## Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society

###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 1
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 1](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/1)

ליהדות יש לא רק תורה מדינית אחת, כי אם שתיים. לא זו בלבד שיש לה תיאוריה משלה על המדינה, תיאוריה שהיא אולי הקדומה ביותר מסוגה — יש לה גם תורה מדינית של החברה, תופעה נדירה בעליל בתולדות ההגות, וחזון אשר פשוט ואנושי ממנו לא נרקם עד עצם היום הזה.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 2
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 2](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/2)

תורת המדינה מקבלת אזכור קצר בספר דברים, והיא מותווית ביתר פירוט בספר שמואל. בספר דברים משה מצווה על בני ישראל, או שמא מתיר להם, להמליך על עצמם מלך משייכנסו לארץ.¹ במשך דורות אחדים הם לא עשו כן. במקום מלכים הנהיגו את העם שורה של מנהיגים שמונו מכורח הנסיבות; אלה נודעו בשם "שופטים". בסופו של דבר, בימיו של שמואל, מבקש העם להמליך עליו מלך. שמואל מתעצב אל לבו, חש בצדק שבני–עמו אינם נותנים עוד אמון לא בו — הוא כבר היה בא בימים — ולא בבניו. אלוהים מדבר אל שמואל ומעביר מסר יוצא דופן במורכבותו. הוא אומר לשמואל כי אל לו לחוש מועקה: "כי לא אֹתך מאסו, כי אֹתי מאסו ממלֹך עליהם". ואז, חרף העובדה שהבקשה נראית כדחיית שלטון האל לטובת שלטון האדם, אלוהים מורה לשמואל להיעתר למשאלת בני–עמו, אך בתנאי אחד — שיבינו אל נכון מה הם ממיטים על עצמם: "אך כי העד תעיד בהם, והגדת להם משפט המלך אשר ימלֹך עליהם".²

footnotes:
¹ דברים יז:יד-כ. על פי הרמב"ם המלכת מלך הייתה בגדר חובה. לדעתו של אבן עזרא היא הייתה רשות ולא חובה, ואילו בעיני אברבנאל היא הייתה ויתור לרחשי לבו של העם. לדיון בהשקפות אלו ראה נחמה ליבוביץ, עיונים בספר דברים (ירושלים: ספרית אלינר, תשנ"ד), עמ' 174-170.
² שמואל א ח:א-ט.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 3
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 3](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/3)

שמואל אכן מעביר אזהרה לעמו. המלכת מלך יש לה מחיר, הוא אומר להם, והמחיר יהיה גבוה. המלך ייקח את בניהם ואת בנותיהם לשירותו. הוא יפקיע את רכושם ויעשה בו שימוש אישי. "וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם, ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא".³ ואולם, העם עומד על דעתו: הב לנו מלך. שמואל ניאות ומושח את שאול למלך, ובכך הופך עם ישראל למלוכה. לא עוד קונפדרציה של שבטים; בפעם הראשונה יש לו ממשל מאוחד ומרכזי.

footnotes:
³ שמואל א ח:יח.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 4
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 4](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/4)

מה מתרחש בהשתלשלות אירועים זו? בנאומו של שמואל אנו שומעים ביטוי ראשון לרעיון שהומצא מחדש במאות השבע–עשרה והשמונה–עשרה במשנתם של הובס ורוסו, ונקרא "האמנה החברתית". הרעיון העומד בבסיס האמנה הוא כי באין חוק או, לכל הפחות, שלטון מרכזי המסוגל לאכוף אותו, חיי החברה מצויים בסיכון מתמיד של גלישה לאנרכיה — מצב עניינים המתואר בספר שופטים באמירה: "איש הישר בעיניו יעשה".⁴ הגדרתו הבלתי נשכחת של הובס לחיי האדם בסביבה מעין זו הריהי: "חיי בדידות, חיים דלים, מאוסים, בהמיים וקצרים".⁵ לדידו של הובס, הסכנה האמיתית היא שביטחון אישי אינו מובטח לאיש. אין ולו אדם אחד חזק דיו שיהיה בכוחו להגן על עצמו כנגד התקפה מתוכננת של אחרים. דומה כי לדידם של בני ישראל, לא זו הייתה הבעיה. מעייניהם היו נתונים למדיניות חוץ יותר משהיו נתונים למדיניות פנים. הם היו פחות מודאגים מהתמוטטותו הפנימית של הסדר, ויותר מפגיעותם להתקפות מצד שכניהם הלוחמניים.

footnotes:
⁴ שופטים יז:ו, כא:כה.
⁵ תומס הובס, לויתן, תרגם יוסף אור (ירושלים: מאגנס, תש"ס), עמ' 116.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 5
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 5](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/5)

בכל מקרה, כך גורס הובס, כולם מעוניינים בקיומו של שלטון מרכזי, המוקנה לאדם או למוסד, שיכול להבטיח את אכיפת החוקים ואת ניהול הקרבות בפיקוד מאוחד. אלא ששלטון כזה יכול להיווצר רק אם יחידים יהיו נכונים לוותר על כמה מזכויות הקניין והחירות האישית שלהם. המלך חייב להיות מסוגל לגבות מסים ולהקים צבא, משמע עליו להיות מסוגל לקחת דבר מה שאילולא התערבותו היה שייך לי. קיומו של ממשל לעולם אינו נטול מכאובים. הוא כרוך תמיד במעבר של זכויות ושל סמכויות מן היחיד אל המדינה. הוא כרוך גם בסיכון שהכוח שנוצר בדרך זו ייעשה רודני ומושחת. זוהי, בעיקרה, המשוואה שמציג שמואל. ואף על פי כן האמינו בני ישראל, כפי שיאמינו תמיד יחידים רציונליים, להערכתו של הובס, שהמחיר והסיכון כדאיים. שכן בלעדי ממשל, לא תהיה שום אפשרות להגן על החיים והחירות.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 6
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 6](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/6)

הגיוני וברור מדוע תיאוריה זו, שהפוליטיקה המודרנית הושתתה עליה, הופיעה לראשונה בתנ"ך. שכן, זו הייתה התקופה שבה צצו ועלו הרעיונות המרכזיים הנוגעים לקדושת החיים, לכבודו של היחיד, לכיבוד הרכוש הפרטי ולעמידה על קיום החופש בהיותו בסיסה של החברה. לראשונה לא יכול שלטון של אדם על זולתו — ובכלל זה שלטונו של מלך — להתקבל כחלק מסדר הדברים הטבעי. מן המהפכה המקראית משתמע כי אין מדרגים אנושיים היכולים להצדיק את עצמם. בתנאים אידיאליים, חברה צריכה להיות מורכבת מאזרחים חופשיים, שלאיש מהם אין שליטה על זולתו. מכאן שכל המבנים השלטוניים הם בבחינת הכרח בל יגונה; אף אחד מהם אינו טוב כשלעצמו. זה ההבדל החשוב ביותר בין המחשבה המדינית היוונית לזו היהודית, שכן היוונים נטו לראות במדינה ובחיים הפוליטיים ערכים חיוביים בפני עצמם. כמו כן מזכיר לנו הדבר כי אמת המידה של אלוהים ואמת המידה של אדם חד הם. כשאלוהים אומר לשמואל כי בנהייתם אחר מלך בני ישראל דוחים אותו, הוא מתכוון גם לכך שהם בוחרים דבר מה שהיקפו מצומצם מחירות אדם שלמה.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 7
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 7](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/7)

רואים אנו כי ליהדות המקראית יש תיאוריה מעוצבת בקפידה בנושא המדינה. ואולם מוזר הדבר למדיי שהמדינה תופסת מקום משני בלבד בהשקפתה. מהותית לאין ערוך ממנה היא התיאוריה החברתית שלה, ועמידתה על כך שהמדינה קיימת כדי לשרת את החברה, ולא להפך. המדינה התהוותה עם מינויו של מלך. חברת בני ישראל באה לעולם מאות בשנים קודם לאירוע מעמד הר סיני. ההבדל בין השתיים הוא שמדינה נוצרת באמצעות אמנה חברתית, אך חברה נוצרת באמצעות **ברית** חברתית.⁶ (London: Jonathan Cape, 1997), pp. 55-65; דניאל אלעזר, "הברית כיסוד המסורת המדינית היהודית", בתוך דניאל אלעזר, עורך, עם ועדה: המסורת המדינית היהודית והשלכותיה לימינו (ירושלים: ראובן מס, תשנ"א), עמ' 26-54.

footnotes:
⁶ ראה Jonathan Sacks, The Politics of Hope


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 8
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 8](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/8)

להיגיון שבבסיסה של הברית, בניגוד לאמנה החברתית של המדינה, אין כל קשר לזכויות, לשלטון ולאינטרס אישי. היא מוגדרת באמצעות שלוש מילות מפתח: משפט, צדק וחסד. המילה הראשונה קשורה לצדק הדדי ומשמשת עיקרון בברית עם נוח: מה שתעשה אתה, כן ייעשה לך. זוהי המקבילה החוקית של אמרתו המפורסמת של הלל, "דעלך סני לחברך לא תעביד", שתרגומה — מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.⁷ **משפט** הוא המינימום האוניברסלי בחברה צודקת. בחברה כזאת נענשים על חטאים ומתקנים עוולות. הכל שווים בפני החוק, והוא נגיש לכל.

footnotes:
⁷ בבלי שבת לא ע"א.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 9
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 9](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/9)

במילה **צדק** או **צדקה** גלום רעיון רדיקלי יותר לאין ערוך. צדקה מתפרשת לרוב כגמילות חסדים, אך למעשה משמעותה היא צדק חברתי או חלוקתי. במשפט המקראי היא הייתה כרוכה בסדרה שלמה של מוסדות שיחדיו היוו ניסיון ראשון לייסד מדינת רווחה. במסגרת מצוות לקט, שכחה ופאה הושארו אלומות, ענבים וזיתים לעני ולאביון. בשנים מסוימות גם הופרש עבורם מעשר מכל היבול. בכל שנה שביעית, המכונה שנת שמיטה, בוטלו חובות, שוחררו עבדים, פסקה העבודה בשדות ותנובתם נועדה לכל. מדי חמישים שנה, בשנת היובל, הוחזרה הנחלה לכל מי שנאלץ קודם לכן למכור את נחלת אבותיו מחמת דלותו. **צדק**, הלא הוא חקיקת הרווחה של התנ"ך, מבוסס על ההנחה כי לחופש יש ממד כלכלי. החולשה אינה הגורם היחיד לשעבוד; העוני גורם לו אף הוא.⁸ (London: Vallentine Mitchell, 1990), pp. 183-202. לפיכך, אין להביא לאבדן עצמאותו או כבודו של איש. אף אחד אינו רשאי ליטול את אמצעי המחיה של זולתו או את פריטי הלבוש הנחוצים לו כבטוחה תמורת מלווה, אף לא להלין את שכרו של עובד. חזון ה**צדק** — קהילה של אזרחים שווים וחופשיים — מקבל ביטוי קולע מכל בדברי הנביא מיכה: "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד".⁹

footnotes:
⁸ ראה Jonathan Sacks, "Wealth and Poverty: A Jewish Analysis," in Tradition in an Untraditional Age
⁹ מיכה ד:ד.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 10
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 10](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/10)

אחת הדרכים להבנת המושג **צדק** היא להעמידו כנגד שתי תורות מדיניות אחרות: הקפיטליזם והסוציאליזם. הקפיטליזם חותר לשוויון הזדמנויות, ואילו הסוציאליזם — לשוויון תוצאות. חזונה של היהדות שואף לחברה שיש בה גישה שווה לכבוד ולתקווה. בניגוד לסוציאליזם, היהדות מאמינה בשוק חופשי, בקניין פרטי ובהתערבות ממשלתית מזערית. ואילו בניגוד לקפיטליזם, היא מאמינה ששוק חופשי, המתנהל בלא לערוך חלוקה מחדש מעת לעת, יוצר חוסר שוויון שאין החברה יכולה לשאת אותו לאורך זמן, משום שהוא שולל מאנשים מסוימים את עצמאותם ואת תקוותם. ה**צדק** מושתת על הרעיון שיש צורך בהבחנה שבין חזקה ובין בעלות. היהדות — חרף שני הניסיונות הקומוניסטיים הגדולים שידעה — כת האיסיים בתקופת בית שני והקיבוץ בישראל המודרנית — מקבלת את תפיסת הרכוש הפרטי, קרי החזקה, מאותן סיבות שג'ון לוק קיבל אותה במאה השבע–עשרה. זוהי ההגנה הטובה ביותר על הפרט מפני המדינה. את הגינויים הנבואיים הגדולים שהטיחו נתן במלך דוד ואליהו במלך אחאב, עוררו עליהם מלכים שהשתלטו על מה שהיה של אחרים. חברה ללא רכוש פרטי מפקירה אזרחים לחסדיהם של שליטים. הקפיטליזם נוטה לעבר משטר דמוקרטי. קומוניזם בקנה מידה גדול אינו מותיר די מרחב לזכויות הפרט.¹⁰ (London: London Institute of Economic Affairs, 1999).

footnotes:
¹⁰ ראה Jonathan Sacks, Morals and Markets


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 11
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 11](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/11)

לפיכך, ההלכה היהודית מגִנה על החזקה, אך מבדילה אותה מן הבעלות. כל הדברים שייכים, בסופו של דבר, לאלוהים; מכאן שמה שנמצא ברשותי — אני מחזיק בו כבפיקדון. "והארץ", אומר אלוהים בספר ויקרא, "לא תמכר לצמִתֻת, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי".¹¹ הנה כי כן, ביהדות אין בעלות מוחלטת. מה שאני מחזיק שייך לאלוהים, ואני בסך הכל האפוטרופוס החוקי שלו. מכאן נובעת החקיקה הסביבתית של היהדות: איננו רשאים להשחית ללא צורך אפילו דברים השייכים לנו.¹² אנו מוצבים על פני האדמה, כמו אדם בגן עדן, "לעבדה ולשמרה",¹³ ולהעבירה אל הדור הבא בלא פגע, או אף משופרת. מכאן גם חקיקת **צדק**: מה שאני נותן לאנשים נצרכים איננו גמילות חסדים אלא משפט צדק, איננו ויתור על מה ששייך לי בדין, כי אם כיבוד התנאים שבכפוף להם אני מחזיק ברכושי בנאמנות.

footnotes:
¹¹ ויקרא כה:כג.
¹² את תמצית ההלכה היהודית נגד השחתה לשווא ("בל תשחית") ניתן למצוא בערך "בל תשחית", אנציקלופדיה תלמודית (ירושלים: אנציקלופדיה תלמודית, תשי"א), כרך ג, עמ' שלה-שלז.
¹³ בראשית ב:טו.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 12
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 12](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/12)

ולבסוף קיים ה**חסד**, שנוטים להבינו כ"טוב לב", אך משמעותו האמיתית היא אהבה מיוסדת–ברית. **חסד** הוא הנאמנות שאני חב לאלה שהם בני–משפחתי — וחברה מיוסדת–ברית היא חברה שבה כל האזרחים הם בניה של משפחה מורחבת אחת, בהיותם בניו של אלוהים. רבות מחקיקות הרווחה במקרא, במיוחד אותן הוראות הנוגעות להצלת אנשים משעבוד, מוצגות במשפטים כגון "כי ימוך אחיך".¹⁴ אלוהים עצמו נוקט לשון של משפחה בהודיעו על גאולת בני ישראל מיד מצרים: "בני בכֹרי ישראל".¹⁵ זה מקורה של תפיסת האחווה שהמהפכה הצרפתית העלתה על נס. אלא שכתפיסה חילונית, היא מעולם לא צלחה, כיוון שחסרה את הנדבך התיאולוגי ההכרחי — אחווה של בני אדם תחת כנפי הורותו של האל. **חסד** מייצג את הרעיון שלפיו סדר חברתי רחום לעולם אינו יכול להיבנות על תשתית של זכויות והתחייבויות בלבד. ישנם זמנים שבהם עלינו לנהוג "לפנים משורת הדין" — מעבר לדרישות ההגינות וההדדיות. **חסד** הוא הממד האישי, שאינו בר–כימות, האני-אתה של החברה, החמלה והאנושיות שלעולם אי–אפשר לנסחן בצורה של חוק, בהיותן שייכות לאיכותם של יחסים, לרעיון שהאביון, האלמנה, היתום והגֵר הם אחיי ואחיותיי.

footnotes:
¹⁴ כך למשל בספר ויקרא כה:כה, לה, לט.
¹⁵ שמות ד:כב.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 13
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 13](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/13)

תורת המדינה של היהדות סללה את הדרך ליצירות הגדולות של הובס ושל לוק, אדריכלי הממשל החוקתי המודרני. ואולם התיאוריה המקראית של החברה הייתה מקורית יותר לאין ערוך; תיאוריות אחרות מעולם לא השתוו אליה, קל וחומר שלא עלו עליה. מדינות מתקיימות בעזרת מנגנוני עוצמה: ממשלות, צבאות, משטרה, בתי משפט ושימוש בכוח, בין ממשי ובין פוטנציאלי, לפתרון סכסוכים. חברות תלויות במוסדות שונים בתכלית: משפחות, קהילות ובתי אולפנה — מוסדות שהיהדות פיתחה וטיפחה יותר מכל.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 14
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 14](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/14)

ברית אינה מתקיימת מכוחה של סמכות, אלא בשל תחושות של זהות, של נאמנות ושל קרבה משפחתית. מכאן המקום המרכזי שמייחסים ביהדות לחינוך, לחגים, לתפילה ולקריאת התורה. בחינוך אנו מעבירים את האידיאלים שלנו מדור לדור. בחגים אנו מנחילים את תולדות עמנו ואת זיכרונותיו. בתפילת הציבור אנו מזכירים לעצמנו שביחלנו למשהו אנו מייחלים לו בצוותא. בעת הקריאה בתורה, חוקת הברית שלנו, אנו מאשרים מחדש את קיומנו כקהילה הכפופה לריבונות האל. לא ידוע לי על חזון נשגב מזה על האפשרות לבנות חברה של צדק וחמלה.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 15
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 15](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/15)

הנה, לתכלית זו מוביל אותנו המסע היהודי. אותו מסע שהחל בקריאתו של אברהם לנוכח הארמון בלהבות — לנוכח עולם של דיכוי ושעבוד. חברה מיוסדת–ברית היא ניסיון לכבות את הלהבות וליצור חברה משותפת של חן וחסד מוסריים, חברה המכבדת את צלם אלוהים שבכל אדם, והופכת בכך לבית שבו שורה השכינה.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 16
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 16](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/16)

אך מדוע אז, מדוע שם ומדוע הם? מדוע הופיעו לפתע כמו משום–מקום אותם רעיונות מעוררי השתאות, שעוצמתם נותרה בעינה עד היום, דווקא בקרב שבט נוודים שתעה במדבר לפני יותר משלושת אלפים שנה? ויליאם נורמן יואר היטיב לנסח זאת: “How odd / Of God / To choose / The Jews” או בתרגום חופשי: "כמה מוזר שאלוהים/בחר דווקא ביהודים". למרות תשובות קולעות למכביר, השאלה נותרת בעינה. אם לרשותו של אלוהים עמדו כל הזמן וכל האנושות, מדוע בחר הוא דווקא ביהודים, ומדוע באותה עת?


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 17
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 17](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/17)

אפשר שהתשובה טמונה במצבו השולי, המנותק, של אותו שבט. אולי חייהם הנוודיים של האבות אפשרו להם להבין את הכשלים המוסריים של האימפריות הגדולות שמסביבם. אולי הנוף הפראי והשומם של מדבר סיני, בין ארץ חרבה לשמים שאינם יודעים רחם, העניק לבני ישראל תפאורה ייחודית, שבמסגרתה ניתן היה לחוש במפגש החשוף בין אלוהים לאדם. אולי ההיסטוריה האישית של משה — שגדל כנסיך מצרי ולאחר מכן התוודע לעמו המשועבד — העניקה לו סגולות יוצאות דופן שהכשירוהו לתפקיד המנהיג המהפכן. כל אחת מן ההערכות הללו אפשרית, אלא שאני מבקש להרהיב עוז ולהציע הסבר שונה.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 18
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 18](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/18)

החומש, המסמך המכונן של היהדות, משמיע צליל חוזר ונשנה שהוא מוזר בעליל. הגם שהיינו מצפים לדבר מה שונה בתכלית, שבים חומשי התורה פעם אחר פעם לחינוך, להעברת ידע, להוראה, ומציגים אותם כמוסד החיוני של הברית. כאשר באים מלאכים לבשר לאברהם ולשרה שסוף–סוף יזכו לילד, מוסיף אלוהים: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".¹⁶ זהו המקום היחיד במקרא שבו נאמר לנו מדוע נבחר אברהם: הוא לא נבחר מחמת צדקותו, שאינה מוטלת בספק, אלא מפני שהוא עתיד להיות מורה.

footnotes:
¹⁶ בראשית יח:יט.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 19
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 19](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/19)

כך היה, כפי שראינו לעיל, גם אצל משה. על סף יציאת מצרים, במקום לדבר עם בני–עמו על אודות החופש, הנחה אותם משה לחנך את דורות העתיד. קריאת שמע, התפילה הידועה ביותר מבין אלה המבוססות על קטעים מן המקרא, חוזרת שוב אל אותו נושא: "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".¹⁷ יש כאן רמיזה, ברורה ובולטת מכדי להחמיצה, בדבר מרכזיות החינוך במפעל האלוהי של חברה חופשית הכפופה לריבונות האל. נושא החינוך חיוני לראיית האדם כצלם אלוהים.

footnotes:
¹⁷ דברים ו:ז.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 20
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 20](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/20)

מה שמייחד את האדם מצורות חיים אחרות הוא היותו בעל חיים לומד. בניגוד לבעלי חיים אחרים, שה"לימוד" שלהם מתבצע שלא מדעת באמצעות השתנות גנטית וברירה טבעית, יצורי אנוש מפתחים רעיונות באופן מודע ומנחילים אותם לבאים אחריהם באמצעות הוראה. מובן מאליו שבתחילה הדבר לא התרחש באמצעים מילוליים, אלא מתוך חיקוי, כפי שמצוי עדיין בקרב יונקים עילאיים. בשלב מאוחר יותר סופרו סיפורים סביב מדורה. זה היה, כמעט בוודאות, ערש לידתו של המיתוס. ובשלב מאוחר אף יותר, צורות תקשורת משוכללות יותר אפשרו לחינוך להתגבש לכדי פונקציה הדורשת התמקצעות, וחשפו את התורות עצמן למחשבה ביקורתית. רק בשלב זה, לאחר שהמילים פיתחו אוטונומיה מסוימת כשפת הדמיון, היו בני אנוש מסוגלים לראשונה לנתק את המשמעות — ומכאן את אלוהים, יוצר המשמעות — מן הטבע ומן העולם שמסביבם.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 21
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 21](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/21)

למידע ולאופן העברתו נודעת חשיבות מכרעת לגבי תחושת עצמנו ומקומנו ביקום. יש טכנולוגיה של ידע ויש גם פוליטיקה של ידע, המתייחסת להפצתו בתוך החברה. פרנסיס בייקון חידד את הנושא בהתבטאותו המפורסמת "הידע הוא עוצמה". וכמו כל עוצמה, הוא נשמר בקנאות. כמעט בכל התקופות והמקומות קיימת "אליטה של ידע", המחזיקה בידיה מונופול על הגישה למידע, ומעל לכל, לאותה צורה יסודית של ידע — ידיעת קרוא וכתוב. רק במאה התשע–עשרה, כאשר המהפכה התעשייתית הולידה את הצורך בכוח עבודה מיומן ונייד, הופיע חוק חינוך חובה לראשונה באירופה ובארצות–הברית.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 22
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 22](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/22)

אחת המחוות המדהימות ביותר של היהדות הייתה הפיכתו של רעיון מדרג הידע על פיו,¹⁸ שהרי אם קיימות תופעות של חוסר שוויון בלמידה, הן תשכפלנה את עצמן דרך כל המבנים החברתיים האחרים, דבר שיפקיד בידיהם של אנשים מסוימים סמכות בלתי מוצדקת כלפי אחרים. זו התובנה המופלאה של החזון היהודי, תובנה שממנה נבע כל היתר: חברה חופשית חייבת להיות משכילה, ובחברה של כבוד שוויוני ההשכלה חייבת להיות נחלת הכלל. שום עם אחר לא הבין זאת בצלילות כזאת או בתקופה כה מוקדמת, ולא קִיים זאת הלכה למעשה בעקביות כזו. מכאן עולה רמז שיש בו מענה לשאלות "מדוע הם ומדוע אז?"

footnotes:
¹⁸ ראה עמוס פונקנשטיין ועדין שטיינזלץ, הסוציולוגיה של הבערות (תל אביב: משרד הביטחון, 1987).


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 23
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 23](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/23)

הכתב הומצא בממלכת שומר בשחר התרבות האנושית. ואולם שלוש צורותיו המוקדמות ביותר — כתב היתדות השומרי, כתב החרטומים של מצרים העתיקה וכתב הציורים של כרתים — לא היו שיטות שהכל יכלו ללמוד. הסמלים האלה, שייצגו את משמעותן של כל המילים או קבוצות ההברות, היו רבים מכדי שאפשר יהיה לרכוש בהם בקיאות, ועל כן היו נחלתן של קבוצות מתמחות — שכבת הפקידות ואנשי הכהונה. פריצת הדרך המכרעת אירעה עם המצאת האלפבית, צורת הכתיבה הראשונה שהנחלתה לאוכלוסייה שלמה הייתה אפשרית באופן עקרוני. מערכות האלפבית הראשונות בהיסטוריה היו משפחת כתבים הידועים כשמית מערבית, שהחלו להופיע בתקופת האבות המקראיים באזור כנען.¹⁹

footnotes:
¹⁹ יוסף נוה, ראשית תולדותיו של האלפבית (ירושלים: מאגנס, תשמ"ט).


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 24
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 24](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/24)

מקורן המדויק לוט בערפל. אפשר שפותחו בידי מי מעמי האזור, בתוכם הפיניקים, הכנענים והעברים הקדומים. עצם המילה "אלפבית", המקובלת בשפות שונות, מעיד על מקורותיה השמיים. מאוחר יותר אימצו היוונים את האלפבית; הם שינו את אלף ל**אלפא** ואת בית ל**ביתא**, והוסיפו אותיות המייצגות תנועות. אין זה סביר שבני ישראל המציאו את האלפבית, אך הם היו קרובים לערש לידתו בזמן ובמקום, ולבטח היו הראשונים שעמדו על האפשרויות הגלומות בו לשינוי פני העולם.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 25
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 25](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/25)

ידוע לנו מן הניסיון של אירופה בשלהי ימי הביניים כי השינויים בצורה שבה המידע נאגר ומועבר הם מחוללי התמורה האדירים ביותר של הציביליזציה.²⁰ (London: Routledge, 1988). המצאת הדפוס במאה החמש–עשרה אפשרה את הרפורמציה במאה השש–עשרה. כל הרעיונות המרכזיים של הרפורמציה נוסחו כבר מאתיים שנה קודם לכן בידי ג'ון ויקליף באוקספורד, אלא שנדרשו המצאת הדפוס ותפוצתו הנרחבת של התנ"ך לפני שמרטין לותר היה מסוגל להידרש בהצלחה לסמכותם של כתבי הקודש כנגד סמכותה של הכנסייה. רוב החוקרים מייחסים את ההתפתחות המאוחרת יותר של האינדיבידואליזם האירופי ושל כל מה שנגזר ממנו לאירוע יחיד ומכריע זה.

footnotes:
²⁰ ראה Walter J. Ong, Orality and Literacy


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 26
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 26](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/26)

המצאת האלפבית בישרה, בפעם הראשונה בדברי הימים, את אפשרות קיומו של עם היודע קרוא וכתוב על כל שדרותיו. שום התפתחות לא הייתה יכולה להיות מהפכנית יותר בהרחבתם של האופקים האנושיים. ידיעת האלוהים, המשומרת בכתובים, עתידה להיות נגישה לכל — ומכאן העדר אליטות. כמעט בכל תרבות אחרת פירושה של כהונה היה השתייכות לאליטה יודעת קרוא וכתוב. לדוגמה, משמעות המילה היירוגליפים ("כתב חרטומים") היא: הכתב שאנשי הכהונה בלבד מסוגלים לקרוא. המילה האנגלית clerical, הנושאת שתי משמעויות — "כמוּרתי" ו"פקידותי", מזכירה לנו את התקופה הארוכה בהיסטוריה האנגלית שבה ידיעת קרוא וכתוב הייתה נחלתה הבלעדית של הכנסייה, ששימרה אותה באמצעות השליטה על בתי הספר ועל האוניברסיטאות. רק על רקע זה יכולים אנו להבין את חשיבותו של המשפט שהציג את ברית הר סיני — שבני ישראל יהפכו ל"ממלכת כהנים", משמע לחברה שכל אחד בתוכה יוכל לקרוא ולכתוב, וכך תהיה לו גישה לידע, לכוח ולכבוד כשווה בין שווים. ממלכת כוהנים היא חברה שכלל חבריה יודעים קרוא וכתוב. והמצאת האלפבית אפשרה זאת.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 27
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 27](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/27)

איננו יודעים לפרטי פרטים כיצד פעלה מערכת החינוך בימי המקרא הקדומים, אולם התנ"ך הותיר לנו הצצה מרתקת אחת, והארכיאולוגיה אפשרה הצצה נוספת כזו. בפרק ח של ספר שופטים חוזר גדעון הביתה אחרי מערכה צבאית מוצלחת. קודם לכן הוא ביקש מאנשי סוכות לחם עבור חייליו הרעבים והמותשים, אך נתקל בסירוב. עתה הוא מבקש להעניש את זקני סוכות. אנו קוראים שם את הדברים הבאים: "וילכד נער מאנשי סכות וישאלהו, ויכתֹב אליו את שרי סכות ואת זקניה, שבעים ושבעה איש".²¹ משמע שגם באותו שלב מוקדם בתולדותיו הלאומיים של עם ישראל, היה מובן מאליו לגדעון שצעיר שנתפס באקראי יהיה מסוגל לכתוב.

footnotes:
²¹ שופטים ח:יג-יד.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 28
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 28](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/28)

בתל לכיש סיפקה יד המקרה הוכחה נוספת לכך. בתל הזה נמצאו על הטיח של גרם מדרגות עתיק חמש האותיות הראשונות של האלפבית העברי, שנחרטו במאה השמינית לפני הספירה בידי ילד שלמד לכתוב, והיו הדוגמה העתיקה ביותר של הוראת האלפבית ששרדה בעולם.²², 15th edition, vol. 29, p. 1041. זמן רב לפני כל אומה אחרת הקים עם ישראל בתי ספר שלא נועדו דווקא לאליטה, אלא היו חלק מתהליך שגרתי של חניכה לקראת גיל הבגרות. כפי שציין ה''ג ולס בספרו **דברי ימי עולם**, "הדת היהודית, משום היותה דת המתקיימת בזכות ספרותה, הוליכה למאמצים הראשונים להענקת חינוך יסודי לכל ילדי הקהילה".²³ (New York: Barnes & Noble, 2004), vol. i, p. 531.

footnotes:
²² Encyclopaedia Britannica
²³ H.G. Wells, The Outline of History


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 29
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 29](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/29)

בהמשך המסע היו עוד אבני דרך רבות–משמעות: כאשר החלו הנביאים להטיף את המסר שלהם לעם, כאשר גלות בבל אילצה יהודים לחשוב על מנגנונים של המשכיות תרבותית, כאשר עזרא החל להנהיג את הרפורמות החינוכיות שלו, וגם כאשר, בימי בית שני, ייסדו שמעון בן שטח ויהושע בן גמלא את רשת בתי הספר הראשונה בעולם המיועדת לכלל הציבור. אולם כל הראיות מרמזות שעם ישראל הבין אל נכון, למן ימיו הקדומים ביותר, את הזיקה שבין המצאת האלפבית, האפשרות להנחיל ידיעת קרוא וכתוב לכלל הציבור, לכבודו של היחיד — שילוב שעיצב את כל התיאולוגיה שלו.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 30
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 30](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/30)

המילה **תורה** נגזרת מ"הוראה". אלוהים אינו מתגלה למין האנושי בסערה, ברוח, בשמש או בגשם, אלא בקול מורה, במילים של הדרכה. הברית כלולה בטקסט המובן לא רק למלכים ולמשרתיהם הכוהנים, אלא לכל אחד מבני–האומה, כך שכל אחד מהם נעשה צד לתנאיה, וכל אחת ואחד מהם נותן את הסכמתו לפני שהברית הופכת להסכם מחייב. גיבורי ישראל — אברהם, משה, הנביאים, הסופרים והחכמים — אינם מלכים, קיסרים או מצביאים, אלא דווקא מחנכים; אין הם רק שומריה של איזו חכמה נעלמה, אלא מוריו של העם, כלומר של כל אחד ואחת ממנו. מוסדותיו המרכזיים של העם היהודי — המשפחה, בית המקדש, השבת, טקסי החג, ומאוחר יותר בית הכנסת — הפכו כולם חינוכיים באופיים, הֶקשרים של למידה.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 31
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 31](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/31)

ומעל לכל, הווייתה המרכזית של היהדות, מימי משה ועד עצם היום הזה, מתמצית בלימוד התורה. זוהי אמנם פעילות רוחנית ושכלית, אך גם יותר מזה. הידענות, הלמידה, המעורבות הסדירה בטקסטים של היהדות, הריהם עבורנו אירוע פוליטי ראשון במעלה. כל יהודי הוא אזרח שווה בקהילה האמונית, משום שלכל יהודי יש גישה למסמך החוקתי שלו, התורה, והוא בקי בהוראותיו. כפי שיוסף בן מתתיהו היה מסוגל לכתוב בהתפעמות לפני אלף ותשע מאות שנה, "ובקרבנו אין אף איש אחד אשר לא יקל לו לספר את כל החוקים (בעל פה) מלפרש את שמו, כי הִסכַּנּוּ להגות בהם מראשית הגיענו לבינה עד אשר נעשו חרותים בלבבנו".²⁴ חברה חופשית — אותו איזון שברירי בין העקרונות המנוגדים של חירות וסדר — אינה מתקיימת אך ורק באמצעות שלטון החוק, אלא גם באמצעות מערכת חינוך, המאפשרת לכל יחיד בתוכה להפנים את החוק ולהיות אדונו, לא עבדו. חירות איננה רק חברה של חוקים, אלא חברה של משפטנים, אזרחים המצויים בחוק שלהם, שכל אחד מהם עומד על משמר הצדק. שום חברה אחרת לא ראתה דברים מזווית ראייה מעין זו. שום אמונה אחרת לא הפכה את החינוך לחוויה הדתית העילאית שלה.

footnotes:
²⁴ יוסף בן מתתיהו,  נגד אפיון, תרגם י"נ שמחוני (תל אביב: מסדה, תשי"ט), מאמר שני, סעיף יח, עמ' עד.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 32
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 32](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/32)

בדומה להמצאת טלסקופ החלל "האבּל", שאפשרה למין האנושי לקלוט אותות ממרחבי מקום וזמן רחוקים ביותר, המצאת האלפבית אפשרה את התפתחותה של צורת תודעה אנושית שהייתה מסוגלת לראשונה לשמוע את אלוהים כקול המופנה אל בן אנוש בתור שכזה, ואת בנייתה של חברה המושתתת על כבוד היחיד ועל חירות קולקטיבית. זו הייתה המתת שהעניקה ההיסטוריה ליהודים. אלא שהיה מוסד נוסף ומרכזי לגבי רעיון החברה החופשית, והוא המתת שהעניקו היהודים להיסטוריה. למתת הזאת קראו השבת.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 33
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 33](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/33)

השבת הייתה מוסד חדש בתכלית בדברי ימי האנושות, ובתחילה לא היו בני אומות העולם מסוגלים להבינה. המסורת היהודית השאירה לנו תיעוד מפעים על רגע כזה של חוסר הבנה. אומרים שכאשר תורגמה התורה ליוונית בפעם הראשונה, היה הכרח לתרגם ביודעין פסוק אחד בצורה שגויה: "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה". היוונים לא היו מסוגלים להבין את פשר הדבר. בסופו של דבר, כדי להנהירו, תורגם הפסוק: "ויכל אלהים ביום השישי".²⁵

footnotes:
²⁵ בראשית רבה י, ט.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 34
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 34](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/34)

מה היה הדבר שהיוונים לא היו מסוגלים להבין? לכל דת היו ימי מועד משלה, אך לאף אחת מהן לא היה יום שקדושתו התבטאה באיסור לעבוד במהלכו. מנקודת מבטם של סופרים יוונים ורומאים הייתה שמירת השבת עילה ללעג ולקלס. לדברי סנקה, פלוטרכוס וטקיטוס, היהודים היו עם עצל הנוטל לעצמו יום חופש כיוון שאינו אוהב לעבוד. לא היוונים ולא הרומאים יכלו להבין את הרעיון כי המנוחה היא הישג, כי השבת היא ההפוגה של היהדות בלבו של עולם מסתחרר תדיר, וכי **זה** הדבר שאלוהים ברא ביום השביעי. אחרי שישה ימים, מה היה העולם חסר? שאלו חז״ל, וענו: מנוחה. וכשבא היום השביעי, באה לעולם מנוחה, והעולם נעשה שלם.²⁶

footnotes:
²⁶ בראשית רבה י, ט.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 35
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 35](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/35)

השבת היא מוסד דתי, יום זיכרון לבריאה, היום שבו נח אלוהים בעצמו. אך השבת היא גם, ובעיקר, מוסד מדיני. השבת היא השיעור הגדול ביותר בנושא החירות שהומצא אי פעם. חג הפסח מספר לנו כיצד זכו בני ישראל בחירותם, ואילו השבת מספרת לנו כיצד שמרו עליה. ביום אחד מתוך שבעה יוצרים היהודים חברה משיחית, והוא היום שבו חווים כולם — עבד ואדון, עובד ומעביד, ואפילו בעלי חיים — חופש ללא תנאים. ביום הזה אין אנו עובדים אף לא מעבידים את זולתנו, איננו מפעילים אף לא מרשים לעצמנו להיות מופעלים בידי אחרים. איננו יכולים לקנות אף לא להיקנות. ביום הזה מושעים כל המדרגים, כל יחסי הכוח בחברה.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 36
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 36](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/36)

השבת הייתה, כמובן, האנטיתזה של מצרים — החברה החופשית כתופעה מנוגדת לחברת עבדים. עבדים עובדים ללא מנוחה, כראות עיניהם של אדוניהם. לפיכך, הסממן הראשון של חירות בני ישראל היה יום מנוחה לכל:


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 37
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 37](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/37)

ויום השביעי שבת לה' אלהיך, לא תעשה כל מלאכה — אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמֹרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך, למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ויֹצִאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרֹע נטויה, על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת.²⁷

footnotes:
²⁷ דברים ה:יד-טו.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 38
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 38](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/38)

אלא שהשבת הייתה גם דרך להגשים, במהלך המסע, את סופו, משמע את יעדו. העבדות לא בוטלה לאלתר; היא התקיימה ברוב חלקי העולם עד המאה התשע–עשרה. אפילו כיום רווחות צורות מתונות יותר של שעבוד — חוסר ביטחון, התמכרות לעבודה, אינסוף עקות וחרדות של חיי היומיום. וכפי שמרקס לא עייף מלומר לנו, עבדים דרכם שהם מתרגלים לשלשלאותיהם. לפיכך, בתוך גבולות הזמן עצמו, היה על כולם להתנסות בחופש ללא תנאי, כדי לא לאבד לעולם את אהבת החירות, גם אם היא נמשכת לפי שעה רק יום אחד מתוך שבעה. מעולם לא נשתכחו מזיכרונם של יהודים שני טעמים: טעם העוני בפסח, וטעם החופש בשבת.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 39
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 39](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/39)

השבת היא גם דרך לחוות רעיון נוסף, מושג החזקה ללא בעלות, הנטוע בלב לבו של המוסר החברתי והסביבתי של היהדות. כל שבוע, במשך יום אחד, חיים יהודים לאו דווקא כיוצרים, אלא כיצירות. ביום השבת העולם שייך לאלוהים, לא לנו. אנו מוותרים על שליטתנו על הטבע ועל בעלי החיים. אנו מתייחסים אל כדור הארץ כאל ישות שיש לה כבוד ושלמות משל עצמה. אנו נעשים אורחיו של אלוהים, כדברי רבי יהודה הלוי, בהכירנו בגבולותיה של השאיפה האנושית. אך מעל לכל דבר אחר, השבת היא זמן מיוסד–ברית, עיבוד חזון היהדות לחברה שבה שורים כבוד ותקווה שוויוניים.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 40
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 40](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/40)

לא הרחק ממקום מגוריי, בצפון–מערב לונדון, נמצא ריג'נטס פארק.²⁸, pp. 41-42. הגן הזה, שהושלם בשנת 1827 ונפתח לציבור בשנת 1838, הוא אחד מהישגיו המופלאים של האדריכל ג'ון נאש. הגן הגדול, המשתרע על שטח של כשני קילומטרים רבועים — ששימש במקור כשטח ציד של המלך הנרי ה–8 — מהווה מזיגה רבת–פאר של אגמים, שדרות מוצלות, מרחבים פתוחים למשחקים וערוגות פרחים הפורחות במשך מחצית השנה בשלל צבעים עזים מעשה אמן. יש במקום בתי קפה ומסעדות, גן חיות, תיאטרון תחת כיפת השמים וגן ורדים מרהיב ביופיו. הפארק כולל מגרשי משחקים לילדים, ומבוגרים יכולים לערוך בו פיקניקים, לחתור בסירות משוטים באגם או פשוט לטייל וליהנות מן הנוף. סביב הגן ניצבות הווילות הגדולות שכיום הן דירות יוקרה, ואותן מפארים עמודים קורינתיים, מגדלים מקומרים וחזיתות מעוטרות. ידיעתי בנושאי אדריכלות נוף ואדריכלות פנים אינה מספקת כדי לתת הערכה מלומדת על הנקודות הנאות ביותר בבניית המכלול הזה, אך אני מודע ליופיו ולרבגוניותו, וכמו מיליוני אנשים אחרים, אני שמח שהוא קיים.

footnotes:
²⁸ פסקה זו והבאה אחריה עובדו מתוך Jonathan Sacks, The Politics of Hope


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 41
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 41](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/41)

מה שמייחד את הפארק והופך אותו לחלק חינני כל כך בחיי הכרך גלום בהיותו מרחב ציבורי. זהו מקום שאליו יכולים ללכת הכל — עשירים ועניים, זרים ותושבים — בתנאים שווים. הגנים מוקפים בבתים פרטיים, מגורים שאני ורוב האנשים האחרים הבאים לבקר בגנים לעולם לא נוכל להרשות לעצמנו. אלא שתחושת האכזבה מתמתנת לנוכח הידיעה שדבר מה מרהיב לאין ערוך מן הבתים, הפארק עצמו, שייך לנו. פארק הוא נכס ציבורי, משהו שקיים מכוח היותו נחלת הכלל. וטובין ציבוריים, מעצם הגדרתם הם דברים כאלה שאני, כיחיד, איני יכול לרכוש, ליצור או להיות הבעלים שלהם. כל שאני יכול לעשות הוא להשתתף בהם, מתוך היותי חלק מה"אנחנו", היוצרים את הזירה המשותפת של ה"אני".


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 42
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 42](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/42)

לעומת הפארק המצוי במרחב, השבת מצויה בזמן. היא איננה "זמן פנוי" גרידא, זמן שלי, שאני יכול לעשות בו שימוש כראות עיניי. היא שונה מחופשה באותו מובן שהפארק שונה מגן פרטי. היא עולם הקיים אך ורק מתוך סגולתו לעמוד לשימושה המשותף של קהילה. הוגה הדעות המדיני, מיכאל וולצר, מנסח זאת כך: "מנוחת השבת היא יותר שוויונית מן החופשה, כי אי–אפשר לקנות אותה: היא הדבר היחיד שכסף אינו יכול לקנות. היא מוטלת על כל אדם, תענוג לכל".²⁹ (Oxford: Blackwell, 1983), p. 193. המנוחה בה אינה סתם דבר המצוי "כאן בפנים". היא מצויה "שם בחוץ", כפי שיודע כל מי שחווה שבת בירושלים. החנויות סגורות, הרחובות שקטים, הכבישים ריקים ממכוניות. באמצע העיר אתה שומע אוושת עלים, ציוץ ציפורים, קול מצהלות ילדים, שירים מפיהם של בני–משפחה היושבים סביב שולחן השבת. אתה יכול לחוש בנוכחותה של השכינה בכיכר העיר. זוהי השלווה שחזו הנביאים בקץ הימים, אשר בימינו היא נראית אוטופיה. השבת היא מה שאנו מחזיקים בלי להיות בעליו — היא זמן ציבורי.

footnotes:
²⁹ Michael Walzer, Spheres of Justice


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 43
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 43](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/43)

השבת תומכת בכל אחד ממוסדותיה הגדולים של היהדות. בבית הכנסת אנו מתערבים מחדש עם אנשי הקהילה, נושאים את תפילותיהם, חוגגים את שמחותיהם, מגדירים את עצמנו כחלק מה"אנחנו" יותר מאשר כ"אני". אגב שמיעתה ולימודה של פרשת השבוע, אנו חוזרים לאחור ומצטרפים אל אבותינו בסיני, לזמן שבו דיבר אלוהים והעניק לנו את הטקסט הכתוב, את כתובת הנישואין שלו עם העם היהודי. כשאני בביתי אני מבלה את הזמן — בתחושת קדושה ובלי הסחת דעת — עם משפחתי, רעייתי וילדיי, ואני יודע שהנישואים שלנו מוגנים תחת סוכת השלום של האל. פעם לקחתי מומחית בכירה בחינוך לגיל הרך לבית ספר יהודי, שם ראתה לראשונה ילדים קטנים עורכים חזרה לקראת שולחן השבת — הורים בני חמש מברכים ילדים בני חמש ומקבלים בברכה אורחים בני חמש. היא, אישה לא–יהודייה, הייתה מרותקת ומוקסמת. היא שאלה את הילדים מה הם אוהבים יותר מכל בשבת, והם השיבו: "שאימא ואבא לא צריכים למהר לצאת מהבית". לאחר הביקור אמרה לי האישה: "אתם מעניקים לילדים האלה את המתנה הגדולה ביותר, מתנת המסורת. והיא שומרת על הנישואים של הוריהם".


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 44
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 44](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/44)

השבת היא המקום שבו עַם חסר מנוח נח והתחדש. בתקופות של דיכוי, השבת הזכירה ליהודים שהם חופשיים. עבור סבי וסבתי ועבור הדור שלהם, משמעות השבת הייתה מנוחה מאפיסת כוחות פיזית. לבני–דורי, משמעותה שחרור ממתח ומעייפות פסיכולוגית. יהודה הלוי אמר פעם כי ביום השבת היהודים העניים ביותר היו חופשיים יותר מן המלך האדיר ביותר, והוא צדק.³⁰ מבחינה פוליטית הייתה השבת יום שבו הוקל העול המעיק על היהודים, שתכופות היו מדוכאים בידי העולם החיצוני, ובו הם נשמו אוויר חופשי. מבחינה אנושית הייתה השבת, ועודנה, הזמן שבו אנו מפסיקים לעשות למחייתנו ופשוט חיים.

footnotes:
³⁰ יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר ג, סעיף י (ירושלים ותל אביב: שוקן, תשכ"ח), עמ' 148.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 45
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 45](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/45)

האדמו"ר המהולל, רבי לוי יצחק מברדיטשב, ניצב פעם ליד חלונו וצפה באנשים החוצים בחפזה את כיכר העיר. הוא רכן החוצה ושאל אחד מהם, "מדוע אתה רץ?" השיב הלה, "אני רץ לעבודה כדי להתפרנס". אמר הרבי, "הבטוח אתה שפרנסתך בורחת ממך ואתה אנוס לרוץ כדי להשיגה? אולי היא רצה דווקא **לעברך**, וכל שעליך לעשות הוא לעמוד ללא ניע, לאפשר לה להשיגך".³¹ השבת היא הזמן הקדוש שבו אנו עומדים ללא ניע ומאפשרים לכל הברכות השמורות לנו להדביקנו.

footnotes:
³¹ אחת הגרסאות של הסיפור מצויה אצל מרטין בובר, אור הגנוז: סיפורי חסידים (ירושלים ותל אביב: שוקן, תשי"ח), עמ' 213.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 46
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 46](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/46)

השבת היא הזמן הקדוש של עם שמצא את האמת המצויה בזמן. בעולם העתיק היו מקומות קדושים, חפצים קדושים, אנשים קדושים. ואולם הדבר הראשון שהתנ"ך מקדש הוא הזמן עצמו: "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו".³² וכך הפכה השבת לרגע הנצחי שלנו בתוך הזמן, הצצה שלנו אל עולם של שלווה בריבונות האל. במסגרת המחזור השבועי, היא יוצרת קצב עדין הממזג פעולה והגות, עשייה והנאה, ריצה ועמידה מלכת. ללא הפוגה זו, עלולים היו היהודים שלא להמשיך במסע. גם כיום, בלעדי השבת אנו מסתכנים בהחמצת הנוף בעת שאנו משתתפים במסע. השבת היא אפוא המוסד המשיחי הגדול של היהדות.

footnotes:
³² בראשית ב:ג.


###### Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 47
[Radical Then, Radical Now, Part III; The Vision, 10 Covenantal Society 47](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20III%3B%20The%20Vision,_10%20Covenantal%20Society/r/47)

ואולם עתה ברצוני להמשיך הלאה, מן היהדות המקראית אל זו הבתר–מקראית, מהר סיני אל ימיה האחרונים של ירושלים. במדבר סיני העניק משה לבני ישראל את חוקת החירות שלהם, את חזונם המדיני כאומה חופשית בריבונות אלוהים. חלק גדול משאר התנ"ך מציג בפנינו את סיפור התגוששותם עם החזון הזה, כשהם נסוגים תכופות, אלא שהנביאים אינם מאפשרים להם לשכוח את שליחותם. כמה וכמה פעמים לא היו רחוקים מהתמוטטות — כאשר הממלכה הצפונית נכבשה בידי האשורים ועשרת השבטים אבדו להיסטוריה, ופעם נוספת כאשר יהודה, הממלכה הדרומית, נכבשה ותושביה נלקחו בשבי הבבלים. ואולם הרגע הקשה לאין ערוך יותר מכל היה חורבן הבית השני בידי הרומאים. באותה עת לא היו נביאים בנמצא, והתקווה הייתה קלושה. ואולם דווקא אז, בשעתו הקודרת ביותר, הגיע העם היהודי לכמה מן ההישגים הרוחניים הגדולים ביותר שלו. אלה היו הכרחיים, שכן הפעם הארמון באמת עלה באש.