## Rashash on Chullin Daf 129b

###### Rashash on Chullin 129b:1
[Rashash on Chullin 129b:1](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Chullin/r/129b:1)

**גמרא אלא לעולם אסיפא כו'.**וכ"פ הרמב"ם. והרע"ב שכתב וא"א לאוקמי כו' אהך דסיפא כו' הלכך ע"כ ר"ש ארישא קאי כו' ל"ד כלל במחכ"ת. ורש"י לא כתב אלא וכ"ש דפליג על הרישא כו':


###### Rashash on Chullin 129b:2
[Rashash on Chullin 129b:2](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Chullin/r/129b:2)

**במשנה האבר והבשר המדולדלים באדם טהורין.**לכאורה יפלא מדוע לא תני נמי הכא מטמאין ט"א במקומן כדתני לעיל גבי בהמה דהכי תנן בעוקצין פ"ג מ"ב החותך מן האדם ומן הבהמה כו'. ואולי משום דלא מתניא ליה בסיפא מת האדם הבשר צריך הכשר כמו בבהמה משום דבטלה דעתו אצל כ"א כדאיתא בכריתות (כא ב). להכי לא תני גם ברישא:


###### Rashash on Chullin 129b:3
[Rashash on Chullin 129b:3](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Chullin/r/129b:3)

**גמרא דתניא אר"א שמעתי שאמה"ח מטמא כו'.**ד"ז נזכר גם במשנה ב' פ"ג דעדיות ע"ש:


###### Rashash on Chullin 129b:4
[Rashash on Chullin 129b:4](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Chullin/r/129b:4)

**שם ומאי איכא בין אמה"ח כו' כזית כו' הפורש מן האבר א"ב.**כ"נ דצ"ל ותיבות מן החיה למחוק וכן מפרש"י. ועי' לעיל (קכח ב) הלשון גבי בהמה:


###### Rashash on Chullin 129b:5
[Rashash on Chullin 129b:5](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Chullin/r/129b:5)

**שם**(בסה"ע) בין תנא קמא לר"ש נמי כזית כו' א"ב. הרמב"ם והרע"ב אחריו פירש דפלוגתייהו בכזית בשר ועצם כשעורה הפורשין מאבר מן המת דר"ש מטהר. ותמוה דלא מצינו מחלוקת בזה באבר מן המת. וגם אין שום סברא לחלק בין הפורשים מן המת להפורשים מן האבר ממנו. וע"ק לפירושם דכן היה יכול הגמרא לפרש פלוגתת ר"ש לעיל דקאי אכזית בשר הפורש מאבר מן המת דבהמה ועמש"כ בס"ד בפרק ו' דעדיות:


###### Rashash on Chullin 129b:6
[Rashash on Chullin 129b:6](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Chullin/r/129b:6)

**ד"ה מת האדם. ובשר הפורש מה"ח טהור וכר"י ור"נ כו'.**עיין מהרש"א מה שתמה עליו בסוף הסוגיא. ובאמת פירושו דהכא תמוה מאד דפשוט במשנה דעדיות פ"ו דבשר הפורש מן החי לכ"ע טהור אפי' לר"א ואינו מטמא אלא בהפורש מאבר מה"ח הואיל והוא מטמא כמת שלם וכדאיתא שם. וכן לעיל (קכח ב) בד"ה א"ב שכ' בשר הפורש מן החי לא מטמא כו' וכ"ש בשר הפורש מן אבר מה"ח תמוה וצע"ג. ועמש"כ שם בעדיות בס"ד:


###### Rashash on Chullin 129b:7
[Rashash on Chullin 129b:7](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Chullin/r/129b:7)

**תד"ה כזית. לכאורה כו' מב"א דשרצים כו'.**לכאורה תמוה דאיך נעלם מכתה"ג גמרא ערוכה בנזיר (נג ב) בחלל זה אמה"ח ע"ש. אמנם נראה דזהו מקרא אחד שכ' לקמן דדרשינן מר מוקי ליה בבשר כו' דכיון דאבר גופיה ידעינן מבנין אב דשרצים ובהמה ע"כ בחלל אתי לאתויי למר לבשר ולמר לעצם ולמר לדרשא אחרינא. ולמסקנתם צ"ל דאיתא מקרא אחד אחר זולת בחלל ומר מוקי ליה כו'. ונ"ל דאותו פסוק הוא או בעצם אדם דדרשינן בספרי זה אבר מהחי. ומר דדריש ליה לדרשה אחרינא הוא כמו דדרשינן מיניה בנזיר שם לרובע עצמות. ודע דק"ל איך ס"ד דתוס' דאמה"ח דאדם ילפינן מבנין אב דשרצים ובהמה. דא"כ נימא דיו לבא מה"ד להיות כנדון מה הנך לא מטמו באהל (ובשרצים אף במשא לא מטמו) אף דאדם לא יטמא באהל. וכמו דפריך הגמרא לעיל בר"פ על הא דהוה בעי למילף יד בנבלה מזרעים ותנור ע"ש וצ"ע: