## Rashbam on Numbers Chapter 17

###### Rashbam on Numbers 17:5:1
[Rashbam on Numbers 17:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:5:1)

כאשר דבר ה' ביד משה לו - מוסב למעלה. ויקח אלעזר הכהן את מחתות מבין השרפה כאשר דבר ה' ביד משה.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
כאשר דבר ה' ביד משה לו. This phrase is a continuation of what had been introduced at the beginning of verse 4 concerning the pans used by the insurgents for their incense.


###### Rashbam on Numbers 17:5:2
[Rashbam on Numbers 17:5:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:5:2)

לו - לאלעזר. שכך ציוהו הקב"ה למשה: אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתות.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
The unusual ending לו after the words ביד משה means that G’d had told Moses to relate this instruction to Eleazar. [giving special instructions to Eleazar (verse 2) while his father the High Priest was alive, may have reflected a special sensitivity to Aaron’s feelings on the subject which G’d displayed on this occasion. Ed.]


###### Rashbam on Numbers 17:6:1
[Rashbam on Numbers 17:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:6:1)

אתם המתם את עם ה' - על דתן ואבירם הבלועים אנו מודים שחטאו, אבל המאתים וחמשים איש שמתו כמיתת נדב ואביהוא, אתם הרגתם אותם שצויתם להקטיר הקטורת!

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
'אתם המתם את עם ה, they meant that while they agreed that Datan and Aviram having been swallowed up by the earth as being an appropriate punishment for them, they did not see why the 250 men with them who had offered incense deserved the same fate.


###### Rashbam on Numbers 17:10:1
[Rashbam on Numbers 17:10:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:10:1)

הרמו - כמו: המולו לה', אבל בשביל הרי"ש נהפך החיריק כמו [בֵּרֵךְ] בִּרֵךְ משקל דג"ש. ולמעלה אומר: הבדלו - וכאן אומר: הרמו - שמשמע להבדיל יותר, לפי שכבר יצא הקצף.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
הרמו, a similar construction in the imperative mode to המולו in Jeremiah 4,4. However, on account of the letter ר in our word the vowel chirik has been changed to the vowel tzeyre. We encounter similar changes in the vowel pattern in such words as ברך, beyrech, and birech on account of the dagesh. The reason why the Torah speaks here of הרמו instead of הבדלו in 16,21 which was a far weaker command is that by now G’d’s anger was at full strength as Korach’s punishment had apparently not had the desired effect.


###### Rashbam on Numbers 17:11:1
[Rashbam on Numbers 17:11:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:11:1)

ושים קטורת - להודיע שהקטורת הממיתה כשאינם כהנים היא הנותנת חיים ביד כהנים, לדעת שהם ראוים.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
ושים קטורת, to teach the people the lesson that the same incense which is causing death when used by non priests is a remedy when used by the priests. This is further priests that only the priests are worthy of performing sacrificial service.


###### Rashbam on Numbers 17:13:1
[Rashbam on Numbers 17:13:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:13:1)

ויעמד בין המתים ובין החיים - שלא עבר המשחית את מקום ההקטרה.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
ויעמד בין המתים וכין החיים, the destroyer (angel of death) did not cross beyond where the incense was held by Aaron.


###### Rashbam on Numbers 17:16:1
[Rashbam on Numbers 17:16:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:16:1)

קח מאתם מטה מטה וגו' - מאחר שמתלוננים על דבר הקטורת ואומרים: אתם המתם את עם ה' - ואינה הוכחה שבחרתי בכהנים, אני אעשה הוכחה אחרת שלא יוכלו לערער על הכהונה, כי מטהו יפרח על ידי.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
'ויקח מאתם מטה, מטה וגו, after the people had complained about the incense accusing Moses and Aaron as causing death among the people (verse 6) and there had not been clear cut proof that the priesthood was reserved for Aaron and his direct descendants, G’d told Moses that He would furnish additional proof of this, the kind of proof which would preclude any further challenge to this as an established fact confirmed by G’d through a miracle.


###### Rashbam on Numbers 17:20:1
[Rashbam on Numbers 17:20:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:20:1)

והשכתי - מן: וחמת המלך שככה. הסבותה מן סבב.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
והשיכותי, the word is derived from שככה, “calmed down,” as in Esther 7,10 which describes the king’s state of mind once Haman at whom he had been furious had been hanged.


###### Rashbam on Numbers 17:23:1
[Rashbam on Numbers 17:23:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:23:1)

ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים - נראה לפי הפשט: כשהוציאו משה מצאו שפרח ולא יותר, כדכתיב: והנה פרח מטה אהרן, אבל אחר כן:

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים, according to the plain meaning of the words when Moses came to inspect these staffs he merely found that Aaron’s staff had blossomed.


###### Rashbam on Numbers 17:23:2
[Rashbam on Numbers 17:23:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:23:2)

ויצץ ציץ - לעיני כל ישראל. ואחרי כן: ויגמל שקדים. שאילו כן היה הענין תחלה, הנה לא היתה נראה לא הפריחה ולא הניצה וגם לא היה לו לכתוב והנה פרח, אלא והנה גמל שקדים מטה אהרן לבית לוי.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
ויצץ ציץ, the sprouting of a bud and almonds ripening happened when Moses displayed the staffs to the people. This also explains the word והנה in connection with the blossom, i.e. Moses found something which had already happened, whereas the other details occurred in full view of the people. Had it been otherwise there would have been no point in the Torah writing any more that that ripe almonds were found on Aaron’s staff, i.e. the staff representing the Levites.


###### Rashbam on Numbers 17:25:1
[Rashbam on Numbers 17:25:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:25:1)

לאות לבני מרי - לדורות הבאים שירצו למרוד, כגון עוזיהו.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
לאות לבני מרי, as a sign to forestall similar challenges by future generations to the priesthood and its hereditary transfer from father to son.


###### Rashbam on Numbers 17:25:2
[Rashbam on Numbers 17:25:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:25:2)

ותכל תלונתם - ותכלה את תלונתם של ישראל, כמו מן צו צוה.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
ותכל תלונותם, in the future such as when king Uziah arrogated to himself to offer incense in the Temple (Chronicles Ii 26,15). The construction of the word ותכל when we would have expected ותכלה, is parallel to the occasions when the Torah writes צו! as an abbreviated imperative instead of צוה, “tzaveh!”


###### Rashbam on Numbers 17:27:1
[Rashbam on Numbers 17:27:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:27:1)

אבדנו - ויאבדו מתוך הקהל - אם כן כולנו אובדים מדי יום ביום. כיצד?

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
אבדנו, a reference to 15,33 when the people swallowed by the earth during Korach’s uprising had been described by the Torah as ויאבדו, “they became lost.” The people now felt that a similar fate might befall them on any day if the Tabernacle was so inaccessible to them.


###### Rashbam on Numbers 17:27:2
[Rashbam on Numbers 17:27:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Numbers/r/17:27:2)

כל הקרב הקרב - כל איש ואיש אשר יקרב אל המשכן לשומרו, או אל כלי המשכן עם הלוים ימות, שעדיין לא התרה בם הקדוש ברוך הוא שעדיין לא נכתב והזר הקרב יומת - ולכך הוא מזהירם בפרשה זו וזר לא יקרב אליכם, והזר הקרב יומת - שמכאן ואילך לא יקרבו כלל ולא ימותו, שאפילו בפרשה אמור אל הכהנים שכתוב שם: דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך אשר יהיה בו מום לא יגש להקריב לחם ה' - שם לא פסל אלא בעלי מומים אבל זרים לא פסל ומה שפסל שם בפרשת: אמור אליהם כל איש אשר יקרב וגו' - באובד בטומאת הגוף מדבר, אבל בעבודת זרים במשכן ובכליו לא ראינו עדיין חיוב מיתה.

**Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash:**
כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות, they spell out what they mean by predicting that they may die any moment. Remember that the prohibition for non-priests not to enter the Tabernacle’s precincts had not been issued yet; this legislation had not yet been published. This is the reason why later in our portion (18,4) as well as in 18,7 both the prohibition and the penalty for violating it are spelled out precisely. In Leviticus where similar legislation did appear it referred only to the offering of sacrifices in the Tabernacle by non-priests (Leviticus 21,17 as well as 22, 3). In that context only priests afflicted with a blemish had been banned from partaking in such activities as had been reserved for priests. Also in chapter 22 there only the eating of sacrificial meat in a state of ritual impurity had been forbidden. At any rate, no death penalty had yet been spelled out for non-priests violating the rules for entering the Tabernacle or handling its furnishings had been discussed.