## Rashi on Chullin Daf 128a ###### Rashi on Chullin 128a:1:1 [Rashi on Chullin 128a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:1:1) הרי הוא כמוהו - ואם נגע טבול יום באחד מן השברים פסל את חבירו: ###### Rashi on Chullin 128a:1:2 [Rashi on Chullin 128a:1:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:1:2) ואם לאו - חבירו טהור ואע"פ שנוגעין זה בזה אין שלישי עושה רביעי בתרומה. וגבי טבול יום תנינא לה במסכת יומא (דף יט.): ###### Rashi on Chullin 128a:2:1 [Rashi on Chullin 128a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:2:1) מוחלפת השיטה - כאן החליף ר"מ שיטתו אבל בעלמא ס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ומדקאמר רבי יוחנן הכי ש"מ דס"ל דבאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קא מיפלגי: ###### Rashi on Chullin 128a:3:1 [Rashi on Chullin 128a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:3:1) ומהדר הש"ס ומאי קשיא - ליה לרבי יוחנן דלמא אע"ג דמיקל ר"מ בטבול יום שהוא טומאה דרבנן מחמיר הוא בטומאה חמורה: ###### Rashi on Chullin 128a:4:1 [Rashi on Chullin 128a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:4:1) תניא רבי אומר - תירוצא הוא כלומר הא תני רבי דלא שני ליה: ###### Rashi on Chullin 128a:4:2 [Rashi on Chullin 128a:4:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:4:2) אחד טבול יום ואחד שאר טומאות - אין חילוק בנגיעתם דהקרויה בשאר טומאות נגיעה הוי בטבול יום נמי נגיעה: ###### Rashi on Chullin 128a:5:1 [Rashi on Chullin 128a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:5:1) לדברי רבי דלא שני ליה - החליף ר"מ שיטתו דהא כל היכא דהויא נגיעה בטבול יום הויא נגיעה בשאר טומאות והא שמעינן לר"מ דמתניתין דאע"ג דאין גדול עולה עמו חבור הוא: ###### Rashi on Chullin 128a:7:1 [Rashi on Chullin 128a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:7:1) רבא אמר ביש יד להכשר - כי היכי דילפינן יד לטומאה בריש פרקין (חולין דף קיח.) קמיפלגי ודכ״ע בהמה נעשית יד לאבר: ###### Rashi on Chullin 128a:9:1 [Rashi on Chullin 128a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:9:1) בהכשר קודם מחשבה קמיפלגי - ודכ"ע יש יד לטומאה ולהכשר אלא ששחטה קודם שחישב להאכילו לעובד כוכבים דקדם הכשר למחשבה ר"ש סבר כיון דבשעת הכשר אכתי לאו בר קבולי טומאה הוא דסתמיה לאו לאכילה קאי שאף לבן נח אסור הוא הכשר נמי לא מקבל: ###### Rashi on Chullin 128a:10:1 [Rashi on Chullin 128a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:10:1) חלב - אין דרכו לאוכלו בכפרים מפני שהעם מועט ויש להם בשר הרבה לצורך סיפוקן אבל בכרכים העם מרובה ואין להם בשר לכל הצורך אוכלין אותו ע"י הדחק. א"נ משום הכי אין דרכן לאוכלו בכפרים משום דעניים הם אבל בני כרכים שהם עשירים אוכלין אותו: ###### Rashi on Chullin 128a:10:2 [Rashi on Chullin 128a:10:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:10:2) הוכשר בשחיטה - ואע"ג דקדם הכשר למחשבה: ###### Rashi on Chullin 128a:11:1 [Rashi on Chullin 128a:11:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:11:1) עולשים - עשב שקורין קרשפיל"א: ###### Rashi on Chullin 128a:11:2 [Rashi on Chullin 128a:11:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:11:2) שלקטן - לבהמה והוכשרו ואח"כ נמלך עליהם לאדם צריכין הכשר שני מפני שקדם הכשר למחשבה ור"מ סבר לה כי היכי דא"ר עקיבא מעיקרא מאכל בהמה אינו מקבל טומאה: ###### Rashi on Chullin 128a:13:1 [Rashi on Chullin 128a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:13:1) בנתקנח הדם כו' - ודכ"ע אין יד להכשר אבל יש יד לטומאה ופלוגתייהו בשניתז הדם על האבר וקינחו בין סימן לסימן: ###### Rashi on Chullin 128a:14:1 [Rashi on Chullin 128a:14:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:14:1) דם מכה - אינו מכשיר דם חללים קרוי משקה ולא דם מכה: ###### Rashi on Chullin 128a:15:1 [Rashi on Chullin 128a:15:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:15:1) רב אשי אמר - דכ"ע אית יד להכשר והאי אבר אית ליה יד דבהמה נעשית יד לאבר א"נ ס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו וכשניתז הדם על האבר ולא נתקנח קא מיפלגי ר"מ סבר דם מכשיר והרי הוכשר ור"ש לטעמיה דאמר בפרק שני (לעיל חולין לו.) שחיטה מכשרת ולא דם והאי אבר כיון דלא מהניא ליה שחיטה להתירו באכילה אע"ג דמהניא ליה לטהוריה מידי נבלה לא מכשרה ליה לטומאה דטעמא דשחיטה מכשרת היינו משום דכיון דמשויא ליה אוכלא לענין היתר אכילה משויא ליה נמי אוכלא לענין טומאה והכא ליכא למימר הכי: ###### Rashi on Chullin 128a:16:1 [Rashi on Chullin 128a:16:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:16:1) בעי רבה כו' - רבה אוקים פלוגתייהו לעיל בבהמה נעשית יד לאבר בעי רבה לר"מ דאמר בהמה נעשית יד לאבר בשחיטה לענין הכשר בחייה מהו שתעשה יד להכניס ולהוציא טומאה היכא דהוכשר במים לאחר דלדולו דאמרינן במתניתין דמקבלין טומאה במקומן ואם נגע טומאה בבהמה מהו שתעשה יד להביא טומאה לאבר מי אמרינן כיון דבעלי חיים לא מקבלי טומאה יד נמי לא הוו או דילמא נהי דאיהי גופה טהורה יד לאבר מיהא הויא כי היכי דאמרינן גבי עצם דבשר ואוכל עליו שהוא יד לבשר להכניס ולהוציא טומאה אע"פ שאין עצם בלא בשר מקבל טומאה: ###### Rashi on Chullin 128a:17:1 [Rashi on Chullin 128a:17:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:17:1) קישות שנטעה בעציץ - שאינו נקוב כתלושה דמיא ומקבלת טומאה כשאר אוכלין או אם היתה טמאה הרי היא בטומאתה ואם הגדילה ויצאה נופה לחוץ ונוטה על הארץ ויונק מריח הארץ דרך אויר כמחובר דמיא וטהרה כל הקישות שבעציץ לפי שחוזרים ויונקין מן הנוף הנוטה חוץ לעציץ: ###### Rashi on Chullin 128a:18:1 [Rashi on Chullin 128a:18:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:18:1) הטמא בטומאתו - מה שבתוך העציץ מקבל טומאה לפי שהוא כתלוש: ###### Rashi on Chullin 128a:18:2 [Rashi on Chullin 128a:18:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:18:2) והטהור - הנוף שיצא לחוץ ויונקת מריח הארץ דרך אויר כמחובר וטהורה: ###### Rashi on Chullin 128a:19:1 [Rashi on Chullin 128a:19:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:19:1) לר"ש מהו שיעשה נוף הטהור יד לקישות להביא לה טומאה: ###### Rashi on Chullin 128a:20:1 [Rashi on Chullin 128a:20:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Chullin/r/128a:20:1) המשתחוה לחצי דלעת אסרה - בהנאה משום עבודה זרה ולר"ש איסורי הנאה אין מטמאין טומאת אוכלין דנפקא ליה לקמן (חולין דף קכט.) מכל האוכל אשר יאכל דבעינן שאתה יכול להאכילו לאחרים והא הדלעת איסורי הנאה היא ותו לא מטמא טומאת אוכלין ונהי דטומאה יוצאה לה מגופה דהא עבודה זרה מטמאה כשרץ שנאמר (דברים ז) שקץ תשקצנו ולר"ע מטמאה כנדה שנאמר (ישעיהו ל) תזרם כמו דוה מיהו ההיא טומאה דרבנן היא כדאמרינן בפרק ר"ע (שבת דף פג:) וקרא אסמכתא בעלמא הוא: