## Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation

###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 1
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 1](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/1)

אחת ההערות המשמעותיות ביותר על הזהות היהודית המודרנית יצאה מפיו של גראוצ'ו מרקס: "לא הייתי מצטרף למועדון", אמר פעם, "שמוכן לקבל לשורותיו אחד כמוני". במשפט היחיד הזה מקופלים כל השאיפות, הפחדים, הכמיהה להתקבלות והציפייה לדחייה — כל הדו–ערכיות המאפיינת את היהודים כיום. שלמה קרליבך המנוח, רב וזמר שירי נשמה, שהקדיש שנות חיים לשיחות עם סטודנטים בקמפוסים, אמר פעם: "אנחנו מגיעים לשיחה בנושא הדת, ואני שואל את הצעירים מהי דתם. אם מישהו עונה, 'אני קתולי', אני יודע שהוא קתולי. אם מישהו אומר, 'אני פרוטסטנטי', אני יודע שהוא פרוטסטנטי. אבל אם מישהו משיב, 'אני סתם בן אדם', ברור לי שהוא יהודי". הקומיקאי ג'קי מייסון אומר, "יהודים באים להופעות שלי. הם צוחקים מהבדיחות שאני מספר. אחר כך הם נדים בראשם ואומרים, "יותר מדיי יהודי". אלה הם קולות ספוגי עלבון הנובעים מעולם של זהות מסוכסכת. אנו צוחקים, שאם לא כן היינו בוכים.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 2
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 2](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/2)

במשך המאה שחלפה, ואולי מזה תקופה ארוכה יותר, דו–ערכיות עמוקה מטילה את צלה על החיים היהודיים. מאז מסע הצלב הראשון, בשנת 1096, יהודים מותקפים ונרצחים מזמן לזמן בשל היותם יהודים. בימי הביניים נדמה היה שרק ספרד היא עבורם מקום מקלט. ואז התברר שגם היא יוצאת נגד היהודים. בשלהי המאה השמונה–עשרה נפתח עידן חדש שהביא בכנפיו הבטחה חסרת תקדים. בשנת 1789 בישרה המהפכה הצרפתית את הולדת המדינה החילונית, והניבה את "הצהרת זכויות האדם והאזרח". ההצהרה מתחילה במילים הבאות: "כל בני האדם נולדים, ונשארים, חופשיים ושווי זכויות". מעולם קודם לכן לא בערה להבת התקווה בצורה יוקדת כל כך. הנאורות הבטיחה לשים קץ לדעה הקדומה הדתית. הנה עמדה האמנציפציה להעניק שוויון ליהודים. אלא שההתפכחות מן האשליות, לכשהגיעה, הייתה מרה וצורבת.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 3
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 3](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/3)

הרגשות האנטי–יהודיים היו רחוקים מלהיעלם ולבשו צורה חדשה ונוראה. בשנת 1879 ניתן להם שם חדש: אנטישמיות. מה הייתה אנטישמיות זו ובאיזה מובן הייתה חדשה? שנאת יהודים ורדיפתם התקיימו כבר בתקופה המקראית. היוונים והרומאים המשיכו בהן. מקום מיוחד נמצא להן בתיאולוגיה הנוצרית. ברם, שני מאפיינים ייחדו את האנטישמיות המודרנית.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 4
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 4](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/4)

הראשון היה הופעתה בתרבות חילונית. בעבר שנאו את היהודים בשל אמונותיהם ובשל מעשיהם. בחברה הנוצרית ובחברה האיסלאמית הם ניתקו עצמם מן הדת השלטת. למען הדיוק, לא הייתה זו אנטישמיות אלא אנטי–יהדות. רק לאחר חילון הפוליטיקה, משלא היה ניתן עוד לתת לדעה הקדומה צידוק דתי, קיבלה השנאה אופי גזעני. מעתה לא שנאו את היהודים על מה שהאמינו, אלא על מה שהיו; לא בשל אמונתם אלא בשל עצם לידתם. החילון, שהיה רחוק מלרפא את הדעה הקדומה, נתן לה אופי חדש ומוחלט.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 5
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 5](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/5)

המאפיין השני היה היקלעותם של היהודים למלכוד כפול. בעבר ניצבו היהודים בפני בחירה ברורה ופשוטה. אפילו בימיו האפלים של גירוש ספרד, ניתנה ליהודים חלופה: המירו את דתכם והישארו כאן, או דבקו ביהדותכם ועִזבו את הארץ. האמנציפציה הציעה כמדומה שווה–ערך חילוני לאותה בחירה: "היו כמונו", הבטיח הטיעון הליברלי, "ואנו נתייחס אליכם כמו לעצמנו". אלא שהייתה הטעיה הרת גורל בהזמנה זו, וככל שהתאמצו היהודים להידמות לכולם, כך הזכירו להם שהם שונים מכולם. מה שהיו אחרים בשיא הפשטות, היהודים עמלו קשה להיות, וככל שהשתדלו יותר כך בלט כישלונם החרוץ.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 6
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 6](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/6)

האנטישמיות הייתה אי–רציונלית ובלתי נמנעת. לעגו ליהודים הן כקומוניסטים והן כקפיטליסטים. מתחו עליהם ביקורת הן בשל ריחוקם והן בשל להיטותם היתרה להצטרף. הם נראו כעניים וכחסרי אונים, אך גם כעשירים וכרבי–עוצמה. היו שהתלוננו, כמו וולטיר, שהם נאחזים באמונה עתיקה ורוויה אמונות טפלות;¹ אחרים, כגון ט"ס אליוט, טענו שהם חופשיים בדעות ונטולי אמונה באשר היא.² (Cambridge: Cambridge, 1995), esp. pp. 144-176. האנטישמיות הייתה מעין פרוטיאוס הפכפך, לובשת ופושטת צורות ללא הרף, יוצרת סיבות לפחדים חדשות לבקרים. היה בלתי אפשרי לגבור עליה באמצעות טיעון רציונלי, משום שלא היה לה כל בסיס רציונלי. אבל האנטישמיות הייתה רצחנית הן בכוונותיה והן בתוצאותיה, והצלקות שהותירה עדיין ניכרות בנו.

footnotes:
¹ ראה וולטר, היהודים, תרגמה עדה צמח (ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשכ"ג), עמ' 15.
² ראה Anthony Julius, T.S. Eliot, Anti-Semitism and Literary Form


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 7
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 7](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/7)

ואולם לשנאה יש גם השפעה משנית: היא מסוגלת להיכנס לפעמים לנפשם של השנואים.³ (Baltimore: Johns Hopkins, 1986). לא זו בלבד שהיהודים החלו להתנהג בצורה שונה, הם גם החלו לראות עצמם באור שונה. בעבר הם היו שונים ושאבו גאווה מן השוני הזה. ואילו עתה גרם להם השוני מבוכה, והם עשו מאמצים גדולים למזער אותו. יהודים החלו לראות עצמם כפי שנראו בעיניהם של לא–יהודים. בסופו של דבר, התחוור להם שהתופעה הזאת היא לעתים שלילית בתכלית. וכך נקלעו היהודים לדו–ערכיות הרת אסון לגבי עצמם. מכאן נולדה הזהות היהודית המסוכסכת של העת החדשה.

footnotes:
³ Sander L. Gilman, Jewish Self-Hatred


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 8
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 8](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/8)

שתי טרגדיות פקדו את החיים היהודיים בתקופה המודרנית. הראשונה הייתה פיזית וחיצונית: עלייתה של אנטישמיות קיצונית, החל בפוגרומים של קישינב ברוסיה, המשך בפרשת דרייפוס בצרפת וכלה בפתרון הסופי ובמחנות ההשמדה בגרמניה הנאצית. הטרגדיה השנייה הייתה רוחנית ופנימית. האנטישמיות אכן איימה על חייהם של יהודים, ופעמים הרבה אף נטלה את חייהם בסופו של דבר. אך היא עשתה יותר מזה: היא הותירה את רישומה בנפש היהודית. יהודים החלו לראות את עצמם לא כעם שהוא מושא אהבתו של האל, אלא כעם שהוא מושא שנאתם של הגויים. הדבר הסיג את היהודיוּת לאחור — מאמונה לגזירת גורל, מייעוד חיובי לביש מזל טרגי. מרדכי קפלן כתב פעם: "לפני תחילת המאה התשע–עשרה כל היהודים ראו ביהדות זכות–יתר; מאז רוב היהודים התייחסו אליה כאל נטל".⁴ (New York: Macmillan, 1934), .p. 3 הדברים האלה נכתבו ב–1934, בטרם השואה, אך מאז ועד היום לא התפוגגה אמיתותם.

footnotes:
⁴ Mordecai Kaplan, Judaism as a Civilization


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 9
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 9](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/9)

מאז ימי קדם הייתה ההיסטוריה היהודית רוויה תכופות בדמעות. פרעה, עמלק, המן ונבוכדנצר הם חלק משרשרת ארוכה של רדיפות, הבאות לידי ביטוי תמציתי בקטע מפורסם בהגדה של פסח: "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". אולם יש הבדל מכריע בין ההתנסות העתיקה ובין זו שבעת החדשה, הבדל המתבטא בהשפעתה של כל אחת מהן על הזהות היהודית. בימים עברו התפרש הסבל במסגרת התיאולוגית, בהיותו שייך לתנאי הברית. כך נביא כדוגמת עמוס יכול היה לומר בשמו של האל, "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם".⁵ עצם עובדת קיומה של מועקה לאומית גרר מתן הבטחה ותקווה: אם ישובו היהודים אל אלוהים, אלוהים יחזור אליהם. הדבר יכול היה אפילו לשמש בסיס לצורה מוזרה של גאווה. יהודה הלוי, שכתב במאה האחת–עשרה, יכול היה לטעון כי היהודים בקרב העמים דומים ללב בין איבריו של גוף האדם, שהוא מועד יותר לחולי על שום היותו רגיש יותר מכל איבר אחר.⁶ לכל הפחות אפשר לומר כי לסבל היהודי היה היגיון פנימי עקיב. הוא שימש אישור לגורלו של העם היחיד והמיוחד הזה, השונה מעמים אחרים, המצוי מחוץ לנורמות ההיסטוריות, לא אחת סורר ומרדן ונענש בחומרה על סטיותיו מדרך הישר, ואף על פי כן מהווה חלק ממחזה שהמערכה האחרונה שלו היא השיבה הביתה. היהדות היא דחייתה השיטתית של הטרגדיה בשמה של התקווה.

footnotes:
⁵ עמוס ג:ב.
⁶ יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר שני, סעיף לו.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 10
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 10](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/10)

האנטישמיות המודרנית לא נבדלה מאלו שקדמו לה אך ורק בחילוניותה, אלא גם בחילוניותם של קרבנותיה. היא אירעה בדיוק באותה נקודה היסטורית שבה המירו היהודים את אמונתם בגאולה (הדתית) בתקוות השחרור (החילוני). אפשר שהייתה זו תופעה בלתי נמנעת. הנה סוף–סוף הבטיחה המדינאות לתת לנו מה שלא השיגו מאות שנים של תפילה: זכויות אזרח, שוויון חברתי, מקום בזרם המרכזי של התרבות האירופית. אלא שכתוצאה מכך נותרו קיבוצים גדולים של העולם היהודי ללא תכנית מבארת שתאפשר להם להבין את מה שהם חווים ולשלב זאת עם הדימוי העצמי שלהם. כחלק מן העסקה האילמת שהמדינאות החילונית ביקשה להגיע אליה, עמדה הנחה שהיהודים יתחילו לראות את עצמם כפי שאחרים רואים אותם. אלא שהתדמית הזאת, כך התחוור, הייתה שלילית להחריד. כבר בשנת 1882 יכול היה הסופר היהודי–רוסי, יהודה לייב פינסקר, לדבר על היהודי כעל רוח רפאים המהלכת בין החיים.⁷ שישים שנה מאוחר יותר, החל הדימוי הזה קורם עור וגידים.

footnotes:
⁷ יהודה לייב פינסקר, "אוטו–אמנציפציה", בתוך אברהם הרצברג, עורך, הרעיון הציוני (ירושלים: כתר, תש"ל), עמ' 137.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 11
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 11](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/11)

עשינו כבר כברת דרך ארוכה למדיי אחרי השואה. אולם כאשר משבר קולקטיבי בסדר גודל כזה פוקד עם שלם כמעט — מה גם שהמציאות התבררה נוראה יותר מהסיוט הנורא ביותר שהעלה בדמיונו — הוא ממשיך ומעיק עוד זמן ממושך. עדיין אנו חשים היום אי–נוחות רבה יותר מכל קבוצה מערבית בבואנו להשיב על השאלה מי אנחנו. שיעור נישואי התערובת בתפוצות וקצב החילון בישראל רחוקים מלהיות טבעיים. אלה הם שיירי משקעים של הפרעה עמוקה, שלא סולקו עדיין, בנפש היהודית.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 12
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 12](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/12)

אצל רבים מאתנו, הורינו והורי הורינו לא היו בטוחים לחלוטין שהם רוצים שילדיהם יהיו יהודים. הם העדיפו שילדיהם יימנעו מנישואי תערובת, אך בה בעת ביקשו להצניע את יהדותם, לא להעלותה על נס. הם רצו שיהיו מעין "אנוסים" חילוניים, דומים לכל אזרח אחר בחיצוניותם, אך נותרים יהודים בפנימיותם ובד' אמותיהם. הם רצו שייראו כבני אדם, אך יהיו בלתי–נראים כיהודים. הם חשו רדופים בידי שד האנטישמיות, ולא טעו בתחושתם זו. אלא שזו הותירה אותם מפוצלים עמוקות בנפשם. הם היו יהודים, אך הקדישו מאמצים רבים להוכיח שהיהודים אינם שונים מכל אחד אחר. ואנחנו, בין שאנו יודעים זאת בין לאו, ירשנו את העולם הפנימי המסוכסך הזה.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 13
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 13](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/13)

להערכתי, מציאות זו היא שעומדת מאחורי שלושת הקולות שבהם פתחתי את הספר הזה — אותם שלושה יהודים בולטים שכתבו לסטודנטים ולא היו מסוגלים לומר ולו דבר אחד חיובי באשר למשמעותה של יהדותם בעבורם. הדיסוננס שבין השקפותיהם ובין אלה של הלא–יהודים שציטטתי אינו מקרי. בבסיסו עומדת היסטוריה רבת–מכאובים של יותר ממאה שנות אנטישמיות, שהותירה את חותמה בנשמה היהודית. היסטוריה זו ניצבת כמחסום בינינו ובין עברנו, מונעת מאתנו להבין מי אנחנו.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 14
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 14](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/14)

הדבר אינו יכול להימשך. דו–ערכיות אינה יכולה להיות משענת לזהות. היא יוצרת מתח שאותו מפרקים בסופו של דבר — אולי דורות לאחר מכן — ילדים המתרחקים ומפסיקים להיות יהודים, וזה מה שמתרחש עתה. תופעה זו היא טרגדיה מסיבות רבות, ויותר מכל משום שאין בה היגיון לאור מצבנו וזהותנו. בישראל יש לנו בית, ואילו בתפוצות יש לנו חופש ושוויון. עמדות שהיו מובנות אך לפני שני דורות נעשו לא–מתאימות ומנותקות לחלוטין מן העולם שבו אנו חיים. עלינו להתייצב מול המשבר הזה של דו–ערכיות וליישבו. מחצית המאה אחרי השואה ואחרי לידתה של ישראל, אפשר שאנו הדור הראשון שמסוגל לעשות זאת.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 15
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 15](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/15)

ועדיין נותר דבר מה משובש ביותר בחיים היהודיים העכשוויים. סקר שנערך בשנת 1991 בקרב צעירים יהודים בארצות–הברית העלה כי חמישים ושבעה אחוזים מהם נישאו ללא–יהודים.⁸ (New York: Council of Jewish Federations, 1991). הממצא הזה הכה גלי הלם ברחבי העולם היהודי, והניב ספרים בעלי כותרים זועקים כגון **תפוצה הולכת ונעלמת** ו**היהודי האמריקני החולף מן העולם**.⁹ (London: Hamish Hamilton, 1996); Alan M. Dershowitz, *The Vanishing American Jew* (Boston: Little, Brown and Company, 1997).

footnotes:
⁸ Barry Kosmin et al., Highlights of the CJF 1990 National Jewish Population Survey
⁹ Bernard Wasserstein, Vanishing Diaspora


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 16
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 16](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/16)

בעיית נישואי התערובת ליוותה את החיים היהודיים מאז תחילת דברי הימים שלנו. אברהם היה מוטרד מן האפשרות שיצחק יינשא לאישה מן האוכלוסייה הכנענית המקומית.¹⁰ נישואיו של עשו לשתי נשים חתיות גרמו מורת רוח ליצחק ולרבקה.¹¹ משה השמיע אזהרות מפני נישואי תערובת.¹² עזרא ונחמיה, ששבו לישראל אחרי גלות בבל, הנהיגו נקיטת צעדים מרחיקי לכת נגד הנישאים לזרים, והטיחו בהם: "אנחנו מעלנו באלהינו, ונֹשב נשים נכריות מעמי הארץ".¹³ התנאים גזרו גזירות נגד התנהגות שיש בה להוביל לנישואי תערובת.¹⁴ הנה כי כן, הבעיה איננה חדשה. אפשר שהיא העתיקה מבין אלו שהתייצבנו למולן. אך מעולם לא הכתה בנו זו בפתאומיות כזאת ובקנה מידה כזה.

footnotes:
¹⁰ בראשית כד:ג.
¹¹ בראשית כו:לד-לה, כז:מו.
¹² דברים ז:ג.
¹³ עזרא י:ב; נחמיה יג:כג-כח.
¹⁴ בבלי עבודה זרה לא ע"ב, לה ע"ב.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 17
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 17](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/17)

הקהילה היהודית בארצות–הברית, שהיא הגדולה בעולם, נעלמת במהירות רבה מכל קהילה אחרת מאז היעלמותם של עשרת השבטים האבודים מדפי ההיסטוריה, לפני יותר מאלפיים וחמש מאות שנה. תופעה דומה רווחת בבריטניה, אם כי בצורה מעט פחות דרמטית. הקהילה היהודית הבריטית, שבשנות החמישים מנתה, על פי אומדנים, כארבע מאות וחמישים אלף נפש, הצטמקה לכדי מאתיים ושמונים אלף בשלהי שנות התשעים. פירוש הדבר שהקהילה היהודית הזאת איבדה עשרה יהודים ביום, בכל יום, במשך יותר מארבעים שנה.¹⁵(London: Vallentine Mitchell, 1994).

footnotes:
¹⁵ Jonathan Sacks, Will We Have Jewish Grandchildren?


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 18
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 18](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/18)

נישואי התערובת בארצות–הברית בשנות העשרים לא הקיפו אלא אחוז אחד מן האוכלוסייה היהודית. במחקר שנערך שם בשנת 1944 הגיע שיעור זה ל–2.6 אחוזים. עד שנות השישים עמד שיעור נישואי התערובת על שישה אחוזים או פחות. ואולם במחצית הראשונה של עשור זה הוא קפץ ל–17.4 אחוזים, ובשנת 1971 הוא עלה ל–31.7 אחוזים.¹⁶ (New York: Schocken, 1987), p. 48. חמישים ושבעה האחוזים שנרשמו בשנת 1991 פירושם ששיעור נישואי התערובת הוכפל פי עשרה בתוך פחות משלושים שנה.

footnotes:
¹⁶ Egon Mayer, Love and Tradition


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 19
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 19](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/19)

עובדה ראויה לציון, ואפילו ייחודית, לגבי היהודים בעבר, הייתה הימנעותם מהתבוללות. הם שימרו את מסורתם, את מנהגיהם ואת אורח חייהם. היהודים היו שונים ונותרו שונים. הם שמרו על זהותם, ובכך מנעו את היעלמותן של קהילותיהם. אפשר שמה שמתרחש עתה התרחש גם קודם לכן. בספרד של המאה החמש–עשרה, יהודים רבים המירו את דתם לנצרות. הם עשו זאת בגרמניה בסוף המאה השמונה–עשרה, וברוסיה במאה התשע–עשרה. בווינה שלפני מלחמת העולם השנייה, אלפי יהודים הגדירו את עצמם כ"קונפסיונסלוס", קרי "חסרי דת". כבר בשנת 1927 בצרפת כתב אדמונד פְלֶג את תגובתו להתבוללות וקרא לה **מדוע אני יהודי**; בדבריו שאל את הדור הבא, "האם יהיו עדיין יהודים?"¹⁷, trans. Victor Gollancz (London: Gollancz, 1943), p. 7. הבעיה אינה חדשה אפוא. אולם בתקופתו של פלג נטשו יהודים את יהדותם בגלל אנטישמיות, שכן היה זה, בפשטות גמורה, לא–בטוח להישאר יהודי. על ספרו כולו מרחפת רוח הרפאים של פרשת דרייפוס, שאירעה יותר משלושים שנה קודם לכן, והרגשות האנטי–יהודיים שחשפה בכל שדרות החברה הצרפתית. פלג עצמו נסחף הרחק מהיהדות, ואף השתעשע ברעיון של המרת דתו לנצרות, עד שהבין שגם צעד זה לא יפתור את הבעיה. שהרי יהודי, גם אם יתכחש לאמונתו, לעולם לא יתקבל כצרפתי; אם כך מוטב לו שיישאר יהודי. כשמתבוננים ביצירתו, אי–אפשר שלא להתרגש מן הכנות ומן הנימה הטרגית העולות ממנה. פלג לא זכה לנכדים יהודים: ילדיו נהרגו בימיה הראשונים של מלחמת העולם השנייה. כאשר התפרסם ספרו באנגלית, בשנת 1943, כבר צבר הפתרון הסופי תאוצה והחיים היהודיים באירופה עמדו על סף הכחדה.

footnotes:
¹⁷ Edmond Fleg, Why I Am a Jew


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 20
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 20](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/20)

בעבר עזבו יהודים את יהדותם כדי להימנע מאפליה ומדעות קדומות. היום, בארצות שבהן שיעורי נישואי התערובת הם הגבוהים ביותר, אין טרור ואין איומים — והיהודים חיים בהן בחופש ובשוויון, מתברכים בהשכלה גבוהה ובניעות חברתית כלפי מעלה יותר מכל קבוצה אתנית או דתית אחרת. המשורר היהודי היינריך היינה תיאר את התנצרותו לפני מאה וחמישים שנה כ"כרטיס כניסה לתרבות האירופית". היום אין תרבות המחייבת יהודים בכרטיס כניסה, ופחות מכל בכרטיס הנקנה במחיר הפסקת יהדותם.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 21
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 21](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/21)

ייתכן שההסבר פשוט מזה. אולי יהודים ביקשו לעזוב את יהדותם מאז ומתמיד, ופשוט לא הייתה להם הזדמנות לעשות כן. האם ייתכן שהשיעור הנוכחי הגבוה של נישואים ללא–יהודים אינו מייצג כישלון כלשהו, אלא דווקא הצלחה — קיומה של חברה סובלנית באמת? הנה סוף כל סוף אין היהודים נעולים — באמצעות עוינות ודעות קדומות — בתוך החדר המסומן כיהדות, והם יכולים להיבלע במרחביה הפתוחים של האלמוניות. ואולם במשך אלפי שנה, יותר מכל קבוצת מיעוט אחרת, נותרו היהודים נאמנים לזהותם. הם דחו את שידוליהן של דתות הנצרות והאיסלאם. הם ביכרו עוני ורדיפות על פני התקבלות בחברה הנקנית במחיר התכחשות לזהותם. פעם אחר פעם — בארצות האיסלאם של המאה השתים–עשרה, בספרד של המאה החמש–עשרה, בימי מרטין לותר — דבקו היהודים באמונתם, חרף כל השידולים והפיתויים לוותר עליה.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 22
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 22](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/22)

האם ייתכן שהחברה בימינו גרמה לזהות היהודית להיות מיותרת? במשך אלפיים שנה ייצגו היהודים שוני. הם היו, כדברי הנביא בלעם, "עם לבדד ישכֹן, ובגוים לא יתחשב".¹⁸ אולי היום עצם מושג השוני חדל למלא תפקיד בחברות המגוונות, הפלורליסטיות והרב–תרבותיות של המערב, חברות שבהן כל אדם הוא שונה, וכל קבוצה מוגדרת כמיעוט. האם ייתכן שלא היהודים הם שחדלים להיות יהודים, אלא שהכל נעשים יהודים? בהחלט לא: הדמוקרטיות הליברליות של המערב נוטשות את אותם ערכים עצמם שהיו ידועים כמסורת היהודית–נוצרית. המשפחה, הקהילה, קדושת חיי האדם, תפיסת קיומה של מערכת אובייקטיבית של ערכי מוסר, רעיון הברית הקושרת את ההווה לעבר — אלה הם אידיאלים הנתונים בסכנה ולא אורתודוקסיות השולטות בכיפה. החברה אינה נעשית יהודית יותר, אלא פחות ופחות יהודית, באורח גלוי ובקצב מהיר. ואין הבריחה היהודית מן היהדות מהווה השתקפות גרידא של המתרחש בדתות אחרות. מזה מחצית המאה לפחות, היהודים האמריקנים מפגרים בצורה מובהקת בהשוואה לשכניהם הלא–יהודים במדדי האמונה וההתנהגות הדתיות. בסקר דעת קהל שביצעה חברת 'גאלופ' בשנת 1991 נשאלו תושבי ניו יורק, "עד כמה חשובה הדת בחייך?" שבעים וארבעה אחוזים מן השחורים, חמישים ושבעה אחוזים מהקתולים הלבנים וארבעים ושבעה אחוזים מהפרוטסטנטים הלבנים השיבו, "חשובה מאוד", וזאת כנגד שלושים וארבעה אחוזים בלבד מן היהודים בסקר.¹⁹ (New York: Free Press, 1997), p. 127. ארבעה מתוך עשרה אמריקנים אומרים שהם משתתפים בתפילות ובטקסים דתיים אחת לשבוע, לעומת אחד בלבד מתוך עשרה יהודים אמריקנים.²⁰ (Cambridge: Harvard, 1995), p. 61.

footnotes:
¹⁸ במדבר כג:ט.
¹⁹ Elliot Abrams, Faith or Fear
²⁰ Seymour Lipset and Earl Raab, Jews and the New American Scene


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 23
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 23](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/23)

זוהי הטרגדיה. היהודים, שהיו פעם הנאמנים מכל האומות, נעשו האדישים ביותר לעברם. אנו שהיינו העם הלהוט אחר אלוהיו יותר מכל עם אחר, נעשינו לעם החילוני מבין כל העמים. היהודים שמצאו פעם שלווה בנרות שעל שולחן השבת ואת השכינה במעשים פשוטים ובחיים של יומיום, עוסקים כיום בחיפושים חסרי מנוח אחר ישועה בכל אמונה מלבד אמונתנו — מכַּתות ועד מין, מסיינטולוגיה ועד פסיכותרפיה, מבודהיזם ועד מיסטיקה "ניו–אייג'ית". בהיותם חסרי בית בעולם, חשו אבותינו כי האמונה היא ביתם. ואילו היום, כשאנו חשים בביתנו בכל מקום, נעשינו דוגמה לתודעה חסרת בית.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 24
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 24](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/24)

האם ייתכן, בשיא הרצינות, שהעם היהודי מתמרד כנגד עצם נסיבות גורלו? היינו — והגדרנו עצמנו — כאומה של הברית, עם נבחר, עם אהוב על אלוהיו. האם ייתכן שאחרי יותר ממאה שנים של אנטישמיות, שהגיעה לשיאה בשואה, אין היהודים מוכנים עוד לשים את מבטחם באל? ברגע הקשה והמייסר ביותר בתולדותינו, זעקנו לשמים ולא קיבלנו מענה. התפללנו, אך לשווא.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 25
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 25](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/25)

אינני שותף לתגובה זו, אך אני מבין אותה. ואולם גם היא אינה יכולה לשמש הסבר. התפרצות נישואי התערובת לא התרחשה בעקבות השואה. היא מתרחשת עתה, יותר מחמישים שנה אחריה. היו אלה שנים בעלות חשיבות מכרעת — במהלכן נולדה מדינת ישראל. לאחר הפסקה של אלפיים שנה כמעט, חידשו יהודים את ריבונותם הלאומית. לאחר שניצלו מכל מקום שבו עמדו בפני רדיפות — בארצות כמו איראן, עיראק, תימן, רומניה, רוסיה, אתיופיה וסוריה — יהודים שוב מוצאים עצמם בארץ הקודש. בפעם הראשונה מאז חורבן בית שני, כל יהודי נהנה מבית במובן שהגדיר המשורר רוברט פרוסט, שאמר כי בית הוא המקום ש"כאשר אתה מוכרח ללכת אליו, מוכרחים לתת לך להיכנס".


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 26
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 26](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/26)

במשך דורי דורות התפללו אבותינו, בתקווה יותר מאשר בציפייה, "תקע בשופר גדול לחרותנו. ושא נס לקבץ גלֻיותינו. וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ". זכינו לחיות ולהיות עדים להיענות לתפילה זו. בשנות חיי הייתי עד לאירועים שנביאי שיבת ציון — ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל — יכלו רק לחלום עליהם. אף לא אחד מאלה מבטל את השואה, אך הוא מאפשר לנו לנוע אל מעבר לה. העם היהודי אינו חי עוד בגיא צלמוות. אפילו בגרמניה ובברית–המועצות לשעבר, שתי ארצות שחתרו יותר מכל להכחדתם של היהודים ושל היהדות, ישנו חופש לקיים את מצוות התורה במידה שלא ידענו בעבר.


###### Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 27
[Radical Then, Radical Now, Part IV; The Future, 14 Ambivalence and Assimilation 27](https://torahapp.org/share/book/Radical%20Then%2C%20Radical%20Now/s/Part%20IV%3B%20The%20Future,_14%20Ambivalence%20and%20Assimilation/r/27)

מה שפוגם בחיים היהודיים היום הוא העובדה ששכחנו כי "ס'איז גוט צו זיין א ייד", טוב להיות יהודי.