## Rashi on Makkot Daf 13a ###### Rashi on Makkot 13a:1:1 [Rashi on Makkot 13a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:1:1) מעלים היו - הערים שכר ללוים שרוצחים שוכרים מהם את בתי הדירה: ###### Rashi on Makkot 13a:1:2 [Rashi on Makkot 13a:1:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:1:2) חוזר לשררה שהיה בה - אם היה נשיא או ראש בית אב חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כה"ג: ###### Rashi on Makkot 13a:2:1 [Rashi on Makkot 13a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:2:1) גמ' מחלוקת בשש - ערי מקלט: ###### Rashi on Makkot 13a:2:2 [Rashi on Makkot 13a:2:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:2:2) לכם - לרוצחים נאמר והיו לכם הערים למקלט: ###### Rashi on Makkot 13a:4:1 [Rashi on Makkot 13a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:4:1) ושב אל משפחתו - בעבד עברי כתיב כשיוצא חפשי בשש או ביובל: ###### Rashi on Makkot 13a:4:2 [Rashi on Makkot 13a:4:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:4:2) למה שהוחזקו אבותיו - לשררה: ###### Rashi on Makkot 13a:4:3 [Rashi on Makkot 13a:4:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:4:3) אל אחוזת אבותיו כאבותיו - סיפא דמילתיה דרבי מאיר היא ומביא ראיה לדבריו מסוף המקרא שחוזר לגדולתו שנאמר ואל אחוזת אבותיו אל כל חזקת אבותיו: ###### Rashi on Makkot 13a:5:1 [Rashi on Makkot 13a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:5:1) וכן בגולה - כמחלוקת בעבד עברי כך מחלוקת ברוצח שגלה וחזר במיתת הכהן ומהכא יליף דכשהוא אומר כאן ישוב קרא יתירא דמצי למכתב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ולשתוק: ###### Rashi on Makkot 13a:5:2 [Rashi on Makkot 13a:5:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:5:2) לרבות את הרוצח - דמופנה לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן ישוב ונאמר ברוצח ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו כדמפרש ואזיל מאי וכן בגולה ומסקנא גמר שיבה שיבה מהתם: ###### Rashi on Makkot 13a:8:1 [Rashi on Makkot 13a:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:8:1) מתני' אלו הן הלוקין - אלו לאו דוקא דתנא ושייר לוקין טובא אלא תנא חייבי כריתות לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות ותנא אלמנה וגרושה לאשמועינן אלמנה וגרושה חייב עליה משום שתי שמות וכו' ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו דלא מפרש לאו דידהו בהדיא וכן הקדש שלא נפדה ואיידי דתנא הקדש תנא מעשר שני בהדיא דתרוייהו מלקות דידהו משום מחוסרי פדייה וכן ברובן יש דבר חדש: ###### Rashi on Makkot 13a:8:2 [Rashi on Makkot 13a:8:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:8:2) נתינה - מן הגבעונין היא ומלקות משום לא תתחתן בם (דברים ז): ###### Rashi on Makkot 13a:9:1 [Rashi on Makkot 13a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:9:1) אלמנה וגרושה - שנתאלמנה מאיש אחד ונתגרשה מאיש אחר חייב עליה שתי מלקות משום שתי שמות משום שתי אזהרות ששתיהן מפורשות במקרא ואזהרה אתרוייהו קיימא: ###### Rashi on Makkot 13a:9:2 [Rashi on Makkot 13a:9:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:9:2) גרושה וחלוצה - גרושה והיא חלוצה אינו חייב עליה אלא משום גרושה שהחלוצה אינה כתובה אלא מרבויא מייתינן לה דתניא בקדושין (דף עח.) גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה: ###### Rashi on Makkot 13a:10:1 [Rashi on Makkot 13a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:10:1) טמא שאכל את הקודש - אזהרתו מפרש בגמרא: ###### Rashi on Makkot 13a:10:2 [Rashi on Makkot 13a:10:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:10:2) נותר - כתיב ביה (שמות כ״ט:ל״ד) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא ואזהרת פגול נמי מהכא מדכתיב כי קדש הוא כלומר מפני שהוא קודש שנפסל למדנו מכאן כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו והכי אמרינן לקמן ואזהרת טמא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (ויקרא ז׳:י״ט): ###### Rashi on Makkot 13a:11:1 [Rashi on Makkot 13a:11:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:11:1) והשוחט - קדשים בחוץ או המעלה קדשים בחוץ אזהרת מעלה השמר לך פן תעלה וגו' (דברים י״ב:י״ג) אזהרת שוחט ילפינן בזבחים בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קו.) איכא דיליף מלא יזבחו עוד וגו' ואיכא דיליף לה מגזירה שוה דהבאה הבאה שוחט ממעלה: ###### Rashi on Makkot 13a:11:2 [Rashi on Makkot 13a:11:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:11:2) האוכל ביום הכפורים - ויליף אזהרתיה בפרק בתרא דיומא (דף פא.): ###### Rashi on Makkot 13a:11:3 [Rashi on Makkot 13a:11:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:11:3) המפטם את השמן - העושה שמן בדוגמת שמן המשחה ואזהרתיה ובמתכונתו לא תעשו כמוהו (שמות ל׳:ל״ז) וכן בקטורת ובמתכונתה לא תעשו לכם (שם): ###### Rashi on Makkot 13a:11:4 [Rashi on Makkot 13a:11:4](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:11:4) והסך בשמן המשחה - מאותו שעשה משה במדבר דכתיב על בשר אדם לא ייסך (שם): ###### Rashi on Makkot 13a:12:1 [Rashi on Makkot 13a:12:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:12:1) אכל טבל - אזהרתיה מולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידין לתרום הכתוב מדבר והכי מפרש לה בסנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג.): ###### Rashi on Makkot 13a:12:2 [Rashi on Makkot 13a:12:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:12:2) ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו - אף הוא טבל: ###### Rashi on Makkot 13a:12:3 [Rashi on Makkot 13a:12:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:12:3) ומעשר שני שלא נפדה - והוא אוכלו חוץ לירושלים וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' (דברים י״ב:י״ז): ###### Rashi on Makkot 13a:12:4 [Rashi on Makkot 13a:12:4](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:12:4) הקדש שלא נפדה - אזהרתו אינו מפורשת כל כך ונראה בעיני דמהכא אתא דתניא (סנהדרין שם) הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרי' מאי טעמיה דרבי אתיא חטא חטא מתרומה ורבנן מיעט רחמנא ומתו בו ולא במעילה ממיתה הוא דמעטיה וגזירה שוה כדקיימא קיימא וילפינן אזהרה דמעילה מאזהרה דתרומה דכתיב בה וכל זר לא יאכל קדש ורוב הלכות מעילה היא למדה מתרומה בתורת כהנים בגזירה שוה זו: ###### Rashi on Makkot 13a:13:1 [Rashi on Makkot 13a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:13:1) באוכל נמלה גרסינן שהוא חייב - משום שרץ השורץ על הארץ: ###### Rashi on Makkot 13a:14:1 [Rashi on Makkot 13a:14:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Makkot/r/13a:14:1) גמ' חייבי כריתות קתני - כל חייבי כריתות שאין בהן מיתת ב"ד הוזכרו במשנתנו לענין מלקות ואחד מכל חייבי מיתות בית דין לא הוזכר בה ללקות אם התרו בו למלקות: