## Rashbam on Pesachim Daf 107b

###### Rashbam on Pesachim 107b:1:1
[Rashbam on Pesachim 107b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:1:1)

או דילמא סמוך למנחה קטנה - והיינו בגמר ט' שעות דמתשע שעות ומחצה הוי זמן דהקרבת תמיד של כל השנה כשהוא מאוחר דהשתא משום אימנועי מפסח ליכא דערב הפסח היה התמיד קרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו מיד לפיכך אם בא לאכול סמוך למנחה קטנה דהיינו בגמר תשעה וכבר נשחט הפסח ואין כאן לחוש אלא משום מצה שלא יאכלנה אכילה גסה ונהי נמי דמשום פסח איכא למיחש לאכילה גסה דאף על גב דהוא נאכל על השובע אכילה גסה מיהא אינה אכילה ובקדשים מזיק הוא דחשבינן ליה ביבמות (דף מ.) אלא משום דלגבי לחם הויא אכילה גסה באכילה מועטת נקט מצה אי נמי רבותא קאמר והכי קאמר או דילמא סמוך למנחה קטנה ואפילו בזמן דליכא פסח דליכא למיחש לעשייתו ולא לאכילתו משום אכילת מצה מיהא איכא דלא ליהוי אכילה גסה חיישינן:


###### Rashbam on Pesachim 107b:2:1
[Rashbam on Pesachim 107b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:2:1)

אגריפס המלך - מלך כשר היה ממלכי חשמונאי ולא היה אוכל עד שעה ט':


###### Rashbam on Pesachim 107b:2:2
[Rashbam on Pesachim 107b:2:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:2:2)

רבותיה דאגריפס - כלומר היינו רבותא דקתני בברייתא אפי' אגריפס דאע"ג דעדיין לא אכל וזמן איסורא לא מטא אכתי בשעה תשיעית עד לאחר תשעה אפילו הכי לא יאכל משום דמשיך ליה עד זמן איסור ויתענה ולא יאכל:


###### Rashbam on Pesachim 107b:3:1
[Rashbam on Pesachim 107b:3:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:3:1)

אלא אי אמרת - ממנחה גדולה ולמעלה אסור מאי אפילו אגריפס הא מטא כבר זמן איסוריה משש שעות ומחצה ואילך וצריכה למימר דאסור בתמיה דאטו משום דלא אכל בעי למיעבד איסורא: כדבעינן למימר לקמן לא גרס ליה:


###### Rashbam on Pesachim 107b:4:1
[Rashbam on Pesachim 107b:4:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:4:1)

סוף סוף מאי רבותיה דאגריפס הא מטא ליה עידן איסוריה - קודם שיגמור סעודתו דאפילו רבי יוסי דפליג בהפסקת ערב הפסח בריש פירקא ואמר שלא להפסיק מאחר שהתחיל לאכול בהיתר הכא מודי דאסור דמעיקרא לדעת כן היה אוכל בתשע שעות שגמר סעודתו בתוך זמן איסוריה וכמתחיל לאכול אחר זמן איסורו דמי ואסיר:


###### Rashbam on Pesachim 107b:4:2
[Rashbam on Pesachim 107b:4:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:4:2)

מהו דתימא ט' דאגריפס כארבע לדידן דמי - דכיון דלמוד לאכול בתשע שעות כארבע שעות לדידן דמי ויאכל גם הוא מצה לתיאבון גם הוא כמותינו שאוכלין בד' שעות ביום והלכך הואיל ואכתי לא מטא זמן איסורא נישרי לאכול בתחלת ט' אע"פ שתמשך סעודתו לאחר ט' קמ"ל דאסור לאכול אבל אי הוה תנינן סמוך למנחה גדולה ליכא רבותא כלל ולא הוה שייך למיתני אפי' דכיון דטעמא משום דילמא אתו לאימנועי מפסח ולא משום אכילה גסה דמצה ליכא למימר הכי מהו דתימא ט' לאגריפס כד' לדידן דמי הלכך שמעינן מינה דמנחה קטנה תנן:


###### Rashbam on Pesachim 107b:5:1
[Rashbam on Pesachim 107b:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:5:1)

מטבל ואוכל - מן המנחה ולמעלה:


###### Rashbam on Pesachim 107b:5:2
[Rashbam on Pesachim 107b:5:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:5:2)

תרגימא - פירות ובשר בלא לחם והא דנקט מטבל שכל מאכלם ע"י טיבול:


###### Rashbam on Pesachim 107b:5:3
[Rashbam on Pesachim 107b:5:3](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:5:3)

בירקא - היה אוכל ירק מן המנחה ולמעלה לפי שאינו משביע ונראה בעיני דמגרר ליבא למיכל ואכל מצה לתיאבון יותר ולפיכך היה אוכל [ירק] ולא היה נוהג כן כי אם ערב הפסח כדי להמשיך ולאכול בלילה כדאמרי' במס' שבת בפ' תולין (שבת דף קמ:) אמר רב חסדא בר בי רב לא ליכול ירקא משום דמגררי ליבא כו' וכדאמר נמי בסמוך רבא הוי שתי חמרא במעלי יומא דפסחא כי היכי דנגריר לליביה ודברים הללו כגון מיני תרגימא וירקות ממשיכין את הלב לאכול כדמוכח נמי בברכות (ד' מב.) שהיו רגילין לאכול פרפרת קודם אכילת הפת לגרר את הלב כדתנן בירך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת אלמא דפרפרת קודם לפת:


###### Rashbam on Pesachim 107b:5:4
[Rashbam on Pesachim 107b:5:4](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:5:4)

תניא נמי הכי - דאוכלין מיני תרגימא ערב הפסח כדי להמשיך את הלב:


###### Rashbam on Pesachim 107b:5:5
[Rashbam on Pesachim 107b:5:5](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:5:5)

השמש מטביל בבני מעים - כלומר בבני מעים של בהמות הנשחטות לסעודת יו"ט וגם נותן מהם לפני האורחין המנויין יחד על הפסח כדי שיאכלו מצה ופסח לתיאבון ובערב הפסח קאי בתוספתא דפסחים ואפי' מן המנחה ולמעלה דלעיל מינה תניא ע"פ סמוך למנחה לא יאכל כו':


###### Rashbam on Pesachim 107b:6:1
[Rashbam on Pesachim 107b:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:6:1)

ואע"פ שאין ראיה לדבר - דאכילה מושכת אכילה זכר לדבר יש קצת דכתיב נירו לכם ניר הראה לנו הנביא דוגמא שחורשין את הקרקע כדי לקבל את הזריעה ואם אינה חרושה אינה מקבלת הזריעה אף אדם האוכל דברים שאין משביעין את האדם פותחים בני מעים ומרחיבין אותן ויקבל המאכל של סעודה אחרי כן לתיאבון כך נראה בעיני שיטה זו ועיקרא ורבינו שלמה זקיני פירשה כן בני מעיים הואיל ועסוק בסעודה יכול הוא לאכול בני מעיים מה שדרך השמש לאכול רשאי הוא לעשות כן מן המנחה ולמעלה דהואיל ועסוק בהן מצערי ליה אי לא אכיל ואי אכיל לא משבעי ליה:


###### Rashbam on Pesachim 107b:6:2
[Rashbam on Pesachim 107b:6:2](https://torahapp.org/share/book/Rashbam%20on%20Pesachim/r/107b:6:2)

נירו לכם ניר - כשאתם טורחים תטרחו שתוכלו ליהנות ממנו ושמש זה שעסוק בסעודה או בבית המטבחים אם אינו נהנה מצער ליה ולא נהירא עוד יש לשון אחר ואין בו ממש: