## Ran on Nedarim Daf 10a ###### Ran on Nedarim 10a:2:1 [Ran on Nedarim 10a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:2:1) תני נודב ומקיים - ור' יהודה דריש להו לקראי כר' מאיר דטוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר מיהו בהא פליג עליה דר' מאיר דלרבי מאיר קרא דנקט נודר הוא הדין לנודב ולדידיה דוקא נודר אבל נודב טוב מזה ומזה: ###### Ran on Nedarim 10a:4:1 [Ran on Nedarim 10a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:4:1) רבי יהודה לטעמיה - דאמר דכשרין מתאוין להביא קרבנות של חובה ומתוך כך הם נודרין בנזיר וכיון שלכוונה זו הם עושים מיקרי נדבה: ###### Ran on Nedarim 10a:7:1 [Ran on Nedarim 10a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:7:1) ד' מיני לחמה - חמץ וג' מינים של מצה חלות רקיקין רבוכין: ###### Ran on Nedarim 10a:8:1 [Ran on Nedarim 10a:8:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:8:1) כולן בשיטה אחת הן - מיהו לא אמרו ממש דבר אחד דלשמעון הצדיק דוקא נזיר טמא הוא שנקרא חוטא ולאו משום דמצער עצמו אלא משום דמתחרט ואילו לר' שמעון ולר' אלעזר הקפר אפילו נזיר טהור נקרא חוטא מיהו כולן שוין דאיכא חטא בנזירות: ###### Ran on Nedarim 10a:10:1 [Ran on Nedarim 10a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:10:1) והדין קרא בנזיר טמא כתיב - לר' שמעון ולרבי אלעזר הקפר פריך דאילו לשמעון הצדיק לא קשיא מידי דאיהו קאמר דוקא נזיר טמא נקרא חוטא: ###### Ran on Nedarim 10a:10:2 [Ran on Nedarim 10a:10:2](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:10:2) משום דשנה בחטא - שציער עצמו ונטמא ויתורא דעל הנפש קא דריש דאי מחטא טומאה בלחוד קאמר הוה ליה למיכתב מאשר חטא ותו לא על הנפש ל"ל: ###### Ran on Nedarim 10a:11:1 [Ran on Nedarim 10a:11:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:11:1) מתני' הרי אלו כנויין לחרם - ובגליל אפילו בסתם אסור דמשמע חרמי גבוה לפי שאין מכירין בחרמי כהנים וביהודה דוקא במפרש חרם של בדק הבית וכדאיתא לקמן בפ' ואלו מותרין (נדרים דף יח:): ###### Ran on Nedarim 10a:11:2 [Ran on Nedarim 10a:11:2](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:11:2) נדר במוהי הרי אלו כנויין לשבועה - במוהי כנוי למשה בשבועת משה כדכתיב (שמות ב׳:כ״א) ויואל משה והכי איתא בירושל' והאי דקאמר נדר במוהי ולא קאמר שבותה שקוקה במוהי אפרש בגמ' בס"ד: ###### Ran on Nedarim 10a:12:1 [Ran on Nedarim 10a:12:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:12:1) גמ' לשון אומות הם - דקרו קרבן בהני לישני: ###### Ran on Nedarim 10a:12:2 [Ran on Nedarim 10a:12:2](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:12:2) שבדו להם חכמים - שחדשו מלבם: ###### Ran on Nedarim 10a:13:1 [Ran on Nedarim 10a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/10a:13:1) דילמא אמר לה' - ולא אמר קרבן. ומש"ה תקנו קונם כי היכי דלימא קונם בלחוד דאילו אמר קרבן אמר לשם כלישנא דקרא ובחרמים נמי אע"ג דביהודה לא סגי ליה בחרם בלחוד שסתם חרמים ביהודה אינם לבדק הבית מיהו אם אמר חרם הוא אמר לשם כדכתיב אבל כי אמר חרך כיון דלאו לישנא דקרא הוא לא הוה אמר לשם אלא לבדק הבית: