## Rashash on Megillah Daf 14a

###### Rashash on Megillah 14a:1
[Rashash on Megillah 14a:1](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Megillah/r/14a:1)

**גמרא מן הרמתים צופים וא"ר אבהו אחד ממאתים כו'.**כ"ה בע"י:


###### Rashash on Megillah 14a:2
[Rashash on Megillah 14a:2](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Megillah/r/14a:2)

**שם ואין צור כאלהינו.**כצ"ל בו':


###### Rashash on Megillah 14a:3
[Rashash on Megillah 14a:3](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Megillah/r/14a:3)

**רש"י ד"ה חוץ ממקרא מגילה. וא"ת נ"ח כו'.**לכאורה הא מצינו בב"ק (פב) עמדו נביאים שביניהם ותקנו שיהו קורין בשבת כו' שלמה תקן עירובין ונט"י (שבת יד ב) וכמה תקנות תקנו לנו אנשי כנה"ג ובהם היו חגי זו"מ ובסוכה (מד) ערבה יסוד נביאים ולעד"נ דכלפי שאמרו אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר ור"ל ע"פ נבואה אבל לתקן ולגזור לא גרע נביא משארי חכמים לכן קאמר מקרא מגילה מפני שנאמרה ברוה"ק (ע"ל ז) שהיא מעין נבואה אבל אין זה ע"פ נבואה ממש רק ע"י התעוררת רוח קדושה נתנו לבם לדרוש הק"ו מה מעבדות לחירות כו' וכן לקמן (יט ב) קרי לה חידוש סופרים אולם ק"ל הא דפ"ד דידים מ"ג ובבל מעשה נביאים ופי' הר"ש וע"פ נבואה עשו ומה שסיים הוראת שעה לכאורה אינו מובן דהא מוכח שם דגם באותו הזמן היה נהוג המעשר. ואולי כוונתו ליישב קושייתי דהא אין נביא רשאי כו' לכן פי' דהור"ש הוה עי' יבמות (צ ב) וברמב"ם פ"ט מהל' יסה"ת ואח"כ תקנו חכמים מדעתם להיות נהוג לעולם ועמש"כ בשבועות (טז) בס"ד:


###### Rashash on Megillah 14a:4
[Rashash on Megillah 14a:4](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Megillah/r/14a:4)

**רש"י ד"ה נבואה שהוצרכה. ויבא איש אלהים אל עלי.**כצ"ל בלא ה':


###### Rashash on Megillah 14a:5
[Rashash on Megillah 14a:5](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Megillah/r/14a:5)

**בסה"ד שנים ל"י.**עמש"כ בויק"ר פ"ו אות ב' במ"ק:


###### Rashash on Megillah 14a:6
[Rashash on Megillah 14a:6](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Megillah/r/14a:6)

**תד"ה דכתיב. כה"פ שכולה נבואה.**כצ"ל:


###### Rashash on Megillah 14a:7
[Rashash on Megillah 14a:7](https://torahapp.org/share/book/Rashash%20on%20Megillah/r/14a:7)

**בא"ד והמן.**עי' לקמן (טו ב) בדרשה דשבעים בלחם נשכרו ובפרש"י: