## Rabbeinu Gershom on Chullin Daf 102a

###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:1
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:1](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:1)

ליתי איסור אבר ויחול על איסור טומאה כו'. כלומר שכן איסורו נוהג בבני נח:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:2
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:2](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:2)

של אבר מן החי. כלומר דזו היא אחת משבע מצות שנצטוו בני נח דכתיב ויצו אלהים על האדם אכל תאכל זה אבר מן החי. כלומר מה שראוי לאכילה לאחר מיתה אבל מחיים אין ראוי לאכילה:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:3
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:3](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:3)

תניא נמי הכי אבר מן החי וכו'. דלר' יהודה לא איצטריך קרא אלא לר' אלעזר:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:4
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:4](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:4)

אבר מן החי כו':


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:5
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:5](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:5)

מ"ט דר"מ דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך. כלומר באותה פרשה דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר וזהו אבר מן החי דבר הלמד מענינו. במה הכתוב מדבר בבקרך ובצאנך וזהו בבהמה טהורה:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:6
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:6](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:6)

אבל בבן נח מוזהר על הטמאין כטהורין. כלומר שבהמה טמאה (היתה) [היא] מותרת להן כטהורה:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:7
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:7](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:7)

איכא דאמרי טהורין ורבנן. כלומר חיה ועוף טהורין:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:8
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:8](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:8)

אמר רב שיזבי אף אנן נמי תנינא. כלומר דבן נח מוזהר על הטמאין כטהורין:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:9
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:9](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:9)

האוכל אבר מן החי הימנה. כלומר מצפור טמאה:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:10
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:10](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:10)

ואין שחיטתה מטהרתה שלא תהא מטמא אבל אע"פ ששחטה מטמא:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:11
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:11](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:11)

אלא לאו בבן נח. כלומר לא היה סופג את הארבעים אבל היה נהרג שאזהרתן היא מיתתן שלא היה לבני נח שום דין בעולם אלא מיתה דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:12
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:12](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:12)

ר' מני בר פטיש רמי רישא אסיפא ומשני כו'. כלומר דקתני רישא דהאוכל מנבלת עוף טהור ואבר מן החי הימנה סופג את הארבעים וסיפא דקתני האוכל אבר מן החי הימנה אינו סופג את הארבעים וכיצד רמי רישא אסיפא רישא קתני דאפי' מנבלת עוף טהור סופג את הארבעים¹ וסיפא קתני דאפי' מנבלת עוף טמא אינו סופג את הארבעים אלא (לא) רישא דקתני דהאוכל מנבלת עוף טהור או אבר מן החי הימנה היה סופג את הארבעים בישראל. וסיפא דקתני האוכל אבר מן החי מעוף טמא אינו סופג את הארבעים בבן נח דאינו סופג את הארבעים אבל היה נהרג:

footnotes:
¹ דברי רבינו בכאן צ"ע דמאי רומיא דהא גבי עוף טהור בוודאי נוהג אבר מן החי גם לישראל וע"כ צריך לפרש כפירש"י ומצוה ליישב.


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:13
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:13](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:13)

מותיב רב עמרם האוכל אבר מן החי ממנה כו'. כלומר אע"ג דבבן נח מוקמינן לה ישראל נמי אם אכל אבר מעוף טמא אינו סופג את הארבעים דאמרי' לעיל כל שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו כל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על איבריו והא אין בשרו מותר:


###### Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:14
[Rabbeinu Gershom on Chullin 102a:14](https://torahapp.org/share/book/Rabbeinu%20Gershom%20on%20Chullin/r/102a:14)

הכא נמי משהו בשר גידים ועצמות. כלומר מה דאמרי' האוכל אבר מן החי אינו סופג את הארבעים דלא אכל כזית בשר אבל אכל כזית (בשר) מכולם בין בשר וגידים ועצמות ולא הוה אלא משהו בשר ולפיכך אינו סופג את הארבעים משום טומאה דלא הוה כזית בשר: