## Rashbam on Numbers Chapter 11

###### Rashbam on Numbers 11:1:1
[Rashbam on Numbers 11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:1:1)

ויהי העם כמתאוננים - מצטערים מטורח הדרך.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
כמתאוננים, experiencing the frustrations connected with the tedious journey.


###### Rashbam on Numbers 11:7:1
[Rashbam on Numbers 11:7:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:7:1)

והמן כזרע גד הוא - ומראהו כמראה, הבדולח - כלומר: נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים: ונפשנו יבשה - כאדם שאוכל חטים יבשים. וא"כ למה חרה אף של הקב"ה כאמור לפנינו? ועתה מפרש טעם של חרון אף, שהרי - כשטחנו ברחים או דכו במדוכה - אז - והיה טעמו כטעם לשד השמן - אז מתחלף טעמו שהיה מתחלה מתוק - כצפיחית בדבש - כזיתים ואגוזים קודם טחינה, אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן, כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמן ולפיכך וישמע ה' - ויחר אפו - שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש. כאן כתיב: והיה טעמו - שמתחלף טעמו הראשון, אבל בפרשת בשלח כתיב: וטעמו כצפיחית בדבש - שזה הוא טעמו קודם שיש בו טעם שמן.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
והמן כזרע גד הוא, whereas its appearance was like that of crystals. In other words, whereas in fact it was soft inside, it appeared hard from the outside. When looking at it the people said ונפשנו יבשה, “we are completely dried out, like someone who has to eat hard and dry kernels of wheat. If so, why did G’d become angry as we are told in verse 10?
 Now the Torah explains the reason for G’d’s anger. When the people would grind the manna crystals in their mortars or mills, its taste was like something creamy, oily. This taste which originally had been described as similar to crackers smeared with honey (Exodus 15,31) changed to be like nuts after they are ground. After undergoing grinding it now became moist and like an oily substance. Seeing that it did not taste dry at all, the people’s complaint was unfounded, and this is why G’d became angry at the unjustified accusation that the manna was the reason that their whole system dried out. In Beshalach, where the taste is described as a wafer smeared with honey, the Torah spoke about what the manna tasted like raw, in its original state, prior to assuming the taste of rich cream.


###### Rashbam on Numbers 11:8:1
[Rashbam on Numbers 11:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:8:1)

לשד - כלו עיקר. כמו: נהפך לשדי בחרבוני קיץ - נהפך לחלוחי כיובש תאנים שנתייבשו.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
לשד, all of it the substance, no part of it refuse, waste. The expression occurs in Psalms 32,4 נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה, “my vigor waned as in a summer drought.” On this verse, Rashi describes this as “my moisture dried up as when figs become dry.”


###### Rashbam on Numbers 11:8:2
[Rashbam on Numbers 11:8:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:8:2)

שטו - כמו משוט בארץ. שוטטו בחוצות ירושלים.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
שטו, the expression occurs also in Job 1,7 and in Jeremiah 5,1 and in both instances refers to “roaming over an area.”


###### Rashbam on Numbers 11:12:1
[Rashbam on Numbers 11:12:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:12:1)

ילדתיהו - ילד את אלמודד - הרי ילד את אחרים לפיכך יאמר: וירשתם אותם.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
ילידתיהו, as in Genesis 10,26 ויקטן ילד את אלמודד, where the Torah does not mean that the man Yoktan gave birth to Elmoded, but that he raised Elmoded as if he had given birth to him, or simply that his sperm begat him. Such an indirect “birthing” is no less significant, as G’d in Deuteronomy 11,31 describes the Israelites as “inheriting” the Canaanites. They had certainly not been direct descendants so that the term “inheriting” would seem appropriate. Nonetheless, seeing that Noach was the progenitor of mankind after the deluge, in an extended, sense the Israelites could view themselves as the “heirs” of the Canaanites. [I have elaborated on the author’s words. Ed.]


###### Rashbam on Numbers 11:12:2
[Rashbam on Numbers 11:12:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:12:2)

יְלִדְתִּיהוּ - שניהם בחירק, לפי שֶׁמִפָעַל שלהם דומה כעין מַפְעִיל, אבל ישב שהוא בגוף האדם יאמר: וִישַׁבְתֶּם. ישן וישנתם. כל דומיהן פתחין. וכן מן ירד וירדתם.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
ילידתיהו, there are two vowels chirik here, seeing that the active mode מפעל, miphal, of this type of verb is like the causative mode מפעיל, maphil, and the Torah had to make sure we understood what mode Moses is using. On the other hand, with roots such as ישב, which describe a direct activity of the body, we do not find this pattern of two chiriks, but a patach instead. The same applies to roots such as ישן or ירד.


###### Rashbam on Numbers 11:20:1
[Rashbam on Numbers 11:20:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:20:1)

עד אשר יצא מאפכם - כתרגומו.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
עד אשר יצא מאפכם, as per Onkelos, i.e. until you will vomit it.


###### Rashbam on Numbers 11:20:2
[Rashbam on Numbers 11:20:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:20:2)

למה זה יצאנו ממצרים - שאמרתם: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים - ולפי שאתם כפויי טובה תלקו. ואלו הייתם מתאוים בשר ולא נתרעמתם על יציאת מצרים לא הייתם לוקים כל כך, כמו בשאר תלונות שיש מהם שלא לקו.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
למה זה יצאנו ממצרים?, so that you could say “we remember the fish that we ate in Egypt” (verse 8). Seeing that you are so ungrateful you will be punished. If you had just felt a desire to eat meat, and had not at the same time used the opportunity to complain about your having left Egypt, you would not have been punished so severely. There had been many complaints of the Israelites that did not result in their being punished on account of them.


###### Rashbam on Numbers 11:21:1
[Rashbam on Numbers 11:21:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:21:1)

ויאמר משה שש מאות אלף וגו' - צריך לפרש זה דוגמא שפירשתי: לא יוכל העם לעלות אל הר סיני. אף כאן משה היה מתיירא על מה שאמר הקדוש ברוך הוא: ואכלו חדש ימים - וגם אמר: והיה לכם לזרא. ושאל מן הקב"ה, אתה אמרת שיאכלו חדש ימים והלא - שש מאות אלף רגלי - לבד הנשים והטף והלא כל צאנם וכל בקרם לא יספיק להם חדש ימים, והיאך תקיים זה הדבר?! או תכלה אותם וישארו מעט ויסתפקו עד חדש, שהרי אמרת: והיה לכם לזרא?! או תעשה להם נסים להביא להם בשר ממקום אחר.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
'ויאמר משה: שש מאות אלף וגו, we need to understand Moses’ words in the same way as when he had told G’d that the people “could not ascend the mountain” in Exodus 19,23. Of course they could have, but it was forbidden which to Moses meant that “they could not.” ואכלו חודש ימים, and he was also concerned about G’d’s threat that the meat would become repulsive to the people. (verse 20) He asked that seeing that there were over 600.000 adult males plus numerous children and women, the livestock of the people could hardly be sufficient to sustain such an ambitious program? He was afraid that possibly G’d had in mind to kill many of the people so that it would be possible to feed the survivors on the meat of their herds and flocks so that G’d’s prediction would come true. Alternatively, G’d would have to perform miracles for these people to supply them with meat, something Moses felt that they had hardly deserved. [at any rate, Moses did not mean to imply doubt about G’d’s ability to make good on what He had said. Ed.]


###### Rashbam on Numbers 11:26:1
[Rashbam on Numbers 11:26:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:26:1)

בכתבים - שנכתבו לצאת אל האהל ולא יצאו מתוך ענוה כמפורש בסנהדרין.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
בכתובים, of the ones who had been invited in writing to come to the entrance of the Tabernacle. We are told in Sanhedrin 17 that the reason these two men did not come to the entrance of the Tabernacle was because they were too humble to want to be treated as special.


###### Rashbam on Numbers 11:28:1
[Rashbam on Numbers 11:28:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:28:1)

מבחוריו - מנעוריו, כמו בחרותיך, אבל על כן על בחוריו לא ישמח ה'. הם האנשים הנקראים בחורים.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
מבחוריו, as if the Torah had written: מנעוריו, ever since his youth. We find the expression בחור for a young person also in Kohelet 11,9 בימי בחורותיך, “in the days of your youth.” On the other hand, in Isaiah 9,16 the line על כן על בחוריו לא ישמח ה', the word is not used in a complimentary way as here, but G’d is portrayed as scorning the follies of the young and immature in spirit.


###### Rashbam on Numbers 11:28:2
[Rashbam on Numbers 11:28:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:28:2)

כלאם - כמו: ויכלא הגשם. אָסְרֵם ומָנְעֵם מן השוק ותנם בבית הכלא. א"ח ה"ע גורם לומר כְּלַאֵם. כמו שמענו אדני. ימצאהו בארץ מדבר.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
כלאם, “arrest them!” in the same sense as Genesis 8,2 ויכלא הגשם, “the rain stopped, was arrested.” Some grammarians consider the construction as parallel to שמעני when Avraham implores Efron saying “listen to me!” (Genesis 23,6) and as parallel to Deuteronomy 32,10 ימצאהו, “it has been found.”


###### Rashbam on Numbers 11:35:1
[Rashbam on Numbers 11:35:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/11:35:1)

מקברות התאוה נסעו העם חצרות - לפי הפשט מקברות התאווה נסעו העם חצרות ויהיו שם בחצרות, כלומר, נתעכבו שם עד האסף מרים. ולכך האריך בלשונו: ויהיו בחצרות. ומדרש אגדה בספרי בסוף הפרשה: ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן. וכי שתי חצרות היו שנסעו מזו וחנו בזו ונסעו מזו וחנו בזו?! ומסופק לרבותי ונשאלתי עליה בפריש (=פריז) ופירשתיו בדרשה, כי זו אנו למדין מתחלת הפרשה שכתוב בה: מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות - ועל פסוק זה כתב בספרי, זה היה בשעה שנצטרעה מרים וסוף דבר חוזר ומסיימו בפסוק האחרון של פרשה ואחר נסעו העם מחצרות - וכי ב' חצרות היו וכו'. ופסוק זה הוא נדרש מקברות התאוה נסעו העם ויחנו בחצרות כשאר כל מסעות וחניות שכתוב בהן: ויסעו ויחנו אלא מקברות התאוה נסעו העם חצרות - משמע כי העם נסעו מחצרות ואח"כ ויהיו בחצרות, שחזרו לאחוריהם בחצרות שכשנסע דגל הראשון מחצרות ועדיין לא הורד המשכן [ולא נסעו הלויים]. ומשה ואהרן ומרים שהיו עדיין במחנה לויה קרא להם הקב"ה פתאום ונצטרעה מרים וחזרו לאחוריהם ונאספה מרים מצרעתה לסוף שבעה, ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן. וכל דרשה זו מצאתי במכילתא בפרשת בשלח כולה בפסוק הראשון. ושוב מצאתיה בתשובות ר' קלונימוס איש רומי כמותי. וגם מה שכתוב במכילתא ויסעו בני ישראל מרעמס סכתה - על זה נאמר: ואשא אתכם על כנפי נשרים - ופירשתי לשואלים, לפי שאין כתוב שם ויסעו מרעמסס ויחנו סכתה. לומר לך שלפי שעה באו מרעמסס לסוכות ובשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות וזהו כנפי נשרים.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
'מקברות התאוה נסעו העם חצרות וגו; according to the plain meaning the verse tells us that the people journeyed from this location now called קברות התאוה to a place called Chatzerot, and that they remained there until after Miriam had been cured. This is the reason why the Torah added the words: ויהיו בחצרות, they remained in Chatzerot. 
 There is an allegorical Midrash in Sifrey at the end of this portion which is worth reading. Further on in 12,7 we are told that after the people had left Chatzerot they came to the desert of Paran and made camp there. This seems strange unless we assume that there had been two locations both with the name Chatzerot, a most unlikely scenario. My teachers were not clear how to answer my question, so that when I was once asked about this in Paris, I explained the apparent contradiction as follows: When the verse here tells us that the Israelites journeyed from Kivrot Hataavah to Chatzerot, adding that they remained there for a while, this is what the Sifrey meant when writing that they waited until Miriam was cured. [The thread of this story is taken up again in 12,16 with the Torah writing: “and after the isolation period of Miriam was over the people resumed their journey from Chatzerot, making their next stop in the desert of Paran.” The unusual feature of this story is that whereas normally the Torah writes ויסעו ויחנו, “they journeyed and they subsequently made camp,” it being understood that the whole people journeyed, here the words העם, “the people” have been added for no apparent reason.
 When the first “flag” journeyed, the Tabernacle had not yet been dismantled, so that G’d calling to Aaron and Miriam suddenly to come to the Tabernacle, as reported in chapter 12,4 is not all that surprising. Seeing that Miriam subsequently was struck with tzoraat and the people had to wait with journeying (or volunteered to wait) until she had been cured, the first “flag” (three tribes) presumably turned back to join the mainstream and to wait there. After these seven days passed, this time around the whole people left Chatzerot again, so that the words “the people journeyed” are eminently justified. I have found this whole Midrash in the Mechilta on Parshat Beshalach relating it to the first verse I have quoted above.
 Furthermore, I have found in the responsa of Rabbi Klonimaus from Rome that he writes exactly as I have done. I have also explained the first verse in Beshalach in which the Israelites are portrayed as having moved from Raamses to Sukkot, as if this had been a few kilometers although its over 120 kilometers as understandable in terms of G’d saying in Exodus 19,4 “I carried you on eagles’ wings.” The first stage of the Israelites’ journey from Raamses was indeed as if G’d had transported them on a magic carpet.