## Rashba on Bava Metzia Daf 108a

###### Rashba on Bava Metzia 108a:1
[Rashba on Bava Metzia 108a:1](https://torahapp.org/share/book/Rashba%20on%20Bava%20Metzia/r/108a:1)

**אין אונאה לקרקעות.** מהא שמעינן דאפי' בפלגא אין אונאה לקרקעות, דהא זבין במאתים ושויא מאה, שלא כדברי מי שלמד מהירושלמי (כתובות פי"א ק"ד) דבפלגא יש אונאה אפילו [נמוק"י בשם הרשב"א והרבנ"ר ז"ל].


###### Rashba on Bava Metzia 108a:2
[Rashba on Bava Metzia 108a:2](https://torahapp.org/share/book/Rashba%20on%20Bava%20Metzia/r/108a:2)

**מכר כל נכסיו לא' לית בה משום דינא דבר מצרא.** וכתבו הרשב"א ז"ל והרב ר"נ ב"ר ז"ל דאפילו אמר כן המצר אני אקנה הכל אין שומעין לו, וכיון שאפשר דמטי מיני' פסידא לא תקנו בו דינא דבר מצרא [ל' נמוק"י].


###### Rashba on Bava Metzia 108a:3
[Rashba on Bava Metzia 108a:3](https://torahapp.org/share/book/Rashba%20on%20Bava%20Metzia/r/108a:3)

**לאשה וליתמי ולשותפי.** כתב הרשב"א ז"ל דדוקא באשה שאינה יושבת תחת בעלה, אי נמי בנשואה ובשיש לה נכסים ידועים, הא בלאו הכי לא בהערמה [חי' הר"ן ונמוק"י ומ"מ פי"ב הי"ג משכנים ע"ש].


###### Rashba on Bava Metzia 108a:4
[Rashba on Bava Metzia 108a:4](https://torahapp.org/share/book/Rashba%20on%20Bava%20Metzia/r/108a:4)

**אפסיק משכנתא או ריכבא דדיקלא.** מכאן למד ר"ת ז"ל שאין בבתים משום דינא דבר מצרא שהרי מפסיק כותל ביניהן, וכ"כ ה"ר מאיר הלוי ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב שאין הנידון דומה לראי', דמשוניתא אינה עשוי' להסתלק, וכן ריכבא דדיקלא דבר חשוב ואין הבעלים עשוין לעקרן ולאבדן והשדות מחולקים הם לעולם, אבל בתים דרכן לחברן בפתחים ועשויין לכך. [חי' הר"ן ונמוק"י. ובמ"מ פי"ב הי"ז משכנים, ובמ"מ הוסיף מלשון רבינו:] ואף בעל החצר עשוי לחלק חצירו לבתים ומחברן בפתחים.


###### Rashba on Bava Metzia 108a:5
[Rashba on Bava Metzia 108a:5](https://torahapp.org/share/book/Rashba%20on%20Bava%20Metzia/r/108a:5)

**הני ציירי וכו'.** לא בשמוסרן למוכר צרורין וחתומים קאמר, דאפילו באומר אלך ואביא מעות אי אמיד נטרינן ליה, וזה אין צריך לפני. אלא נראה לי במעות הצרורין שנמסרו לבן המצר מחמת פקדון שהפקיד אצל אחרים, או שמכר לאחרים ונתן לוקח מעות צרורין אלו, ובן המצר בא למסרן כך צרורין וחתומים למוכר, אלא שאומר שלא יתירם עד בא מי שמסרן לו שמא יטעון עליו שיש בהם יותר. והראב"ד ז"ל פירש כגון שהם פקדון בידו ואינו יכול להוציאם עד שיטול רשות מן הבעלים. ואין זה מחוור בעיני דפשיטא דכיון שאינו יכול ליגע בהם ואי אפשר לו ליתן אותם בתורת פרעון מה הנאה יש לו למוכר בהם, אלא כמו שפירשתי, כך נראה לי.