## Rashi on Nedarim Daf 43a

###### Rashi on Nedarim 43a:1:1
[Rashi on Nedarim 43a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:1:1)

גמ' בשלמא לא ילונו - מדיר למודר דודאי קמהני ליה הנאה מפורסמת:


###### Rashi on Nedarim 43a:1:2
[Rashi on Nedarim 43a:1:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:1:2)

אבל לא ילוה ממנו - המדיר מן המודר:


###### Rashi on Nedarim 43a:1:3
[Rashi on Nedarim 43a:1:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:1:3)

מאי הנאה - קא מטי ליה למודר ממאי דאוזיף למדיר:


###### Rashi on Nedarim 43a:1:4
[Rashi on Nedarim 43a:1:4](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:1:4)

ובשלמא לא ילוה ממנו - מצי נמי למימר דקא מיתהני בכה"ג כגון דאוזפיה מעות הרעות וקא משלם ליה היאך יפות ולא יקח ממנו משכחת לה דקא מתהני בזבינא דרמי על אפיה:


###### Rashi on Nedarim 43a:1:5
[Rashi on Nedarim 43a:1:5](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:1:5)

אלא לא ישאל ממנו - מאי הנאה מטי למודר כי משאיל לו כליו הא קא מפחית ודאי לההיא כלי ולא מעלי ליה דסתם שאלה הכי הוא:


###### Rashi on Nedarim 43a:2:1
[Rashi on Nedarim 43a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:2:1)

כגון שנדרו זה מזה - דשניהם אסורים זה בזה:


###### Rashi on Nedarim 43a:2:2
[Rashi on Nedarim 43a:2:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:2:2)

גזירה לשאול כו' - דאי שרית ליה לשאול אתי נמי להשאיל:


###### Rashi on Nedarim 43a:3:1
[Rashi on Nedarim 43a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:3:1)

מתני' אמר לו השאילני פרתך - לאו במודר ומדיר עסקינן:


###### Rashi on Nedarim 43a:3:2
[Rashi on Nedarim 43a:3:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:3:2)

אינה פנויה - דמלאכתו היה עושה ונתעצב השואל כנגד המשאיל ואומר הואיל וסרבת להשאילה לי:


###### Rashi on Nedarim 43a:3:3
[Rashi on Nedarim 43a:3:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:3:3)

קונם שדה שאני חורש - שלא אחרוש שדי בפרתך עולמית ואח"כ השאילה לו רואין אם הוא פרזי ודרכי לחרוש שדהו הוא אסור לחרוש שדהו באותה פרה:


###### Rashi on Nedarim 43a:3:4
[Rashi on Nedarim 43a:3:4](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:3:4)

וכל אדם מותר - דודאי כי נדר אדעתיה דנפשיה נדר ולא אדעתא דעלמא וכל אדם מותרים לחרוש לו שדהו באותה פרה:


###### Rashi on Nedarim 43a:3:5
[Rashi on Nedarim 43a:3:5](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:3:5)

ואם אין דרכו לחרוש - שיש לו אריסין החורשין בשבילו:


###### Rashi on Nedarim 43a:3:6
[Rashi on Nedarim 43a:3:6](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:3:6)

הוא וכל אדם אסורים - דודאי כי נדר אדעתא דכולי עלמא נדר:


###### Rashi on Nedarim 43a:4:1
[Rashi on Nedarim 43a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:4:1)

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך - המדיר אצל חנוני וכו' ובא חנוני ונוטל מעותיו מן המדיר. אבל בפירוש אסור לומר לו דאם כן הוה ליה החנוני שליח ושלוחו של אדם כמותו:


###### Rashi on Nedarim 43a:6:1
[Rashi on Nedarim 43a:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:6:1)

ור' יוסי אוסר - בה במניחו על הסלע או על הגדר:


###### Rashi on Nedarim 43a:7:1
[Rashi on Nedarim 43a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:7:1)

גמ' א"ר יוחנן מאי טעמא דר' יוסי - דלא חשיב ליה הפקר דקא אסר ליה ליטלו דכי מתהני מיניה ממש דמי ואסור:


###### Rashi on Nedarim 43a:7:2
[Rashi on Nedarim 43a:7:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:7:2)

מה מתנה - לא זכי בה מקבל עד דאתיא לידיה:


###### Rashi on Nedarim 43a:7:3
[Rashi on Nedarim 43a:7:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:7:3)

אף הפקר - נמי לא נפיק מרשות מפקיר עד דאתי לידי זוכה הילכך בהדי דשקיל ליה היאך מעל הסלע כמאן דשקיל ליה מידו ממש דמי ואסור:


###### Rashi on Nedarim 43a:8:1
[Rashi on Nedarim 43a:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:8:1)

מתיב ר' אבא - ברייתא היא דקתני נמי מניח על הסלע והלה נוטל ואוכל:


###### Rashi on Nedarim 43a:8:2
[Rashi on Nedarim 43a:8:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43a:8:2)

א"ר יוסי אימתי - אני אוסר בזמן שנדרו קודם להפקרו דהשתא מסתברא טעמא דאסור משום דכשהדירו מכל נכסיו הדירו ואפילו כי הפקירן אסור בהן: