## Rabbeinu Bahya, Shemot ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:8:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:8:1) **במראות הצובאות.** היו מראות אלה של נחשת קלל מוצהב מאד והיו ראוי שיזכרם למעלה בכלל נדבת הנשים עם חח ונזם וטבעת וכומז, אבל התכשיטים ההם היו של זהב ולא רצה לערב עמהם המראות שהיו נחשת ולכך הזכירם בפני עצמן, ועוד לטעם אחר כי נדבת זהב נתערבה כלה במלאכת המשכן אבל המראות נעשה מהם כלי מיוחד בפני עצמו והוא הכיור, ומן הטעם הזה דרשו רז"ל שהיה משה רבינו מואס במראות מפני שעשויות ליצר הרע אמר לו הקב"ה אלו חביבים לפני מן הכל שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים, ולא דרשו כן בכומז כמו שדרשו במראות והיה לו למשה רבינו ע"ה למאוס בו ביותר אבל הענין כי שם נתערבה כל הנדבה וכאן נעשה כלי מיוחד מן המראות ולכך הוקשה לו למשה עד שאמר לו הקב"ה אלו חביבים מן הכל, וכבר ידעת כי הכיור הנעשה מן המראות היה לשום שלום בין איש לאשתו שמשם היו נוטלין מים להשקות לאשה שקנא לה בעלה ונסתרה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** במראות הצובאות, “from the assembled piles of mirrors.” These mirrors were made of highly polished copper, extremely shiny. They should really have been included above in the donations of copper for the Tabernacle or with the list of jewelry donated by the women (35,22). Seeing that the jewelry mentioned there was made of gold, the Torah did not want to lump those contributions with the objects made from copper. Gifts made of gold were used in the construction of the actual Tabernacle, without distinction as to where the gold originated. These mirrors, however, became the material from which a special vessel was made, the basin from which the priests were washed. In fact this is the reason why Moses was first appalled (Tanchuma Pekudey 9) that mirrors which had previously been used to arouse the carnal instincts of the husbands of the Jewish women should become the vessels from which the priests washed themselves, i.e. “purified” themselves prior to performing their sacred duties. When G’d became aware of Moses’ negative attitude towards these mirrors, He reputedly told him that these mirrors were especially dear to Him, more so than any of the other objects which had been donated. Had it not been for these mirrors, which the women used to make themselves attractive to their husbands when these returned from hard work exhausted, there would not now have been a sufficient number of Israelites to have qualified for the revelation at Mount Sinai, for receiving the Tablets, and the Torah. This is all reflected in the peculiar adjective צובאות", “ i.e. it was because of these mirrors that the women managed to raise armies, צבאות, of Jews. You are already aware that a principal function of the basin was the establishing of domestic harmony between man and wife, seeing that in the event a husband had suspected his wife of infidelity and she had denied it she would be given water to drink which came from this basin as a result of which her innocence could be established (Numbers 5,17). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:8:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:8:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:8:2) **והחכם**ר' אברהם ז"ל פירש כי הנשים האלה שהתנדבו המראות היו פרושות וסרות מתאוות העולם והיו עובדות הש"י ונתנו מראותיהן נדבה. ומה שאמר אשר צבאו פתח אהל מועד כי היו בהן צבאות רבות באות בכל יום ויום פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע, וזהו שתרגם אונקלוס דאתיין לצלאה לתרע משכן זמנא. וענין אהל מועד שהביאו הנשים הנדבה ההיא אל אהל מועד שקראו משה אהל מועד כענין שכתוב (שמות ל״ג:ז׳) ומשה יקח את האהל וקרא לו אהל מועד, כי אהל המשכן לא נעשה עדיין. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Rabbi Avraham Ibn Ezra holds that the women who donated these mirrors were not the average Jewish women, but women who had become very pious and no longer experienced a tendency to enjoy the physical attractions of this world. They had already devoted themselves exclusively to the service of the Lord. Hence, seeing they had no use for mirrors to beautify themselves, they donated them for the Tabernacle. When the Torah testifies אשר צבאו פתח אהל מועד,”who had come in droves to the entrance of the Tent of Meeting,” this is a reference to these women (not the mirrors) who flocked daily to he entrance of the Tabernacle to pray there and to hear words of Torah. This is also the way Onkelos translates the verse when he wrote דאתין לצלאה בתרע משכן זמנא, “who came to pray at the gate of the Tabernacle at times.” The reason the Torah speaks of אהל מועד at a time when the Tabernacle had not yet been built, is that the women considered Moses as the אהל מועד ever since he had taken his tent and put it outside the encampment of the Israelites in order to be able to communicate there with the Lord. Seeing that the Torah had described Moses’ tent as אהל מועד (33:7), the Torah did so again. The meaning of the verse is that the women brought the mirrors to Moses. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:9:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:9:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:9:1) **ויעש את החצר לפאת נגב תימנה.** הקדים רוח דרום הנקרא ימין כי הוא לימין הנכנס בחצר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ויעש את החצר לפאת נגב תימנה, “He constructed the courtyard; on the south side, etc.” The southern side is mentioned first seeing it is generally referred to as “the right side,” being on the right side of the person entering it. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:9:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:9:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:9:2) **ויש**מחכמי התכונה שאמרו כי הדרום הוא ראש והתחלה לשאר הרוחות, והצפון הוא סוף הרוחות וזנבן, ולכך הושם ראובן שהיה בכור בדרום ודן בסוף הצפון. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** There are some scientists who hold that south is the beginning of all the other directions, whereas north is the last of the various directions, its tail, so to speak. This would account for the fact that the camp headed by the tribe of Reuven the firstborn was situated on the south side of the Israelites’ encampment, whereas the camp headed by Dan was situated in the north seeing that the tribe of Asher the youngest was part of that camp (Numbers 2, 10 and 28 respectively). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:9:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:9:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:9:3) **ודע**כי הספור בענין המשכן וכליו והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו ושעור ארכן ורחבן וקומתן אע"פ שאין בהמ"ק קיים מצוה גדולה היא עד שמים יגיע שכרה ותורה היא וללמוד אנו צריכין. וכן הזכירו רז"ל בענין הקרבנות כי כל המתעסק בלמוד פרשיות וישא ויתן בלבו עניניהם כאלו הקריב הקרבן עצמו הוא שאמרו כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת וכן כלם. הא למדת מזה על הספור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולתו לפניו כאלו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח וה"ה בספור עניני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, עאכ"ו אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנסתר והנגלה (תהילים מ״ח:י״ג-י״ד) סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון, ובזכות הסבוב וההקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו שנאמר (שם) כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** The Torah’s report of how the camp of the Israelites was positioned is very important even though it was altogether something which existed only for a very limited period. Even though we do not have a Temple nowadays, study of and familiarity with all these numbers and measurements is mandatory and people who take the trouble to familiarize themselves with these numbers are certain to receive a great reward. There is nothing in the Torah which is not worth studying regardless of whether one can appreciate the practical value of such knowledge (Berachot 62). The same applies to study of all the various animal offerings and the rules about who may eat what and where and when. Every person who makes study of these subjects his personal priority will be given credit as if he had personally offered the sacrifices whose laws he had studied. This is what the sages meant when they said in Menachot 110 that whoever busies himself with the rules of the burnt-offering is considered as if he personally had offered same, etc. [The actual wording in the Talmud is in regard to sin offerings. Ed.] This is also what the prophet Isaiah 40,10 had in mind when he said: “see, his reward is with Him, his recompense before Him.” The same applies to people who tell of the details of the Tabernacle, the Temple, etc. It is incumbent upon us to understand both the revealed and the hidden aspects of the details the Torah has revealed about all these materials and measurements of the Tabernacle. King David already mentioned this when he said (Psalms 48,13-14) ”walk around Zion, circle it, count its towers, take note of its ramparts; go through its citadels, that you may recount it to a future age.” The merit of doing what David suggested will help restore the Shechinah to our midst as we know from verse 15 immediately after the verses just quoted. David concludes by saying: “for G’d, He is our G’d forever, He will lead us evermore.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:1) **טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו, טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי טו, טז)** **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** **טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו. טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו, “Better a little with fear of the Lord, than a great treasure with trouble. Better a meal of vegetables where there is love, than a fattened ox where there is hate.”** (Proverbs 15, 16-17). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:2) **שלמה**המלך ע"ה הזכיר שני כתובים אלו (משלי טו) על מדת ההסתפקות ויזהיר בהם על הגזל. ויתכן לפרשם על שלשה דרכים פשט ומדרש ושכל. ע"ד הפשט טוב מעט ביראת ה' יזהיר שלמה ע"ה את האדם על ענין הגזל לפי שהוא מצוה מושכלת מכלל המצות המושכלות כי כל מי שיש בידו עון הגזל קשה הוא מכל שאר עונות, וכן דרשו רז"ל סאה מלאה עונות אין מקטרג מכלם אלא גזל ודור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל שנאמר (בראשית ו׳:י״ג) קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס, ואם אין מחזיר הגזל אין ל מחילה עולמית ועל כן היא עברה חמורה מכל השאר ועל כן אמר שלמה ע"ה טוב מעט ביראת ה' יאמר טוב המועט והוא המותר מן המרובה והוא האסור וכן אמר בסמוך (משלי ט״ז:ח׳) טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט ובא להזהיר את האדם על הגזל שלא יחוס על כספו וזהבו שיאמר איך ירחיקנה מבין ידיו כי טוב מעט שישאר לו בצדקה מרוב תבואות בלא משפט ועל זה אמר טוב מעט ביראת ה' ובאהבתו מרבוי אוצרות וגנזי כסף וזהב ומהומה בהם, והביא על זה לראיה ועדות הכתוב השני שאחריו טוב ארוחת ירק ואהבה שם כי אחר שהזהיר על הגזל שהוא ענין שכלי הביא עליו משל טבעי למופת כי טבע בני אדם שירצו אכילה מועטת וקלה כגון ארוחת ירק וכיוצא בה בחברת אוהבים יותר ממה שירצו שוורים מפוטמים בחברת שונאים, ומזה יוכל הטבע להבין ולהשכיל ולדון ק"ו ממה שהוא מפורסם ומוחש לעין, אם באהבת בשר ודם יבחר אדם ויערב לו אכילה קלה יותר מסעודת מטעמים ומשמנים בחברת שנאה, כ"ש שראוי לו שיבחר מעט ביראת ה' ואהבתו שהיא טובה לו מכל אהבת שום אדם ומכל רבוי אוצרות וכל ממון שבעולם. וכל הענין הזה אזהרה והערה ודרך חיים שלא יתלמד אדם לחמדת הממון ושלא יעשה כספו וזהבו עקר אמונתו והונו ורכושו קרית עזו, הוא שאמר שלמה ע"ה (משלי י״ח:י״א) הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכיתו, אמר הכתוב כשם שטבע בני אדם לשום בטחונם בקרית עוז שיש בו חומה ומגדל כן העשיר שם בטחונו בהונו, והכתוב הזה אזהרה לאדם להתרחק ממדה זו שלא יבטח אדם בעשרו ולא ישימו קרית עזו רק שיהיה שם ה' בלבד הונו וקרית עזו, והוא נקשר עם הכתוב שלמעלה שהוא מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב וסמך לו הון עשיר קרית עזו, הכוונה כי שם ה' הון עשיר כי הצדיקים ישימו כספם וזהבם בשעבוד התורה והמצות, והרשעים ישימו התורה והמצות בשעבוד כספם וזהבם לפיכך אין ראוי לאדם לשום בטחונו ותקותו רק בשם המיוחד. והענין הזה בארו אליפז התימני לאיוב הוא שאמר (איוב כ״ב:כ״ד) ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר, אמר לאיוב ראוי לך שתשים הממון במחשבתך במדרגת עפר ותשים זהב אופיר כצור נחלים שלא יבטח בו אדם כי אין בו תועלת, ואחר שהזכיר שלא ישים בטחונו ותקותו בממונו חזר להזהירו שישים בטחונו בה' יתעלה הוא שכתוב (שם) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, וכתיב (שם) כי אז על שדי תתענג תשא אל אלוה פניך. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** In these last two verses Solomon deals with the subject of man’s greed, i.e. he advises him that the quantity of one’s possessions is far less important than the ability to enjoy what one does have without worry. These two verse may be approached from three different aspects, the plain meaning, the allegorical meaning and the rational dimension contained in these statements. According to the plain meaning of the text the words “better a little with the fear of the Lord than a great treasure with trouble,” warns man not to become guilty of robbery. The commandment not to rob belongs to the category which every human being understands even if the Torah had not commanded it. One does not need to be endowed with superior intelligence to realise that if one amasses treasure by illegal means, by robbing someone (and one is allowed to get away with it), other people will be encouraged to do the same in return and no one will ever be able to sleep without worry. Our sages (Vayikra Rabbah 33,3), have stated that the sin of robbery, i.e. holding on to gains obtained by such means, is greater than other sins. In fact the reason that the people of the generation of the deluge were wiped out was precisely because they were guilty of this sin. Their other sins could have been forgiven, the sin of robbery could not qualify for forgiveness. The Torah stated this fairly plainly when it quoted G’d as saying that the “end of all flesh has come before Me (I had to decree it) because of the violence (robbery with violence) that the earth has been filled with” (Genesis 6,13). Anyone who does not return stolen property will never be forgiven. This is why it is the most serious of all sins. This is why Solomon said: “better a little (acquired while demonstrating fear of the Lord.)” He means better a little property which is permissible than a lot which is not permissible. Solomon makes a similar statement in Proverbs 16,8 “better a little with righteousness than bountiful harvests with injustice.” He warns man of the seriousness of the sin of committing robbery as he is aware that man has a tendency not to abandon anything in his possession. To counter the perception that the quantity of one’s possessions is more important than how one came to acquire same, he says: “better a little, provided it is rightfully yours.” After having spoken of robbery in the abstract, Solomon illustrates his teachings in a practical manner by quoting the example of someone enjoying simple food such as a vegetable soup to someone eating fancy food being watched by envious eyes, etc. Food is enjoyed best in the company of friends and well wishers, whereas even the fanciest food when not eaten in a relaxed atmosphere loses its appeal for the person consuming it. The thrust of all of Solomon’s remarks on the subject is to teach man not to be greedy for physical possessions and for gratifications of his body. At the same time, man should not put his trust in his material possessions, he should not make the mistake of “relying on the mosaic floors as if they were a high wall (Proverbs 18,11),” but should remember that when it comes to wealth he will always be outclassed by G’d whose wealth is immeasurably greater. This concept is emphasized by Eliphaz in Job 22,24 when he said: “if you regard treasure as dirt, Ophir-gold as stones of the wadi, and lift your face to G’d, You will pray to Him, etc., you will decree and it will be fulfilled and light will shine on your affairs.” As long as a person’s fear of G’d is subordinate to the reliance he places on his material possessions there is something basically wrong with such a person’s outlook. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:3) **וע"ד**המדרש טוב מעט ביראת ה', טובים ישראל לפני הקב"ה שנאמר בהם (דברים ז׳:ז׳) כי אתם המעט מכל העמים, ביראת ה' שקבלו את התורה כדי שייראו את השם יתעלה שנאמר (שמות כ׳:י״ז) כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. מאוצר רב, אלו שבעים אומות שנמשלו לאוצר של יין, שכן דרשו רז"ל (שיר השירים ב׳:ד׳) הביאני אל בית היין, אלו שבעים אומות עכו"ם. ומהומה בו, שעתיד הקב"ה להומם ולהענישם ליום הדין. טוב ארוחת ירק ואהבה שם, טובה סעודת ירק שאכל שלמה המלך אצל עני משור אבוס שאכל אצל העשיר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic approach: The words: “better a little with a measure of fear of the Lord,” is a reference to the people of Israel of whom the Torah has written: “for you are the smallest of the nations” (Deut. 7,7), whereas the words: “with fear of the Lord,” refer to the fact that the people of Israel accepted the Torah in order that they should acquire fear of the Lord. This is the meaning of Exodus 20,17: “in order to test you and in order that the fear of the Lord will always be with you, so that you do not go astray.” The words “rather than a great treasure,“ are a reference to the other 70 nations on earth. In other words: “G’d prefers a small nation such as Israel who are G‘d-fearing, to all the other more numerous nations on earth who lack that quality.” Our sages (on Song of Songs 2,4) “he brought me to the banquet room and his banner of love was over me,” comment that these words are a reference to the other 70 nations, whereas the words “with trouble” in the above-quoted verse in Proverbs refer to the punishment in store for these 70 nations. Solomon spoke about a simple meal he himself had consumed at the home of a poor man which had given him so much more satisfaction than a banquet in the homes of one of his wealthy friends. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:4) **אמרו**במדרש בשעה שירד שלמה ממלכותו היה מחזר על הפתחים והיה אומר (קהלת א) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים פגעו בו שני בני אדם שהיו מכירין בו אחד מהם נשתטח לפניו אמר לו אדוני המלך אם רצונך גלגל עמי היום הלך עמו והעלהו לעלייתו הביא לו שור אבוס ועשה לו כמה מטעמים והביא לפניו והזכיר לו עניני מלכותו אמר לו זכור כשהיית מלך שעשית כך וכך ביום פלוני כיון שהזכיר לו מלכותו געה בבכיה ולא אכל מכל אותה סעודה ולא זז מלבכות עד שעמד מאותה סעדה שבע בבכיה, פגע בו השני נשתטח לפניו ואמר לו אדני המלך רצונך שתגלגל עמי היום אמר לו שמא רצונך לעשות לי כדרך שעשה לי חברך אתמול אמר לו איש עני אני אם רצונך גלגל עמי היום במעט ירק שיש לי הלך לביתו כיון שהגיע שם רחץ לו ידיו ורגליו והביא לפניו מעט ירק התחיל מנחמו ואמר לו אדוני המלך שבועה נשבע הקב"ה לדוד אביך שאין המלוכה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר (תהלים קלב) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה, אבל מדת הקב"ה כך מוכיח את האדם וחוזר ומתרצה שנאמר (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, ועתיד הקב"ה להחזירך למלכותך, כיון ששמע שלמה המלך כך נתקררה דעתו ושמח מאותה סעודה של ירק ועמד משם שבע ושמח וטוב לב, כיון שחזר למלכותו כתב בחכמתו טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו, טוב ארוחת ירק שהאכילני אותו עני משור אבוס שהאכילני העשיר שהזכירני צערי. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Midrash Mishley 16 tells the following: When Solomon lost his throne he was forced to go begging. Whenever he would come to the door of some house he would identify himself saying: “I am Kohelet, and I used to be king in Jerusalem.” Once he met two men who used to know him when he was king. One of them bowed down before him and accorded him the honor due to a king. He invited him to share a meal with him on that day. He took him home to the upper floor of his home and served him a fatted ox. During the meal his host reminded Solomon of the times when he used to be king over Israel in Jerusalem. Solomon broke out crying because he had been reminded of his past glory and contrasted it with his present circumstances. In the end, he could not even eat the meal because he felt so depressed. When he met the other man whom he used to know, this one too bowed down before him and he too invited Solomon to dine with him on that day. Solomon asked him if he too was going to remind him of all the glory he used to enjoy, etc, just as his other one time friend had done. The host replied that he was only a poor man and that the only kind of meal he was able to offer the erstwhile king was vegetable soup, etc. Solomon accompanied the man to his house. They arrived there, his host washed his hands and feet for him and served him a simple meal. During the meal he made a point of consoling Solomon over what he had lost. He said: “My lord king, G’d has sworn an oath to your father David that the kingdom of Israel would not depart from his descendants. The scriptural verse he quoted (Psalms 132,11) was: “the Lord swore to David a firm oath that He will not renounce, ‘One of your own issue I will set upon your throne’”. He explained to Solomon that it was the custom of G’d to subject a man to afflictions when He wanted to discipline him but to relate to him with goodwill again after He had done so. He added that G’d subjects particularly those whom He loves to such trials and tribulations, just as a father does when he wants to discipline his child (Proverbs 3,12). His host added that he was certain that G’d would restore his kingdom to Solomon. When Solomon heard these words he felt greatly encouraged and enjoyed this meal of simple vegetable soup far more than the meal he had been served on the day before. When his kingdom was eventually restored to him, he recorded his feelings on the matter in the verses we have quoted from Proverbs. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:5 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:5) **וע"ד**השכל טוב מעט ביראת ה' יזהיר שלמה את האדם שיתבונן בענינים השכליים כפי השגתו בחלק האפשר ולא ירצה להתחכם ולהטריד שכלו בחלק הנמנע שעליו אמר (קהלת ז׳:ט״ז) ואל תתחכם יותר כי טוב מעט ביראת ה' כלומר טוב שישכיל וישיג לו השגה מועטת ויירא את ה' יתברך מאוצר רב כלומר מרבוי החכמה יותר מכדי השגתו כי יבא מזה מבוכה ומהומה וזהו ומהומה בו, לפי שעם המעט תתעלה ותתענג ועם הרבוי יאבד וישתומם ותהיה נפשו נטרדת מן החיים הנצחיים האמתיים מאותן המעלות הראויות לתת לה מבית המלך וכענין הדבש שהוא ערב לגוף במעוטו ורבויו יזיק לו, ועל זה אמר שלמה (משלי כ״ה:ט״ז) דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאותו, יזהיר עליו שיאכל ממנו די ספוקו וישאר בקרבו כי אם יאכל ממנו בשפע ורבוי יותר מכדי צרכו יקיא הכל ואפי' המעט שכבר קנהו יפסיד אותו, כן יקרה למי שיחשוב להשיג יותר משעורו ומכדי השגתו כשיחפוץ ללכת לפנים ישוב על כל פנים לאחור, ורז"ל בארו לנו משל על ענין זה הוא שאמרו בפרק חלק גבי בלעם שהלך למדין ליטול שכר ארבעה ועשרים אלף שהפיל מישראל גמלא אתא למבעי קרני אודני דהוו ליה גזזינהו מיניה שנאמר (יהושע י״ג:כ״ב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב, כלומר הוא בקש ליטול מה שאינו שלו ומה שהיה לו אבד ממנו, ומה שדרשו רז"ל בענין החכמה דבש מצאת אכול דיך זה ר' עקיבא פן תשבענו והקאותו זה בן זומא. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A rational approach to our verses: When writing the verse: “better a little with the fear of G’d,” Solomon wanted to warn man that he should reflect on matters involving philosophy only to the extent that his intellectual capacity was capable of dealing with the concepts involved. He should not delve into matters which were beyond his understanding. This is why he also counselled us in Kohelet 7,16: “do not act the wise man to excess.” He used the parable to explain that he who tries to digest more than his stomach can handle will inevitably bring up and vomit all he has eaten. The same is true with intellectual pursuits. He who engages in them beyond his capacity to understand will ultimately be revolted by all intellectual pursuits. He will reject the idea of a life beyond death and become a heretic. Solomon illustrated this further when speaking about the consumption of honey. A little honey is sweet and pleasant; too much of it is revolting (Proverbs 25,16). When one has eaten more honey than one should, one will even vomit the initial amout which would have been good for one. Our sages in Sanhedrin 106 illustrated these thoughts also when they discussed that Bileam detoured to Midian in order to collect the reward for having been the cause of the death of 24,000 Israelites. Instead of reaping his reward, the Israelites who had mounted a punitive expedition against Midian caught up with him there and killed him. Had he gone back to his hometown he would not have suffered such a fate (Joshua 13,22). The reason he was killed was because he tried to amass something he was not entitled to. Our sages also comment on the subject of wisdom comparing it to honey when they interpreted the verse (Proverbs 25,16) “if you found some honey, eat only as much as you need,” as applying to Rabbi Akiva. The second half of that same verse, i.e. “lest you overeat and vomit all of it,” they applied to ben Zoma. [Both scholars had tried to delve into esoterical mysteries, Rabbi Akiva returned from his mental excursion with new insights, whereas Ben Zoma who had overestimated his intellectual capacity became mentally deranged (Chagigah 14)]. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:6 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:6) **אחר**שהורה להשכיל ולחקור בחלק האפשר והזהירו שלא לחקור בחלק הנמנע בא לדבר בחלק ההשגה והזהיר עליו שתהיה השגתו צרופה ומזוקקה מבלי סיגים זהו שאמר טוב ארוחת ירק ואהבה שם, אמר טוב להשיג השגה קלה עם אמונת השכינה הנקראת אהבה שנאמר (שיר השירים ב׳:ז׳) אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, וכתוב (שם ח) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, ואנו אומרים באהבה תרום קרננו להודות לך וליחדך, משור אבוס מן ההשגה הגדולה המטעה את האדם כאותה השגה שהשיגו ישראל במדבר שעשו את העגל וימירו את כבודם בתבנית שור, ושנאה זו מדת הדין זהו שהזכיר משה (שמות ל״ב:י״א) למה ה' יחרה אפך בעמך, וכלל הכתוב לפי הדרך הזה שהוא משבח עבודת השכינה ומגנה העון ההוא, ולפי שלא היתה כוונתם לע"ז אלא שבקשוהו למנהיג לכך נמחל להם העון והראיה שנמחל להם מיד ששרתה שכינה במשכן כי זה היה מופת ועדות שנמחל להם העון, ולכך נקרא אהל מועד שבמדבר משכן מלשון שכינה ונקרא המשכן משכן העדות, ודרשו רז"ל חטאו באלה ונתרצו באלה, חטאו באלה (שם לב) אלה אלהיך ישראל, ונתרצו באלה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Having concluded his remarks about the need to exercise discretion when studying philosophy and the mysteries of G’d’s creation, Solomon turned to the subject of the quality of one’s spiritual achievements. This is why he said that consuming a meal of vegetable soup in surroundings where love is present is good. The “love” Solomon spoke of is the belief in the Shechinah which is also described as a dimension of G’d’s love (Song of Songs 2,7). When the word אהבה, “love,” appears in our liturgy such as באהבה תרום קרננו להודות לך וליחדך באהבה, just before we recite the קריאת שמע in the morning, we allude to G’d’s Shechinah. It is better to become privy to this “love” of G’d without some of the deep philosophical insights that some people strive for, than to eat the fatted ox, i.e. to try and obtain the kinds of sophisticated insights which led some of the people of Israel to making the golden calf. Seeing that the Israelites had made the golden calf in their search for deeper insights, and not because they wanted to practice idolatry G’d was able to forgive them their sin. Proof that they were granted forgiveness promptly was the fact that the Shechinah manifested itself in the Tabernacle. This is also the reason why the אהל מועד, the Tent of Meeting in the desert became known by the name משכן, as that name is a reminder of the presence of the שכינה amongst the Jewish people at that time. Our sages, in commenting on the opening word of our portion, i.e. אלה say that the people who had sinned with the word אלה, when they said אלה אלוהיך ישראל, were now forgiven by the Torah using this very same word when describing the completion of the building of the משכן העדות, “the Tabernacle of Testimony” (compare Tanchuma Pekudey 6). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:7 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:7](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:7) **אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן.** ע"ד הפשט אלה פקודי המשכן יחזור אל הנזכרים למעלה, יאמר כי המשכן וכליו שהוא הבית והחצר וכל הנעשה להם פקודי עבודת הלוים אשר פקד משה ביד איתמר, אבל כלי הקדש שהם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות אינם בכלל המשכן והם פקודת אלעזר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** **אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה, עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן. “These are the records of the Tabernacle, the Tabernacle of Testimony, which were drawn up at Moses’ bidding- the work of the Levites under the direction of Ittamar son of Aaron the Priest.”** According to the plain meaning of the text the words אלה פקודי המשכן refer to the Tabernacle and all its constituent parts which formed the subject matter of the last chapter and a half. The supervision of the construction of all these components had been entrusted to the Levites who in turn were responsible to Ittamar, son of Aaron. However, such furnishings as the lampstand, the table, the Holy Ark and the two altars were not part of the items for which Ittamar was responsible but they were entrusted to the supervision of his older brother Eleazar. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:8 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:8](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:8) **וע"ד**המדרש אלה פקודי המשכן משכן, למה שני פעמים משכן, אלא ללמד שהיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) מכון לשבתך פעלת ה' וגו', אל תקרי מכון אלא מכוון, שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם, בבריאת העולם כתיב (ישעיהו מ׳:כ״ב) הנוטה כדוק שמים וימתחם, ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ז׳) ועשית יריעות עזים לאהל וכתיב (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה. בבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:ט׳) יקוו המים ובמשכן כתיב (שמות ל׳:י״ח) ועשית כיור נחשת. בבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:ט׳) יהי מאורות ובמשכן (שמות כ״ה:ל״א) ועשית מנורת. בבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:כ׳) ועוף יעופף ובמשכן (שמות כ״ה:כ׳) והיו הכרובים פורשי כנפים. בבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם ובמשכן כתיב (שמות כ״ח:א׳) ואתה הקרב אליך. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב׳:א׳) ויכלו השמים ובמשכן כתיב (שמות ל״ט:ל״ב) ותכל כל עבודת. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב׳:ג׳) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו ובמשכן (שמות ל״ט:מ״ג) ויברך אותם משה וכתיב (במדבר ז׳:א׳) ויקדש אותו ואת כל כליו. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב׳:ג׳) כי בו שבת ובמשכן כתיב (שמות ל״ה:ב׳) ששת ימים תעשה מלאכה, ואח"כ אמר קחו מאתכם תרומה, להודיעך ששקולה מלאכת המשכן כנגד שמים וארץ עד כאן במדרש. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A Midrashic approach: The reason that the Torah writes the words משכן,המשכן here in succession is to teach us that the Sanctuary on earth has a parallel in the celestial regions. We mentioned previously that all this is based on Exodus 15,17 where the Torah spoke of “the place You made to dwell in, O Lord, the sanctuary, O Lord which Your hands established.” The word מכון which the Torah wrote to describe the place for G’d to dwell in, should be read as מכוון, “prepared for, intended for.” The concept here is that the Tabernacle, Sanctuary, was considered as equivalent in importance and value to the entire world G’d had created previously. There are a number of expressions which have been used in the construction of the Tabernacle which closely parallel expressions we are familiar with in connection with descriptions of the universe such as carpets, יריעות, to name one. When earth was created the Torah spoke about luminaries, מאורות being created. The Tabernacle contained as an essential part a מנורה, a lampstand intended to illuminate the Sanctuary. In connection with the creation of earth the Torah mentioned that the waters congregated in one area, i.e. יקוו המים אל מקום אחד, whereas part of the vessels required for the Tabernacle was a כיור, a basin in which water had been collected. The Tabernacle’s roof consisted of carpets, יריעות, forming sort of a tent-like cover, whereas the sky or heaven covering our terrestrial universe is described as something G’d “spread like a tent over the universe” (Psalms 104,2). The author continues quoting more such examples. The gist of the Midrash Tanchuma 2 on our portion is that there are too many parallel expressions in the creation of the universe and the manufacture of the Tabernacle for them to be accidental; the message must be that we are dealing here with a microcosm, i.e. a miniature “world.” It is therefore easier to perceive of the Presence of G’d feeling comfortable in such surroundings. Thus far the Midrash ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:9 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:9](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:9) **כל**מה שהזכירו חכמים במדרש הזה בעניני המשכן השקול כנגד העולם נראה שדברו דרך כלל אבל הפרטים רבים נמשכים ויוצאים מן הכלל. ונראה לי כי מתוך הכלל הזה שלמדנו נוכל לחדש ולהוציא קצת מן הפרטים, והוא שמצאתי מן הנגדיים האלה כי כשם שכתוב בבריאת העולם (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ, כנגדו מצינו במשכן אלה פקודי המשכן, וכשם שנברא העולם בה"א שנאמר (שם ב) בהבראם ודרשו רז"ל בה"א בראם, כנגדו מצינו במשכן (שמות מ׳:ל״ד) וכבוד ה' מלא את המשכן כי הה"א כבוד ה' וזו היא הכוונה כמו שהוזכר ענין המשכן פעמים בתורה כמו שכתבתי בראש פרשת ויקהל, וכן לשון משכן לשון שכינה וזהו שכתוב (תהלים פה) לשכון כבוד בארצנו, וכשם שהעולם עלה במחשבה להבראות תחלה ואח"כ נעשו המעשים בששה ימים כנגדו תמצא במשכן לחשוב מחשבות ואח"כ לעשות. וכשם שהעולם נברא לא חובה רק דרך נדבה וחסד שנאמר (שם פט) עולם חסד יבנה כן המשכן נבנה דרך נדבה שנאמר (שמות כ״ה:ב׳) אשר ידבנו לבו (שם לה) כל נדיב לבו יביאה. וכשם שהזכיר שם אלהים בכל מעשה בראשית ואח"כ השם המיוחד שנאמר (בראשית ב׳:ד׳) ביום עשות ה' אלהים, כנגדו תמצא במשכן אחר שהזכיר (שמות מ׳:ל״ד) וכבוד ה' מלא את המשכן שהוא כנגד שם אלהים הזכיר ה' המיוחד ואמר (שם) כי ענן ה' על המשכן. וכשם שהעולם נברא בשתי מדות מדת רחמים ומדת הדין כנגדו המשכן נעשה בשני אומנים בצלאל משבט יהודה כנגד השם המיוחד ואהליאב משבט דן כנגד מדת הדין. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Whatever the sages mentioned in the Midrash we just quoted which states that the Tabernacle was equivalent to a microcosm, may be understood as a generalization. There are, however, many details which are capable of being derived from the generalizations we mentioned. In connection with the verse אלה תולדות השמים והארץ, “these are the derivatives of heaven and earth,” Bereshit Rabbah 12,9 states that from the word בהבראם, which appears immediately after these words we can derive that G’d employed the letter ה at the end of the tetragram as the tool with which He created the world, (seeing that that letter was not necessary in that statement). We may perhaps find something parallel in connection with the Tabernacle in the verse אלה פקודי המשכן, i.e. that the letter ה in the word המשכן, is also an allusion to the presence of the attribute כבוד being present in the Tabernacle, i.e. the Shechinah. The last letter ה in the tetragrammaton represents that attribute. This may be further alluded to by the fact that the subject of the Tabernacle occurs five times in the Torah. I have already explained this at the beginning of Vayakhel. The relationship of the words משכן-שכינה-כבוד is further illustrated in the verse לשכון כבוד בארצנו, “for the attribute of Kavod to dwell in our land” (Psalms 85,10). Just as the world had been planned before being actually created within a space of six days, so the Tabernacle had been planned before being actually constructed. When the Torah speaks about the planning stage of the Tabernacle it writes: לחשוב מחשבות, “to plan designs” (31,4), whereas subsequently it speaks of לעשות, “to carry out (such designs).” Just as the world itself was not a product of externally imposed conditions, so the Tabernacle was a structure built by the free-willed donations of the people constructing it. The Torah underlines this when it writes אשר ידבנו לבו, “whatever his heart will prompt him to donate” (Exodus 25,2). Just as the name of G’d is mentioned at every stage of the creation including His holy name, the tetragrammaton (Genesis 2,4) at the end of the creation of the world, so His name is mentioned repeatedly during the Torah’s report of the construction of the Tabernacle, including G’d’s ineffable name כי ענן ה' על המשכן, “for the cloud of Hashem was above the Tabernacle “(40,38). Just as G’d employed two separate attributes of His when creating the universe, i.e. the attribute of Justice and the attribute of Mercy, so the Tabernacle was constructed principally by two different craftsmen, Betzalel and Oholivov. The former was from the tribe of יהודה representing the attribute of Mercy, whereas the latter was a member of the tribe of דן, representing the attribute of דין, Justice. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:10 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:10](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:10) **וגם**יתכן שנבין מלת משכן מלשון המשכה לפי שהמשכן וכליו ציורים ודוגמא למקדש של מעלה כי ביהמ"ק של מטה מושך כח ממקדש של מעלה הנקרא זבול, ולכך אמר שלמה ע"ה (מלכים א ח׳:י״ג) בנה בניתי בית זבול לך, וזהו סוד הכתוב (שופטים ה׳:י״ד) ומזבלון מושכים בשבט סופר, כי יש מושכים למטה מזבולן והנמשך הוא זבולן. ויובן ממנו עוד כי מזבולן הם מושכים והנמשך הוא סופר והוא מלשון ספירה והכוונה על הראשונה והבן זה. וכשם שכתוב בבריאת העולם (בראשית ב׳:ד׳) ביום עשות ה' אלהים כן במשכן תמצא כנגדו (במדבר ז׳:א׳) ויהי ביום כלות משה. וכשם שכתוב בבריאת העולם (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כן תמצא במשכן (שמות ל״ט:מ״ג) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה. וכשם שבריאת העולם מלאכת העולם לא דחה את השבת שנאמר (בראשית ב׳:ב׳) וישבות ביום השביעי כן במשכן מלאכת המשכן לא דחה את השבת שנאמר (שמות ל״ה:ב׳) ששת ימים תעשה מלאכה. וכשם שנברא העולם ועתיד להבטל ולהתחדש אחר השבת כן המשכן והמקדש עתיד ליבטל וליחרב ולהתחדש. וכשם שמצינו בבריאת העולם (בראשית ב׳:ט״ז) ויצו ה' אלהים האדם לאמר כן תמצא במשכן (שמות ל״ו:ו׳) ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר. וכשם שמצינו בבריאת העולם שנקרא הקב"ה שדי על שאמר לעולמו די, כנגדו תמצא במשכן (שם) והמלאכה היתה דים זו מלאכה של מעלה הנקראת על דרך הקבלה מלאכת שמים וארץ. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It is also possible to understand the word משכן as derived from the word המשכה, “conduct, continuation, etc.” This would symbolise the fact that the terrestrial Tabernacle was an extension, a continuation of the Tabernacle in the celestial regions. The Temple in our regions draws on the spiritual input from the Temple in the celestial regions. The Temple in those regions is known as זבול, this is why Solomon said in his prayer at the consecration of the Temple he had built: בנה בניתי בית זבול לך, “I have most certainly built for You” (a house which parallels the בית זבול). This is also the mystical dimension of Judges 5,14 ומזבולון מושכים בשבט סופר, “and from Zevulun who so far were only engaged as scribes.” (In this instance they joined the battle against Siserah and his chariots, though they were basically not warriors. Ed.) The message Devorah conveys is that the spiritual inspiration which scribes such as the members of the tribe of Zevulun could draw on from celestial sources they employed in helping their people in that battle. The word סופר in that verse is an allusion to the ספירות, the emanations which G’d used in the creation of the universe. No doubt, Devorah referred to the lowest emanation, מלכות, the one which is part of the עולם העשיה, our own terrestrial universe. Just as the Torah spoke of “the day on which the Lord G’d made (finished) the universe” (Genesis 2,4), saying also that when G’d reviewed His handiwork at the end of the six days “He saw that it was very good” (Genesis 1,31), so when the Tabernacle was completed the Torah writes: “It was on the day Moses completed the Tabernacle” (Numbers 7,4), as well as 39,43 “when Moses took a look at all the work and here they had performed it (i.e. it was good).” Just as the creation of the world did not interfere with the Sabbath, the day of rest, so the building of the Tabernacle was not allowed to interfere with the Sabbath legislation, i.e. no work was performed for it on the Sabbath. This is the reason the Torah wrote in connection with the report about the construction of the Tabernacle that “work shall be performed (on it) during six days,” (excluding the Sabbath). Just as the world as we know it is slated to be destroyed before it is going to be renewed after a period our sages describe as 1000 years of Sabbath (Sanhedrin 96), so both the Tabernacle and the Temple were slated to be destroyed only to be rebuilt in due course. Just as after the creation of man and his having been placed in the garden G’d commanded him to observe certain rules and not to eat from the tree of knowledge, so we find that Moses issued certain instructions in 36,6. Just as G’d had told the universe to stop continuing to expand, i.e. He said די, “enough” (Bereshit Rabbah 46,2), so Moses also declared the contributions for the Tabernacle as being sufficient and ordered the people to stop bringing more, the Torah saying והמלאכה היתה דים, “and there were sufficient materials, etc.” (36,7). According to a kabbalistic interpretation the word מלאכה instead of something more appropriate, meant that it referred to the מלאכת שמים וארץ, the work of constructing heaven and earth, i.e. the Tabernacle was a replica of the creation of heaven and earth. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:11 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:11](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:11) **ובפרקי**רבי אליעזר תמצא למה נקרא שמו אל שדי שאמר לשמים די ועמדו לפי שהיו מותחין והולכים עד שאמר להם די. וכשם שיש בבריאת העולם שמים וארץ שהם עדות לישראל בשמירת התורה שנאמר (דברים ל׳:י״ט) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כן במשכן משכן העדות. כשם שבבריאת העולם שבעת ימי בראשית כן במשכן שבעת ימי המלואים. וכשם שבבריאת העולם ל"ב פעמים אלהים עד לעשות כן במשכן מלא אותם חכמת ל"ב. ואין ספק כי יש בזה דברים אחרים מלבד אלה שהזכרתי שלא כתבתים וגם אני יודע אותם ומהם שאיני יודע גם כן והפרט הזה שהזכרתי וחדשתי הוא פתח להבין שאר הדברים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** In Pirke d'Rabbi Eliezer chapter 3 we find the rhetorical question: “why was G’d called אל שדי? The answer given is that He was the One who said to the heavens רי, “enough,” thus preventing heaven from proliferating further by drawing on G’d’s mantle of light. Just as heaven and earth would be used by G’d as witnesses in the event the Israelites were to violate the covenant and transgress the Torah -as we know from Deut. 30,19 “I have called as witnesses against you this day heaven and earth, etc., so the Tabernacle was called משכן העדות, the “Tabernacle of Testimony.” Just as the name Elohim occurs thirty two times during the story of creation, so the name of G’d also appears thirty two times in connection with the construction of the Tabernacle. Just as there were seven days which together formed the period known as מעשה בראשית, “the creation of the universe,” so there were seven days which served as מלואים, days which were considered as preparatory to the functioning of the Tabernacle. No doubt one can find other similarities between the Tabernacle and its construction and the universe and its construction in addition to those which I have already listed. I myself am aware of a number of such additional examples. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:12 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:21:12](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:21:12) **ועוד**אמרו במדרש אלה פקודי המשכן משכן, למה משכן משכן שני פעמים לפי שבית המקדש עתיד להתמשכן שני פעמים, בית ראשון ובית שני שנאמר (נחמיה א׳:ז׳) חבל חבלנו לך, ע"כ. ואם תשכיל במלת המשכן משכן העדות תמצא בהם רמז למספר השנים שעמד בית ראשון ובית שני וכן מיציאת מצרים עד שבנה שלמה את הבית כי המשכן במספרו עם האותיות רמז לבית שני, וכן משכן במספרו רמז לבית ראשון, וכן העדת חסר וא"ו וחשבונו ד' מאות ושמונים שנה משיצאו ממצרים עד שבנה שלמה את הבית ומה שיחסר אחד מן החשבון לפי שבשנה השנית לצאתם נבנה המשכן. וכל אלו החשבונות ראה אותם משה ברוח הקדש וזהו אלה פקודי המשכן משכן העדות. ד"א משכן העדות אמר רבי שמעון בן יוחאי אין עדות אלא תורה שנאמר (דברים ד׳:מ״ה) אלה העדות והחקים והמשפטים, משל למלך שהיה לו בת ובנה לה פלטרין והושיבה לפנים מז' קנקלין אמר כל מי שנכנס על בתי כאלו נכנס על כבודי. כך ב' שמות למשכן כתוב אחד אומר משכן העדות זו התורה, וכתוב אחד אומר לפני משכן ה', אמר הקב"ה מי שמבזה את בתי כאלו מבזה את כבודי, תדע לך שכשנכנס (אדרינוס) טיטוס לביהמ"ק היה מחרף ומגדף, אמר דוד רבש"ע (תהילים ע״ד:ה׳) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות העלה עליהם כאילו היו עולים לקוץ ארזים ועושים סולמות לעלות לרקיע אלא שאין יכולים ומניחים אותם ובאים עלינו שנאמר (שם עט) באו גוים בנחלתך, א"ר חייא בר אבא למה עו"ג דומים לאדם שהיה שונא את השר והיה מבקש להתגרות בו ולא היה יכול מה עשה הלך אצל טיאטרוס שבו ומבקש להפילו והיה מתירא מן השר שלא יהרגהו נטל צפורן של ברזל והכניסהו תחתיו אמר מתוך שאני מפיל הבסיס הטיאטרוס נופל. כך אמרו עו"ג לישראל שנאמר (שם ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, משל למי שאינו יכול להכות את החמור מכה את האוכף, משל למי שאינו יכול להכות את הארי מכה את החמור. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** There is another comment by Shemot Rabbah 51,3 concerning the appearance of the words משכן twice in succession at the beginning of our portion. The reason mentioned is that it hinted at the fact that there would be two permanent Temples replacing this mobile structure at a future date, i.e. the first Temple and the second Temple. The verse alluding to this is Nechemyah 1,7 חבל חבלנו לך. Thus far the Midrash. If you will take a close look at the words המשכן משכן העדות you will find that these three words contain a hint of the number of years that the first and second Temple were standing. You will also find an allusion to the number of years which elapsed between the Exodus from Egypt and the erection of the first Temple. The numerical value of the letters in the word המשכן plus the letters themselves (5) amount to 420, i.e. the number of years that the second Temple was standing. The word משכן gives you the number of years the first Temple was standing, i.e. 410 years. The word העדות when spelled without the letter ו, amounts to the number 480, the number of years between the Exodus and completion by Solomon of the first Temple. The fact that one year seems to be missing from the number required (479 instead of 480), is accounted for by the fact that the Tabernacle was built in the second year after the Exodus so that from the time of its erection to the completion of Solomon’s Temple actually only 479 years elapsed. Moses realised all these numbers already by means of his Holy Spirit. This is the meaning of the introduction to our portion with the words אלה פקודי המשכן משכן העדות. Another view of these words is found in Tanchuma Pekudey 4 where Rabbi Shimon ben Yochai is quoted as saying that the word עדות refers to the Torah. The opening verse of our portion would be equivalent to: “these are the various laws of the Torah, one group of which is know as עדות.” The whole matter may be illustrated by a parable. A king had a daughter for whom he built a palace. He made her dwell inside this palace protected behind seven curtains The King said that anyone entering it in order to visit his daughter (without his permission) would be tantamount to insulting his own honor. This explains why the Tabernacle was known by two different names. We have one verse in which the Tabernacle is referred to as משכן העדות, i.e. the Torah. In another verse the Torah .refers to the same building by speaking of it as לפני משכן ה' ‘in front of the Tabernacle of the Lord.” G’d made it plain that anyone who would debase and besmirch the Torah (G’d’s daughter) would be as if he had debased and besmirched G’d Himself. You should know that when the Roman Emperor Hadrianus entered the Temple he was swearing and cursing (G’d). [Actually it was still the general Titus who entered the Temple seeing that Hadrianus lived later, after the destruction. Ed.] Concerning such a situation David said (Psalms 74,5) ‘it is like men wielding axes against a gnarled tree.” He (G’d) raises such wicked people to make it appear as if they were about to fell the tallest cedars in order to convert same into ladders reaching heaven itself in order to capture it. However, their attempts invariably end in failure and they have to abandon them.” When such enemies of the Lord realize their impotence to defeat Him, they attack us, His “daughter” to take out their frustration on us. This is what David referred to when he said (Psalms 79,1) “heathens have attacked Your domain.” Rabbi Chiya bar Abba said: “to whom can we compare the hostile heathen? To a man who hates his ruler and would like to engage him in combat but is unable to do so. What does such a disgruntled subject of the ruler do? He goes to the circus which the ruler is visiting and attempts to undermine the structure. Seeing that he is afraid of being discovered by the ruler and executed for his attempt to harm him, he introduces a digging tool under the main pillar of the circus hoping to thereby bring about the collapse of the structure which would kill the ruler while collapsing.” This is how and why the hostile heathens attack the Jews. They realize that we are crucial to G’d’s universe. By destroying us they hope to discredit Him. Concerning these ill-fated attempts of such enemies of the Lord, David says (Psalms 2,2) “kings of the earth take their stand, and regents intrigue together against the Lord and against His anointed.” This is an example of how those who are unable to kill the donkey attack the saddle instead, or to those who, while unable to kill the lion, kill the donkey instead in order to vent their frustration. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:22:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:22:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:22:1) **ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה.** באור עשה צוה לעשות לחכמים העושים המלאכה כי הוא לא עשה כי אם הארון בלבד ולכך נתיחד שם שכתוב (שמות ל״ז:א׳) ויעש בצלאל את הארון. ודרשו רז"ל אפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה “and Betzalel son of Uri, son of Chur, of the tribe of Yehudah had made, etc.;” the meaning of the word עשה, “had made”: in this instance is that he had issued instructions for the items mentioned to be made by the appropriate people. The only item Betzalel constructed personally was the Holy Ark (37,1). This is why G’d’s Holy Name was used exclusively with Betzalel. Our sages (Jerusalem Talmud Peyah 1,1) say that Betzalel understood perfectly what was to be made and how, without G’d having had to spell this out to him, as he had divined exactly what G’d had told Moses while the latter was on the mountain. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:22:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:22:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:22:2) **ובמדרש**בצלאל ואהליאב היו האומנים הבקיאים שבכלם בצלאל משבט יהודה שנקרא גור אריה ואהליאב משבט דן שנקרא דן גור אריה, והמקדש היה דומה לאריה שכן מצינו ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ודומה לאריה כדכתיב (ישעיהו כ״ט:א׳) הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד, ובאריה נענשו שנאמר (ירמיהו ד׳:ז׳) עלה אריה מסבכו. ובאריה עתידין להתמשל בזמן הישועה שנאמר (מיכה ה׳:ז׳) והיה שארית יעקב בגוים כאריה בבהמות יער. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** A comment by another Midrash claims that both Betzalel and Oholiov were craftsmen familiar with all aspects of the work that needed to be performed. Both were known as גור אריה, the former because he was a member of the tribe of Yehudah (Genesis 49,9), the latter seeing Moses had referred to the tribe of Dan by the same term in Deut. 33,22. The Temple has been compared to a lion (אריה) the shape of the sanctuary being long and narrow whereas its shape near the entrance (with the אולם) was broad in front. This is supported by Scripture in Isaiah 29,1 where the word Ariel is understood to be derived from Aryeh (compare Rashi on that verse). Just as the construction of the Tabernacle, the Temple, and the altar was symbolized by the lion, the punishment of the Jewish people when the Temples were destroyed were also linked to the image of the lion as we know from Jeremiah 4,7: “the lion has come up from his thicket, the destroyer of nations has set out.” Eventually, when the messianic period will be ushered in, our prophets again foretold that at that time Israel would be compared to the rising of the lion when they said (Micha 5,7) ”the remnant of Yaakov shall be among the nations in the midst of many people like a lion among beast of the wild.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:25:1) **וכסף פקודי העדה מאת ככר.** כסף של מחצית השקל לכל אחד מששים רבוא ישראל עלה למאת ככר שהרי שש מאות אלף חצאי שקלים הם שלש מאות אלף שקלים שלמים ולפי שישראל נמנו במדבר סיני ועלו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ע"כ כשהיה בידם מאת ככר חצאי שקלים נשארו שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שהם אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שלמים ששכח משה. וכתב רש"י בפירושו הככר ששים מנה ומנה של קדש היה כפול הרי הככר מאה ועשרים מנה והמנה כ"ה סלעים הרי ככר של קדש שלשת אלפים שקלים ומאת ככרים הם שלש מאות אלף שקלים, שהרי שש מאות אלפים חצאי שקלים הרי הם ג' מאות אלף שלמים והיתרים שהיו שלשת אלפים תק"ן חצאי שקלים הם אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שלמים ע"כ. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** וכסף פקודי העדה מאת ככר, “and the silver of those of the community who were recorded amounted to 100 talents, etc.” The silver of the half-shekel contributions of the 600,000 males over the age of 20 amounted to 300,000 whole shekels (100 talents). Seeing that actually there were 603,550 males being counted, the total amount was precisely that mentioned in our verse, i.e. 100 talents and 1775 shekel (a talent having 3,000 shekel). According to the accounting listed in the Torah here, any silver “donated” rather than handed over as the mandatory amount by males over the age of twenty was not mentioned here. Rashi, in his commentary, computes the numbers as follows: “a talent equals 60 manah. Seeing that the shekels being counted were described as “holy shekels” i.e. double the weight of the ordinary shekel, a talent would be equivalent to 120 manah. The manah is equivalent to 25 selaim. This gives you an amount of 3.000 shekel per talent. Rashi continues, arriving at the same result we already mentioned. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:25:2) **ומעתה**כיון שחצי שקל לכל אחד מששים רבוא עלה מאת ככר שקל שלם לכל אחד עולה מאתים ככר, מכאן ואילך צא וחשוב בשקלי המן שהיו עשרת אלפים ככר כסף שנתכוון לתת בשביל כל אחד מששים רבוא ישראל הערך הגדול שבתורה שהוא חמשים שקל כענין שכתוב בפרשת ערכין, וכשתחשוב חמשים שקל לכל אחד מששים רבוא חמשים פעמים מאתים ככר הם מאה פעמים מאה ומאה פעמים מאה הם עשרת אלפים ככר, או נאמר כי מפני שידע המן חטא שבטי ישראל במכירת יוסף בעשרים כסף שהם חמשת שקלים ועונש החטא ההוא לא נפקד עליהם עדיין ע"כ חשב מחשבה לקנות כל ישראל לתת בשביל כל אחד מששים רבוא חמשת שקלים, כי חשב שיצליח בזה ויעלה בידו לגודל חטאם, וכענין שאמרו במדרש (בראשית ל״ז:כ״ה) וישבו לאכל לחם אמר להם הקב"ה אתם מכרתם את אחיכם מתוך משתה חייכם שבניכם נמכרים בשושן מתוך משתה שנאמר (אסתר ג׳:ט״ו) והמלך והמן ישבו לשתות. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Having established all this we can now address the amount of silver Haman offered to pay King Ahasverus in exchange for permission to destroy the Jews in his kingdom. Seeing that he offered 10.000 talents of silver, this was equivalent to 50 shekel for every Jew assuming that there had been 600.000 Jews at the time. The number 50 shekel is the maximum amount per adult male between the age of 20 and 60 prescribed by the Torah (Leviticus 27,3) that someone “donating” his own equivalent to G’d has to give to the Temple treasury. Another way of understanding why Haman picked on this amount of silver may be that when the Israelites sold their brother Joseph and received 20 pieces of silver in exchange, i.e. an amount of 5 shekel, or half a shekel each, and their guilt had not yet been atoned, he concluded that in exchange for the amount he offered he could legally make all the Jews his slaves (again by assuming that there were a total of 600.000 Jews). He felt certain that he would succeed seeing that the brothers had never been punished by G’d for selling Joseph into slavery. He presumably reasoned similar to what we have been told in Midrash Tehillim 10 that because the brothers sat down to eat their meal (Genesis 37,28) after throwing Joseph into the pit but before selling him, acting as if nothing out of the ordinary had just occurred, G’d was so angry that He said: “seeing you have sold your brother as a result of feasting, your descendants will be sold as a result of their having feasted (participating in the banquet given by King Ahasverus).” This is why the Book of Esther makes such a point of telling us that the King and Haman sat down to a feast after having concluded the deal in which Haman acquired authority to do to the Jews whatever he wanted. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:25:3) **ולפי**זה היה די שיתן בשבילם אלף ככר כסף כי כן חשבון חמשה שקלים לכל אחד מששים רבוא שעולה אלף ככר לפי חשבון חצי שקל לכל אחד שהוא עולה למאת ככר. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** If we reflect on this calculation, Haman only had to offer a payment of 1.000 talents of silver as when you multiply the number 600,000 by 5 you have 3,000,000 shekel or 1,000 talents. [Each brother had received half a shekel at the time, and the amount required by G’d for atonement of the sin of the golden calf was also only one half shekel per adult male. Ed.] ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:4 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:25:4) **אבל**אפשר לומר שרצה לכלול בזה כוונה אחרת שרצה ליתן מן האלפים עשרה ועשה כן כנגד עשרת הדברות שהיה חושב לדחותם בעשרה שלו, זה שאמרו (שם ג) ועשרת אלפים ככר כסף אשקול, לבטל בעשרה שלו זכות העשרה שנתנו מתוך האש והקול, וזהו לשון אש"קול, והקב"ה ברחמיו הפליא לעשות עמנו וגבר עלינו חסדו עד שאפילו קומץ שעורים שלנו דחה י' אלפים ככר כסף שלו ונתהפך בביתו צליל שעורים סערת ה' חמה להחליש כחו הגדול למעלה ונהרגו עשרת בניו מלמטה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** It is possible to see a different motivation in the amount Haman offered the king in exchange for the Jews. He wanted to offer one thousand shekel in exchange for each of the Ten Commandments, i.e. the merit the Jews had acquired by agreeing to accept the Ten Commandments. When you look at the word אשקול “I will weigh,” which Haman used when offering this amount in exchange for the Jews (Esther 3,9), you could divde that word into two, i.e. אש קול, “fire and sound.” At the revelation at Mount Sinai the Jews had experienced the sound of G’d’s voice out of thunder and lightning, i.e. out of אש and קול. At that time G’d performed exceptional acts of kindness with us so that the fistful of barley (which represented the Omer sacrifice brought on the date of the month Haman was hanged) was found to be worth more than ten thousand talents of silver which Haman had offered the king. There is a tradition that on the 16th of Nissan, the day Haman was hanged, Mordechai had studied the laws of the Omer (a sacrifice which could be brought only while the Temple was standing). ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:5 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:25:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:25:5) **ומה**שאמר וכסף פקודי העדה מאת ככר וכן ונחשת התנופה שבעים ככר זה יורה כי משה נתן להם חשבון על כל דבר ודבר והיה נותן הכל ביד איתמר לפי שלא יהיו ישראל חושדין אותו כשנתמנה גזבר על המשכן יחידי. ואמרו במדרש עליו הכתוב אומר (משלי כ״ח:כ׳) איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות זה משה שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא, רב ברכות שהביא הקב"ה ברכות על ידו ונעשה גזבר על מלאכת המשכן, ואץ להעשיר זה קרח שהיה לוי ובקש כהונה גדולה לפיכך לא ינקה מה כתיב ביה (שם טז) ותפתח הארץ את פיה, וכשם שצריך אדם לצאת ידי חובת המקום כך צריך לצאת ידי חובת הבריות שכן שנו רז"ל אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא באפונדתו ולא באנפליא שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר או שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני. וכן צריך אדם להזהר שלא יהיו הבריות מרננים ומשיחין אחריו שכן דוד התפלל ואמר (שמואל ב כ״ב:מ״ד) ותפלטני מריבי עמי, ופסוק מלא הוא (במדבר ל״ב:כ״ב) והייתם נקיים מה' ומישראל וכתיב (משלי ג׳:ד׳) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** In our portion the Torah speaks about the נחושת התנופה, that the total quantity of copper donated for the Tabernacle was some 70 talents plus 2400 shekel in weight. We learn from these details that Moses gave an exact accounting to the people concerning everything which had been contributed. He handed over everything to Ittamar who was appointed assistant treasurer so that he himself could not be suspected of having held back anything for himself seeing he was in sole charge The Midrash in Shemot Rabbah 51,1 states that the description (Proverbs 28,20) “a faithful man will enjoy many blessings; but he who is too eager to become rich will not go unpunished,” applies to Moses and Korach respectively. Of the former G’d Himself said “he is trustworthy in My entire house,” (Numbers 12,7).”He enjoyed many blessings,” means that Moses was the instrument through whom Israel received many blessings He became the treasurer of the Tabernacle’s funds. The words: “he is too eager to become rich,” refer to Korach who was not content with the distinction of being a Levite but wanted to become a priest also. Due to this greed, he did not go “unpunished,” but the earth opened up and swallowed him and all his riches (Numbers 16,32). Just as a person must be able to face G’d with a clear conscience, so it is important to appear unblemished in the eyes of the people. When addressing this subject our sages in Shekalim 3,2 postulate that the donors when delivering their mandatory contribution must not enter the office designated for receiving same while wearing clothes which could conceal any money in its folds, etc., in order that in the event such people become wealthy sometime afterwards they could not be accused of having helped themselves to money stored in that office. Even if such a person was a wealthy man he is not allowed to wear this kind of clothing so that should he become poor afterwards people might say that he was being punished for misappropriating funds from that office. People must always be on guard to conduct themselves in such a fashion that they do not arouse suspicions in their fellowmen that they have been guilty of some misdemeanor. David already prayed to G’d that this should not happen to him when he said (Samuel II 22,44) ”You have saved me from the strife of peoples.” There is an even more specific verse in the Torah concerning this subject in Numbers 32,27: “you will be clear before the Lord and before Israel.” We also have an explicit verse about this subject in Proverbs 3,4: “and you will find favor and high esteem in the eyes of G’d and man.” ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:28:1 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:28:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:28:1) **ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים.** נ"ל שהזכירם בלשון ידיעה בעבור שכבר הזכירם למעלה בחצאי שקלים הוא שאמר מחצית השקל בשקל הקדש לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, שהרי שלשת אלפים תק"ן חצאי שקלים הם אלף שבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שלמים, ודרשו רז"ל בלשון זה כשבא משה לתת חשבון על כל דבר ודבר חסרו מן המשקל אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים ושכח ולא היה יודע מה עשה מהם יצאה בת קול ואמרה ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים לקיים מה שנאמר (במדבר יב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ע"כ. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים, “and from the one thousand and seven hundred and seventy five,” I believe that the reason the letter ה appears before the word אלף, i.e. a reference to an already familiar amount of silver, is designed to remind the reader that we are still dealing with the half-shekel mandatory contributions. The reference is to the מחצית השקל בשקל הקודש mentioned in verse 26. 3,550 people who had contributed a half shekel each made up 1775 whole shekels as stated in our verse. Our sages (Tanchuma Pekudey 7) have described matters as follows: “when Moses made an accounting of all the materials used and all the contributions received he was short 1775 shekels of silver. He had forgotten what he had done with that quantity of silver. A heavenly voice was then heard reminding him that this amount of silver had been used up in making the hooks by means of which the curtains around the courtyard were attached to the pillars supporting them. This was an illustration of how trustworthy Moses was, that in all of “My house,” i.e. the Tabernacle, he had not misused any of the materials which had been contributed for it. Thus far the Midrash. ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:28:2 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:28:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:28:2) **ואם**תשכיל תמצא כי מפני שישראל חטאו בעון העגל בה"א וא"ו שבשם הוא האש והקול על כן ישראל שהיו שש מאות אלף הביאו שקלים לצורך האדנים שהם יסוד המשכן להיות להם כפרה על מה שחטאו בה"א, ואותם שהיו יתרים על שש מאות אלף שלא היה להם חלק באדנים עשו משקליהם ווים להיות להם כפרה על הוא"ו וזהו שאמר עשה ווים לעמודים והבן זה. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** When you examine the matter you will realise that the letters ה and ו were the two letters which were featured in the sin of the golden calf. Both these letters are part of the tetragram, the holy name of Hashem. [the reference is to the two opening letters in the words האש והקול, “the fire and the voice” (we discussed this on the previous page). This is why the Israelites who numbered (in round figures) 600.000 had to bring half a shekel each to atone for that sin from which the sockets for the boards of the Tabernacle were to be constructed. The additional shekels which were not used up in constructing these sockets were used to make the hooks for the curtains which had to be attached to pillars so that the whole formed a fence or wall around the courtyard of the Tabernacle. The Hebrew word for these hooks is ווים, i.e. a number of the letters ו which had featured in the people’s sin. [The author discussed the nature of the sin in Exodus 32,4; the placing of these silver sockets under the boards (walls) of the Tabernacle was equivalent to reversing the people’s priorities in their theological thinking. Ed.] ###### Rabbeinu Bahya, Shemot 38:28:3 [Rabbeinu Bahya, Shemot 38:28:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Bahya/s/Shemot/r/38:28:3) **ואפשר**שירמוז בזה ואת האלף כדי לחבר הוא"ו עם הה"א ושלא להפריד ביניהם וכן אמר דוד (תהלים קמח) הללוהו במרומים. **Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:** Perhaps the wording ואת האלף was designed to draw our attention to the letters ו and ה specifically.