## Rashi on Nedarim Daf 43b

###### Rashi on Nedarim 43b:1:1
[Rashi on Nedarim 43b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43b:1:1)

אבל אם היה הפקירו קודם לנדרו מותר - דמסתמא כי מדי אינש על מה דאית ליה ברשותיה הוא דאדריה ולא על מה שכבר הפקיר ואדהכי מותר ואי אמרת טעמא דרבי יוסי משום דלא הוי הפקר עד דאתיא לרשות זוכה מה לי נדרו קודם כו' הא כי נדר האי אכתי לא זכה ביה שום אדם ואמאי מותר:


###### Rashi on Nedarim 43b:2:1
[Rashi on Nedarim 43b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43b:2:1)

היינו טעמא דשרי דכל המדיר' אין דעתו על מה שהפקיר - אלא על מה שעדיין ברשותו ואדהכי מותר:


###### Rashi on Nedarim 43b:3:1
[Rashi on Nedarim 43b:3:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43b:3:1)

מתיב רבא כו' מקצתן לראשון וכולן לשני - שכ"מ שכתב מקצת נכסיו לאחד והשאר כולן כתב לשני:


###### Rashi on Nedarim 43b:3:2
[Rashi on Nedarim 43b:3:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43b:3:2)

ראשון קנה שני לא קנה - ואם עמד חוזר בשני ואינו חוזר בראשון לפי שכשכתב לראשון שייר לעצמו מה שנתן אחר כך לשני ומן השני חוזר דלא שייר כלום ומש"ה לא קנה ואי אמרת לא הוי מתנה עד דמטי ליד מקבל אמאי קנה ראשון טפי משני הא כיון דלא אתי לידיה לא הוי שלו וכי היכי דשל שני הוי שיור לראשון איכא למימר נמי דשל ראשון הוי שיור לשני הואיל וברשותו של נותן הן אכתי כל זמן דלא אתי לידיה דהאי אלא מדקנה ראשון ש"מ ליתא להא דר' יוחנן דאמר לא. זכי מקבל עד דאתיא לידיה:


###### Rashi on Nedarim 43b:5:1
[Rashi on Nedarim 43b:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43b:5:1)

אלא אמר רבא - לעולם קסבר רבי יוסי דמן התורה הויא מתנה לאלתר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה והואיל ומשעה שהפקירו הוי הפקר ומאי טעמא דר' יוסי דאסר הכא במתניתין:


###### Rashi on Nedarim 43b:5:2
[Rashi on Nedarim 43b:5:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43b:5:2)

היינו טעמא דרבי יוסי - דלא אמר דליהוי הפקר:


###### Rashi on Nedarim 43b:5:3
[Rashi on Nedarim 43b:5:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43b:5:3)

משום מתנת בית חורון - כדתנן בפרקין לקמן (נדרים דף מח.) דמוכחא מילתא דלא נתנה לחברו אלא בשביל שיבא אביו ויאכל והכא נמי אי אמרינן הוי הפקר כיון דאין שם אחר מיחזי דבשביל מודר ממש הפקיר והיינו דומיא דבית חורון הלכך אוקמינן אדרבנן דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ואית דמפרשי אלא אמר רבא לעולם לר' יוסי מדאורייתא לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ולא דמי למתנה ומדרבנן הוא דהוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה כדאמרי' לקמן כדי שלא תשתכח תורת הפקר והכא במתני' כו':


###### Rashi on Nedarim 43b:6:1
[Rashi on Nedarim 43b:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43b:6:1)

המפקיר את שדהו כל ג' ימים הראשונים יכול לחזור בו - בין אמר אין רצוני שיהא הפקר דחזר בו ובין זכה בו איהו בתוך ג' ימים ושם הפקר לא חייל ביה ולא פקע ליה מידי מעשר דהפקר פטור מן המעשר כדקאמרינן (שבת דף סח.) ונשמר פרט להפקר:


###### Rashi on Nedarim 43b:6:2
[Rashi on Nedarim 43b:6:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Nedarim/r/43b:6:2)

מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו - ופטור מן המעשר כל מאן דזכי ביה: