## Rashi on Nazir Daf 43a

###### Rashi on Nazir 43a:1:1
[Rashi on Nazir 43a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:1:1)

בבית - אמאי חייב שתים הא לא אתיין בהדדי דכיון דעייל ידיה דאורחיה דאיניש בהכי איטמי ליה דכמאן דנגע בטומאת המת שבפנים דמי וביאה לא הוי עד דעייל כוליה גופיה:


###### Rashi on Nazir 43a:2:1
[Rashi on Nazir 43a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:2:1)

אלא אמר ר"א צירף ידו - כל היכא דהושיט ידו ליכנס תחלה:


###### Rashi on Nazir 43a:2:2
[Rashi on Nazir 43a:2:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:2:2)

משום טומאה איכא משום ביאה ליכא - ולא הוי כמאן דאתיין טומאה וביאה בהדי הדדי ואינו חייב אלא אחת שהרי כבר מחולל ועומד הוא אלא הכא במאי עסקינן דצירף גופו כלומר שהכניס כל גופו כאחד דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתיין:


###### Rashi on Nazir 43a:2:3
[Rashi on Nazir 43a:2:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:2:3)

צירף גופו - לאו דוקא אלא איידי דאמר צירף ידו קאמר צירף גופו:


###### Rashi on Nazir 43a:2:4
[Rashi on Nazir 43a:2:4](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:2:4)

והא לא אפשר דלא עייל חוטמו ברישא - משום דבולט מן הפרצוף דאורחיה דאינש לכי עייל בביתיה דשוחה ראשו ברישא ונחית ליה טומאה ולא הויא [ביאה] עד דעייל ליה כוליה וכי עייל כוליה גופיה הא מיטמי וקאי:


###### Rashi on Nazir 43a:3:1
[Rashi on Nazir 43a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:3:1)

אלא אמר רבא הכניס ידו כו' - אלא היכי משכחת לה כגון דהכניס גופו שנכנס כשהוא זקוף דאתיין להו טומאה וביאה בהדדי וחייב שתים:


###### Rashi on Nazir 43a:3:2
[Rashi on Nazir 43a:3:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:3:2)

ואכתי לא אפשר דלא עייל אצבעתא דכרעיה - כו':


###### Rashi on Nazir 43a:4:1
[Rashi on Nazir 43a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:4:1)

כגון שנכנס - לבית שבתוכה טומאת מת בשידה תיבה ומגדל':


###### Rashi on Nazir 43a:5:1
[Rashi on Nazir 43a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:5:1)

ת"ר לא יטמא בעל בעמיו להחלו עד שעה שימות - מותר לעסוק בו ואינו עובר עליו משום לא יחלל עד שעה שימות והאי קרא קאי בכהן והוא הדין לנזיר:


###### Rashi on Nazir 43a:5:2
[Rashi on Nazir 43a:5:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:5:2)

רבי אומר לא יטמא להם במותם עד שימות - והאי קרא בנזיר קאי והוא הדין בכהן:


###### Rashi on Nazir 43a:6:1
[Rashi on Nazir 43a:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:6:1)

משמעות דורשין - דלמר משמע ליה מהאי קרא דעד שעה שימות אע"ג דעסיק ביה לא הוי מחולל ולמר מהאי קרא דלהחלו:


###### Rashi on Nazir 43a:6:2
[Rashi on Nazir 43a:6:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:6:2)

ור"ל אמר גוסס איכא בינייהו - דלמאן דמשמע ליה מלהחלו אפילו בגוסס קאי בלא יחלל דכיון שהוא גוסס סופו להיות חלל דקי"ל (גיטין דף כח.) רוב גוססין למיתה וקאמר דלא יחלל כו' ולמאן דמשמע ליה מבמותם עד שימות אינו עובר בלא יטמא לא כהן ולא נזיר אבל בגוסס לית לן בה:


###### Rashi on Nazir 43a:7:1
[Rashi on Nazir 43a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:7:1)

אבל מיטמא - בין נזיר בין כהן בנגעם ובזיבתם ואינם עוברים במגע הזב לא משום לא יחלל ולא משום לא יטמא:


###### Rashi on Nazir 43a:8:1
[Rashi on Nazir 43a:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:8:1)

הא מיבעי ליה להאי סברא - במותם אין מטמאין אבל מטמאין בנגעם ובזיבתם:


###### Rashi on Nazir 43a:8:2
[Rashi on Nazir 43a:8:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:8:2)

א"כ - דלא נדרוש ליה אלא חד טעמא נימא קרא להחל דמשמע לענין מי שאינו מחולל ומדקאמר להחלו שמע מינה תרתי:


###### Rashi on Nazir 43a:11:1
[Rashi on Nazir 43a:11:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:11:1)

מיתיבי אדם - הכי הויא רישא דברייתא בהעור והרוטב:


###### Rashi on Nazir 43a:11:2
[Rashi on Nazir 43a:11:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:11:2)

מגוייד - חתוך לאיבריו ואפילו הכי אינו מטמא וקשיא לר"ל דמשמע ליה מלהחלו דאפילו לגוסס אסור:


###### Rashi on Nazir 43a:11:3
[Rashi on Nazir 43a:11:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nazir/r/43a:11:3)

לא קשיא לענין טמויי - הוא דלא מטמא עד שתצא נפשו ולא כשהוא גוסס אבל לענין אחולי מכיון דהוי גוסס קאי בלאו דלא יחלל: