א י) הבא עוד הלום איש, וכן (שם ב ז) כי הביאותני עד הלום. ולפי שהשכינה נאצלת מן הקדש פתח לו פתח להתבונן בקדש והזכיר לו אדמת הקדש. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אדמת קודש הוא, “it is holy ground.” The word אדמת is in the construct form of the word קדש, i.e. Mount Sinai is holy ground. Compare Psalms 68,18 אדנ-י בם סיני בקודש, “the Lord is among them as in Sinai in holiness.” Now that Moses was only at the very beginning of his career as a prophet he was not yet allowed to step on this holy ground. The word הלום is itself a reference to the שכינה, as it is a word describing Majesty, Royalty (Shemot Rabbah 2,6). This is based on Samuel I 10,22: הבא עוד הלום איש?, “has anyone else come here?” [Samuel referred to Saul who was to be king, Ed.]. The word is again used in that sense in Samuel II 7,18: כי הביאותני עד הלום, “for He has brought me thus far?” [David acknowledging his position of King over Israel by grace of the Lord. Ed.] Seeing that the שכינה is emanated from a holy source, Moses was given his first inkling of the meaning of holiness in terms of “holy ground.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:6:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:6:1) **אנכי אלהי אביך.** ע"ד הפשט כאלו אמר אלהי אבותיך, כענין שכתוב (שמות ט״ו:ב׳) אלהי אבי וארוממנהו ששעורו אלהי אבותי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אנכי אלוקי אביך, “I am the G’d of your father, etc.” According to the plain meaning of the text the meaning is the same as if G’d had said “the G’d of your fathers (pl).” We find such constructions in Exodus 15,2 אל-הי אבי וארוממנהו, “the G’d of my father (sing) and I want to exalt Him.” There too the word “my father” really means “my fathers.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:6:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:6:2) **וע"ד**המדרש אלהי אביך זה עמרם והוא כאלו אמר אנכי אלהיך אבל רצה ליחד שמו על הצדיק שמת לא על החי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic (Shemot Rabbah 3,1) approach to the words “G’d of your father.” These words refer to Amram. Actually, G’d had wanted to say: “I am your G’d.” However, we have a rule that G’d does not associate His name with the living in the event such a person turns wicked. This is why G’d chose the nearest relative who was no longer alive, i.e. Moses’ father, who had been a righteous person and died as a righteous person. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:6:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:6:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:6:3) **והנה**משה כששמע קול הקריאה משה משה דמות קולו של אביו שמע, וכן דרשו בתנחומא נגלה עליו בקולו של אביו עמרם, שמח משה אמר עמרם אבי חי, אמר לו הקב"ה אנכי אלהי אביך, בפתוי באתי אליך כדי שלא תתירא, ע"כ. ומכאן שהנביאים בשעת נבואתם נבהלים ונרתעים וצריכים פתוי כדי שיוכלו לקבל ולסבול הנבואה שכן מצינו בשמואל שנגלה עליו בקולו של עלי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to Tanchuma (Shemot 19) when Moses heard the voice calling him he rejoiced thinking that his father Amram was still alive. [Moses had been away from Egypt for many decades at this point. Ed.]. At that point G’d added: “I am the G’d of your father,” i.e. I misled you when I called your name in the voice of your father. I did this in order not to frighten you. The above proves that it is quite usual for prophets to become frightened at the time a voice from G’d suddenly calls to them. They need to be put at ease in order to overcome their fear. This is why we find in Samuel I 3,4 that when G’d first called to Samuel, He did so making His voice sound like that of the High Priest Eli, Samuel’s mentor. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:6:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:6:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:6:4) **וע"ד**הקבלה אלהי אביך, אדם הראשון, כי כשהקריב הבל קרבן הציץ בשכינה יותר מן ההשגה ועל כן נתחייב מיתה. ומזה הזכיר בכאן ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט ממה שהביט כבר, כאדם שמתבייש ממה שכבר אירע לו (ויסתר משה פניו כי ירא מהביט) וזהו שדרשו רז"ל בפרק קמא דברכות, (שמות ל״ג:כ׳) ויאמר לא תוכל לראות את פני, אמר לו הקדוש ב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה, כלומר כשרציתי בסנה לא רצית שכן כתיב ויסתר משה פניו ועכשו שאתה רוצה ואומר הראני נא את כבודך לא תוכל לראות את פני. ופליג אדרבי מאיר דאמר ר' מאיר בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה לותמונת ה' יביט, ובאור זה כי בשכר שנתירא עתה להביט אל האלהים היא השכינה שהיא מדת הדין ונקראת אספקלריא שאינה מאירה זכה לסוף שנסתכל באספקלריא המאירה, היא מדת הרחמים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A kabbalistic approach: The “father” G’d referred to was Adam, i.e. G’d had already been the G’d of Adam This was appropriate seeing that when Hevel had offered his sacrifice he had had a glimpse of the Shechinah for longer than is permissible and had incurred the death penalty as a result. This is why Moses quickly turned away his face when he became aware of the fact that it was G’d speaking out of the bush. He was ashamed to look at something he had seen once before just as a person is ashamed to come face to face with sins committed on a previous occasion. Seeing that Moses was Hevel’s reincarnation it is not surprising that G’d described Himself as the “G’d of your father (Adam).” When our sages in Berachot 7 explain the verse (Exodus 33,20) “you cannot see My face for man cannot see My face and live,” G’d supposedly told Moses: “when I wanted to show you My face you did not want to look, (here at the bush); now that you want to see My face, I am not ready to show it to you.” In chapter 33,18 Moses had asked: “Please show me Your Presence.” This passage in the Talmud is at variance with a statement by Rabbi Meir who is quoted on that same folio as saying that due to three merits Moses was granted three things. Seeing he had turned aside at the bush, not wanting to look at something forbidden, he was granted to behold the image of G’d’s “face.” Seeing he displayed the proper degree of awe and reverence in the presence of such a vision (כי ירא, “for he was afraid” verse 6), he was granted that when he descended from Mount Sinai that the skin of his forehead radiated light so that the people in turn were afraid to approach him (Exodus 34,30). Finally, as a reward for not having indulged his eyes (מהביט, when he had a chance to do so at the bush), he was granted (Numbers 12,8) greater visions than any other prophet as G’d explained to Miriam and Aaron on that occasion. Whereas visions seen by lesser prophets are known as אספקלריא שאינה מאירה, “blurred visions,” Moses enjoyed visions described as מאירה, distinct, brilliant. The latter is the kind of vision which originates with the attribute of Mercy. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:7:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:7:1) **ויאמר ה'.** יש לך להתבונן כי כל הפרשה בשם אלהים ובכאן התחיל שם המיוחד שהוא מדת רחמים, כי יבטיח עתה שירחם על עמו ויושיע אותם במדת רחמים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויאמר ה’, “the Lord said.” We have to understand why the whole paragraph up until now employs the name אלו-הים to describe G’d, whereas in this verse the name of G’d mentioned is the tetragrammaton. The reason is simple. This is the moment at which G’d promises for the first time that the time has arrived for Him to display His pity for His people and to arrange for their redemption. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:7:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:7:2) **ראה ראיתי.** יש בכתוב הזה ג' ענינים זה למעלה מזה ראיה שמיעה ידיעה, למעלה מראיה שמיעה שהרי כח השמיעה זך ודק מכח הראיה, למעלה משתיהן ידיעה שאין השלמת הראיה או השמיעה אלא בידיעה שאם יראה אדם דבר או ישמע קול ולא ידע מה הוא הרי הוא כאלו לא ראה אותו דבר או לא שמע אותו הקול. ועל כן יבאו שני ענינים אלו בתורה במקום הבנה, שמיעה הוא שכתוב (דברים כ״ח:מ״ט) גוי אשר לא תשמע לשונו, ראיה הוא שכתוב (קהלת א׳:ט״ז) ולבי ראה, והיודע דבר אע"פ שלא ראה אותו ולא שמע אותו מעולם הוא כאלו ראהו או שמעו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ראה ראיתי, “I have indeed seen, etc.” In this verse we encounter three references to G’d’s awareness of what had been happening to the Jewish people. Each awareness mentioned is more specific and more encompassing than the previous one. G’d begins by speaking about what He has seen; He continues describing what He has heard; finally He describes the result of what He has seen and heard as “I have become intimately aware,” ידעתי את מכאוביו, “I have become intimately familiar with its pains.” According to what we read here the sensation of seeing something is not as powerful a tool to awaken responses as is hearing something. Only a combination of seeing and hearing is a truly powerful tool to arouse compassion. It is a fact that when one observes something without hearing any sound it is difficult to truly understand what the picture means. Similarly, if one hears sounds without seeing what causes these sounds, one also cannot form a coherent idea of what one has heard. One needs to both hear and see something in order to be able to evaluate these phenomena. The Bible uses the expression ראיה or שמיעה on different occasions as substitutes for the word הבנה, understanding. For example, we are told that a people whose language we do not “hear” is one that we do not understand (Deut. 28,49). The same is true of “seeing” unaccompanied by “hearing.” This is what Solomon said in Kohelet 1,16לבי ראה , “my heart has seen.” If someone has understood something only with his heart this is not comparable to someone’s understanding which was based on seeing and hearing it first. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:7:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:7:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:7:3) **ובמדרש**ראה ראיתי, שתי ראיות למה, אמר הקב"ה למשה משה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות אתה רואה אותם באים לסיני ומקבלים את התורה ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי ושומטין אחד מטטראמולין שלי שנאמר (יחזקאל א׳:י׳) ופני שור מהשמאל ומכעיסין אותי בו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Shemot Rabbah 3,2, questioning the need for the repetition of the word ראה concludes that G’d told Moses that there would indeed be two events to be witnessed by G’d but that Moses would witness only one of them, i.e. the giving of the Torah at Mount Sinai. The second event, the Israelites trying to wriggle out of keeping the Torah, would be something reserved for G’d to see. Moses would not have to see it in his lifetime. The latter event is depicted by Ezekiel 1,10 “and the face of the ox (turned) to the left.” The “left” is always an allusion to something sinful. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:8:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:8:1) **וארד להצילו וגו' אל ארץ טובה ורחבה.** מה צריך להאריך הכתוב כל כך בשבח העצים והאבנים, ועוד ספור השבח במקום הזה למה כי העם אשר ברזל באה נפשו והוא מיוסר ביסורין ביד אדונים קשה הלא די לו שמחה וששון שיבשרו אותו בגאולה ואפילו על מנת לצאת אל ארץ תלאובות, אבל הענין כי כל השבחים הללו על שם התורה נאמרו, ארץ טובה ורחבה ארץ של טובה ושל רחבה, טובה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב וגו', רחבה שנאמר (תהילים קי״ט:צ״ו) רחבה מצותך מאד, וכתיב (איוב י״א:ט׳) ורחבה מני ים, ארץ זבת חלב ודבש שנאמר (שיר השירים ד׳:י״א) דבש וחלב וגו', ואחר כך הזכיר הארץ ממש ששם עקר התורה הזאת, הוא שאמר אל מקום הכנעני, כלומר אתם תירשו מקום הכנעניים כי אינם ראוים לדור במקום משכנות התורה. וכן דרשו רז"ל, (בראשית ב׳:י״א-י״ב) וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, ויש לפרש עוד אל מקום הכנעני לא אמר אל ארץ הכנעני כאשר יאמר בשאר המקומות לרמוז שיירשו אותם ויכריתום וישבו במקומם לא שידורו ביניהם כאבותיהם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וארד להצילו ...אל ארץ טובה, “I shall descend in order to save it....to a good land, etc.” What was the need for the Torah to lavish so many compliments on the stones and trees of the land of Canaan? Was it not enough for a people in the condition of abject slavery such as the Jewish people to be told that they would be redeemed and would become free? Would they not consider this a welcome message even if the land they would go to would be of inferior quality? The fact is that all the compliments in our verse apply to the Torah. Torah has been described as לקח טוב, “good” instruction; (Proverbs 4,2) it has been described as רחבה, “spacious” (Psalms 119,96). All the adjectives in this verse apply to Torah as if the Torah had written “to a land (Torah) which is good, spacious flowing with milk and honey” (compare Song of Songs 4,11). The details of the land of Israel itself are described only commencing with the words: אל ארץ הכנעני, “to the land of the Canaanite, the Hittite, etc.” G’d’s message to the Israelites is that they would inherit the land of these nations as these people are not worthy of living in a country in which the Torah makes its home. Our commentary corresponds to what I have found in Bereshit Rabbah 16,7 on Genesis 2,12: “the gold of this land was good;” the Midrash says: “there is no Torah comparable to the Torah in the land of Israel and there is no wisdom comparable to the wisdom to be found in the land of Israel.” We may add that the words אל מקום הכנעני “to the place of the Canaanite,” instead of the usual “to the land of the Canaanite,” contain an additional message, i.e. that the Israelites would wipe out the present inhabitants of that land and inherit their land. They would not merely live there as residents as had their forefathers. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:9:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:9:1) **צעקת בני ישראל באה אלי.** והלא כבר הזכיר למעלה ואת צעקתם שמעתי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** צעקת בני ישראל באה אלי, “the outcry of the Children of Israel has come to Me.” Has this very wording not already been mentioned in verse 7? ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:9:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:9:2) **אבל**על דרך הקבלה צעקת בני ישראל היא כנסת ישראל שבאה לפני צועקת, כלשון (בראשית יח) הכצעקתה הבאה אלי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to a Kabbalistic approach the words צעקת בני ישראל in this verse are a reference to כנסת ישראל, the mystical dimension of the Jewish people, the representative of the Jewish people in the celestial spheres. It is this כנסת ישראל which has added its outcry in front of G’d pleading on behalf of its counterparts in the terrestrial world. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:9:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:9:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:9:3) **וגם ראיתי את הלחץ.** פי' רבינו חננאל ז"ל מפני שנכנסו למצרים בשבעים נפש והושיבם יוסף בארץ גשן ולא היתה הארץ מכילה אותם כי היתה הברכה בהם, ומצריים לא היו מניחים אותם להתרחב בארץ אבל היו לוחצים ודוחקים אותם, והביא ראיה לזה ממה שאמר הכתוב (שופטים א) וילחצו האמורי את בני דן ההרה כי לא נתנו לרדת לעמק. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וגם ראיתי את הלחץ, “and I have also seen the pressure, etc.” Rabbeinu Chananel comments on the word לחץ that this pressure was due to the fact that Joseph at the time had assigned the province of Goshen to a family comprising only 70 souls. He had not realised that the population explosion that was to follow would result in the province of Goshen being far too small to contain all the Israelites and to provide them with a livelihood. At the same time, the Egyptians had not been prepared to make allowance for this and to allocate additional land to the Israelites. The Rabbi supports his view of the meaning of the word לחץ by citing Judges 1,34: וילחצו האמורי את בני דן ההרה כי לא נתנו לרדת לעמק, “the Emorites squeezed the Danites into the hill country; they would not let them come down to the plain.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:10:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:10:1) **ועתה לכה ואשלחך אל פרעה.** היה לו לומר ועתה לך, ועל דרך הפשט תוספת הה"א להורות על חמשה ימים שעתידין שיחנו בהר סיני, זהו מראש חדש סיון עד יום ששי שבו קבלו התורה ועל כן אמר וזה לך האות אות הה"א הנוספת שהוא חשבון חמשה, ואמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה חמשה ימים ובששי תקבלו את התורה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, “and now, go and I shall dispatch you to Pharaoh.” Actually, we would have expected G’d to say ועתה לך!, “go now!” Why did G’d use this cumbersome form of instruction? According to the plain meaning of the text the letter ה here is an allusion to the five days the Israelites would spend encamped at Mount Sinai prior to receiving the Ten Commandments on the sixth day of Sivan. This is also why G’d added: “this shall be the sign for you.” The word אות in this instance referred to the extra letter ה. G’d said to Moses (verse 12) “when you take out the people from Egypt you will serve the Lord at this mountain” (for five days and on the sixth you will receive the Torah). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:10:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:10:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:10:2) **וע"ד**הקבלה תוספת ה"א במלת לכה היא ה"א אחרונה שבשם ועל כן אמר וזה לך האות כי אות הה"א יקרא זה כלשון (שמות טו) זה אלי ואנוהו, בעבור זה עשה ה' לי, ועל כן אמר כי אהיה עמך והנה אות הברית שיהיה עמו ואין לך אות גדול מזה וראוי שיאמינו הכל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A kabbalistic approach: The additional letter ה in the word לכה, represents the final letter ה in the Ineffable Name י-ה-ו-ה; this explains why G’d added in verses 12 זה לך האות “this letter ה (of My name) will be for you (proof) that, etc.” The letter ה of this name is also known as זה, such as in זה אלי ואנוהו, in Exodus 15,2 or such as in Exodus 13,8 בעבור זה עשה לי, “for the sake of זה G’d has done for me, etc.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:11:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:11:1) **מי אנכי כי אלך אל פרעה.** כתב הרמב"ן ז"ל אמר הש"י למשה שני דברים, האחד שירד להצילם מיד מצרים והיה אפשר שיצילם מידם בארץ גשן עצמה או קרוב משם, והשני שיעלה אותם מן הארץ ההיא אל מקום הכנעני. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** מי אנכי כי אלך אל פרעה? “who am I that I should go to Pharaoh?” Nachmanides writes on this verse that G’d instructed Moses to perform two tasks: The first instruction to Moses was to free the Jewish people, something that could be accomplished by bringing them back to the province of Goshen to remain free there. The second instruction was to take the Jewish people out of Egypt and lead them to the land occupied by the Canaanites. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:11:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:11:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:11:2) **והנה**משה נתירא משניהם ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, אני שפל אנשים רועה צאן והוא מלך גדול ואם אומר אליו לעזוב את העם יהרגני כענין שאמר שמואל (שמואל א ט״ז:ב׳) ושמע שאול והרגני. ועוד מי אנכי כי אוציא את בני ישראל עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, מארץ מצרים, כי לא יחשבוני ללכת אחרי אל עמים גדולים ועצומים והם בודאי ירצו לצאת מתוך השעבוד הגדול ההוא כי מי האדם שלא ירצה לצאת מעבודה קשה שאין כמוה, אבל העליה לארץ הכנעני לא ישמעו, וכן היה הדבר שהיתה מלחמת הכנענים קשה על ישראל במדבר ומאז פחדו עליה תמיד וזאת היתה פחדו של משה, והש"י השיבו על שניהם אמר לו כי אהיה עמך ואל תירא מפרעה וזה לך האות אל העם אשר שלחתיך להם כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ומאז יקבלו עבודת הש"י ללכת אחרי מצותיו ועל כן נגליתי לך בהר הזה בלבת אש כי כן אהיה תמיד לעיני כל העם בעבדם אותי בהר הזה, והנה למשה רבינו אות במה שראה מתוך הסנה שלא יפחד מפרעה כיון שהבטיחו להצילו, ולישראל גם כן אות שלא יפחדו מן העמים בבאם אל הר סיני כי ישמעו לו לצאת אל מקום קרוב דרך שלשת ימים, ע"כ לשון הרב ז"ל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Moses had concerns about carrying out both tasks. Concerning the first task Moses said to G’d: “who am I the lowly shepherd to demand such a thing from the powerful King? He will simply have me killed.” We have a parallel for this in Samuel I 16,2 where G’d had commanded the prophet to appoint one of Yishai’s sons as king instead of King Saul, and the prophet says to G’d: “as soon as Saul will hear about this he will kill me!” Concerning the command to take the Jewish people out of Egypt, Moses said: “this is a great and intelligent nation. They will not allow me, an ignorant shepherd, to lead them into a confrontation with powerful nations such as the Emorites, the Canaanites, etc.” Moses agreed that the people would definitely be anxious to be free of the burden of hard labor and slavery. After all, which nation does not yearn to be free? However, they would not obey the call to ascend to the land of the Canaanite. In the event, Moses proved right as every time the Israelites faced war against the Canaanites the people were scared and even preferred to go back to Egypt. G’d responded to both of Moses’ fears. Concerning Moses’ fear of confronting Pharaoh, G’d said “I will be with you, i.e. you need not be afraid of being killed.” He pointed to the vision Moses had now experienced which would be the sign that at this very spot the Jewish people would serve the Lord prior to being given the Torah. Once they would accept this they would become true servants of the Lord. The whole purpose of the phenomenon of the bush which refused to burn to cinders was to reinforce Moses’ belief in the success of the mission assigned to him. What was intended as a sign for Moses not to be afraid of confronting Pharaoh, would also be a sign for the Jewish people never to be afraid to confront the Gentile nations once they arrive at Mount Sinai. For the time being the people would be prepared to obey Moses’ instructions to follow him to a place only three days’ march away from their homes in Egypt. Thus far Nachmanides. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:13:1) **ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם.** היה ראוי שיאמר מה אות, כי האיש המתנבא אל עם בדבר ה' אין מחזיקין אותו כנביא ולא יאמינו בדבריו עד שיתן להם אות בעתיד ובא האות והמופת כאשר דבר וכל שכן שלא ישמעו אליו ללכת אחריו, ומה שאמר משה ואמרו לי מה שמו ידוע כי זכירת שם אחד משמותיו הקדושים של הקב"ה איננו אות לישראל כלל, כי אם ידעו ישראל אותו שם גם משה אפשר לו שידענו כהם ומה הראיה בהגידו אותו להם, ואם לא ידעוהו ולא שמעוהו מעולם מה הראיה והמופת בזכירת השם שיאמין בו עתה מי שלא היה מאמין בו מתחלה, והרי אנו רואים כי משה אחרי שהודיע הקב"ה השם ההוא, אמר והן יאמינו לי, והוצרך הקב"ה לתת לו אותות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואמרו לי מה שמו? מה אומר אליהם? “when they will say to me: “what is His name? What shall I say to them?” Actually, Moses should have assumed that the people would ask him for a sign that he had been sent by G’d to be their redeemer. Deut. 13,13 describes the legitimization of a man claiming to be a prophet to be that he promises that a certain event or events would occur and that after these events have occurred he uses this as his legitimization as a prophet. Seeing Moses wanted the people to follow him out of Egypt, he most certainly would have to perform some very impressive miracle or miracles. When Moses asked G’d which of His names (attributes) he was to invoke to prove that he was a legitimate messenger this would not be considered a miracle or proof at all. If the people were familiar with such a name of G’d there was no reason why Moses should not also be familiar with it. It would prove nothing. If, on the other hand, the people were not familiar with that name of G’d, what proof would mention of that name be that the man in front of them had been appointed by their G’d to be their redeemer? We can therefore well understand Moses’ reaction: “but they will not believe me.” This is why G’d had to equip Moses with the ability to perform certain miracles to help convince the people that he was no charlatan. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:13:2) **וע"ד**הפשט באור מה שמו מה אמתת מציאותו ורצה לומר כי ישאלוהו ישראל על מציאות השם ועל דרך ההשגחה שהוא עקר האמונה, ועל כן בקש ממנו שיאמר לו שם שיורה הוראה שלמה על המציאות וההשגחה אצל החכמים שבהם שיאמינו בדבריו וישמעו לקולו, ועל כן השיבו הש"י אהיה אשר אהיה הודיעהו השם הזה הנמצא אשר הוא הנמצא כלומר ראוי המציאות והודיעהו לבאר להם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The plain meaning of the words “what is His name?” is: “what is the proof of His existence?” Moses wanted to know how to convince the people that G’d exercised supervision both of the universe and the fate of His people, something which had been sorely absent for so many years. He wanted that G’d reveal to him an attribute which would be adequate to convince the leaders of the people that He was real and took a real interest in them. This is the reason G‘d replied אהיה אשר אהיה, “I shall be whoever I shall be”, i.e. that He was the only true existence of this universe, that all other phenomena in this world are transient, bound to expire sooner or later. G’d meant for Moses to explain this concept to the elders of the people. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:13:3) **והרמב"ן**ז"ל כתב בפירוש השם הזה הנמצא אשר הוא נמצא כלומר ראוי המציאות והודיעהו לבאר להם כי הוא נמצא ראוי להמצא שלא היה נעדר ולא יעדר, ולפי הענין הזה ששאלתו של משה היה בענין המציאות וההשגחה, יש לתמוה בזה איך היו זקני ישראל מסופקים במציאות ה' יתברך ובהשגחתו והמה חכמים מחוכמים ומקובלי האבות איך יצטרכו לשאול בזה הוראת ה' לברר להם עניני המציאות וההשגחה, והנה השם לא יהיה להם ראיה כלל כי אלו היו בהם אפיקורסין בבטול המציאות או מאמיני קדמות העולם לא היה השם הזה שום ראיה לבטל מהם הדעת הנפסד ההוא. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Nachmanides explains the words as הנמצא אשר הוא נמצא which is Maimonides’ way of explaining the name אהיה אשר אהיה in his Moreh Nevuchim. It means that G’d’s Presence is capable and likely to become manifest. Not only had He never been absent, but He would never be absent in the future either (though His Presence might not always be manifest). According to the explanations provided by both Maimonides and Nachmanides, Moses’ question had been addressed to G’d’s being manifest and His providing proof of His intervention in the fate of man. If that were really so, we have to express our amazement that the elders of Israel at the time should have had the slightest doubt about such fundamental tenets of our faith. Why would they require proof and reassurance of something so basic? Moreover, how would the revelation of a name of G’d they had not heard before serve to strengthen their belief in His involvement in their fate? If there had been any heretics amongst them denying G’d’s existence, telling people like that of another name of G’d would hardly impress them. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:13:4) **וכתב**החכם המחבר חובת הלבבות, ואמרו לי מה שמו, ענינו מה עצמו, כי מה שאנו מתארים אותו אלהי השמים ואלהי הארץ וכן אלהי הרוחות ומסמיכין אותו לזולתו מפני שאין אני משיגים עצמותו, אבל אלו השגנו עצמותו לא היינו צריכים לתארו ולהסמיכו לזולתו, ולכך בקש משה מה ישיב אם ישאלוהו מה עצמו. ומפני שהשם נודע משני צדדים מצד המושכל ומצד המקובל ע"כ השיב לו והודיעו משם הזה שהוא המושכל שמתוכו ישיגנו אדם מתוך מעשיו, ובעבור שהעם לא יבינו המושכל לכך הזכיר לו המקובל גם כן הוא שאמר ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם שהידיעה הזאת היא מצד קבלת האבות, וכענין שכתוב (איוב ט״ו:י״ח) אשר חכמים יגידו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Rabbi Bachya Ibn Pakuda, author of the work חובות הלבבות, “duties of the heart,” writes in the tenth chapter of שער היחוד that when Moses quoted the Jewish people as asking him “what is His (G’d’s) name,” he meant that they would want to know something about G’d’s Essence. We always describe G’d in terms such as “the G’d of heaven and earth,” or “the G’d of the winds,” always comparing G’d to phenomena with which we are familiar. The reason we have to do this is because we have no idea of G’d’s Essence. It is something beyond our comprehension. Moses was quite astute therefore in asking: “what shall I tell them if they want to know Your Essence?” The fact is that knowledge about G’d may be acquired by two methods. It can be attained through tradition or it may be attained by means of an intellectual process of reasoning and observation. When G’d told Moses that אהיה אשר אהיה, He addressed people who looked for knowledge of Him by means of their intellect. In addition, He also informed Moses that He was the G’d of Avraham, Yitzchak, and Yaakov, i.e. there was a long tradition of knowledge about Him and about what He had done for the patriarchs. He did so because the common people would not be able to arrive at valid conclusions about G’d by using only their intellectual powers. The cognition of G’d via the process of קבלה, history, tradition, is described in Job 15,18 in the following words: “that which wise men have transmitted from their fathers and have not withheld.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:5 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:13:5) **וע"ד**המדרש ואמרו לי מה שמו, בקש לידע שמו הגדול, אמר לו הקב"ה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהם כשאני עושה ברשעים מלחמה אני נקרא צבאות, כשאני תולה חטאו של אדם אני נקרא שדי, כשאני יושב בכסא רחמים אני נקרא ה', כונת החכמים במדרש הזה כי אין רבוי ביחוד, ומה ששמותיו יתברך רבים השכל יודע כי כלם נאמרים לבורא אחד אבל הפה אינו יכול לכלול אותם בבת אחת במלה אחת כאשר יכלול אותם השכל, וע"כ שמותיו יתעלה רבים מתרבים ומשתנים לפי הפעולות מצד המקבלים לא מצדו יתברך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic approach to the above (based on Shemot Rabbah 3,6). Moses actually had asked to know G’d’s “great” name, i.e. His Essence. Thereupon G’d said to Moses: “You want to know My name? I am known according to My deeds. When I am busy judging My creatures, I am known as “elohim.” When I am preoccupied in fighting against the wicked, I am known as “tzeva-ot.” When I am suspending judgment of man’s sin temporarily, I am known as “shaddai.” When I am seated on the throne of Mercy I am known as ‘‎Hashem.’” What the sages of the Midrash wanted to convey to us by means of these illustrations is אין רבוי ביחוד, that there is no such thing as a “plural which can be applied to the Unique One, to G’d.” The fact that G’d enjoys being known by a multiplicity of “names” does not mean that each name represents a different deity or even a different “power.” G’d is One. The reason He is known by many names is that man cannot express in his language all the attributes of G’d which combine to make up His Essence in a single word or expression. The nearest thing we can do is to describe facets of G’d’s Essence in terms reflecting His activities. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:6 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:13:6) **ויש**לך לדעת כי הזכיר בכאן ג' פעמים בפסוק אחד שם אהיה כנגד שלש הויות לרמוז שהוא יתברך שליט בשלשה זמנים, היה הוה ויהיה, ושם אהיה לבדו כולל שלשה זמנים הללו, כי מלת אהיה כולל הזמן ההוה ופירושו כאלו אמר אני הוה, וכולל ג"כ לעתיד וכולל ג"כ לשעבר, ויהיה פירוש אהיה אשר אהיה אני הוא אותו שהיה כבר, וכן בשם המיוחד נכללין שלש הויות וידוע ומפורסם הוא ואין צריך להאריך בזה, וא"כ הנה שניהם מורים ענין אחד. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It is important that you, the reader, appreciate that in our verse (14) the attribute (name) אהיה is mentioned three times. This is meant to reflect G’d’s existence on three levels. It is a hint that G’d is supreme in three time zones. He is and was supreme in the past; He is and remains supreme in the present; He is and will remain supreme in the future. The reason this is so is because “time” does not effect G’d as it does any of His creatures. G’d is the “constant.” The creatures are the ones effected by the concept of time. If we would have to translate the words אהיה אשר אהיה, we would have to say: “I am the One who has not only been the same in the past as in the present, but I will continue to be the same in the future for all time.” Whenever we use the tetragram, the eternal nature of G’d is also meant to be part of that name. There is no need to elaborate on this further. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:7 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:7](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:13:7) **וע"ד**השכל בחכמת הצרוף שם אהיה לבדו כולל שלש הויות הללו כי האל"ף ראשית האחדים כנגד היה, וה"א אמצעית האחדים כנגד הוה, והיו"ד סוף האחדים ותכלית כל חשבון כנגד יהיה, וה"א אחרונה להורות כי הוא בשלשה זמנים הללו וקיומו בכלם בהוה, גם השם המיוחד מורה כן. והושם אות היו"ד בראש מפני שהאל"ף ראשית האחדים והט' סוף האחדים וכשאנו חושבים ט' ואנו רוצים לחשוב יו"ד נצטרך על כל פעם לחזור לאל"ף ואי אפשר להשלים חשבון יו"ד כי אם עם האל"ף א"כ האל"ף ראשית ותכלית כן הבורא ראשית ותכלית לנמצאים כולם, והובלעו שתי אותיות אלו מהאל"ף והטי"ת ונעשה מהם יו"ד והיא בראש השם כדי לסתום הפתח ולהזהיר על השאלה הנמנעת, והיא שאלת מה לפנים מה לאחור, כי שאלת מה לפנים היא האל"ף ושאלת מה לאחור היא הטי"ת שהיא תכלית וע"כ הושם במקום שתיהן אות היו"ד הכולל ראשית ותכלית היה ויהיה, האל"ף כנגד היה והטי"ת כנגד יהיה, להורות כי הוא יתברך ראשית הכל ותכלית הכל, לפניו לא נוצר אל ואחריו לא יהיה, ואז נשאר בשם הזה להשלים שלש אותיות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A rational/scientific approach: The study of the permutations of the name or names of G’d yields the result that the letters in the name אהיה symbolise the existence of G’d in all three time zones. The letter א relating as it does to a “beginning,” is reminiscent of the “past;” the middle letter ה is reminiscent of something which is “in between,” i.e. the הוה the present. The letter י, the last one of the single digits (1-0) and the objective of all calculations is reminiscent of the future, i.e. יהיה. The last letter ה teaches that G’d’s existence during all the three time zones described is that of an ever-present one. He is no more or no less distant from the past than He is from the future. He relates to all time zones as if they were the present, the “here and now.” The spelling of the tetragrammaton (י-ה-ו-ה) alludes to the same thing. The reason it commences with the letter י is that the letter א is the head of all numbers beginning with the digit 1. When we think of the number 9 which is the last of the single-digit numbers for instance, and we then think about the number 10, we need to use the letter א)) in its capacity as the digit 1. It is impossible to write the number 10 in numbers without resorting to the digit 1. It follows that the letter א serves both as the beginning in the sequence 1-10 as well as at its end. In a similar manner the Creator (represented by the א) is also both beginning and end of all things, of all existence. The letter י then is to be viewed as being a combination of the two digits 9+1 respectively. It is the first letter of the Ineffable Name in order to preempt the inquiry of what had been prior to the beginning, prior to “number 1,” and what would come after the “end.” א represents the beginning, whereas ט represents the last digit. By placing the letter י (combining 1+9) at the beginning, the Torah wishes to forestall such questions. One may therefore conceive of the tetragrammaton as a combination of היה and יהיה. It teaches that G’d was “before” anything and will continue to exist “after” everything. His name will remain unchanged. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:8 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:8](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:13:8) **וע"ד**הקבלה, ואמרו לי מה שמו, איזה שם משמותיו הקדושים שולח אותך, כלומר באיזה מידה ממידותיו אתה שלוח. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A kabbalistic approach to the words: “they will say to me: ‘what is His name?’” Moses meant they would ask him in what capacity, i.e. which of G’d’s names (attributes) had communicated with him? ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:9 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:13:9](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:13:9) **וכתב**הרמב"ן ז"ל וזה לשונו על דעתי לא יסתפקו זקני ישראל במציאות הבורא כאשר אמר הרב חלילה וחס, אבל משה רבינו ע"ה היה ג"כ בעת ההיא אב בחכמה גדול במעלת הנבואה ובקש דרך שאלה מי השולח אותו, כלומר באיזו מדה הוא שלוח אליהם, זהו ואמרו לי מה שמו כלומר ישאלוני על שליחותי אם היא במדת אל שדי היא שעמדה לאבות שבה נעשו להם נסים נסתרים או במדת רחמים שבה נעשו נסים מפורסמים מחודשים ביצירה משנים טבעו של עולם, ועל כן שאל מה אומר אליהם, וה' יתברך השיבו **אהיה אשר אהיה** הודיעו שהוא שלוח אליהם במדת הדין אשר אהיה במדת רחמים, ואמר **כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם,** ולא צוהו לומר אהיה אשר אהיה שלחני אליכם, הכונה שיזכיר להם השם האחד לבדו להורות על האחדות, ולכך צוהו עוד כה תאמר אל בני ישראל ה' וגו' שלחני אליכם, כי השם הזה מדת רחמים, וידעו כי יוליך לימין משה זרוע תפארתו ויחדש אותות ומופתים בעולם, והנה פירש לו כי אהיה אשר צוהו לאמר להם הוא השם הגדול הזה והם שוים בלשונם ובאותיות כי שני אותיות האחרונות שבשם הראשון הם הקודמות בזה כי בראשון יורו על חכמת שלמה שנאמר (מלכים א ה׳:כ״ו) וה' נתן חכמה לשלמה, ובזה יורו על חכמת אלהים ואות האל"ף בראשון תורה על הקדמות, ועל היחוד והיו"ד בשני על עשר ספירות בלי מה, ונלקחו שתי האותיות האלה האל"ף והיו"ד משני השמות הקדושים ונכתבו תחלה וסוף בשם הנכתב ונקרא באל"ף דל"ת להורות כי הוא אצילתו מן הראש עד סוף ומדת הדין באמצע כי שמי בקרבו ומשם תבין למה קמצתו עד כאן לשון הרב ז"ל. באור דבריו במלת שוים כי האל"ף בזה הוא היו"ד שבזה כי היו"ד כנגד האל"ף והה"א כנגד הה"א נשאר יו"ד ה"א באחרונה שהם מורות על חכמת שלמה כנגד וא"ו ה"א שבזה, שהן רמז לחכמת שלמה גם כן אם כן הכל אחד. עוד מוסיף אני באור על דברי הרב כי שם אהי"ה ושם יהו"ה הכל אחד ושם אחד ודבר אחד, שהרי שם אהיה מספרו כמספר יה"ו שהוא עקר השם המיוחד כי הה"א כפולה, עוד אני אומר כי יש בידינו קבלה כי משה רבינו ע"ה בקש לדעת מהותו של שם כדי שיוכל להשיב להם תשובה ברורה, וזהו שאמר מה שמו כלומר מהות שמו, ומזה נרמז ונרשם בלשון שאלתו השם המיוחד לי מה שמו מה, וע"כ היה הענין מוכרח להשיב ולומר לו אהיה אשר אהיה שהוא המהות כי א"ה רמז לכתר עליון י"ה רמז לחכמה הרי שתי ספירות נכללות בשם אהיה, ועוד שם אהיה רמז לתשובה ונקראת בשם שתי הספירות הקודמות לה לפי שהיא נאצלת מכחם, והנה אהיה הראשון בכתוב הוא התשובה והשני על שתי הספירות הקודמות לה ויהיה פירוש אהיה אשר אהיה המאושר מן אהיה הראשון והכל דבר אחד, והשם הזה הוא העליון שבכל מדותיו של הקב"ה, ועל זה רמז דוד המע"ה ואמר (תהילים קל״ח:ב׳) כי הגדלת על כל שמך אמרתך, כלומר כי הגדלת על כל שם ושם שיש לך אמרתך, והיא האמירה הזאת שאמר למשה, הוא שכתוב ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה, ולפי שלא היו ראוין ישראל לגלות להם מה שנכלל בשני שמות אלו גלה אותו למשה וצוה אותו שיודיע לישראל אהיה שלחני אליכם, לא גלה להם בשמות אלו כי אם הכח הנאצל להם שהוא פנימיות הרחמים וקרא אותו אהיה, וגלה אותו ליחידי הדור אותם שהיו מוסרין עצמם על הצבור והיו סובלין המכות בשעבוד החומר והלבנים כדי להקל עול אחיהם, וכבר זכו אלו למעלה גדולה במתן תורה שכתוב בהם (שמות כ״ד:י׳) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, והם הם שזכו עתה לידיעת שם אהיה וזהו שהזכיר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם מלשון לבנים ולא אמר אל בני, ואח"כ חזר ואמר כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם לא היו אלו גדולים במעלה כל כך, וצוה אותם שיודיעום בשם המפורש גלוי הדבר המתפרש שאין סוד ההעלמה בו כל כך, ואחר כך הכניס את הזקנים בסוד העבור הוא שאמר פקד פקדתי אתכם כלשון (שם כ) פוקד עון אבות על בנים, הא למדת שחלק הקב"ה דבריו לד' חלקים, האחד למשה לבדו, השני לאותם שיש בהם זכות הלבנים, הג' לשאר ישראל, הד' לזקני ישראל, והזכירם באחרונה שמסר להם סוד השכינה שהיא האחרונה שבספירות, וצריך אתה לדעת כי אהיה הכולל שתי ראשונות ועוד אהיה שהוא רמז לתשובה ועוד אהיה השלישי בלתי הה"א שהוא רומז לפנימיות הרחמים שהיא התפארת שלשתם נכללין בשם המפורש כי היו"ד רמז לחכמה עם קוצה הרומז לכתר, ה"א לתשובה וא"ו לתפארת ה"א כנגד ה"א, מכאן תבין כי השם המיוחד שתי אותיות ראשונות הם רמז לאמתתו ושתים אחרונות רמז למדותיו, ועוד התבונן מה שהיו בתורה שתי אותיות ראשונות שם בפני עצמו ולא כן השתים האחרונות כי אינן שם, והטעם בזה כי כאשר נזכיר שתים ראשונות האחרונות בכללן כי הן התחלה ואי אפשר להיות בהן קצוץ אבל האחרונות שאינן שם אלו היו שם היה בזה קצוץ, ולכך לא נכתבו שתים אחרונות שם בפני עצמו, והמקום יראנו נפלאות מתורתו. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Nachmanides writes as follows concerning all this: “I do not believe that the elders of the Jewish people at the time had the slightest doubt about the continued existence of the G’d of their forefathers as suggested by Maimonides. Moses was also sufficiently knowledgeable as befits someone appointed as a prophet to be aware of the intellectual and theological level of the elders of the Jewish people (compare Sifri Deut. 1). He simply exploited this opportunity to present G’d with a theoretical situation which might face him when trying to legitimize himself in the eyes of these elders, in order for him personally to obtain additional insights from G’d as to whether G’d would bring the redemption in His capacity as the attribute of Mercy or in His capacity as the attribute of Justice. During the lives of the patriarchs G’d manifested Himself by means of נסים נסתרים, miracles which did not openly contradict the laws of nature. Moses assumed that the elders might ask him if G’d were now going to perform נסים גלויים, visible miracles, i.e. phenomena which demonstrate His mastery over the laws of nature. The former type of miracles are usually performed by the attribute of Justice whereas the latter type are the domain of the attribute of Mercy. When Moses asked G’d what “name” he should tell the people about, he meant under what heading the forthcoming redemption would take place. G’d's reply that He is אהיה אשר אהיה meant that He would act through the attribute of Din operating within the attribute of Rachamim (Justice within Mercy), indicating that both hidden and revealed miracles would be used to bring about the release of the Israelites. G’d made this plain when He told Moses that he should tell the people אהיה שלחני אליכם, “the One who is called אהיה has sent me to you.” Had G’d wanted to inform the people that He intended to employ both the attribute of Justice and the attribute of Mercy, He would have instructed Moses to present himself as the messenger from the One Who calls Himself אהיה אשר אהיה, and would have had to answer the inquiry by the elders with the words אהיה אשר אהיה שלחני אליכם. When, in verse 15, G’d gives additional instructions to Moses how to speak to the people by telling him to refer also to the fact that He had been both Hashem and elohim for the patriarchs, this is to teach the people that though the element of Mercy, i.e. י-ה-ו-ה had played a role in His dealing with the patriarchs, this element had not been manifest to them. It was important that now the people understand that even though this element might manifest itself in front of their very eyes it was but another facet of the unique and indivisible G’d. He wanted Moses and the people to understand that even the letters in the name אהיה which we have explained as pointing at the attribute of Justice are (basically) the same as the letters in the Ineffable Name, the only difference being that the letter א at the beginning sums up the idea that G’d is both ”first” and ”last,” as we explained earlier. G’d informed Moses and had him inform the people that the attributes represented by both names would accompany him and enable him to discharge his mission successfully. The letters א and י respectively reflect the wisdom of Solomon and the wisdom of G’d respectively. The prophet in Kings I 5,26 wrote וי-הוה נתן חכמה לשלמה “and the Lord (tetragrammaton without the letter א in front) had granted wisdom to Solomon.” The verse commences with the conjunctive letter ו to show that this wisdom of Solomon was “secondary” to that represented by the name אהיה with the letter א in front. At this point the author digresses and explains the significance of the letters א-י at the beginning and end of the name of G’d which we use most of the time and which is spelled א-ד-נ-י. That name is also a combination of the attribute of Mercy and the attribute of Justice, seeing that when you subtract the letters א-י which represent the “Mercy” aspect you are left with the letter דן, “judged.” [I believe that Solomon’s wisdom consisted primarily in knowing how to judge truly when the evidence available to him was not adequate according to most yardsticks. This may be why our author uses this whole verse to mention Solomon. The author continues in this vein for some considerable length pointing out that such expressions by David (Psalms 138,2) as כי הגדלת על כל שמך אמרתך, “because You have exalted Your name, Your word above all,” can all be understood in terms of what G’d revealed in our verse. I have decided to condense the remainder of his comments on the mysticism involved here. Ed.] When the Torah emphasizes G’d saying to Moses כה תאמר אל בני ישראל a second time in verse 15, the words אל-בני, etc., which are quite unnecessary, may be an allusion to לבנים “the bricks” i.e. the same letters as אל-בני. The people making the bricks under intolerable conditions qualified for the attribute of Mercy. Actually, we find that the message of the Torah here is divided into four parts. Section one was addressed to Moses alone. Section two was addressed to the people making the bricks. Section three was addressed to the Israelites who were neither bricklayers nor elders. Section four was addressed to the elders. They were mentioned last as G’d revealed to them elements of the emanations which by definition grants the student of this discipline an insight into the relationship between the beginning and the end. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:15:1) **אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר.** ע"ד הפשט יאמר הכתוב בשם הזה אני רוצה להקרא לעולם שיזכירוני בכל הדורות ויאמרו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, תוספת הוא"ו דרך הכתובים כן כמו (שמות כ״ח:י״ח) נופך ספיר ויהלום, וכן בספר מיכה המורשתי (מיכה ו׳:ד׳) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אלו-הי אברהם, אלו-הי יצחק, ואלו-הי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, “the G’d of Avraham, the G’d of Yitzchak, and the G’d of Yaakov has sent me to you (with the message) ‘this is My Name forever and this is My remembrance from generation to generation.’” According to the plain meaning of the text G’d informed Moses that the name He mentioned now was the one He wanted to be known by amongst mankind, and this was the name by which He would be remembered throughout the generations. When Jews speak about G’d in their prayers they refer to Him as the G’d of Avraham, the G’d of Yitzchak, etc. The additional letter ו in front of the words ואלו-הי יעקב is something that is customary whenever you enumerate a list of names. We find other examples of this in the sequence of the gem stones in the breastplate of the High Priest, i.e. נופך, ספיר, ויהלום (Exodus 25,18). Another example of such a construction is found in Micah 6,4 ואשלח לפניך את משה, אהרון, ומרים. “I did send before you Moses, Aaron and Miriam.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:15:2) **וע"ד**המדרש זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת, וידוע כי השם הזה ככתבו היה נזכר במקדש אבל לא במדינה אלא בכנוי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic approach based on Pessachim 3 on the words “this is My name, etc.” G’d explained to Moses that contrary to usual practice G’d’s name is not spelled the way it is spoken. Although His name may be spelled with the letters י-ה it would be pronounced as if it had been spelled with א-ד. It is a well known fact that the Ineffable Name was pronounced in accordance with its spelling only in the Holy Temple not outside its precincts (Sotah 38). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:15:3) **וכן**אמרו במדרש תהלים ר' חייא בר אידי אמר למה היו אומרים השם הנכבד בבהמ"ק ככתבו ובמדינה בכנויו, ליראה את השם הנכבד והנורא שנאמר (תהלים פז) נכבדות מדובר בך עיר האלהים סלה, השם הנכבד מדובר בך כלומר במקדש ככתבו אבל במדינה בכנויו שנאמר עיר האלהים סלה ועוד דרשו רז"ל מיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם להשתמש בשתי אותיות שנאמר (תהילים ק״נ:ו׳) כל הנשמה תהלל יה, ובאור זה כי בזמן שבהמ"ק קיים לא היו כל הנשמות שוות בהלול אלא בבהמ"ק בשם המפורש ובמדינה בכנויו אבל משחרב בהמ"ק והארץ נשמה כל הנשמה תהלל יה כל הנשמות הן שוות בהלול שאין מהללים אלא בחצי השם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** This has been confirmed in Midrash Tehillim (Psalms 87) where Rabbi Chiya son of Idi asks the rhetorical question of why the exalted name of G’d could be pronounced only inside the Holy Temple whereas outside we have to content ourselves with referring to G’d in a more oblique fashion, using substitute names? He pointed to Psalms 87,3 where the sons of Korach say: נכבדות מדבר בך עיר האלו-הים סלה, “glorious things are spoken of You, O city of G’d, selah.” Rabbi Chiya interpreted this line to mean that the glorious name of G’d maybe spoken only in the Temple. In the provinces, i.e. “the city of G’d,” He may be referred to only by means of כנוים. Our sages (Eruvin 18) add that ever since the destruction of the Temple, “pronouns” substitute for His real name. Mankind was meant to use only the two first letters of the tetragrammaton, i.e. the letters י-ה. They base this on Psalm 150,6 כל הנשמה תהלל י-ה, הללו י-ה. The meaning of this verse is that while the Temple is standing not all souls would praise G’d by using the same names for Him. Inside the Temple His real name would be used whereas outside people would have to be content with using כנויים. Once the Temple had been destroyed, כל הנשמה “every soul” was reduced to the same common denominator of having to praise the Lord by invoking only His “substitute” names. They may use only “half” His name, i.e. the letters י-ה. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:15:4) **וע"ד**הקבלה זה שמי לעולם החסד והפחד והוא אלהי אברהם אלהי יצחק שהזכיר בכתוב וזה זכרי מדת זכור והוא מדת התפארת שעליה הזכיר ואלהי יעקב ולכך הוסיף אות וא"ו והוא הכח הנמשך לעשירית הנקראת דור. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Kabbalistic approach: The words זה שמי לעלם refer to the attributes חסד ופחד whose combined numerical value equals that of the word לעלם. This corresponds to the meaning of אלו-הי אברהם ואלו-הי יצחק who personified these two attributes. The words זה זכרי allude to the attribute זכור, the emanation “harmony.” This was the attribute personified by Yaakov. The reason that the letter ו was added to the word אלו-הי is that this letter joins the tenth emanation, i.e. it is the link to that emanation also known as דור. The generations, דורות, derive from this emanation. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:5 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:15:5) **ודעת**הרמב"ן ז"ל כי זכרי הוא יסוד והיסוד לדעתו הוא השבת הגדול והוא אלהי יעקב והזכיר אצל הזכר לדור ודור כמנהג הכתובים בזכר השם מפני שהעשירית נקראת דור שממנה נמשכים הדורות, וכן הכתוב אומר (ישעיהו מ״א:ד׳) קורא הדורות מראש וזהו סמיכות זכר אצל דור כי כנסת ישראל בת זוגו של שבת וזהו אמרה שבת לפני הקב"ה לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג, היסוד אמר כן לפי שהוא מכריע והיסוד הוא מדת אמת השביעית בי"ג מדות כי רב חסד נאמר על התפארת ואמת על היסוד ולכך לשון זכר נאמר על היסוד וסימן (משלי י׳:ז׳) זכר צדיק לברכה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to Nachmanides the word זכרי is a reference to the emanation יסוד, which in his view is the emanation from which the שבת הגדול is derived. This concept was personified by the term אלו-הי יעקב. The reason it is mentioned here in connection with the expression לדר דר, is that the tenth emanation is known as דור, seeing that all future generations derive from it. [Counting the emanations from the one closest to the Essence of G’d, i.e. כתר down to the tenth emanation (nowadays known as מלכות, Ed.) This tenth emanation is what we call our terrestrial universe, the עולם העשיה, the world of tangible phenomena. All generations of human beings have their origin in that generation. Ed.] When Isaiah 41,4 speaks of G’d as קורא הדורות מראש “announcing the generations from the start,” this is an association of זכר, having something in common with the concept of the שבת הגדול, which is a concept that is paired with that of the כנסת ישראל. Let us try and explain this in more popular language. The Midrash Bereshit Rabbah 11,8 describes the Sabbath as complaining to G’d that every day has its partner whereas the Sabbath was the only day which had not been assigned a partner. G’d responded that the Jewish people, כנסת ישראל, would become the partner of the Sabbath. The emanation יסוד argued similarly in front of G’d, seeing it represents a decisive force. Every decisive force is perceived as זכר, masculine. This emanation יסוד is also known אמת, truth. Truth is the seal of the Almighty. It is the 7th of the 13 attributes G’d revealed to Moses, i.e. the central one. As such it is a decisive force. Decisive forces are by definition masculine, i.e. זכר. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:6 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:15:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:15:6) **ולפי**זה תהיה תוספת הוא"ו בואלהי יעקב לומר כי הוא מכריע וכל מכריע יש בו זכרות, ולפי ענין באור הכתוב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור יהיה לשון זכרי כח הרחמים בין שיהיה תפארת בין שיהיה יסוד כי היסוד מעין הברכות זהו שכתוב זכר צדיק לברכה ועל זה נאמר (תהילים קמ״ה:י״ז) צדיק ה' בכל דרכיו כי דרכי העולם וכל פעולותיו מסורות לו ולפי שהוא נוטה בהכרעתו אל החסד אמר וחסיד בכל מעשיו והוא קרוב לכל קוראיו ורצון יראיו יעשה אבל שומר ה' את כל אוהביו נאמר על העשירית הסמוכה לו והנה זה מבואר, ועוד זה שמי לעולם רומז כי השם המיוחד סובל י"ב צירופין שהם י"ב בתים שהם מ"ח אותיות, וזהו שתמצא במסכת סוכה נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה בשמונה וארבעים אותיות ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כלו על אחת כמה וכמה, וזה מבואר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** To sum up: The word זכרי refers to the power of the attribute of Mercy, an attribute present in some measure both in the emanation תפארת as well as in the emanation יסוד. The emanation יסוד is the source of G’d’s blessings for His creatures; this is the mystical dimension of the verse (Proverbs 10,7) זכר צדיק לברכה, “the memory of the just is a source of blessing.” Concerning this concept David said in Psalms 145,17 צדיק ה’ בכל דרכיו, ”G’d is righteous in all His ways,” seeing that all the “paths of the world and all its activities are essentially originating with Him.” Seeing that He displays a tendency towards the attribute of חסד whenever He makes a decision, David continued by saying וחסיד בכל מעשיו, that G’d is “full of loving kindness in all the activities He completes.” As a result, He is “close to all those who call upon Him; and he performs the wishes of those who fear Him.” However, the words: “G’d protects and guards all those who love him,” apply only to those of the tenth emanation, the one which is adjacent to Him. Another dimension of our verse: The words “this is My name forever” refer to the tetragrammaton, a name which is capable of 12 permutations [a variety of 12 possible letters when it is spelled as words instead of as letters, such as י=יוד. Ed.] These 12 permutations symbolize 12 בתים, houses, which in turn comprise 48 letters. This is the mystical dimension of Sukkah 53 where we are told that Achitofel applied a logical form of reasoning “on his own” [which had not been handed down by previous generations, Ed.] saying that if it is in order to deliberately dissolve the Holy name of G’d which comprises 48 letters in order to restore domestic peace between husband and wife [in the case of a Sotah, a woman suspected by her husband of infidelity, Ed.] how much more so is it permissible to do so in order to restore peace on earth, not just between one man and his wife. [Following this piece of reasoning they wrote the tetragrammaton on a shard and threw it into the hole under the altar called שיתין, the place from which earth had been formed in order to prevent the waters gushing forth from there from flooding the earth.] ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:16:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:16:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:16:1) **פקד פקדתי אתכם.** שתי פקידות האחת לישראל והשניה לשכינה שירדה עם יעקב אבינו ע"ה למצרים שהיה עמהם בצרה והיא הה"א הנרמזת בפסוק (בראשית מ״ו:ד׳) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה וכמו שכתבתי שם והיא כנסת ישראל הנקראת בכתוב צעקת בני ישראל, וזהו שאמר אתכם ואת העשוי לכם במצרים כלומר אתכם ואות ה"א שהיא בצער עמכם במצרים ולשון עשוי מלשון (צפניה ג׳:י״ט) הנני עושה את כל מעניך כלומר מצטער על צרתכם והבן זה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** פקד פקדתי אתכם, “I have surely remembered you.” The Torah speaks here of two distinct remembrances. One is that Israel is being remembered, the other that the שכינה, which had descended with Yaakov to Egypt and had been exiled and subjected to abuse together with the Jewish people, was also now being “remembered.” The שכינה had been alluded to at the time by the letter ה at the end of the word מצרימה in Genesis 46,4 where G’d had promised to also bring it up again as we have explained there. The שכינה referred to by our sages in that context is none other than the כנסת ישראל which is referred to in verse nine as צעקת בני ישראל. This is also the reason that G’d said to Moses that He had remembered אתכם ואת העשוי לכם במצרים, “you and the כנסת ישראל,” the letter ה of the word מצרימה which we referred to earlier as proof that the שכינה descended to Egypt also. It is this שכינה which shared the pain that the Jewish people were experiencing. As to the meaning of the word עשוי, “what has been done.” The word is related to Tzefaniah 33,19 הנני עושה את כל מעניך, which means that G’d is actively suffering as a result of His people suffering from by the Gentiles. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:16:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:16:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:16:2) **עוד**יש לפרש ב' פקידות האחת במדת רחמים על ישראל ומזה אמר הכתוב פקדתי אתכם והשנית במדת הדין על המצריים על מה שעשו להם במצרים ומזה אמר ואת העשוי לכם במצרים כי כן הבטיח לאברהם (בראשית ט״ו:י״ד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Another reason for the repetition of the words פקד יפקד is that it refers to two separate remembrances one by the attribute of Mercy the other by the attribute of Justice. The first one is extended to the Jewish people, hence the Torah writes פקדתי אתכם, “I have remembered you.” The second is that G’d’s attribute of Justice will remember יפקד, (future tense) the Egyptians and what they had done to the Israelites in Egypt. This is a reference to the promise G’d made to Avraham in Genesis 15,14: “and also the nation who enslave them I will judge.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:18:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:18:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:18:1) **אלהי העבריים נקרה עלינו.** ע"ד הפשט תוספת היו"ד רמז לעשר מכות שעתיד להביא על מצרים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** אלו-הי העבריים נקרה עלינו , “the G’d of the Hebrews has manifested Himself to us.” According to the plain meaning of the text the additional letter י in the word עבריים is an allusion to the forthcoming ten plagues with which G’d would afflict the Egyptians [they would have an extra ten of something added to them]. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:18:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:18:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:18:2) **וע"ד**המדרש על שם שעתידין לעבור ים. **וע"ד**הקבלה תוספת היו"ד לבאר כי האצילות אלהי העברים כי הם בני אברהם הנקרא בתורה אברם העברי בעבור שהיה מעבר הנהר והוא שהתחיל תחלה ביחודו של הקב"ה והוא שאמר נעוץ סופן בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת וכן רמז שלמה ע"ה (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראיך מלא ביו"ד. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** According to Shemot Rabbah 3,8 the letter alludes to the Israelites crossing the sea (עברי ים). A Kabbalistic approach: the extra letter י is an allusion to the first עברי the most noble Avraham who had been called by the Torah אברם העברי, Avraham from the other side (of the river Euphrates compare Genesis 14,13.) He had been called thus as he was the first person who (without parental or scholarly guidance) had found his way to G’d. Concerning Avraham we read in the ספר יצירה (the most ancient Kabbalistic text) chapter 1, Mishnah 7 discussing the ten emanations all of which were created prior to anything tangible נעוץ סופן בתחילתן כשלהבת בגחלת “the end is connected to its beginning as is the flame to its coal.” In other words, the letter י is a reminder that Avraham the first Jew recognized that G’d is eternal and had no beginning, and that He used the ten emanations to create the tangible universe out of “nothing.” The letter י is added on occasion where it did not first appear to be needed in order to remind us of the ten emanations which preceded the creation of the physical, tangible universe. You find an example of this when Solomon admonishes us (Kohelet 12,1) וזכור את בוראיך, “and remember your Creator.” There is no reason for the י after the word בורא except to point to something additional connected with the Creator and His creation. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:18:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:18:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:18:3) **דרך שלשת ימים.** ח"ו שיהיה הדבר הזה ערמה כדי לברוח אלא כדי לקבל המצות כי רצה הקב"ה להכניסם במצות מעט מעט שהרי נצטוו תחלה על השבת במרה וכענין שמצינו באברהם שלא אמר לו מיד קח נא את יצחק אלא (בראשית כ״ב:ב׳) קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** דרך שלשת ימים, “a distance of three days.” We must not accuse Moses of deliberately misleading Pharaoh in order for the Israelites to escape from his authority. Moses meant that in order to receive the commandments from G’d the people had to travel a distance of three days from the boundaries of Egypt. G’d had intended to introduce the commandments gradually, first the Sabbath legislation, such as happened later at Marah (Exodus 15,25 compare Mechilta 1 on 15,22). G’d had also introduced Avraham gradually to any demand He made upon him. He had not said: ”take your son Yitzchak and offer him as a sacrifice,” but had introduced the subject in stages saying 1) “your son;” 2) “your only one;” 3) “the one you love;” 4) “Yitzchak” (compare Genesis 22,2). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:19:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:19:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:19:1) **ולא ביד חזקה.** באורו ולא ביד חזקה אחת, כלומר לא ישלח אתכם ביד אחת במכה אחת אלא בידות הרבה כלומר בעשר מכות. או יהיה ולא פירושו אלא. ודרשו רז"ל פי' ולא ביד חזקה שלו כלומר הסרוב ההוא לא מצד כחו מיד חזקה שלו אלא משלי שנאמר (שמות ו׳:א׳) כי ביד חזקה ישלחם כלומר ביד חזקה שלי, וכן דעת אונקלוס ולא מן קדם דחיליה תקיף, וזהו שסמך לו ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאתי חסר וא"ו לפי שאמר בכל נפלאותי ואי אפשר כל נפלאותיו אלא מקצת מהם כענין שכתוב (איוב כ״ו:י״ד) הן אלה קצות דרכיו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ולא ביד חזקה, “except through a strong hand.” These words mean that a single plague ("ביד") would not be enough to change Pharaoh’s attitude but that he would have to suffer numerous plagues ("בידות") before he would respond. Alternatively, the word ולא could mean “except.” Rashi, based on Midrash, understands the words יד חזקה as a reference to Pharaoh’s strong hand, i.e. stubborn attitude. G’d’s message then was that that Moses should not be surprised that he would see Pharaoh remain unbelievably stubborn. Such stubbornness would not be due to Pharaoh’s unaided strength of character but would be the result of G’d reinforcing his resolve to keep the Jewish people enslaved. Proof of the validity of this interpretation are the words (Exodus 6,1) כי ביד חזקה ישלחם, “for due to a strong hand he will dismiss them.” G’d clearly referred to His own strong hand in that verse. Onkelos also supports this view when he writes: ולא מן קדם דחיליה תקיף, “not before he becomes very much afraid.” This is the reason that verse 20 follows immediately with the words: “and I will stretch out My hand and smite Egypt with all My miracles.” The word נפלאתי, in verse 20 is spelled defective, i.e. without the letter ו which is part of the plural ending, in order to remind us that it is impossible for G’d to display “all” of His miracles, as we would have assumed after reading the word בכל, i.e. “with all.” This matter has been elaborated on in Job 26,14: “these are but glimpses of His rule, the mere whisper that we perceive of Him. Who can absorb the thunder of His mighty deeds?” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:19:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:19:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:19:2) **ויתכן**לפי הקבלה כי מפני שהיו מכות מצרים עשר כחשבון י' ספירות מפני זה הזכיר בכל נפלאותי שהם רמז לכלל ספירות כי האחרונה הנקראת כל נמשכת ונאצלת מן האל"ף שהיא פלא וכן היא נפלאת ורחוקה מלהשיג. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Using a kabbalistic approach, it is possible that the reason the Torah describes the plagues as “all” of G’d’s miracles is the fact they numbered ten, corresponding to the total number of the emanations. The last one of these emanations is also known as כל “all.” It would be the final emanation (counting from מלכות in an ascending order) beyond which is the forever concealed א, G’d’s Essence. [According to Rabbi Shimon bar Yochai as quoted by Pardes Rimonim in chapter 23, the emanation which may be called כל is the emanation יסוד as it is the one containing the 50 שערי בינה, i.e. all the gateways to בינה, “insight.” This would be the 2nd lowest emanation then. Ed.] ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:19:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:19:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:19:3) **והנה**כל הנסים והנפלאות שנעשו מששת ימי בראשית הלא הם מכח האל"ף הנעלמת כי הנסים המפורסמים והנגלים הם נמצאים מן העולם הנעלם, והנה נפלאתי חסר וא"ו לרוב העלמה ולחסרון השגתה ולפי שנקראת אל"ף והיא דבר נעלם נקראו הנסים הנגלים נפלאות מפני שמן הדבר הנעלם ימצא הנגלה, ולפיכך נרמז בשתי המלות ראשית האצילות וסופו ושעור הכתוב והכיתי את מצרים בחשבון שהוא כולל כל נפלאותי, וזה טעם כפל היד בכתוב בסוף הפרשה הוא שאמר כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם, ויהיה סדר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב כסדר הספירות ממטה למעלה, כי דם כנגד מדת המלכות וכן כלן וזה מבואר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** All the miracles of a supernatural nature which have occurred after the six days of creation had their origin in this domain of א which remains forever inaccessible to us. All the miracles mentioned in the Bible originate in a world to which we have no access. The reason that these miracles are known as נפלאות, is because although their origin is in a domain that is completely hidden, their manifestation makes the existence of such a domain נגלה, “revealed.” This is the reason the Torah needed to describe these miracle with two words, i.e. בכל as well as נפלאתי. The first word relates to the hidden domain from which these miracles emanate; the second word refers to the fact that they have become manifest. The whole verse may be understood thus: “I shall smite Egypt with the number of plagues which include the emanation “all” i.e. נפלאתי. When you understand the verse in this way this also accounts for the fact that the word ידי, “My hand,” has been repeated once more in verse 20 after G’d had already said in verse 19 that he would employ “His hand.” The sequence of the plagues would be ד”צך עד”ש באח”ב, corresponding to the list of emanations starting with the lowest emanation מלכות, seeing that blood corresponds to that emanation (compare Zohar Parshat Vaeyra 29). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 3:22:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 3:22:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/3:22:1) **ושאלה אשה משכנתה.** ח"ו שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אבל לשון ושאלה הוא שתתן לה במתנה שכן מצינו בגדעון (שופטים ח׳:כ״ד) ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותתנו לי איש נזם שללו כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם, וכן מצינו בבת שבע (מלכים א ב׳:כ׳) שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך יותן את אבישג השונמית הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה. ומה שאמר ושאלה אשה משכנתה היה לו לומר ושאל איש מאת המצרי אבל זה קל וחומר כי אם לנשים היו נותנים מתנות כל שכן לאנשים וכמוהו (ישעיהו ל״ג:כ״ג) פסחים בזזו בז קל וחומר הרצים, כן כתב רבינו חננאל ז"ל. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ושאלה אשה משכנתה, “each woman will ask her neighbor, etc.” There can be no question of G’d permitting the Israelites to engage in deception by giving the impression that what they asked for would only be borrowed whereas they did not intend to return it. The word ושאלה means “she will request (as a gift).” We find the word שאל used as the request for gifts in connection with Gideon (Judges 8,24) אשאלה מכם שאלה, “I have a request to make from you; each one of you give me the earring he has received as booty.” Clearly, Gideon did not mean to “borrow” thousands of earrings. Another occasion when the word שאל is used as a request for outright possession is Kings I 2,20 שאלה אחת קטנה אני שואלת ממך, Bat Sheva speaking to her son King Solomon: “I have a small request to make from you” [that Adoniah be permitted to marry Avishag the concubine of David] Clearly the word שאלה did not refer to something or somebody which would merely be borrowed. In other words, the word שאל as applicable to the request of a gift is not unique, and this is what G’d had in mind when he told Moses what the Israelites would do prior to the Exodus. As to the peculiar wording “a woman will request from her neighbor” instead of “a man will request from an Egyptian,” the Torah merely wanted to indicate that if even the Egyptian women would give gifts to their Jewish neighbors how much more so would the men give gifts to the male Israelites. We find a parallel for this in Isaiah 33,23 פסחים בזזו בז, “the lame shall seize booty.” If even the lame seized booty, how much more booty must have been seized by the able-bodied! (compare commentary by Rabbeinu Chananel).