## Ran on Nedarim Daf 35b

###### Ran on Nedarim 35b:1:1
[Ran on Nedarim 35b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:1:1)

מתני' ותורם את תרומתו ואת מעשרותיו לדעתו - מפרש בגמ' לדעתו דמאן:


###### Ran on Nedarim 35b:1:2
[Ran on Nedarim 35b:1:2](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:1:2)

ומקריב עליו - אי האי מדיר כהן הוא:


###### Ran on Nedarim 35b:1:3
[Ran on Nedarim 35b:1:3](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:1:3)

קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות - לפי שכל אלו מביאין שתי תורים קראם כן:


###### Ran on Nedarim 35b:1:4
[Ran on Nedarim 35b:1:4](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:1:4)

ומלמדו מדרש - דמצות לאו ליהנות ניתנו:


###### Ran on Nedarim 35b:1:5
[Ran on Nedarim 35b:1:5](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:1:5)

ולא ילמדנו מקרא - בגמ' מפרש טעמא:


###### Ran on Nedarim 35b:2:1
[Ran on Nedarim 35b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:2:1)

גמ' איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הם - אע"ג דבפ"ק דקדושין (דף כג:) אסיק רב הונא דשלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ואינהו עבדי אפילו הכי בעי הכא למיפשטא ממתני' או מברייתא:


###### Ran on Nedarim 35b:2:2
[Ran on Nedarim 35b:2:2](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:2:2)

הא קמהני ליה - וכיון דעביד שליחותיה מהני ליה הוא דבשלמא אי שלוחי דשמיא נינהו אע"ג דשרי להו בהאי קרבן למיכל בקדשים אין זה אלא גרמת הנאה בעלמא ושרי:


###### Ran on Nedarim 35b:4:1
[Ran on Nedarim 35b:4:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:4:1)

וליטעמיך - דבעית למיפשט ממתני' ליתני מקריב עליו קרבנות:


###### Ran on Nedarim 35b:4:2
[Ran on Nedarim 35b:4:2](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:4:2)

אלא מחוסר כפרה שאני - כלומר ואדרבה תפשוט לאידך גיסא דכיון דתנא מחוסרי כפרה בלחוד דאין צריכין דעת משמע דוקא הני משום דכיון דאין צריכין דעת ודאי כהן לאו שליחותן קעביד אבל בשאר קרבנות הצריכין דעת שלוחי דידן נינהו דאי לא ליתני מקריב עליו קרבנות והוה רבותא טפי ומיהו לא מיפשטא בעיין לגמרי דאיכא למימר דתנא מחוסרי כפרה לאשמועי' רבותא דאע"פ שמתירו לאכול בקדשים שרי וכל שכן בשאר קרבנות ומדרבי יוחנן נמי דאמר הכל צריכין דעת לא מיפשטא בעיין לומר דשלוחי דידן נינהו דאיכא למימר דרחמנא שוינהו לכהני שלוחין כל היכא דאיכא דעת בעלים:


###### Ran on Nedarim 35b:4:3
[Ran on Nedarim 35b:4:3](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:4:3)

חוץ ממחוסרי כפרה - זב וזבה ומצורע ומצורעת ויולדת ובכולהו כתיב תורת וקרי להו מחוסרי כפרה משום שאסורין ליכנס למקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן והני כיון דאין קרבנן בא לכפרה אין צריכין דעת אבל כל שצריכין כפרה על חטא צריכין דעת:


###### Ran on Nedarim 35b:4:4
[Ran on Nedarim 35b:4:4](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:4:4)

שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן - וכי היכי דאדם מביא קרבן על בנו קטן שאין לו דעת הכי נמי שלא מדעתו על חבירו:


###### Ran on Nedarim 35b:5:1
[Ran on Nedarim 35b:5:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:5:1)

אלא מעתה לרבי יוחנן - דס"ל דתורת אתי לרבויי קטן זאת תורת היולדת מאי איכא לרבויי אילימא בין גדולה בין קטנה והא תני רב ביבי וכו':


###### Ran on Nedarim 35b:5:2
[Ran on Nedarim 35b:5:2](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:5:2)

משמשות במוך - חייבות לשמש במוך משום סכנה שמא תתעבר ותמות אלמא לא משכחת לה יולדת שהיא קטנה וכי תימא מאי קושיא הא אסיקנא בפ"ק דיבמות (דף יב:) דשמא תמות קאמר ואפשר נמי דלא מייתא איכא למימר מאן דסבר הכי התם ס"ל דבנים הרי הן כסימנים אי נמי עדיפי מסימנים הלכך גדולה היא ולא משכחת קטנה שתלד:


###### Ran on Nedarim 35b:6:1
[Ran on Nedarim 35b:6:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:6:1)

ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו כר' יהודה - כלומר אי לא אשכחן דאדם מביא קרבן על אשתו לא הוה מרבינן שוטה דלמאן קא מזהר רחמנא בשלמא בקטן לאבוה קא מזהר אלא שוטה למאן אבל השתא דאמר רבי יהודה דאדם מביא קרבן על אשתו איכא לאוקמי קרא דזאת תורת ליולדת שוטה שאין אנו צריכין דעתה אלא דעת הבעל כיון שהוא מביא קרבנותיה:


###### Ran on Nedarim 35b:7:1
[Ran on Nedarim 35b:7:1](https://torahapp.org/share/book/Ran%20on%20Nedarim/r/35b:7:1)

ה"ג דתניא אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שהיא חייבת א"ר יהודה לפיכך אם פטרה אינו חייב באחריותן שכך כותבת לו אחריות דאית לי עליך מן קדמת דנא - וה"פ אדם מביא קרבן עשיר על אשתו שאע"פ שכל אשה שיש לה בעל לא הויא עשירה שהרי כל מה שקנתה אשה קנה בעלה אפ"ה כיון שבעלה עשיר מביא בשבילה קרבן עשיר בקרבנות שהיא בעולה ויורד לפי שהבעל חייב בקרבנות אשתו וכן כל קרבנות שהיא חייבת למעוטי נדריה ונדבותיה ר' יהודה אומר לפיכך אם פטרה כלומר שגרשה אינו חייב באחריותן שכך כותבת לו בשובר שהיא עושה לו בשעת גירושין מכתובתה כותבת לו שהיא מוחלת כל אחריות שיש לה עליו מקודם לכן ויש בכלל לשון זה אפילו קרבנות דר' יהודה דריש לשון הדיוט ומהכא ילפינן לה בפ' המקבל (ב"מ קד.) והא דאמר הכא שכן מביא אדם קרבן על אשתו כר' יהודה לאו דוקא כר' יהודה דהא תני רישא סתמא אדם מביא קרבן עשיר על אשתו אלא משום דלא ידעינן מאן ניהו ת"ק ור' יהודה איירי בה תלינן לה לדידיה: